ישעיהו פרק י״ז

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)מַשָּׂא דַּמָּשֶׂק הִנֵּה דַמֶּשֶׂק מוּסָר מֵעִיר וְהָיְתָה מְעִי מַפָּלָה

   מצודת דוד:מוסר מעיר. יהיה סר מהיות עיר: מעי מפלה. ימלא תלים מן מפולת הבתים:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מעי. תל ודגור כמו לעי השדה (מיכה א):

   רש"י

   מוסר מעיר. לשון הסרה:

   מעיר. מהיות עיר:

   מעי. לשון שפלות ועומק כמו מעות ימים:

   אבן עזרא

   משא דמשק. מוסר. מגזרת הסיר (ישעיהו י"ח ה'):

   מעיר. מהיותה עיר, ואם הוא לשון זכר, והנכון שהוא על עם דמשק והעד והיתה:

   מעי. כמו לעיים (תהלים ע"ט א') והמ"ם נוסף:

2. (ב)עֲזֻבוֹת עָרֵי עֲרֹעֵר לַעֲדָרִים תִּהְיֶינָה וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד

   מצודת דוד:עזובות. הלא הערים הסמוכות לערוער כבר עזובות המה כי גלו מהם הראובני והגדי: לעדרים. והרי הם נתונות לעדרי צאן והמה רובצים שם ואין מי מחרידם כי שממה המה ואין מי בא שמה:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   עזובות ערי ערוער. י"ת לשון חורבן כמו ערער תתערער ופירושו על ערי ארם, ומדרש אגדה מתמיה לפי שערוער מארץ ישראל היתה שנאמר (במדבר לב) ואת ערוער, עומד בדמשק ומכריז בערוער אלא שהיו בדמשק שווקים כמנין ימות החמה וכל אחת יש בה עכו"ם ועובדים לה יום אחד בשנה וישראל עשו את כולן קבוץ אחד והיו עובדין את כלם בכל יום לכך הזכיר מפלת ערוער אצל דמשק, ואני מפרשו לפי פשט המקרא על שנתחברו רצין ופקח בן רמליהו יחד והנביא היה מתנבא על מפלת דמשק ואמר הנה דמשק מוסר מעיר ערי ערוער שהיו של פקח כבר היו עזובות שגלו הראובני והגדי כבר והרי תמיד לעדרי צאן הם נתונות ורובצים שם צאן מואב ואין מחריד עוד תהי מלכות פקח הולכת וכלה ותלכד גם שומרון בימי הושע ואז ונשבת מבצר מאפרים וממלכה מדמשק שיהרג רצין:

   אבן עזרא

   עזובות. זה היה על ידי מלך אשור:

3. (ג)וְנִשְׁבַּת מִבְצָר מֵאֶפְרַיִם וּמַמְלָכָה מִדַּמֶּשֶׂק וּשְׁאָר אֲרָם כִּכְבוֹד בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת

   מצודת דוד:ונשבת. וכן ונשבת כל ערי מבצר מאפרים וכן יושבת הממלכה מדמשק ולפי שרצין מלך ארם ופקח מלך ישראל התחברו להלחם על ירושלים לכן אמר שהמה שניהם יפלו ביד סנחריב וירושלים תנצל: ושאר ארם. הפליטה הנשארת מארם יהיו ככבוד בני ישראל כי גם כבודם ידל:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ונשבת. ענין בטול:

   ככבוד. העושר נקרא כבוד כמו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה (בראשית ל״א:א׳):

   רש"י

   ככבוד. עשרת השבטים יהיו גם אלו גלו לחלח וחבור ואלו יגלו לקיר שנאמר ויגלה קירה ואת רצין המית (מלכים ב ט״ז:ט׳):

   אבן עזרא

   ונשבת. כי בבוא סנחריב תפש דמשק גם שמרון ומבצריה:

   ושאר ארם. כי דמשק היא עיר ארם, יהי' להם כבוד ככבוד בני ישראל, שכתב אחריו ידל כבוד יעקב, ויש אומרים ושאר ארם כל כך יהיו בחרפה עד שיהיה ככבוד לישראל כנגד מאורעם:

4. (ד)וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִדַּל כְּבוֹד יַעֲקֹב וּמִשְׁמַן בְּשָׂרוֹ יֵרָזֶה

   מצודת דוד:ידל כבוד יעקב. יהיה דל ורש כי יוקח עשרו: ומשמן. שמנונית בשרו יהיה רזה וכחוש ר״ל לא ישאירו בידו מאומה:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   ומשמן בשרו ירזה. ועותר יקריה יגלי:

   אבן עזרא

   והיה. ידל כבוד יעקב, על מות החללים והגולים מהשבטים:

5. (ה)וְהָיָה כֶּאֱסֹף קָצִיר קָמָה וּזְרֹעוֹ שִׁבֳּלִים יִקְצוֹר וְהָיָה כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים בְּעֵמֶק רְפָאִים

   מצודת דוד:והיה כאסוף קציר. הדבר יהיה דומה כמו הקוצר אשר בידו האחת אוסף שבלי הקמה ובזרועו השנית יקצרם כן האויב יקבצם ויכלם מן העולם: והיה כמלקט. רצה לומר אף הבורחים לא ימלטו מידו כי ילקטם אחד אחד כהמלקט שבלים בעמק רפאים והוא הגיא הסמוך לירושלים כמ״ש ביהושע והמקום היה רזה וכחוש ומעט תבואה צמח שם אחת הנה ואחת הנה נלקטים אחת אחת:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   והיה כאסוף קציר קמה. כמו שבעת קצירת קמה אוסף הקוצר צבת הקמה ביד אחת וזרועו השנית שבלים יקצור במגל כן יעקור סנחרב ויגלה הכל ואף לקט הנושר בשעת קציר' ילקט וישאנו כלומ' אף הבורחים לא ימלטו מידו וילקטום (כמו שמלקט שבלים סא"א):

   בעמק רפאים. הוא הגיא אשר על פני ירושלים בספר יהושע תמצא שעמק רפאים סמוכה לירושלים:

   אבן עזרא

   והיה. בתחלה:

   כאסוף. הקוצר קציר הקמה:

   והיה כמלקט שבלים. באחרונה כי פעמים בא מלך אשור על ארץ ישראל:

   בעמק רפאים. מקום היה וקצירו רע ומעט ורזה:

6. (ו)וְנִשְׁאַר־בּוֹ עוֹלֵלֹת כְּנֹקֶף זַיִת שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה בִּסְעִפֶיהָ פֹּרִיָּה נְאֻם־יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:ונשאר בו עוללות. זה חזקיהו וסיעתו שהיו תוך ירושלים והמה המעט כעוללות הכרם: כנוקף זית. ככורת זתים מן האילן אשר ישארו שנים או שלשה זתים יחידים בראש הנוף העליון לפי שקשה לכרתם שמה: ארבעה חמשה. וישארו ארבעה או חמשה גרגרים בענפים של אותה הזית שהיתה בעלת פרי ר״ל כמו כן מעט ישארו שלא יכבשם סנחריב:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עוללות. הם הענבים הקטנים הנשארים באילן ואין מי חושש עליהם והוא מלשון עולל ויונק:

   כנוקף. ענין כריתה כמו ונקף סבכי היער (לעיל י):

   גרגרים. כן יקראו פירות דקים יחידים:

   אמיר. הוא נוף העליון וכן כעזובת החורש והאמיר האמור למטה:

   בסעיפיה. בענפיה כמו בסעפותיו קננו (יחזקאל לא):

   רש"י

   ונשאר בו. חזקיהו וסייעתו שהם תוך ירושלים אנשים מעט כעוללות כרם וכנוקף זית המשאיר שנים שלשה גרגרים:

   כנוקף זית. קוצץ זיתים ללוקטן מן האילן וכן ונקף בסבכי היער (לעיל י), ורבותינו דרשו ונשאר בו בהמון סנחריב אנשי' מעט כנוקף זית כדאיתא באגדת חלק:

   בראש אמיר. בראש הענף:

   בסעיפיה. בענפיה, וכן וכלה סעיפיה (לקמן כז) וכן מסעף פארה (לעיל י):

   אבן עזרא

   ונשאר. כנוקף זית. מגזרת ונקף סבכי היער (ישעיהו י' ל"ד) וכן חגים ינקופו (ישעיהו כ"ט א'):

   אמיר. הוא המעולה בזית מגזרת ויי האמירך (דברים כ"ו י"ח) וכן בלשון קדר:

   ארבעה חמשה. גרגרים:

   בסעיפיה. של אותה שהיתה פוריה:

7. (ז)בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁעֶה הָאָדָם עַל־עֹשֵׂהוּ וְעֵינָיו אֶל־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּרְאֶינָה

   מצודת דוד:ישעה האדם. יפנה האדם אל ה׳ שעשה אותו ובו יבטח: ועיניו וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ישעה. יפנה כמו וישע ה׳ אל הבל ואל מנחתו (בראשית ד׳:ד׳):

   על. כמו אל:

   רש"י

   ישעה. יפנה אל עושהו כמו וישע אל הבל (בראשית ד):

   האדם. צדיקי' שנשארו בם:

   אבן עזרא

   ביום ההוא ישעה. ירפה אדם עצמו על השם וזהו הבטחון, וכמוהו ישעו ואין מושיע (שמואל ב' כ"ב מ"ב):

   טעם תראנה. שלא תראנה עוד עבודה זרה כי לא ילך כי אם מקום [צ"ל אל מקום] הכבוד:

8. (ח)וְלֹא יִשְׁעֶה אֶל־הַמִּזְבְּחוֹת מַעֲשֵׂה יָדָיו וַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו לֹא יִרְאֶה וְהָאֲשֵׁרִים וְהָחַמָּנִים

   מצודת דוד:אל המזבחות מעשה ידיו. אל המזבחות הנעשים לעכו״ם שהמה מעשה ידיו: ואשר וכו׳. לא יסתכל עוד אל העכו״ם אשר עשו אצבעותיו וגם האשרים והחמנים לא יראה עוד:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   והאשרים. הוא אילן הנעבד:

   והחמנים. צורה מה עשוי לחמה:

   רש"י

   לא יראה. לא יחשבו בעיניו:

   אבן עזרא

   ולא. החמנים. הנו"ן נוסף כנו"ן רחמניות (איכה ד' י') והם צלמים עשויות כדמות מרכבות לשמש, ככתוב במעשה מנשה (מלכים ב' כ"א ג'):

9. (ט)בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ עָרֵי מָעֻזּוֹ כַּעֲזוּבַת הַחֹרֶשׁ וְהָאָמִיר אֲשֶׁר עָזְבוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיְתָה שְׁמָמָה

   מצודת דוד:ערי מעוזו. ערי המבצר שהיו לו למעוז וחוזק: כעזובת החורש והאמיר. עזובות תהיינה מיושביהן כמו היער שהוא עזוב מבני אדם וכמו הנוף העליון מן האילן שלרוב גבהה עזובה היא מאנשים כי אין מי עולה שמה: אשר עזבו. חוזר על מלת כעזובת לומר וכעזובה אשר עזבו הכנענים מפני בני ישראל כי רבים מהכנענים עזבו עריהם והלכו להם מפני בני ישראל בעלותם ממצרים: והיתה שממה. ותהיה ארצם שממה מאין יושב:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מעוזו. ענין חוזק:

   החורש. ענינו יער בעל סעיפים כמו וחורש מצל (יחזקאל ל״א):

   והאמיר. הוא הנוף העליון:

   רש"י

   ערי מעוזו. של ישראל:

   כעזובת החרש והאמיר. עזובות כיער הזה חריבות מאין אדם:

   חורש. הוא יער כדמתרגם ביער בחורשא:

   והאמיר. אף הוא יער מקום אילנות כעזובת ערי האמורי שהניחום חריבות בימי יהושע כחורש והאמיר וברחו להם מפני בני ישראל והיתה ארץ ישראל שממה:

   אבן עזרא

   ביום. ערי מעוזו, של ישראל:

   החורש. האילן כמו חורש מצל (יחזקאל ל"א ג'):

   והאמיר. שהוא למעלה, והנה הוא השורש והסעיף:

   אשר עזבו. הכנענים בבורחם מפני ישראל בבואם אל ארץ כנען:

   והיתה. שומרון שממה כי היא עיר המלוכה:

10. (י)כִּי שָׁכַחַתְּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵךְ וְצוּר מָעֻזֵּךְ לֹא זָכָרְתְּ עַל־כֵּן תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים וּזְמֹרַת זָר תִּזְרָעֶנּוּ

    מצודת דוד:כי שכחת. בעון אשר שכחת וכו׳: וצור מעוזך וכו׳. כפל הדבר במ״ש: על כן. על אשר מתחילה נטעת נטעי נעמנים וערבים ועתה תזרע ארצך זמורת זר שאינו ממין הגפנים ר״ל הפכת עבודת האל לעבודת האליל:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וצור. ענין חוזק:

    נעמנים. מל׳ נעים ויופי:

    וזמורות. כן נקרא ענף הגפן וכן ויכרתו משם זמורה (במדבר י״ג):

    רש"י

    על כן תטעי וגו'. על כן כאשר נטעתיך מתחילה נטעתי נטע נעמנים שנים עשר בני יעקב ובהעלות נטעיך לזמורות נתנו זרע שאינו הגון כזמורות זרות שאינם ממין גפן אלא דומים לגפן:

    תזרענו. תתנו זרעך באותו נטע ועוד י"ל וזמורות זר תזרענו התחתנת בכותים ונתערבו בכם:

    אבן עזרא

    כי שכחת וגו'. הנה שב הנביא להוכיח אנשי שומרון:

    נעמנים. כמשמעו בלשון קדר, והוא צמח שיצמח מהרה, וכן וזמורת זר, וטעם שורק זר:

11. (יא)בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי נֵד קָצִיר בְּיוֹם נַחֲלָה וּכְאֵב אָנוּשׁ

    מצודת דוד:ביום נטעך. לכן היית מצלחת בתחילה כי ביום שנטעו אותך נתגדלת למעלה ובבקר שאחריו תוציא פרחי הזרע ר״ל במהירות רב בא לך הגדולה: נד קציר. אבל עתה בהשחיתך דרכך הנה תנוד הענף ממך ביום בוא עליך נחלה ומכאוב אנוש ור״ל ביום בוא האויב יכלה הכל מבלי שארית:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תשגשגי. ענין גדול למעלה למעלה כמו כארז בלבנון ישגה (תהלים צ״ב) ונכפלו הפ״א ועין הפעל ויורה על הפלגה וכן לחפר פרות (לעיל ב׳) שפי׳ חפירות עמוקות ביותר:

    נד. מל׳ נדידה:

    קציר. ענינו ענף כמו תשלח קציריה (תהילים פ׳:י״ב):

    נחלה. מל׳ חולי:

    אנוש. כאוב ביותר וכן אנוש חצי בלי פשע (איוב ל״ד):

    רש"י

    ביום נטעך תשגשגי. לשון סכסוך נשתגשגו זמורותיך במיני דשאים וערבובים המקלקלים ענפי הגפן כלומר במקום שנטעתיך לי לכרם שם קילקלת במעשיך הוא שאמר להם (יחזקאל כ׳:ה׳) ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים ונאמר (שם) וימרו בי ולא אבו לשמוע וגו' ואף כאן תשגשגי נתערבת בתועבות המצריים:

    ובבקר זרעך תפריחי. וליום המחרת כשהוצאתיך משם הכנסתיך לארץ גם שם זרעך הרע הפרחת:

    נד קציר ביום נחלה. גדיש של קציר רע אשר הוכיח ביום נחלה אותו קציר הגיע ליום צרה:

    נד הוא לשון גובה וכן נצבו כמו נד נוזלים (שמות טו) וכן כונס כנד (תהלים לג) ואין נד ונוד שוים:

    וכאב אנוש. שנשלמת שכרך:

    אנוש. נעכר בחולי רע וכן ויאנש (שמואל ב' יא) וכן כי אנושה מכותיה (מיכה א׳:ט׳), ד"א ובבקר זרעך תפריחי עד שלא בא השרב הפרחתם ודרך הכרם לפרוח בבא השרב והמפריח בבקר אינו הגון זה במדרש רבי תנחומא:

    אבן עזרא

    ביום. תשגשגי. מגזרת שגיא (איוב ל"ו כ"ו), תגדלי אותו מהרה, וכמוהו ובבקר זרעך תפריחי, והנה אומר לך כלל בדברי נביאי התוכחות, כי מחצי הפסוק נלמוד על חציו ברוב:

    נד קציר. והנה ינוד הקציר כמו וטל ילין בקצירי (איוב כ"ט י"ט):

    ביום נחלה. תחסר מכה, והנה נחלה תאר למכה, וככה מאכלו בריאה (חבקוק א' ט"ז), והעד וכאב אנוש, מגזרת ויאנש (שמואל ב' י"ב ט"ו), והנה הטעם כי הרבית בנים ויבא יום האיד ויסופו:

12. (יב)הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן וּשְׁאוֹן לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאוּן

    מצודת דוד:הוי. הנביא מתאונן על רב הבלבול שיעשה סנחריב: המון עמים רבים. הם אוכלוסי סנחריב: כהמות. כהמות הימים יהמו: כשאון וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    המון ושאון. פתרון אחד להם:

    כבירים. חזקים או מרובים:

    רש"י

    הוי המון עמים רבים. מדה מהלכת על פני כל הדורות שוט שישראל לוקים בו סופו ללקות לפיכך הנביאים הנבאים פורענו' ישראל על ידי האומות סומכין אחריו פורענות האומה שלקה ישראל על ידה:

    המון עמים. אוכלוסי סנחרב:

    ישאון. לשון תשואה והומה:

    אבן עזרא

    הוי המון עמים רבים. מלך אשור ומחנהו בבואו על ציון:

    ושאון. מגזרת שאון והנה הנו"ן איננו שורש והנו כנו"ן זדון (משלי י"א ב'):

13. (יג)לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם רַבִּים יִשָּׁאוּן וְגָעַר בּוֹ וְנָס מִמֶּרְחָק וְרֻדַּף כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי־רוּחַ וּכְגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה

    מצודת דוד:לאומים וכו׳. כפל עוד לחזוק הענין: וגער בו. אבל סוף הדבר אשר המקום יגער בו וינוס מפני הקול הבא ממרחק מן השמים ר״ל הנשארים ינוסו מפני הכאת המלאך שהכה במחנה: ורדף. יהיה נרדף כמוץ אשר בהרים הנרדף מפני רוח כי לפי שהמוץ הוא דבר קל והרוח שולט הרבה בהרים נרדף הוא ביותר: וכגלגל וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כמוץ. הוא פסולת התבואה כמו כמוץ אשר תדפנו רוח (תהלים א):

    וכגלגל. הוא פרח הקוצים העשוי כגלגל:

    סופה. רוח סערה:

    רש"י

    וגער בו. הקב"ה באותו שאון:

    כמוץ הרים. משל את הרשעים במקולקל שבמינים ובמקולקל שבאותו המין מוץ הרים יבש משל עמקים:

    וכגלגל. הוא מפריח של קוצים שקורין קרדונ"ש הדומים לאותו שגוררין בהן בגדי צמר ואינן קשין ובהגיע סמוך לסוף הקיץ הם מתנפצין מאליהן והרוח מפזרן ואותו הנפוץ עשוי כמין גלגל עגולה כמין העץ (ס"א העין) באמצע וחמש זרועותיו סביב לה:

    אבן עזרא

    לאמים. וגער בו, השם במלך אשור:

    ממרחק. כנגד ארצו:

    ורודף. הנשאר מהמונו:

14. (יד)לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה בַלָּהָה בְּטֶרֶם בֹּקֶר אֵינֶנּוּ זֶה חֵלֶק שׁוֹסֵינוּ וְגוֹרָל לְבֹזְזֵינוּ

    מצודת דוד:לעת ערב. כי המלאך הכה בהם בלילה במכה המבהיל: איננו. אינו בעולם כמ״ש וישכימו בבוקר והנה כולם פגרים מתים (לקמן לז): זה חלק. אמר הנביא זהו החלק הנחלק לאשור אשר שסה אותנו: וגורל לבוזזינו. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בלהה. הוא הפוך מן בהלה וכן בלהות היית (יחזקאל כ״ז):

    שוסינו. ענין בזה ושלל:

    וגורל. הוא כמו חלק ע״ש שדרך לחלוק ע״פ גורל:

    רש"י

    והנה בלהה. שדים באים על האויב ומבהלין אותו:

    בטרם בקר איננו. והאויב אין בעולם:

    זה חלק שוסינו. חלק סנחריב וחלק גוג ומגוג כשיבאו לבזזינו:

    אבן עזרא

    לעת [ערב]. בערב היו אנשי ירושלם יריאים ממנו:

    בלהה. כמו בלהות אתנך (יחזקאל כ"ו כ"א) וטעם בלהות בהלות, הפוך כמו כשב וכבש (ויקרא ג' ז', וד' ל"ב):

    בטרם בקר ואיננו. בצאת המלאך והכחיד רוב המחנה:

    זה חלק שוסינו. דברי הנביא והוא שמח: