ישעיהו פרק ט״ו

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)מַשָּׂא מוֹאָב כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר־מוֹאָב נִדְמָה

   מצודת דוד:משא מואב. נבואה זו על מואב אשר בליל בעת השינה בא השודד ושדד את העיר ער העומדת במואב ונכרת עמה: קיר מואב. העיר קיר העומדת במואב גם היא נשדדה בליל ונכרת עמה:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שדד. ענין עושק ואבדון:

   נדמה. ענין שתיקה כמו וידם אהרן (ויקרא י׳:ד׳) ויאמר כן על האבדון והכריתה על כי הוא מושתק מעתה ולא נשמע קולו וכן אוי לי כי נדמתי (לעיל ו):

   רש"י

   משא מואב. נתנבא ישעיה שיבוא סנחרב על מואב ויגלם כמו שנאמר (לקמן טז) בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב:

   כי בליל שדד ער מואב נדמה. נדמה מואב כאילו ישן דומה ואין יכול להלחם ובליל אחר אשר שודד בו קיר מואב נדמה ת"י ואינון רדימין ער וקיר שתי מדינות מואב הם:

   אבן עזרא

   משא. בליל, סמוך והטעם בליל כך מהשבוע:

   שודד ער מואב. והנה הוא חסר בי"ת במואב:

   נדמה. נכרת כמו ודמיתי אמך (הושע ד' ה'):

   קיר מואב. מדינה כמו וארם מקיר (עמוס ט' ז'):

2. (ב)עָלָה הַבַּיִת וְדִיבֹן הַבָּמוֹת לְבֶכִי עַל־נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא מוֹאָב יְיֵלִיל בְּכָל־רֹאשָׁיו קָרְחָה כָּל־זָקָן גְּרוּעָה

   מצודת דוד:עלה הבית. מואב עלה לבית העבודת כוכבים ואנשי דיבון עלו על הבמות לבכות שמה בחושבם שהעבודת כוכבים תרחם עליהם ותצילם: על נבו. על חורבן נבו ומידבא ייליל מואב: קרחה. כי ימרטו שערות ראשם וישאר קרח: גרועה. תלש השערות ונחסר מהם:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   קרחה. ענין מריטת השער:

   גרועה. מלשון גרעון וחסרון:

   רש"י

   עלה הבית ודיבון. עלה מואב הבית ואנשי דיבון על הבמות:

   לבכי. אלו בוכים בבית ואלו בוכים בראשי במותיהם:

   אבן עזרא

   עלה. הטעם עלה יושב [הבית]:

   הבית. שם מדינה:

   הבמות. לע"ז:

   בכל ראשיו. של מואב:

   כל זקן גדועה. שם כמו וחבולתו חוב (יחזקאל י"ח ז'):

   ובי"ת בראשיו ימשך אחר עמו כמ"ם מאל אביך (בראשית מ"ט כ"ה):

3. (ג)בְּחוּצֹתָיו חָגְרוּ שָׂק עַל גַּגּוֹתֶיהָ וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה יְיֵלִיל יֹרֵד בַּבֶּכִי

   מצודת דוד:בחוצותיו. בפרסום חגרו שקים לאבל וצער: כלה ייליל. בכל מקום מהמקומות האלה ישמע קול יללה ונהימה בבכי:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יורד. ענין נהימה וגניחה כמו אריד בשיחי (תהלים נה):

   רש"י

   ירד בבכי. גונח ונוהם בבכי כמו (שופטים י״א:ל״ז) וירדתי על ההרי' וכן (איכה ג׳:י״ט) זכר עניי ומרודי:

   אבן עזרא

   בחוצותיו. בחוצות מואב:

   על גגותיה. רמז למדינה:

   ייליל. כמו ייטיב (איוב כ"ב כ"א), והנה העתיד בבנין הפעיל נע, והם זרות:

4. (ד)וַתִּזְעַק חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה עַד־יַהַץ נִשְׁמַע קוֹלָם עַל־כֵּן חֲלֻצֵי מוֹאָב יָרִיעוּ נַפְשׁוֹ יָרְעָה לּוֹ

   מצודת דוד:ותזעק חשבון. עדת חשבון: קולם. קול זעקתם: על כן. בעבור זעקת העם גם חלוצי הצבא שבמואב יריעו גם המה תרועת הבכי והיללה ולא שתו לבם להלחם עוד: נפשו ירעה לו. נפשו של מואב ירעה תרועת שבר על עצמו:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חשבון ואלעלה. יהץ שמות מקומות:

   חלוצי. מזוין בכלי קרב:

   יריעו. ירעה מלשון תרועה:

   רש"י

   על כן חלוצי מואב יריעו. על אשר מזוייני מואב יריעו לקראת המלחמה ונפשו של מואב ירעה לו מתרועעת כאבל על עצמו:

   אבן עזרא

   ותזעק. נפש של מואב ירעה לו והנכון שכל אחד יזעק ויאמר:

5. (ה)לִבִּי לְמוֹאָב יִזְעָק בְּרִיחֶהָ עַד־צֹעַר עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה כִּי מַעֲלֵה הַלּוּחִית בִּבְכִי יַעֲלֶה־בּוֹ כִּי דֶּרֶךְ חוֹרֹנַיִם זַעֲקַת־שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ

   מצודת דוד:לבי למואב יזעק. הנביא מדבר כן על לשון העם שיאמר כל אחד ואחד לבי למואב יזעק ר״ל אזעק ממרירות לב ולא לפנים: בריחיה וכו׳. ר״ל הנה מעולם היתה מואב מדינה חשובה כעגל השלישי לבטן המעולה ביותר ועתה ברחו מפני המלחמה ובאו הבורחים עד צוער וסרס המקרא: כי מעלה הלוחית. כי בעת יברחו דרך מעלה הר הלוחית הנה יעלה שם בבכי: דרך חורנים. בדרך חורנים יעירו זעקת שבר:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בריחה. מלשון הברחה וניסה:

   יעוערו. כמו יעורו ונכפלה פ״א הפעל:

   רש"י

   לבי למואב יזעק. נביאי ישראל אינם כנביאי אומות העולם בלעם היה מבקש לעקור את ישראל על לא דבר ונביאי ישראל מתאוננים על פורענות הבאה על האומות:

   בריחיה עד צוער. על כל חזקה של מואב יזעק לבי עד צוער שהיא עגלה שלישיה עיקר חוזק שלהם כעגלה שהיא שלישית לבטן, ל"א שלישיה גברתנית ויונתן תירגם בריחיה כמו בורחיה הבורחים יברחו מהם להמלט עד צוער כמו שעשה לוט אביהם שברח לצוער:

   מעלה הלוחית. מקום מעלות הר ששמו מעלה הלוחית וכן מורד חורני' (ירמיהו מ״ח:ה׳) יבכו הבורחי' דרך שם וכל המקומות האלה ממואב הם:

   יעערו. יצעקו ולשון ארמי הוא שת"י לא ידרוך הדורך הידד לא יעוערון בקלהון:

   אבן עזרא

   לבי למואב. בעבור מואב:

   בריחיה. בריחי המדינה צועקים כמו הילילי שער (ישעיהו י"ד ל"א), או בריחיה הובאו אל מצרים, כי משם בא מלך אשור, או צוער של סדום, ויהיה 'עגלת שלישיה' שיש לה גם שנים, תואר צוער, ויתכן היות בריחיה שם התואר כטעם בורחיה, אך ברוחיה לא יתכן לאמרו כי איך יהיה פעול לפועל עומד:

   יעוערו. העי"ן השני כפול והטעם כמו עוררו, והיא מלה זרה:

6. (ו)כִּי־מֵי נִמְרִים מְשַׁמּוֹת יִהְיוּ כִּי־יָבֵשׁ חָצִיר כָּלָה דֶשֶׁא יֶרֶק לֹא הָיָה

   מצודת דוד:מי נמרים. מי נהר נמרים יהיה שממה ר״ל יחרב מימיה: יבש חציר. לפי שכל שבח ארץ מואב במרעה שמן ודשן לכן אמר בחורבנה שיחרבו מימיהם ותכלה המרעה: ירק לא היה. כך תחרב כאלו לא היה שם ירק מעולם:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   מי נמרים. נהר של אותו מקום:

   משמות יהיו. מדם חלל המתערב ונופל בהם:

   כי יבש חציר וגו'. כלומר גבוריהם ומלכיה' ושליטיהם ולפי ששבחה של ארץ מואב הוא מרעה הטוב שבה כמו ששנינו אלים ממואב לפיכך משל את פורענות בחורבן מרעה שלה:

   אבן עזרא

   כי. נמרים, שם מקום:

   משמות. שם, ואילו היה פועלות מהכפולים [היה] תחת השי"ן חירק:

7. (ז)עַל־כֵּן יִתְרָה עָשָׂה וּפְקֻדָּתָם עַל נַחַל הָעֲרָבִים יִשָּׂאוּם

   מצודת דוד:על כן. בעבור כובד המלחמה: יתרה עשה. יתרון העושה ומרבית ההון שקבץ והממון הפקוד והגנוז אצלם את הכל ישאום על הנחל הגדלים שם ערבים להטמינם מעיני השודד תוך ענפי הערבים:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יתרה. מלשון יתרון הוא ענין רבוי:

   עשה. ענינו הקבוץ והאסיפה וכן וישראל עושה חיל (במדבר כ״ד:י״ח):

   ופקדתם. מלשון פקדון וגנוזה:

   רש"י

   על כן יתרה עשה. על אשר יתרה עשה תבא עליו הפורענות הזה שהיו כפויי טובה שהרי בכמה מקומות עמד אברהם ללוט בצאתו מחרן ובלכתו למצרים ובזכותו שולח מתוך ההפכה ונלחם עליו עם אמרפל וחביריו והיה להם לגמול טובה לזרעו והם היו מונים אותם כשהגלה סנחרב לראובני ולגדי והיו ישראל בוכים ומתאוננים והיו אומרים להם על מה אתם מתאוננים והלא לבית אביכם אתם הולכים אברהם אביכם לא מעבר הנהר בא וזהו שנאמר (צפניה ב') שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון ועוד שסייעו את סנחרב שלש שנים שצר על שומרון הוא שנא' (לקמן טז) בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כל כבוד מואב:

   ופקדתם. ת"י ותחומיהון דעל ימא מערבא יתנסיב והוא ל' מינוי כמו (מדבר ד) ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן כלומר ארצם שפקדתם עליה תלקח מהם:

   על נחל הערבים ישאום. יקחו האויבים אותם את הגבולין ועוד יש לפרש ופקדתם עליהם זו תהיה נחל הערבים ישאום, האויבים יגלו אותם אל ארץ בבל שהוא נחל ערבים שנא' (תהלים קלז) על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו:

   אבן עזרא

   יתרה. שם, ממון:

   עשה. קנה כמו עשה לי את החיל הזה (דברים י"ח י"ז):

   ופקדתם. מגזרת פקדון (ויקרא ה' כ"ג), והנה הממון ישאום אל ערבי הנחל, והנכון שממונם ישאוהו על הנחל הידוע בארצם שהוא על ערבים, והטעם שיוליכו ממונם למקום אחר אולי ישאר להם:

8. (ח)כִּי־הִקִּיפָה הַזְּעָקָה אֶת־גְּבוּל מוֹאָב עַד־אֶגְלַיִם יִלְלָתָהּ וּבְאֵר אֵילִים יִלְלָתָהּ

   מצודת דוד:כי הקיפה. בכל הגבול מסביב ישמע קול זעקם: עד אגלים יללתה. יללת מואב יהיה נשמע עד אגלים ועד באר אלים שעמדו בסוף גבול ארצם:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הקיפה. ענין סבוב:

   רש"י

   אגלים. ובאר אלים מקומות הם בגבול מואב:

   יללתה. של מואב:

   באר אלים. כמו ולבאר אלים:

   אבן עזרא

   כי. עד, מושך אחר, וכן הוא ועד באר אלים:

9. (ט)כִּי מֵי דִימוֹן מָלְאוּ דָם כִּי־אָשִׁית עַל־דִּימוֹן נוֹסָפוֹת לִפְלֵיטַת מוֹאָב אַרְיֵה וְלִשְׁאֵרִית אֲדָמָה

   מצודת דוד:מי דימון. שם נהר: מלאו דם. מדם הרוגים: כי אשית על דימון נוספות. שמו דימון מלשון דם ואוסיף עליו דם חללים והוא ענין מליצה לשון נופל על לשון: לפליטת מואב אריה. על הפליטים ממואב יבוא האריה וחיות הטורפות ולא ישאירו שארית: ולשארית אדמה. על הנשארי׳ באדמת מואב יבוא האריה וחיתו יער וכפל הדבר במ״ש לחוזק הענין:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אשית. אשים:

   לפליטת. ענין שארית:

   רש"י

   מי דימון. שם הנהר:

   מלאו דם. כשם הנהר:

   כי אשית על דימון נוספות. דם שמו ודם חללים אוסיף עליו למלאותו והוא ל' ספו שנה על שנה (לקמן כט) ספות הרוה (דברים כ״ט:י״ח) וי"ת נוספות כנישת משיריין מחנות הנאספות יחד:

   לפליטת מואב אריה. פליטה שישאיר סנחרב יבא נבוכדנצר בעתו וישחיתה והוא נקרא אריה כענין שנאמר (ירמיהו ד׳:ז׳) עלה אריה מסובכו:

   ולשארית. ישראל:

   אדמה. אדמתכם:

   אבן עזרא

   כי. מלאו דם, חללי מואב:

   נוספות. הטעם רעות נוספות, וכן עשיר יענה עזות (משלי מ' כ"ג), והטעם מלות:

   כי אשית. מושך גם אחר וכן הוא אשית לפליטת מואב אריה והוא מלך אשור: