יחזקאל פרק כ״ב

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויהי דבר ה' אלי, אחר שנבא כי נ"נ עמד בראש שני הדרכים וה' גמר הדין שיפול הגורל על ירושלים לא על רבת בני עמון, הלא יפלא וכי בני עמון צדיקים נגד ישראל, לכן הודיע לו ה' חטאי ירושלים שעל ידם יצא הקצף עליהם, וגם באר לו בסוף הנבואה שאין ביניהם צדיקים שיגינו עליהם כי היו כולם לסיג:

2. (ב)וְאַתָּה בֶן־אָדָם הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט אֶת־עִיר הַדָּמִים וְהוֹדַעְתָּהּ אֵת כָּל־תּוֹעֲבוֹתֶיהָ

   מצודת דוד:התשפוט. בה״א השאלה ר״ל האם רוצה אתם להתוכח עם אנשי עיר הדמים השופכת דם אנשים נקיים: והודעתה. אז הודע להם בהויכוח את כל תועבותיה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   התשפוט. ענין ויכוח:

   רש"י

   ויהי דבר ה' אלי לאמר. התשפוט את עיר הדמים. ירושלים:

   והודעתה. מפיק ה"א והודעתה אותה:

   מלבי"ם

   התשפט, אם תרצה לשפוט אותם מדוע נתחייבו כליה (ולכן קראה עיר הדמים, אם על דמים ששפכו בתוכה ברצח, אם על דמי חללים שהרג האויב) אם תרצה לשפוט ולדעת סבת עונשה, והודעתה את כל תועבותיה להראות שבא המשפט כפי הדין:

3. (ג)וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה עִיר שֹׁפֶכֶת דָּם בְּתוֹכָהּ לָבוֹא עִתָּהּ וְעָשְׂתָה גִלּוּלִים עָלֶיהָ לְטָמְאָה

   מצודת דוד:עיר שופכת דם. ר״ל זאת העיר שבעבור שהיו אנשיה שופכים דם בתוכה סבבה לבוא עתה וזמן תשלום גמולה: ועשתה. ועוד עשתה עליה דברים תועבים ומאוסים כגלל של רעי למען טמא את העיר הזאת להרחיקה מעל פניו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   עתה. מל׳ עת וזמן:

   רש"י

   עיר שופכת דם בתוכה לבוא עתה. הרי זה מקרא מסורס וזהו פיר' עיר שופכת דם בתוכה אמר ה' אלהים לבוא עתה:

   ועשתה גילולים. כמו ואשר עשתה גלולים וגו':

   מלבי"ם

   עיר שפכת דם שעקר הגז"ד בא ע"י הדם ששפכו בתוכה שעי"כ בא עתה וזמן כליונה, וחוץ מזה עשתה גלולים ויתר תועבות לטמאה כמו שיפרש:

4. (ד)בְּדָמֵךְ אֲשֶׁר־שָׁפַכְתְּ אָשַׁמְתְּ וּבְגִלּוּלַיִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית טָמֵאת וַתַּקְרִיבִי יָמַיִךְ וַתָּבוֹא עַד־שְׁנוֹתָיִךְ עַל־כֵּן נְתַתִּיךְ חֶרְפָּה לַגּוֹיִם וְקַלָּסָה לְכָל־הָאֲרָצוֹת

   מצודת דוד:אשמת. נעשית בעלת אשמה: טמאת. את העיר: ותקריבי ימיך. בעצמך הקרבת ימי הגמול והתשלומין: ותבא וגו׳. כפל הדבר במ״ש: על כן. בעבור עונך מסרתיך אל העמים שיחרפו אותך וילעגו בך:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   אשמת. מל׳ אשמה ורשע:

   וקלסה. ענין לעג כמו לחרפה ולקלס (ירמי׳ כ):

   רש"י

   עד שנותיך. גזירת ונושנתם (דברים ד) בגי' שאמר משה:

   וקלסה. דבה שהכל נדברים ביך פרלרי"ץ בלע"ז:

   מלבי"ם

   בדמך אשר שפכת אשמת, שעקר האשם והעונש היה בעבור שפיכת דמים, ובגלוליך אשר עשית טמאת, כי על האשם יכופר לו אחר שיקבל ענשו, אבל גם אח"כ עודך טמאה מיתר הגלולים, לכן ע"י ש"ד תקריבי ימיך יבא זמן כליונך במהרה, וע"י הגלולים תבא עד שנותיך, אחר שיבא יום מפלתך וגלותך יתחילו לך שנים שונות שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, שגם בגוים לא תמצא מנוח, ומפרש על כן נתתיך חרפה בגוים שמן ירושלים באו אל הגוים הקרובים ושם היו לחרפה ומן הגוים נפזרו בארצות רחוקות ושם היו לקלסה, ומפרש הקרבות וגם הרחקות ממך יתקלסו בך, ומפרש הרחוקות יתקלסו מפני שאת טמאת השם, שיצא שמך למרחוק שאת טמאה, והקרובות יתקלסו בך מפני שאת רבת המהומה שהם יראו בעיניהם המהומות אשר בתוכך:

5. (ה)הַקְּרֹבוֹת וְהָרְחֹקוֹת מִמֵּךְ יִתְקַלְּסוּ־בָךְ טְמֵאַת הַשֵּׁם רַבַּת הַמְּהוּמָה

   מצודת דוד:יתקלסו בך. ילעגו עליך: טמאת השם. אתה ישראל שטמאת שמך בעשות מעשים כאלה ואתה בעלת רבת המהומה הנשמע מצעקת יללת הנעשקים בך:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   רבת. מל׳ רבוי:

   המהומה. ענין הרעשת קול:

   רש"י

   יתקלסו בך. ומה היא הקלסות טמאת השם זו היא שטמאת את שמה שהיו נקראים עם קדוש בנים ליוצרם וגרמו עצמם להקראו' עם טמא שפתים (ישעיהו ו׳:ה׳):

6. (ו)הִנֵּה נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לִזְרֹעוֹ הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם

   מצודת דוד:איש לזרועו. הנשיאים היו בך כ״א לפי כח זרועו ומבלי מעשה היושר: למען שפך דם. עם כח הזרוע:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   איש לזרועו. כל דאלים גבר:

   מלבי"ם

   הנה, העם יתקנו מעשיהם ע"י שישמעו לגדוליהם, והם או הנשיאים שהוקמו עליהם מצד מעלתם ובחירתם אותם, או האבות שישמעו לקולם מצד הטבע, והם לא יקבלו לימוד מנשיאיהם שהם עצמם שופכים דם בזרוע חזקה שלא במשפט, ולא מן ההורים, כי אב ואם הקלו בך וכמו שהוסר היראה והכבוד מן הגדולים כן בהפך עשקו את החלשים גר יתום ואלמנה:

7. (ז)אָב וָאֵם הֵקַלּוּ בָךְ לַגֵּר עָשׂוּ בַעֹשֶׁק בְּתוֹכֵךְ יָתוֹם וְאַלְמָנָה הוֹנוּ בָךְ

   מצודת דוד:לגר עשו בעושק. ר״ל כל מה שעשו עם הגר עשו בעושק ובגזל:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   הקלו. מלשון קלות ובזיון:

   הונו. מל׳ אונאה ועושק הממון:

   רש"י

   אב ואם הקלו בך. כל התועבות שבפ' קדושים תהיו שהוזהרו עליהם נמנו כאן:

8. (ח)קָדָשַׁי בָּזִית וְאֶת־שַׁבְּתֹתַי חִלָּלְתְּ

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   חללת. מל׳ חול והוא הפך הקדש:

   רש"י

   קדשי בזית. ולא כמו שאמרתי לרצונכם תזבחו (ויקרא י"ט):

   מלבי"ם

   קדשי, יש קדש בעולם, בשנה, בנפש, והקדש בנפש הם ההורים והנשיאים וכבר אמר שבזו קדושים אלה, והקדש בעולם הם קדשי הקדש והמקדש, ועז"א קדשי בזית, והקדש בשנה הם שבתות וי"ט עז"א ואת שבתתי חללת:

9. (ט)אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם וְאֶל־הֶהָרִים אָכְלוּ בָךְ זִמָּה עָשׂוּ בְתוֹכֵךְ

   מצודת דוד:למען שפך דם. כוונת הרכילות היה למען ימות את הנאמר עליו: ואל ההרים. בההרים אכלו מתקרובות העבודת גלולים הנזבחים שמה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   רכיל. ענין לה״ר:

   ואל ההרים. בההרים אל במקום במקום בי״ת:

   זמה. עניינו גנות ורשע כמו כי זמה עשו (הושע ו):

   רש"י

   ואל ההרים אכלו בך. ובטוריא פלחו ביך לטעותא:

   זמה עשו. עצות של רשעה:

   מלבי"ם

   אנשי, הש"ד היה בם מצד ג' ענינים, א. ע"י הנשיאים כמ"ש בפסוק ו', ב. מצד אנשי רכיל, ג. ע"י שוחד כמ"ש בפסוק י"ב (שהם ג"ד שמוציאין את האדם מן העולם, הקנאה אנשי רכיל, התאוה ע"י שוחד, והכבוד ע"י הנשיאים), וחוץ מן ש"ד נמצא ע"ז וג"ע, נגד ע"ז אמר אל ההרים אכלו זבחי מתים, ונגד ג"ע אמר זמה עשו בתוכך:

10. (י)עֶרְוַת־אָב גִּלָּה־בָךְ טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ־בָךְ

    מצודת דוד:ערות אב וגו׳. ר״ל נאפו עם אשת אביהם: טמאת הנדה. ר״ל הנד׳ בטומאתה אנסו למשכב הזנות:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ענו. רצה לומר אנסו ולכן תחשב לה לענוי:

    מלבי"ם

    ערות וחושב מיני העריות שרובם עברו המלכים כמ"ש על אמון ועל יהויקים שבבא על אמו וז"ש ערות אב גלה בך בלשון יחיד:

11. (יא)וְאִישׁ אֶת־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ עָשָׂה תּוֹעֵבָה וְאִישׁ אֶת־כַּלָּתוֹ טִמֵּא בְזִמָּה וְאִישׁ אֶת־אֲחֹתוֹ בַת־אָבִיו עִנָּה־בָךְ

    מצודת דוד:את אשת רעהו. עם אשת רעהו עשו תועבה לזנות עמה: בזמה. במחשבת זנות ורשע: ענה בך. אנסה לזנות:

12. (יב)שֹׁחַד לָקְחוּ־בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ וַתְּבַצְּעִי רֵעַיִךְ בַּעֹשֶׁק וְאֹתִי שָׁכַחַתְּ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה

    מצודת דוד:למען שפך דם. כי מפני השוחד הרגו נפשות נקיים: נשך ותרבית. לשון נשך אמור בכסף תרבית באוכל: ותבצעי רעיך. עם העושק שעשקת העשרת את רעיך העובדי כוכבים להיות בעזרתך מול האויב ואותי שכחת ולא בטחת בי:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ותבצעי. כן נקרא חמדת העושר כמו ויטו אחרי הבצע (ש״א ח):

    רש"י

    ותבצעי רעיך בעושק. העשרת את אוהביך בעושק שעשקת מן העניים לשון אחר ותבצעי לשון גזל כמו ובוצע ברך נאץ ה' (תהלים ו') וכה פתרונו ותגזלי לרעיך בעושק:

    מלבי"ם

    שחד אחר שחשב העריות חזר לש"ד שעל ידו נגמר הדין, וכן נשך ותרבית, ולא לבד שגזלת את החלשים גם את רעיך תבצעי בעשק:

13. (יג)וְהִנֵּה הִכֵּיתִי כַפִּי אֶל־בִּצְעֵךְ אֲשֶׁר עָשִׂית וְעַל־דָּמֵךְ אֲשֶׁר הָיוּ בְּתוֹכֵךְ

    מצודת דוד:הכיתי כפי. זה בזה דרך צער על הגזל אשר עשית ועל הדם הנקי הנשפך בתוכך:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בצעך. כן נקרא גם העושק כמו בוצע בצע רע לביתו (חבקוק ב׳:ט׳):

    רש"י

    הכיתי כפי. צעקתי ווי וקינה:

    אל בצעיך. כאן למדנו שהגזל קשה מן הכל שעליו נתחתם גזר דין:

    מלבי"ם

    והנה אמנם מה שהכיתי כפי כמ"ש (למעלה כ"א) וגם אני אכה כפי אל כפי, שהוא מה שגמר הדין שילך נבוכדנצר להחריב את ירושלים זה לא היה בעבור ע"ז וג"ע, רק על בצעך בעבור העושק שהיה בינהם כמ"ש בדור המבול שלא נחתם גז"ד אלא על הגזל כמש"ש הטעם:

14. (יד)הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ אִם־תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִךְ לַיָּמִים אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אוֹתָךְ אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי

    מצודת דוד:היעמוד לבך. על עמדה להתחזק: אם תחזקנה ידיך. לעשות גבורות במלחמה בעת בוא הימים ימי הגמול אשר אני עושה עמך: ועשיתי. נכון הדבר בידי כאלו כבר עשיתי:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    אשר אני עושה אותך. פועל לך כפעלך:

    מלבי"ם

    היעמד לבך, ר"ל שאם היה הגז"ד בעבור עבירות שבין אדם למקום היה עדיין תקנה בתשובה, אבל אחר שנגזר הדין בעבור עבירות שבין אדם לחברו שע"ז אין מועיל תשובה עד שישיב העושק, וא"כ איך יעמד לבך לימים אשר אני עשה אותך משפט, אני ה' דברתי ועשיתי בעת שדברתי הגז"ד כבר נעשה מעשה וא"א להשיב דבר שכבר נעשה:

15. (טו)וַהֲפִיצוֹתִי אוֹתָךְ בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִיךְ בָּאֲרָצוֹת וַהֲתִמֹּתִי טֻמְאָתֵךְ מִמֵּךְ

    מצודת דוד:והתימותי. בזה אמרק ואכלה טומאתך ממך:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וזריתיך. ענין פזור:

    והתימותי. מלשון תם והשלמה וכליון:

    רש"י

    והתימותי. וכליתי:

    מלבי"ם

    והפיצותי לכן אפיץ אותך בגוים, ומשם תזרה בארצות רחוקות וע"י רובי הגליות, והתמתי טמאתך ממך ששם תקבל ענשך ושם תשוב בתשובה:

16. (טז)וְנִחַלְתְּ בָּךְ לְעֵינֵי גוֹיִם וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי יְהוָה

    מצודת דוד:ונחלת בך. תהי מחוללת בעוונך בפני העובדי כוכבים ואז תדע שאני ה׳ הנאמן לשלם גמול:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ונחלת. מל׳ חלול:

    רש"י

    ונחלת בך. תתחלחלי בעצמך על מה שעשית:

    מלבי"ם

    ונחלת בך אח"כ תנחול בעצמך, שנחלתך מאבותיך היה שהיית עם קדוש וה' הוא נחלתך, שזה הנחלה תלוי בך בעצמך, תשוב אל הנחלה הזאת, ומפרש מהו הנחלה וידעת כי אני ה', שתשוב לדעת את ה' שהוא נחלתך מימי קדם:

17. (יז)וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר

18. (יח)בֶּן־אָדָם הָיוּ־לִי בֵית־יִשְׂרָאֵל לְסִיג כֻּלָּם נְחֹשֶׁת וּבְדִיל וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת בְּתוֹךְ כּוּר סִגִים כֶּסֶף הָיוּ

    מצודת דוד:לסיג. מתחלה כשהוצאתים ממצרים היו משובחים ככסף וכאשר נתתים בכור ר״ל כאשר הבאתים אל הארץ נהפכו להיות סיג כי קלקלו מעשיהם: כולם. כל בית ישראל נעשו בתוך הכור נחושת או בדיל וכו׳ ר״ל כולם קלקלו בארצם עם כי יש התחלפות מה ברשעם בפחות ויתר מ״מ כולם היו כסיגים אל מול הכסף אין אחד בהם מיישר דרכו כאשר מתחלה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    לסיג. כן נקרא פסולת הכסף כמו הגו סיגים מכסף (משלי כ״ה:ד׳):

    נחושת ובדיל וגו׳. שמות מיני מתכות מחולפות:

    כור. כן שם הכלי שמזקקין בו הכסף והזהב כמו וכור לזהב (שם וז):

    רש"י

    לסיג. תערובת פסולת המעורב בכסף וזהב וצריך להתיכו באש לצורפו:

    כור. שצורפין בו זהב:

    מלבי"ם

    היו לי בית ישראל לסיג, כבר בארתי בפי' ישעיה (מ"ח) במש"ש הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עיני, שר"ל שהמצרף להסיר הסיגים בכור שיש בו כסף הוא ישליך כל הסיגים ולא ישאיר רק הכסף, אבל המצרף סיגים בכור עוני, ר"ל בכור שאין בו כסף רק כולו סיגים הוא לא ישליך רק הסיגים הגרועים לגמרי, והמתכיות החשובים בערכם הגם שהם ג"כ אינם כסף יניח, וכן אם יצרף ה' את הדור שיש בו צדיקים ורשעים יכלה את הרשעים ויניח את הצדיקים, אבל אם כולם אינם צדיקים אז יברר מי שהם צדיקים לערך אנשי דורם הרשעים שהם נחשבו ככסף לעומת הגרועים בהחלט, וז"ש אחר שהיו לי בית ישראל לסיג שהם כולם סיגים, רק שיש בסיגים האלה כמה מינים השונים, והם נחושת ובדיל וברזל ועופרת וע"י שנתתים בתוך כור לצרפם, עי"כ הסיגים כסף היו, נחשבו הסיגים ככסף, שהסיגים הבלתי גרועים כ"כ טובים ככסף לעומת הגרועים מהם, וכיון בזה על הצירוף והבירור הראשון שצרפם בעת גלות יכניה שהוציא מהם החרש והמסגר והטובים שבהם והגלם בבלה, והם היו כסף נגד הסיגים שנשארו בירושלים, וז"ש יען היות כלכם לסגים הנני קבץ אתכם, לכן קבץ אותם לשלחם בגולה שעי"כ ברר הטובים שבהם, והיה להם שארית ופליטה בגלותם, כמ"ש (ירמיה כ"ד) הראני ה' שני דודאי תאנים וכו', שבאר שם שגלות יכניה היה כתאנים הטובות ששלחם לבבל לטובה ולפליטה, והפרישם מן התאנים הרעות שנשארו שם והיו לקללה, וז"ש קבצת כסף ונחשת שאחשוב כאילו יש שם גם כסף, שאז ישגיח הצורף עליו לפחת עליו אש להנתיך שנופח בכונה להנתיך ולהפריש את הסיגים מן הכסף כן אקבץ הגם שיהיה באפי ובחמתי שהיא האש שיכלה הסיגים, בכ"ז יהיה בהשגחה, והנחתי והתכתי אתכם, שיהיה ההתכה והפרשת הכסף לבד, ע"י ה' והשגחתו:

19. (יט)לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן הֱיוֹת כֻּלְּכֶם לְסִגִים לָכֵן הִנְנִי קֹבֵץ אֶתְכֶם אֶל־תּוֹךְ יְרוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:אל תוך ירושלים. להנתיך אתכם שמה כאלו הוא הכור:

20. (כ)קְבֻצַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת וּבְדִיל אֶל־תּוֹךְ כּוּר לָפַחַת־עָלָיו אֵשׁ לְהַנְתִּיךְ כֵּן אֶקְבֹּץ בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וְהִנַּחְתִּי וְהִתַּכְתִּי אֶתְכֶם

    מצודת דוד:קבוצת כסף. כמו שמקבצים כסף ונחשת וכו׳ המעורבים זה בזה אשר יקבצו אותם לאספם אל תוך הכור לנשב עליו אש להבעירו למען יותך הכל וישרף וישאר הכסף מזוקק ונקי כן אקבוץ אתכם באפי ואניח אתכם בתוך העיר ואתיך אתכם להיו׳ נמסים ונמקי׳ בצרות המצור:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    לפחת. מל׳ הפחה ונשיבה:

    להנתיך. מלשון התכה ויציקה:

    רש"י

    קבוצת כסף. כאשר יקבוץ הצורף את כל הסיגים אל תוך כור:

    לפחת. לנפח:

    להנתיך. ויצקת מתרגם ותתיך:

21. (כא)וְכִנַּסְתִּי אֶתְכֶם וְנָפַחְתִּי עֲלֵיכֶם בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי וְנִתַּכְתֶּם בְּתוֹכָהּ

    מצודת דוד:וכנסתי. אל תוך העיר וכפל הדבר במ״ש: ונפחתי. אנשב עליהם באש עברתי ר״ל בכל פעם אגדיל הצרה ותהיו נמסים בתוכה:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וכנסתי. מל׳ הכנסה:

    ונפחתי. מל׳ הפחה:

    עברתי. מל׳ עברה תעם:

    ונתכתם. מל׳ התכה:

    מלבי"ם

    וכנסתי אתכם, אבל אחר שהפריש את הכסף והוציא את בני גלות יכניה מירושלים, אז אכניס אתכם, שהכניסה היא מה שמכניס דבר שישאר בפנים ולא יצא ממקום כניסתו (וזה הבדלו מן קיבוץ) ר"ל שיתר העם נשארו כנוסים בהכור שהיא ירושלים ולא ימצאו בבלה, ונפחתי עליכם באש עברתי שגדר העברה היא החרון הכללי המתפשט על כלל העם (ואינו מבחין בין צדיק לרשע), שלא יהי' באף ובחמה על החוטאים לבד רק בעברה להשחית את כולם, ונתכתם בתוכה, לא יחס עוד הנתיכה אל ה' רק שיותכו מעצמם מצד שיהיו בתוכה, שזה משל אל האבדון שהיו בעת גלות צדקיהו:

22. (כב)כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף בְּתוֹךְ כּוּר כֵּן תֻּתְּכוּ בְתוֹכָהּ וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה שָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עֲלֵיכֶם

    מצודת דוד:כהתוך כסף. כמו התכת הכסף בתוך הכור בן תותכו בתוך העיר בצרות המצור: וידעתם. אז תדעו שאני ה׳ שפכתי חמתי עליכם ובגמול בא ולא במקרה:

    עוד פירושים על פסוק כב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    כהתוך כסף, ובכ"ז תתכו בתוכה לגמרי ככסף הנתך בתוך כור שניתך בקלות יותר מן הברזל, וגם יאמר שבכ"ז גם זה היה לצרפם שיחזרו למוטב ויזדקקו ככסף, כי ע"י הצירוף הזה וידעתם כי אני ה' תכירו שאני המעניש והמשגיח: כג) ויהי דבר ה' עתה פירש לו מי הארבעה מיני סיגים שחשב למעלה, שהם נחושת ובדיל וברזל ועופרת:

23. (כג)וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר

24. (כד)בֶּן־אָדָם אֱמָר־לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם

    מצודת דוד:אמר לה. על ירושלים: לא מטוהרה היא. לא עשית תשובה לטהר עצמך מן עוונך לכן לא ירד בה הגשם ביום זעם ה׳ וחרון אפו וכמ״ש וחרה אף ה׳ וכו׳ ולא יהיה מטר (דברים יא):

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    גושמה. מל׳ גשם ומטר:

    רש"י

    לא גושמה ביום זעם. לא נתן גשם הראוי לה לטהר ביום זעם ופירוש הדבר כתרגומו לא איתעבידו בה עובדין טבין דיגנון עלה ביום לווט:

    מלבי"ם

    אמר לה שמה שאמרתי שהיו לי בית ישראל לסיג, היינו שאת ארץ לא מטוהרה היא ויצייר הכליון שנעשה בארץ כציור הכליון שנעשה בארץ בעת המבול, כי גם הם השחיתו דרכם כמו דור המבול, רק שבעת המבול ירד הגשם וטהר את הארץ, שאז נמחה כל הטומאה והגיעול שנמצא ע"פ הארץ כרוחץ דבר מטונף במים שיטהר מטומאתו וצואתו, ואחר המבול היתה הארץ מטוהרה שהמים מטהרים כל טומאה, אבל את לא נטהרת אחר החורבן, כי לא גשמה ביום זעם, שביום שזעם ה' עליך לא ירד הגשם לטהר את הארץ כי היה החורבן ע"י אש לא ע"י מים:

25. (כה)קֶשֶׁר נְבִיאֶיהָ בְּתוֹכָהּ כַּאֲרִי שׁוֹאֵג טֹרֵף טָרֶף נֶפֶשׁ אָכָלוּ חֹסֶן וִיקָר יִקָּחוּ אַלְמְנוֹתֶיהָ הִרְבּוּ בְתוֹכָהּ

    מצודת דוד:קשר נביאה. בתוך העיר יש קשר נביאי השקר המתנבאים על השלום: כארי שואג. כמו הארי השואג בקול להטיל אימה ואח״ז טורף טרף כן המה מבהילי האנשים בקולם ודבריהם ובזה הם מסיתים וטורפים אותה מן העולם: נפש אכלו. אוכלים הנפשות ולוקחים מהם החוזק והיקר ומרבים האלמנות כי יהרגו אנשיהם ר״ל הם מסבבים כל אלה כי בהשענם על דבריהם ימאנו לעשות תשובה ובאה הפורעניו׳ בעוונם:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    קשר. ענין אגודה בהסכמה אחת:

    חוסן. ענין חוזק כמו וחסון הוא כאלונים (עמוס ב׳:ט׳):

    ויקר. ענין כבוד:

    רש"י

    קשר נביאיה. נקשרים יחד בעצה רעה:

    נפש אכלו. שהיו נוטלין שוחד ומחזיקין ידי מרעים להרוג ולשלול ולבוז ונבאין להם שלום:

    חוסן. ממון:

    מלבי"ם

    קשר עתה חושב ד' מיני הסיגים, הנחושת הם קשר נביאי השקר שהיו עוסקים בנחוש וקסם, והם היו דומים כארי שואג לטרוף טרף שהארי בעת ישאג י"ל טרף כמ"ש הישאג אריה בעיר וטרף אין לו, וכן הם בעת שאגו וינבאו טרפו טרף, אבל הארי טורף בשר וגויה והם נפש אכלו שאכלו את הנפש הרוחניית כי החטיאום בנפשותם, וגם חסן ויקר יקחו כמ"ש הנושכים בשניהם וקראו שלום, ואלמנותיה הרבו בתוכה שעל ידי נבואתם נהרגו האנשים בידי אויב ונשארו נשיהם אלמנות:

26. (כו)כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי בֵּין־קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ וּבֵין־הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ וּמִשַׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם וָאֵחַל בְּתוֹכָם

    מצודת דוד:חמסו תורתי. הסירו תורתי מהם כי לא למדו עמהם ועל הכהנים ללמד התורה כמ״ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב׳:ז׳): ויחללו. בזו קדשי ולא עשו הבדל והפרש בין דבר קדש לדבר חולין: לא הודיעו. ההבדל שביניהם: ומשבתותי. ומחלול השבתות העלימו עין ולא מיחו בהמחללים אותם: ואחל בתוכם. נעשיתי ביניהם מחולל ולא מקודש:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    חמסו. ענין הסרה כמו נחמסו עקביך (ירמיה יג):

    ויחללו. ענין בזיון:

    ואחל. מל׳ חלול:

    רש"י

    חמסו תורתי. עליהם היה להוכיח ולהורות ולהודיע חק ומשפט ולא עשו הרי זה חמס שחמסוה מן הצריכין ללמוד:

    ואחל. ונתחללתי:

    מלבי"ם

    כהניה, הם היו הבדיל, כי אותם הבדיל ה' מעדת ישראל ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, והם היו מוטל עליהם, א. ללמד את התורה כמ"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, והם חמסו תורתי, ב. לשמור את המקדש וקדשיו והם חללו קדשי כי בין קדש לחול לא הבדילו, ולא נזהרו בטומאה וטהרה, וגם משבתותי העלימו עיניהם ולא הזהירו על חילול שבת ששקול כנגד כה"ת:

27. (כז)שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כִּזְאֵבִים טֹרְפֵי טָרֶף לִשְׁפָּךְ־דָּם לְאַבֵּד נְפָשׁוֹת לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע

    מצודת דוד:שריה. השרים אשר בקרבה המה כזאבים כי יטרפו טרף לשפך דם לאבד נפשות למען יגזלו מהם את העושר:

    עוד פירושים על פסוק כז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    למען בצוע בצע. לחטוף ממון:

    מלבי"ם

    שריה בקרבה הם היו הברזל שהיא המתכת היותר חזק וההורג נפשות, כן היו כזאבים, שיש הבדל בין האריה והזאב, האריה אינו טורף את האדם רק בעת רעבונו אבל הזאב טורף לשפך דם גם כשאינו רעב, והיו שופכים דם או כדי לאבד נפשות או למען בצע בצע ולגזול ממון הנרצח:

28. (כח)וּנְבִיאֶיהָ טָחוּ לָהֶם תָּפֵל חֹזִים שָׁוְא וְקֹסְמִים לָהֶם כָּזָב אֹמְרִים כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה וַיהוָה לֹא דִבֵּר

    מצודת דוד:ונביאיה. נביאי השקר: טחו להם תפל. על הכותל שעשו טחים טיט תפל שאינו מתוקן כהלכתו לייפות הכותל ולהחליקו ר״ל מייפים נבואת שקריהם במליצה נאותה ומזויפת להיות מקובל על הלב: חוזים שוא. מתנבאים בשוא ומגידים להם קסמים בכזב: אומרים. בדבריהם אומרים בשם ה׳ כה אמר ה׳ אבל ה׳ לא דבר בם והמה מכחשים:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    טחו. ענין מריחה לסתום הנקב:

    תפל. כל דבר שאינו מתוקן כל צרכו קרוי תפל וכן והנם טחים אותו תפל (לעיל יג):

    חוזים. מתנבאים:

    רש"י

    טחו להם תפל. דומין לטחי בנין בטיט שאינו מעובד כל צרכו שאין בו תבן והוא נפשר מאליו בבא עליו גשמים ולשון תפל כל דבר המחוסר תקון:

    מלבי"ם

    ונביאיה, חוזר אל הנביאים לאמר שלא לבד שלא הוכיחו את הכהנים והשרים עוד עזרו להם במה שנבאו בשקר בשם ה', ומ"ש טחו תפל התבאר למעלה סימן י"ג:

29. (כט)עַם הָאָרֶץ עָשְׁקוּ עֹשֶׁק וְגָזְלוּ גָּזֵל וְעָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנוּ וְאֶת־הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט

    מצודת דוד:עשקו עושק. זה עושק הגוף במכות וכדומה: הונו. עם כי מהראוי לתת להם צדקה הם לא נתנו ועוד לקחו משלהם: ואת הגר עשקו. עם כי ראוי לאהבו: בלא משפט. כל אלה נעשה בסבת העדר המשפט ואיש כל הישר בעיניו יעשה:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הונו. מל׳ אונאה ועושק ממון:

    מלבי"ם

    עם הארץ, הם היו העופרת הגרוע מכולם, והם עשקו וגם גזלו, וגם עני ואביון הונו, וכ"ז היה בלא משפט יען שלא היה משפט בארץ ואיש הישר בעיניו יעשה:

30. (ל)וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר־גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ וְלֹא מָצָאתִי

    מצודת דוד:ואבקש מהם. בקשתי ביניהם איש גודר גדר הפרצה לבל יבוא האויב העירה או מי לעמוד בפרץ לבלי תת לבוא ר״ל בקשתי מי מחזיר את ישראל בתשובה או מי עומד בתפלה לפני עליהם לבל אשחיתם והנה לא מצאתי:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    גודר גדר. הכותל תקרא גדר:

    בפרץ. שבר הכותל:

    מלבי"ם

    ואבקש הוא הנמשל שלא מצא כסף בין הסיגים, שבקש איש שיגדר גדר היינו לתקן הפרצות ואת הדור, או עכ"פ שיעמד בפרץ שזכותו תגין על הדור, ולא יתן המשחית לבא ולנגף ולא מצא, ולכן ואשפך עליהם זעמי שהוא העונש, וזה יהיה בשני פנים, א. באש עברתי כליתים שהעברה היא שמעניש בכלל ואינו מבחין בין טוב לרע, ב. דרכם בראשם נתתי שהוא העונש ההשגחיי לפי דרכו ומעשהו:

31. (לא)וָאֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי כִּלִּיתִים דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוִה

    מצודת דוד:ואשפוך. לכן אשפוך עליהם זעמי ואכלם באש עברתי וגמול דרכם אתן בראשם:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון

    מצודת ציון

    עברתי. מל׳ עברה וזעם:

    כליתים. מל׳ כליון: