יחזקאל פרק ז׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר

2. (ב)וְאַתָּה בֶן־אָדָם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל קֵץ בָּא הַקֵּץ עַל־אַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ

   מצודת דוד:לאדמת. על אדמת מושבותיהם: על ארבע. ר״ל לא תשאר אף עיר אחת מא״י:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   כנפות. קצות:

   רש"י

   בא הקץ. שאמרתי ונושנתם בארץ והשחתם וגו' העידותי בכם היום כי אבוד תאבדון (דברים ד׳:כ״ה) ונושנתם בגי' תתנ"ב והם נשתהו בה תת"ן ד' מאות ומ' משנכנסו לה עד שנבנה הבית ות"י שנים עמד הבית:

   מלבי"ם

   לאדמת ישראל קץ, כפל הדבר ר"ל שני קצוות, ומצייר כאילו ישראל הם קצה האחד והאומות הם הקצה השני, ומבאר שהפורעניות שבא אז לעולם בא בשביל ישראל, אם מצד שהם היו הסבה שבעבור עונותיהם בא הרעה, אם מצד שהם היו התכלית שבא הרעה והתחילה באומות כדי שיוכו ישראל לבסוף עפ"ז אמר שהקץ בא לאדמת ישראל ר"ל בסבתם ובשבילם, שעל ידיהם בא הקץ על ארבע כנפות הארץ, ואחר שבא על ארבע כנפות הארץ יחזור לבסוף עליהם שזה הוא תכלית הרעה, וז"ש עתה הקץ עליך, ושלחתי אפי בך שאינו ענין טבעי רק השגחיי ע"י אף ה', ושפטתיך ר"ל שיענישם מצד שני השקפות, א. בהשקף על תכונת נפש החוטאים, אם השתרשו החטאים במדות נפשו ותכונותיו עד שנפשו ומחשבותיו מלאים ממזימת החטא ואינם מקריים מצד התאוה לפי שעה וז"ש ושפטתיך כדרכיך, ב. בהשקף על כמות החטאים עצמם ורבוים, וז"ש ונתתי עליך את כל תועבותיך:

3. (ג)עַתָּה הַקֵּץ עָלַיִךְ וְשִׁלַּחְתִּי אַפִּי בָּךְ וּשְׁפַטְתִּיךְ כִּדְרָכָיִךְ וְנָתַתִּי עָלַיִךְ אֵת כָּל־תּוֹעֲבֹתָיִךְ

   מצודת דוד:עתה. ר״ל בזמן קרוב יבוא הקץ עליך: כדרכיך. כפי דרכיך: ונתתי עליך. ר״ל אשלם לך:

4. (ד)וְלֹא־תָחוֹס עֵינִי עָלַיִךְ וְלֹא אֶחְמוֹל כִּי דְרָכַיִךְ עָלַיִךְ אֶתֵּן וְתוֹעֲבוֹתַיִךְ בְּתוֹכֵךְ תִּהְיֶיןָ וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה

   מצודת דוד:כי דרכיך. גמול דרכיך: ותועבותיך. תשלומי תועבותיך יבואו בתוכך: וידעתם. אז תדעו שאני ה׳ נאמן לשלם גמול:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   תחוס. מל׳ חס וחמלה:

   מלבי"ם

   ולא תחוס המאמרים מקבילים, כי יש הבדל בין חמלה ובין חוסה, החס לא ישחית את הדבר מצד שישיג ממנו צורך ותועלת, כמו ועינכם אל תחוס על כליכם, והחומל לא ישחית מצד שהדבר עצמו טוב ויפה ואין ראוי להשחיתו, (כמו כי חמל העם על מיטב הצאן והבקר לזבוח אל לה' לקרבן), ומבאר שלא יחמול מפני שהדבר טוב ויפה, כי דרכיך עליך אתן שדרכי הנפש נשחתים ואין ראוים מצד עצמם כי משחתם בהם מום בם לא ירצו, וגם לא אחוס מפני תועלת שאשיג ממך כי תועבותיך בתוכך תהיינה שכולם רעים וא"א שיצמח ממך צורך ותועלת:

5. (ה)כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה רָעָה אַחַת רָעָה הִנֵּה בָאָה

   מצודת דוד:רעה אחת רעה. ר״ל רעה שהיא אחת ומיוחדת שברעות הנה באה וזהו חורבן בה״מ:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   רעה אחת רעה. רעה שלימה ומיוחדת למעלה מכל הרעות והוא חורבן הבית:

   הנה באה. טעמו באל"ף הוא לשון פועלת:

   מלבי"ם

   כה אמר ה' רעה אחת הודיעם כי משונה הרעה הזאת מכל הרעות שבאו עד הנה, כי עד הנה לא נחתם גז"ד, ועתה שנחתם גז"ד יש ג' הבדלים, א. שעד עתה לא באה הרעה בפעם אחת כי תחלה נלקו בממון ואח"כ ביסורים, כי אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה אולי ישובו, ועתה רעה אחת שבא תיכף עונש הגוף, ב. עד עתה בא הרע לתכלית טוב ר"ל כדי שישובו בתשובה ושלא תבא הרעה, ועתה רעה אחת רעה ר"ל שהרעה היא רעה היינו לתכלית רע, ג. עד עתה לא באה הרעה תיכף רק הזהירם תחילה והמתין אולי ישובו, ועתה הנה באה תיכף:

6. (ו)קֵץ בָּא בָּא הַקֵּץ הֵקִיץ אֵלָיִךְ הִנֵּה בָּאָה

   מצודת דוד:קץ בא בא הקץ. כפל הדבר לחזק הענין: הקיץ אליך. כאלו התעורר מן השינה לבוא עליך והנה באה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   הקיץ. מל׳ הקצה והערה מן השינה:

   מלבי"ם

   קץ בא מבאר כי אינה כיתר רעות שבאו לתקן את העם שישובו בתשובה ויתקיימו, רק היא קץ וכליון, בא הקץ הקיץ ידמה במליצתו יום המיועד להרעה כיום שלם מחובר מלילה ויום, וכבר עברה הלילה שבה ישן הקץ והכליון כי לילה עת שינה, ועתה הקיץ הקץ משנתו אליך, ר"ל שהגיע אשמורה האחרונה שהקיץ הישן ומתעורר לפעול פעולתו, והנה באה עד כי באה הצפירה, שגם כל הלילה חלפה ובא אור השחר, מוסיף בא העת שיצא לפעלו, קרוב היום מהומה שכבר נכון היום, מהומה ולא הד הרים ר"ל שבא בין היום והזמן ובין המהומה, והמהומה אינה הד הרים כדרך דבר הבא ממרחק שטרם יתקרב ישמע קולו מבין ההרים ע"י קול ההד, ויודעים תחילה שבא ויכינו א"ע להמלט על נפשם, אבל פה לא נשמע קול הד מן ההרים רק פתאום באה עד עיר מושב:

7. (ז)בָּאָה הַצְּפִירָה אֵלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ בָּא הָעֵת קָרוֹב הַיּוֹם מְהוּמָה וְלֹא־הֵד הָרִים

   מצודת דוד:באה הצפירה וגו׳. אתה יושב הארץ באה עליך הבוקר של יום הרעה: קרוב היום מהומה. קרוב היום של מהומה: ולא הד הרים. לא יהיה עוד הוד והדר על ההרים כ״א געול וטנוף מדמי החללים:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   הצפירה. ענין שחר ובוקר כמו ישוב ויצפור (שופטים ז):

   מהומה. ענין רעש ובלבול:

   הד. הוא מל׳ הוד והדר:

   רש"י

   באה הצפירה. טעמו למעלה בבי"ת והוא לשון פעלה כבר באה הצפירה כמו בא ושקע מאור השחר והתפארת בא:

   ולא הד הרים. ולא לאישתיזבא במצדי טוריא והד לשון צעקת הכרזה לקום לברוח אל ראשי ההרים כמו הידד השבתי (ישעיה יז) וענו עליו הידד (ירמיה כא) השמעת קול נושא משא ענבים אל הגת וטועני הקורה:

8. (ח)עַתָּה מִקָּרוֹב אֶשְׁפּוֹךְ חֲמָתִי עָלַיִךְ וְכִלֵּיתִי אַפִּי בָּךְ וּשְׁפַטְתִּיךְ כִּדְרָכָיִךְ וְנָתַתִּי עָלַיִךְ אֵת כָּל־תּוֹעֲבוֹתָיִךְ

   מצודת דוד:עתה מקרוב. ר״ל מיד בזמן קרוב: ונתתי עליך. ר״ל אשלם לך:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   מקרוב. במהרה:

   מלבי"ם

   עתה מקרוב ר"ל שבא הדבר פתאום בין בזמן, שעז"א עתה, בין במקום שעז"א מקרוב, ר"ל ממקום קרוב, פתאום אשפך חמתי, לא בהדרגה לאט לאט, והנמשל כי מה שיסבב ה' ע"י המערכת י"ל משך בזמן עד שיתחייב הדבר מן המערכת, ומה שבא ע"י אויבים י"ל משך במקום עד שיבא האויב מארץ רחוקה, אבל פה בא בהשגחה פתאום, ויש הבדל בין אף ובין חמה, שהחמה היא החמה הפנימית, והאף היא חיצוני, ואם בא האף בלא חמה לא ימהר לענוש רק ישים גבולים בזמן ובמקום אולי ישובו בתשובה, אבל אני אשפך חמתי וכליתי אפי ושפטתיך וכו', כנ"ל (פסוק ג') כדרכיך ר"ל שיהיה העונש מכוון נגד החטאים וכמדתם, ובזה תכיר כי העונש לא בא ע"י אמצעי רק כי אני ה' מכה:

9. (ט)וְלֹא־תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמוֹל כִּדְרָכַיִךְ עָלַיִךְ אֶתֵּן וְתוֹעֲבוֹתַיִךְ בְּתוֹכֵךְ תִּהְיֶיןָ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה מַכֶּה

   מצודת דוד:כדרכיך. כגמול דרכיך: ותועבותיך. תשלומי תועבותיך יבואו בתוכך: וידעתם. אז תדעו ותבינו אשר אני ה׳ המכה בגמול העון ולא בא במקרה:

10. (י)הִנֵּה הַיּוֹם הִנֵּה בָאָה יָצְאָה הַצְּפִרָה צָץ הַמַּטֶּה פָּרַח הַזָּדוֹן

    מצודת דוד:הנה היום. הנה קרבה היום והנה באה: יצאה הצפירה. יצאה השחר מיום הרעה: צץ המטה. המטה ההוכן להכות בהם הוציא ציץ והוא קרוב לעשות פרי ופרי המטה הוא ההכאה בו ועל הכשדים יאמר וכן נאמר באשור ומטה הוא בידם זעמי (ישעיהו י׳:ה׳): פרח הזדון. נ״נ איש זדון כבר פרח ומהר יעשה פרי הזדון והוא הכליון והאבדון:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    צץ. מל׳ ציץ והוא גלוי הפרח כמו ויצץ ציץ (במדבר יז):

    רש"י

    הנה היום. הנה בא היום:

    הנה באה. הרעה:

    יצאה הצפירה. עלה השחר של יום הרעה:

    צץ המטה. להכות אתכם:

    פרח הזדון. נתגלה נבוכדנצר הרשע:

    מלבי"ם

    הנה היום, עתה מצייר היום בעצמו, כבר בא היום שהוא אחר עלות השחר, וכבר יצאה הצפירה שהוא עמוד השחר יצא והתרחק כי כבר הוא באמצע היום, צץ המטה תמורת עמוד השחר צץ המטה המכה, שהוא חיל כשדים, ובכ"ז פרח הזדון גם הזדון פורח ואינם שבים בתשובה:

11. (יא)הֶחָמָס קָם לְמַטֵּה־רֶשַׁע לֹא־מֵהֶם וְלֹא מֵהֲמוֹנָם וְלֹא מֶהֱמֵהֶם וְלֹא־נֹהַּ בָּהֶם

    מצודת דוד:החמס. נ״נ איש חמס קם להיות מטה המכה ברשע באכזריות רב: לא מהם. ר״ל אין הכליון בא מנצחון הכשדים ולא מהמון עם הרב אשר עמהם ולא מהמיית׳ בקול שאון המבהיל ומפחיד כי לא בכח זרועם עשו מה שעשו כ״א יד ה׳ עשתה כל זאת: ולא נה בהם. ר״ל אין ראוי שיהיה הנהי והיללה בעבורם כי לא עשו ברוע בחירתם ובעוצם ידם:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מהמונם. המון עם רב:

    מהמהם. הוא מל׳ הומיה:

    נה. מל׳ נהי ויללה וכן וינהו וכו׳ אחרי ה׳ (ש״א וז):

    רש"י

    החמס קם וגו'. החמס אשר בידכם הוא קם עליכם למטה רשע לשחתכם:

    לא מהם. כך אמר הקב"ה למשחית אינך זקוק להשאיר נפש מרשעי ישראל כי אין טובה יוצאת לא מהם ולא מבניהם ולא מהמונם:

    ולא נה בהם. אין בהם נוהה אחרי מגעגע ונותן לב אלי כמו וינהו כל בית ישראל אחרי ה' (שמואל א ו) ולשון ארמי הוא ואיתנהיאו לפולחנא ל' תאוה וגעגועין ומנח' חברו לשון יללה וכן וינהו כל בית ישראל פירש לשון יללה ואין בתיבה רק ה"א יסוד:

    מלבי"ם

    החמס עצמו קם להיות למטה רשע שעון החמס שעשו הוא עומד ליסרם ולענשם, עד שלא ישאר שארית לא מהם ולא מהמונם ובכ"ז ולא נוה בהם אין בהם איש ינהה לבבו לשוב בתשובה:

12. (יב)בָּא הָעֵת הִגִּיעַ הַיּוֹם הַקּוֹנֶה אַל־יִשְׂמָח וְהַמּוֹכֵר אַל־יִתְאַבָּל כִּי חָרוֹן אֶל־כָּל־הֲמוֹנָהּ

    מצודת דוד:בא העת. ר״ל הנה באה בגמול כי נתמלאה הסאה ובא העת אשר הקונה לא ישמח בקניית השדה וכדרך הקונה כי יגלה ממנה ולא תשאר בידו והמוכר לא יתאבל על מה שמכר שדהו כי אף בזולת המכירה לא תשאר בידו: כי חרון. כי חרון אף ה׳ יהיה על כל המון העם ולא ישאר מי בארצו:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    והמוכר אל יתאבל. אע"פ שדרך המוכר שדהו להיות עצב אל יתעצב כי סופכם לגלות:

    מלבי"ם

    בא העת אשר הקונה אל ישמח בעבור שהתעשר, והמוכר אין צריך להתאבל כמו שיבאר בפסוק שאח"ז מפני שילכו כולם בגולה ומדוע בא העת הזאת? משיב כי חרון על כל המונה מפני עונותיהם:

13. (יג)כִּי הַמּוֹכֵר אֶל־הַמִּמְכָּר לֹא יָשׁוּב וְעוֹד בַּחַיִּים חַיָּתָם כִּי־חָזוֹן אֶל־כָּל־הֲמוֹנָהּ לֹא יָשׁוּב וְאִישׁ בַּעֲוֺנוֹ חַיָּתוֹ לֹא יִתְחַזָּקוּ

    מצודת דוד:כי המוכר. אף כי אם לא מכר שדהו לא היה שב אל השדה הזה שמכר להחזיק בה: ועוד בחיים חייתם. ר״ל ואע״פ שיהיו נפשם עוד בחיים לא ישוב אליו אף בזולת המכירה: כי חזון. כי כשנאמר החזון ההוא אל כל המון עמה לא היה מי ששב לה׳ וכל איש היתה נפשו קשורה בעונו ולא תתפרד ממנו לכן לא יתחזקו לשוב לארצם להחזיק בנחלתם:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    חייתם. נפשם כמו וחיתו באור תראה (איוב ל״ג:כ״ח):

    חזון. נבואה:

    רש"י

    כי המוכר אל הממכר לא ישוב. כשיגלה בגולה לא ישוב ויראה עוד השדה שמכר ולמה יתאבל:

    ועוד בחיים חיתם. כל ימי חייהם לא ישיבו אל מקומם:

    כי חזון אל כל המונה וגו'. ארי נבייא מתנבן על כל אתרגושתהון למיתב בתיובתא ולא תייבין:

    ואיש בעונו חיתו. כל אחד מהם חיתו ונפשו דבוקה בעונו:

    לא יתחזקו. לא יחזקו לבם על יצרם הרע לשוב לתורתם:

    מלבי"ם

    כי מבאר מדוע המוכר אל יתאבל כי לא יפסיד במה שמכר כי בל"ז המוכר לא ישוב אל הממכר, כי תהיה הארץ שממה, אבל עוד ירויח במה שמכר כי עי"ז עוד חייתם בחיים שע"י שמכר שדהו ויצא מן הארץ נשאר בחיים, וגם מי שמכר והיה בארץ מדלת העם השאיר נבוזראדן לכורמים וליוגבים, אבל את בעלי השדות והעשירים הכה בחרב, כי חזון הנבואה שנבאו הנביאים על כל המונה החזון הזה לא ישוב אחור, ובוא יבא עליהם, ומהו החזון? איש ואיש, אשר בעונו חייתו שנפשו נקשרה בעונו, שחי חיי העון והפשע, לא יתחזקו לקראת האויב (גם יל"פ שאומר הלא חזון וחזות קשה נבאו על כל המונה ומדוע לא ישוב כל איש מדרכו הרעה, והלא כל איש חייתו תלוי בעונו שע"י עונו יאבד חייו, ומדוע לא יתחזקו לשוב בתשובה?):

14. (יד)תָּקְעוּ בַתָּקוֹעַ וְהָכִין הַכֹּל וְאֵין הֹלֵךְ לַמִּלְחָמָה כִּי חֲרוֹנִי אֶל־כָּל־הֲמוֹנָהּ

    מצודת דוד:תקעו בתקוע. הנה בבוא האויב יתקעו הם בשופר להשמיע את העם לרדת אל המלחמה מול האויב וגם יכינו כל דבר המצטרך אל המלחמה אבל אין מי הולך למלחמה כי חרוני על כל המון עמה והבאתי מורך בלבבם ויראו לגשת אל המלחמה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בתקוע. כן יקרא השופר על כי יתקעו בו:

    חרוני. חרון אפי:

    רש"י

    תקעו בתקוע. כשיבוא עליהם הצר הכינו עצמם למלחמה ואין יוצא להלחם:

    מלבי"ם

    תקעו הלא כבר תקעו בשופר והכינו הכל לקראת האויב, ומדוע אין איש הולך למלחמה? למה יתחבאו בבתיהם? משיב, כי חרוני אל כל המונה ואנכי הסבותי את כלי המלחמה אשר בידם:

15. (טו)הַחֶרֶב בַּחוּץ וְהַדֶּבֶר וְהָרָעָב מִבָּיִת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּחֶרֶב יָמוּת וַאֲשֶׁר בָּעִיר רָעָב וָדֶבֶר יֹאכֲלֶנּוּ

    מצודת דוד:החרב. חרב האויב תהיה בחוץ לעיר והדבר והרעב יהיו מבפנים בתוך העיר: אשר בשדה וכו׳. אשר יהיה בשדה וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מבית. מבפנים:

    יאכלנו. ישחיתנו:

    מלבי"ם

    החרב, שואל למה לא ילכו למלחמה, הלא הגם שהחרב בחוץ, הלא גם בבית הדבר והרעב ומה ירויחו בשבתם בית, והלא טובים חללי חרב מחללי רעב, והגם שאשר בשדה בחרב ימות, הלא גם אשר בעיר רעב ודבר יאכלנו וטוב יותר שימותו מות גבורים?:

16. (טז)וּפָלְטוּ פְּלִיטֵיהֶם וְהָיוּ אֶל־הֶהָרִים כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת כֻּלָּם הֹמוֹת אִישׁ בַּעֲוֺנוֹ

    מצודת דוד:ופלטו פליטיהם. הפלטים מהם ימלטו ויהיו פזורים בהרים ויהמו בקול נהי כיונים המתקבצים בעמקים וכולם יהמו: איש בעונו. כ״א יהמה בעונו ר״ל יתודה לומר עונו הטה אלה:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ופלטו. ענין המלטה:

    אל ההרים. בהרים:

    הגאיות. מל׳ גיא ועמק:

    רש"י

    כיוני הגאיות. דרך היונים להקבץ בגאיות והומות שם והיו הומים אל ההרים אשר ינוסו שם איש בעוונו כיוני הגאיות אשר כולם הומות:

    מלבי"ם

    ופלטו, גם פליטיהם אשר יפלטו הן הם היו על ההרים כיונים המצוים בגאיות ובקעות שאין רגילים בהרים, ועי"כ כולם הומות, שואל מדוע היה זה? משיב איש בעונו שכ"ז היה ע"י עונותיהם:

17. (יז)כָּל־הַיָּדַיִם תִּרְפֶּינָה וְכָל־בִּרְכַּיִם תֵּלַכְנָה מָּיִם

    מצודת דוד:תרפינה. יחלשו מלהלחם: תלכנה מים. מזיעת אימה כאלו תמסינה והיו למים:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    תרפינה. מלשון רפיון:

    רש"י

    תלכנה מים. מזיעת אימה:

    מלבי"ם

    כל אינם יכולים להלחם כי כל הידים תרפינה, ולא לברוח כי כל ברכים תלכנה מים:

18. (יח)וְחָגְרוּ שַׂקִּים וְכִסְּתָה אוֹתָם פַּלָּצוּת וְאֶל כָּל־פָּנִים בּוּשָׁה וּבְכָל־רָאשֵׁיהֶם קָרְחָה

    מצודת דוד:וחגרו שקים. דרך אבל וצער: ואל כל פנים. בכל פנים: קרחה. כי ימרטו שער ראשם דרך צער ואבל:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    פלצות. רעדה וחרדה כמו ועמודים יתפלצון (איוב ט):

    קרחה. ענין מריטת השער וכן באה קרחה (ירמיה מז):

    מלבי"ם

    וחגרו שקים לקונן על רוע מעשיהם, וכסתה אותם פלצות על ידי הפורעניות, ואל כל פנים בושה בעבור עונותיהם, ובכל ראשיהם קרחה לאבל על הפורעניות:

19. (יט)כַּסְפָּם בַּחוּצוֹת יַשְׁלִיכוּ וּזְהָבָם לְנִדָּה יִהְיֶה כַּסְפָּם וּזְהָבָם לֹא־יוּכַל לְהַצִּילָם בְּיוֹם עֶבְרַת יְהוָה נַפְשָׁם לֹא יְשַׂבֵּעוּ וּמֵעֵיהֶם לֹא יְמַלֵּאוּ כִּי־מִכְשׁוֹל עֲוֺנָם הָיָה

    מצודת דוד:לנדה. לרחוק ולתעוב: כספם וגו׳. ר״ל למה ישליכו כספם ויתעבו זהבם לפי שלא יוכלו להציל את נפשם ביום בוא עברת ה׳ כי האויב לא יקח כסף וזהב לפדיון נפש: נפשם לא ישבעו. רצה לומר לא ימצאו לחם לקנות בהם להשביע הנפש ולמלאות המעים: כי מכשול. כי המכשול הרע הזה היה בעוונם ולא על חנם:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    לנדה. לרחוק ולתעוב כנדה והוא מל׳ נדידה והרחקה:

    עברת. מל׳ עברה וזעם:

    רש"י

    לנדה יהיה. לשקוץ יהיה להם:

    מלבי"ם

    כספם בחוצות ישליכו כי לא יוכלו לשאתו בגולה, וגם זהבם שלא ישליכו אותו לנדה יהיה שמי שימצא אצלו זהב יהרג, ומבאר כי כספם וזהבם לא יוכל להצילם מן האויב, וגם לא יסיר מהם הרעב כי נפשם לא ישבעו על ידו, ואף מעיהם לא ימלאו שהוא פחות מן השביעה, ומבאר הטעם כי מכשול עונם היה שע"י רוב הזהב והכסף נכשלו בעונות כמ"ש וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל:

20. (כ)וּצְבִי עֶדְיוֹ לְגָאוֹן שָׂמָהוּ וְצַלְמֵי תוֹעֲבֹתָם שִׁקּוּצֵיהֶם עָשׂוּ בוֹ עַל־כֵּן נְתַתִּיו לָהֶם לְנִדָּה

    מצודת דוד:וצבי עדיו. הדר קשוטו אשר שמהו האל בינותם להיות להם לגאון ולתפארת וזהו בה״מ: וצלמי. ר״ל והם העמידו בה גלולי תועבותם המשוקצים: נתתיו להם. ר״ל לפניהם נתתיו לנדה כי בעיניהם יראו שתעבתי בו להרחיקו ממנו למסרו ביד האויב:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וצבי. ענין הדר ויופי וכן לצבי ולכבוד (ישעיה ד):

    עדיו. מל׳ עדי וקשוט וכן ועדית עדי (לקמן כג):

    לגאון. ענין רוממות:

    רש"י

    וצבי עדיו. של הקב"ה אשר לגאון שמהו להם הוא בית המקדש שנקרא גאון עוזם כמה שנאמ' (לקמן כד) הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם הם גלולי תועבות עשו בו ע"כ וגו':

    מלבי"ם

    וצבי מבאר איך חטאו ע"י הזהב, שזה היה בשתי ענינים, א. שצבי עדיו של הזהב זאת שמו להם לגאון ותפארת, שכל גאונם היה ע"י צבי עדיו, ע"י חמדת הזהב ועדי עדיים, ב. כי צלמי תועבותם ושקוציהם עשו בו בהזהב שעשו ממנו ע"ז, על כן נתתיו להם לנדה מדה כנגד מדה:

21. (כא)וּנְתַתִּיו בְּיַד־הַזָּרִים לָבַז וּלְרִשְׁעֵי הָאָרֶץ לְשָׁלָל וְחִלְּלוּהוּ

    מצודת דוד:לבז. לקחת כל הנמצא בה: וחללוהו. עשאוהו חולין ומבוזה:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הזרים. העכו״ם:

    וחללוהו. מל׳ חולין ובזיון:

    מלבי"ם

    ונתתיו, שיבואו זרים על ארצם ויבוזו את הכסף, ויש הבדל בין בז ושלל שהנשאר אחר שנפלו הבעלים במלחמה נקרא שלל, ומה שהאויב בוזז ולוקח ביד חזקה נקרא בז, הזרים יבואו ויבוזו את כספם, והשלל הנשאר שלא יבוזו זרים יקחו רשעי הארץ, וחללוהו ובזה יחללו הגאון והעדי הזה (כמו וחללו יפעתך לקמן כ"ח):

22. (כב)וַהֲסִבּוֹתִי פָנַי מֵהֶם וְחִלְּלוּ אֶת־צְפוּנִי וּבָאוּ־בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ

    מצודת דוד:והסבותי. סלקתי שכינתי משם ואח״ז חללו מקום הצפון שלי זה ההיכל וקה״ק: וחללוהו. כפל הדבר וכדרך המתאונן המכפיל אמריו:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    והסבותי. מל׳ סביב והפנה:

    צפוני. מל׳ הסתר וכן תצפון אתך (משלי ב):

    פריצים. רשעים הפורצים גדר האמת והנכוחה:

    רש"י

    את צפוני. את המקום שהייתי צפון שם ביניהם:

    מלבי"ם

    והסבתי, חשב כסדר, תחלה חשב מה שהיה בסוף ימי המצור, כמ"ש תקעו בתקוע, החרב בחוץ וכו', ואח"כ חשב מה שהיה עת נבקעה העיר וברח צדקיהו וחילו, ועז"א ופלטו פליטיהם וכו', ואח"כ כספם בחוצות ישליכו, כי האויבים בזזו הכל, וזה היה בחדש הרביעי, ואח"כ והסבותי פני מהם שנדדה השכינה מן ההיכל, וחללו את צפוני שיחללו בית קה"ק ובאו בה פריצים לקחת כלי המקדש וחללוהו ויוציאום לחולין כמ"ש חז"ל בעבודה זרה שכיון שבאו בה פריצים יצאו מקדושתם:

23. (כג)עֲשֵׂה הָרַתּוֹק כִּי הָאָרֶץ מָלְאָה מִשְׁפַּט דָּמִים וְהָעִיר מָלְאָה חָמָס

    מצודת דוד:עשה הרתוק. הכן שלשלאות לאסור הגולים: משפט דמים. כולם חייבים מיתה: חמס. כולם ראוים לחמס ושלל:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הרתוק. שלשלאות כמו ורתוקות כסף צורף (ישעיהו מ׳:י״ט):

    רש"י

    עשה הרתוק. שלשלת אות הוא שילכו בגולה אסורים בזיקים:

    משפט דמים. חייבי קטול:

    מלבי"ם

    עשה הרתוק, אח"כ יעשו שלשלאות להוציא הנשארים אל הגולה, כי מלאה הארץ משפט דמים שהרצח היה מצוי בארץ, והעיר ירושלים שלא היה שם רצח מ"מ מלאה חמס עד שנתחייבו כליה בעבור רצח וחמס:

24. (כד)וְהֵבֵאתִי רָעֵי גוֹיִם וְיָרְשׁוּ אֶת־בָּתֵּיהֶם וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן עַזִּים וְנִחֲלוּ מְקַדְשֵׁיהֶם

    מצודת דוד:רעי גוים. ר״ל רעים ואכזרים הם הכשדים: והשבתי גאון עזים. אבטל גאות עזי הפנים הם ישראל: ונחלו. יחללו ויבזו בתי מקדשיהם הם הבית וההיכל ובית קה״ק:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    והשבתי. אבטל כמו שבת נוגש (שם לח):

    ונחלו. מל׳ חלול:

    רש"י

    רעי גוים. רעים שבעכו"ם ואכזרים:

    ונחלו. ויתנחלו לאחרים:

    מקדשיהם. בתי היכל הבמות שהיו נועדים שם ל' בית זמונם:

    מלבי"ם

    והבאתי אחר שיגלו אביא הרעים והפחותים מכל הגוים והם יירשו את בתיהם ויתישבו בארץ, והשבתי גאון עזים שיושבתו מלכיהם ושריהם וכן תופסק הכהונה, ועז"א ונחלו מקדשיהם כי היו נוהגים כמנהג עע"ז שהכהנים היו מקדשים את העם שכל שנגע בהם היו קדוש כמ"ש (לקמן מ"ד) ולא יקדשו את העם בבגדיהם, ושם (מ"ו כ') לבלתי הוציא אל החצר החיצונה לקדש את העם, כמ"ש אל תגש בי כי קדשתיך (ישעיהו ס״ה:ה׳) המקדשים האלה עתה יתחלל קדושתם:

25. (כה)קְפָדָה־בָא וּבִקְשׁוּ שָׁלוֹם וָאָיִן

    מצודת דוד:קפדה בא. כריתה בא להם וכאשר יבקשו שלום לא ימצאו אותו:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    קפדה. ענין כריתה כמו קפדתי כאורג חיי (שם לח):

    ואין. ואיננו:

    רש"י

    קפדה בא. כמו (ישעיהו ל״ח:י״ב) קפדתי כאורג חיי לשון כריתה:

    מלבי"ם

    קפדה בא, לעומת מ"ש עשה הרתוק שכולל ג"כ שלשלאות של קשר הסבות של הרעות, אמר כי בא הקפדה שהוא קשר השלשלת הזאת, שיהיו החוליות והפרקים קשורים אחד באחד, רעה ברעה חברתה, עד שאם יבקשו שלום ואין, כי הוה על הוה תבא, שלא יהיה שלשלת הרעות בדרך הטבע שיבואו הסבות והמסובבים זה אח"ז, רק הרע ההוה ומתחדש יבא על חברו, זה על זה לא זה אחר זה כמנהג העולם, וכן השמועה תהיה אל שמועה, עת ישמעו צרה מתרגשת ישמעו תיכף שמועה מצרה אחרת, ובקשו ואז יתחילו לבקש חזון מנביא, תחת שעד עתה לא שמעו לדברי הנביאים, ותורה שעורו ( ובקשו) תורה ( אשר) תאבד מכהן, ( ובקשו) עצה ( אשר) תאבד מזקנים ר"ל שאחר שלא ימצאו חזון יתחילו לבקש עצת התורה שהיא אחר החזון, ואח"כ יבקשו עכ"פ עצה מזקנים שייעצו אותם ע"פ שכלם כי הזקנים בחנו תולדות הימים, וגם התורה והעצה תאבד אז, וגם לא יוכלו לסמוך על הנהגת המנהיגים אותם, כי המלך יתאבל כי תופסק מלכותו, וגם הנשיא שמינה נבוכדנצר עליהם ילבש שממה לבוש הנשיאות שלו תהיה השממה כי כל הארץ שממה תהיה, ועי"כ ידי עם הארץ תבהלנה ולא ידעו מה לעשות, מדרכם אעשה אותם כל זה יהיה כפי מדת דרכם הרע, ואשפטם במשפטיהם כפי המשפט הראוי להם בדין ובמשפט מדה כנגד מדה עד שיכירו וידעו כי אני ה':

26. (כו)הֹוָה עַל־הֹוָה תָּבוֹא וּשְׁמֻעָה אֶל־שְׁמוּעָה תִּהְיֶה וּבִקְשׁוּ חָזוֹן מִנָּבִיא וְתוֹרָה תֹּאבַד מִכֹּהֵן וְעֵצָה מִזְּקֵנִים

    מצודת דוד:הוה על הוה תבוא. זה אחר זה וסמוכה לה: ושמועה. ר״ל שמועה רעה: ובקשו. כאומר הם יבקשו אבל לא ימצאו: תאבד. כי מגודל הצרות יסתמו מהם מעיינות החכמה: מכהן. כי על הכהן להורות וכמ״ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב׳:ז׳): מזקנים. תאבד מזקנים:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    הוה. ענין שבר כמו עד יעבור הוות (תהילים נ״ז:ב׳):

    רש"י

    הוה על הוה. מאורע על מאורע הויה אחר הויה ומנחם חברו לשון שבר:

    ותורה תאבד מכהן. הרגילים בהוראה כמו שנאמר ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב׳:ז׳):

27. (כז)הַמֶּלֶךְ יִתְאַבָּל וְנָשִׂיא יִלְבַּשׁ שְׁמָמָה וִידֵי עַם־הָאָרֶץ תִּבָּהַלְנָה מִדַּרְכָּם אֶעֱשֶׂה אוֹתָם וּבְמִשְׁפְּטֵיהֶם אֶשְׁפְּטֵם וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה

    מצודת דוד:ונשיא. הוא המלך וכפל הענין במ״ש לחזוק: שממה. תמהון לבב: מדרכם. כמו דרכם כן אעשה עמהם וכמשפט הראוי להם אשפטם ואז ידעו כי אני ה׳ הנאמן לשלם גמול:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    תבהלנה. מל׳ בהלה ופחד: