ישעיהו פרק י״ט

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)מַשָּׂא מִצְרָיִם הִנֵּה יְהוָה רֹכֵב עַל־עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ

   מצודת דוד:רוכב וכו׳. רצה לומר מהרה ישלח דברו להפרע מהם: ונעו. תנועת החרדה והרתת: בקרבו. בתוך הגוף:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   רוכב על עב קל. מהרה לשלוח קל מהרה גזרת דברו ליפרע ממצרים:

   ונעו אלילי מצרים מפניו. לא יהיה להם כח להציל את עמם מיד שלוחיו של אשור וזה שאמר הנביא פורענות מצרים בלשון הזה מה שלא אמר בלשון הזה לשאר אומות מפני שהם למודים ללקות במדה הזאת ועברתי בארץ מצרים (שמות יב) ובכל אלהי מצרים (שם) ודרך ארץ מייראין את האדם במכה שכבר לקה בה:

   אבן עזרא

   משא מצרים. רוכב על עב קל. רמז לגזירות הבאות מהרה:

2. (ב)וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם וְנִלְחֲמוּ אִישׁ־בְּאָחִיו וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ עִיר בְּעִיר מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה

   מצודת דוד:וסכסכתי. אעשה בלבול ותגר ביניהם ונלחמו זה בזה: ממלכה בממלכה. ממלכות רבות היו בארץ מצרים:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וסכסכתי. ענין בלבול וגרוי כמו ואת אויביו יסכסך (לעיל ט):

   רש"י

   וסכסכתי מצרים במצרים. סופו מפרש את תחלתו ונלחמו איש באחיו:

   אבן עזרא

   וסכסכתי. כטעם בלבול, ואת אויביו יסכסך (ישעיהו ט' י'):

3. (ג)וְנָבְקָה רוּחַ־מִצְרַיִם בְּקִרְבּוֹ וַעֲצָתוֹ אֲבַלֵּעַ וְדָרְשׁוּ אֶל־הָאֱלִילִים וְאֶל־הָאִטִּים וְאֶל־הָאֹבוֹת וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִים

   מצודת דוד:ונבקה. תתרוקן רוח השכלי אשר בקרבו ואשחית עצתו ולא ייעצו בחכמה והוא כפל ענין במ״ש: ודרשו וכו׳. כראותם שכלתה עליהם הרעה ידרשו אל האלילים וכו׳ וכאומר הנה יהיו עסוקים בדברי הבאי:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ונבקה. ענין רקות כמו הבוק תבוק הארץ (לקמן כ״ד):

   אבלע. אשחית האטים. שם ממיני הכשוף הנעשה בנחת ובחשאי והוא מלשון ויהלך אט (מ״א כ״א):

   האובות. הידעונים מיני כשוף:

   רש"י

   ונבקה רוח. תתרוקן חכמתו כמו (לקמן כד) בוקק הארץ:

   האטים. א' מן השמות של עו"ג:

   אבן עזרא

   ונבקה. מגזרת בוקק (ישעיהו כ"ד א') כטעם מריק, ונבקה מבנין נפעל מפעלי הכפל, כמו ונסבה ורחבה (יחזקאל מ"א ז'):

   האטים. מגזרת ויהלך אט (מלכים א' כ"א כ"ז), המעשים שיעשו בסתר:

4. (ד)וְסִכַּרְתִּי אֶת־מִצְרַיִם בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל־בָּם נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת

   מצודת דוד:וסכרתי. אמסרם ביד אדון קשה והוא מלך אשור: ומלך עז. כפל הענין במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וסכרתי. כמו וסגרתי כי גיכ״ק מתחלף והוא ענין מסירה כמו היסגרוני בעלי קעילה (ש״א כג):

   אדונים. זהו ענין לשון תפארת ליחיד לומר עליו בלשון רבים וכן אדוני יוסף (בראשית ל״ט):

   עז. חזק:

   רש"י

   וסכרתי. כמו וסגרתי, ויש עוד לפרש לשון ויסכרו מעיינות תהום (בראשי' ח) אסתמנו ואחבשנו:

   ביד אדונים קשה. כל לשון אדנות קרוי בלשון רבים ואפי' יחיד כמו (שם לט) אדני יוסף, עד בא אדוניו (שם):

   ומלך עז. מלך אשור:

   אבן עזרא

   וסכרתי. יש מחליפין הכ"ף בגימ"ל, ולא יתחלפו באמת כי אם אותיות הנוח והנכון שהוא מגזרת ויסכרו מעינות תהום (בראשית א' ב'):

   אדונים קשה. דקדוקו מפור' בתורה (שמות כ"א ד'):

   ומלך עז. הוא מלך אשור:

5. (ה)וְנִשְּׁתוּ־מַיִם מֵהַיָּם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ

   מצודת דוד:ונשתו. מי הים יסור ויעתק ממקומו ולא יוכלו להביא לה בר ומזון דרך אניה בלב ים: ונהר. הנילוס יחרב מימיו ולא ישקה שדותם והאדמה לא תצמח ויכלו ברעב ולפי שכל שבח מצרים הוא מה שהנילוס עולה ומשקה שדותם המשיל חרבנה אל יבושת המים:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ונשתו. ענין העתקה והסרה וכן גיד הנשה (שם ל״ב):

   יחריב. ענין יבשות:

   רש"י

   ונשתו מים מהים. ונחרבו מים מן הים:

   ונשתו. ל' השאת והשבר (איכה ג׳:מ״ז) לפי שכל שבח ארץ מצרים ע"י נילוס הוא שאין גשמים יורדים שם אלא נילוס עולה ומשקה אותה דרך יאורי' העשויים בידי אדם לפיכך הוא מדמה פורענות שלה ליובש יאורים:

   ונשתו מים מהים. ולא יחזיר הים את נילוס לאחוריו וירד נילוס לתוכו ולא יעלה וישקה את מצרים:

   ונהר. זה נילוס:

   אבן עזרא

   ונשתו. מגזרת לשונם בצמה נשתה (מ"א י"ז), כטועם יבושת:

6. (ו)וְהֶאֶזְנִיחוּ נְהָרוֹת דָּלֲלוּ וְחָרְבוּ יְאֹרֵי מָצוֹר קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ

   מצודת דוד:והאזניחו נהרות. נהרות מצרים יעזבו מימיהם: דללו וכו׳. המים אשר בהיאורים העמוקים הנקווים בחריצי מצורי העיירות הורמו ממקומם ונסתלקו ונשאר מקומם יבש: קנה וסוף. הגדלים על שפתי היאורים יכרתו מחסרון המים:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   והאזניחו. האל״ף נוספת כי הוא ענין עזיבה כמו כי לא וזנח (איכה ג):

   דללו. ענין הרמה כמו דלו מאנוש נעו (איוב כ״ח:ד׳):

   מצור. מל׳ צור וחוזק כי חריצי המים הסביב לעיר הם לה לחוזק וכן ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור (לקמן ל״ז):

   קנה וסוף. מיני דשאים הגדלים על שפת הנהר כמו כאשר ינוד הקנה במים (מ״א יד) וכמו ותשם בסוף (שמות ב):

   קמלו. ענין כריתה כמו החפיר לבנון קמל (לקמן ל״ג):

   רש"י

   והאזניחו. כשהמים מתמעטין הטיט ניכר בהם ונעשין רפש ונזנחין:

   דללו. במחברת אם דל הוא (ויקרא יד):

   יאורי מצור. יאורים עמוקים בחריצי מצורי עיירות:

   קנה וסוף. שהיו גדלים שם מרוב מימיהם:

   קמלו. כשיבשו היאורים עמדו הקנים מלגדל עוד והם מתייבשים ונופלים ת"י קמלו לא יסקון ובמקום אחר תירגם החפיר לבנון קמל נתר ואומר אני שהוא לשון קציצה שנקצצי' מאליהן מחמת יובשן ונופלין:

   אבן עזרא

   והאזניחו. האל"ף נוסף, והטעם יזנחום בני אדם:

   דללו. מגזרת דל (ויקרא ל"ד כ"א):

   יאורי מצור. היאורים, שלא יוכל האויב להכריתם בבוא במדינה במצור:

   קנה וסוף. צמח על שפת היאור:

   קמלו. נכרתו, וחברו בספר עצמו (ישעיהו ל"ג ט'):

7. (ז)עָרוֹת עַל־יְאוֹר עַל־פִּי יְאוֹר וְכֹל מִזְרַע יְאוֹר יִיבַשׁ נִדַּף וְאֵינֶנּוּ

   מצודת דוד:ערות. העשבים הנשרשים ונאחזים על היאור וחוזר ומפרש על פי יאור ר״ל על שפת היאור: וכל מזרע יאור. הזרעים הנזרעים בידי אדם על שפת היאור: יבש. כ״א יתייבש ויכחש ולא יהיה בעולם:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ערות. ענינו דבר המעורה ונשרש יפה כמו ומתערה כאזרח רענן (תהלים ל״ו):

   נדף. ענין כתישה כמו אל ידפנו (איוב ל״ג):

   ואיננו. ואין לו:

   רש"י

   ערות על יאור על פי יאור, וכל מזרע יאור וגו'. ערות לשון דבר המעורה ונשרש יפה יפה ודומה לו (תהלים לו) רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן וכן חברו מנחם במחברתו זרעים הנשרשים על נילוס ואפי' ע"פ שפתו וכל הנזרעים עליו הכל יבש ונדף:

   אבן עזרא

   ערות. יש אומרים כמו מתער' כאזרח רענן (תהלים ל"ז ל"ה), וטעמו רטוב, והטעם כי כל ערות שהוא על יאור ועל פיו וכל מזרע יאור הכל ייבש, ויש אומרים נחשף כל מה שהיה על היאור ועל פיו, כי הצמח הוא כמכסה:

8. (ח)וְאָנוּ הַדַּיָּגִים וְאָבְלוּ כָּל־מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת עַל־פְּנֵי־מַיִם אֻמְלָלוּ

   מצודת דוד:ואנו הדיגים. הרגילים לצוד את הדגים יתאוננו כי כשיחרב המים לא ימצאו דגים: כל משליכי. כל הרגילים להשליך ביאור כלי צדיה לצוד הדגים יתאבלו והפורשים רשתות ע״פ המים נכרתו וכפל הענין במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ואנו. מלשון אנינות:

   הדיגים. הצדים את הדגים:

   ואבלו. מלשון אבלות:

   חכה. שם כלי הצדיה עשוי כמחט כפוף וכן תמשוך לויתן בחכה (שם מ):

   מכמורת. רשת כמו ויאספהו במכמרתו (חבקוק א):

   אמללו. נכרתו כמו ימולל ויבש (תהלים צ׳):

   רש"י

   ואנו. לשון אוני ואבל:

   הדייגים. הם מצרים שצדין דגים מנילוס שהוא מתפשט ועולה ביאורים רבים העשויין על שפתו על פני ארץ מצרים כולה מה שאין כן בכל הנהרות:

   חכה. אמ"ו בלע"ז:

   אבן עזרא

   ואנו. כמו ואבלו:

   הדייגים. שם התאר כמו גנבים (ישעיהו כ"ג א'):

   חכה. כמו בחכה הועלה (חבקוק א' ט"ו) שבה ילקחו הדגים ורבים גזרו המלה מחיך והם בדרך רחוקה:

   מכמורת. רשת:

9. (ט)וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים שְׂרִיקוֹת וְאֹרְגִים חוֹרָי

   מצודת דוד:ובושו וכו׳. העושים מלאכתם בפשתים לסרקו במסרק ואורגים רשתות העשויים חורים חורים יחפרו ויבשו כי לא יהיה עוד צורך במלאכתם:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עובדי פשתים. עושי פשתים וכן יכיר מעבדיהם (איוב ל״ד:כ״ה):

   שריקות. מלשון מסרק והוא שם כלי עשוי לסרוק הפשתן להפרידו ולהשליך הקסמים ממנו:

   חורי. נקבים וכן סלי חורי (בראשית מ):

   רש"י

   עובדי פשתים. זורעי פשתים על הנהר:

   שריקות. פשתים שסורקין אותן ואורגין מהם מצודות דגים שהן עשויות חורין חורין:

   חורי. כמו בהמות שדי (שם ח) וקרע לו חלוני (ירמיהו כ״ב:י״ד):

   אבן עזרא

   ובשו. שריקות. יש אומר מגזרת משרק [ברכות י"ח], והנכון שהוא עין השורק, וכן השרוקים (זכריה א' ח'):

   חורי. הלבנים והוא שם התאר או היו"ד סימן הרבים, והיה ראוי להיותו חורים, וכמוהו חורי יהודה (ירמיה כ"ז כ'):

10. (י)וְהָיוּ שָׁתֹתֶיהָ מְדֻכָּאִים כָּל־עֹשֵׂי שֶׂכֶר אַגְמֵי־נָפֶשׁ

    מצודת דוד:והיו שתותיה מדוכאים. דרך ציידי דגים לסתום בפני המים המתפשטים ויוצאים משפת הנהר שלא ישובו למקומם והמים המתפשטים נעשים אגמים נחים ועומדים במקומם ובהם צדים הדגים ולזה אמר ושתחרב היאור ידוכאו יסודי הסתימות של כל העושים סתימה להיות אגמי נפש כי הואיל ואין מים אין עוד צורך בהסתימות ההם:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שתותיה. ענין יסודות כמו כי השתות יהרסון (תהילים י״א:ג׳):

    מדוכאים. ענין כתיתה כמו דכא לארץ חיתי (שם קמ״ג):

    שכר. ענין סתימה כמו ויסכרו מעיינות תהום (בראשית ח׳:ב׳):

    אגמי. כן יקראו מים מכונסים כמו לאגם מים (תהלים ק״ז):

    נפש. ענין מנוחה והשקט כמו שבת וינפש (שמו׳ ל״ב):

    רש"י

    והיו שתותיה מדוכאים כל עושי שכר. אישקלוש"א בלע"ז כמו (בראשית ח׳:ב׳) ויסכרו מעינות תהום שסוכרים המים היוצאין חוץ לשפת הנהר ומתפשטים ונעשים אגם מים הנקוים ועומדין במקומן ורבים שם דגים ואמר הנביא שיהו יסודות חפירותיהן מדוכאים ויפלו אגמי השכר שעשו:

    אגמי נפש. אגמי שבת לשון שבת וינפש (שמות לב) שמי האגמים נוחים ועומדים במקום אחד וי"ת דהוו עבדין סוכרא וכנשין מיא גבר לנפשיה:

    אבן עזרא

    והיו שתותיה. כמו כי השתות יהרסון (תהלים י"א ג'), השתות שיבנו לקחת הדגים:

    כל עושי שכר. כמו ויסכרו מעינות תהום (בראשית ח' ב') ואם הוא בשי"ן, וכמוהו בשורי מהם (הושע ט' י"ב):

    אגמי נפש. האגמים ששם נפשות הדגים:

11. (יא)אַךְ־אֱוִלִים שָׂרֵי צֹעַן חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה עֵצָה נִבְעָרָה אֵיךְ תֹּאמְרוּ אֶל־פַּרְעֹה בֶּן־חֲכָמִים אֲנִי בֶּן־מַלְכֵי־קֶדֶם

    מצודת דוד:אך אוילים. החכמה הלכה משרי צוען ונשארו אך אוילים: חכמי יועצי פרעה. החכמים אשר ביועצי פרעה ייעצו עצה נבערה וכסילות כי לא הועילו בעצתם להציל עצמם: איך תאמרו. כל אחד מהם היה משתבח עצמו לפני פרעה ואמר אני בן חכמים והחכמה מוחזקת בידי מאבותי: בן מלכי קדם. אבותי היו מלכי קדם אשר שם נמצא הכישוף וידיעת שמות הטומאה:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נבערה. ענין כסילות כמו איש בער לא ידע (תהילים צ״ב:ז׳):

    מלכי קדם. מלכי מזרח:

    רש"י

    איך תאמרו. מעתה לפרעה כל איש מכם על עצמו בן חכמים אני ומאח' שיכשל בעצתכם איך תתהללו לפניו לאמר בני חכמים אנחנו אתה בן מלכי קדם:

    אבן עזרא

    אך. חכמי יועצי, הדקדוק כן הוא, חכמי פרעה יועצי פרעה, והוא דרך קצרה, וכמוהו נהרי נחלי דבש (איוב כ' י"ז):

    נבערה. מגזרת ואני בער (תהלים ע"ג כ"ב):

    בן חכמים אני. כמו בן חורים (קהלת י' י"ז) כי כל אחד יהלל עצמו (כי) אבי חכם היה גם היו אבותי מלכים בימים הקדמונים:

12. (יב)אַיָּם אֵפוֹא חֲכָמֶיךָ וְיַגִּידוּ נָא לָךְ וְיֵדְעוּ מַה־יָּעַץ יְהוָה צְבָאוֹת עַל־מִצְרָיִם

    מצודת דוד:אים אפוא. כאלו לפרעה יאמר איה הם ואיה פה חכמיך ויגידו לך עתה במה תנצל: וידעו. יתחכמו לדעת מה יעץ ה׳ וכו׳ להיות נשמר מהעצה היעוצה:

    עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא

    אבן עזרא

    אים וגו'. אם הוא בן חכם היה גם מלך, שידע דברי העולם, למה לא ידעו מה יעץ השם עליהם:

13. (יג)נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן נִשְּׁאוּ שָׂרֵי נֹף הִתְעוּ אֶת־מִצְרַיִם פִּנַּת שְׁבָטֶיהָ

    מצודת דוד:נואלו. שרי צוען נעשו אוילים ושרי נוף נפתו בהסתת חכמים והיועצים בעצתם הנבערה: והתעו. השרים התעו את העם היושב במצרים אשר היא ראש הממלכה כי השרים הבטיחו את העם בדברי היועצים לאמר שהם יהיו המנצחים במלחמה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נואלו. ענין אוילות ושטות כמו אשר נואלנו (במדבר י״ב):

    נשאו. ענין הסתה ופתוי כמו הנחש השיאני (בראשית ג):

    והתעו. מי ששוגה בדעתו קרוי תועה והושאל מהתועה בדרך:

    פנת. דבר החשוב נקרא בלשון שאלה פנה על כי הדרך לשום האבן המובחרת בפנת הבנין להיות נראה משתי הצדדים וכמ״ש אבן וכו׳ היתה לראש פנה (תהילים קי״ח:כ״ב):

    שבטיה. מלשון שבט ומשפחה:

    רש"י

    נואלו. ל' אוילים:

    נשאו. כמו הנחש השיאני (בראשית ג):

    אבן עזרא

    נואלו. כמו אשר נואלנו (במדבר י"ב י"א) כטעם אוולת:

    נשאו. מגזרת הנחש השיאני (בראשית ג' י"ג), מבנין נפעל:

    פנת שבטיה. הם הגדולים כמו פנות כל העם (שופטים ג' ב'):

    וטעם שבטיה המשפחות:

14. (יד)יְהוָה מָסַךְ בְּקִרְבָּהּ רוּחַ עִוְעִים וְהִתְעוּ אֶת־מִצְרַיִם בְּכָל־מַעֲשֵׂהוּ כְּהִתָּעוֹת שִׁכּוֹר בְּקִיאוֹ

    מצודת דוד:ה׳ מסך. המקום ערבב ובלבל בהם רוח עוות ועקום ר״ל בלבל דעתם בענין תכסיסי המלחמה: והתעו. היועצים והשרים התעו את מצרים בכל הדברים כמו השכור אשר יהיה נתעה בעת יקיא מאכלו בעבור רוב השכרות אשר לא ידע אז מה לעשות:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מסך. ענין ערבוב ובלבול כמו מסכה יינה (משלי ט׳:ב׳) שהוא ערבוב המים ביין:

    עועים. מל׳ עוות ועקימות:

    בקיאו. ענינו החזרת המאכל אל החוץ כמו וספק מואב בקיאו (ירמיהו מ״ח:כ״ו):

    רש"י

    מסך בקרבה. משקה מזג להם בתוכה שעיוה את רוחם לשון מסכה יינה (משלי ט׳:ב׳) עירוב משקה בחבית עד שמעמידו בטעמו קרוי מסך:

    עועים. שם חולי של טירוף הדעת:

    אבן עזרא

    יי מסך. גם נסך (ישעיהו כ"ט י') שנים שרשים והטעם אחד, כמו ערב:

    עועים. מלה זרה והוא מגזרת עוה (יחזקאל כ"א ל"ב):

15. (טו)וְלֹא־יִהְיֶה לְמִצְרַיִם מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה רֹאשׁ וְזָנָב כִּפָּה וְאַגְמוֹן

    מצודת דוד:ולא יהיה. לו שום תועלת בכל מעשה אשר יעשה הן הראש הן הזנב ר״ל לא יצליחו לא במעשה הראשים ולא במעשה הפחותים: כפה ואגמון. ר״ל במעשה החזק ולא במעשה החלש וכפל הענין במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וזנב. תחתיות הדבר קורא זנב ויורה על השפלות:

    כפה. ענינו ענף כמו כפות תמרים (ויקרא כ״ג):

    ואגמון. הוא צמח רך והוא הפוך מן גומא וכן הלכוף כאגמון ראשו (לקמן נ״ח):

    רש"י

    אשר יעשה ראש וזנב כפה ואגמון. הם החרטומים ואיצטגנינים החוזים בכוכבים שיש ברקיע מזלות וכוכבים המכונים כן ועשויין דוגמת ראש וזנב והם נתונים בתלי (ס"א בטלה) ויש לפרש כתרגומו ראש והגמון שלטון ואטרון:

    אבן עזרא

    ולא וגו'. אפילו צמח שיש לו ראש וזנב לא יה' לו, ויש אומרים שהוא דרך משל, כי הוא תועה ולא ידע מה יעשה והנה לא יעשה מעשה ראש שהוא זקן ונשוא פנים (ישעיהו ט' י"ד), זנב הוא שאר ההמון, וככה כפה ואגמון:

16. (טז)בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִצְרַיִם כַּנָּשִׁים וְחָרַד וּפָחַד מִפְּנֵי תְּנוּפַת יַד־יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר־הוּא מֵנִיף עָלָיו

    מצודת דוד:כנשים. תשושי כח ורכי לבב כנשים: מניף עליו. להכותו בו:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וחרד. ענין רעדה:

    תנופת. ענין הרמה:

    אבן עזרא

    ביום וגו'. אחר שישמע בתחל' אלה הגזרות שגזר השם עליו ובאו, אז יפחד מהשם:

17. (יז)וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם לְחָגָּא כֹּל אֲשֶׁר יַזְכִּיר אֹתָהּ אֵלָיו יִפְחָד מִפְּנֵי עֲצַת יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר־הוּא יוֹעֵץ עָלָיו

    מצודת דוד:אדמת יהודה. ר״ל השכינה השורה באדמת יהודה תהיה למצרים לשבר רוח ופחד לבב: כל אשר. ר״ל כל זמן אשר המזכיר יזכיר אותה אליו יפחד: מפני עצת. כי בעת שכבש סנחריב את מצרים חשב שבמקרה באה אבל כשיראה שנפל סנחריב סביב ירושלים ע״י המלאך המכה בהם ישכיל לדעת שהיתה בעצת ה׳ אשר יעץ עליו להפילו ביד סנחריב:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לחגא. ענין בקוע ושבר כמו יונתי בחגוי הסל׳ (ש״ה ב):

    רש"י

    והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא. כשישמעו הנותרים במצרים משבי סנחרב את מפלתו שיפול בארץ יהודה בלא שום מלחמות זרוע בשר ידעו כי יש שכינה בישראל ומושיעם חזק וייראו ויפחדו מפני אדמת יהודה:

    חגא. לשון שבר ואימה ופחד לשון יחוגו וינועו כשכור (תהילים ק״ז:כ״ז) וכן חגוי הסלע (שיר ב):

    מפני עצת ה' צבאות אשר הוא יועץ עליו. להפילו ביד סנחרב ויהודה ימלט מידו:

    אבן עזרא

    והיתה. לחגא. כמו יחוגו וינועו כשכור (תהלים ק"ז כ"ז) מגזרת ובמחוגה יתארהו (ישעיהו מ"ד י"ג):

    וטעם אדמת יהודה בעבור השכינה השוכנת פה:

18. (יח)בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן וְנִשְׁבָּעוֹת לַיהוָה צְבָאוֹת עִיר הַהֶרֶס יֵאָמֵר לְאֶחָת

    מצודת דוד:שפת כנען. לשון הקדש: ונשבעות וכו׳. כי מעתה יאמינו בה׳ ויקבלוהו לאלוה: עיר ההרס. ר״ל יסכימו ביניהם שאם אחת מהערים ההם תשוב מאחרי המקום שיאמר עליה עיר ההרס ר״ל שיעמדו עליה ויהרסוה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ההרס. מל׳ הריס׳ ונתיצה:

    רש"י

    ביום ההוא יהיו חמש ערים וגו'. שנינו בסדר עולם אחר מפלתו של סנחרב עמד חזקיהו ופטר את האוכלוסין שהביא עמו ממצרים ומכוש בקולרין לפני ירושלים וקבלו עליהם מלכות שמים וחזרו למקומן שנאמר ביום ההוא יהיו חמש ערים וגו' והלכו ובנו מזבח לה' בארץ מצרים ומקריבין עליו קרבן לשמים לקיים מה שנאמר ביום ההוא יהיה מזבח לה' בארץ מצרים, ויש מרבותינו שדרשוהו במסכת מנחות על מזבח בית חוניו בנו של שמעון הצדיק שברח לו למצרים ועשה שם מזבח:

    מדברות שפת כנען. כישראל שבארץ כנען:

    עיר ההרס יאמר לאחת. (ת"י קרתא דבית שמש דעתידא למיחרב יתאמר היא חדא מנהון) ההרס ת"י לשני פנים לשון האומר לחרס ולא יזרח (איוב ט׳:ז׳) ולשון הריסה וחורבן ומהיכן למדה יונתן מנבואתו של ירמיה שנבא בתחפנחס ושבר את מצבות בית השמש אשר בארץ מצרים (ירמיהו מ״ג:י״ג) למדנו שבית שמש שבארץ מצרים ומצבה עתידה ליחרב ומצבות האמורות שם היא מצבה אצל גבולה לה' האמורה כאן ויש לומר שהיתה בית שמש יושבת בגבול מצרים על הספר לכך נאמר אצלה גבולה:

    אבן עזרא

    ביום. שפת כנען. מזה נלמוד כי הכנענים בלשון הקדש היו מדברים:

    עיר ההרס. שם עיר, והתמה מהמחליף ה"א בחי"ת:

19. (יט)בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַיהוָה בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם וּמַצֵּבָה אֵצֶל־גְּבוּלָהּ לַיהוָה

    מצודת דוד:מזבח וכו׳. כי מצרים יקריבו קרבנות לשמים: ומצבה. מזבח מאבן אחת:

    עוד פירושים על פסוק יט: אבן עזרא

    אבן עזרא

    ביום וגו'. דרך הדרש ידוע, כי המזבח רמז להריגת מצרים ועל דרך הפשט שהוא כן, והעד ועבדו זבח ומנחה [כ"א]:

20. (כ)וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לַיהוָה צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּי־יִצְעֲקוּ אֶל־יְהוָה מִפְּנֵי לֹחֲצִים וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִּילָם

    מצודת דוד:לאות ולעד. המזבח יהיה לאות ולעד בארץ מצרים שהמה עובדים לה׳ ואם יצעקו לה׳ וכו׳ ישלח להם מושיע והמושיע יהיה גדול ונכבד והוא יצילם מיד הלוחצים:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לאות. לסימן:

    לוהצים. ענין דחק כמו וגר לא תלחץ (שמות כ״ג:ט׳):

    ורב. ענינו גדול וחשוב כמו ורבי המלך (ירמי׳ מא):

    רש"י

    והיה. המזבח לאות ולעד בינם ובין המקום:

    מושיע ורב. מושיע ושר:

    אבן עזרא

    והיה וגו'. מי שהוא בצער יבא לזבוח שם:

    ורב. גדול כמו על כל רב ביתו (אסתר א' ח'):

21. (כא)וְנוֹדַע יְהוָה לְמִצְרַיִם וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת־יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וְעָבְדוּ זֶבַח וּמִנְחָה וְנָדְרוּ־נֵדֶר לַיהוָה וְשִׁלֵּמוּ

    מצודת דוד:ונודע. יהיה ניכר למצרים: וידעו. והמה יתנו לב לדעת: זבח ומנחה. בזבח ובמנחה: ושלמו. את נדרם:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    ונודע ה'. יהיה כח גבורתו ניכר להם:

    אבן עזרא

    ונודע. ועבדו וגו'. בזבח ומנחה:

22. (כב)וְנָגַף יְהוָה אֶת־מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא וְשָׁבוּ עַד־יְהוָה וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם

    מצודת דוד:ונגף. כאשר יחטאו לו ינגוף אותם אבל לא תתמיד כי מיד אחר הנגיפה ירפאם ר״ל לא יאריך להם עד שתתמלא סאתם וינגפו מבלי תקומה כי לטובתם יפרע מהם מעט מעט: ושבו. כאשר יעשו תשובה יתרצה להם ויקבל עתר תפלתם וירפאם:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ונגף. ענין הכאה כמו ונגפו אשה הרה (שמות כ״א:כ״ב):

    ונעתר. הוא ענין רבוי כמו ועתר ענן הקטורת (יחזקאל ח׳:י״א) ור״ל יקבל מרבית תפלתם ויתרצה להם וכן ונעתור להם (דה״א ה):

    רש"י

    ונגף. לשון מכה הוא:

    נגוף ורפוא. ואחר המכה יביא להם רפואה:

    ונעתר להם. ירצה להם:

    אבן עזרא

    ונגף ורפוא. הטעם ורפאם רפוא:

    ונעתר. יתרצה להם:

23. (כג)בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְסִלָּה מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה וּבָא־אַשּׁוּר בְּמִצְרַיִם וּמִצְרַיִם בְּאַשּׁוּר וְעָבְדוּ מִצְרַיִם אֶת־אַשּׁוּר

    מצודת דוד:תהיה מסילה. דרך כבושה תהיה מזה לזה כי מרוב אהבה ואחוה ירבו לבוא אלה באלה: את אשור. מצרים יעבדו עבודת המקום עם אשור כי המה יכירו עוד יותר מפלאות ה׳ כשהכה בהם מלאך ה׳:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    תהיה מסלה. תהיה דרך כבושה שיהלכו בה תמיד ממצרי' לאשור:

    ובא אשור במצרים. ת"י ויגיחון אתוראי למצראי:

    אבן עזרא

    ביום אשורה. אל אשור ויהיו בשלום אחרי שבות קצתם ויהיו עבדי מלך אשור:

24. (כד)בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ

    מצודת דוד:שלישיה. שלישית תהיה לה באמונת האל, או שתהיה מושלת על מצרים ועל אשור: ברכה. כל השלשה יהיו ברכה בקרב הארץ שתהיה להם ברכה יותר מכל האומות:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שלישיה. מל׳ שלש או יתכן שהוא מענין ממשלת ונסיכות כמו ומבחר שלשיו (שמות טו):

    רש"י

    יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור. לשלום ולברכה לפי שלא היתה אומה חשובה בעולם באותו הזמן כמצרים וכאשור וישראל היו שפלים בימי אחז ובימי הושע בן אלה ואמר הנביא על ידי הנס שיעשה לחזקיהו יגדל שם של ישראל למעלה ויהיו חשובים כאחת מאלו הממלכות לברכה ולגדולה:

    אבן עזרא

    ביום. [שלישיה]. רובי המפרשים אמרו כי שלישיה מגזרת ושלישים (שמות י"ד ז'), והם צריכין למשנה קודם השליש, ועל הפשט מגזרת שלשה, כי יהיו באשור אנשים שיכירו השם, וכן במצרים יותר, והנה ישראל יהיו ברכה כי יתברכו בם מצרים, ואנשים מאשור יכירו השם:

25. (כה)אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:אשר ברכו. אשר כל אחד משלשתן ברכו ה׳ ויאמר ברוך עמי מצרים ר״ל ברוך הוא על ששב להיות עמי להאמין בי: ומעשה ידי. חוזר על מלת ברוך לומר ברוך מעשה ידי אשור ר״ל ברוך הוא על אשר הכיר שמה שעלתה בהם היה מעשה ידי ולא במקרה: ונחלתי ישראל. גם זה חוזר על מלת ברוך לומר ברוך נחלתי ישראל ר״ל ברוך הוא על אשר מעולם הוא נחלתי ומאמין בי:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    אשר ברכו. לישראל:

    ברוך עמי. ישראל אשר בחרתי לי לעם בהיותם במצרים:

    ומעשה ידי. הראתי להם בגבורות שהפלאתי באשור וע"י אותם ניסים ישובו אלי ויהיו כאילו עתה עשיתים מחדש והם יהיו נחלתי ישראל ודוגמא זו ת"י:

    אבן עזרא

    אשר ברכו. כי השם ברך ישראל על כן יהיה ברכה, אז יברך כל אחד מאלה השלשה:

    ברוך עמי. בעבור שיעשו מזבח לשם בפרהסיא קראם עמי:

    ומעשה ידי. שיש בהם אנשים מעט שיכירו מעשה השם:

    ונחלתי. שהם לעולם נחלתו, כי אשור ומצרים כמו מקרה הם כנגדם, והמתרגם אמר ברוך עמי אשר במצרים: