ישעיהו פרק י״ח

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)הוֹי אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפָיִם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי־כוּשׁ

   מצודת דוד:הוי ארץ. כאלו קורא אליהם ואומר אתה ארץ אשר הצל רב בך מקלעי הספינות הפרושים ככנפי העופות: אשר מעבר. אשר הארץ ההיא יושבת מעבר נהרי כוש:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הוי. הוא ענין קריאה:

   צלצל. מל׳ צל:

   רש"י

   הוי ארץ צלצל כנפים. ת"י דאתן לה בספינון מארעא רחיקא וקלעיהון פריסן כנשרא דטאיס בכנפוהי, אני אומר לפי שהן שרוין במזרח והארץ חמה העופות נאספים שם והיא מצולצלת בכנפי עופות ונבואה זו על אוכלוסי גוג ומגוג כענין שנא' (ביחזקאל ל״ח:ה׳) פרס כוש ופוט אתם:

   אבן עזרא

   הוי ארץ. הוי לשון קריאה כמו הוי הוי ונוסו מארץ צפון (זכריה ב' י'):

   צלצל כנפים. כפול מצל, שהיא ארץ רחבה:

   מעבר לנהרי כוש. שם מלכות אשור:

2. (ב)הַשֹּׁלֵחַ בַּיָּם צִירִים וּבִכְלֵי־גֹמֶא עַל־פְּנֵי־מַיִם לְכוּ מַלְאָכִים קַלִּים אֶל־גּוֹי מְמֻשָּׁךְ וּמוֹרָט אֶל־עַם נוֹרָא מִן־הוּא וָהָלְאָה גּוֹי קַו־קָו וּמְבוּסָה אֲשֶׁר־בָּזְאוּ נְהָרִים אַרְצוֹ

   מצודת דוד:השולח. אשר ישלח שלוחים דרך הים ללכת בספינות מעצי גומא הקלים לשוט ע״פ המים: לכו. וכה יאמר אתם מלאכים ההולכים בקלות ובמרוצה לכו אל גוי ממשך וכו׳ וזה יהיה בימי המשיח כשישמעו שחזרו ישראל לארצם ישלחו שלוחיהם אליהם לדעת אם האמת כן הוא: ממשך ומורט. אשר מאז היו נמשכים בידי האומות ומרטו שער ראשם וזקנם במשכם: אל עם נורא. אשר נראה בהם מעשים נוראים: מן הוא והלאה. מן היום אשר היה לעם והלאה: גוי קו קו ומבוסה. בכל זמן גלותם היה מקוה לה׳ וחוזר ומקוה ועם כי היה נדרס ונרמס ברגלי כשדים: אשר בזאו. אשר העובדי כוכבים בזזו את ארצם ורמסוהו ברגליהם:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   צירים. שלוחים כמו וציר בגוים שולח (עובדיה א׳:א׳):

   גומא. מין עץ הקל לשוט על המים וכן תיבת גומא (שמות ב):

   מלאכים. שלוחים:

   ממשך. מלשון משיכה ומורט. ענין תלישת השער כמו ואמרטה משער ראשי (עזרא ט׳:ג׳):

   והלאה. ולהלן:

   קו. מלשון תקוה:

   ומבוסה. ענין רמיסה ודריסה כמו יבוס צרינו (תהלים ס):

   בזאו. בזזו ובא האל״ף במקום אות הכפל וכן ימאסו כמו מים (שם נ״ח) ומשפטו ימססו:

   רש"י

   לכו מלאכים קלים. לראות אם אמת הוא שחזרו ישראל למקומ' אשר הוא ה' גוי ממושך וממורט אל עם אשר הוא היה נורא בחזקתו:

   מן הוא והלאה. מן היום אשר נבחר לעם והלאה:

   גוי קו קו. שנפרע בו בעונו מדה במדה וניתן למבוסה, ד"א קו קו ל' קיא סחי ומאוס (איכה ג):

   נהרים. מושלי כוש ונוף:

   אבן עזרא

   השולח. מי שהוא מנהגו לשלוח בים שלוחים:

   לכו. אתם מלאכים קלים ובשרו ישראל שברחו וגלו והם מעבר לנהרי כוש:

   ובעבור נהרי אמר ובכלי גמא:

   ממושך. הם ישראל שנמשכו ממקומם ככבשים עד שמורטו:

   ממושך אל עם נורא. הם הכושיים:

   [מן הוא]. מן אותו העם, או הוא רמז לנהרי:

   גוי וגו'. היתה דעתו כדעת הנער כאשר ילומד קו לקו, על כן היתה מבוסה:

   ואל"ף בזאו לחסרון אות הכפל, וכמוהו דליו שוקים (משלי כ"ו ז') על דעת ר' משה הכהן:

   וטעם נהרים מלכים, כמו את מי הנהר (ישעיהו ח' ז'):

3. (ג)כָּל־יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשֹׂא־נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ

   מצודת דוד:כל יושבי תבל. כאלו יאמר להם מה לכם לשלוח ולדעת אם האמת כן הוא הלא כל יושבי תבל בעיניכם תראו החזרת ישראל כאשר יראה נשיאת הנס על ההרים ובאזניכם תשמעו הדבר כאשר ישמע תקיעת השופר:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נס. כלונס ארוך:

   רש"י

   כל יושבי תבל וגו'. אינכם צריכים לשלוח צירים על כך כי כנשוא נס הרים תראו בהקבץ הגליות וכתקוע שופר תשמעו:

   אבן עזרא

   כל וגו'. הטעם כאילו נס נישא על כל הארץ:

   וכתקוע שופר וגו'. לדעת מעשה השם במחנה סנחריב:

4. (ד)כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֵלַי אֶשְׁקֳטָה וְאַבִּיטָה בִמְכוֹנִי כְּחֹם צַח עֲלֵי־אוֹר כְּעָב טַל בְּחֹם קָצִיר

   מצודת דוד:אשקטה. לפי שנאמר למען ציון וכו׳ לא אשקוט עד יצא כנוגה צדקה (לקמן סב) לזה אמר כשיצא כנוגה צדקה ויגאלו אז אשקטה ואביטה בבית המקדש המכון לשבתו להטיב לה: כחם צח. כמו חום צח וברור שהוא לטובה כשבא על המטר וסמוך לה כי אז תצמח האדמה וכמ״ש מנוגה ממטר דשא מארץ (ש״ב כג): כעב טל. כעב המביא טל בחום הקציר כי בעבור החום שבעת הקציר יתאוו הקוצרים להקר נפשם בקרירות הטל שאינו מזיק לקציר כמו המטר:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אשקטה. ענין מנוחה:

   ואביטה. מל׳ הבטה והשגחה:

   במכוני. מלשון הכנה:

   צח. ענין זוהר ובהירות כמו צחו מחלב (איכה ד):

   אור. ענינו מטר כמו יפיץ ענן אורו (איוב ל״ז:י״א):

   רש"י

   אשקטה. מתשלום שכרו של גוג אפנה מכל עסקי ואביטה במכוני להטיב לו:

   כחום צח עלי אור. יאיר ויבהיק לו כחם השמש צח על ירק כמו ללקט אורות (מלכים ב ד׳:ל״ט):

   כעב טל. שהקוצרים מתאוים לו להשיב נפש בחם קציר:

   אבן עזרא

   כי וגו'. טעם אשקטה על השכינה שעמדה:

   ואביטה. ואראה:

   מכוני. היא ירושלם:

   כחם. אויר:

   צח עלי אור. אחר הגשם כמו יפיץ ענן אורו (איוב ל"ז י"א), כי השמש הנקרא אור גם כן הירח, כי כן כתוב לעושה אורים גדולים (תהלים קל"ו ז'), הם סבת הגשם במאמר השם:

5. (ה)כִּי־לִפְנֵי קָצִיר כְּתָם־פֶּרַח וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה וְכָרַת הַזַּלְזַלִּים בַּמַּזְמֵרוֹת וְאֶת־הַנְּטִישׁוֹת הֵסִיר הֵתַז

   מצודת דוד:כי לפני קציר. לפני בוא עת הקציר: כתם פרח. כשיתם הפרח ויהיה קרוב להתבשל: ובוסר גומל יהיה נצה. ר״ל כשיהיה הנץ בוסר הנגמל מעט מעט עד שיתבשלו הענבים מכל וכל: וכרת. אז יכרות הכורת את יונקות הגפנים הרכים במזמרות ואת הענפים הגדולים יסיר בהכרתה וזה משל על גוג ומגוג לומר כשיהיו קרובים לגמר הצלחתם עד שיכבשו ירושלים ויצא חצי העיר בגולה אז יצא ה׳ ונלחם בגוים ההם ויאבדם בשצף קצף:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כתם. ענין השלמה:

   ובוסר. כן נקרא הפרי שלא נגמר בשולו כמו אבות אכלו בוסר (ירמיהו ל״א:כ״ט):

   גומל. ר״ל תגדל מעט מעט והושאל מלשון הילד הנגמל משדי אמו שמרגילין אותו לאכול מעט מעט:

   נצה. הוא כענין פרח וגדול ממנו וכן נאמר והיא כפורחת עלתה נצה (בראשית מ׳:י׳):

   הזלזלים. הם יונקות הגפנים הרכים:

   במזמרות. שם הכלי שכורתים בו הזמורות וכן ומזמרותיכם לרמחים (יואל ד׳):

   הנטישות. כן יקראו הענפים הגדולים המתפשטים אנה ואנה והוא מל׳ וינטשו בלחי (שופטים ט״ז) וכן הסירו נטישותיה (ירמיה ה):

   הסיר. מלשון הסרה:

   התז. ענין כריתה וחתוך ובדרז״ל התיז את הראש (חולין ל):

   רש"י

   כי לפני. בישול קצירו של עמלק ושל גוג טרם תמלא תאותו וסברו שהוא זומם לכלות את אחיו:

   כתם פרח. שלו ויתקרב להתבשל תבואה במלילותיה ולהיות פגי נצה של גפנה בוסר וגומל נגמל להיות גסים כפול הלבן, הוא בוסר הוא גירוע:

   וכרת. הכורת את זלזלי הגפן הם הזמורות והשריגים:

   במזמרות. שרפ"ש בלע"ז:

   ואת הנטישות. הם עיקרי הגפנים שקורין ציפ"ש בלע"ז:

   התז. כרת וקצץ כלומ' יהרוג השרים והשליטים של גוג וחיילותיו ועוזריו:

   אבן עזרא

   כי לפני קציר. כמו תשלח קציריה, והטעם היות קציר:

   כתם פרח ובוסר גומל. כמו ויגמל שקדים (במדבר י"ז כ"ג) עודנו יהיה בנצתו:

   וכרת. השם:

   הזלזלים. הם דבקים עם השרש, ואין למלה הזאת אחות:

   ואת הנטישות. אותם הבדים הגדולים שנטשו:

   התז. כמו כרת ובלשון קדמונינו ז"ל ימצא, ובא פועל עבר אחרי עבר בלא וי"ו דבק כמו חמק עבר (שיר השירים ה' ו'), וטעם הפסוק קודם שימלא פרי מחשבותם יכחדו:

6. (ו)יֵעָזְבוּ יַחְדָּו לְעֵיט הָרִים וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְקָץ עָלָיו הָעַיִט וְכָל־בֶּהֱמַת הָאָרֶץ עָלָיו תֶּחֱרָף

   מצודת דוד:יעזבו יחדו. כולם יחדיו יהיו נעזבים לעופות המצוים בהרים וכו׳: וקץ. העופות ישכנו עליהם בימי הקיץ והבהמות בימי החורף ויאכלו מבשרם וישתו מדמם:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לעיט. שם עוף דורס וכן וירד העיט (בראשית ט״ו):

   וקץ. מלשון קיץ:

   תחרף. מלשון חורף:

   רש"י

   יעזבו יחדו. פגריהם:

   לעיט הרים. לעוף הרים:

   וקץ עליו. כל ימות הקיץ:

   תחרף. כל ימות החורף מכאן אמרו משפט גוג לעתיד לבוא שנים עשר חדש:

   אבן עזרא

   יעזבו. זה מחנה אשור הנכחד ביד המלאך:

   לעיט. כמו וירד העיט (בראשית ט"ו י"א), על משקל שש (אסתר א' ו') גם שיש (דברי הימים כ"ט ב'):

   וקץ. מגזרת קיץ (בראשית ח' כ"ב):

   תחרף. מגזרת חורף [שם], לאכול נבלות המתים:

7. (ז)בָּעֵת הַהִיא יוּבַל־שַׁי לַיהוָה צְבָאוֹת עַם מְמֻשָּׁךְ וּמוֹרָט וּמֵעַם נוֹרָא מִן־הוּא וָהָלְאָה גּוֹי קַו־קָו וּמְבוּסָה אֲשֶׁר בָּזְאוּ נְהָרִים אַרְצוֹ אֶל־מְקוֹם שֵׁם־יְהוָה צְבָאוֹת הַר־צִיּוֹן

   מצודת דוד:יובל שי. יובא דורון את עם ישראל שהיה עם ממשך ומורט: ומעם נורא. יובא דורון מהעם אשר נראה בהם מעשים נוראים מן היום אשר היה לעם והלאה וכפל הדבר במ״ש: גוי קו קו. אשר בכל ימי גלותם היה מקוה לה׳ וחוזר ומקוה ועם כי בזזו את ארצו ורמסוהו ברגליהם: אל מקום. ההבאה תהיה אל המקום אשר נקרא שמה שם ה׳ צבאות והוא הר ציון וכן נאמר והביאו וכו׳ מנחה לה׳ וכו׳ על הר קדשי (לקמן סו):

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יובל. יובא:

   שי. מנחה ודורון כמו יובילו שי למורא (תהילים ע״ו:י״ב):

   אבן עזרא

   בעת. שי, דורון הטעם יובילו שי (תהלים ע"ו י"ב):

   עם ממושך ומורט. הם ישראל הגולים, והנה יובאו לכבוד השם אל מקומו שהוא בהר ציון, ולפי דעת רבי משה זה פי' יוסיף יי שנית ידו (ישעיהו י"א י"א):