שמואל א פרק ל׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ורלב"ג.

1. (א)וַיְהִי בְּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו צִקְלַג בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ אֶל־נֶגֶב וְאֶל־צִקְלַג וַיַּכּוּ אֶת־צִקְלַג וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ

   מצודת דוד:ביום השלישי. מעת הלוכם מצקלג עם אכיש למלחמה: אל נגב. בו יוכלל נגב כלב ונגב הכרתי האמורים בענין: ויכו. רצה לומר: הרסו העיר:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון

   מצודת ציון

   פשטו. התפזרו לשלול שלל:

2. (ב)וַיִּשְׁבּוּ אֶת־הַנָּשִׁים אֲשֶׁר־בָּהּ מִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ וַיִּנְהֲגוּ וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון

   מצודת ציון

   וישבו. מלשון שביה:

3. (ג)וַיָּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו אֶל־הָעִיר וְהִנֵּה שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם נִשְׁבּוּ

4. (ד)וַיִּשָּׂא דָוִד וְהָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ אֶת־קוֹלָם וַיִּבְכּוּ עַד אֲשֶׁר אֵין־בָּהֶם כֹּחַ לִבְכּוֹת

5. (ה)וּשְׁתֵּי נְשֵׁי־דָוִד נִשְׁבּוּ אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי

6. (ו)וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד כִּי־אָמְרוּ הָעָם לְסָקְלוֹ כִּי־מָרָה נֶפֶשׁ כָּל־הָעָם אִישׁ עַל־בָּנָיו וְעַל־בְּנֹתָיו וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּיהוָה אֱלֹהָיו

   מצודת דוד:ותצר לדוד מאד. רצה לומר: מלבד הצרה שנשבו נשיו, כי עוד אמרו העם לסקלו באבנים, על שהיה מסבב לרדת למלחמה עם אכיש, והיה זה סיבה לשיבואו עמלק ועשו מה שעשו: ויתחזק. עם כל זה היה דוד מתחזק עצמו להשען בה׳:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון

   מצודת ציון

   לסקלו. לרגמו באבנים:

7. (ז)וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בֶּן־אֲחִימֶלֶךְ הַגִּישָׁה־נָּא לִי הָאֵפֹד וַיַּגֵּשׁ אֶבְיָתָר אֶת־הָאֵפֹד אֶל־דָּוִד

8. (ח)וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוָה לֵאמֹר אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד־הַזֶּה הַאַשִּׂגֶנּוּ וַיֹּאמֶר לוֹ רְדֹף כִּי־הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון

   מצודת ציון

   ארדוף. תחסר ה״א השאלה, ומשפטו: הארדוף, ודוגמתו (בראשית ג א): אף כי אמר אלהים, ומשפטו: האף, בה״א השאלה:

9. (ט)וַיֵּלֶךְ דָּוִד הוּא וְשֵׁשׁ־מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּבֹאוּ עַד־נַחַל הַבְּשׂוֹר וְהַנּוֹתָרִים עָמָדוּ

   מצודת דוד:והנותרים עמדו. רצה לומר: הנותרים מאותם שש מאות עצמם, והם שתי המאות האמור במקרא שלאחריו, שנותרו ולא רדפו, הם עמדו אצל הנחל מהעבר הזה, ולא חזרו למקומם:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, רלב"ג

   רש"י

   ויבואו עד נחל הבשור. שש מאות איש:

   והנותרים עמדו. כשהגיעו לנחל הבשור, היו בהם עייפים, ונותרו שם מקצתן:

   רלב"ג

   ויבאו עד נחל הבשור והנותרים עמדו. ר"ל כי כולם הלכו עם דוד בהסכמה אחת עד נחל הבשור והנותרים שלא הסכימו ללכת יותר עמדו שם והם המאתים איש אשר הראו עצמם כאלו הם בלי כח ויגעי' ורפי ידים ולזה לא עברו את המקום ההוא ואולי היה זה ליראתם מהגדוד ההוא או שהיו יגעים מאד וכראות דוד זה הושיבם שם עד בואם לשמור הכלים:

10. (י)וַיִּרְדֹּף דָּוִד הוּא וְאַרְבַּע־מֵאוֹת אִישׁ וַיַּעַמְדוּ מָאתַיִם אִישׁ אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מֵעֲבֹר אֶת־נַחַל הַבְּשׂוֹר

    מצודת דוד:אשר פגרו. מאתים האיש אשר נחלשו מלעבור את הנחל, עמדו ולא רדפו:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    פגרו. נחלשו, ובדברי רבותינו ז״ל (שבת קכט ב): יומא דמפגרי ביה רבנן:

    רש"י

    אשר פגרו. אשר נמנעו, ואומר אני לשון ארמי הוא, תרגום של ונהרסו:

11. (יא)וַיִּמְצְאוּ אִישׁ־מִצְרִי בַּשָּׂדֶה וַיִּקְחוּ אֹתוֹ אֶל־דָּוִד וַיִּתְּנוּ־לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל וַיַּשְׁקֻהוּ מָיִם

    מצודת דוד:איש מצרי. על שם סופו אמר, כי בעת המצאו לא ידעו שהוא מצרי:

    עוד פירושים על פסוק יא: רלב"ג

    רלב"ג

    וימצאו איש מצרי בשדה. ידמה שאותם שנשארו משוטטים הנה והנה קודם שהרחיק דוד מאד מהם או מצאוהו אנשים ההולכים עמו:

12. (יב)וַיִּתְּנוּ־לוֹ פֶלַח דְּבֵלָה וּשְׁנֵי צִמֻּקִים וַיֹּאכַל וַתָּשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו כִּי לֹא־אָכַל לֶחֶם וְלֹא־שָׁתָה מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת

    מצודת דוד:ושני צמוקים. שני אשכלות צמוקים: ותשב רוחו אליו. אמר דרך הפלגה וגוזמא, כאלו יצאה רוחו מחולשת הרעבון, ושבה אליו כשהאכילו:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון

    מצודת ציון

    פלח. חתיכה, כמו (שיר השירים ד ג): כפלח הרמון:

    דבלה. תאנים דרוסות יחד, עד שנעשים גוף אחד, וכן (לעיל כה יח): ומאתים דבלים:

    צמוקים. ענבים יבשים, והוא מלשון (הושע ט יד): ושדים צומקים:

13. (יג)וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד לְמִי־אַתָּה וְאֵי מִזֶּה אָתָּה וַיֹּאמֶר נַעַר מִצְרִי אָנֹכִי עֶבֶד לְאִישׁ עֲמָלֵקִי וַיַּעַזְבֵנִי אֲדֹנִי כִּי חָלִיתִי הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה

    מצודת דוד:למי אתה. עבד של מי אתה, ומאיזה עם אתה: כי חליתי. ולא יכולתי לילך בשוה לו ולזה עזב אותי בדרך: היום שלשה. היום מלאו שלשה ימים:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ואי מזה. איה העם שתאמר מזה אתה:

14. (יד)אֲנַחְנוּ פָּשַׁטְנוּ נֶגֶב הַכְּרֵתִי וְעַל־אֲשֶׁר לִיהוּדָה וְעַל־נֶגֶב כָּלֵב וְאֶת־צִקְלַג שָׂרַפְנוּ בָאֵשׁ

    מצודת דוד:ועל אשר ליהודה. הנגב אשר ליהודה, כי כרתי היתה משל פלשתים, כמו שכתוב (צפניה ב ה): גוי כרתים: ועל נגב כלב. עם שגם היא היתה מיהודה, מכל מקום היה לה שם ידוע לבד:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י

    רש"י

    נגב הכרתי. לדרום של פלשתים, מצינו במקום אחר פלשתים נקראים גוי כרתים, (צפניה ב ה): יושבי חבל הים גוי כרתים:

15. (טו)וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד הֲתוֹרִדֵנִי אֶל־הַגְּדוּד הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים אִם־תְּמִיתֵנִי וְאִם־תַּסְגִּרֵנִי בְּיַד־אֲדֹנִי וְאוֹרִדְךָ אֶל־הַגְּדוּד הַזֶּה

    מצודת דוד:התורידני. להראות דרך מהלכם: ואם תסגרני. או אם תסגרני וכו׳, יהי עליך עונש שבועת שקר:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון

    מצודת ציון

    הגדוד. החיל:

    תסגרני. תמסור אותי, כמו (עמוס א ו): להסגיר לאדום:

16. (טז)וַיֹּרִדֵהוּ וְהִנֵּה נְטֻשִׁים עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ אֹכְלִים וְשֹׁתִים וְחֹגְגִים בְּכֹל הַשָּׁלָל הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לָקְחוּ מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וּמֵאֶרֶץ יְהוּדָה

    מצודת דוד:כל הארץ. אשר הם עליה: בכל השלל. רצה לומר: שמחתם היה בעבור כל השלל הגדול אשר לקחו:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    נטושים. מפוזרים, כמו (במדבר יא לא): ויטוש על המחנה:

    וחוגגים. ענין רקידה וכרכר, כמו (תהלים קז כז): ויחוגו וינועו כשכור:

17. (יז)וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד־הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם וְלֹא־נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם־אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ־נַעַר אֲשֶׁר־רָכְבוּ עַל־הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ

    מצודת דוד:מהנשף. רצה לומר: מנשף יום זה עד ערב יום השני, וכל אותה הערב עד הבוקר אשר הוא למחרתם של שני הנשפים שעברו ומלת ׳ועד׳ עומדת במקום שתים, כאלו אמר ועד הערב ועד למחרתם: לא נמלט מהם איש. מאנשי רגלי:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    מהנשף. מהערב, כמו (ישעיהו כא ד): נשף חשקי:

    רש"י

    למחרתם. למודים הם עמלקים ללקות ביום מחר, כמו שנאמר (שמות יז ט): מחר אנכי נצב וגו', לכך נאמר למחרתם:

    רלב"ג

    מהנשף ועד הערב למחרתם. יתכן שכבר היה ערב כשהשיגם והכה אותם עד ערב מחרת היום ההוא או יהיה נשף בקר, והנה רדף אחריהם כל הלילה וכעלות השחר ראה אותם נטושים על פני השדה ונלחם בהם מהבקר ועד הערב ואמר למחרתם לפי שביום שלפניו פשטו אל נגב ואל צקלג ושרפו צקלג באש:

18. (יח)וַיַּצֵּל דָּוִד אֵת כָּל־אֲשֶׁר לָקְחוּ עֲמָלֵק וְאֶת־שְׁתֵּי נָשָׁיו הִצִּיל דָּוִד

19. (יט)וְלֹא נֶעְדַּר־לָהֶם מִן־הַקָּטֹן וְעַד־הַגָּדוֹל וְעַד־בָּנִים וּבָנוֹת וּמִשָּׁלָל וְעַד כָּל־אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם הַכֹּל הֵשִׁיב דָּוִד

    מצודת דוד:ועד כל אשר לקחו. אפילו מה שלקחו מפלשתים מנגב יהודה וכלב, הכל השיב דוד לעצמו:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ולא נעדר. ולא נחסר, כמו (שם מ כו): איש לא נעדר:

20. (כ)וַיִּקַּח דָּוִד אֶת־כָּל־הַצֹּאן וְהַבָּקָר נָהֲגוּ לִפְנֵי הַמִּקְנֶה הַהוּא וַיֹּאמְרוּ זֶה שְׁלַל דָּוִד

    מצודת דוד:ויקח דוד. לקח לעצמו כל הצאן ובקר, אף מאשר שללו עמלק מבני פלשתים ויהודה: נהגו לפני המקנה. רצה לומר: מנהיגים לפנות הדרך, הלכו לפני המקנה ההוא, ובבוא מי מפלשתים ומיהודה לקחת מקנהו, אמרו זה שלל דוד, רצה לומר: אין לכם חלק בזה, כי דוד לעצמו שללו, ולא בעבור להחזיר לבעליו:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י

    רש"י

    את כל הצאן והבקר. ששבה הגדוד מנגב יהודה ומנגב כלב:

    נהגו. אנשים מנהיגים והולכים לפני המקנה ההוא, להתכבד ולהתהלל, זה שלל דוד:

21. (כא)וַיָּבֹא דָוִד אֶל־מָאתַיִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־פִּגְּרוּ מִלֶּכֶת אַחֲרֵי דָוִד וַיֹּשִׁיבֻם בְּנַחַל הַבְּשׂוֹר וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת דָּוִד וְלִקְרַאת הָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶת־הָעָם וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם

    מצודת דוד:אל מאתים וכו׳. רצה לומר: סמוך להם: ויושיבום. ודוד ואנשיו הושיבום בעבר נחל הבשור לשמור הכלים: ויצאו. ממקום מושבם:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון

    מצודת ציון

    פגרו. נחלשו:

22. (כב)וַיַּעַן כָּל־אִישׁ־רָע וּבְלִיַּעַל מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם־דָּוִד וַיֹּאמְרוּ יַעַן אֲשֶׁר לֹא־הָלְכוּ עִמִּי לֹא־נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ כִּי־אִם־אִישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־בָּנָיו וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ

    מצודת דוד:איש וכו׳. לכל איש את אשתו ובניו, וינהגו לעצמם וילכו להם, אבל לא יחלקו עמנו בשלל, אף של עצמם לא יקחו:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון

    מצודת ציון

    יען. בעבור:

23. (כג)וַיֹּאמֶר דָּוִד לֹא־תַעֲשׂוּ כֵן אֶחָי אֵת אֲשֶׁר־נָתַן יְהוָה לָנוּ וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ וַיִּתֵּן אֶת־הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ בְּיָדֵנוּ

    מצודת דוד:את אשר נתן. רצה לומר: וכי בכח ידינו לקחנו, הלא הוא את אשר נתן ה׳ לנו, ושמר אותם כי לא נפקד ממנו איש, והוא מסר את הגדוד בידינו, ואם מה׳ נעשית, הלא כולנו עם ה׳ אנחנו:

24. (כד)וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל־הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ

    מצודת דוד:ומי ישמע. רצה לומר: ואף אם נעשתה בעוצם ידינו, מכל מקום מי ישמע לכם לדבר הזה, כי הלא על כל פנים ישבו לשמור הכלים, אם כן מהראוי לחלוק עמהם שוה בשוה, כי כן הוא הנהוג מאז, שיהיה כחלק היורד וכו׳, ויחדיו יחלוקו מבלי קדימה כלל ליורדי המלחמה, כי אם לא ישמרו הם הכלים, לא היה מהאפשר להלוחמים להלחם:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    כחלק וגו׳. וכחלק, רצה לומר כחלק זה, כן חלק זה:

    רלב"ג

    כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדו יחלוקו. אמר להם לאמת שאין ראוי שיעשה כמו שאמרו לפי שאין זכות האדם בשלל מפני הסתכנו בירידה אל המלחמה כי אשר ירד אל המלחמה ואשר ישב על הכלים לשמרם מהאנשים הבאים למלחמה הוא חולק עם היורדי' למלחמה ואע"פ שאינו מסתכן שם וזה דבר מבואר ולזה אין ראוי שתאמרו שתזכו בשלל אתם לבדכם שירדתם במלחמ' מצורף לזה שזה לא היה בעוצם ידכם אבל היה בעזר אלהי בזכות כלנו אשר הלכו ואשר נשארו:

25. (כה)וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט לְיִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה

    מצודת דוד:ויהי וכו׳. רצה לומר: כן הנהיג דוד לעולם, ועשה הדבר הזה לחוק ומשפט לישראל: עד היום הזה. רצה לומר: עד הזמן שגלו ישראל, ולא נתעסקו עוד במלחמה:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    לחק. לדבר קבוע:

    ולמשפט. למנהג, וכפל הדבר במלות שונות:

    רש"י

    מהיום ההוא ומעלה. לא נאמר והלאה, אלא ומעלה, כבר הנהיג אברהם בחוק זה (בראשית יד כד): 'בלעדי רק אשר אכלו הנערים' וגו', הם היושבים על הכלים, 'וחלק האנשים', ההולכים במלחמה בבראשית רבה (מג ט):

    רלב"ג

    והנה שמה דוד לחק ולמשפט בישראל. שיחלקו כלם בשלל עד היום הזה ולפרסם הנס אשר עשה הש"י לדוד ולנדיבותו שלח מן השלל לזקני יהודה לרעהו בכל המקומות הנזכרים פה:

26. (כו)וַיָּבֹא דָוִד אֶל־צִקְלַג וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה מִשְּׁלַל אֹיְבֵי יְהוָה

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    לרעהו. לכל רעה ורעה, וכן (איוב מב י): בהתפללו בעד רעהו:

    ברכה. מנחה ומתנה, כמו (לעיל כה כז): ועתה הברכה:

    רש"י

    לרעהו. לאוהביו:

27. (כז)לַאֲשֶׁר בְּבֵית־אֵל וְלַאֲשֶׁר בְּרָמוֹת־נֶגֶב וְלַאֲשֶׁר בְּיַתִּר

    מצודת דוד:לאשר וכו׳. לזקני יהודה רעיו, אשר הם בבית אל וכו׳:

28. (כח)וְלַאֲשֶׁר בַּעֲרֹעֵר וְלַאֲשֶׁר בְּשִׂפְמוֹת וְלַאֲשֶׁר בְּאֶשְׁתְּמֹעַ

29. (כט)וְלַאֲשֶׁר בְּרָכָל וְלַאֲשֶׁר בְּעָרֵי הַיְּרַחְמְאֵלִי וְלַאֲשֶׁר בְּעָרֵי הַקֵּינִי

30. (ל)וְלַאֲשֶׁר בְּחָרְמָה וְלַאֲשֶׁר בְּבוֹר־עָשָׁן וְלַאֲשֶׁר בַּעֲתָךְ

31. (לא)וְלַאֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וּלְכָל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר־הִתְהַלֶּךְ־שָׁם דָּוִד הוּא וַאֲנָשָׁיו

    מצודת דוד:אשר התהלך שם. בעת ברחו מפני שאול:

    עוד פירושים על פסוק לא: רש"י

    רש"י

    אשר התהלך שם דוד. שהיו מחבאים אותו מפני שאול: