יחזקאל פרק כ״ו

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)וַיְהִי בְּעַשְׁתֵּי־עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר

   מצודת דוד:בעשתי עשרה שנה. לגלות יהויכין ולמלכות צדקיה: באחד לחודש. יתכן שהוא חדש החמישי וכמו שהיתה בשנת החורבן כן היתה בחדש החורבן:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   בעשתי עשרה. לצדקיהו:

   מלבי"ם

   באחד לחדש לא באר באיזה חדש וכפי הנראה היה בחדש אלול או תשרי אחר חורבן הבית ששמחו על החורבן:

2. (ב)בֶּן־אָדָם יַעַן אֲשֶׁר־אָמְרָה צֹּר עַל־יְרוּשָׁלִַם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה

   מצודת דוד:נשברה דלתות העמים. הדלתות שהיו כל העובדי כוכבים נכנסים בהן לסחורה הנה עתה נשברה כ״א מהדלות כי לא הלך המצור מעליה עד נלכדה: נסבה אלי. כל המסחור שהיה בה, הנה עתה תסוב אלי ואצלי יבואו כל סוחרי העכו״ם: אמלאה החרבה. ר״ל אהיה ממולא במסחר רב מסבת החרבה כי כל הסחורה שהביאו לה הנה בחורבנה יביאו אלי:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   האח. היא ענין לשון שמחה:

   רש"י

   על ירושלים. שהיתה במצור:

   האח. לשון קול שמחה:

   נשברה דלתות העמים. עיר שכל העכו"ם היו נכנסים לה לסחורה מעתה תשבר כי לא ילך המצור מעליה עד תלכד:

   נסבה אלי. מעתה הוסבה סחורות העמים אלי:

   אמלאה החרבה. אתמלא אני מן העיר ירושלים החרבה:

   מלבי"ם

   יען אשר אמרה צר, צור היתה תמיד בברית עם ירושלים בימי דוד ושלמה, ולא שמחו על מפלתם משנאה רק מפני שחשבו שעי"כ יגיע להם תועלת, וז"ש שאמרו האח נשברה דלתות העמים, שירושלים היתה עיר מרכולת וכל העמים הביאו שם סחורתם, וקראה דלתות העמים שכולם נכנסו אל הדלת הזה, ועי"כ נסבה אלי ויהיה כל המסחר בצור, וגם י"ל שקראה דלתות העמים מפני שהיתה חוצצת בפני העמים שישבו בדרום ומזרח וצפון שהיה דרכם לצור דרך א"י וסביבה, כדלת סגורה שאין יכולים ליכנס עד שיפתח הדלת, ועתה שנפתח הדלת ע"י חורבנה נסבה אלי, זאת שנית אמלאאה החרבה שמלאו בתיהם מחורבן ירושלים כמ"ש וגם מה אתם לי צור וצדון וכל גלילות פלשת אשר כספי וזהבי לקחתם ומחמדי הטובים הבאתם להיכליכם ובני יהודה מכרתם וכו' ששללו ובזזו ואספו כסף ועבדים ונתמלאו מן החורבן והשלל:

3. (ג)לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי עָלַיִךְ צֹר וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו

   מצודת דוד:הנני עליך צור. הנה אני אלחם בך אתה צור: גוים רבים. הם אנשי בבל: כהעלות. כמו שהיה מעלה את גליו ברבוי עצום בעת הסערה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם

   מלבי"ם

   לכן כה אמר ה' הנה נבוכדנצר החריב את צור בשנת כ"ז למלכותו, ואחר שקבץ כל השלל ועסק להרוס את העיר עלה הים והציף אותה, כמ"ש (לקמן כ"ט י"ח) ושכר לא היה לו ולחילו, מצייר תחלה את החורבן בקיצור שיעלו עליהם גוים רבים:

4. (ד)וְשִׁחֲתוּ חֹמוֹת צֹר וְהָרְסוּ מִגְדָּלֶיהָ וְסִחֵיתִי עֲפָרָהּ מִמֶּנָּה וְנָתַתִּי אוֹתָהּ לִצְחִיחַ סָלַע

   מצודת דוד:וסחיתי. אעקור עפר טיח בנין המגדלים ואתן את העיר להיות בה יבשות הסלע ר״ל תהיה מלאה גלי אבנים וסלעים מהפלת המגדלים:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   וסחיתי. ענין עקירה כמו בית גאים יסח ה׳ (משלי ט״ו:כ״ה):

   לצחיח. ענין יובש כמו שכנו צחיחה (תהלים סח):

   רש"י

   וסחיתי. ועקרתי כמו בית גאים יסח ה' (משלי ט״ו:כ״ה) ונסחתם מעל (דברים כח):

   לצחיח סלע. לפי שהיתה בנויה בסלע בתוך הים כשתנתץ ויסח עפרה אל הים נשאר הסלע חלק וכן ת"י לשעיעות כיף גלי:

   מלבי"ם

   ושישחיתו החומות ויהרסו המגדלים, כ"ז יעשו האויבים, ואח"כ יעשה ה' בעצמו אני אסח עפרה ותהיה צחיח סלע, כי ינתק העפר העוצר בעד הים וישטוף אותה בהעלותו ולא ישאר אק סלע הבלתי ראוי לישוב, ולא תהיה מעתה:

5. (ה)מִשְׁטַח חֲרָמִים תִּהְיֶה בְּתוֹךְ הַיָּם כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְהָיְתָה לְבַז לַגּוֹיִם

   מצודת דוד:משטח חרמים. ר״ל לא תהיה עוד מלאה מסוחרים כשהיתה כי מאז לא ידורו בה כ״א ציידי דגים ויפרשו שמה הרשתות לנגבם: בתוך הים. כי צור ישבה בים: כי אני דברתי. ובידי לקיים דברי: ר״ל לא יוכל מי לעכב על ידו לבל יבוא העירה:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   משטח. ענין פרישה כמו ושטחום לשמש (ירמיה ח):

   חרמים. רשתות כמו יגרהו בחרמו (חבקוק א):

   רש"י

   משטח חרמים. על הסלע ישטחו הדייגים את חרמי מכמרותם לנגבם:

   מלבי"ם

   רק משטח חרמי, כי כן גזר ה', והיתה לבז לגוים כי בטרם יבא השטף יבוזו הגוים איש לו:

6. (ו)וּבְנוֹתֶיהָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּחֶרֶב תֵּהָרַגְנָה וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ובנותיה. ר״ל הכפרים וכן עקרון ובנותיה (יהושע טו):

   רש"י

   ובנותיה אשר בשדה. הכפרים המשועבדות לה סביבותיה:

   מלבי"ם

   ובנותיה, כי קודם המצור יהרוג כל אשר בשדה:

7. (ז)כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי מֵבִיא אֶל־צֹר נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל מִצָּפוֹן מֶלֶךְ מְלָכִים בְּסוּס וּבְרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וְקָהָל וְעַם־רָב

   עוד פירושים על פסוק ז: מלבי"ם

   מלבי"ם

   כי כה אמר ה' עתה פי' דבריו מ"ש שיעלו גוים רבים הוא נבוכדנצר מלך בבל, שהוא הסער הגדול אשר יהיה בים, ויען שהוא מלך מלכים יבואו אתו גוים רבים, ויבא בסוס ברכב ופרשים שהם חילו, וקהל ועם רב מן יתר הגוים והולכי רגלים הנאספים ללכת עמו:

8. (ח)בְּנוֹתַיִךְ בַּשָּׂדֶה בַּחֶרֶב יַהֲרֹג וְנָתַן עָלַיִךְ דָּיֵק וְשָׁפַךְ עָלַיִךְ סֹלְלָה וְהֵקִים עָלַיִךְ צִנָּה

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   דיק. הוא מגדל הנבנה מול העיר לכבשה:

   סוללה. הוא תל העפר מול החומה לעלות עליה להלחם על העיר:

   צנה. הוא כעין מגן עשויה להציל ממכת חרב וחנית:

   רש"י

   והקים עליך צנה. ויקים עליך די מזיינין בתרסין:

   מלבי"ם

   בנותיך, תחלה יהרג הערים השייכים לצור אשר הם בשדה חוץ מן הים, ונתן, אח"כ יצור על צור, והסדר תחלה נותן דיק, שבונה חומה סביב לבל יצא איש מן העיר, אח"כ שופך סוללה שופך עפר בגובה לעלות שמה ולהשליך אבני קלע לתוך העיר, והקים עליך צנה, לקבל החצים שיזרקו מן העיר על חיילותיו:

9. (ט)וּמְחִי קָבָלּוֹ יִתֵּן בְּחֹמוֹתָיִךְ וּמִגְדְּלֹתַיִךְ יִתֹּץ בְּחַרְבוֹתָיו

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ומחי קבלו. שם כלי מלחמה עשויה לזרוק בה אבנים להכות בחומה כנגדה כי מחי הוא תרגומו של הכאה וקבלו הוא תרגומו של נגד:

   יתוץ. מלשון נתיצה ושבירה:

   בחרבותיו. שם כלי עשוי לשבר בו וכן ואל החרב (ירמיה לג):

   רש"י

   ומחי קבלו. הוא אחד מתחבולות המצור לזרוק אבנים גדולות ומכה כנגדו אילקולי"אה דשאפורי"ירא בלע"ז ויש לועזים קבלו דשארבלי"טא בלעז ויש לועזין פוריירא בלע"ז:

   בחרבותיו. באומנות חורבן שיביא עמו:

   מלבי"ם

   ומחי קבלו, ר"ל המגן שיקום לקבל החצים, כשימחה ויריק מה שקבל המגן היינו החצים שנפלו לתוכו יתן החצים האלה בחומותיך ובהם עצמם ישחית החומה שלך אמר על צד המליצה שלא יצטרך אל חומותיך כלי תותח ואבני קלע גדולים רק יהיה די במחי קבלו, וזה המעט ישחית החומה, וכן מגדלותיך יתץ בחרבותיו לבד, אמר על צד המליצה שבחרבות לבד יתוץ מגדלות ולא יצטרך כרים ואילי ברזל:

10. (י)מִשִּׁפְעַת סוּסָיו יְכַסֵּךְ אֲבָקָם מִקּוֹל פָּרַשׁ וְגַלְגַּל וָרֶכֶב תִּרְעַשְׁנָה חוֹמוֹתַיִךְ בְּבֹאוֹ בִּשְׁעָרַיִךְ כִּמְבוֹאֵי עִיר מְבֻקָּעָה

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    משפעת. ענין רבוי כמו שפעת גמלים (ישעיה ס):

    אבקם. הוא עפר הדק כמו כאבק דק (שם כט):

    פרש. כן יקרא רוכב הסוס הרגיל בזה:

    וגלגל. הוא אופן המרכבה:

    תרעשנה. מל׳ רעש ונדנוד:

    מבוקעה. מל׳ בקיעה ופתוח:

    רש"י

    משפעת סוסיו. כשיש סוסים הרבה מעלים אבק ברגליהם ועולה ונעשה כענן ומחשיך הארץ הוא קרוי שפעת וכן ושפעת מים תכסך (איוב כב) דלאפוי"שון בלע"ז:

    כמבוא עיר מבוקעה. כמה דעלין לקרתי דמתרעא משור שנפרצה חומתה:

    מלבי"ם

    משפעת סוסיו יכסך אבקם האבק של הסוסים לבד יהיה די לכסות אותך, מרוב רבוי הסוסים, וגם מקול פרש וגלגל לבד תרעשנה חומותיך תיכף בבואו בשעריך עד שיהיו דומים כמבואי עיר מבוקעה, ממליץ כי מן הפחד והאימה של גודל המחנה יפלו החומות והמגדלות מן הקול לבד ותתבקע העיר:

11. (יא)בְּפַרְסוֹת סוּסָיו יִרְמֹס אֶת־כָּל־חוּצוֹתָיִךְ עַמֵּךְ בַּחֶרֶב יַהֲרֹג וּמַצְּבוֹת עֻזֵּךְ לָאָרֶץ תֵּרֵד

    מצודת דוד:ומצבות עוזך. המקומות הגבוהות והחזקות תרד כל אחת ותפול לארץ ולא תתחזק בהן:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בפרסות. הם המנעלים שברגלי הסוסים וכן מפרסת פרסה (ויקרא יא):

    ירמוס. מל׳ רמיסה ודריכה:

    חוצותיך. הם השווקים וכן וחוצות תשים לך בדמשק (מ״א כ):

    ומצבות. ר״ל מקומות גבוהות והוא מלשון מצבה:

    עוזך. ענין חוזק:

    מלבי"ם

    בפרסות ומצייר כאילו בפרסות הסוסים ירמס את החוצות עד שהרצפה של החוצות תתבטל, וכ"ז דרך מליצה על קלות בכיבוש, ואז בכבשו את העיר יהרג את העם אשר בתוכה בחרב ואת המצבות העזים שהיו לשם ולתפארת יוריד לארץ:

12. (יב)וְשָׁלְלוּ חֵילֵךְ וּבָזְזוּ רְכֻלָּתֵךְ וְהָרְסוּ חוֹמוֹתַיִךְ וּבָתֵּי חֶמְדָּתֵךְ יִתֹּצוּ וַאֲבָנַיִךְ וְעֵצַיִךְ וַעֲפָרֵךְ בְּתוֹךְ מַיִם יָשִׂימוּ

    מצודת דוד:ואבניך וגו׳. מבנין הבתים והחומות: בתוך מים ישומו. יפילו אל הים שאצל העיר:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    חילך. עשרך:

    רכולתך. ענין סחורה וכן רוכלת העמים (לקמן כ״ז):

    רש"י

    רכולתך. סחורתך:

    מלבי"ם

    ושללו כבר התבאר אצלי ששלל הוא הנשאר מעצמו אחרי המלחמה במקום א' ומצייר שהחיל והאוצרות יהיו שלל, והבז הוא מה שאנשי המלחמה בוזזים איש לו מאת היחידים, ואמר כי רכולתך שהוא הסחורות הקטנות של הרוכלים יהיו לבז, ואחר השלל יתעסקו להרוס חומתיך ולשום הכל בתוך מים, כ"ז יעשו האויבים הכובשים:

13. (יג)וְהִשְׁבַּתִּי הֲמוֹן שִׁירָיִךְ וְקוֹל כִּנּוֹרַיִךְ לֹא יִשָּׁמַע עוֹד

    מצודת דוד:והשבתי. אבטל ממך קול המיית השיר ועוד לא ישמע שם קול כנוריך:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    והשבתי. אבטל:

    המון. מלשון המייה:

    שיריך. מלשון שיר:

    כנוריך. שם כלי נגון:

    מלבי"ם

    והשבתי זה דבור ה', אח"כ אתעסק אני לעשות לך דבר שבזה אשבית המון שיריך, וזה ע"ד שאמר בצור קחי כנור סובי עיר זונה נשכחה שצייר שאחר שנחרבה ע"י מלך אשור בימי חזקיה, נבנית שנית, וכאילו לקחה כנור ושוררה שירים הרבה להזכיר את הזונים אחריה דהיינו הסוחרים אתה לשוב אליה לסחורה, אבל עתה אשבית המון שיריך מן העולם וקול כנוריך לא ישמע עוד לעתיד, וזה כי:

14. (יד)וּנְתַתִּיךְ לִצְחִיחַ סֶלַע מִשְׁטַח חֲרָמִים תִּהְיֶה לֹא תִבָּנֶה עוֹד כִּי אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה

    מצודת דוד:לצחיח סלע. תהיה מלאה מגלי אבני המפולת: משטח חרמים. הציידים יפרשו שמה רשתותם לנגבם וכאומר לא ידורו בה עוד סוחרים ושרים להתענג בשיר וקול כנור כי מעתה ידורו שם ציידי דגים נבזים ושפלים: לא תבנה עוד. להיות כשהיתה: כי אני ה׳ דברתי. ובידי לקיים:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    לצחיח. ענין יובש:

    משטח. ענין פרישה:

    חרמים. רשתות:

    מלבי"ם

    ונתתיך לצחיח סלע ע"י שאעלה עליך את הים ויסח עפרה ולא ישאר רק צחיח סלע, ולא תהיה ראוי לישוב רק למשטח חרמים ועי"כ לא תבנה עוד לעולם, והנה המהרי"א שאל הלא נבנית שנית עד שהחריב אותה אלכסנדר מוקדון, ועי"כ פי' נבואה זו הבאה על חורבן שנעשה ע"י אלכסנדר ואין זה קושיא כי אח"כ נבנית במקום אחר שלא על מקומה הראשון כנודע, וכמ"ש עמ"ש בעיר הנדחת לא תבנה עוד לכמות שהיתה אינה נבנית אבל נבנית לגנות ולפרדסים, והנבואה מורה שהכל נבא על החורבן שהיה ע"י נ"נ כמו שית':

15. (טו)כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לְצוֹר הֲלֹא מִקּוֹל מַפַּלְתֵּךְ בֶּאֱנֹק חָלָל בֵּהָרֵג הֶרֶג בְּתוֹכֵךְ יִרְעֲשׁוּ הָאִיִּים

    מצודת דוד:מקול מפלתך. מקול היוצאת בעולם על מפלתך בעת יאנסו בך חללי חרב בעת יהרגו בך הרג רב או ירעשו ויחרדו כל יושבי איי הים כי יפחדו שלא יקרה להם כמקרך:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    באנוק. ענין אנחה וגניחה שהיא בעת יציאת הנפש וכן יאנק חלל (ירמיה נ״א):

    ירעשו. ענין חרדה:

    מלבי"ם

    כה אמר ה' הלא מקול מפלתך זה נמשך עמ"ש (בפסוק י"ח) עתה יחרדו האיין יום מפלתך, ור"ל הלא גם בתחלה שהיה רק קול מפלתך ר"ל שעדיין לא נפלת נפילה החלטית, בכ"ז רעשו האיים וכ"ש שיחרדו ביום מפלתך שתפול נפילה החלטית ע"י שיציף הים אותך, ומפרש הלא רק מקול מפלתך שיצא קול שנפלת, וזה היה באנק חלל בהרג הרג בתוכך (שבעת המלחמה היה אנקת חלל, ואחר כבישת העיר הרג הרג, כי חלל הוא ע"י מלחמה לרוב, וההרג יעשו עת נמסר הנכבש בידם), הלא גם על זה כבר ירעשו האיים, ויהיה הרעש כ"כ עד כי:

16. (טז)וְיָרְדוּ מֵעַל כִּסְאוֹתָם כֹּל נְשִׂיאֵי הַיָּם וְהֵסִירוּ אֶת־מְעִילֵיהֶם וְאֶת־בִּגְדֵי רִקְמָתָם יִפְשֹׁטוּ חֲרָדוֹת יִלְבָּשׁוּ עַל־הָאָרֶץ יֵשֵׁבוּ וְחָרְדוּ לִרְגָעִים וְשָׁמְמוּ עָלָיִךְ

    מצודת דוד:וירדו וגו׳. בעבור צער ואבלות: חרדות ילבשו. יהיו מסובבים בחרדה כמלבוש המסבב את הגוף: וחרדו לרגעים. בכל רגע יוסיפו בחרדה: ושממו עליך. יתמהו בתמהון לבב על מפלתך:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מעיליהם. מלשון מעיל והוא שם מלבוש חשוב:

    רקמתם. מעשה רוקם בפתילי זהב וכסף:

    יפשוטו. ענין הסרת המלבוש:

    ושממו. ענין תמהון:

    רש"י

    וחרדו לרגעים. לשברים פן יבא עליהם גם הם כשברך:

    לרגעים. לשון שבר כמו (ישעיה נא) רוגע הים עורי רגע (איוב כו) על רגעי ארץ (תהלים לה) על דכאי ארץ ומנחם פירשו לשון רגע כמו כי רגע באפו (שם ל):

    ושממו. לשון תמהון:

    מלבי"ם

    וירדו שנשיאי הים ירדו מכסאותיהם ויסירו בגדי מלכות, ונגד והסירו את מעיליהם אומר חרדות ילבשו, הלבוש יהיה לבוש חרדות, ר"ל לבוש שק ואפר שמראה כי חרדים הם, ונגד וירדו מעל כסאותם אומר על הארץ ישבו, וחרדו וזה יהיה משתי פנים, א. מצד שיחרדו בכל רגע פן יבא האויב עליהם, ב. ושממו עליך שיתאבלו על צרתך:

17. (יז)וְנָשְׂאוּ עָלַיִךְ קִינָה וְאָמְרוּ לָךְ אֵיךְ אָבַדְתְּ נוֹשֶׁבֶת מִיַּמִּים הָעִיר הַהֻלָּלָה אֲשֶׁר הָיְתָה חֲזָקָה בַיָּם הִיא וְיֹשְׁבֶיהָ אֲשֶׁר־נָתְנוּ חִתִּיתָם לְכָל־יוֹשְׁבֶיהָ

    מצודת דוד:ונשאו. ירימו עליך קול קינה ויאמרו אליך איך נאבדת עיר המיושבת בחוזק רב מן המים אשר סביבה: חזקה בים. החזקה מכל העמים היושבים בים: היא וישביה. ר״ל היא היתה חזקה בעבור היה הסביב לה ויושביה היו חזקים וגבורים: אשר נתנו חתיתם. פחדם היתה מוטלת על כל יושבי הים על האיים:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ההללה. מלשון הלול ושבח:

    חתיתם. ענין פחד כמו אל תחת (שם א׳):

    רש"י

    נושבת מימים. יש נוקדין רפי ופותרין מיושבת מימים קדמונים ויש נוקדים דגש ופותרין מיושבת בחזקה על ידי ימים הסובבים לה וכן תרגם יונתן וכן הוא:

    אשר נתנו חתיתם. סביבות לכל היושבים:

    חתיתם. לורדפריימ"נט בלע"ז:

    מלבי"ם

    ונשאו עליך קינה ואמרו איך אבדת, והלא מצד הטבע היה קשה לכבשך א. מצד שאת נושבת מימים והים לך מעוז ומחסה, ב. העיר ההללה אשר היתה חזקה בים שהיו לך מבצרים רבים ומגדלות, ג. שהיתה חזקה היא וישביה שיושביה היו גבורים וחזקים, ד. אשר נתנו חתיתם לכל יושביה שהימים שישבה בהם נתנו חתיתם ואימתם לכל יושביה, שהיו חזקים כולם ע"י הימים שהקיפו אותה סביב וכל גבורי הימים היו בעוזרה כאילו השתתפו הימים לתת ליושביה את חחתם ומוראם שייראו כולם ויחתו מהם, כמו והוא מוראכם שפירש הוא הנותן לך מורא שייראו מכם ומהרי"א פירש כינוי יושביה השני מוסב על הים שנפל פחדם על כל יושבי הים שמצאנו ים בלשון נקבה בים הנחושת שעשה שלמה:

18. (יח)עַתָּה יֶחְרְדוּ הָאִיִּן יוֹם מַפַּלְתֵּךְ וְנִבְהֲלוּ הָאִיִּים אֲשֶׁר־בַּיָּם מִצֵּאתֵךְ

    מצודת דוד:יחרדו האין. יושבי האיים יחרדו ביום מפלתך: מצאתך. ממה שיצאת ונאבדת מן העולם:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    האין. בא הנו״ן במקום המ״ם וכן לקץ הימין (דניאל י״ב):

    רש"י

    האין. כמו האיים:

    מצאתך. מיציאתך בגולה:

    מלבי"ם

    עתה זה סוף המאמר, אם לקול מפלת רעשו כ"כ מכ"ש כי עתה יחרדו האיים יום מפלתך עתה שאינו קול רק מפלה חלוטה, ונבהלו האיים בצאת עת תצא מן הים שלא תמצא עוד שם כי יכסוך הים וכאילו יצאת מכללות האיים שלא תהיה אי רק ים:

19. (יט)כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה בְּתִתִּי אֹתָךְ עִיר נֶחֱרֶבֶת כֶּעָרִים אֲשֶׁר לֹא־נוֹשָׁבוּ בְּהַעֲלוֹת עָלַיִךְ אֶת־תְּהוֹם וְכִסּוּךְ הַמַּיִם הָרַבִּים

    מצודת דוד:בתתי. בעת אתן אותך להיותך עיר נחרבת דומה כערים אשר לא נתיישבו בחוזק מעולם בעת יעלה עליך את התהום ומים רבים יכסוך ור״ל כשיבואו עליך עמים רבים לאבד אותך:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    נחרבת. מלשון חורבה:

    תהום. עומק המים:

    רש"י

    בהעלות עליך את תהום. באסקותי עליך משריית עממין דסגיאין כמו תהומא ויחפונך עממין סגיאין כן ת"י וכמשמעו בתחלה נתנה ביד נבוכדנצר וסוף עלה הים וטבעה:

    מלבי"ם

    כי כה אמר ה' בתתי אתך, א. שחורבן שלך יהיה באופן שתדמה כאילו לא היה בך ישוב לעולם כי ימחה כל הישוב ע"י שאעלה עליך את תהום:

20. (כ)וְהוֹרַדְתִּיךְ אֶת־יוֹרְדֵי בוֹר אֶל־עַם עוֹלָם וְהוֹשַׁבְתִּיךְ בְּאֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת כָּחֳרָבוֹת מֵעוֹלָם אֶת־יוֹרְדֵי בוֹר לְמַעַן לֹא תֵשֵׁבִי וְנָתַתִּי צְבִי בְּאֶרֶץ חַיִּים

    מצודת דוד:והורדתיך. אז אוריד אותך עם שאר יורדי בור אל העם השוכנים שם מעולם להיות כמותם: והושבתיך. אושיב אותך בארץ תחתית הוא הקבר: כחרבות מעולם. במקום שהוא חורבה מימות עולם והוא הקבר וכפל הדבר במ״ש כדרך מליצה: את יורדי בור. עם שאר יורדי בור ושוה להם: למען לא תשבי. ר״ל ההורדה תהיה באופן שלא תהיה עוד מיושבת לעולם כמקום אשר לא ישובו ע״פ האדמה: ונתתי צבי. החמדה וההדר אתן בארץ חיים והיא א״י הקרויה כן ע״ש שבה יחיו המתים בזמן התחיה ר״ל לא כשחשבה צוד שהיא תמלא מחרבות ירושלים כי נהפוך הוא שהיא תאבד וכל ההדר יהיה בה:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    את יורדי בור. עם יורדי גיהנם:

    אל עם עולם. עם שאר העכו"ם אשר שם מעולם:

    כחרבות מעולם. כערים אשר חרבו מאז כסדום וחברותיה:

    ונתתי צבי בארץ חיים. ואתן התפארת בירושלי':

    מלבי"ם

    ב. והורדתיך, שכל העם וההמון שבה ירדו את יורדי בור אל עם עולם, אל דור המבול שנמחו ג"כ כולם במים, ושם תשב כחרבות מעולם למען לא תשבי, שאעשה כדי שלא יעשו שם ישוב שנית ע"י שהחרבות ישארו בתחתיות ארץ על שא"א לכונן שם ולהקים אי אחר מפני החרבות, ואז ונתתי צבי בארץ החיים תשוב א"י להיות לארץ צבי ותתמלא מחורבנך, ואתה:

21. (כא)בַּלָּהוֹת אֶתְּנֵךְ וְאֵינֵךְ וּתְבֻקְשִׁי וְלֹא־תִמָּצְאִי עוֹד לְעוֹלָם נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוִה

    מצודת דוד:בלהות. לך אתן בהלה ופחד ולא תהיה עוד בעולם: ותבקשי. אם מי יבקש אותך לא תהיה נמצא למי עוד בעולם כי לא תשוב לקדמותך:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בלהות. הוא הפוך מן בהלות וכן לעת ערב והנה בלהה (ישעיהו י״ז:י״ד):

    ואינך. ואין לך:

    רש"י

    בלהות. פרשו יונתן בלהות כדלא הוית והפותרים אומרים ל' מקום מרקד שעירי' ומזיקי':

    מלבי"ם

    בלהות אתנך כאילו תלך אל בלהות שהם השדים שתחת הים, וגם אם תבקשי וירצו לכונן עיר מושב על מקומך ולא תמצאי עוד לעולם כי הישוב שעשו אח"כ וקראוהו בשם צור לא היה על מקום צור הראשון שנמחה זכרה לגמרי כי כן אמר ה':