שמואל א פרק ל״א

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ורלב"ג.

1. (א)וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ

   מצודת דוד:ופלשתים נלחמים. כאומר נחזור לענין הראשון:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י

   רש"י

   ופלשתים נלחמים בישראל. כאדם האומר נחזור לענין ראשון:

2. (ב)וַיַּדְבְּקוּ פְלִשְׁתִּים אֶת־שָׁאוּל וְאֶת־בָּנָיו וַיַּכּוּ פְלִשְׁתִּים אֶת־יְהוֹנָתָן וְאֶת־אֲבִינָדָב וְאֶת־מַלְכִּי־שׁוּעַ בְּנֵי שָׁאוּל

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון

   מצודת ציון

   וידבקו. השיגום, עד שהיו דבוקים להם:

3. (ג)וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה אֶל־שָׁאוּל וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת וַיָּחֶל מְאֹד מֵהַמּוֹרִים

   מצודת דוד:אל שאול. כי בניו כבר הרגו, והיתה כל פני המלחמה אליו לבד: המורים אנשים בקשת. כמו אנשים המורים בקשת, ורצה לומר: שמצאו מקומו אשר נטמן בה, ופחד מהם שלא יתעללו בו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון

   מצודת ציון

   המורים. הזורקים בחצים, כמו (לעיל כ לו): אשר אנכי מורה:

   ויחל. מלשון חלחלה ופחד:

4. (ד)וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ פֶּן־יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ־בִי וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאֹד וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת־הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ

   מצודת דוד:ודקרני בה. רצה לומר: דקירת מות: ודקרוני והתעללו בי. רצה לומר: דקירות מכאיבות, ולהשאר חי ויתעללו בי: כי ירא. פחד מה׳, לשלוח יד במשיחו: ויפול עליה. להמית את עצמו:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רלב"ג

   מצודת ציון

   שלוף. ענין הוצאת החרב מתעדה, כמו (לעיל יז נא): וישלפה מתערה:

   ודקרני. ענין נעיצה, כמו (זכריה יב י): אשר דקרו:

   והתעללו. ענין לעג שחוק ובזיון, כמו (במדבר כב כט): התעללת בי:

   ולא אבה. ולא רצה:

   רלב"ג

   פן יבאו הערלים האלה ודקרוני והתעללו בי. היה ירא שימיתוהו באכזריות גדולה מפני מה שהשחית בהם ולזה בחר שימות ביד אוהביו:

   ויקח שאול את החרב ויפל עליה. ידמה מזה המקום שכחש העמלקי שאמר לדוד שכבר הרג שאול ואולם אמר זה למצא חן בעיני דוד כי יודע היה שנאת שאול אל דוד ואפשר כי לא מת שאול בנפלו על חרבו והשלים להמיתו זה הגר העמלקי כמו שספר לדוד והוא יותר נכון לפי מה שאחשוב:

5. (ה)וַיַּרְא נֹשֵׂא־כֵלָיו כִּי מֵת שָׁאוּל וַיִּפֹּל גַּם־הוּא עַל־חַרְבּוֹ וַיָּמָת עִמּוֹ

   מצודת דוד:כי מת. רצה לומר: קרוב למות, כי בן איש גר העמלקי השלים מיתתו, כמו שכתוב בשמואל ב׳ (א י):

6. (ו)וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו וְנֹשֵׂא כֵלָיו גַּם כָּל־אֲנָשָׁיו בַּיּוֹם הַהוּא יַחְדָּו

   מצודת דוד:אנשיו. עבדיו עושי רצונו:

7. (ז)וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בְּעֵבֶר הָעֵמֶק וַאֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן כִּי־נָסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וְכִי־מֵתוּ שָׁאוּל וּבָנָיו וַיַּעַזְבוּ אֶת־הֶעָרִים וַיָּנֻסוּ וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶן

   מצודת דוד:בעבר העמק. הוא עמק יזרעאל, שהיה סמוך למקום המלחמה:

8. (ח)וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים לְפַשֵּׁט אֶת־הַחֲלָלִים וַיִּמְצְאוּ אֶת־שָׁאוּל וְאֶת־שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו נֹפְלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון

   מצודת ציון

   לפשט. להסיר בגדיהם, כמו (ויקרא ו ד): ופשט את בגדיו:

   נופלים. רוצה לומר נופלים בארץ פגרים מתים:

9. (ט)וַיִּכְרְתוּ אֶת־רֹאשׁוֹ וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת־כֵּלָיו וַיְשַׁלְּחוּ בְאֶרֶץ־פְּלִשְׁתִּים סָבִיב לְבַשֵּׂר בֵּית עֲצַבֵּיהֶם וְאֶת־הָעָם

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון

   מצודת ציון

   כליו. בגדיו וכלי זיינו:

   וישלחו. את שלוחיהם:

   בית עצביהם. אנשי בית עבודה זרה הקרוים עצבים, כי מעציבים לב עובדיהם, צועקים אליהם ואינם עונים:

10. (י)וַיָּשִׂמוּ אֶת־כֵּלָיו בֵּית עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת־גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון

    מצודת ציון

    עשתרות. שם עבודה זרה מה:

    גויתו. גופו, כמו (דניאל י ו): וגויתו כתרשיש:

    תקעו. תלאו, [תלו] כמו (במדבר כה ד): והוקע אותם לה׳:

11. (יא)וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו יֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד אֵת אֲשֶׁר־עָשׂוּ פְלִשְׁתִּים לְשָׁאוּל

    מצודת דוד:וישמעו אליו. כמו עליו, וחוזר ומפרש את אשר עשו פלשתים לשאול, לתקוע גויתו בחומה:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י

    רש"י

    וישמעו אליו. כמו עליו, על שאול:

12. (יב)וַיָּקוּמוּ כָּל־אִישׁ חַיִל וַיֵּלְכוּ כָל־הַלַּיְלָה וַיִּקְחוּ אֶת־גְּוִיַּת שָׁאוּל וְאֵת גְּוִיֹּת בָּנָיו מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן וַיָּבֹאוּ יָבֵשָׁה וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם שָׁם

    מצודת דוד:וישרפו. על הבשר יאמר, על כי נסרחו ורמה עלתה בהם, לזה שרפו אותם או על כלי תשמישו יאמר, כי כן הדרך לשרוף כלי תשמישי המלך, לבל ישתמש בהם אחר, וכן אמרו רבותינו ז״ל שורפין על המלכים:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י

    רש"י

    וישרפו אותם שם. תרגום: וקלו עליהן כמא דקלן על מלכיא תמן, כדתנן (עבודה זרה יא א) שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי:

13. (יג)וַיִּקְחוּ אֶת־עַצְמֹתֵיהֶם וַיִּקְבְּרוּ תַחַת־הָאֶשֶׁל בְּיָבֵשָׁה וַיָּצֻמוּ שִׁבְעַת יָמִים

    מצודת דוד:ויצומו. מחמת צער ואבל, על כי עזרם במלחמה מול בני עמון, כמו שכתוב למעלה (פרק יא):

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון

    מצודת ציון

    האשל. שם אילן מה:

    ויצומו. התענו: