ישעיהו פרק י״ד

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)כִּי יְרַחֵם יְהוָה אֶת־יַעֲקֹב וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָם עַל־אַדְמָתָם וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל־בֵּית יַעֲקֹב

   מצודת דוד:כי ירחם ה׳. חוזר למעלה לומר וזה יקרב עת קץ בבל כי ירחם וכו׳ ובחורבן בבל תהיה תשועה לישראל: ובחר. עוד כאומר ותקטן עוד זאת בעיני ה׳ כי עוד יבחר בכל ישראל בימי המשיח ותהיה גאולה שלמה ואת כולם יניח על אדמתם: ונלוה. יתחברו גרים עליהם ונספחו וכו כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   והניחם. תרגומו וישרינון:

   ונלוה. ענין חבור כמו לוית חן (משלי א) ונספחו ענין אסיפה וקבוץ כמו תחת חרול יסופחו (איוב ל):

   רש"י

   כי ירחם ה' את יעקב. לשמור להם הבטחת גאולתם מיד בבל:

   ובחר עוד בישראל. לעתיד יגאלם גאול' שלימה:

   ונספחו. ונוספו וכן ספחני נא (שמואל א ב׳:ל״ו) וכן מהסתפח בנחלת ה' (שם כז):

   אבן עזרא

   כי. כאשר נלכדה בבל אז שלח כורש לגולה [צ"ל הגולה]:

   ונספחו. יתחברו כמו ספחני נא (שמואל א' ב' ל"ו):

2. (ב)וּלְקָחוּם עַמִּים וֶהֱבִיאוּם אֶל־מְקוֹמָם וְהִתְנַחֲלוּם בֵּית־יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמַת יְהוָה לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם וְרָדוּ בְּנֹגְשֵׂיהֶם

   מצודת דוד:ולקחום. העמים יקחו את ישראל והביאום אל מקומם: והתנחלום. בית ישראל ינחלו מהם בהיותם על אדמתם להיות להם לעבדים ולשפחות: והיו שובים. הם ישבו את האומות אשר שבו אותם מאז: ורדו. ימשלו באותם שנגשו אותם לעבודה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   והתנחלום. כמו ונחלום:

   שובים. מלשון שבי:

   ורדו. ענין ממשלה כמו וירד מיעקב (במדבר כד):

   רש"י

   והתנחלום. יהיו ננחלים מהם וכן והתנחלתם אותם (ויקרא כה):

   ורדו. לשון רדוי ונגישה כמו לא תרדה בו (שם):

   אבן עזרא

   ולקחום. הטעם כאשר יראו העמים שכורש יכבד לישראל יבקשו להיותם [צ"ל להיות] עבדים לישראל:

3. (ג)וְהָיָה בְּיוֹם הָנִיחַ יְהוָה לְךָ מֵעָצְבְּךָ וּמֵרָגְזֶךָ וּמִן־הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד־בָּךְ

   מצודת דוד:והיה ביום. חוזר הוא על מפלת בבל: הניח ה׳. שיתן לך מנוחה ממה שהיית עד הנה בעצב וברוגז: ומן העבודה. ויהיה לך מנוחה מן העבודה הקשה אשר מלך בבל עבד בך:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ומרגזך. ענין תנועת החרדה כמו ותחתי ארגז (חבקוק ג):

   רש"י

   ביום הניח ה' לך. לישראל הכתוב מדבר:

   מעצבך ומרגזך. שעצבך והרגיזך מלך בבל ובראותך מפלתו יניח לך כי תצא חפשי:

   אבן עזרא

   והיה. כ"ף מעצבך עם יהודה ידבר. מעצבך בגוף ומרגזך בלב:

4. (ד)וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל־מֶלֶךְ בָּבֶל וְאָמָרְתָּ אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ שָׁבְתָה מַדְהֵבָה

   מצודת דוד:ונשאת. תרים קול לדבר המשל הזה וכו׳: שבת נוגש. נתבטל הנוגש לעבוד עבודה: שבתה. נתבטלה המדה המוזהבת רצה לומר העשירות בעלת מרבית הזהב:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שבת. ענין בטול כמו רהב הם שבת (לקמן ל):

   מדהבה. תרגום של זהב הוא דהבא וכן נאמר בים אנת ראשה די דהבא (דניאל ב׳:ל״ח):

   רש"י

   מדהבה. לשון מרבית גאוה ומשא כבד, ורבותינו דרשו האומרים מדוד והבא:

   אבן עזרא

   ונשאת. מדהבה. תרגום זהב, וכן בלשון קדר והטעם זהב המם:

5. (ה)שָׁבַר יְהוָה מַטֵּה רְשָׁעִים שֵׁבֶט מֹשְׁלִים

   מצודת דוד:מטה רשעים. רצה לומר העם שהיו מכים באומות כמטה הזה: שבט וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   שבר ה' מטה רשעים. שהיה מכה עמים בעברה:

   אבן עזרא

   שבר. מטה רשעים, רמז למלכות, וכן שבט, כי המלך כרועה והעם כצאן:

6. (ו)מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה רֹדֶה בָאַף גּוֹיִם מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ

   מצודת דוד:בעברה. בחרון אף: מכת בלתי סרה. הכה מכה מתמדת שלא תסור מן המוכה: רודה באף גוים וכו׳. ר״ל על כי הוא, משל על העובדי כוכבים באף ובחימה שפוכה לכן היה הוא מורדף מבלי מניעה כי היה מורדף עד לכלה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   רודה. ענין ממשלה:

   חשך. ענין מניעה כמו ולא חשכת (בראשית כב):

   רש"י

   מורדף בלי חשך. מורדף כל גוי וגוי על ידו בלי חשך עצמו מרדוף ומדלוק אחר כל אומה ואומה:

   אבן עזרא

   מכה. מכת, סמוך ויחסר יד, וכמוהו השותים במזרקי יין (עמוס ו' ו'):

   מורדף. פעולן מהבנין הכבד הנוסף, וטעם מורדף רודה במורדף בלי חשך, ויתכן היות מורדף פעול בטעם:

7. (ז)נָחָה שָׁקְטָה כָּל־הָאָרֶץ פָּצְחוּ רִנָּה

   מצודת דוד:נחה. הנה עתה במפלתו שקטה הארץ ואנשים פצחו רנה:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נחה שקטה. פתרון א׳ להם וכפל המלה בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳) והדומים:

   פצחו. ענין פתחון פה והרמת קול שמחה וכן פצחי רנה וצהלי (לקמן נד):

   רש"י

   פצחו רנה. זאת הרנה פצחו נחה שקטה כל הארץ:

   אבן עזרא

   נחה. במות מלך בבל:

   פצחו. בלשון קדר דבר צחות:

8. (ח)גַּם־בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ אַרְזֵי לְבָנוֹן מֵאָז שָׁכַבְתָּ לֹא־יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ

   מצודת דוד:גם ברושים וכו׳. הוא משל על השרים והשלטונים: מאז. יאמרו בשמחתם הנה מאז שמת נ״נ לא יעלה עוד הכורת עלינו ולפי שהמשיל אותם לברושים וארזים אמר לשון הנופל בהם:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   גם ברושים שמחו. אף שלטונין חדיאו שמחו על מפלתך:

   אבן עזרא

   גם וגו'. הטעם שהיה מצוה לכרות הברושים והארזים לבנות מצור וסוללה:

9. (ט)שְׁאוֹל מִתַּחַת רָגְזָה לְךָ לִקְרַאת בּוֹאֶךָ עוֹרֵר לְךָ רְפָאִים כָּל־עַתּוּדֵי אָרֶץ הֵקִים מִכִּסְאוֹתָם כֹּל מַלְכֵי גוֹיִם

   מצודת דוד:שאול מתחת. בני שאול אשר מתחת לארץ חרדו לקראת בואך שמה והוא ענין מליצה והפלגה כאלו יפחדו ממנו גם שמה: עורר לך. השאול הקיץ בעבורך את המתים מן העתודים הם השרים המנהיגים את העם כעתודים ההולכים בראש העדר: הקים. השאול הקים כל המלכים מכסאותם לצאת לקראתך וענין מליצה הוא:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שאול. גיהנם:

   רגזה. ענין תנועת החרדה:

   עורר. מלשון התעוררות והיקיצה רפאים. כן נקראים המתים כי נרפו ונחלשו על ידי המיתה:

   רש"י

   לקראת באך. כשתרד לגיהנם ומה היא הרגזה לעורר לקראתם:

   רפאים. ענקים השוכבים שם:

   כל עתודי ארץ. כל מלכי העכו"ם השרים והשרות הכתוב מושלם לפרים ולפרות ולעתודי' כמו (תהילים כ״ב:י״ג) כי סבבוני פרים וכמו (עמוס ד׳:א׳) פרות הבשן אשר בשומרון וכאן מושלם לעתודים:

   הקים. השליך:

   מכסאותם. שבגיהנם כל מלכי גוים:

   אבן עזרא

   שאול. לשון זכר ונקבה והנה רגזה גם עורר:

   רפאים. הם המתים ויתכן היות האל"ף תחת ה"א רפה:

   עתודי ארץ. הם המלכים כטעם או תיש (משלי ל' ל"א):

   הקים מכסאותם. היו קמים כאילו היו חיים ויתכן היות מנהג הבבליים לשום כסאות בקברי המלכים:

10. (י)כֻּלָּם יַעֲנוּ וְיֹאמְרוּ אֵלֶיךָ גַּם־אַתָּה חֻלֵּיתָ כָמוֹנוּ אֵלֵינוּ נִמְשָׁלְתָּ

    מצודת דוד:כולם יענו. כולם ירימו קול ויאמרו עליך גם עתה עם רוב ממשלתך הנה נעשית חולה במכאובי המיתה ויסורי גיהנם כמונו:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יענו. ענין הרמת קול כמו וענו הלוים וכו׳ קול רם (דברים כ״ז:י״ד):

    חלית. מלשון חולה:

    נמשלת. עניין דמיון והשואה:

    רש"י

    גם אתה חלית כמונו. תמיהים אנו איך באת עליך רעה שגם אתה נחלית להיות כמונו למות:

    אבן עזרא

    כלם. אילו יכלו לדבר היו אומרים כן:

    חלית. מגזרת מחלה (שמות ט"ו כ"ו):

11. (יא)הוּרַד שְׁאוֹל גְּאוֹנֶךָ הֶמְיַת נְבָלֶיךָ תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה

    מצודת דוד:הורד. מה שהיית מתגאה עודך חי הנה הורד הגאוה אל השאול כי הנך כאחד העם: המית נבליך. קול המית נבלים וכלי נגון שהיה נשמע בביתך הנה גם היא ירדה שאולה כי פסקו אותן השמחות: תחתיך. הרמה היה לך למצע והתולעה למכסה ממעל:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הורד. מלשון ירידה:

    המית. מלשון המיה ושאון:

    נבליך. שם כלי זמר נבל:

    יצע. מלשון מצע המשכב:

    רש"י

    המית נבליך. נבלים וכנורות שהיו מזמרים לפניך ויש לפתור המית נבליך המית בני נבל עושי נבלה שבחיילותיך ומדומה אני שבמסורה הגדולה חיבר את זה ואת זמרת נבלים (שם ה) באלף בית של ב' לשונות:

    אבן עזרא

    הורד. יצע. יתכן היותו פועל עבר כמו אשר ילד לו (בראשית ל"ה כ"ו), ויתכן היותו עתיד תחת עבר, ובא על דרך לשון זכר כמו ולקח מהם קללה (ירמיה כ"ט כ"ב) והיא דרך צחות, וככה בלשון קדר, וכן ומכסך, והוא פועל:

12. (יב)אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן־שָׁחַר נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל־גּוֹיִם

    מצודת דוד:משמים. ר״ל מרום המעלה והממשלה: הילל בן שחר. אתה נ״נ אשר היית דומה לכוכב הבוקר המאיר ביותר: נגדעת. נכרתה לנפול בארץ אתה המטיל גורלות על האומות על מי ילך להלחם כמ״ש כי עמד מלך בבל וכו׳ לקסם קסם וכו׳ (יחזקאל כא):

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הילל. ענין הארה ונוגה כמו בהלו נרו (איוב כ״ט:ג׳) ויקרא כן כוכב השחר על כי הוא המאיר ביותר:

    נגדעת. ענין כריתה כמו שקמים גודעו (לעיל ט):

    חולש. ענין גורל ובדרז״ל ומטילין חלשים על הקדשים בי״ט (שבת קמח):

    רש"י

    הילל בן שחר. כוכב הנוגה המאיר אור ככוכב הבוקר זו הקינה על שרה של בבל נאמר' שיפול משמים:

    נגדעת לארץ. אתה נבוכדנצר שהיית חולש על גוים מטיל גורל עליהם על המלכים מי מהם ישרתך ביום פלוני ומי ביום פלוני ורבותינו דרשוהו שהיה מטיל גורל על המלכים וכו':

    אבן עזרא

    איך. הילל. הקרוב אל הדעת שהוא כוכב נוגה, והעד בן שחר, שהוא נראה קרוב מעלות השחר בימים ידועים, ואין בכוכבים ובצבא השמים כולו כוכב מאיר למראה העין כמוהו, על כן נקרא הילל, מגזרת לא יהלו אורם (ישעיהו י"ג י'):

    חולש. כמו ויחלש יהושע (שמות י"ג י"ז), ויש אומר מפיל גורלות כטעם קלקל בחצים (יחזקאל כ"א כ"ו):

13. (יג)וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי־אֵל אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר־מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן

    מצודת דוד:השמים אעלה. רצה לומר אעלה במעלה רמה למשול על כולם עד ימי עולם: ממעל וכו׳. כפל הדבר במ״ש: בהר מועד. הוא הר ציון כי שם היו נועדים כל ישראל והשכינה עמהם: ירכתי צפון. היא ציון שעמדה בצד צפון ירושלים וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מועד. מלשון ועד ואסיפה כמו הנה המלכים נועדו (תהלים מח):

    בירכתי. ענינו צד ועבר וכן ירך המזבח (ויקרא א):

    רש"י

    ממעל לכוכבי אל. ישראל:

    בהר מועד. הר שהכל מתועדי' שם הוא הר ציון:

    בירכתי צפון. בעזרה מקום שנבחר בו ירך הצפוני כענין שנא' (ויקר' א) על ירך המזבח צפונה:

    אבן עזרא

    ואתה. השמים אעלה. רמז לגבהות הלב:

    ואשב בהר מועד. הוא הר ציון ונקרא כן שהוא מועד השם, כמו שרפו כל מועדי אל (תהלים ע"ד ח'), והעד ירכתי צפון (תהלים מ"ח ג'), כי כן היתה ציון:

14. (יד)אֶעֱלֶה עַל־בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן

    מצודת דוד:על במתי עב. על גבהי העב: אדמה לעליון. להיות כמוהו לשבת מופרד מבני אדם והוא ענין מליצה על מרבית הגאוה שהיה לו:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    במתי. גבהי וכן על במותימו תדרוך (דברים ל״ג:כ״ט):

    עב. ענן:

    אדמה. מלשון דמיון:

    רש"י

    אעלה על במתי עב. איני כדאי לדור עם בני אדם אעשה לי עב קטנה באויר ואשב בה יונתן תרגם אסק עלוי כל עמא:

    אבן עזרא

    אעלה. זה הפסוק דבק בבא אחריו, אתה אמרת אעלה על במתי עב:

    אדמה. מבנין התפעל והתי"ו מבולע, והעד דגשות המ"ם:

15. (טו)אַךְ אֶל־שְׁאוֹל תּוּרָד אֶל־יַרְכְּתֵי־בוֹר

    מצודת דוד:אך. כלפי שאמר אעלה על במתי עב אמר לא כן יהיה אך תורד לשאול ולתחתית הבור:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ירכתי. ענינו סוף ותחתית וכן וירכתו על צדון (בראשית מ״ט:י״ג):

16. (טז)רֹאֶיךָ אֵלֶיךָ יַשְׁגִּיחוּ אֵלֶיךָ יִתְבּוֹנָנוּ הֲזֶה הָאִישׁ מַרְגִּיז הָאָרֶץ מַרְעִישׁ מַמְלָכוֹת

    מצודת דוד:רואיך. הרואים אותך בשאול יביטו אליך ויתבוננו להסתכל אליך בכונת הלב ויאמרו היתכן שזהו האיש אשר היה מרגיז הארץ בחייו:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ישגיחו. ענין הבטה בכונת הלב:

    יתבוננו. ענין הסתכלות בעיון רב כמו ואתבונן אליו בבוקר (מ״א ג):

    מרגיז. ענין תנועת הרעדה:

    רש"י

    ישגיחו. יביטו דרך חורין וחרכין אבוט"ר בלע"ז:

    יתבוננו. פורופנשי"ר בלע"ז:

    אבן עזרא

    ראיך. ישגיחו, כמו יביטו:

    יתבוננו. שילמדו בינה בעבורך:

17. (יז)שָׂם תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר וְעָרָיו הָרָס אֲסִירָיו לֹא־פָתַח בָּיְתָה

    מצודת דוד:שם תבל. מקום המיושב שם לשממה כמדבר: ועריו. אף ערי עצמו הרס בעברתו: לא פתח ביתה. לא התיר אסיריו ללכת לביתם:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תבל. כן נקרא מקום הישוב:

    ביתה. הה״א בסופה במקום למ״ד בתחלתה:

    רש"י

    לא פתח ביתה. לא פתח להם בית אסוריהם להוציאם כל ימי חייהם לפוטר' ללכת לביתם כל תיבה שצריכ' למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה:

    אבן עזרא

    שם תבל. מקום היישוב ולעולם זאת המלה בלשון נקבה רק במקום הזה, ויש אומרים כי וי"ו ועריו שב אל מדבר, או כי הר ערי עצמו:

    לא פתח. בית מאסרם:

18. (יח)כָּל־מַלְכֵי גוֹיִם כֻּלָּם שָׁכְבוּ בְכָבוֹד אִישׁ בְּבֵיתוֹ

    מצודת דוד:איש בביתו. כל אחד שכב בכבוד בקברו:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    איש בביתו. בקברו וכן ת"י בבית עלמיה:

    אבן עזרא

    כל. איש בביתו, בבית שהכין לעצמו והוא הקבר וכן אל בית עולמו (קהלת י"ב ה'):

19. (יט)וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב לְבוּשׁ הֲרֻגִים מְטֹעֲנֵי חָרֶב יוֹרְדֵי אֶל־אַבְנֵי־בוֹר כְּפֶגֶר מוּבָס

    מצודת דוד:ואתה. אבל אתה נשלכת מקברך כמו שעוקרין ענף המחוטב לזרקו להלן כי ארז״ל בשעה שנטרד נ״נ לשבעה שנים עם החיות המליכו עם הארץ את אויל מרודך בנו וכשחזר למלכותו נטלו וחבשו בבית האסורים עד יום מותו כשמת הוציאו את אויל מרודך להמליכו ולא קבל אמר אם ישוב למלכותו יהרגני ולא האמין שמת עד שהוציאוהו מקברו: לבוש הרוגים. בלבוש מלוכלך כמו לבוש הרוגים מדוקרי חרב מרוב הלכלוך: יורדי אל אבני בור. ר״ל אשר מרוב הלכלוך יורדים במלבושים כאלה בעמקי הבור כגוף הפגר הנרמס כי לגודל המאוס לא יפשטו המלבושים מעליהם ואמר שבמלבוש כזה יגררו פגר נ״נ ללעג ולקלס:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כנצר. כענף וכן ונצר משרשיו יפרה (לעיל יא):

    מטעני חרב. מדוקרי חרב והוא לשון ערבי:

    אבני בור. עומק הבור מקום שהאבנים צוללים ויורדים:

    כפגר. כן נקרא גוף ההרוג וכן רב הפגר (עמוס ח):

    מובס. נרמס ונדרס כמו יבוס צרינו (תהלים ס):

    רש"י

    כנצר נתעב. כיונק אילן הנתעב בעיני בעליו שחופר ומשרש ומוציאו כך הושלכת מקברך, אמרו חכמים כשנעשה בהמה וחיה ז' שנים המליכו עם הארץ את אויל מרודך וכשחזר למלכותו נטלו וחבשו בבית האסורין עד יום מותו כשמת הוציאו אויל מרודך מבית הסוהר להמליכו ולא קבל עליו אמר אם ישוב למלכותו יהרגני אמרו לו מת ונקבר ולא האמין עד שהוציאוהו מקברו:

    לבוש הרוגים מטועני חרב. בלבוש מלוכלך כמו לבוש הרוגים:

    מטועני חרב. מדוקרי רמחים מדוקר בלשון ערבי מוטען:

    יורדי אל אבני בור. אל עמקי בור מקום שהאבנים צוללים שם ירדת:

    כפגר מובס. ת"י מדשדש כמו נבוס קמינו (תלים מד) ועל הרי אבוסנו (כאן כ"ה) מתבוססת בדמיך (יחזקאל טו), הנדוש כטיט חוצות:

    אבן עזרא

    ואתה. הקדמונים אמרו כי אחרי מות נבוכדנצר נסחב מקברו, כי היו אומרים אנשי ממלכתו שמא לא מת ועוד ישוב כאשר שב בראשונה. גם זה נכון, והאמת כי זה הפסוק על נבוכדנצר הוא, כי הוא תחלת מלכות בבל על ישראל, והעד הכינו לבניו מטבח:

    כנצר. סעיף:

    מטועני חרב. בלשון קדר כמו מדוקרים, ויש אומר מגזרת טענו (בראשית מ"ה י"ז) בדרך רחוקה, כמו מלאים:

    מובס. פעול מהשניים הנראים:

20. (כ)לֹא־תֵחַד אִתָּם בִּקְבוּרָה כִּי־אַרְצְךָ שִׁחַתָּ עַמְּךָ הָרָגְתָּ לֹא־יִקָּרֵא לְעוֹלָם זֶרַע מְרֵעִים

    מצודת דוד:לא תחד. לא תהיה כאחד להיות שוה למלכי העכו״ם בדבר הקבורה לנוח בכבוד: כי ארצך שחת. ולזה פחד מאד עד שהוציאוהו מקברו: עמך הרגת. כמ״ש ואמר להובדא לכל חכימי בבל (דניאל ב׳:י״ב): לא יקרא וכו׳. בניו שהם זרע מרעים לא יקרא לזמן רב לומר אלו מזרע נ״נ כי במהרה יכרת זרעו:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תחד. מלשון חד ואחד:

    רש"י

    לא תחד אתם בקבורה. לא תשוה לשאר מלכים לנוח בקברך:

    כי ארצך שחת. ברוב עבודה ועמך הרגת חנם כמו שמפורש בדניאל ואמר להובד' לכל חכימי בבל לכך שנאוך ונהגו בך בזיון להשליכך מקברך:

    לא יקרא לעולם זרע מרעים. ואף בניך ילקו בעוניך ולא יתקיימו אחריך ימים רבים כי יתחברו עליהם שונאיך וישחיתום ויאמרו זה לזה:

    אבן עזרא

    לא תחד. חסר אל"ף השורש כמו אוהבי אהב (משלי ח' י"ז), ורבי יהודה המדקדק אומר שהוא חסר יו"ד מגזרת יחד:

    כי ארצך שחת. אפילו ארצך שחת ואף כי ארצות אחרות, והנה פירושו ועריו הרס:

21. (כא)הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ בַּעֲוֺן אֲבוֹתָם בַּל־יָקֻמוּ וְיָרְשׁוּ אָרֶץ וּמָלְאוּ פְנֵי־תֵבֵל עָרִים

    מצודת דוד:הכינו. האומות יאמרו זל״ז הכינו מטבח לבני נ״נ: בל יקומו. לרשת הארץ ומלאו. ואז כשיוכרת זרעו ימלאו פני תבל ערים ולפי שאמר למעלה ועריו הרס לכן אמר שמעתה ימלאו ערים:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מטבח. מקום טבחה:

    רש"י

    הכינו לבניו מטבח. לבל יקומו וירשו ארץ, ותמלא הארץ שונאים ומציקים וכן תירגם יונתן בעלי דבבין כמו (שמואל א כ״ח:ט״ז) ויהי ערך, ועוד יש לפתור ומלאו פני תבל ערים כלפי שאמרנו למעלה שם תבל כמדבר ועריו הרס חזר ואמר וכלה זרעו ויחזרו יושבי הערים למקומן ומלאו פני תבל עיירות:

    אבן עזרא

    הכינו לבניו. בלשצר וכל ביתו:

    בעון אבותם. אויל מרודך אביו ונבוכדנצר אבי אביו:

    ערים. אויבי' כמו ויהי עריך (שמואל א' כ"ח ט"ז), והטעם כי יעורר שנאה בכל העולם והנה הטעם ומלאו שלא ימלאו, וי"א אחר שלא ירשו הם הארץ יתיישב העולם:

22. (כב)וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:וקמתי. אקים להפרע מהם: שם ושאר וכו׳. לא ישאר מה משלו להיות שמו נזכר עליו ולא ישאר מי משאר בשרו ולא בן ולא בן הבן:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ושאר. ענינו קרוב כמו שאר בשרו (ויקרא יח):

    ונין. הוא בן:

    ונכד. הוא בן הבן וכן אם תשקר לי ולניני ולנכדי (בראשית כ״א:כ״ג):

    רש"י

    ושאר. שארית:

    נין. בן מושל במלכות אביו:

    ונכד. בן הבן נין זה בלשצר ונכד זו ושתי:

    אבן עזרא

    וקמתי. שם הוא עצם, ושאר הוא כמו שאר בשרו (ויקרא י"ח ו') והוא האב, ונין בן, ונכד בן הבן:

23. (כג)וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד וְאַגְמֵי־מָיִם וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת

    מצודת דוד:ושמתיה. אשים את בבל להיות למורשה לקפוד ואגמי מים כי שמה תדור הקפוד ושם יהיו אגמי מים כדרך המקומות החריבות: וטאטאתיה. אכבד ואנקה אותה במכבדות של השמדה כי תתרוקן מכל טוב ולא ישאר מאומה:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    למורש. מלשון ירושה:

    קפוד. שם עוף מדברי:

    ואגמי מים. וכן נקרא מקום קבוצת המים וכן לאגם מים (תהלים קו):

    וטאטאתיה במטאטא. ענין נקוי וכבוד במכבדות העשוי לכבד את הבית ובדרז״ל שקולי טאטיתא וטאטי ביתא (ר״ה כז):

    רש"י

    קפוד. הריצו"ן בלע"ז:

    וטאטאתיה. לשון כיבוד אשקובי"ר בלע"ז כמו שאמרו רבותינו לא הוי ידעי רבנן מאי וטאטאתיה עד דשמעוה כו':

    אבן עזרא

    ושמתיה. קפוד. ידוע יש אומרים שהוא מגזרת קפדתי כאורג חיי (ישעיהו ל"ח י"ב), בעבור הקפידו:

    וטאטאתיה. כל המפרשים אמרו כי אין למלה הזאת אחות, והטעם העץ שיסירו בו הדומן:

24. (כד)נִשְׁבַּע יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר אִם־לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם

    מצודת דוד:אם לא. הוא ענין שבועה וגזם ולא אמר והרי הוא כאדם האומר אם לא כן הוא יהיה ענשו כך וכן אם לא בתים רבים (לעיל ה): כאשר דמיתי. כמו כאשר חשבתי באשור כן היתה וכן כאשר יעצתי בבבל היא תקום:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    דמיתי. ענין מחשבה כמו אותי דימו להרוג (שופטים כ׳:ה׳):

    תקום. תתקיים:

    רש"י

    כאשר דמיתי. באשור כן הית', אתה נבוכדנצר ראית שנתקיימו דברי נביאי ישראל בסנחריב:

    אבן עזרא

    נשבע. שבועת השם היא הגזרה שנגזרה:

    דמיתי. חשבתי והטעם כל מה שחשבתי בכל מה שעבר כן היה וכן יהיה לעתיד:

25. (כה)לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי וְעַל־הָרַי אֲבוּסֶנּוּ וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ וְסֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר

    מצודת דוד:לשבור. חוזר על כאשר דמיתי וכו׳ לומר מחשבתי היה לשבור את אשור בארצי כי סביב ירושלים נפל: וסר. ואז יסור מישראל העול מה ששם אשור עליו: וסבלו. ממשא שהעמיס אשור על שכמו יסיר אז:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אבוסנו. ענין רמיסה ודריסה:

    עולו. אמר בלשון שאלה מהעול ההושם על צואר הפרה לחרוש בשדה ר״ל הכבדת העבודה:

    וסבלו. ענין טעינת משא וכן יסור סובלו (לעיל י):

    שכמו. כתפו:

    רש"י

    לשבור אשור בארצי. ובזאת תדע כי את אשר יעצתי אליך גם היא תקום:

    לשבור אשור וגו'. מוסב על כאשר דמיתי כן היתה:

    אבוסנו. אשר אמרתי לרומסו ולבוססו:

    אבן עזרא

    לשבור. כאשר חשבתי לשבור אשור בארצי שהיא ירושלם, כי שם הכבוד:

    וסר מעליהם. מארצי והרי:

26. (כו)זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה עַל־כָּל־הָאָרֶץ וְזֹאת הַיָּד הַנְּטוּיָה עַל־כָּל־הַגּוֹיִם

    מצודת דוד:זאת העצה. כן תהיה העצה הזאת היעוצה על כל הארץ על אשור בשעתה ועל בבל בשעתה: היד הנטויה. להכות בהם בכ״א בשעתה וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כו: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    על כל הגוים. על אשור בשעתו ועל בבל בשעתה:

    אבן עזרא

    זאת. כן תהיה זאת העצה שיעצתי על בבל:

    על כל הגוים. על אשור ובבל בעתם:

27. (כז)כִּי־יְהוָה צְבָאוֹת יָעָץ וּמִי יָפֵר וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה וּמִי יְשִׁיבֶנָּה

    מצודת דוד:ומי יפר. וכי ימצא מי יפר עצתו: וידו הנטויה. ר״ל ידו הלא היא נטויה להכות וכי ימצא מי ישוב ידו:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יפר. ענין בטול ומניעה:

    אבן עזרא

    כי. אחר שהשם גזר מי יוכל להפר:

28. (כח)בִּשְׁנַת־מוֹת הַמֶּלֶךְ אָחָז הָיָה הַמַּשָּׂא הַזֶּה

    עוד פירושים על פסוק כח: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    בשנת מות המלך אחז. ומלך חזקיהו בנו היה המשא הזה על פלשתים:

    אבן עזרא

    בשנת. המשא. הנבואה או משל בדרך נבואה, והעד כי משורש נחש:

29. (כט)אַל־תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ כִּי־מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע וּפִרְיוֹ שָׂרָף מְעוֹפֵף

    מצודת דוד:פלשת כולך. כל ארץ פלשתים: כי נשבר. כי המלכים שמלכו קודם אחז היו מכים בך ובימי אחז נחלשה המלכות: כי משורש נחש. ר״ל מגזע המלכים המכים בך מאז יצא מלך מולך הדומה לצפע והוא חזקיה שירבה להכות בו: ופריו. פרי השורש יהיה שרף הדולג במהירות כעפיפת העוף וגם זה יאמר על חזקיה וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    צפע. שרף מיני נחשים רעים:

    רש"י

    אל תשמחי פלשת כולך. שהרימות ראש בימי אחז שהי' רשע שגרם לו רשעו שנמסר בידכם כענין שנאמר (דברי הימים ב כ״ח:י״ח) ובפלשתים פשטו בערי השפלה וגו':

    כי נשבר שבט מכך. כי נחלשה ונשפלה מלכות בית דוד שהיו למודים להכות בכם כמו שמצינו בדוד וכן עוזיהו מלך יהודה שהכה אתכם כענין שנאמר (ד"ה ב' כו) ויצא וילחם בפלשתים ויפרוץ את חומת גת:

    כי משרש נחש. משורש אותו נחש יצא צפע שהוא קשה מנחש ומי היה זה חזקיה שנאמר בו (מלכים ב י״ח:ח׳) הוא הכה את הפלשתים ואת עזה ואת גבולה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר:

    ופריו שרף מעופף. ת"י ויהון עובדוהי בכון כחיוי:

    אבן עזרא

    אל. צפע. הוא צפעוני והוא קשה מהנחש, והטעם כי חזקיה יהיה גבור מאביו והוא יזיק פלשתים כי כן כתוב במלכים, הוא הכה את עזה ואת גבולה ממגדל נוצרים ועד עיר מבצר (מלכים ב' י"ח ח'):

    והפרי שיתן שרף מעופף, והמעופף הוא קשה בשרפים:

30. (ל)וְרָעוּ בְּכוֹרֵי דַלִּים וְאֶבְיוֹנִים לָבֶטַח יִרְבָּצוּ וְהֵמַתִּי בָרָעָב שָׁרְשֵׁךְ וּשְׁאֵרִיתֵךְ יַהֲרֹג

    מצודת דוד:ורעו בכורי דלים. בימיו ירעו מרעה שמן הראשים שבישראל אשר המה עתה עם דל ואביון: ואביונים. כל העם בכללה: שרשך. היסוד והעיקר של פלשתים: ושאריתך. הנשארים מן הרעב יהרוג חזקיה:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בכורי. ענין גדולים וחשובים וכן בכור אתנהו (תהלים פט):

    ירבצו. ענין השכיבה לנוח:

    רש"י

    ורעו בכורי דלים. ורעו בימי שרי ישראל שהן עכשיו דלים מפניכם, בכורי לשון שרים כמו (תהילים פ״ט:כ״ח) גם אני בכור אתנהו:

    אבן עזרא

    ורעו בכורי דלים. הם ישראל שהתדלדלו קודם כל אומה והטעם כי יהיה לישראל שובע וישכנו לבטח, ואת פלשת להפך:

    שרשך. האבות:

    ואחריתך. הם הבנים וכן לא לאחריתו (דניאל י"א י"ד):

31. (לא)הֵילִילִי שַׁעַר זַעֲקִי־עִיר נָמוֹג פְּלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי מִצָּפוֹן עָשָׁן בָּא וְאֵין בּוֹדֵד בְּמוֹעָדָיו

    מצודת דוד:הלילי שער. עשי יללה על חורבן השער וזעקי מרה על שוממות העיר: נמוג. נמס ונחרב כל פלשת: כי מצפון. מא״י היושבת לצפון מזרח פלשת בא עליה פורעניות הקשה כעשן: ואין בודד במועדיו. אין מי באנשי חזקיה יבוא בדד בזמן המועד שקבע להלחם בו כי כולם יחד יבואו:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הלילי. מל׳ יללה:

    נמוג. ענין המסה והמקה:

    בודד. מלשון בדד ויחידי:

    במועדיו. מל׳ מועד וזמן:

    רש"י

    כי מצפון עשן בא. פורעניות קשה כעשן תבא עליהם מצפון, עזה וגבוליה שהכה חזקיה היו בדרומה של ארץ ישראל במקצוע דרומית מערבית נמצאת ארץ ישראל לה מצפון וכן מצינו בספרי בהאזינו בקשו לברוח כלפי דרום היו מסגירין אותן שנאמ' (עמוס ב׳:א׳) על שלשה פשעי עזה למדנו שעזה בדרום:

    ואין בודד במועדיו. ת"י ולית דמאחר בזמנוהי בגדודים שיעד לבא עליכם ואין מאחר פעמיו להיות בודד ובא בדד לבדו אלא כלם כאחד יבואו בחזקה:

    אבן עזרא

    הלילי. הטעם שירימו קול בפרהסיא:

    כי מצפון עשן בא. הוא מלך אשור והנכון שהוא נבוכדנצר והעד כי יי יסד ציון:

    ואין בודד. מגזרת בדד:

    במועדיו. בארמוניו בא העשן ולא יכול אדם לשבת אפילו לבדו בביתו:

32. (לב)וּמַה־יַּעֲנֶה מַלְאֲכֵי־גוֹי כִּי יְהוָה יִסַּד צִיּוֹן וּבָהּ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמּוֹ

    מצודת דוד:ומה יענה מלאכי גוי. כל אחד ממלאכי האומות ההולכים בשליחות מארץ לארץ כשישאלו אותו חדשות מה יענה לשואלים: כי ה׳ וכו׳. כאומר את זה יענה לומר דעו אשר ה׳ יסד את ציון ולא גבר עליה סנחריב: ובה יחסו. בציון יחסו להסתתר מפני סנחריב כי לא כבשה:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יענה. ענין תשובה:

    מלאכי. שלוחים:

    רש"י

    ומה יענה מלאכי גוי. ומה יגידו בימי חזקיהו מלאכי ישראל ההולכים לבשר בשורות כן יגידו ה' יסד בציון הקים בה מלך הגון וחזק ה' עמו:

    ובה יחסו עניי עמו. אף מעשרת השבטי' באים שם כמו שמפורש (בד"ה ב ל) ששלח חזקיהו מלאכים בכל גבול ישראל לשוב להקב"ה:

    אבן עזרא

    ומה יענה. כל מלאך ממלאכי כל גוי, זה יענה, כי יי יסד ציון, ולא יוכל מלך אשור לה. וטעם ומה יענה. שישאלו הגוים מה היה לירושלם, וכן יענה [צ"ל יענו] המלאכים לשולחיהם: