שמואל א פרק י״א

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ורלב"ג.

1. (א)וַיַּעַל נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי וַיִּחַן עַל־יָבֵשׁ גִּלְעָד וַיֹּאמְרוּ כָּל־אַנְשֵׁי יָבֵישׁ אֶל־נָחָשׁ כְּרָת־לָנוּ בְרִית וְנַעַבְדֶךָּ

   מצודת דוד:כרת לנו ברית. לבל המית אותנו:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רלב"ג

   מצודת ציון

   ויחן. מלשון חניה:

   רלב"ג

   אחר זה עלה נחש העמוני וחנ' אצל יביש גלעד להלחם עם יש' וליראתם ממנו אמרו לו יושבי יביש גלעד שיכרות להם ברית ויעבדוהו ר"ל שיהיו לו למס והוא לאכזריותו לא הסכים לקחת מהם מס אלא שינקר להם כל עין ימין להשים זה הענין חרפה על כל ישראל שלחולשתם הלכו ויצטרכו לכרות ברית עמו וזה האופן אשר בו מהזרות והקושי הרבה:

2. (ב)וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל־עֵין יָמִין וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:בזאת. בזה התנאי והאופן, שאנקר מכל איש עין ימינו: ושמתיה חרפה. הדבר הזה יהי חרפה לכל ישראל, על שלא יוכלו להושיע אתכם מבזיון גדול כזה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   בנקור. ענין נקיבה, כמו (במדבר טז יד): העיני האנשים ההם תנקר:

   רש"י

   כל עין ימין. כמשמעו ומדרש אגדה (ילקוט שמעוני רמז קיא): הביאו לי ספר תורתכם שנתנה מימין, ואשרפה, על שכתוב בו (דברים כג ד): לא יבא עמוני ומואבי וגו':

   חרפה. גדוף:

3. (ג)וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זִקְנֵי יָבֵישׁ הֶרֶף לָנוּ שִׁבְעַת יָמִים וְנִשְׁלְחָה מַלְאָכִים בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְאִם־אֵין מוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ וְיָצָאנוּ אֵלֶיךָ

   מצודת דוד:הרף לנו. התרפה מאתנו והמתן שבעת ימים, ורצה לומר: אם הכוונה בזה לחרף כל ישראל, הנה ראוי להודיעם, ואם לא יושיעונו אז יחשב לחרפה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רלב"ג

   מצודת ציון

   הרף. מלשון רפיון:

   רלב"ג

   ולקחו ממנו זמן שבעת ימים לשלוח זה בכל גבול ישראל לראות אם ימצאו עזר ואם לא ימצאו יצאו אליו ויעשה בהם כרצונו, והנה הסכים בזה נחש כי דעתו היה להלחם עם ישראל ולקחת את ארצם אם יוכל, והנה באו הדברים עד שאול וסבב שנאספו כל ישראל להלחם עם נחש, והכו את עמון מכה רבה והנשארים נסו ונתפזרו אנה ואנה עד שלא נשארו בהם שנים יחד:

4. (ד)וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים גִּבְעַת שָׁאוּל וַיְדַבְּרוּ הַדְּבָרִים בְּאָזְנֵי הָעָם וַיִּשְׂאוּ כָל־הָעָם אֶת־קוֹלָם וַיִּבְכּוּ

5. (ה)וְהִנֵּה שָׁאוּל בָּא אַחֲרֵי הַבָּקָר מִן־הַשָּׂדֶה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מַה־לָּעָם כִּי יִבְכּוּ וַיְסַפְּרוּ־לוֹ אֶת־דִּבְרֵי אַנְשֵׁי יָבֵישׁ

   מצודת דוד:אחרי הבקר. על כי ראה שבזוהו, לא נהג גם הוא עדיין בעצמו כבוד מלוכה, והלך אחרי הבקר להנהיגם כדרך ההדיוט:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י

   רש"י

   אחרי הבקר. אחר זמן מועד ביאת הבקר מן השדה:

6. (ו)וַתִּצְלַח רוּחַ־אֱלֹהִים עַל־שָׁאוּל כְּשָׁמְעוֹ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּחַר אַפּוֹ מְאֹד

   מצודת דוד:ותצלח. עבר עליו רוח גודל לבב וגבורה מה׳ כשמעו וכו׳, וחרה אפו על נחש העמוני:

7. (ז)וַיִּקַּח צֶמֶד בָּקָר וַיְנַתְּחֵהוּ וַיְשַׁלַּח בְּכָל־גְּבוּל יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַמַּלְאָכִים לֵאמֹר אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ וַיִּפֹּל פַּחַד־יְהוָה עַל־הָעָם וַיֵּצְאוּ כְּאִישׁ אֶחָד

   מצודת דוד:ביד המלאכים. אשר באו מיבש גלעד: לאמר. צום לאמר להם: מי שלא יצא למלחמה ינותח בקרו כזה: פחד ה׳. לא פחד נתיחת הבקר, כי אם פחדו מה׳ להמרות פי משיחו: כאיש אחד. רצה לומר: במהירות רב ובהסכמה אחת:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   צמד. זוג, על שם שדרכם ללכת מצומדים ומחוברים:

   וינתחהו. חתך כל אחד לנתחים, רוצה לומר לאברים:

   רש"י

   לבקרו. לבהמותיו:

8. (ח)וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק וַיִּהְיוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   בבזק. שם מקום:

   רש"י

   ויפקדם בבזק. רבותינו אמרו (יומא כב ב): בשברי חרסים (ס"א, אינו). לשון אחר: בבזק, באבנים, שנטל מכל אחד אבן ומנאם, כמו (לקמן טו ד): ויפקדם בטלאים, שנטל מכל אחד טלה ומנאם בהם, כמו שהיו מונים אותם בחצאי שקלים, ותרגם (משלי כו ח): כצרור אבן במרגמה, היך בזקא דכיפא בקלעא. ובילמדנו: ויפקדם בטלאים, כד אינון מסכנין, באלין בזקייא, כד אינון עתירים, באלין אימריא. לשון אחר: 'בבזק', שם מקום הנזכר בספר שופטים (א ה) וימצאו את אדוני בזק בבזק:

9. (ט)וַיֹּאמְרוּ לַמַּלְאָכִים הַבָּאִים כֹּה תֹאמְרוּן לְאִישׁ יָבֵישׁ גִּלְעָד מָחָר תִּהְיֶה־לָכֶם תְּשׁוּעָה כְּחֹם הַשָּׁמֶשׁ וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים וַיַּגִּידוּ לְאַנְשֵׁי יָבֵישׁ וַיִּשְׂמָחוּ

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון

   מצודת ציון

   לאיש. לכל איש:

   כחום השמש. כאשר יתחמם השמש בגבורתו, והוא חצי היום:

10. (י)וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי יָבֵישׁ מָחָר נֵצֵא אֲלֵיכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָּנוּ כְּכָל־הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם

    מצודת דוד:ויאמרו אנשי יביש. אמרו לאנשי נחש העמוני: מחר נצא וכו׳ ועשו בנו כאשר תרצו, ולהטעותם אמרו, שלא יהיו נשמרים:

11. (יא)וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּשֶׂם שָׁאוּל אֶת־הָעָם שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיָּבֹאוּ בְתוֹךְ־הַמַּחֲנֶה בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּכּוּ אֶת־עַמּוֹן עַד־חֹם הַיּוֹם וַיְהִי הַנִּשְׁאָרִים וַיָּפֻצוּ וְלֹא נִשְׁאֲרוּ־בָם שְׁנַיִם יָחַד

    מצודת דוד:בתוך המחנה. של נחש העמוני: באשמורת הבקר. הוא המשמר השלישי הסמוך לבוקר: ויפוצו. נתפזרו אלו מאלו:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ראשים. חלקים:

    באשמורת. מלשון משמר:

    היום. השמש קרויה יום, כמו (בראשית ג ח): לרוח היום:

    ויפוצו. נתפזרו, כמו (במדבר י לה): ויפוצו אויביך:

12. (יב)וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל־שְׁמוּאֵל מִי הָאֹמֵר שָׁאוּל יִמְלֹךְ עָלֵינוּ תְּנוּ הָאֲנָשִׁים וּנְמִיתֵם

    מצודת דוד:מי האומר. מי האיש האומר בלעג ובתמיה, שאול ימלוך עלינו וכי הגון הוא למלוכה, את האנשים האלה תנו בידינו ונמיתם, ואמרו זה על כי ראו שה׳ עמו והתשועה באה על ידו:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י

    רש"י

    מי האומר. בלשון בזיון, שאול ימלוך עלינו, תנו אותם ונמיתם:

    ימלוך עלינו. בתמיה:

13. (יג)וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לֹא־יוּמַת אִישׁ בַּיּוֹם הַזֶּה כִּי הַיּוֹם עָשָׂה־יְהוָה תְּשׁוּעָה בְּיִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:כי היום וכו׳. ואין ראוי להמית איש ביום תשועה:

    עוד פירושים על פסוק יג: רלב"ג

    רלב"ג

    לא יומת איש ביום הזה. יתכן שאחר היום המיתום או אמר שאול לא יומת איש ביום הזה על צד התחבולה למלט האנשים ההם מיד ישראל להראות להם שדעתו להמיתם אחר היום ההוא:

14. (יד)וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־הָעָם לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה

    מצודת דוד:ונחדש שם המלוכה. על כי בראשונה לא קבלוהו כולם ברצון:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    ויאמר שמואל וגו' ונחדש שם המלוכה. לפי שבראשונה היו עוררים על הדבר, ועתה נתרצו כולם:

    רלב"ג

    ואולי לזאת הסבה סבב שמואל לחדש המלוכה בגלגל כאילו הראה שעד עתה לא היה מלך בשלמות:

15. (טו)וַיֵּלְכוּ כָל־הָעָם הַגִּלְגָּל וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת־שָׁאוּל לִפְנֵי יְהוָה בַּגִּלְגָּל וַיִּזְבְּחוּ־שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי יְהוָה וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל־אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד־מְאֹד

    מצודת דוד:וימליכו שם. המליכוהו שנית, בהסכמת כולם וברצון טוב: לפני ה׳. כי השכינה שורה במקום שרוב צבור נאספים:

    עוד פירושים על פסוק טו: רלב"ג

    רלב"ג

    ואמר לפני ה' בגלגל כי שם בנו מזבח וזבחו בו ובראשונ' היה שם המשכן כמו שנזכר בספר יהושע בתחלתו, ואחר זה השתדל שמואל להביא את ישראל ומלכם אל שיתנהגו בדרכי התורה ולא יסורו ממנה וזכר להם תחלה שכל ימיו הנהיגם בדרכי התורה מאין נשא פנים לאדם ולא לקחם שום דבר לא על צד העושק ולא באופן אחר והעיד להם זה בפני ה' ובפני שאול כאילו יהיה השם יתעלה לעד ביניהם על זה ושאול משיחו עד שהם הודו שהאמת כן הוא כמו שאמר שמואל: