שמואל א פרק כ״ט

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ורלב"ג.

1. (א)וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת־כָּל־מַחֲנֵיהֶם אֲפֵקָה וְיִשְׂרָאֵל חֹנִים בַּעַיִן אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון

   מצודת ציון

   בעין. בעין המים, והוא מעין:

2. (ב)וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים עֹבְרִים לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עֹבְרִים בָּאַחֲרֹנָה עִם־אָכִישׁ

   מצודת דוד:וסרני וכו׳. הסרנים עם מחניהם מאה מאה לבד, עד תשלום האלף, וכן כל אלף בפני עצמו:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רלב"ג

   מצודת ציון

   וסרני. ענין שררה:

   רלב"ג

   יש לשאול איך הסכים דוד ללכת עם אכיש להלחם עם ישראל אלא שהתר זה הספק איננו ממה שיקשה וזה כי דוד הוכרח למלאת מצות אכיש מצד היותו תחתיו ומפני מה שגלה לו שהוא תמיד פושט על ישראל להראות לו כי נבאש דוד את עמו והנה היתר מחשבת דוד בלכתו להיות לשטן לפלשתים ולסכל עצתם על ישראל כי זה ממה שיקל לו עשייתו אחר שהם בוטחים בו:

3. (ג)וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים מָה הָעִבְרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל־שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים הֲלוֹא־זֶה דָוִד עֶבֶד שָׁאוּל מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיָה אִתִּי זֶה יָמִים אוֹ־זֶה שָׁנִים וְלֹא־מָצָאתִי בוֹ מְאוּמָה מִיּוֹם נָפְלוֹ עַד־הַיּוֹם הַזֶּה

   מצודת דוד:מה העברים האלה. רצה לומר: מה המה עושים פה: זה ימים. שישב עמי בגת: או זה שנים. שישב בערי השדה: ולא מצאתי וכו׳. רצה לומר: מיום שכנו אצלינו, הן בהיותו בגת, הן בהיותו בערי השדה, לא מצאתי בו מאומה רע:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   העברים. כן קרויים ישראל, כי בעבר הנהר ישבו אבותיכם:

   נפלו. שכנו, כמו (בראשית כה יח): על פני כל אחיו נפל:

   רש"י

   מיום נפלו. מיום חנייתו עלי:

4. (ד)וַיִּקְצְפוּ עָלָיו שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ לוֹ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים הָשֵׁב אֶת־הָאִישׁ וְיָשֹׁב אֶל־מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר הִפְקַדְתּוֹ שָׁם וְלֹא־יֵרֵד עִמָּנוּ בַּמִּלְחָמָה וְלֹא־יִהְיֶה־לָּנוּ לְשָׂטָן בַּמִּלְחָמָה וּבַמֶּה יִתְרַצֶּה זֶה אֶל־אֲדֹנָיו הֲלוֹא בְּרָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים הָהֵם

   מצודת דוד:עליו. על אכיש: אשר הפקדתו. אשר הנחתו לשבת שם: ולא יהיה וכו׳. כי פן יהיה נוסף על שונאינו ונלחם בנו: ובמה. רצה לומר: וכי באיזה דבר יכול הוא לרצות עצמו לאדוניו שאול, למחול לו על מה שמרד בו, הלא בהבאת ראשינו אליו יתרצה אליו, ועל הכוונה ההיא הולך אתנו:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון

   מצודת ציון

   הפקדתו. מלשון פקדון והנחה:

   לשטן. לעשות איבה ושטנה, ודומה לו (מלכים א יא יד): ויקם שטן לשלמה:

   יתרצה. מלשון רצוי:

5. (ה)הֲלוֹא־זֶה דָוִד אֲשֶׁר יַעֲנוּ־לוֹ בַּמְּחֹלוֹת לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו

   מצודת דוד:אשר יענו לו. אשר הרימו קול בעבורו על המחולות לאמר הכה וכו׳, ואם כן מעולם הוא שונא לפלשתים ומכה בהם, ואין לבטוח בו:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון

   מצודת ציון

   יענו. ענין הרמת קול:

   במחולות. שם כלי זמר:

6. (ו)וַיִּקְרָא אָכִישׁ אֶל־דָּוִד וַיֹּאמֶר אֵלָיו חַי־יְהוָה כִּי־יָשָׁר אַתָּה וְטוֹב בְּעֵינַי צֵאתְךָ וּבֹאֲךָ אִתִּי בַּמַּחֲנֶה כִּי לֹא־מָצָאתִי בְךָ רָעָה מִיּוֹם בֹּאֲךָ אֵלַי עַד־הַיּוֹם הַזֶּה וּבְעֵינֵי הַסְּרָנִים לֹא־טוֹב אָתָּה

   מצודת דוד:כי ישר אתה וכו׳. אני מחזיק אותך לאיש ישר ונאמן, וטוב בעיני בואך עמי במלחמה: ובעיני. אבל בעיני וכו׳:

7. (ז)וְעַתָּה שׁוּב וְלֵךְ בְּשָׁלוֹם וְלֹא־תַעֲשֶׂה רָע בְּעֵינֵי סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים

   מצודת דוד:ולא תעשה רע. דבר הרע בעיני הסרנים:

8. (ח)וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אָכִישׁ כִּי מֶה עָשִׂיתִי וּמַה־מָּצָאתָ בְעַבְדְּךָ מִיּוֹם אֲשֶׁר הָיִיתִי לְפָנֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי לֹא אָבוֹא וְנִלְחַמְתִּי בְּאֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ

   מצודת דוד:כי מה. מדוע אשוב, כי מה עשיתי דבר רע:

9. (ט)וַיַּעַן אָכִישׁ וַיֹּאמֶר אֶל־דָּוִד יָדַעְתִּי כִּי טוֹב אַתָּה בְּעֵינַי כְּמַלְאַךְ אֱלֹהִים אַךְ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים אָמְרוּ לֹא־יַעֲלֶה עִמָּנוּ בַּמִּלְחָמָה

   מצודת דוד:ידעתי. הן ידעתי שלא נמצא בך רעה, כי טוב וכו׳:

10. (י)וְעַתָּה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְעַבְדֵי אֲדֹנֶיךָ אֲשֶׁר־בָּאוּ אִתָּךְ וְהִשְׁכַּמְתֶּם בַּבֹּקֶר וְאוֹר לָכֶם וָלֵכוּ

    מצודת דוד:ועבדי אדוניך. רצה לומר: אנשיך שהיו מאז עבדי שאול אדוניך, והבאישו בו כמוך, וכאומר: בעבור זה נחשדים גם המה בעיני הסרנים כמוך, ולזה ישובו עמך: ואור לכם. כשיאיר לכם היום, לכו לדרככם:

    עוד פירושים על פסוק י: רלב"ג

    רלב"ג

    ועבדי אדניך אשר באו אתך. הם אנשי דוד כי לא רצ' שישובו כי אם העבדים:

    והשכמתם בבקר ואור לכם ולכו. ר"ל תכף שיהיה האור לכם ואמר לו זה שלא יסתכנו על יד אנשי המלחמה:

11. (יא)וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד הוּא וַאֲנָשָׁיו לָלֶכֶת בַּבֹּקֶר לָשׁוּב אֶל־אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וּפְלִשְׁתִּים עָלוּ יִזְרְעֶאל