יחזקאל פרק ו׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר

2. (ב)בֶּן־אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל וְהִנָּבֵא אֲלֵיהֶם

   מצודת דוד:שים פניך. החזר פניך מול ההרים:

3. (ג)וְאָמַרְתָּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר־אֲדֹנָי יְהוִה כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת הִנְנִי אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם חֶרֶב וְאִבַּדְתִּי בָּמוֹתֵיכֶם

   מצודת דוד:חרב. אחוזי חרב מלומדי מלחמה: במותיכם. הבמות העשויות לעבודת כוכבים העומדים בכל המקומות ההם:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   לאפיקים. הוא מקום שנגרים שם המים בחוזק וכן כאפיקים בנגב (תהלים קכו):

   ולגאיות. מל׳ גיא ועמק:

   במותיכם. מל׳ במה והיא מזבח אבנים:

   רש"י

   ולגבעות. לשון רמה:

   ולגאיות. לשון גיא:

   מלבי"ם

   להרים ולגבעות הגבעות סביב ההרים וקטנות מהם, ובין ההרים ילכו אפיקי מים ובין הגבעות יש גאיות, במותיכם של היחידים:

4. (ד)וְנָשַׁמּוּ מִזְבְּחוֹתֵיכֶם וְנִשְׁבְּרוּ חַמָּנֵיכֶם וְהִפַּלְתִּי חַלְלֵיכֶם לִפְנֵי גִּלּוּלֵיכֶם

   מצודת דוד:ונשמו. יהיו שממה כי לא יהיה עוד מי יבוא להקטיר בה: חמניכם. צורת חמה היו עושים להם לפסל כי עבדו לחמה וכן נאמר וישבת וכו׳ אשר נתנו מלכי יהודה לשמה (מ״ב כג): לפני גלוליכם. במקום הרשע שם העונש:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ונשמו. מל׳ שממון:

   חמניכם. מל׳ חמה:

   גלוליכם. דמות עובדי גלולים המאוס כגלל של רעי:

   רש"י

   חמניכם. מין תבנית צלמי עכו"ם העשויין על הגגות לחמה:

   מלבי"ם

   ונשמו מזבחותיכם של רבים ונשברו חמניכם צורת החמה שעבדו לה:

5. (ה)וְנָתַתִּי אֶת־פִּגְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי גִּלּוּלֵיהֶם וְזֵרִיתִי אֶת־עַצְמוֹתֵיכֶם סְבִיבוֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶם

   מצודת דוד:ונתתי וגו׳. ר״ל שמה יהיו ולא יקברו:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   פגרי. כן נקרא גוף ההרוג:

   וזריתי. אפזר:

   מלבי"ם

   ונתתי פגריכם אחר ההריגה ישארו מונחים לפני הגלולים, וגם העצמות יהיו מפוזרות שם כמו שהיו זובחים הבהמות לפני הגלולים ועצמות הקרבנות היו לפני המזבחות, עד הנה דבר מן ההרים הבלתי מיושבים, עתה יאמר גם בכל מושבותיכם, שגם במקומות שהיו מיושבים יחרבו הערים כדי שישומו הבמות, ותכלית החורבן יהיה למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם, שע"י שיחרבו ידעו שהיו אשמים לה', ונשברו ונשבתו ר"ל ע"י שישברו עי"כ ישבתו גלוליכם ולא תעשו עוד גלולים, וע"י שנגדעו חמניכם עי"כ ונמחו מעשיכם ולא תוסיפו לעשותם עוד:

6. (ו)בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם הֶעָרִים תֶּחֱרַבְנָה וְהַבָּמוֹת תִּישָׁמְנָה לְמַעַן יֶחֶרְבוּ וְיֶאְשְׁמוּ מִזְבְּחוֹתֵיכֶם וְנִשְׁבְּרוּ וְנִשְׁבְּתוּ גִּלּוּלֵיכֶם וְנִגְדְּעוּ חַמָּנֵיכֶם וְנִמְחוּ מַעֲשֵׂיכֶם

   מצודת דוד:למען יחרבו. ר״ל החורבן יהיה גדול באופן שיחרבו וישממו מזבחותיכם וכו׳ וכל מעשיכם יהיו נמוחים ונשחתים:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   תחרבנה. מל׳ חורבן:

   תישמנה. מל׳ שממון:

   למען. ענינו כמו באופן ודוגמתו למען ינוח שורך וחמורך (שמות כ״ג:י״ב) ופירושו באופן שינוח:

   יחרבו. מל׳ חורבן:

   ויאשמו. מל׳ שממון:

   ונשבתו. ענין בטול כמו שבת נוגש (ישעיה יד):

   ונגדעו. ענין כריתה כמו שקמים גדעו (שם ט):

   ונמחו. ענין המסה והשחתה כמו וימח את כל היקום (בראשי׳ ז):

   רש"י

   ויאשמו. יהיו נכרים באשמתם:

7. (ז)וְנָפַל חָלָל בְּתוֹכְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה

   מצודת דוד:ונפל חלל. רב חלל יפול בתוככם: וידעתם. אז תדעו שאני ה׳ והכל בידי:

   עוד פירושים על פסוק ז: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ונפל וע"י שיפול חלל בתוככם עי"כ וידעתם כי אני ה', תכירו כי יש אלהים שופטים בארץ:

8. (ח)וְהוֹתַרְתִּי בִּהְיוֹת לָכֶם פְּלִיטֵי חֶרֶב בַּגּוֹיִם בְּהִזָּרוֹתֵיכֶם בָּאֲרָצוֹת

   מצודת דוד:והותרתי. אבל אשאיר מהם במה שיהיה לכם בין הגוים אנשים פליטי חרב כשתהיו פזורים בארצות הגוים:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   והותרתי. מל׳ נותר:

   פליטי. ענין המלטה כמו ויבא הפליט (שם יד):

   בהזרותיכם. ענין פזור:

   מלבי"ם

   והותרתי ר"ל וא"כ יהיה לי יתרון וריוח ע"י העונשים שאעניש אתכם, שעי"ז בהיות לכם פליטי חרב בגוים:

9. (ט)וְזָכְרוּ פְלִיטֵיכֶם אוֹתִי בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ־שָׁם אֲשֶׁר נִשְׁבַּרְתִּי אֶת־לִבָּם הַזּוֹנֶה אֲשֶׁר־סָר מֵעָלַי וְאֵת עֵינֵיהֶם הַזֹּנוֹת אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם וְנָקֹטּוּ בִּפְנֵיהֶם אֶל־הָרָעוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ לְכֹל תּוֹעֲבֹתֵיהֶם

   מצודת דוד:וזכרו פליטיכם. הפליטים מהם יזכרו בי בהיותכם בין הגוים אשר נשבו שם וחוזר ומפרש שיזכרו את אשר נשברתי ונעצבתי מלבם הזונה ולתוספת ביאור אמר אשר סר מעלי: ואת עיניהם. ר״ל ומעיניהם הזונות אחרי העבודת כוכבים ר״ל אז יזכרו העצבות שהיו לפני מלבם הזונה ומעיניהם הזונות: ונקוטו בפניהם. יכרתו בעיני עצמם ר״ל הם ישפטו הכריתה על עצמם על הרעות אשר עשו להוסיף על כל תועבותיהם שעשו מאז:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   נשבו. מל׳ שבי:

   נשברתי. ענינו שברון רוח ועצבון:

   את לבם. מלבם וכן ואת עיניהם כמו כצאתי את העיר (שמות ט׳:כ״ט) ופירושו מהעיר:

   הזונה. הוא ענין הסרה ולכן נקראת מנאפת בשם זונה על כי סרתה מדרכי הצניעות:

   ונקוטו. ענין כריתה כמו ונקטתם בפניכם (לקמן כ):

   אל הרעות. על הרעות ר״ל בעבור הרעות:

   רש"י

   וזכרו פליטיכם אותי. את חסדי ואת רחמי שהייתי מרחם עליהם בהעוותם לפני בארצם:

   אשר נשברתי את לבם הזונה. אשר נכנעתי אצלם אע"פ שזונה לבם וסר מעלי הייתי מבקש מהם ע"י נביאי לשוב אלי ואטיב להם ולא אבו:

   ונקוטו בפניהם. מנחם חברו עם ראיתי בוגדים ואתקוטט' (שם קי"ט) יתקוטטו על עצמם על אשר לא שמעו אלי וי"ת וידנקון ואינון יהון חזן וכן תרגם הנאנקים דמדנקים ובכי ואנק' דמדנקן דמוניי"ר בלע"ז:

   מלבי"ם

   וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו, שהנשארים מכם אשר ישארו בגולה ישימו על לב וישכילו ויזכרו את ה', אשר נשברתי אחרי ששברתי את לבם ואת עיניהם (כי לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה אינון העין רואה והלב חומד ובעת ישברו ולא יתורו אחרי לבבם ואחרי עיניהם אשר הם זונים אחריהם) אז ונקטו בפניהם אל הרעות אשר עשו לכל תועבותיהם ר"ל שאז יראו שע"י תועבותיהם באו עליהם הרעות, עד שהם בעצמם עשו להם את הרעות שבאו עליהם בתועבותיהם שעשו, ויתחרטו מאד ע"ז:

10. (י)וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה לֹא אֶל־חִנָּם דִּבַּרְתִּי לַעֲשׂוֹת לָהֶם הָרָעָה הַזֹּאת

    מצודת דוד:וידעו. אז יתנו לב לדעת אשר אני ה׳ הנאמן בתשלום גמול המעשה: לא אל חנם וגו׳. כ״א בגמול המעשה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    אל חנם. בחנם כמו ואל הארון (שמות כה):

    מלבי"ם

    וידעו, וגם אז ידעו כי אני ה', לתת שכר ועונש, וא"כ אחר שיהיה לי היתרון הזה מן העונשים, שעל ידם יחזרו בתשובה וידעו את ה', וא"כ לא אל חנם דברתי לעשות להם הרעה הזאת, ר"ל א"כ אין הבאת העונשים פועל ריק ודבר של חנם לבלי תכלית, כי אשיג על ידי גזרתי זאת שדברתי עליהם הרעה התכלית הנרצה אצלי:

11. (יא)כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הַכֵּה בְכַפְּךָ וּרְקַע בְּרַגְלְךָ וֶאֱמָר־אָח אֶל כָּל־תּוֹעֲבוֹת רָעוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר יִפֹּלוּ

    מצודת דוד:הכה בכפך. כף אל כף כאשר יעשו המקוננות: ורקע ברגלך. בעט רגלך בארץ כי אז נראה כאלו מרקע ומרדד הארץ והוא ענין צער ואבלות: ואמר אח. אמור כמתאונן האח על כל תועבות הרעות שעשו בית ישראל אשר בעבורם יפלו בחרב וברעב ובדבר:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ורקע. ענין שטיחה ורדוד כמו כסף מרוקע (ירמיה י):

    אח. כמו האח ויאמר על השמחה ועל הצער:

    רש"י

    ורקע. עניינו יורה עליו מכה רגלו על הארץ ומרדד את הטיט והוא דרך אבל:

    ואמר אח. צעקת יגון ואוי:

    מלבי"ם

    כה אמר ה' עפ"ז אמר לי ה', הכה בכפך, שיעור הכתוב הכה בכפך ורקע ברגלך אל תועבות רעות בית ישראל ואמר אח אשר בחרב ברעב יפלו, שיכה בכף וירקע ברגל על הארץ מתוך כעסו על תועבות רעות של בית ישראל, אבל בצד האחר יאמר אח ושמחה על מה שיעניש ה' אותם ויפלו בחרב ורעב ודבר:

12. (יב)הָרָחוֹק בַּדֶּבֶר יָמוּת וְהַקָּרוֹב בַּחֶרֶב יִפּוֹל וְהַנִּשְׁאָר וְהַנָּצוּר בָּרָעָב יָמוּת וְכִלֵּיתִי חֲמָתִי בָּם

    מצודת דוד:הרחוק. המרחיק עצמו מן המלחמה ויברח לארצות הגוים להמלט שמה הנה לא ימלט מן הדבר וימות בה: והקרוב. המקריב עצמו למלחמה יפול בחרב האויב: והנשאר והנצור. הנשאר בהעיר והוא בתוך המצור כי האויבים צרים עליה הנה הוא ימות ברעב מחסרון הלחם: וכליתי. אשלים בם כל חמתי:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    והנצור. מלשון מצור:

    רש"י

    והנצור. הנאסף אל העיר ויצורו עליו:

    וכליתי חמתי. אשלי' כל חרוני וחפצי ברעתם:

    מלבי"ם

    הרחוק, מי שהוא במדבר רחוק מן האויב ימות בדבר, והקרוב אל העיר ששם יעמוד האויב יפול בחרב אויב, והנשאר בעיר שיהיה נצור במצור יפול ברעב, על כל זה תאמר אח ושמחה, כי עי"ז ירויחו שני דברים, א. שעי"ז וכליתי חמתי בם, ע"י שיקבלו ענשם תכלה החמה שהיה לי עליהם ב. שעי"ז וידעתם כי אני ה', תכירו את ה' המשגיח ומעניש, וזה א. תכירו ע"י שיהיה חלליהם בתוך גלוליהם, וכן יהיו במקום שחטאו ונתנו ריח ניחוח לכל גלוליהם, ובזה ידעו שבא להם העונש בעבור החטא, ב. תכירו זה ע"י במה שאטה ידי עליהם ונתתי הארץ שממה ותהיה משמה יותר ממדבר דבלתה שהיתה שממה מאד, וזה יהיה במקומות מושבותיהם בענין שמקום שהיה יותר מיושב יגדל חורבנו ביותר, ובזה ידעו כי אני ה':

13. (יג)וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה בִּהְיוֹת חַלְלֵיהֶם בְּתוֹךְ גִּלּוּלֵיהֶם סְבִיבוֹת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם אֶל כָּל־גִּבְעָה רָמָה בְּכֹל רָאשֵׁי הֶהָרִים וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן וְתַחַת כָּל־אֵלָה עֲבֻתָּה מְקוֹם אֲשֶׁר נָתְנוּ־שָׁם רֵיחַ נִיחֹחַ לְכֹל גִּלּוּלֵיהֶם

    מצודת דוד:וידעתם וגו׳. כשיהיו חלליהם בין גלוליהם במקום הרשע שם המשפט אז תדעו שאני ה׳ הנאמן בתשלום גמול המעשה: אל כל. החללים יהיו על כל גבעה רמה ובכל ראשי וכו׳: אלה עבתה. אילן אלה המרובה בענפים וקלועים זה בזה: ריח ניחוח. הקטרת שמעלה ריח להיות לה לנחת רוח ואמר זה לפי מחשבת עובדיה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    רמה. גבוהה:

    רענן. ענין לחות ורטיבות כמו בשמן רענן (תהילים צ״ב:י״א-י״ב):

    אלה. שם אילן סרק:

    עבותה. קלועה כעין גדיל כמו וענף עץ עבות (ויקרא כ״ג:מ׳):

    ניחוח. מל׳ נחת רוח:

    רש"י

    אלה. פלנצו"ן בלע"ז:

    עבתה. לשון עץ עבות (לקמן כ) שענפיו מרובין:

14. (יד)וְנָטִיתִי אֶת־יָדִי עֲלֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה מִמִּדְבַּר דִּבְלָתָה בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה

    מצודת דוד:ונטיתי וגו׳. להכות בם: ומשמה. הכל יתמהו מגודל חורבנה: ממדבר דבלתה. משם תתחיל מקומות שוממות וכן יהיה בכל מושבותיהם: וידעו. אז ידעו שאני ה׳ נאמן לשלם גמול:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ומשמה. ענין תמהון:

    דבלתה. כמו רבלתה ברי״ש וכן דעואל רעואל (במדבר א ב) והוא המקום שישב בה נ״נ בעת שהביאו לו את צדקיהו כמ״ש ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה בארץ חמת (ירמיהו נ״ב:ט׳) ויתכן שהיא חמת רבה והיא בצפון א״י ונזכר בסוף הספר בגבולי א״י לעתיד:

    רש"י

    שממה. מאין יושב:

    משמה. תמהון שיתמהו עליה רואיה: