ישעיהו פרק ט״ז

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)שִׁלְחוּ־כַר מֹשֵׁל־אֶרֶץ מִסֶּלַע מִדְבָּרָה אֶל־הַר בַּת־צִיּוֹן

   מצודת דוד:שלחו כר. אמר הנביא אותם הכרים שהייתם רגילים לשלוח מאז למס למלך ישראל כמ״ש ומישע מלך מואב וכו׳ והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים (מ״ב ג) ובמות אחאב פשע ואמר הנביא היה לך לשלוח אותם הכרים למלך יהודה אל הר בית ציון שהיה מלך כשר ואם כן עשית לא קרה לך כזאת: מושל ארץ. אתה המושל בארץ מואב היה לך לשלוח הכרים מסלע מדברה היא העיר המלוכה שבמואב:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כר. קבוצת כרים והם הכבשים השמנים:

   רש"י

   שלחו כר מושל ארץ. אל תתגאו בגאותכם הלא ידעתם שמושל ארץ שלכם מישע מלך מואב במלכים (ב' ג') היה נוקד והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים שלחו אותו כר המושל שלכם מסלע מדברה אל הר בת ציון:

   אבן עזרא

   שלחו כר. מין ממיני הגמל שירוץ מגזרת הכרי והרצים (מלכים ב' י"א י"ט), ויש אומרים כי מושל ארץ תואר הכר בעבור שפסיעתו בארץ גדולה מכל פסע, והנכון להיות כר סמוך כי לא ימצא רק אצל המושלים:

2. (ב)וְהָיָה כְעוֹף־נוֹדֵד קֵן מְשֻׁלָּח תִּהְיֶינָה בְּנוֹת מוֹאָב מַעְבָּרֹת לְאַרְנוֹן

   מצודת דוד:והיה כעוף נודד. ובעבור שלא כן עשית לכן תהיה ארץ מואב כעוף הנודד ממדורו: קן משולח. כאפרוחי הקן המשולחים ממנה ונעזבים לרצון עצמם והולכים מטולטלים נעים ונדים: תהיינה. כן תהיינה בנות מואב משולחות מפה לפה כי השבאים יעבירו אותן לארנון שהוא גבול מואב לחלקם שמה ביניהם ומשם יעברון בגולה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   קן. הוא מדור האפרוחים:

   משולח. נעזב לרצון עצמו כמו ונער משלח (משלי כט):

   רש"י

   כעוף נודד. מקינו:

   קן משולח. כאפרוחים משולחים מקינם שהולכים מטולטלין כן תהיינה בנות מואב למעברות ארנון:

   אבן עזרא

   והיה. מואב כעוף נודד:

   בנות מואב. הם הכפרים כמו וילכדו בנותיה (במדבר כ "א ל"ב):

3. (ג)הָבִיאִי עֵצָה עֲשׂוּ פְלִילָה שִׁיתִי כַלַּיִל צִלֵּךְ בְּתוֹךְ צָהֳרָיִם סַתְּרִי נִדָּחִים נֹדֵד אַל־תְּגַלִּי

   מצודת דוד:הביאי עצה. אמר הנביא היה לך להביא עצה ולעשות משפט בעצמך להצלת ישראל כי אברהם אביהם עשה הרבה להצלת לוט: שיתי. היה לך להשים צלך להיות חשך כחשכת הלילה להסתיר בו את ישראל שהיו בורחים מפני האויב דרך ארצך: בתוך צהרים. שהוא עת תוקף החמימות ר״ל בעת שהיו ישראל בצרה היה לך להסתירם: סתרי נדחים. היה לך להסתיר הנדחים מארצם ולא היה לך לגלות איה הטמין הנודד את עצמו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   פלילה. ענין משפט כמו פקו פלילה (לקמן כ״ח):

   רש"י

   עשי פלילה. הוא לשון ויכוח משפט לבחור לך את הטוב כמו (איוב ל״ד:ד׳) משפט נבחרה לנו:

   שיתי כליל צלך. שיתי לך צל בצהרים שיחשיך צלך כלילה להסתר בו מפני אויביך:

   סתרי נדחים. אם יברחו עוד נדחי עמי דרך עליכם בימי נבוכדנצר אל תסגירם אלא תסתירם:

   אבן עזרא

   הביאי. דברי הנביא למואב, קודם שתבא לך זאת הצרה הביאי לנפשך עצה:

   פלילה. שם על משקל בכח האכילה (מלכים א' י"ט ח') מגזרת פלילים (דברים ל"ב ל"א):

   צלך. שתסתירי ישראל בברחם אליך נדחים, ממקומם:

   נודד. אליך, אל תגלי:

4. (ד)יָגוּרוּ בָךְ נִדָּחַי מוֹאָב הֱוִי־סֵתֶר לָמוֹ מִפְּנֵי שׁוֹדֵד כִּי־אָפֵס הַמֵּץ כָּלָה שֹׁד תַּמּוּ רֹמֵס מִן־הָאָרֶץ

   מצודת דוד:יגורו וכו׳. אתה מואב הלא הנכון היה אשר נדחי עמי יגורו בארצך ותהיה סתר להם מפני השודד וכפל הדבר פעמים רבות לתפארת המליצה ולגודל התרעומת: כי אפס המץ. ר״ל אם היית מסתירם היו יכולים עתה לחזור למקומם כי עתה אפס המוצץ דמם וכלה השודד אותם והרומס ארצם ספו תמו כי סנחריב ועמו נפלו סביב ירושלים:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יגורו. ידורו:

   הוי. היה:

   אפס. הוא כענין כליון:

   המץ. מל׳ מציצה:

   שוד. כמו שודד וכן המבליג שוד (עמוס ה):

   תמו. מל׳ תם והשלמה:

   רומס. ענין דריכת הרגל:

   רש"י

   יגורו בך נדחי. בני ישראל הבורחים:

   הוי סתר למו. כי גם את דעי נפש הנודדים מה היא צרתם:

   כי אפס המץ. המץ שלך עשרך וכבודך שהיה לך על ידי צאנך ובקרך שאת מוצצת מהם חלב וחמאה:

   כלה שד. לשון שדים המספיקין חלב כמו (לקמן ס) ושד מלכים תינקי:

   תמו רומס. הבהמות שלך הרומסות בארץ:

   אבן עזרא

   יגורו. נדחי, דברי הנביא או השם בעבור כבוד ישראל:

   מפני שודד. ששדד שומרון והוא מלך אשור:

   כי וגו'. עוד יבוא עת שיאבד זה הנוגש ויכלה השוד:

   המץ. תואר השם והוא יוצא, למען תמוצו (ישעיהו ס"ו י"א) כמותו:

   תמו. מחנות רומס הוא מלך אשור:

5. (ה)וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת בְּאֹהֶל דָּוִד שֹׁפֵט וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט וּמְהִר צֶדֶק

   מצודת דוד:והוכן בחסד. המקום הכין כסא המלוכה בירושלים: וישב עליו באמת. המלך היושב על הכסא והוא חזקיה הנה ישב עליו באמת ומתקיים: באהל דוד. בבית המלכות: שופט. לכל הבא למשפט: ודורש. יחקור מעצמו לעשות משפט העשוקים ואף אם לא יצעקו לפניו: ומהיר צדק. יהיה מהיר וזריז לעשות צדק ומוסב למעלה לומר הואיל ונפל סנחריב והוכן כסא חזקיה אם כן יכולים היו לחזור למקומם אם היית מסתירם:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   באמת. ענינו דבר המתקיים:

   רש"י

   והוכן בחסד כסא. כשיבא עליך השבר הזה אז יכון כסא דוד ויגדל שבאותו הפרק יפול סנחרב ע"י חזקיהו ויהיה נכון כסאו בחסד שיעשה כמו שמצינו שהיה גומל חסד שנא' בדברי הימים (ב ל) כי חזקיהו מלך יהודה הרים לקהל אלף פרים ושבעת אלפי צאן:

   וישב עליו וגו'. שופט ודורש משפט ומהיר צדק, ת"י ועביד קשוט:

   אבן עזרא

   והוכן [בחסד]. בעבור החסד:

   כסא. המלוכה:

   באהל דוד. היא ירושלם:

   שופט. זה חזקיהו:

   ומהיר צדק. תאר השם מגזרת מהרה:

6. (ו)שָׁמַעְנוּ גְאוֹן־מוֹאָב גֵּא מְאֹד גַּאֲוָתוֹ וּגְאוֹנוֹ וְעֶבְרָתוֹ לֹא־כֵן בַּדָּיו

   מצודת דוד:שמענו. מאמר הנביא בשם האומות שיאמרו הנה מעולם שמענו גאות מואב שהיה מתגאה מאד: גאותו. חוזר על מלת שמענו לומר שמענו גאותו וגאונו וכפל הדבר פעמים רבות לפי רוב הגאוה: ועברתו. גם שמענו עברתו שהיה מתעבר ומתקצף ללא דבר מרוב הגאוה: לא כן בדיו. לא היה אמת הדבר שבדה מלבו כי לפי רוב הגאוה בדה מלבו מה שעלה בדעתו:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   גאון. מלשון גאוה:

   גא. כמו גאה:

   ועברתו. מל׳ עברה וזעם:

   כן. ענינו כמו אמת כמו כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כ״ז:ז׳):

   בדיו. ענין דבר כזב הבדוי מן הלב כמו בדיך מתים יחרישו (איוב י״א:ג׳):

   רש"י

   גא מאד. נתגאה מאד:

   גאותו וגאונו. שלא כדין הוא כי עיקר גידולי בניו ע"י ממזרות וניאוף הבנות מאביהן:

   עברתו. עיבורו והריון שלו, ד"א עברתו חמתו ששמר לישראל:

   לא כן. גבוריו עשו שהיו כפויי טובה:

   אבן עזרא

   שמענו. ידבר הנביא על לשון ישראל או הגוים:

   גא. חסר ה"א והיא מלה זרה::

   לא כן בדיו. לא יהיה כן בדיו כמו ותעש בדים (יחזקאל י"ז ו'), ויש אומרים מחשבותיו, ולא כן כמו כן בנות צלפחד ובדיו כמו בדיך מתים יחרישו (איוב י"א ג'):

7. (ז)לָכֵן יְיֵלִיל מוֹאָב לְמוֹאָב כֻּלֹּה יְיֵלִיל לַאֲשִׁישֵׁי קִיר־חֲרֶשֶׂת תֶּהְגּוּ אַךְ־נְכָאִים

   מצודת דוד:לכן. הואיל והתגאה על כולם לא ימצא מי שיצטער בצרתו ורק מואב עצמו ייליל על מואב ולא זולת: כלה ייליל. ר״ל כל היללה ייליל הוא ולא אחר עליו: לאשישי קיר חרשת. על עקירת היסודות של קיר חרשת תהמו אך הנשברים הם אנשי מואב ולא יהמה מי זולתם:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לאשישי. הם היסודות כמו נפלו אשיותיה (ירמיה נ):

   קיר חרשת. שם מקום:

   תהגו. ענין המיה כמו המצפצפים והמהגים (לעיל ח):

   נכאים. ענין שבירה כמו נאספו עלי נכים (תהילים ל״ה:ט״ו):

   רש"י

   ייליל מואב למואב. על מואב:

   לאשישי קיר חרשת. אל חומות קיר חרשת, אשישי כמו (ירמיה מ) נפלו אשיותיה:

   תהגו אך נכאים. שברים:

   תהגו. תקוננו:

   אבן עזרא

   לכן. לאשישי. יש אומרים ליסודי, והטעם שיהגו והם נאים כאשר יספרו מעלת אשישי קיר חרשת, וכן בתרגום ארמית ואושיא יחיטו (עזרא ד' י"ג), והנכון בעיני שהוא כמו אשישי ענבי' והעד גפן שבמה, והטעם שתהגו ואתם נכאים כאשר תזכרו ימי השמחה הפך היללה:

8. (ח)כִּי שַׁדְמוֹת חֶשְׁבּוֹן אֻמְלָל גֶּפֶן שִׂבְמָה בַּעֲלֵי גוֹיִם הָלְמוּ שְׂרוּקֶּיהָ עַד־יַעְזֵר נָגָעוּ תָּעוּ מִדְבָּר שְׁלֻחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ עָבְרוּ יָם

   מצודת דוד:כי שדמות חשבון. השדות של חשבון נכרת והגפנים של שבמה הנה שרי העובדי כוכבים שברו הזמורות היפות שבהם: עד יעזר נגעו. היו מנוגעים ונגפים עד יעזר תעו מדבר. תעו מדרך הישר לברוח מדברה: שלוחותיה. התפשטות ענפיה פשטו למרחוק ועברו את הים ר״ל הגולים גלו למרחוק:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שדמות. שדות תבואה כמו ושדמות לא עשה אוכל (חבקוק ג׳:י״ז):

   אמלל. ענין כריתה כמו ימולל ויבש (תהלים צ):

   בעלי. ענין אדון ושר כמו אם בעליו עמו (שמות כ״ב:י״ד):

   הלמו. ענין שבירה כמו והלמה סיסרא (שופטים ה):

   שרוקיה. זמורות נבחרים כמו ויטעהו שורק (לעיל ה):

   נגעו. מל' נגע ור״ל נגפו וכן וינגעו יהושע וכל ישראל (יהושע ח׳:ט״ו):

   שלחותיה. ענין התפשטות הענפים וכן שלחיך פרדס רמונים (ש״ה ד):

   נטשו. ענין פזור והתפשטות כמו וינטשו בלחי (שופטים טו):

   רש"י

   שדמות. שדות תבואה:

   גפן שבמה. יש ללמד שחשבון היתה מקום שדות ושבמה מקום כרמים ואם תאמר כל אלה ערי עבר הירדן הם וישראל לקחום מיד סיחון ואימתי חזרו ליד מואב כשהגלה סנחריב לראובני ולגדי באו המואבים הסמוכים להם וישבו בהם:

   אמלל. חרב:

   שרוקיה. נטיעות שורק שלה:

   עד יעזר נגעו. שדמות הגפן ושורק הנזכרים כאן אינם אלא משל והם מחנות וסיעות בימי העמים האלה וכת"י:

   עד יעזר נגעו. הלכו בגול':

   תעו מדבר. למדבר:

   שלוחותיה. זמורותיה והם משל גליותיה:

   נטשו. נפצו כמו ונטשתיך המדברה (יחזקאל כ״ט:ה׳) והנם נטושים (שמואל א ל׳:ט״ז) וינטשו בעמק רפאים (שם כ"ה):

   אבן עזרא

   כי שדמות. כמו ומשדמות עמורה (דברים ל"ב ל"ב) כמו גפנים:

   אמלל. כל אחד:

   בעלי גוי'. כמו אדני יוסף (בראשית ל"ט כ'), כ סף ישיב לבעליו (שמות כ"ד ל"ד), והם מלכי אשור:

   הלמו שרוקיה. הכו כמו והלמה סיסרא (שופטים ה' כ"ו):

   עד יעזר נגעו. כל כך היו רחבים:

   תעו מדבר. שרחבו עד מקום שאין שם ישוב:

   שלוחותיה. אילניה כמו שלחיך פרדס רימונים (שיר השירים ד' י"ג):

   נטשו. כמו והנם נטושי' (שמואל א' ל' ט"ו), פרושים:

9. (ט)עַל־כֵּן אֶבְכֶּה בִּבְכִי יַעְזֵר גֶּפֶן שִׂבְמָה אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה כִּי עַל־קֵיצֵךְ וְעַל־קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל

   מצודת דוד:על כן. אמר הנביא בלשון מואב על כן בענין הבכי שבכיתי על יעזר בזה הענין עצמו אבכה על אבדן גפן שבמה: אריוך וכו׳. אתה חשבון ואלעלה ארוה את כל אחת מכם בדמעות עיני ואחז במשל כאלו הוא מטר המרוה את הארץ: על קיצך. על תלישת פירות הקיץ ועל קציר שדך תנה קול הידד והיא קריאת צעקת השוללים הבאים פתאום:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אריוך. ענין שביעה כמו כגן רוה (לקמן נח):

   קיצך. פירות הקיץ:

   נפל. ענין חניה כמו על פני כל אחיו נפל (ברא׳ כה):

   רש"י

   אבכה בבכי יעזר. ת"י כמא דאייתיתי משריין על יעזר כן אייתי קטולין על שבמה ולשון המקרא הנביא אומר כעין קינות יעזר יש לי עליך לקונן את הגפן שבמה:

   אריוך דמעתי. אתרוה עליך דמעה יש תיבה משמשת כשתי תיבות כמו בני יצאוני (ירמיהו י׳:כ׳) ארץ הנגב נתתני (יהושע טז) דברו לשלום (בראשית לז):

   קיצך. תאנים שמייבשין בקיץ:

   הידד. קול שודדים ובוזזים:

   אבן עזרא

   על כן אבכה. יאמר כל א' וא' ממואב:

   גפן שבמ'. שם מקום ויחסר על:

   אריוך. מלה זרה כי היו"ד תחת הוי"ו והוי"ו תחת ה"א נח והיא מלה זרה, והכ"ף לנוכח חשבון, והיא מדינת מואב הגדולה:

   על קיצך. פרי הקיץ:

   הידד. זאת המלה ידברו בה הרומסים והדורכים והנה ישחת הפרי והקציר בעודנו רטוב:

10. (י)וְנֶאֱסַף שִׂמְחָה וָגִיל מִן־הַכַּרְמֶל וּבַכְּרָמִים לֹא־יְרֻנָּן לֹא יְרֹעָע יַיִן בַּיְקָבִים לֹא־יִדְרֹךְ הַדֹּרֵךְ הֵידָד הִשְׁבַּתִּי

    מצודת דוד:ונאסף. מעתה כלה שמחה מן הכרמל כי לא יגדל שם מאומה: לא ירונן. לא ישמע שם קול רנה וקול תרועת שמחה: יין ביקבים. להוציא יין להמשיך ביקבים לא ידרוך מי שהיה רגיל לדרוך כי האויב יכלה הכל: הידד השבתי. בטלתי את קול צעקת הידד כי גם היא לשון קריאת צעקת דורכי היין לזרז זה את זה וכן נאמר הידד כדורכים יענה (ירמיהו כ״ה:ל׳):

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ונאסף. ענין כליון כמו אסוף אסיפם (ירמיה ח):

    הכרמל. הוא מקום שדות וכרמים כמו והיה מדבר לכרמל (לקמן ל״ב):

    ירונן. מל׳ רינה:

    ירועע. מלשון תרועה:

    ביקבים. הוא הבור שלפני הגת והיין יורד בו:

    ידרוך הדורך. הדרך לדרוך ברגל על הענבים להוציא היין:

    השבתי. ענין בטול כמו שבת נוגש (לעיל י״ד):

    רש"י

    מן הכרמל. הוא מקום יער ושדות תבואה:

    לא ירועע. ל' תרועת שמחה:

    הידד השבתי. קול המתאספים להטיל הקורה לעצור הענבים:

    אבן עזרא

    ונאסף. יאסף הגיל אל אחרים מהם, והטעם יסור מהם:

    הכרמל כי גם למואב חלק בו:

    ירועע. מגזרת תרועה (ויקרא כ"ג כ"ד) מהפעלים השניים כפולי האות האחרון:

    הידד. ביקב להוציא היין לשבח, הפך הקיץ והקציר:

11. (יא)עַל־כֵּן מֵעַי לְמוֹאָב כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ וְקִרְבִּי לְקִיר חָרֶשׂ

    מצודת דוד:על כן. בעבור גודל החורבן ואמר בלשון מואב: מעי למואב. בני מעי יהמו ככנור על חורבן מואב: וקרבי וכו׳. הוא כפל ענין במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מעי. וקרבי פתרון אחד להם:

    רש"י

    יהמו. בקינה:

    אבן עזרא

    על כן מעי. איננו דברי הנביא רק ידבר על לשון איש מואב:

12. (יב)וְהָיָה כִי־נִרְאָה כִּי־נִלְאָה מוֹאָב עַל־הַבָּמָה וּבָא אֶל־מִקְדָּשׁוֹ לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא יוּכָל

    מצודת דוד:כי נראה. כאשר יראה מואב אשר הוא נלאה ועיף לעמוד על הבמה להלחם שמה מול האויב: אל מקדשו. לבית העבודת כוכבים שלו להתפלל לפניו לעזור לו: ולא יוכל. עכ״ז לא יוכל להתחזק כי אין בידו לעזור:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נלאה. ענין עייפות כמו המעט מכם הלאות אנשים (לעיל ו):

    הבמה. ענינו מקום גבוה ורמה כמו במתי עב (לעיל י״ד):

    מקדשו. מקום המזומן לו:

    רש"י

    כי נלאה מואב. להלחם על במות המגדלים:

    ובא אל מקדשו. אל מקום אשר הם מתקדשים שם ומזדמנים שם להתפלל:

    אבן עזרא

    והיה כי נראה כי נלאה מואב. עלה על הבמה לע"ז, או נלאה על הבמה כטעם ולא יוכל, והוא הנכון:

13. (יג)זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל־מוֹאָב מֵאָז

    מצודת דוד:מאז. מימים הרבה נגזרה עליו:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    זה הדבר. סוף כלייתו של מואב ביד נבוכדנצר:

    אשר דבר ה' אל מואב מאז. מימים רבים לפני בא הרעה עליו ניבא לו ישעיה את זאת, ד"א מאז מאת אשר שכר בלק את בלעם:

    אבן עזרא

    זה. אשר דבר יי, דברו היא גזרה שגזר, כמלך שיאמר למשרתיו עשו כן על דרך משל להבין השומעי':

14. (יד)וְעַתָּה דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּשְׁנֵי שָׂכִיר וְנִקְלָה כְּבוֹד מוֹאָב בְּכֹל הֶהָמוֹן הָרָב וּשְׁאָר מְעַט מִזְעָר לוֹא כַבִּיר

    מצודת דוד:ועתה דבר ה׳. עתה הוסיף לקבוע זמן: כשני שכיר. ר״ל מצומצמות כשכיר הזה המצמצם בשני שכירתו: ונקלה. כבודו יהיה נקלה ונבזה עם כל ההמון הרב שיש לו כי לא יועילו לו: ושאר. השארית שיהיה לו הנה יהיו מעט מזער לא הרבה ישארו וכפל הדבר להמעיט:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ונקלה. מל׳ קלות:

    ההמון. ענין עם רב ולתוספת ביאור אמר הרב:

    מזער. ענינו כמו מעט כמו כתר לי זעיר (איוב ל״ו:ב׳):

    כביר. ענין רבוי כמו יתן אוכל למכביר (שם):

    רש"י

    ועתה דבר ה'. לקרב את הפורענות להם:

    בשלש שנים כשני שכיר. בשביל שלש שנים שסייעו את סנחרב כשצר על שומרון ועזרוהו בלי בצע כאלו היו לו שכירים לפיכך ונקלה כבוד מואב בין כל שאר המונו של סנחריב ששיטפם בשבי מתוך אותו החיל וילך לו וכן מפורש בסדר עולם שטף עמונים ומואבים שהיו מסייעין אותם כשצר על שומרון שלש שנים לקיים מה שנאמר שלש שנים כשני שכיר וגו', ועוד יש לפרש שלש שנים כשני שכיר שלש שנים נגזרו עליכם לאורך זמן אבל מצומצמין יהיו ולא תאחר עוד הפורענות כאשר ידקדק השכיר בשני שכירותו לצמצם:

    ונקלה כבוד מואב. בעיני כל המון סנחריב הרב:

    ושאר. פליטה הנשארת למואב:

    מעט מזער. תהיה:

    לוא כביר. לשון רוב:

    אבן עזרא

    ועתה דבר וגו'. השם גלה זה הסוד כי שלש שנים נשארו, והטעם [צ"ל וטעם] כשני שכיר שכל יום יבשר נפשו מתי יגיע הקץ כן הנביא היה שמח בגעת קץ אידם:

    ונקלה. כבודו שהוא המון רב וישאר מעט מזער:

    לא כביר. לא עם גדול במספר [כמו] ידוע כבירים, (איוב ל"ד כ"ד) או טעמו לא ישאר מהם אדם גדול כמו הן אל כביר [שם ל"ו ה']: