שמואל א פרק י׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ורלב"ג.

1. (א)וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת־פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל־רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי־מְשָׁחֲךָ יְהוָה עַל־נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד

   מצודת דוד:הלא. באמת הדבר אשר משחך ה׳ על ידי:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רלב"ג

   מצודת ציון

   פך. שם כלי מה:

   ויצוק. ושפך:

   וישקהו. נשק לו:

   רלב"ג

   והנה לקח שמואל פך השמן ויצק על ראש שאול למשחו למלך על ישראל ונתן לו אותות כדי שיאמין כי הממלכה תהיה לו והאות היותר חזק מהם הוא ההפך לו לב אחר והתנבאו עם נביאים והוא לא נסה קודם זה להיות לו יד ושם בנבואה:

2. (ב)בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי וּמָצָאתָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִם־קְבֻרַת רָחֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִן בְּצֶלְצַח וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת אֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְבַקֵּשׁ וְהִנֵּה נָטַשׁ אָבִיךָ אֶת־דִּבְרֵי הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָכֶם לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לִבְנִי

   מצודת דוד:בלכתך. לאמת בלבבו דבר המלוכה, אמר לו אותות, האחת היא, שאמר לו בלכתך וכו׳: עם קבורת רחל. רצה לומר: אשר הם עתה סמוך לקבורת רחל, ואתה הולך והם באים, ותמצאם בגבול בנימין בצלצח: והנה נטש. כאומר הנה בהמצאם עזב דאגה קטנה, ובא לו על ידם דאגה גדולה, ואומר מה אעשה למצוא את בני:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   עם קבורת רחל. סמוך לקבורתה:

   נטש. עזב:

   רש"י

   עם קבורת רחל בגבול בנימן. והלא קבורת רחל בגבול יהודה בבית לחם, אלא עכשיו הם בקבורת רחל, וכשתפגע בהם תמצאם בגבול בנימן בצלצח, כך שנויה בתוספתא דסוטה (פרק יא):

   צלצח. צל לצח של הקב"ה, שהוא צח ואדום, והיא ירושלים:

   ודאג לכם. יירא עליכם, כל לשון 'דאגה', לשון 'יראה', דושטי"ר בלע"ז:

3. (ג)וְחָלַפְתָּ מִשָּׁם וָהָלְאָה וּבָאתָ עַד־אֵלוֹן תָּבוֹר וּמְצָאוּךָ שָּׁם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים עֹלִים אֶל־הָאֱלֹהִים בֵּית־אֵל אֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשָׁה גְדָיִים וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵבֶל־יָיִן

   מצודת דוד:וחלפת. והאות השני הוא, כאשר תעבור משם והלאה וכו׳: בית אל. זה שילה שעמד בה בית אלהים:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   וחלפת. ענין העברה, כמו (שיר השירים ב יא) חלף הלך לו:

   נבל. נאד:

   רש"י

   אילון תבור. מישר תבור:

4. (ד)וְשָׁאֲלוּ לְךָ לְשָׁלוֹם וְנָתְנוּ לְךָ שְׁתֵּי־לֶחֶם וְלָקַחְתָּ מִיָּדָם

5. (ה)אַחַר כֵּן תָּבוֹא גִּבְעַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־שָׁם נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם הָעִיר וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִיאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים

   מצודת דוד:אחר כן. והאות השלישי, כאשר תבוא אל גבעת האלהים והיא קרית יערים, שעמד הארון שם בגבעה כמו שכתוב למעלה (ז א): נבל וכו׳. בכדי לשמחם להשרות הנבואה עליהם, כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, (שבת ל ב) וכן נאמר באלישע (מלכים ב טו ג): והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   נציבי. פקידי פלשתים, מה שהציבו:

   ופגעת. ענין פגישה:

   חבל. סיעה, כמו (תהלים קיט סא): חבלי רשעים:

   נבל ותוף וגו׳. שמות מיני כלי זמר:

   רש"י

   גבעת האלהים. גבעת קרית יערים, אשר עכשיו ארון האלהים שם:

   נציבי פלשתים. סרדיוטות שמינו על ישראל, שהיו רודין בה, ומושיבים נציבים בערי ישראל:

   חבל נביאים. תרגם יונתן: סיעת ספריא: חבל. סיעה, וכן (שמואל-ב כב ו): חבלי שאול סבוני, משרית רשיעיא אקפוני:

   מהבמה. תרגם יונתן: מבית אסחרותא:

6. (ו)וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ יְהוָה וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר

   מצודת דוד:וצלחה. תעבור עליך רוח ה׳ ותנבא עמם, ותהיה נהפך לאיש אחר, כי עתה אינך נביא:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון

   מצודת ציון

   וצלחה. ועברה, כמו (שמואל ב יט יח): וצלחו הירדן:

7. (ז)וְהָיָה כִּי תָבֹאנָה הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה לָךְ עֲשֵׂה לְךָ אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ כִּי הָאֱלֹהִים עִמָּךְ

   מצודת דוד:עשה לך. התקן לך כלי מלכות כפי יכולתך, כי האלהים עמך ומלוך תמלוך:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י

   רש"י

   כי תבאנה האותות האלה לך. ותדע כי דברי אמת, וכשם שבאו לך אותות הללו, כך יתקיים דבר המלוכה:

   עשה לך אשר תמצא ידך. אתקין לך מאני מלכותא, והכן לך טכסיסי המלוכה כמו שתוכל:

8. (ח)וְיָרַדְתָּ לְפָנַי הַגִּלְגָּל וְהִנֵּה אָנֹכִי יֹרֵד אֵלֶיךָ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לִזְבֹּחַ זִבְחֵי שְׁלָמִים שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד־בּוֹאִי אֵלֶיךָ וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה

   מצודת דוד:וירדת לפני הגלגל. הזהירו ואמר לו, לאחר שתמלוך כאשר תרד הגלגל בעת המלחמה עם פלשתים, והנה תרד שם קודם שארד אני, ותמתין אז שבעת ימים עד בואי, כי אני אעלה העולות לה׳, ושם אודיע לך את אשר תעשה בדבר המלוכה [ולפי שלא המתין, כעס עליו ולא אמר לו גם אז]:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   תוחל. תמתין, כמו (בראשית ח י): ויחל עוד:

   רש"י

   וירדת לפני הגלגל. ולאחר שתמלוך, תרד הגלגל לפני, קודם שארד אני:

   והנה אנכי ירד אליך. לסוף שבעת ימים שתרד אתה:

   תוחל. תמתין:

9. (ט)וְהָיָה כְּהַפְנֹתוֹ שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת מֵעִם שְׁמוּאֵל וַיַּהֲפָךְ־לוֹ אֱלֹהִים לֵב אַחֵר וַיָּבֹאוּ כָּל־הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה בַּיּוֹם הַהוּא

   מצודת דוד:לב אחר. רצה לומר: גודל לבב כאשר ראוי למלך:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   כהפנותו. כאשר פנה:

   שכמו. כתפו:

   רש"י

   לב אחר. רוח גבורת מלכות:

10. (י)וַיָּבֹאוּ שָׁם הַגִּבְעָתָה וְהִנֵּה חֶבֶל־נְבִאִים לִקְרָאתוֹ וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבֵּא בְּתוֹכָם

11. (יא)וַיְהִי כָּל־יוֹדְעוֹ מֵאִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עִם־נְבִאִים נִבָּא וַיֹּאמֶר הָעָם אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ מַה־זֶּה הָיָה לְבֶן־קִישׁ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים

    מצודת דוד:מה זה היה. רצה לומר: מה זה הסיבה לבן קיש להתנבאות, וכי אביו נביא, להתנבאות גם הוא, וכי גם שאול יהיה בין הנביאים ודומה להם, וכי מאין באה לו הנבואה:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון

    מצודת ציון

    שלשום. יום השלישי שלפני היום:

12. (יב)וַיַּעַן אִישׁ מִשָּׁם וַיֹּאמֶר וּמִי אֲבִיהֶם עַל־כֵּן הָיְתָה לְמָשָׁל הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִאִים

    מצודת דוד:משם. מן הגבעה: ומי אביהם. רצה לומר: מה תתמהו, וכי מי אביהם של כל חבל הנביאים, הלא גם אביהם של אלו לא נביאים היו: היתה למשל. בבוא אדם למעלה שלא הורגל בה, אמרו עליו במשל, הגם שאול בנביאים:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    ומי אביהם. מה תימה לך בדבר מי אביהם של נביאים, וכי נבואה ירושה היא:

    רלב"ג

    ומי אביהם. רוצה לו' שאין ענין הנבואה והשלמות מגיע מהאב לבן ולזה יתכן שיהיה הבן נביא ואף על פי שאביו אינו נביא, וכבר ישאל שואל איך היו שם כל כך נביאים וכבר נזכר במה שקדם כי דבר השם היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ, ואפשר שנאמר כי הפרש יש בין זה הזמן ובין הזמן שהתחיל שמואל להתנבא ועל כן אפשר שנאמר בהתרת זה הספק כי זה היה בעת ההיא שהתחיל שמואל להתנבא ואמנם עתה רבו הנביאים אם מצד מה שלמד אותם שמואל והביאם אל השלמות אם לסבה אחרת:

13. (יג)וַיְכַל מֵהִתְנַבּוֹת וַיָּבֹא הַבָּמָה

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ויכל. כלה:

14. (יד)וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל אֵלָיו וְאֶל־נַעֲרוֹ אָן הֲלַכְתֶּם וַיֹּאמֶר לְבַקֵּשׁ אֶת־הָאֲתֹנוֹת וַנִּרְאֶה כִי־אַיִן וַנָּבוֹא אֶל־שְׁמוּאֵל

    מצודת דוד:ויאמר דוד שאול. בבואו אל הבמה, מצאו דודו ושאל להם, אן הלכתם: כי אין. לא מצאנו אותם, ובאנו אל שמואל לשאלו עליהם:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון

    מצודת ציון

    דוד. אחי אביו:

    אן. אנה, ובאה בחסרון הה״א:

15. (טו)וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל הַגִּידָה־נָּא לִי מָה־אָמַר לָכֶם שְׁמוּאֵל

16. (טז)וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־דּוֹדוֹ הַגֵּד הִגִּיד לָנוּ כִּי נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת וְאֶת־דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא־הִגִּיד לוֹ אֲשֶׁר אָמַר שְׁמוּאֵל

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י

    רש"י

    ואת דבר המלוכה לא הגיד. דרך צניעות היתה בו:

17. (יז)וַיַּצְעֵק שְׁמוּאֵל אֶת־הָעָם אֶל־יְהוָה הַמִּצְפָּה

    מצודת דוד:ויצעק. אסף את העם: אל ה׳. במקום שנאספים רוב צבור, שם השכינה שורה:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ויצעק. ענין אסיפה, על כי באה בזעקת המאסף:

18. (יח)וַיֹּאמֶר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶת־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וָאַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל־הַמַּמְלָכוֹת הַלֹּחֲצִים אֶתְכֶם

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון

    מצודת ציון

    הלוחצים. הדוחקים:

19. (יט)וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת־אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר־הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם מִכָּל־רָעוֹתֵיכֶם וְצָרֹתֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לוֹ כִּי־מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי יְהוָה לְשִׁבְטֵיכֶם וּלְאַלְפֵיכֶם

    מצודת דוד:לשבטיכם. כל שבט לבד, להטיל הגורל מי ימלוך: ולאלפיכם. הם המשפחות החלוקות לאלפים:

20. (כ)וַיַּקְרֵב שְׁמוּאֵל אֵת כָּל־שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט בִּנְיָמִן

    מצודת דוד:ויקרב. רצה לומר: הקריב שמות כל השבטים לפני האורים ותומים, להטיל הגורל: וילכד. רצה לומר: עלה הגורל לבני בנימן, ונלכד פתקו ביד המעלה מן הקלפי:

    עוד פירושים על פסוק כ: רלב"ג

    רלב"ג

    ויקרב שמואל. והנה על פי הגורל נפלה המלוכה לגורל שאול:

21. (כא)וַיַּקְרֵב אֶת־שֵׁבֶט בִּנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָיו וַתִּלָּכֵד מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל בֶּן־קִישׁ וַיְבַקְשֻׁהוּ וְלֹא נִמְצָא

    מצודת דוד:וילכד שאול. אחר שהטילו הגורל על הגברים, נלכד פתקו של שאול ביד המעלה:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י

    רש"י

    וילכד שאול. אף על פי שלא היה שם, נפל הגורל עליו, שהיו כתובין שמם באיגרות ונתונין בקופסא, והנביא מכניס ידו ונוטל איגרת אחת:

22. (כב)וַיִּשְׁאֲלוּ־עוֹד בַּיהוָה הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ וַיֹּאמֶר יְהוָה הִנֵּה־הוּא נֶחְבָּא אֶל־הַכֵּלִים

    מצודת דוד:וישאלו עוד בה׳. אחר שבקשוהו, הוסיפו לשאול עוד באורים ותומים, האם בא לפה עוד איש מלבד הנמצאים שם והידועים: נחבא. הסתיר עצמו בין כלי העם, והיה להם מקום מיוחד להעמיד שם כלי תשמישם, והיה שאול מטמין עצמו שם, כי היה בורח מן השררה:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    הלום. פה:

    נחבא. מלשון מחבואה ומסתור:

    אל הכלים. כמו בכלים, וכן (שמות כה כא): ואל הארון תתן, ומשפטו: ובארון:

    רש"י

    נחבא אל הכלים. בבית שנתנו שם הבאין כליהן, שהיה בורח מן הגדולה ומדרש אגדה רבי תנחומא: ואל הכלים, באורים ותומים, אמר: שמא איני ראוי לגדולה עד שישאלו באורים ותומים, ושאלו ועלה בידו:

23. (כג)וַיָּרֻצוּ וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וַיִּגְבַּהּ מִכָּל־הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה

    עוד פירושים על פסוק כג: רלב"ג

    רלב"ג

    והנה היה גבוה מכל העם משכמו ומעלה:

24. (כד)וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־כָּל־הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר־בּוֹ יְהוָה כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל־הָעָם וַיָּרִעוּ כָל־הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ

    מצודת דוד:הראיתם. אם נותנים אתם לב לראות ולהתבונן בהמלך אשר בחר ה׳, כי אין כמוהו וכו׳, והגון הוא למלוכה: ויריעו. תרועת מלוכה:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון

    מצודת ציון

    הראיתם בה״א השאלה:

25. (כה)וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל־הָעָם אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר וַיַּנַּח לִפְנֵי יְהוָה וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת־כָּל־הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ

    מצודת דוד:את משפט המלוכה. חק המלוכה הראוי על פי התורה והמצוה, שיהא מוראו על העם ולא ימרו פיו: לפני ה׳. לפני הארון:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    משפט. חק הראוי:

    רלב"ג

    והנה דבר שמואל אל העם את משפט המלוכה ר"ל הכח שיש למלך על עמו והעונש הראוי למי שימרה את פיו וכתב זה בספר והניחו לפני ה' ר"ל אצל ארון ה' כדי שימצא שם תמיד, וידמה שכבר כבדוהו והלכו עמו והביאו לו מנחה רבים מישראל, והרשעים בזו שאול ואמרו מה יושיענו זה ועל צד הבזיון גם לא הביאו לו מנחה והיה שאול בכל זה מחריש ולא רצה להוכיחם על זה:

26. (כו)וְגַם־שָׁאוּל הָלַךְ לְבֵיתוֹ גִּבְעָתָה וַיֵּלְכוּ עִמּוֹ הַחַיִל אֲשֶׁר־נָגַע אֱלֹהִים בְּלִבָּם

    מצודת דוד:אשר נגע אלהים. אשר נגע יראת אלהים בלבם, לכבד את המלך אשר נמשח על פי הדבור:

    עוד פירושים על פסוק כו: רש"י

    רש"י

    אשר נגע אלהים. גברין דחלי חטאה דאתיהב דחלא מן קדם ה' בלבהון:

27. (כז)וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה־יֹּשִׁעֵנוּ זֶה וַיִּבְזֻהוּ וְלֹא־הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ

    מצודת דוד:מה יושיענו זה. על כי היות משפחתו הצעירה, ומי אם כן יחזיק בידו: ולא הביאו לו מנחה. כאשר הדרך להביא למלך ביום המלכו: ויהי כמחריש. עשה עצמו כחרש לא ישמע או כאלם לא יפתח פיו:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ויבזהו. מלשון בזיון:

    כמחריש. יאמר על חרשות האוזן, ועל השתיקה: