יחזקאל פרק ח׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית בַּשִּׁשִּׁי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי וְזִקְנֵי יְהוּדָה יוֹשְׁבִים לְפָנָי וַתִּפֹּל עָלַי שָׁם יַד אֲדֹנָי יְהֹוִה

   מצודת דוד:בשנה הששית. לגלות יהויכין: בששי. בחודש הששי: וזקני יהודה. אותם שגלו לבבל: ותפול. חנתה עלי שם כח חוזק הנבואה:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ותפול. ענין חניה:

   רש"י

   בשנה הששית. לגלות יכניה:

   מלבי"ם

   ויהי בשנה הששית, הנה בשנה החמישית ברביעי בחמשה בחדש ראה המראה הראשונה, ואחר שבעה ימים צוה לו לשכב על צדו ת"ל יום, ומוכרח שאותה שנה מעוברת היתה, ואחר שכלו הת"ל יום ישב בביתו, כמ"ש (ג' כ"ו) ולשונך אדביק אל חכך וכו' ובדברי אותך אפתח את פיך וכו':

2. (ב)וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה דְמוּת כְּמַרְאֵה־אֵשׁ מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה אֵשׁ וּמִמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה כְּמַרְאֵה־זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַלָה

   מצודת דוד:והנה דמות. והנה לפני צורה כמראה אש וחוזר ומפרש ממראה מתניו ולמטה כעין אש: כעין החשמלה. הוא הזך והנקי מן האש אשר מעט ישיגנו הראות וירמז על הסבה הראשונה שאין להשיגו וגם חשמלה היא מלה מורכבת חש מלה ר״ל שתוק ובלום פיך מן המלול בו:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   זהר. הארה וזריחה:

   כעין. כגוון:

   רש"י

   ממראה מתניו וגו'. אסור להתבונן בפסוק זה:

   מלבי"ם

   ואראה, במראה הראשונה השיג תחלה מראה החיות ואח"כ את האופנים ואח"כ את הכסא ואח"כ את החשמל, ועתה השיג בהפך תחלה את החשמל, ואח"כ את הכסא (לקמן י' א') ואח"כ את האופנים (שם ט') ואח"כ את החיות (שם י"ד), וגם שעתה השיג פנימיות החשמל ותחלה לא השיג רק הבית אשר לה סביב כמש"ש פ' כ"ז והוא ע"פ מ"ש והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, שתחלה יעלו במעלות הסולם מלמטה למעלה מן המאוחר אל הקודם, ואח"ז ירדו בהשגתם מן הקודם אל המאוחר:

3. (ג)וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ בֵּין־הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלְַמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים אֶל־פֶּתַח שַׁעַר הַפְּנִימִית הַפּוֹנֶה צָפוֹנָה אֲשֶׁר־שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה

   מצודת דוד:וישלח. הדמות שראה הושיט תבנית יד ולקח אותי בשער הראש: ותשא. הרוח הרימו באויר והביאו לירושלים: במראות אלהים. ר״ל לא הביאו באמת רק נראה לו במראה הנבואה כאלו הביאו: שער הפנימית. הוא שער העזרה שהיא פנימית להר הבית: הפונה צפונה. כי ד׳ שערים היו לעזרה אחד לכל רוח: סמל הקנאה המקנה. פסל הקנאה ולתוספת ביאור אמר המקנה ר״ל המקניא ומכעיס למקום להיות במשכן ביתו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   תבנית. דמות כמו תבנית המשכן (שמות כה):

   בציצית ראשי. ר״ל שער ראשי כי כל דבר היוצא מן הגוף קרוי ציץ וכן תנו ציץ למואב (ירמיה מח):

   סמל. ענין צורה וכן תמונת כל סמל (דברים ד):

   הקנאה המקנה. ענין כעס והקנטה כמו הם קנאוני בלא אל (שם לב):

   רש"י

   בציצית ראשי. בשער ראשי פלוציי"ל בלע"ז:

   במראות אלהים. הראני כאלו נושא אותי ומביאני לירושלי':

   שער הפנימית הפונה צפונה. שער העזרה שהיא פנימית להר הבית והיו לה שערים לכל רוחותיה:

   סמל הקנאה. צורת הקנאה מקנא ומקניט להקב"ה שנתנוה שם להקנאות להקב"ה להרגיזו וכן ת"י צלם דקנאתא דמרגזין:

   מלבי"ם

   וישלח ראה במראה הנבואה שה' שלח תבנית יד ויביאהו במראה ירושלימה, אל פתח שער וכו' אשר שם מושב סמל הקנאה, לא מצאנו שהעמידו צלם בהיכל אחרי מנשה, שהוא לבדו העמיד סמל בבית ה', וחטא הזה היה שמור עדיין ולא נמחל כי לא עשו עליו תשובה שלמה, כמו שכתבתי (ירמיהו ט"ו, מ"ב כ"ג), והנה המינים היו אומרים שיש פועל טוב ופועל רע ויחסו צד צפון למושב פועל הרע, והביאו את הקרבנות לרצות כעסו וחמתו של סמל הקנאה, וה' צוה לשחוט את הקרבנות על ירך המזבח צפונה לפני ה' בעל הרחמים, וזובח לאלהים יחרם, וכמו שכתב בספרא (ויקרא פ"ב) שנאמר בכל מקום קרבן לה' שלא ליתן פתחון פה למינים, וכמ"ש בס' התורה והמצוה (שם ס' י"ד), ומנשה העמיד שם סמל הקנאה, והיו נמשכים עוד אחרי דעותיו ומכונים במחשבתם אל סמל הקנאה, אשר בצפון לרצותו בקרבנות הנקרבים, וא"ל ה' שסמל הקנאה הזה הוא מקנא את ה', שעל ידו מקנא ה' הפועל טוב לעשות בם שפטים, ונראה החשמל מתוך האש להורות כי באש ה' נשפט:

4. (ד)וְהִנֵּה־שָׁם כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בַּבִּקְעָה

   מצודת דוד:והנה שם. בבואי אל הפתח ההוא ראיתי שם כבוד ה׳ כמו המראה שראיתי בבקעה ושם נאמר ככבוד אשר ראיתי על נהר כבר (לעיל ג):

5. (ה)וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם שָׂא־נָא עֵינֶיךָ דֶּרֶךְ צָפוֹנָה וָאֶשָּׂא עֵינַי דֶּרֶךְ צָפוֹנָה וְהִנֵּה מִצָּפוֹן לְשַׁעַר הַמִּזְבֵּחַ סֵמֶל הַקִּנְאָה הַזֶּה בַּבִּאָה

   מצודת דוד:דרך צפונה. לרוח צפון: מצפון לשער המזבח. שער הצפוני קרוי שער המזבח לפי שהיה מכוון מול המזבח ומצפון השער חוצה לו בחלל הר הבית היה מושב סמל הקנאה הזה: בבאה. בבוא אדם ליכנס בעזרה מצאו בדרך כניסתו:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   שא נא עיניך דרך צפונה. להר הבית מחוץ לעזרה שהרי בפתח שער הצפוני של עזרה מבחוץ היה עומד ודרך צפונה לשער חוץ לעזרה הוא:

   מצפון לשער המזבח. בהר הבית מצפון לאותו שער העזרה הצפוני ואומר אני שהיה אותו שער מכוון כנגד המזבח:

   בבאה. כשאדם בא ליכנס לעזרה מוצאו שם, בביאה אלאנטריא"ה בלע"ז:

   מלבי"ם

   סמל הקנאה הזה בבאה שהיו מכוונים שיעמוד הסמל אצל הפתח, שלא יבא פנימה לקנא בם ולהאבידם כי היו הקרבנות אליו שיתרחק מאתם ולא יעשה רע:

6. (ו)וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם הֲרֹאֶה אַתָּה מָה עֹשִׂים תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר בֵּית־יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים פֹּה לְרָחֳקָה מֵעַל מִקְדָּשִׁי וְעוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת

   מצודת דוד:הרואה. הוא בה״א השאלה כי שאל אותו אם הוא רואה מה הם עושים: תועבות גדולות וגו׳. ר״ל התועבות הגדולות אשר המה עושים פה מעמידת הסמל תוכן כוונתם הוא למען הרחיק אותי מעל מקדשי כי לא אשרה שכינתי במקום הסמל: ועוד וגו׳. ומלבד זה תשוב לראות תועבות גדולות מזה:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   לרחקה מעל מקדשי. כדי שאתרחק מעל מקדשי:

   מלבי"ם

   הרואה אתה ר"ל שהתועבות שהם עושים פה, הם עושים כדי לרחקה מעל מקדשי כדי שיתרחק פועל הרע ולתכלית זה עבודתם פה להרחיק הקנאה, ובזה הם מרחיקים את ה' באמת, ועוד תשוב תראה תועבות גדולות שהם עושים לתכליות אחרות להריק עליהם הטוב והשפע מן המערכת לפי דעתם:

7. (ז)וַיָּבֵא אֹתִי אֶל־פֶּתַח הֶחָצֵר וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה חֹר־אֶחָד בַּקִּיר

   מצודת דוד:אל פתח. בחלל הפתח כי מתחלה הביאו אל הפתח מבחוץ ועתה הביאו בחלל הפתח: בקיר. באחד מכותלי העזרה היה בו חור:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   חור. נקב, כמו חור פתן (ישעיה יא):

   בקיר. בכותל:

   רש"י

   אל פתח החצר. הקריבני עד פתח אותו שער עצמו:

   חור אחד בקיר. חומת העזרה:

   מלבי"ם

   ויבא אותי אל פתח החצר הוא פתח הר הבית, וראה חור בקיר:

8. (ח)וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם חֲתָר־נָא בַקִּיר וָאֶחְתֹּר בַּקִּיר וְהִנֵּה פֶּתַח אֶחָד

   מצודת דוד:חתר נא בקיר. עתה חפור בקיר במקום החור להרחיב את החור: והנה פתח אחד. ר״ל מצאתי שם פתח אחד פתוחה ללשכה אחת:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   חתר. ענין חפירה כמו חתר בחושך בתים (איוב כ״ד:ט״ז):

   נא. עתה:

   רש"י

   חתר נא בקיר. והרחב את החור:

   והנה פתח אחד. דרך החור ראיתי פתח לשכה אחת:

   מלבי"ם

   ואחתור, נדמה לו שע"י חתירתו נעשה פתח:

9. (ט)וַיֹּאמֶר אֵלָי בֹּא וּרְאֵה אֶת־הַתּוֹעֵבוֹת הָרָעוֹת אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים פֹּה

   מצודת דוד:בא. דרך הפתח וראה וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ט: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויאמר אלי, מציין שדור הזה עשו במחשך מעשיהם ועבדו ע"ז בסתר, וה' גלה לו סתריהם כאילו חתר במחתרת ומצא הפתח לראות את מעשיהם, וע"ז המליץ לא במחתרת מצאתים (ירמיהו ב׳:ל״ד) כי נדמה להם שהנביא חותר לדעת מצפוניהם:

10. (י)וָאָבוֹא וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה כָל־תַּבְנִית רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה שֶׁקֶץ וְכָל־גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל מְחֻקֶּה עַל־הַקִּיר סָבִיב סָבִיב

    מצודת דוד:כל תבנית. ר״ל כל מין תבנית רמש וכו׳: וכל גלולי. וכל שאר הגלולים של בית ישראל אשר יעבדו להם: מחוקה. כל אחת מהן היתה חקוקה על הקיר מהלשכה ההיא בכל סביבה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    תבנית. דמות:

    רמש. כן יקראו בריות קטנות קצרי רגל שאין הלוכם ניכר וכן כל רמש אשר הוא חי (בראשית ט׳:ג׳):

    שקץ. הוא כמו שרץ:

    מחוקה. מל׳ חקיקה:

    רש"י

    שקץ. עשוין לשקוץ עכו"ם:

    מחוקה. חקוקין על הקיר:

    מלבי"ם

    ואבוא נדמה לו שנכנס דרך הפתח ורראה שכ"א מהם היה לו חקוק על הקיר כל מיני ע"ז וכל מיני גלולים:

11. (יא)וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי בֵית־יִשְׂרָאֵל וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן־שָׁפָן עֹמֵד בְּתוֹכָם עֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְאִישׁ מִקְטַרְתּוֹ בְּיָדוֹ וַעֲתַר עֲנַן־הַקְּטֹרֶת עֹלֶה

    מצודת דוד:ויאזניהו. הוא היה הראש על כולם: עומדים. היו עומדים לפני הצורות ההם וכל איש היה בידו המחתה שמקטיר בה ומרבית עשן הקטורת עולה למעלה:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מקטרתו. המחבת שמקטירין בו:

    ועתר. ענין רבוי כמו עתרת שלום (ירמיה לג):

    ענן. עשן:

    רש"י

    ויאזניהו בן שפן. חשוב היה ולמדין דורו הימנו לפיכך הקפיד עליו:

    ועתר ענן הקטרת. תמור קטור ענן הקטורת ולשון עתר מרבית וכן העתרתם עלי דבריכ' (לקמן ל"ה) וכן ונעתרות נשיקות שונא (משלי כ"ד) וכן חברו מנחם במחלוקת אחת שלשתן ופירוש ענין מרובה המה אך כל אחד לשון בני אדם:

    מלבי"ם

    ושבעים איש שהם הסנהדרין, ויאזניה שהיה ראש הסנהדרין עומדים לפניהם לפני הגלולים ומקטירים לפניהם:

12. (יב)וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן־אָדָם אֲשֶׁר זִקְנֵי בֵית־יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים בַּחֹשֶׁךְ אִישׁ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ כִּי אֹמְרִים אֵין יְהוָה רֹאֶה אֹתָנוּ עָזַב יְהוָה אֶת־הָאָרֶץ

    מצודת דוד:הראית. אם ראית כאומר עוד יותר היית מתפלא אם היית רואה מה שהמה עושים בחשך ר״ל בהסתר במקום מוצנע כ״א בחדרי משכיתו כי על שהמה מעשים מגונים מאד מאד יסתירו עצמם מבני אדם בעת עשותם ומה׳ לא יראו כי אומרים אין ה׳ רואה מעשה הבריות כי עזב את הארץ ביד מערכת השמים ולא ישגיח בה:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    משכיתו. מל׳ סכך ור״ל רצוף ברצפת אבנים וכן והחומה נשגבה במשכיתו (משלי י״ח:י״א) כי הדרך לעשות רצפת אבנים בחדר נסתר כי שמה יצפון האוצר:

    רש"י

    בחדרי משכיתו. משוכה ברצפת אבני שיש לשון ושכתי כפי (שמות ל"ב):

    מלבי"ם

    הראית מה שכ"א עושה בביתו בסתר, בחשבם שה' עזב את הארץ בידי המערכה ואינו רואה ומשגיח, ולכן יעבדו גלולים להפיק רצון משרי המערכה וצבאות מערכת השמים:

13. (יג)וַיֹּאמֶר אֵלָי עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר־הֵמָּה עֹשִׂים

    מצודת דוד:תועבות גדולות. ממה שראית:

14. (יד)וַיָּבֵא אֹתִי אֶל־פֶּתַח שַׁעַר בֵּית־יְהוָה אֲשֶׁר אֶל־הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה־שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת־הַתַּמּוּז

    מצודת דוד:שער בית ה׳. זה שער ההיכל וחוזר ומפרש אשר אל הצפונה ר״ל אל הפשפש הצפוני כי שני פשפשים היה לו להשער הגדול אחד בצפונו ואחד בדרומו: מבכות את התמוז. שם עכו״ם שהיו הנשים מסיקות אותו מבפנים ועיניו היו עשויות מעופרת והיו נתוכין מחום ההיסק והיה נראה להרואים כאלו בוכה ומוריד דמעות והיו אומרות שהוא שואל תקרובות:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מבכות. מל׳ בכיה:

    התמוז. כן שמו ע״ש ההיסק שעושים בו כמו למזא לאתונא (דניאל ג):

    רש"י

    אל פתח שער בית ה'. תוך חלל העזרה אל פתח ההיכל אשר בצפון דאמר מר שני פשפשין היו בבית החליפות אחד בצפון ואחד בדרום:

    מבכות את התמוז. דמות א' שמחממו' אותו מבפני' והיו עיניו של עופר' והם נתוכין מחום ההיסק ונראה כאלו בוכה ואומרת תקרובת הוא שואל:

    תמוז. לשון היסק כמו על די חזה למזיה (דניאל ג׳:י״ט) ואתונא אזה יתירה (שם):

    מבכות את התמוז. פיישנ"ט פלורי"ר לא"ל קאלפי"ץ בלע"ז:

    מלבי"ם

    פתח שער פירש"י בתאים הצפונים של העזרה, והנה וכו' מבכות את התמוז, פירש במורה שמצא בספרי הצאב"א שהיה איש מנביאי ע"ז שמו תמוז וקרא למלך אחד לעבוד לכוכבי לכת ולמזלות וצוה להרגו במיתה משונה, ובליל מותו התקבצו כל הצלמים מכל קצות הארץ אל היכל בבל לצלם הזהב שהוא צלם השמש וספדו על התמוז, והיה זה להם לחק לבכות בא' בתמוז על מות הנביא התמוז, וגם שהראה לו עבודת המלך שהיה ג"כ לשמש שחממו הצלם באש ותמוז לשון חימום בארמי ונותנים בניהם על הצלם והם בוכות לקול ילדיהן:

15. (טו)וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן־אָדָם עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת מֵאֵלֶּה

    מצודת דוד:הראית. בה״א השאלה כי שאלו אם השגיח לראות: מאלה. אשר כבר ראית:

    עוד פירושים על פסוק טו: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויבא אתי אל חצר בית ה' הפנימית, שהוא פתח ההיכל, והנה אחריהם אל היכל ה', כי ה' צוה שיהיה פתח בהמ"ק במזרח וקדש הקדשים במערב להשתחוות לצד מערב לבטל דעות עובדי השמש המשתחוים למזרח, והם הפכו פניהם למזרח אל עבודת השמש ואחוריהם אל היכל ה', וזה התועבה היותר גדולה שעזבו את ה' לגמרי נזורו אחור ומלת משתחויתם מורכב מהשתחויה והשחתה שמשחיתים דרכם קדמה כי עבודת השמש היה בו גם עבודת הפעור והזנות להשחית:

16. (טז)וַיָּבֵא אֹתִי אֶל־חֲצַר בֵּית־יְהוָה הַפְּנִימִית וְהִנֵּה־פֶתַח הֵיכַל יְהוָה בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם אֶל־הֵיכַל יְהוָה וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ

    מצודת דוד:אל חצר בית ה׳ הפנימית. ר״ל חצר הפנימית של בית ה׳ והוא עזרת כהנים: פתח היכל ה׳. ר״ל מול פתח ההיכל בחלל העזרה בין האולם ובין המזבח: כעשרים. ר״ל עמדו כעשרים וחמשה איש: משתחויתם. היא מלה מורכבת מהשחתה ומהשתחויה ור״ל היו משחיתים ההיכל לבזותו כי פרעו אחוריהם למולו והתריזו והיו משתחוים לשמש:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י

    רש"י

    ויבא אותי אל חצר בית ה' הפנימי'. היא העזרה כי הר הבית נקרא החצר החצונה ועד עכשיו בתוכה היה עומד אלא שהוא נכנס בשע' הצפוני והראהו בבית החליפות את צורת התמוז וחזר והוליכו למזרח לפני ההיכל והמזבח:

    ופניהם קדמה וגו'. ממשמע שנאמר ופניהם קדמה יודע אני שאחוריה' אל ההיכל אלא מגיד שהיה אחוריהם מגולה שהיו פוערין עצמם ומתריזין כלפי מטה:

    משתחויתם. בשתי תיבות הוא משמש לשון השחתה ולשון השתחויה כן הוא בירושלמי משחיתי' ההיכל ומשתחוי' לחמה וכן ת"י ואינון מתחבלין וסגדין, ומנחם חברו לשון שחוח כמו שחי ונעבור' (ישעי' נ"א):

17. (יז)וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן־אָדָם הֲנָקֵל לְבֵית יְהוּדָה מֵעֲשׂוֹת אֶת־הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ־פֹה כִּי־מָלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ חָמָס וַיָּשֻׁבוּ לְהַכְעִיסֵנִי וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת־הַזְּמוֹרָה אֶל־אַפָּם

    מצודת דוד:הראית. בה״א השאלה: הנקל. ר״ל אשר נקל לבית יהודה המעשים שעשו מאז מבלי עשות את התועבות האלה אשר עשו פה כאומר וכי לא די להם במה שעשו מאז: וישובו להכעיסני. בתועבות האלה: והנם שולחים. והנה עתה הם שולחים אל אפם ריח הרע בזמר הרוח היוצא מפי הטבעת בעת יתריזו והוא תקון סופרים והראוי אל אפי:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הנקל. באה הה״א במקום אשר וכן ההלכוא אתו (יהושע י):

    מעשות. במ״ם השלילה ור״ל מבלי עשות וכן מהמטיר עליו מטר (ישעיה ה):

    הזמורה. מל׳ זמר:

    אפם. חוטמם:

    רש"י

    הנקל לבית יהודה. המעט להם וקל בעיניהם שאר עבירות שבידם:

    מעשות את התועבות. אם היו חדלים מעשות את כל התועבות אשר עשו בביתי פה:

    כי מלאו את הארץ חמס. ונקל בעיניהם אותו עון וישובו להכעיסני בתוך ביתי בתועבות האלה:

    והנם שולחים את הזמורה אל אפם. והנה שולחי' אל חוטמם את ריח רע של זמורה זו שהם מזמרים ברוח היוצא מפי טבעת כלומר בושתם זה אל פניהם ישוב, ומנחם פי' והנם שולחים את הזמורה אל אפם ענין דופי וקלון הוא לפירושו השוה ריח מקטרתם וכעס קרבנם וניחוחים למלאכת דופי נקבים ואחוריהם אל היכל ה' יורה על הענין:

    מלבי"ם

    ויאמר הנקל לבית יהודה, ר"ל גם חטא זה נקל לערכם כי הוסיפו לחטא גם בין אדם לחבירו במה שמלאו הארץ חמס וישובו להכעיסני ביתר עברות, והנם שלחים, חוץ מזה הם הורגים זה בזה באף ובחמה, כמו שיתבאר (בס' כ"א) שרוב ההרוגים ביניהם היה מה שהרגו זה את זה בימי המצור שהיה ביניהם שנאה ומלחמה, ואל אפם וכעסם הם שולחים את הזמורה, היינו החרב הזומרת וכורתת כל ענפי היער, ובסי' הבא יפרש הדבר איך זמרו וכרתו איש את אחיו:

18. (יח)וְגַם־אֲנִי אֶעֱשֶׂה בְחֵמָה לֹא־תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל וְקָרְאוּ בְאָזְנַי קוֹל גָּדוֹל וְלֹא אֶשְׁמַע אוֹתָם

    מצודת דוד:וגם אני וגו׳. ר״ל כמו שהם עושים שלא כהוגן כן גם אני אעשה בחמה שלא כהוגן כי לא תחוס וכו׳: וקראו באזני. בעת בוא עליהם משפט הגמול:

    עוד פירושים על פסוק יח: מלבי"ם

    מלבי"ם

    וגם אני אעשה בחמה, כמו שהם עושים באף ובחמה כן אעשה אני: