יחזקאל פרק כ״ז

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר

2. (ב)וְאַתָּה בֶן־אָדָם שָׂא עַל־צֹר קִינָה

   מצודת דוד:שא. הרם קול קינה על צור:

3. (ג)וְאָמַרְתָּ לְצוֹר הַיֹּשֶׁבֶת עַל־מְבוֹאֹת יָם רֹכֶלֶת הָעַמִּים אֶל־אִיִּים רַבִּים כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה צוֹר אַתְּ אָמַרְתְּ אֲנִי כְּלִילַת יֹפִי

   מצודת דוד:לצור. על צור: על מבואות ים. על הנמל מקום שהספינות באים: רוכלת העמים. המספקת סחורה אל העמים להביאהו אל איים רבים: צור את אמרת. ר״ל את צור אמרת אני כלולה בכל מיני יופי:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   מבואת. מלשון ביאה:

   רוכלת. סוחרת כמו בעיר רוכלים שמו (לעיל י״ז):

   כלילת. מלשון כל וכן מכלל יופי (תהלים נ׳):

   רש"י

   על מבואות ים. על הנמל שהספינות באות עד החומה והשערים והרבה כרכין יושבין על הים ואינה מקום נמל ואין הספינות יכולות לקרב אליהם:

   מבואות ים. פור"ט בלע"ז:

   רוכלת העמים. כך היה מנהגם סוחרים הבאים לה זה מצפון וזה מדרום לא היו רשאין לעשות סחורה זה עם זה אלא יושבי העיר לוקחין מזה ומוכרין לזה:

   את אמרת אני כלילת יופי. עד עכשיו הכל אומרי' על ירושלים כלילת יופי (איכה ב׳:ט״ו-ט״ז) משוש כל הארץ (תהילים מ״ח:ג׳) עכשיו את מתגאה לומר אני כלילת היופי סוף גמר היופי כלול בי:

   מלבי"ם

   הישבת על מבואות ים וכל אניות המסחר באים לשם ומניחים שם סחורותיהם ועי"כ היא רכלת העמים אל איים רבים הרוכל הוא הלוקח הסחורה מן הסוחר הגדול ומחזיר אותה ממקום למקום למכרה לאחדים ואת מקבלת את הסחורה מן הסוחרים הגדולים ומוכרת אותה אל האיים שבים כרוכל, צור את אמרת אני כלילת יופי ר"ל את מתפארת שהיופי שלך היא מצד עצמך וזה שקר, כי:

4. (ד)בְּלֵב יַמִּים גְּבוּלָיִךְ בֹּנַיִךְ כָּלְלוּ יָפְיֵךְ

   מצודת דוד:בלב ימים. ר״ל וזהו על כי גבוליך היא בלב הים ר״ל במקום עומק הים וחזקו ואמר ימים לפי שמשם היו יכולים לפרוש לכמה ימים: בוניך. הבונים אותך שמו בך כל היופי הראוי לך:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   בלב. חוזק הדבר יקרא לב ע״ש לב בעל חי שהוא חזקו ועקרו וכן דרך אניה בלב ים (משלי ל׳:י״ט):

   כללו. מלשון כל:

   רש"י

   בוניך. ארדכלייך, ל' בנין:

   מלבי"ם

   בלב ימים גבוליך היופי שלך תלוי מצד הגבולים שלך שהם בלב ימים, כי האי שים סביב לה, האיים אשר בכל הים סביב הם מסמנים גבוליה, ר"ל היופי שלך בא ע"י השכנים אשר סביבך כל איי הים על ידם נעשרת, ומצד שבוניך כללו יפיך שהם השתדלו לכלול יפיך, ולא היה מצד עצמך כי הבונים והדברים שמהם נבנית הוא מקובץ מעמים רבים וממקומות שונים:

5. (ה)בְּרוֹשִׁים מִשְּׂנִיר בָּנוּ לָךְ אֵת כָּל־לֻחֹתָיִם אֶרֶז מִלְּבָנוֹן לָקָחוּ לַעֲשׂוֹת תֹּרֶן עָלָיִךְ

   מצודת דוד:ברושים משניר. לפי שצור ישבה בים ונאבדה במקומה המשילה לספינה משובחת שהכבידו משאה ונטבעה ע״י רוח קדים ובעבור כבדותה לא יוכלו מנהיגי הספינה להצילה ולכן אמר הנה ברושים הבאים משניר המובחרים במינם מהם בנו אותך כל לוחות ונסרי הספינה: מלבנון. מיער הלבנון מקום הארזים החשובים משם לקחו ארז לעשות תורן עליך:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ברושים. שם אילן סרק החשוב:

   משניר. שם מקום:

   לוחתים. מלשון לוח ונסר:

   תרן. הוא עץ הזקוף שעל הספינה ובו משימים הוילון כמו בל יחזקו כן תרנם (ישעיהו ל״ג:כ״ג):

   רש"י

   ברושים משניר. לפי שהיתה בנויה בים ובים אבדה המשילה הנביא לספינה משובחת שהכבידו משאה בתוכה וטבעה ברוח קדים:

   משניר. טור תלגא:

   את כל לוחתים. הלוחים שנעשית האניה מהם:

   ארז מלבנון. שם יער שהארזים מצויין בו:

   תורן. הוא העץ הזקוף וגבוה התקוע בספינה שבו תולין המפרש שקורין בוייל"א בלע"ז ובו נקבים בראשו שהחבל שמושכין בו הספינה נכנס ויוצא בו מש"ט בלע"ז:

   מלבי"ם

   ברושים מדמה את כלל האי לספינה אשר בים, ומבאר שכל הספינה וכליה כוננה מדברים שהובאו מארצות שונות, הברושים אשר מהם בנו לך את כל לוחות האניה היו משניר, לא מצור והארז אשר לקחו לעשות תורן עליך לקחוהו מלבנון:

6. (ו)אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן עָשׂוּ מִשּׁוֹטָיִךְ קַרְשֵׁךְ עָשׂוּ־שֵׁן בַּת־אֲשֻׁרִים מֵאִיֵּי כִּתִּיִּים

   מצודת דוד:מבשן. מקום אלונים טובים מהם עשו לך משוטים להנהיג בהם את הספינה: קרשך. הוא הקרש הרחב שמשימין באחורי הספינה וע״י מנהיגים הספינה אל מקום הנרצה הקרש הזה עשו משן מה שהביאו עדת אשורים מן האיים של כתיים כי מנהג בני אשור היה להביא מאיי כתיים שן הפיל היותר מובחר:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   אלונים. שם אילן סרק:

   משוטיך. מלשון השטה ושחיה במים כמו אני שיט (שם) ויאמר על העצים הארוכים שמנהיגים בהם הספינה להשיטה אל המקום הנרצה:

   קרשך. ענין לוח ונסר כמו ועשית את הקרשים (שמות כ״ו:ט״ו):

   שן. הוא שן הפיל:

   בת אשורים. עדת אשורים וכן בת בבל (תהלים קל״ז):

   רש"י

   אלונים. מן עץ סרק שקורין קיישנ"א בלע"ז:

   משוטיך. הם שרחבים בראשם שמנהיגין בהם האניה ריימ"ש בלע"ז:

   קרשך. הוא הקרש הרחב שבראש השני של ספינה אל מול התורן שבראשה אשר בו מהפכין את הספינה לכל צדדיה ומכוונין אותה אל הדרך ורב החובל אוחז בו ובלשון משנה קברניט ובלשון לעז גובריינא"ל:

   עשו שן בת אשורים. א"א לו להיות אלא של עץ וזהו בת אשורים כאלו הוא תיבה אחת לשון תדהר ותאשור (ישעיהו מ״א:י״ט) שניהם ת"י אשכרועין ואת קברניטה של צור המשיל לקרש של אשכרוע מצופה בשן ע"י מסמרים לנוי ולחוזק כי כן תרגם יונתן דפין דאשכרועין מכבשין בשן דפיל בית חופאה לא תיטרון כסויה לא יפול אבל יונתן פירש הקברניט הזה לפי עניין העיר על קרשי שעריה:

   מלבי"ם

   אלונים שמהם עשו משוטיך היו מבשן, קרשך שבו מכוונים הספינה (דער רודער) אשר עשאוהו משן, היה בת אשורים נולד באשור והובא מאיי כתים:

7. (ז)שֵׁשׁ־בְּרִקְמָה מִמִּצְרַיִם הָיָה מִפְרָשֵׂךְ לִהְיוֹת לָךְ לְנֵס תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן מֵאִיֵּי אֱלִישָׁה הָיָה מְכַסֵּךְ

   מצודת דוד:שש ברקמה. יריעה של שש עשויה במעשה רוקם הבאה ממצרים מקום השש היפה היריעה ההיא פרשו עליך להיות לך לנס הוא הוילון שעל התורן המקבל הרוח להוליך הספינה: תכלת וארגמן. יריעות צבועות בצבע תכלת וארגמן המובאים מאיי אלישה המובחרים מאוד מהם היה למכסה על הספינה לכסות אנשיה לבל יכם שמש ושרב ומסתור מזרם המטר:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   שש. הוא הפשתן העב:

   לנס. הוא הוילון שעל תורן הספינה כמו בל פרשו נס (ישעיהו ל״ג:כ״ג):

   תכלת וארגמן. מיני צבעונים חשובים:

   רש"י

   שש ברקמה. נגד שש עשוי בציורי רקמות:

   מפרשך. הוא שקורין בל"א סיג"ל ובלשונינו בווייל"א בלע"ז:

   להיות לך לנס. לפורשו על כלונס הארז ולהגביהו על התורן, נס בלשון משנה כלונס ובלע"ז פורקא:

   היה מכסך. לאהל ולגג על פני כל האניה:

   מלבי"ם

   השש ברקמה אשר ממנו עשי מפרשי הספינה והנס שלה היה ממצרים, והמכסה שלה שהיה מתכלית וארגמן היה מאיי אלישה, עד שכל יופי האניה לא היה מצור רק ממקומות שונות, ר"ל העושר והכבוד והתפארת של צור אינה מעצמה רק ע"י מסחר של עמים רבים ואיים רחוקים:

8. (ח)יֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאַרְוַד הָיוּ שָׁטִים לָךְ חֲכָמַיִךְ צוֹר הָיוּ בָךְ הֵמָּה חֹבְלָיִךְ

   מצודת דוד:יושבי צידון וארוד. שהיו בקיאים בהנהגת ספינה הם היו משיטים ומוליכים את הספינה: חכמיך צור. על כי כאלו אל צור ידבר לכן אמר חכמיך צור וכו׳ ר״ל חובלי הספינה מושכי חבלי הוילון לנטותה מול הרוח שהיא חכמה מרובה היו מחכמיך צור כי שם נמצאו חכמים מופלאים:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   וארוד. שם מקום:

   שטים. מלשון שטיה ושחיה:

   חובליך. מלשון חבל וקו ויקראו כן מנהיגי הספינה על כי מושכים בחבלי הוילון וכן רב החובל (יונה א׳):

   רש"י

   היו שטים לך. תופסי משוטיך להנהיגך:

   חובליך. אוחזי הקברניט לכוין וליישר האניה:

   מלבי"ם

   יושבי צידון אחר שבאר שהספינה עצמה וכליה נעשתה ונקבצה מעמים רבים ואינם של צור, יבאר כי גם מנהיגי הספינה ועושי מלאכתם הם ג"כ מעמים אחרים, ור"ל כמו שהעושר והמסחר בא אליה מבחוץ כן חכמיה ומנהיגה במדיניות והאומנים והחרשים שנמצאו בתוכה הם ג"כ מעמים אחרים, שיושבי צידון היו השטים את האניה, ומה שנמצאו בך גם חכמיך צור המה חבליך הם מנהיגי האניה והמושלים עליה ר"ל מהם יצא מלך ושרים:

9. (ט)זִקְנֵי גְבַל וַחֲכָמֶיהָ הָיוּ בָךְ מַחֲזִיקֵי בִּדְקֵךְ כָּל־אֳנִיּוֹת הַיָּם וּמַלָּחֵיהֶם הָיוּ בָךְ לַעֲרֹב מַעֲרָבֵךְ

   מצודת דוד:זקני גבל וחכמיה. הם היו בקיאים במלאכת הבנין ולכן הם היו בך לחזק ולתקן בדקי הספינה ומקומות הרעועים: כל אניות הים. כל הספינות ההולכות בים ומלחיהם הם מנהיגי הספינה כולם באו אליך לסחור סחורתך כי הרבה סחורה נמצא בך:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   גבל. שם אומה והיו בנאים כמ״ש ובוני חירם והגבלים (מ״א ה׳):

   מחזיקי. מלשון חוזוק ותקון:

   בדקך. מקום השבר והרעוע כמו בדק הבית (מ״ב ג׳) וקרא בלשון בדק על כי צריך בדיקה וחיפוש אחר השבר ומקום הרעוע למצאה:

   ומלחיהם. כן יקראו מוליכי הספינה כמו וייראו המלחים (יונה א׳:ה׳) והוא ענין ערבוב כמו ממולח טהור קדש (שמות ל׳:ל״ה) ע״ש שמוליכי הספינה מערבבים המים עם המשוטות:

   לערוב מערבך. הסחורה תקרא מערב והסוחרים עורביה כי הסוחרים מתחייבים זה לזה בהקפותיהם את הסחורה זה לזה וערב הוא ענין התחייבות כמו התערב נא את אדוני וכו׳ (ישעיהו ל״ו:ח׳) וכן מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי (ירמיהו ל׳:כ״א):

   רש"י

   זקני גבל. אומני הבנין כמו שנאמר ובוני חירום והגבלים (מלכים א ה׳:ל״ב):

   מחזיקי בדקך. מתקני בדקך שלא יכנסו בהם המים אפייטונ"ט טאקראוצ"א בלע"ז:

   כל אניות הים ומלחיהם. הספנים שלהם:

   היו בך. היו סביבך לשוט אל המדינות הרחוקות להביא הסחור' לתוכך:

   לערוב מערבך. ל' ערובה הם כל צורכי האדם שהוא חי בהם וממונו הוא ערובתו והצלתו לחייו גרנטיא"ה בלע"ז:

   מלבי"ם

   זקני גבול וחכמיה, שהם היו בקיאים בבנין (כמ"ש (מ"א ו') ויפסלו בוני שלמה והגבלים) היו מחזיקי בדקך לתקן את הספינה ר"ל שמהם היו חכמים מתקנים תקנות ונמוסים במדינה, כל אניות הים ומלחיהם היו בך לערב מערבך הערבון שהוא המשכון שנותנים בעד הסחורות שלוקחים בהקפה והיו אניות הים שהם היו ערבים בעדך (באשר כל מסחרם היה על ידך) באופן שגם הבטחון לתת לך סחורות בהקפה לא היה בכחך רק בכח אחרים:

10. (י)פָּרַס וְלוּד וּפוּט הָיוּ בְחֵילֵךְ אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֵּךְ מָגֵן וְכוֹבַע תִּלּוּ־בָךְ הֵמָּה נָתְנוּ הֲדָרֵךְ

    מצודת דוד:היו בחילך אנשי מלחמתך. ר״ל האומות ההם נלחמו בעבורך במחיר העושר שנתת להם בשכרם: תלו בך. כן היה מנהגם לתלות כלי מלחמה על המגדלים כמ״ש אלף המגן תלוי עליו (ש״ה ד): המה. כלי המלחמה האלה נתנו הדר ופאר על עירך:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בחילך. מלשון חיל ועושר:

    וכובע. הוא כלי מגן על הראש:

    תלו. מלשון תליה:

    מלבי"ם

    פרס ולוד ופוט היו בחילך גם אנשי החיל שלך לא היו מבני צור רק מעמים אחרים והם תלו בך תלי תלים מגן וכובע ובזה נתנו הדרך החיצוני שהדר המדינה כשי"ל חיל ועם נושע למלחמה:

11. (יא)בְּנֵי אַרְוַד וְחֵילֵךְ עַל־חוֹמוֹתַיִךְ סָבִיב וְגַמָּדִים בְּמִגְדְּלוֹתַיִךְ הָיוּ שִׁלְטֵיהֶם תִּלּוּ עַל־חוֹמוֹתַיִךְ סָבִיב הֵמָּה כָּלְלוּ יָפְיֵךְ

    מצודת דוד:וחילך. וגם אנשי חילך מאנשיך: על חומותיך. עמדו על החומות מסביב לשמור העיר מן האויב: וגמדים. אנשים קצרי המדה היו על המגדלים לראות משם מה הנעשה במחנה האויב ובעבור קטנותם לא ראום האויב לזרוק בהם חצים: המה. הסלעים התלויים על החומה נתנו בך כל היופי הראוי לך:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וחילך. ענין צבאות עם:

    וגמדים. כן יקראו אנשי מדה קצרה והוא מלשון גמד ארכה (שופטים ג׳) שר״ל אמת הזרוע:

    שלטיהם. הם כעין מגיניה:

    רש"י

    בני ארוד וחילך. ושאר חיל בני אדם היושבים בתוכך:

    וגמדים. ת"י ואף קפוטקאי שמעתי משמו של רבי מנחם על שם שיורדין בים עד התהום משערי גומדי אמות עומקה נקראו גמדים אנדוי"ש בלע"ז ויש פותרים שהם ננסים ונכנסין במדת אמה:

    שלטיהם. הם אשפות שנותנין בהם חצים כמו (ירמיה כא) הברו החיצים מלאו השלטים קויכרינ"ה בלע"ז:

    תלו. הרבה תלי תלים:

    מלבי"ם

    בני ארוד הם היו אנשי החיל שלך השומרים על חומותיך, שכבר אמר שבני ארוד היו מחזיקי בדקה וכן היו שומרים אותה מאויב חיצוני, וגמדים במגדלותיך היו בעת שעלו על המגדלים הגבוהים שלך היו נראים למטה כאנשים ננסין שגומד ארכם וזה הי' מרוב גובה המגדלות והם הניחו שלטיהם תלי תלים על חומותיך ובזה גמרו וכללו יפיך, ולא כמו שאמרת אני כלילת יופי כי יפיך מקובץ מעמים שונים:

12. (יב)תַּרְשִׁישׁ סֹחַרְתֵּךְ מֵרֹב כָּל־הוֹן בְּכֶסֶף בַּרְזֶל בְּדִיל וְעוֹפֶרֶת נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ

    מצודת דוד:תרשיש. אנשי תרשיש הביאו לך סחורה עשירה ממרבית הון וחוזר ומפרש שעם כסף וברזל וכו׳ נתנו סחורתך כי בארצם נמצאו מחצבים המוציאים כל אלה המתכות:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    עזבוניך. היא הסחורה ויתכן שהוא מלשון ויעזבו את ירושלים (נחמיה ג׳) שהוא ענין חיזוק וכן הסחורה הוא לחוזק אל העוסקים בו:

    רש"י

    תרשיש. ים ששמה תרשיש:

    מרוב כל הון. שהיה בתוכך ובטוחים הסוחרים שימצאו בך סחורה הראויה להם:

    בדיל. אשטיי"ן בלע"ז:

    עזבוניך. חוזקיך ועוזרך כמו (נחמיה ג׳:ח׳) ויעזבו את ירושלים עד החומה וממונו של אדם הוא חזקו המעמידו על רגליו:

    מלבי"ם

    תרשיש עתה נבאר איך המסחר והעושר שלה, הוא מקובץ מעמים שונים מכל בני תבל, והנה יחשוב במסחר צור ארבעה דברים שהם מסחר ומרכולת ועזבון וערבון, והוא שהסוחרים הגדולים הביאו מסחרם אל צור וזה נקרא מסחר, ושם עזבו את הסחורה באוצרות ביד בני צור, וזה נקרא עזבון, והרוכלים שהם הסוחרים הקטנים קנו שמה את הסחורה הנמצאת בעזבון והובילו אותה למדינות שונות וזה נקרא רוכל ומרכולת, ובעת שלקחו הסחורה למרכולת נתנו סחורה אחרת שהביאו הם שיהיו לערבון בעד המעות, וזה נקרא מערב וערבון, אמר שתרשיש היה הסוחר הגדול שלך מרוב כל הון, וסחורה שהביאו כסף ברזל בדיל ועופרת שהיו נמצאים לרוב בתרשיש היא שפאניה הקדומה כמ"ש (מלכים א'), והם נתנו עזבוניך ר"ל שהניחו סחורתם אצלך:

13. (יג)יָוָן תֻּבַל וָמֶשֶׁךְ הֵמָּה רֹכְלָיִךְ בְּנֶפֶשׁ אָדָם וּכְלֵי נְחֹשֶׁת נָתְנוּ מַעֲרָבֵךְ

    מצודת דוד:המה. האומות ההם היו סוחריך וחוזר ומפרש שעם נפשות אדם לעבדים ולשפחות וכלי נחושת נתנו סוחרתך כי דרכם היה להסתחר באלה:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    בנפש אדם. עבדים ושפחות למכור:

    מלבי"ם

    ויון תובל ומשך המה רכליך הם לקחו סחורת תרשיש למכרם לאחדים שזה נקרא רוכל, והערבות שנתנו שיהיו בטוחים בעד המרכולת שלקחו היה בנפש אדם וכלי נחשת, בזה ערבו מערבך, שהניחו עבדים וכלי נחושת לבטחון על הסחורה שלקחו:

14. (יד)מִבֵּית תּוֹגַרְמָה סוּסִים וּפָרָשִׁים וּפְרָדִים נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ

    מצודת דוד:מבית תוגרמה. שם מקום מוצא הסוסים וימצא שם אנשים רוכבים בגבורה רבה וגם פרדים ימצא שם וכל אלה הביאו ונתנו לך בסחורה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ופרשים. הם רוכבי הסוסים בגבורה ובזריזות:

    ופרדים. הם הנולדים מן החמור ומן הסוס:

    מלבי"ם

    מבית תוגרמה נתנו עזבוניך סוסים ופרשים ר"ל שהניחום אצלך בעזבון:

15. (טו)בְּנֵי דְדָן רֹכְלַיִךְ אִיִּים רַבִּים סְחֹרַת יָדֵךְ קַרְנוֹת שֵׁן וְהָבְנִים הֵשִׁיבוּ אֶשְׁכָּרֵךְ

    מצודת דוד:רוכליך. סחרו עמך: סחורת ידך. סחורת מקומך הובא מאיים רבים: השיבו אשכרך. ר״ל הביאו וחזרו והביאו לך לתשורה:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ידך. מקומך כמו יד חזית (ישעיה נז):

    קרנות שן. שן הפיל גדול כקרן:

    והבנים. שם עוף הנקרא טווס ונוצותיה יפות למראה וכן ת״י:

    השיבו. לפי שהביאו רבות פעמים לכן אמר השיבו:

    אשכרך. ענין מתנה ומנחה כמו אשכר יקריבו (תהלים עב):

    רש"י

    ידך. מקומך:

    קרנות שן והבנים. קרני יעלים ועצמות פיל וטווסים עופות ששמן פאו"ן בלע"ז:

    השיבו אשכרך. הביאו לך תשורה:

    מלבי"ם

    ובני דדן רכליך הם היו הרוכלים שלקחו הסוסים והפרשים למכור אותם לאחדים אל האיים סביב וכן היו רוכליך איים רבים, סחורת ידך שלקחו ממך הסחורה שעשית בידך, ר"ל סחורת צור שעשו אנשיה ובעלי מלאכות אשר בצור, והם משיבים אשכרך קרנות שן והבנים שבשכר וריוח המגיע לך מביאים קרנות שן:

16. (טז)אֲרָם סֹחַרְתֵּךְ מֵרֹב מַעֲשָׂיִךְ בְּנֹפֶךְ אַרְגָּמָן וְרִקְמָה וּבוּץ וְרָאמֹת וְכַדְכֹּד נָתְנוּ בְּעִזְבוֹנָיִךְ

    מצודת דוד:ארם. אנשי ארם סחרו מעמך מרוב המלאכות היקרות הנעשים שמה: בנופך וגו׳. ר״ל במחיר נופך וארגמן וכו׳ אשר נתנו בסחורתיך כי בתמורת מעשה המלאכות היקרות הנעשים בך נתנו כל אלה:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בנופך. שם אבן יקר:

    ארגמן. בגדים צבועים ארגמן והוא שם צבע חשוב:

    ורקמה. בגדים מעשה רוקם בחלוף הגוונים:

    ובוץ. הוא הפשתן הטוב:

    וראמות וכדכוד. שמות אבני יקר:

    רש"י

    ארם סוחרתך. באבנים טובות האמורות במקרא וארגמן ורקמה ובוץ:

    מרוב מעשיך. מתוך שהיו יודעים בנשיאיך ושריך שמראין להם מעשה נוי ותפארת לתכשיט:

    בנופך. איקרבונקל"א בלעז:

    מלבי"ם

    ארם סחרתך הם הסוחרים שלך וע"י רוב מעשיך מביאים נופך וארגמן וכו' נתנו בעזבוניך מניחים סחורתם אצלך בעזבון:

17. (יז)יְהוּדָה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵמָּה רֹכְלָיִךְ בְּחִטֵּי מִנִּית וּפַנַּג וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן וָצֹרִי נָתְנוּ מַעֲרָבֵךְ

    מצודת דוד:המה רוכליך. המה סחרו עמך וחזור ומפרש שעם חטים הבאים ממנית שחטיה יפות ועם פנג וכו׳ נתנו סחורתך:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מנית. שם מקום וכן ועד בואך מנית (שופטים יא):

    ופנג. הוא אפרסמון:

    וצרי. הוא נטף המוזכר בסממני הקטורת והוא שרף אילן וכן הצרי אין בגלעד (ירמיה ח):

    רש"י

    בחטי מנית. שם מקום שחיטיה יפות כמו עד בואך מנית (שופטים יח) ומדרש אגדה חטין יפין וגסין הנמכרים במניין ויונתן תרגם בחטי ריחוש לשון קבוצת מניינים הרבה טרוקא"ס בלע"ז וחבירו בפסיקתא מה הדם רחוש בעלין אף לאה רחושה בבנים ולא ידעתי מהו מפי רבי שמעון מצאתי שמצא במקרא תרגום ירושלמי בחיטי מנית ופנג דחושלא וקלמא שערי דחושלא שבגמרא אנו שונים שעורים קלופים ואומר אני מנית לשון מנות מאכל מזומן ואף לפי נקוד דגש דרכו של יונתן לתרגם התיבה פעם משמעה פעם מדרשה כן תרגם וגם שם העיר המונה אנו נוקדים שם והמונה לא מפיק ה"א ותרגם אף לתמן יתרמון קטולי קרתא דסגיאין איתרגושתהא:

    ופנג. ראיתי בספר יוסף הכהן עץ אפרסמון הוא פנג והיו מצויין ביריחו ועל שם ריח הטוב נקראת יריחו באלסמ"א בלע"ז:

    מלבי"ם

    ויהודה וארץ ישראל הם הרוכלים של הסחורה הזאת ולוקחים העזבון למכור לאחדים בעיירות, והערבון בעד הסחורה נתנו חטי מנית וכו' דברים המצויים בא"י:

18. (יח)דַּמֶּשֶׂק סֹחַרְתֵּךְ בְּרֹב מַעֲשַׂיִךְ מֵרֹב כָּל־הוֹן בְּיֵין חֶלְבּוֹן וְצֶמֶר צָחַר

    מצודת דוד:ברוב מעשיך. ברוב המלאכות היקרות הנעשים בצור ממלאכה עשירה ממרבית הון: ביין חלבון. ר״ל במחיר יין הבא מחלבון והוא שם מקום בדמשק שיינה חשוב ובמחיר צמר לבן כי אלה נתנו תמורת מעשה המלאכות אשר סחרו ממך:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    חלבון. שם מקום:

    צחר. ענין לובן כמו אתונות צחורות (שופטים ה):

    רש"י

    ביין חלבון. יין לבן מבושל ומנחם חברו עם חלב חטים (תהלים קמו) ל' טוב:

    וצמר צחר. ועמר מלת כבינא ביום שנולד הטלה וטהרתו אמו בלחיכתה עושין כסות ומכבנין אותו סביבו בקרסים כדי שיהא צמרו נקי:

    צחר. לבן כמו אתונות צחורות (שופטים ה):

    מלבי"ם

    דמשק, היא עיר המלוכה מארם וחוץ ממה שמביאים מארם נופך ארגמן וכו' (כנ"ל פ' ט"ז) הם הסוחרים שלך, שע"י רוב מעשיך מביאים צמר צחר לעשות ממנו שם בגדים, וע"י רוב כל הון מביאים יין חלבון לשתיה לא אמר בעזבוניך נתנו כי בני צור בעצמם היו לוקחים דברים יקרים האלה לעצמם:

19. (יט)וְדָן וְיָוָן מְאוּזָּל בְּעִזְבוֹנַיִךְ נָתָנּוּ בַּרְזֶל עָשׁוֹת קִדָּה וְקָנֶה בְּמַעֲרָבֵךְ הָיָה

    מצודת דוד:מאוזל. ר״ל ההולך בתמידות ממקום למקום להסתחר: בעזבוניך נתנו. ר״ל גם הם היו בין סוחריך והביאו לך סחורה: ברזל עשות. ברזל טוב המצהיר וקדה וקנה כ״א מהם היו בסחורתך כי גם באלה סחרת:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מאוזל. ענין הליכה כמו ואתל לו (משלי כ):

    עשות. מצהיר ומזהיר כמו שמנו עשתו (ירמי׳ ה):

    קדה וקנה. שמות מיני בושם:

    רש"י

    ודן ויון. מדינות הם:

    מאוזל. מטוה של שיראין:

    ברזל עשות. עשוי כעששיות מש"ש בלעז והוא פרזלא הנדואה:

    מלבי"ם

    (יט-כ) ודן ויון מאוזל בעזבוניך נתנו, דן ויון הביא סחורה שעזבו שם למכור והוא היה מאוזל דברים טוים, וגם הביאו סחורה לערבון בעד המרכולת שלקחו והיה ברזל עשות וקדה, וכבר אמר למעלה (פ' י"ג) שיון היו רוכליה עם תובל ומשך ונתנו ערבון נפש אדם וכלי נחושת, ודן נתן גם ברזל עשות וכו' ודדן לקחו גם את רוכלתך סחורה של צור שהיו בגדי חפש לרכבה שזה עשו מן המאוזל והטווי שהביאו בני דן (שהם בני דדן), ולקחו הבגדי חופש שנעשה מן המאוזל למרכולת:

20. (כ)דְּדָן רֹכַלְתֵּךְ בְבִגְדֵי־חֹפֶשׁ לְרִכְבָּה

    מצודת דוד:בבגדי חופש. ר״ל בבגדים יקרים הראוים לבני אדם חפשים ובני חורין להציע בהם את המרכבה:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    חופש. בן חורין כמו לחפשי ישלחנו (שמות כא):

    לרכבה. למרכבה:

    רש"י

    בבגדי חופש לרכבה. בלבוש דיקר לרתיכין:

21. (כא)עֲרַב וְכָל־נְשִׂיאֵי קֵדָר הֵמָּה סֹחֲרֵי יָדֵךְ בְּכָרִים וְאֵילִים וְעַתּוּדִים בָּם סֹחֲרָיִךְ

    מצודת דוד:סוחרי ידך. הם סוחרי מקומך וחוזר ומפרש שעם כרים וכו׳ בהם סחרו עמך כי במקומם היו מובחרים ושמנים:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ערב. הם הערבים השוכנים במדבר:

    ידך. מקומך:

    בכרים. כבשים שמנים:

    עתודים. הם הזכרים מן העזים:

    רש"י

    בכרים. כבשים ויונתן תרגם בתורין וכן תרגם מאה אלף כרים דמישע מלך מואב (מלכים ב ג׳:ד׳):

    מלבי"ם

    ערב וכל נשיאי קדר המה סחרי ידך הם עושים מסחור לך בעצמך, כי בכרים ואילים וכו' בם סוחריך, וזה תקנה לצרכיך בכסף מלא לאכילה:

    רכלי שבא ורעמה (בני רעמה שבא ודדן), המה רכליך, הסחורה שהיו תחלה קונים בשבא הם לוקחים אצלך, כי בראש כל בושם ובכל אבן יקרה וזהב שכ"ז מרכולת שבא כמ"ש (מ"א י') שכ"ז הביאה מלכת שבא לשלמה, נתנו בעזבוניך הם מונחים אצלך בעזבון והרוכלים לוקחים אצלך הסחורה שהיו לוקחים תחלה בשבא ושבאה משם, וכן:

22. (כב)רֹכְלֵי שְׁבָא וְרַעְמָה הֵמָּה רֹכְלָיִךְ בְּרֹאשׁ כָּל־בֹּשֶׂם וּבְכָל־אֶבֶן יְקָרָה וְזָהָב נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ

    מצודת דוד:המה רוכליך. המה סחרו עמך וחוזר ומפרש שבראש כל בושם ר״ל בשמים הראשים והחשובים שבכולם ובכל אבן יקרה ועפרות זהב בהם נתנו סוחרתך:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון

    מצודת ציון

    בראש. ענין מיטב כמו ראשית גבורתם (ירמיה מט):

23. (כג)חָרָן וְכַנֵּה וָעֶדֶן רֹכְלֵי שְׁבָא אַשּׁוּר כִּלְמַד רֹכַלְתֵּךְ

    מצודת דוד:רוכלי שבא. שהם רגילים ללכת לשבא לקחת סחורה: רוכלתך. כל אלה סחרו עמך:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    כלמד. זה מדי כת״י:

    רש"י

    אשור כלמד. י"ת מדינן אשור ומדי:

    מלבי"ם

    חרן וכנה ועדן שהיו ג"כ רכלי שבא, אשור כלמד רכלתך כאשר למד אשור והרגיל ליקח רוכלתך, מאז לא לקחו סחורות אלה בשבא ששם מקומם רק הביאום משבא לצור, ומצור לקחום הרוכלים והובילום לאשור להראות שהיא מרכולת צור, באשר למדו לקנות רק מרכולת צור:

24. (כד)הֵמָּה רֹכְלַיִךְ בְּמַכְלֻלִים בִּגְלוֹמֵי תְּכֵלֶת וְרִקְמָה וּבְגִנְזֵי בְּרֹמִים בַּחֲבָלִים חֲבֻשִׁים וַאֲרֻזִים בְּמַרְכֻלְתֵּךְ

    מצודת דוד:המה רוכליך. הם סחרו עמך בדברים הכלולים בכל מיני יופי וחוזר ומפרש שהם בכריכות בגדי תכלת ומעשה רקמה ובגנזי ברומים והם תיבות עשויות מעור לגנוז בהם דברים חמודים: בחבלים חבושים. התיבות ההם היו קשורים ומתוקנים בחבלים יפים ונאים: וארוזים. עדי זהב ומרגליות חרוזים בחוט לעדי הצואר: במרכולתך. ר״ל כל אלה היו בסחורתך עם כולם סחרת:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    במכלולים. מלשון כל ור״ל כלול בכל היופי:

    בגלומי. ענין כריכה וכן ויקח אליהו את אדרתו ויגלם (מ״ב ב) ופי׳ שעשאה כריכה אחת:

    ובגנזי. מלשון גנוזה והטמנה:

    ברומים. תיבות עשויות מעור קשה לגנת בהם דברים חמודים:

    חבושים. ענין קשור ותקון וכן פארך חבוש עליך (לעיל כד):

    וארוזים. כמו וחרוזים כי אחה״ע מתחלף ועניינו דברים מושמים על החוט כמו צווארך בחרוזים (ש״ה א׳):

    רש"י

    במכלולים. בדברים שהם למכלול פרמונ"ט בלע"ז ומה הם המכלולים גלומי תכלת ורקמה טליתות של תכלת מרוקמות:

    ובגנזי ברומים. בתכשיטי פאר שגונזין אותן בארגזין שקורין אשקרי"ן בלע"ז והם מחופין עור ומצוירין לנוי במיני מסמרין שורות שורות וציורין והם בלשון ארמי קמטרין ובלשון עברי ברומים והם חבושין ואסורין בחבלי בוץ לנוי:

    וארוזים. ת"י אעי הדסים אותן ארגזים היו נתונין במגדלי עץ הדס ומביאין אותן לתוך המגדלין והקמטראות שבתוכן והתכשיטין שבתוך הקמטראות הכל יחד לסחורה וכה פתרון הלשון בלשון קצרה ובגנזי ברומים החבושים בחבלים וארוזים בתוך עץ ארז שהברומים הם הקמטראות והיו אסורים בחבלים ונתונים במגדלי הדס שהיא ממיני ארז ומכלולים שבתוך הברומים קרא יונתן וכושפין דארזא באימלין די זהריתא תכשיטין הצריכין שמירה נאה דמחתין בקומטרין מונחים בקמטראות והמגדלים שבתרגום כמו שאנו שונין תיבה ומגדל שיפרייט"ש בלע"ז:

    מלבי"ם

    המה רכליך, והם לקחו סחורות ממך למכור לאחדים, ומה הן הסחורות במכללים בגלומי תכלת ורקמה ובגנזי ברמים, והסחורות האלה הושמו בחבלים חבשים וארוזים, בתיבות של ארז וחבשו עליהם חבלים, שכן היו עושים במרכלתך:

25. (כה)אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ שָׁרוֹתַיִךְ מַעֲרָבֵךְ וַתִּמָּלְאִי וַתִּכְבְּדִי מְאֹד בְּלֵב־יַמִּים

    מצודת דוד:אניות תרשיש. הספינות ההולכות על ים תרשיש היו השיירות שלך להביא סחורתך ר״ל רבות ספינות באו לך עם סחורה כשיירא של אנשים: ותמלאי. חזר לראשית הדברים שהמשילה לספינה חשובה ולכן אמר הנה מרוב הסחורה נעשית מלאה וכבדה מאד כשהיית בלב ימים:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    שרותיך. מל׳ שיירה והם הרבה אנשים הולכי אורח ביחד וזה הלשון ידוע בדרז״ל:

    בלב ימים. בעומק הים:

    רש"י

    אניות תרשיש. שרותיך הם היו לך לערבה ומישור כשם שהמישור הוא דרך כבושה להביא בו סחורה לעיר היושבת ביבשה היו לך תחתם אניות תרשיש מסילה להביא מערבך לתוכך:

    שרותיך. לשון שרון ומישור ודוגמתו עלו בשרותיה (ירמיה ה):

    ותמלאי, ותכבדי מאד. הביאו לתוכך משא רב והכבידו משאך יותר מדאי:

    מלבי"ם

    ואניות תרשיש כל האניות היו בשרותיך והיו משרתים לך, והיו מערבך היו ערבים בעדך כי היו כולם שלך, ועי"כ ותמלאי בסחורות, ועי"כ ותכבדי מאד בלב ימים:

26. (כו)בְּמַיִם רַבִּים הֱבִיאוּךְ הַשָּׁטִים אֹתָךְ רוּחַ הַקָּדִים שְׁבָרֵךְ בְּלֵב יַמִּים

    מצודת דוד:השטים אותך. מנהיגי הספינה המשיטים אותך ע״פ המים הם הביאו אותך במקום מים רבים מקום סכנה ורוח הקדים העזה שברוחות שבר אותך בלב ימים ומחמת מרבית המים וכובד משאה היה קשה להצילה:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    השטים. מלשון שטיה ושחיה:

    רש"י

    במים רבים הביאוך השטים אותך. כדרך האניות הגדולו' שמפליגין אותן לתוך פלגום הים ומתוך שנתמלאת וכבדת בא רוח הקדים ושברך בלב ימים ולענין דוגמת העיר מתוך שנתמלאת עושר גבה לבך ובא עליך פורענות:

    מלבי"ם

    במים רבים הביאוך השטים אותך וצידון וארוד שהם היו השטים אותך (כנ"ל פסוק ח') הם הביאוך במים רבים, ר"ל כי צידון היו לה נגיעה במפלת צור כמ"ש (בישעיהו כ״ג:ד׳) דומו יושבי אי סוחר צידון, בושי צידון ופירשתי שם שצידון היו מתקנאים בגדולת צור, ועזרו למפלתה, וע"י כן רוח הקדים שברך בלב ימים, כי בעת הסער כשהספינה קרובה לחוף יש תקוה לא כן בלב ימים:

27. (כז)הוֹנֵךְ וְעִזְבוֹנַיִךְ מַעֲרָבֵךְ מַלָּחַיִךְ וְחֹבְלָיִךְ מַחֲזִיקֵי בִדְקֵך וְעֹרְבֵי מַעֲרָבֵךְ וְכָל־אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֵּךְ אֲשֶׁר־בָּךְ וּבְכָל־קְהָלֵךְ אֲשֶׁר בְּתוֹכֵךְ יִפְּלוּ בְּלֵב יַמִּים בְּיוֹם מַפַּלְתֵּךְ

    מצודת דוד:הונך. עשרך וסחורתך ומנהיגי הספינה ומחזיקי הבדק וסוחרי סחורתך ואנשי המלחמה שבך ועם כל קהלך אשר בתוכך מעם הארץ כולם יפלו בלב ימים ביום שיבוא מפלתך שישבור אותך רוח הקדים ר״ל ביום שיכבשה האויב ישלול כל שללה ויאבד כל זכר למו מבלי שארית:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הונך. מלשון הון ועושר:

    ועזבוניך. סחורתך:

    מערכך. כפל הדבר במ״ש לומר שהכל נאבד:

    מלחיך. אוחזי המשוטות:

    וחובליך. מושכי חבלי הוילון:

    מחזיקי בדקך. סותמי סדקי הספינה:

    ועורבי מערבך. סוחרי סחורתך:

    מלבי"ם

    ועי"כ הונך של עצמך, ועזבוניך הסחורה שעזבו אצלך, מערבך היא הסחורה שנתנו למשכון, וזה כולל כל הרכוש ונגד האנשים חושב מלחיך מנהיגי הספינה, וחובליך רב החובל ר"ל העם והשרים, מחזיקי בדקך הם המנהיגים, וערבי מערבך הם העשירים וכל אנשי מלחמתך אשר בך, וכן ובכל קהלך ר"ל כל בני אדם אשר בך יפלו בלב ימים, שכולל האנשים והרכוש כולה:

28. (כח)לְקוֹל זַעֲקַת חֹבְלָיִךְ יִרְעֲשׁוּ מִגְרֹשׁוֹת

    מצודת דוד:לקול. לשמיעת קול זעקת מנהיגי הספינה ירעשו מגרשי הערים הסמוכות אל מקום הספינה הנשברה:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ירעשו. מלשון רעש וחרדה:

    מגרשות. הם הבתים שמחוץ לחומת העיר וקרובים הם אל הים ונקראו כן על כי נראים המה שנגרשו מן העיר וכן ומגרש לערים (במדבר ל״ה:ב׳):

    רש"י

    מגרשות. כמו מגרשי העיר:

    מלבי"ם

    לקול, ע"י זעקת החבלים (שהם השרים) ירעשו מגרשות הסביבות לעיר, ור"ל כל האניות שהם נגד האניה האדירה הזאת כמגרש סביב, ור"ל כל האיים אשר בים:

29. (כט)וְיָרְדוּ מֵאָנִיּוֹתֵיהֶם כֹּל תֹּפְשֵׂי מָשׁוֹט מַלָּחִים כֹּל חֹבְלֵי הַיָּם אֶל־הָאָרֶץ יַעֲמֹדוּ

    מצודת דוד:כל תופשי משוט. כל הרגילים לאחוז המשוטות והמלחים והחובלים ירדו מן האניות ויעמדו על הארץ כי יפחדו עוד ללכת בספינה שלא יקרה להם כמקרה הספינה ההיא והוא ענין מליצה:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    תופשי. אוחזי:

    משוט. הם העצים הארוכים אשר משיטין בהם את הספינה:

    רש"י

    אל הארץ יעמודו. מה לנו עוד באניות להיכן נוליך סחורה עוד:

    מלבי"ם

    וירדו מאניותיהם כל תפשי משוט הם המנהיגים של המשוטים הקטנים, ומלחים הם המנהיגים של הספינות הבינוניות, כל חבלי הים הם מנהיגי הספינות הגדולות שי"ל רב החובל:

30. (ל)וְהִשְׁמִיעוּ עָלַיִךְ בְּקוֹלָם וְיִזְעֲקוּ מָרָה וְיַעֲלוּ עָפָר עַל־רָאשֵׁיהֶם בָּאֵפֶר יִתְפַּלָּשׁוּ

    מצודת דוד:והשמיעי. ר״ל ישמיעו קינה עליך בקולם ויזעקו זעקת מרה: ויעלו עפר. כן היה מנהגם לעשות דרך צער ואבל: יתפלשו. יתגלגלו באפר וגם הוא מדרך צער ואבל:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    יתפלשו. ענין הגלגול בעפר והכסוי בה כמו עפר התפלשי (מיכה א):

    רש"י

    יתפלשו. יתגלגלו:

    מלבי"ם

    והשמיעו, ישמיעו קול בזעקה מרה, וגם יעלו עפר וישבו באפר כמ"ש וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים:

31. (לא)וְהִקְרִיחוּ אֵלַיִךְ קָרְחָה וְחָגְרוּ שַׂקִּים וּבָכוּ אֵלַיִךְ בְּמַר־נֶפֶשׁ מִסְפֵּד מָר

    מצודת דוד:והקריחו. ימרטו עליך שערות ראשם וישאר המקום קרח: ובכו אליך. יבכו עליך במר נפש בעת יעשו מספד מר:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    והקריחו. ענין תלישת השער להשאר חלק מבלי שער וכן קרח הוא (ויקרא יג):

    קרחא. כמו קרחה בה״א:

    מלבי"ם

    והקריחו קרחה כמו שעושים על מת קרחה וחגורת שק ובכי ומספד:

32. (לב)וְנָשְׂאוּ אֵלַיִךְ בְּנִיהֶם קִינָה וְקוֹנְנוּ עָלָיִךְ מִי כְצוֹר כְּדֻמָה בְּתוֹךְ הַיָּם

    מצודת דוד:ונשאו אליך. ירימו עליך קינה בקול נהי הנהוג אצלם ויקוננו עליך וכן יאמרו מי כצור וכו׳ ר״ל מי הוא העיר להיות חשובה כצור ומי כמוה שהיא דומה ונכרתת בתוך הים ואין מי להמשיל אליה לא לעת שלות׳ ולא לעת מפלתה:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בניהם. מלשון נהי ויללה:

    כדומה. ענין כריתה וחורבן כמו גם מדמן תדמי (ירמיהו מ״ח:ב׳):

    רש"י

    ונשאו אליך בניהם. בנהי שלהם:

    כדומה. כך היה שם ראשי אדום כענין שנאמר משא דומה (ישעיהו כ״א:י״א) וי"ת לית דדמי לה:

    כדומה. כדוגמתה:

    מלבי"ם

    ונשאו וכו' מי כצור כדמה ר"ל מי היה דומה לצור בשלותה ומי דומה לה בעת שנדמית בתוך הים בחורבנה (ומפרש מי כצור):

33. (לג)בְּצֵאת עִזְבוֹנַיִךְ מִיַּמִּים הִשְׂבַּעַתְּ עַמִּים רַבִּים בְּרֹב הוֹנַיִךְ וּמַעֲרָבַיִךְ הֶעֱשַׁרְתְּ מַלְכֵי־אָרֶץ

    מצודת דוד:בצאת. עתה יפרש דבריו לומר הנה עודך בשלותך בצאת סחורתך מדרך הימים שישבת בהן השבעת עמים רבים במרבית הסחורות: ברוב. עם רוב עשרך וסחורתך העשרת מלכי ארץ:

    עוד פירושים על פסוק לג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    בצאת עזבוניך וגו'. כל זה יקוננו עליך בקינתם:

    מלבי"ם

    בצאת עזבוניך הסחורה שהיתה של אחרים שעזבו הסוחרים אצלך ומשם יצאו לכל קצוי ארץ, בצאתה מימים השבעת עמים רבים, שקנו כל הסחורות שניתנה לך לערבון בעד סחורה שלך, שזה עושר של צור עצמה וסחורה שלה העשרת מלכי ארץ שע"י עושר של צור נתעשרו כל המלכים, (עתה מפרש מי כדומה):

34. (לד)עֵת נִשְׁבֶּרֶת מִיַּמִּים בְּמַעֲמַקֵּי־מָיִם מַעֲרָבֵךְ וְכָל־קְהָלֵךְ בְּתוֹכֵךְ נָפָלוּ

    מצודת דוד:עת נשברת. ועתה עת שהיא נשברת מסבת המים בעומק הים הנה סחורתך וכל קהליך איש לא נעדר כולם נפלו בתוכך:

    עוד פירושים על פסוק לד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    עת נשברת ר"ל כמו שגדולתך היה ע"י הים כן עת נשברת, היה ג"כ מימים מסבת מי הים, ונפל שם מערבך וכל קהלך כי נאבדו האנשים והרכוש במעמקי מים:

35. (לה)כֹּל יֹשְׁבֵי הָאִיִּים שָׁמְמוּ עָלָיִךְ וּמַלְכֵיהֶם שָׂעֲרוּ שַׂעַר רָעֲמוּ פָּנִים

    מצודת דוד:שממו עליך. יתמהו על מפלתך: שערו שער. יאחזם חיל ורתת כמרוח סערה כי יפחדו פן יקרה להם כמקרך ויהיו זעומי פנים כדרך המיצר שכועס בעצמו:

    עוד פירושים על פסוק לה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    שממו. ענין תמהון:

    שערו שער. מלשון סערה בסמ״ך:

    רעמו. ענין זעם וכעס וכן בעבור הרעימה (ש״א א):

    רש"י

    רעמו פנים. זעומי פנים וכן בעבור הרעימה (שמואל א א׳:ו׳) וכן כל תלונה תורעמתא:

    מלבי"ם

    כל, (תחלה השבעת עמים רבים) ועתה כל יושבי האיים שממו עליך וכמ"ש למעלה עתה יחרדו האיין יום מפלתך, (תחלה העשרת מלכי ארץ) ועתה מלכיהם שערו שער פנימי, ורעמו פנים בחיצונותם באשר התיראו שלא יבא השבר גם על יתר האיים:

36. (לו)סֹחֲרִים בָּעַמִּים שָׁרְקוּ עָלָיִךְ בַּלָּהוֹת הָיִית וְאֵינֵךְ עַד־עוֹלָם

    מצודת דוד:סוחרים בעמים. הסוחרים שבין האומות השמיעו עליך קול שריקה הנעשה בקבוץ השפתים והדרך לעשותה כשרואין באבדן דבר חשוב: בלהות היית. תהיה מלא מבהלה: ואינך. לא תהיה עוד עד עולם לחזור לקדמותך:

    עוד פירושים על פסוק לו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    שרקו. ענין השמעת קול בקבוץ השפתים וכן ויושביה לשרקה (מיכה ז):

    בלהות. הוא הפוך מן בהלות:

    רש"י

    שרקו. שובלי"ר בלעז כך שורקין על דבר שחלף והלך לו:

    מלבי"ם

    וגם סחרים בעמים שהם ביבשה, שרקו עליך על כי נאבד המסחר שלהם, בלהות היית כשדים שהיו מציאותם רק בדמיון, ואינך עד עולם כאילו היית שד ובלהה ונשאת כנף וחלפת מן העולם עד עולמי עד: