הפטרת פרשת אחרי מות

עמוס פרק ט׳

1. (ז)הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם־יְהוָה הֲלוֹא אֶת־יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר

   מצודת דוד:הלא כבני כושיים וגו׳. כמו בני כושיים שהמה עבדים לאדוניהם עבדות עולם כן אתם לי עבדים כל ימי עולם כי הלוא העליתי אתכם מארץ מצרים מבית עבדים לכן אתם לי לעבדים: ופלשתיים מכפתור. ר״ל וכי העליתי את פלשתיים בני כפתור מן המקום שגלו שמה: וארם מקיר. ר״ל וכי אעלה את ארם מקיר שיגלו שמה ע״י מלך אשור כמ״ש (במ״ב) וכאומר הואיל ולא עשיתי ולא אעשה לאומה אחרת כפי מה שעשיתי עמכם לכן קנוים אתם לי לעבדים:

2. (ח)הִנֵּה עֵינֵי אֲדֹנָי יְהוִה בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֶפֶס כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת־בֵּית יַעֲקֹב נְאֻם־יְהוָה

   מצודת דוד:הנה עיני אד׳. ר״ל הואיל וכן הוא ואתם פשעתם בי לכן הנה עיני ה׳ והשגחתו בממלכה החטאה היא מלכות אפרים להשמיד אותה: אפס וגו׳. רק לא אשמיד את בית יעקב את המון העם וכל וכל כי לבד המלוכה אשמיד ולא יהיה בהם עוד מלך:

3. (ט)כִּי־הִנֵּה אָנֹכִי מְצַוֶּה וַהֲנִעוֹתִי בְכָל־הַגּוֹיִם אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה וְלֹא־יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ

   מצודת דוד:והניעותי וגו׳. אניע בגולה את ישראל בין העכו״ם כמו שמנענעין תבואה בככרה להפיל העפר דרך נקביה אשר עם כל זה הצרורות הגסות לא יפלו לארץ דרך נקבי הכברה כי צר להם נקבי הכברה כן ישראל עם כי יהיו נעים ונדים בגולה לא יתמו שם הצדיקים כ״א הפושעים והמורדים:

4. (י)בַּחֶרֶב יָמוּתוּ כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי הָאֹמְרִים לֹא־תַגִּישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ הָרָעָה

   מצודת דוד:בחרב ימותו. המתים בחרב העכו״ם יהיו כל החוטאים שבעמי אשר אומרים לא תבוא עלינו הרעה כי אין גמול ועונש אבל הצדיקים ישארו ולא יאכלם החרב:

5. (יא)בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת־סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת־פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם

   מצודת דוד:ביום ההוא. כאשר יתמו הפושעים: אקים וגו׳. ר״ל אחזיר המלוכה לבית דוד אשר נפלה והושפלה בימי הגולה: וגדרתי וגו׳. את הפרצה שהיה בה אגדור או ר״ל אז לא ימלוך מלך אחר על אפרים להיות פרצה מה במלכות בית דוד: והריסותיו. מה שהיה הריסה במלכות בית דוד כל ימי הגולה שלא מלכו כלל הנה אז אקים אותה ואבננה להיות בנוי ומתוקן כימי עולם ר״ל כמו שהיתה מאז בימי דוד עצמו:

6. (יב)לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת־שְׁאֵרִית אֱדוֹם וְכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם נְאֻם־יְהוָה עֹשֶׂה זֹּאת

   מצודת דוד:למען יירשו וגו׳. הוא הפוך כאשר אמר למען יירשו אשר נקרא וכו׳ ר״ל הממשלה תהיה באופן שיירשו העם אשר שמי נקרא עליהם להיות נקראים עם ה׳ הם יירשו את השארית הנשאר מכל העכו״ם להיות להם לעבדים: עושה זאת. העושה הטובה ההיא:

7. (יג)הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל־הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה

   מצודת דוד:ונגש חורש בקוצר. ר״ל הרבה תבואה תצמח ויהיו עוסקים בקצירה עד זמן החרישה והחורש והקוצר יגשו ויפגשו זה בזה וכן יפגוש דורך ענבים במי שמושך ומוליך התבואה לזריעה כי ירבו הענבים ויהיו עוסקים בדריכת הענבים עד הזריעה: והטיפו. הרבה ענבים יגדלו בהרים ויהיה היין נוטף מהם והוא ענין מליצה: תתמוגגנה. ר״ל יהיה מרעה שמן והחלב יזוב מן הצאן וכאלו נמסו הגבעות משפע הזלת החלב:

8. (יד)וְשַׁבְתִּי אֶת־שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת־יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת־פְּרִיהֶם

   מצודת דוד:ושבתי. אעמיד בהשקט ומרגוע את בני השבי של עמי ישראל: ערים נשמות. שהיו שוממות בעת הגולה: וישבו. בהערים ההם ישבו ולא יגלו עוד מהן: ושתו. הם ישתו היין ולא יבואו עוד עכו״ם לשתותה: ועשו גנות. יתקנו גנות ויזרעום:

9. (טו)וּנְטַעְתִּים עַל־אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ

   מצודת דוד:ונטעתים. יהיו משורשים כאילן הנטוע: ולא ינתשו. ולא יהיו נעקרים עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם מאז ר״ל לא יגלו עוד ממנה כי שמה ישבו עד עולם: