הפטרת פרשת קדושים
- מנהג האשכנזים: יחזקאל כב, א–יט
- מנהג הספרדים: יחזקאל כ, ב–כ
- הפרקים המלאים עם כל הפירושים: יחזקאל פרק כ״ב · יחזקאל פרק כ׳
- הפרשה: פרשת קדושים – תקציר, עליות ונתונים
זו ההפטרה הרגילה של הפרשה. כשהפרשה חלה בשבת מיוחדת (ראש חודש, ארבע הפרשיות, שבתות הפורענות והנחמה, שבת שובה ועוד) מפטירים לעיתים הפטרה אחרת – ראו הפטרות החגים והשבתות המיוחדות.
הפטרת פרשת קדושים – מנהג האשכנזים
בניקוד, ומתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד.
יחזקאל פרק כ״ב
(א)וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר
(ב)וְאַתָּה בֶן־אָדָם הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט אֶת־עִיר הַדָּמִים וְהוֹדַעְתָּהּ אֵת כָּל־תּוֹעֲבוֹתֶיהָ
מצודת דוד:התשפוט. בה״א השאלה ר״ל האם רוצה אתם להתוכח עם אנשי עיר הדמים השופכת דם אנשים נקיים: והודעתה. אז הודע להם בהויכוח את כל תועבותיה:
(ג)וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה עִיר שֹׁפֶכֶת דָּם בְּתוֹכָהּ לָבוֹא עִתָּהּ וְעָשְׂתָה גִלּוּלִים עָלֶיהָ לְטָמְאָה
מצודת דוד:עיר שופכת דם. ר״ל זאת העיר שבעבור שהיו אנשיה שופכים דם בתוכה סבבה לבוא עתה וזמן תשלום גמולה: ועשתה. ועוד עשתה עליה דברים תועבים ומאוסים כגלל של רעי למען טמא את העיר הזאת להרחיקה מעל פניו:
(ד)בְּדָמֵךְ אֲשֶׁר־שָׁפַכְתְּ אָשַׁמְתְּ וּבְגִלּוּלַיִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית טָמֵאת וַתַּקְרִיבִי יָמַיִךְ וַתָּבוֹא עַד־שְׁנוֹתָיִךְ עַל־כֵּן נְתַתִּיךְ חֶרְפָּה לַגּוֹיִם וְקַלָּסָה לְכָל־הָאֲרָצוֹת
מצודת דוד:אשמת. נעשית בעלת אשמה: טמאת. את העיר: ותקריבי ימיך. בעצמך הקרבת ימי הגמול והתשלומין: ותבא וגו׳. כפל הדבר במ״ש: על כן. בעבור עונך מסרתיך אל העמים שיחרפו אותך וילעגו בך:
(ה)הַקְּרֹבוֹת וְהָרְחֹקוֹת מִמֵּךְ יִתְקַלְּסוּ־בָךְ טְמֵאַת הַשֵּׁם רַבַּת הַמְּהוּמָה
מצודת דוד:יתקלסו בך. ילעגו עליך: טמאת השם. אתה ישראל שטמאת שמך בעשות מעשים כאלה ואתה בעלת רבת המהומה הנשמע מצעקת יללת הנעשקים בך:
(ו)הִנֵּה נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לִזְרֹעוֹ הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם
מצודת דוד:איש לזרועו. הנשיאים היו בך כ״א לפי כח זרועו ומבלי מעשה היושר: למען שפך דם. עם כח הזרוע:
(ז)אָב וָאֵם הֵקַלּוּ בָךְ לַגֵּר עָשׂוּ בַעֹשֶׁק בְּתוֹכֵךְ יָתוֹם וְאַלְמָנָה הוֹנוּ בָךְ
מצודת דוד:לגר עשו בעושק. ר״ל כל מה שעשו עם הגר עשו בעושק ובגזל:
(ח)קָדָשַׁי בָּזִית וְאֶת־שַׁבְּתֹתַי חִלָּלְתְּ
(ט)אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם וְאֶל־הֶהָרִים אָכְלוּ בָךְ זִמָּה עָשׂוּ בְתוֹכֵךְ
מצודת דוד:למען שפך דם. כוונת הרכילות היה למען ימות את הנאמר עליו: ואל ההרים. בההרים אכלו מתקרובות העבודת גלולים הנזבחים שמה:
(י)עֶרְוַת־אָב גִּלָּה־בָךְ טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ־בָךְ
מצודת דוד:ערות אב וגו׳. ר״ל נאפו עם אשת אביהם: טמאת הנדה. ר״ל הנד׳ בטומאתה אנסו למשכב הזנות:
(יא)וְאִישׁ אֶת־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ עָשָׂה תּוֹעֵבָה וְאִישׁ אֶת־כַּלָּתוֹ טִמֵּא בְזִמָּה וְאִישׁ אֶת־אֲחֹתוֹ בַת־אָבִיו עִנָּה־בָךְ
מצודת דוד:את אשת רעהו. עם אשת רעהו עשו תועבה לזנות עמה: בזמה. במחשבת זנות ורשע: ענה בך. אנסה לזנות:
(יב)שֹׁחַד לָקְחוּ־בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ וַתְּבַצְּעִי רֵעַיִךְ בַּעֹשֶׁק וְאֹתִי שָׁכַחַתְּ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה
מצודת דוד:למען שפך דם. כי מפני השוחד הרגו נפשות נקיים: נשך ותרבית. לשון נשך אמור בכסף תרבית באוכל: ותבצעי רעיך. עם העושק שעשקת העשרת את רעיך העובדי כוכבים להיות בעזרתך מול האויב ואותי שכחת ולא בטחת בי:
(יג)וְהִנֵּה הִכֵּיתִי כַפִּי אֶל־בִּצְעֵךְ אֲשֶׁר עָשִׂית וְעַל־דָּמֵךְ אֲשֶׁר הָיוּ בְּתוֹכֵךְ
מצודת דוד:הכיתי כפי. זה בזה דרך צער על הגזל אשר עשית ועל הדם הנקי הנשפך בתוכך:
(יד)הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ אִם־תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִךְ לַיָּמִים אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אוֹתָךְ אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי
מצודת דוד:היעמוד לבך. על עמדה להתחזק: אם תחזקנה ידיך. לעשות גבורות במלחמה בעת בוא הימים ימי הגמול אשר אני עושה עמך: ועשיתי. נכון הדבר בידי כאלו כבר עשיתי:
(טו)וַהֲפִיצוֹתִי אוֹתָךְ בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִיךְ בָּאֲרָצוֹת וַהֲתִמֹּתִי טֻמְאָתֵךְ מִמֵּךְ
מצודת דוד:והתימותי. בזה אמרק ואכלה טומאתך ממך:
(טז)וְנִחַלְתְּ בָּךְ לְעֵינֵי גוֹיִם וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי יְהוָה
מצודת דוד:ונחלת בך. תהי מחוללת בעוונך בפני העובדי כוכבים ואז תדע שאני ה׳ הנאמן לשלם גמול:
(יז)וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר
(יח)בֶּן־אָדָם הָיוּ־לִי בֵית־יִשְׂרָאֵל לְסִיג כֻּלָּם נְחֹשֶׁת וּבְדִיל וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת בְּתוֹךְ כּוּר סִגִים כֶּסֶף הָיוּ
מצודת דוד:לסיג. מתחלה כשהוצאתים ממצרים היו משובחים ככסף וכאשר נתתים בכור ר״ל כאשר הבאתים אל הארץ נהפכו להיות סיג כי קלקלו מעשיהם: כולם. כל בית ישראל נעשו בתוך הכור נחושת או בדיל וכו׳ ר״ל כולם קלקלו בארצם עם כי יש התחלפות מה ברשעם בפחות ויתר מ״מ כולם היו כסיגים אל מול הכסף אין אחד בהם מיישר דרכו כאשר מתחלה:
(יט)לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן הֱיוֹת כֻּלְּכֶם לְסִגִים לָכֵן הִנְנִי קֹבֵץ אֶתְכֶם אֶל־תּוֹךְ יְרוּשָׁלִָם
מצודת דוד:אל תוך ירושלים. להנתיך אתכם שמה כאלו הוא הכור:
הפטרת פרשת קדושים – מנהג הספרדים
יחזקאל פרק כ׳
(ב)וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר
(ג)בֶּן־אָדָם דַּבֵּר אֶת־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הֲלִדְרֹשׁ אֹתִי אַתֶּם בָּאִים חַי־אָנִי אִם־אִדָּרֵשׁ לָכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה
מצודת דוד:הלדרוש. הוא בה״א השאלה שאמר האם באתם לדרוש אותי בתפלה הנה דעו הריני נשבע חי אני אם אהיה נדרש לכם לקבל תפלתכם:
(ד)הֲתִשְׁפֹּט אֹתָם הֲתִשְׁפּוֹט בֶּן־אָדָם אֶת־תּוֹעֲבֹת אֲבוֹתָם הוֹדִיעֵם
מצודת דוד:התשפוט. האם תתווכח עמהם להודיעם שהדין עמדי זאת עשה הודיעם גם תועבות אבותם עם מה שהוסיפו המה:
(ה)וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל וָאֶשָּׂא יָדִי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֶשָּׂא יָדִי לָהֶם לֵאמֹר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם
מצודת דוד:ביום בחרי בישראל. כאשר בחרתי בישראל בהיותם במצדים: ואשא ידי. אז נשאתי ידי בשבועה להוציאם משם: ואודע להם. נודעתי להם שמה בהשראת שכינתי על אהרן ונשאתי ידי בשבועה לאמר להם אני ה׳ אלהיכם ר״ל אני אהיה למנהיג ומשגיח עליכם לא כגוי׳ הקדמונים שהיו מושגחים באמצעות מערכת השמים ושריהם של מעלה:
(ו)בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל־אֶרֶץ אֲשֶׁר־תַּרְתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל־הָאֲרָצוֹת
מצודת דוד:ביום ההוא. ר״ל בו ביום שנשבעתי להם שאהיה להם למנהיג ומשגיח אז נשבעתי להוציאם ממצרים אל ארץ אשר חפשתי אותה להם שהיא זבת חלב ודבש והיא המפוארה לכל הארצות:
(ז)וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל־תִּטַּמָּאוּ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם
מצודת דוד:ואומר אליהם. ע״י אהרן אמרתי אליהם כל איש ואיש השליכו השקץ והתעוב שעיניו מראות לו כי העין הוא סרסור לעבירה: ובגלולי. בעכו״ם של מצרים אל תטמאו ללכת אחריהם: אני ה׳ אלהיכם. כאומר ואיך א״כ תחליפו אותי בעכו״ם:
(ח)וַיַּמְרוּ־בִי וְלֹא אָבוּ לִּשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת־גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם
מצודת דוד:וימרו בי. בעודם במצרים מרו בה׳: ואומר. בעבור זה חשבתי לשפוך עליהם חמתי ולהשליך בהם חרון אפי:
(ט)וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
מצודת דוד:ואעש. אבל עשיתי למען שמי לבל יחולל לעיני המצרים: אשר נודעתי. אשר הייתי נודע לישראל ע״י אהרן שהיה מודיעם בנבואה לעיני מצרים שאגאלם משם ואם היו כלים במצרים היה חלול ה׳ באמרם מבלי יכולת ה׳ להוציאם אבדם וכלם:
(י)וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֲבִאֵם אֶל־הַמִּדְבָּר
(יא)וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת־חֻקּוֹתַי וְאֶת־מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם
מצודת דוד:אשר יעשה וגו׳. ר״ל החוקים והמשפטים ההם מסוגלים להחיות את האדם העושאן בחיי עוה״ז ועוה״ב:
(יב)וְגַם אֶת־שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשָׁם
מצודת דוד:להיות לאות וגו׳. במה שהנחלתי להם יום מנוחתי למנוחה היא לאות בינינו לדעת בזה אשר אני ה׳ מקדשם להיות עמי:
(יג)וַיַּמְרוּ־בִי בֵית־יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בְּחֻקּוֹתַי לֹא־הָלָכוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם וְאֶת־שַׁבְּתֹתַי חִלְּלוּ מְאֹד וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם בַּמִּדְבָּר לְכַלּוֹתָם
מצודת דוד:אשר יעשה אותם. כאומר עם כי החוקים והמשפטים מסוגלים להחיות את האדם העושאן לא חששו בהם: חללו מאד. לפי שבשבת ראשונה חללו אותו כמ״ש ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט (שמות טז) ובשבת שניה חלל המקושש בשאט נפש:
(יד)וָאֶעֱשֶׂה לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִים לְעֵינֵיהֶם
מצודת דוד:לבלתי החל. לבל יחולל לעיני הגוים שהוצאתי את ישראל לעיניהם והם מצרים כי כן יאמרו מבלי יכולת ה׳ להביאם לארץ כנען אבדם וכלם במדבר:
(טו)וְגַם־אֲנִי נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם בַּמִּדְבָּר לְבִלְתִּי הָבִיא אוֹתָם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתִּי זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל־הָאֲרָצוֹת
מצודת דוד:נשאתי ידי. בשבועה עליהם: לבלתי הביא וגו׳. זה היה בעבור עון המרגלים כי אז נגזר עליהם שלא יבואו אל הארץ:
(טז)יַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת־חֻקּוֹתַי לֹא־הָלְכוּ בָהֶם וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ כִּי אַחֲרֵי גִלּוּלֵיהֶם לִבָּם הֹלֵךְ
מצודת דוד:אחרי גלוליהם. אחרי העכו״ם שעבדו במצרים:
(יז)וַתָּחָס עֵינִי עֲלֵיהֶם מִשַּׁחֲתָם וְלֹא־עָשִׂיתִי אוֹתָם כָּלָה בַּמִּדְבָּר
מצודת דוד:ותחס עיני. ר״ל אף כליה היו חייבים אבל עיני חסה עליהם מהיות משחית אותם ולכן לא כליתים במדבר:
(יח)וָאֹמַר אֶל־בְּנֵיהֶם בַּמִּדְבָּר בְּחוּקֵּי אֲבוֹתֵיכֶם אַל־תֵּלֵכוּ וְאֶת־מִשְׁפְּטֵיהֶם אַל־תִּשְׁמֹרוּ וּבְגִלּוּלֵיהֶם אַל־תִּטַּמָּאוּ
מצודת דוד:אל בניהם. הבנים של הדור שיצאו ממצרים הם הבאים אל הארץ: בחוקי אבותיכם. שבדאו מלבם אשר לא צוה ה׳:
(יט)אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּחֻקּוֹתַי לֵכוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַי שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ אוֹתָם
מצודת דוד:אני ה׳ אלהיכם. ולכן שמעו אלי לכו בחוקותי ומשפטי שמרו בלבבכם ועשו אותם:
(כ)וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ וְהָיוּ לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם
מצודת דוד:והיו לאות. למען היו לאות:
שאלות נפוצות על הפטרת פרשת קדושים
מהי הפטרת פרשת קדושים?
הפטרת פרשת קדושים לפי מנהג האשכנזים: יחזקאל כב, א–יט. לפי מנהג הספרדים: יחזקאל כ, ב–כ.
במה פותחת הפטרת פרשת קדושים?
הפטרת פרשת קדושים פותחת בפסוק: "וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר"; במנהג הספרדים היא פותחת בפסוק: "וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר".
כל ההפטרות · התנ״ך המלא · פרשת קדושים
נוסח הפסוקים: כתב יד לנינגרד (Westminster Leningrad Codex, נחלת הכלל), לפי Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). חלוקת ההפטרות לפי מנהגי הקריאה המקובלים (Hebcal). המנהגים בקהילות שונות עשויים להיות שונים מעט.
מקורות הנוסח של הפירושים
- מצודת דוד: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat David on Ezekiel – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)