ישעיהו פרק י״א

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה

   מצודת דוד:ויצא חוטר. כאומר אל תתמהו מהפלא הגדול הזה כי יבוא זמן שיפליא לעשות עוד יותר מזה כי יצא שבט מלוכה משורש ישי מזרע דוד הוא מלך המשיח: ונצר וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חוטר. ענינו כמו מטה וכן חוטר גאוה (משלי יד) ורצה לומר שבט מלוכה:

   מגזע. משורש ובדרז״ל גזעו מחליף (תענית כה) וכן אף בל שורש בארץ גזעם (לקמן מ):

   ונצר. ענינו כמו כנצר נתעב (לק׳ יד):

   יפרה. יעשה פרי:

   רש"י

   ויצא חוטר מגזע ישי. ואם תאמרו הרי תנחומין לחזקיהו ועמו שלא יפלו בידו ומה תהא על הגולה אשר הגלה בחלח וחבור שמא אבד סברם לא אבד סוף שיבא מלך משיחנו ויגאלם:

   חוטר. שבט מלוכה:

   ונצר. ל' יונק אילן:

   ונצר משרשיו יפרה. ובכל הענין ובסופו והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו הרי שנאמרה נבואה זו לנחמת הגולים מאשור, (אמר המעתיק בימי חורפי הקשיתי לשאול לכמה גאונים על מה שכתב א"מ זקני הרמ"א בהגה"ה בהלכות ראש השנה שאגוז בגימטריא ח"ט והלא הוא גם גי' טו"ב, ותרצתי על פי הזוהר מה שהקשה ר"א את אביו רשב"י על שאמרו חז"ל ולא קם נביא בישראל, אבל באומות העולם קם ומנו בלעם וכו', והשיב לו מפסוק גם זה לעומת זה וכו', עד שאפילו שיש קדושה בטומאה אסור ללמוד אותה, שנאמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, ויובן אף שאגוז גימ' טו"ב, הואיל ויש בה קליפה גי' ח"ט, אין אוכלין אותה בראש השנה, ונענעו לי ראשיהם הגאונים ההם. עכ"ל):

   אבן עזרא

   ויצא וגו'. רובי המפרשים אמרו כי זה המשיח, והטעם שימות מחנה אשור הצר על ירושלם, ועוד יבא עת גאולת ירושלם השלימה, ולפי דעת רבי משה הכהן שעל חזקיהו רמז, כי הוא דבק עם הפרשה:

   חוטר. מגזרת תרגום מטה:

   גזע. כמו זרע:

   ונצר כמו סעיף, כנצר נתעב (ישעיהו י"ד י"ט):

   וטעם ויצא. כי קטן היה כאשר היה [צ"ל היתה] זאת הנבואה:

2. (ב)וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהוָה

   מצודת דוד:רוח ה׳. רוח נבואה: רוח חכמה וכו׳. כל אלה ינוחו עליו ובו ימצאו:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא

   אבן עזרא

   ונחה. על משקל ושבה אל בית אביה (ויקרא כ"ב י"ג), מהשניים הנראים:

   והנה פרש כי רוח יי היא רוח חכמה ובינה, וכן כתוב על יהושע בתורה (דברים ל"ד י"ט):

   וגבורה. כי גבור היה חזקיה, כי כן כתוב (דברי הימים ב' ל"ב ה'):

3. (ג)וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְהוָה וְלֹא־לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא־לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ

   מצודת דוד:והריחו. לפי שהריח היא הרגשה קלה מאד לכן קורא להרגשה קלה בשם ריח ור״ל במעט הבנה והתבוננות ירגיש ויבחין בבני אדם הטובים המה אם רעים: ביראת ה׳. ההרגשה הזאת תהיה לו בעבור היראה מה׳: ולא למראה וכו׳. בהשפטו בני אדם לא יצטרך לראות הדברים בעיניו ולשמוע באזניו כי בלבבו יבין מדעתו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   והריחו. מלשון ריח:

   יוכיח. ענין ברור דבר:

   רש"י

   והריחו ביראת ה'. ימלא רוח יראת ה' ובלע"ז איראונמירלו"י:

   ולא למראה עיניו ישפוט. כי בחכמת הקב"ה בקרבו ידע ויבין מי זכאי ומי חייב:

   אבן עזרא

   והריחו. פעמים תטעה הרגשת האוזן שתשמע ואין קול, גם העין תטעה שירא' לה הנח שהוא נע, רק הרגשת הריח לא תטעה, והריחו, כאילו יריח הדבר ביראת השם שיש לו, לא ישפוט כאשר יראה לעיניו, ולא כאשר ישמע, כי יתכן להיות עדות העדים שקר:

   ואלה התוכחות והמשפטים הם כמשפט המלוכה:

4. (ד)וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי־אָרֶץ וְהִכָּה־אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע

   מצודת דוד:ושפט בצדק דלים. יקח משפט הדלים בצדק מן העשירים ולא יהדר פני הגדולים ואת החזקים יוכיח במישור כפי הראוי בעבור ענוי הארץ שלא יגזלום עוד מעתה: והכה ארץ. רשעי הארץ יכה בקללת פיו והרי הוא כשבט המכה: וברוח וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   והוכיח. מלשון תוכחה ומוסר:

   במישור. מלשון יושר:

   לענוי. הלמ״ד הוא במקום בעבור כמו פתח פיך לאלם (משלי ל״א:ח׳):

   וברוח. הוא הדבר הבא בהסחת רוח הפה:

   רש"י

   במישור. לשון נוח ורך:

   והכה ארץ בשבט פיו. כתרגומו וימחי חייבי ארעא:

   וברוח שפתיו. ובממלל ספוותיה:

   אבן עזרא

   ושפט בצדק דלים. כמשפטי התורה שלא יהדר פני דל (שמות כ"ג ג'):

   והוכיח ביושר. לטובים:

   והכה ארץ. בפיו כאילו הוא שבט לרשעים:

5. (ה)וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו

   מצודת דוד:והיה צדק וכו׳. הצדק והאמונה שיחזיק בהן יהיו לו לחוזק כאדם החגור אזור במתניו שהוא מזורז ומחוזק:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אזור. חגורה:

   מתניו. חלציו פתרון אחד להם:

   רש"י

   והיה צדק אזור מתניו. ויהון צדיקיא סחור סחור ליה דבקים בו כאזור:

   אבן עזרא

   והיה וגו'. והנה הצדק לא יסור ממנו כל ימיו בכל מעשיו:

6. (ו)וְגָר זְאֵב עִם־כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם־גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם

   מצודת דוד:וגר זאב. אף החיות לא יטרפו טרף והזאב ידור יחד עם הכבש ולא יטרפנו: יחדו. ירבצו יחדו ולא ירעדו זה מזה: נוהג בם. ולא יזיקו את הנער:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וגר. ידור:

   ונמר. שם חיה:

   ירבץ. ענינו השכיבה לנוח:

   וכפיר. שם משמות האריה:

   ומריא. בהמה פטומה וכן וחלב מריאים (לעיל א):

   נוהג בם. יוליך אותם:

   רש"י

   ומרי. שור פטם:

   אבן עזרא

   וגר זאב וגו'. דרך משל מהשלום שיהיה בימיו:

   ומריא. פירשתיו (ישעיהו א' י"א) שהוא מין ממיני השור וחלבו אסור:

7. (ז)וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל־תֶּבֶן

   מצודת דוד:תרעינה. כל אחת תרעינה במקום מרמה ואף הדוב לא יטרף טרף: יחדו. במקום ילדיהן ולא יחרדו זה מזה: כבקר. כמו הבקר אוכל תבן כן יאכל האריה:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא

   אבן עזרא

   ופרה. היא גדולה כי העגל קטן ויש אומרים כי הנקבה חזקה מהזכר:

   יאכל תבן. כאילו יסור מנהג תולדתו ולא יזיק לטרוף:

8. (ח)וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל־חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה

   מצודת דוד:ושעשע. תינוק היונק יתעסק לשמוח בהושטת ידו על הנקב אשר הפתן יושב שם ולא יזיקנו: ועל מאורת. על הבקע אשר הצפעוני יושב שם: גמול. תינוק הנגמל משדי אמו יושיט שם ידו ולא יוזק:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ושעשע. ענין התעסקות לשמוח כמו אני תורתך שעשעתי (תהילים קי״ט:ע׳):

   חור. נקב כמו והנה חור אחד בקיר (יחזקאל ח׳:ז׳):

   פתן. מין נחש רע:

   מאורת. ענינו בקוע וחריץ כמו באורים כבדו ה׳ (לקמן כד):

   צפעוני. מין נחש רע:

   גמול. תינוק הנעתק מקרוב משדי אמו נקרא גמול כמו ביום הגמל את יצחק (בראשית כ״א:ח׳):

   הדה. ענין הרמת היד להושיט והוא קרוב מלשון הידד השבתי (לקמן טז) אשר יאמר על ענין הרמת קול:

   רש"י

   ושעשע. ושחק:

   על חור פתן. על חור עפר שהנחש מקנן בתוכו קרו"ט בלע"ז, פתן נחש משהזקין נעשה חרש ונקרא פתן שוב אין לו לחש שנאמר (תהלים נח) אשר לא ישמע לקול מלחשים:

   ועל מאורת צפעוני. יונתן תירגם חיזו גלגלי עיני חיוי חורמן, ומנחם פתר בו לשון נקב וחורי עפר וכן אור כשדים (בראשי' י"א) וכן באורים כבדו את ה' (לקמן כד):

   גמול. תינוק הגמול משדי אמו:

   ידו הדה. ת"י ידוהי יושיט כמו הד הרים (יחזקאל ז׳:ז׳) וכמו הידד (לקמן טו) שהוא ל' הרמת קול אף זה לשון הרמה וה"א אחרונה באה בתוכה יסוד נופל כמו עשה בנה קנה:

   אבן עזרא

   ושעשע. לעולם תמצא בטעם הזה כפולה:

   חור. הפה או האף:

   מאורת. העין שהיא בעלת האור:

   יתכן היות ה"א הדה תחת י"וד ידו אליה (ירמיה נ' י"ד), והטעם ישלח ידו, או אין לה אחות:

9. (ט)לֹא־יָרֵעוּ וְלֹא־יַשְׁחִיתוּ בְּכָל־הַר קָדְשִׁי כִּי־מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת־יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים

   מצודת דוד:לא ירעו. הנחשים הרעים לא ירעו עוד ולא ישחיתו את מי: כי מלאה וכו׳. ובעבור זה יהיה הטובה הזאת: כמים לים מכסים. מקום המים קרוי ים והמים ממלאים אותו המקום עד שלא יראה הקרקע ואמר כמו שכל הים מכוסה במים כן יהיו כולם מכוסים וממולאים בדעה:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   דעה את ה' לדעת את ה':

   אבן עזרא

   לא ירעו. על הפתן ועל הצפעוני, כאילו כל ארץ ישראל מלאה דעת יי, כי ידוע הוא כי יודע השם לא ישחית לעולם רק יבנה ויתקן:

   כמים. תחסר מלת אשר, וכן הוא, כי הדעות תרבינה כמו אשר יכסו המים [צ"ל המים אשר יכסו] על ים, שלא יפסיקו רק תוספנה:

10. (י)וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד

    מצודת דוד:שורש ישי. משיח היוצא משורש ישי אשר יהיה עומד ביום ההוא יום קבוץ גליות: לנס עמים. הוא לכל העמים כמו נושא הנס אשר הדרך הוא שכל אנשי החיל הולכים אחריו כן ידרשו כל העובדי כוכבים אל המשיח ואחריו ילכו לעשות מה שיצוום: והיתה מנוחתו כבוד. לפי שהמנוחה למלכים היא לו לבושת ולכלימה כי מקוצר יד בוחר במנוחה ולא יתגרה במי אבל מנוחת המשיח תהיה לו לכבוד כי כולם יהיו נשמעין אליו:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לנס. הוא כלונס ארוך ובראשו בגד ועשוי להוליכו לפני אנשי החיל וכולם הולכים אחריו:

    רש"י

    לנס עמים. להיות עמים מרימים נס להקבץ אליו:

    אבן עזרא

    והיה וגו'. אם על המשיח, שכל העולם כלו תחת רשותו, ועל דעת ר' משה הכהן הנזכר על אות השמש, כי כן כתוב לדרוש המופת (דברי הימים ב' ל"ב ל"א):

    והיתה מנוחתו כבוד. בכבוד וכן הנמצא בית יי (מלכים ב' י"ח ט"ז):

11. (יא)וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת־שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם

    מצודת דוד:יוסיף אד׳ וכו׳. כי מאז קנה אותם מבית עבדים מיד מצרים ועתה יוסיף שנית ידו לקנות את הנשארים בגולה אשר לא מתו: מאשור וכו׳. חוזר על מלת לקנות לומר לקנות אותם מאשור וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לקנות. מצינו לשון קנין בלא מחיר ואף אם אין מוכר וכן קונה שמים וארץ (בראשית י״ד:י״ט):

    רש"י

    שנית. כמו שקנאם ממצרים שהיתה גאולתם ברורה מאין שיעבוד אבל גאולת בית שני אינה מן המניין שהרי משועבדים היו לכורש:

    ומאיי הים. הן איי כתים יונים:

    אבן עזרא

    והיה. שנית, כנגד גאולת מצרים, והנה לאות כי על ימי המשיח ידבר, כי גאולת בית שני לא היתה גאולה שלימה, כי כל השבטים גם כל יהודה לא שבו אל ארצם, והמפרש על חזקיהו שהתקבצו למלכותו כאשר ראו כי נמלטה ירושלם ומת סנחריב אחרי מות רובי [צ"ל רוב] מחנהו:

12. (יב)וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ

    מצודת דוד:ונשא נס. ר״ל יעורר לב הפרסיים ולשלוח את ישראל מן הגולה וכאלו נשא להם נס לרמז על הדבר: ואסף. ובזה יאסף נדחי ישראל וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ונפצות. ענין פזור:

    כנפות. קצות:

    רש"י

    נשא נס. פירקא בלע"ז והיה לאות לקבוץ אליו ולהביא את גליות ישראל מנחה לו:

    אבן עזרא

    ונשא. כאילו השם ישא נס לכל הגוים שיראוהו ישראל וישובו אל ארצם:

    והנה ישראל עשרת השבטים, גם הזכיר יהודה:

13. (יג)וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא־יְקַנֵּא אֶת־יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא־יָצֹר אֶת־אֶפְרָיִם

    מצודת דוד:וסרה קנאת אפרים. לא יתקנאו ביהודה על כי יהיה המשיח ממשפחתם לא כמו שהיה לשעבר בעת נחלק המלכות בימי ירבעם: וצוררי יהודה. הם בני אפרים שזכר וכפל הדבר במ״ש: יכרתו. ר״ל לא יהיו עוד צוררים כי השנאה תכרת ואינה: אפרים וכו׳. ר״ל משיח בן יוסף הבא מאפרים ומשיח בן דוד לא יתקנאו זה בזה ולא יצורו זה לזה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יצור. מלשון צרה:

    רש"י

    אפרים לא יקנא את יהודה. משיח בן יוסף ומשיח בן דוד לא יקנאו זה בזה:

    אבן עזרא

    וסרה. שלא יקנא אפרים בעבור שהמשיח הוא ממשפחת יהודה, ואם חזקיהו בעבור עמוד מלכותו:

    וצוררי יהודה. שונאיהם. ואם על חזקיהו על ארם, והנה לא יצור את אפרים להשיב להם גמולם בימי פקח:

14. (יד)וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה יַחְדָּו יָבֹזּוּ אֶת־בְּנֵי־קֶדֶם אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹח יָדָם וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם

    מצודת דוד:ועפו. ימהרו כעוף הפורח ללכת בצד פלשתי היושב במערבה של א״י: יחדיו. יהודה ואפרים: משלוח ידם. יהיו משלוח ידם ר״ל ישלחו ידם בהם לבוזזם: משמעתם. יסורו אל משמעתם ר״ל יהיו נשמעים להם לקבל מצותם:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ועפו. מלשון עפיפה:

    בכתף. בצד ועבר:

    יבוזו. מלשון בזה ושלל:

    רש"י

    ועפו בכתף פלשתים ימה. יעופו וירוצו ישראל שכם אחד על הפלשתים אשר הם במערבה של ארץ ישראל ויכבש את ארצם כמו דרך ירצחו שכמה (הושע ו׳:ט׳) שכם אחד (צפניה ג) וכן ת"י ויתחברון כתף חד למימחי פלישתאי די במערבא:

    ובני עמון משמעתם. כתרגומו ישתמעון להון, מקבלין מצותם עליהם:

    אבן עזרא

    ועפו. יש אומר כמו מגילה עפה (זכריה ה' א') פרושה, ורבי משה הכהן אמר כי אין רע לו, והטעם כמו ינוחו ויחסר מקום ארץ:

    ימה. שהם מערב ארץ ישראל:

    בני קדם. הם ארמים:

    משלוח ידם. שישלחו ידם לבוזזם:

    ובני עמון משמעתם. יסורו אל משמעתם:

15. (טו)וְהֶחֱרִים יְהוָה אֵת לְשׁוֹן יָם־מִצְרַיִם וְהֵנִיף יָדוֹ עַל־הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים

    מצודת דוד:והחרים. יכרית מי נהר מצרים להיות בו דרך לעבור בו גאולים: על הנהר. זה נהר פרת: והכהו. את כל אחד יכה להיות נחלק לשבעה נחלים ויהיה שביל ודרך בין נחל לנחל: והדריך. דרך השבילים ההם ידריך בני הגולה לדרוך בנעלים אשר ברגליהם כי תשוב להיות יבשה:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    והחרים. ענין כריתה ואבוד:

    לשון ים מצרים. הוא הנילוס ולפי שהוא מתדבק אל הים נראה כאלו הוא לשון הים ועל שם שהוא נמשך כלשון נקרא לשון:

    והניף. ענין הרמה:

    בעים. ענין חוזק ואין לו דומה:

    והדריך. מלשון דרך והלוך:

    רש"י

    והחרים. ליבשו כדי שיעברו בו גליות ישראל ממצרים:

    על הנהר. נהר פרת לעבור בו גליות אשור:

    בעים רוחו. אין לו דמיון במקרא ולפי הענין יפתר בחוזק רוחו:

    לשבעה נחלים. לשבע גזרים לעבור בו שבע גליות האמורות למעלה מאשור וממצרים וגו', ומאיי הים אינו מאותו צד:

    והדריך. בתוכו את הגליות:

    בנעלים. ביבשה:

    אבן עזרא

    והחרים. יכרית, כמו וכל חרם (ויקרא כ"ז כ"ט), שיעברו בו ישראל ביבשה ולא יעכבם הים שישובו מהרה:

    בעים. אין לו אח, והמ"ם שורש, וטעמו כמו בכח, והמפרשים אותו מגזרת אם תבעיון בעיו (ישעיהו כ"א י"ב) לא ידעו הדקדוק:

    הנהר. הוא היאר:

    והדריך. פועל יוצא לב' פעולים:

16. (טז)וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

    מצודת דוד:והיתה מסלה. תהיה דרך סלולה כאלו היה שם דרך מעולם: אשר ישאר. שלא מתו בגולה: מאשור. חוזר על מלת מסלה המסלה בדרך ישר יהיה מאשור: כאשר וכו׳. כמו שהיתה מסלה בים סוף ביום עלותו וכו׳ כן יהיה מסלה בנהר פרת ונהר מצרים:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מסלה. דרך סלולה וכבושה:

    רש"י

    והיתה מסילה. בתוך המים לשאר עמו:

    אבן עזרא

    והיתה. והנה פירש טעם החרם והמכה:

    כאשר היתה וגו'. רמז לבקיעת ים סוף: