שמואל א פרק ט׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ורלב"ג.

1. (א)וַיְהִי־אִישׁ מבן־מִבִּנְיָמִין וּשְׁמוֹ קִישׁ בֶּן־אֲבִיאֵל בֶּן־צְרוֹר בֶּן־בְּכוֹרַת בֶּן־אֲפִיחַ בֶּן־אִישׁ יְמִינִי גִּבּוֹר חָיִל

   מצודת דוד:בן איש ימיני. רצה לומר: בן אדם גדול מבני בנימן:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון

   מצודת ציון

   חיל. ענין כח ואומץ:

2. (ב)וְלוֹ־הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל־הָעָם

   מצודת דוד:בחור וטוב. נבחר במעשיו ויפה מראה: גבוה. והיה גבוה מכל העם מן כתפו ולמעלה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון

   מצודת ציון

   משכמו. מכתפו:

3. (ג)וַתֹּאבַדְנָה הָאֲתֹנוֹת לְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל וַיֹּאמֶר קִישׁ אֶל־שָׁאוּל בְּנוֹ קַח־נָא אִתְּךָ אֶת־אַחַד מֵהַנְּעָרִים וְקוּם לֵךְ בַּקֵּשׁ אֶת־הָאֲתֹנֹת

4. (ד)וַיַּעֲבֹר בְּהַר־אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ־שָׁלִשָׁה וְלֹא מָצָאוּ וַיַּעַבְרוּ בְאֶרֶץ־שַׁעֲלִים וָאַיִן וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ־יְמִינִי וְלֹא מָצָאוּ

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון

   מצודת ציון

   ואין. לא מצאו בה:

5. (ה)הֵמָּה בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר־עִמּוֹ לְכָה וְנָשׁוּבָה פֶּן־יֶחְדַּל אָבִי מִן־הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָנוּ

   מצודת דוד:פן יחדל. רצה לומר: פן מעתה לא ישים עוד לב לדאגת אבדן האתונות, בעבור דאגתו עלינו, כי יחשוב שאנחנו נבוכים בארץ:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   יחדל. ימנע:

   רש"י

   בארץ צוף. בארעא דבה נביא:

   צוף. כמו 'צופה':

   פן יחדל אבי מן האתונות. שתגדל דאגה שלנו עליו, עד שישכח את האתונות:

   ודאג. איטוביטאר"ה בלע"ז:

   רלב"ג

   המה באו בארץ צוף. היא הרמה שהיה בית שמואל שם וקראה ארץ צוף לפי שהיו היושבים שם מתיחסים בצוף כמו שאמר בראש זה הספר כי אלקנה היה בן צוף ולא נכנסו עדיין ברמה אך היו בשדה העיר:

6. (ו)וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּה־נָא אִישׁ־אֱלֹהִים בָּעִיר הַזֹּאת וְהָאִישׁ נִכְבָּד כֹּל אֲשֶׁר־יְדַבֵּר בּוֹא יָבוֹא עַתָּה נֵלֲכָה שָּׁם אוּלַי יַגִּיד לָנוּ אֶת־דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר־הָלַכְנוּ עָלֶיהָ

   מצודת דוד:בעיר הזאת. אשר לפנינו: והאיש נכבד. גדול הוא בדבר הנבואה, וכל אשר יאמר יתקיים: את דרכנו. את דבר דרכנו אשר הלכנו בעבורה:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י

   רש"י

   את דרכנו. מעשה האתונות מה נהיתה בם, שבשבילם הלכנו את כל הדרך הזה:

7. (ז)וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ וְהִנֵּה נֵלֵךְ וּמַה־נָּבִיא לָאִישׁ כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ וּתְשׁוּרָה אֵין־לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים מָה אִתָּנוּ

   מצודת דוד:והנה נלך. רצה לומר: והנה אם נלך, מה נביא לו למנחה, כי חשבו שמקבל מתנות, כי לא ידעוהו מאז: כי הלחם אזל. כי אם עודנו היה, היינו מביאים לו לחם למנה, וזולת הלחם אין לנו תשורה להביא, כי מה אתנו בלעדו:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   נביא. מלשון הבאה:

   אזל. הלך, כמו (איוב יד יא): אזלו מים מני ים:

   ותשורה. דורון, כמו (ישעיהו נז ט): ותשורי למלך בשמן:

   רש"י

   ומה נביא לאיש. תרגם יונתן: אם מקבל ממון, מה נעול לגברא. לא היה שאול מכיר במעשיו של שמואל, וסבר שישאל שכר:

   ותשורה. תרגם יונתן: ומדעם דכשר, לשון יושר. ומנחם פירש: 'תשורה', לשון תקרובת, ראות פני מלך ואדם חשוב, לשון אשורנו (במדבר כד יז), ונראין דבריו:

8. (ח)וַיֹּסֶף הַנַּעַר לַעֲנוֹת אֶת־שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הִנֵּה נִמְצָא בְיָדִי רֶבַע שֶׁקֶל כָּסֶף וְנָתַתִּי לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וְהִגִּיד לָנוּ אֶת־דַּרְכֵּנוּ

   מצודת דוד:נמצא בידי. רצה לומר משלי:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, רלב"ג

   רש"י

   רבע שקל. זוזא חדא דכספא:

   רלב"ג

   ויאמר הנה נמצא בידי רבע שקל כסף. ראוי שישאל שואל מה המתן הזה למי שהיה מושל בישראל ואיך יתכן שידמה שיהיה מדרך הנביא לקחת אלו המתנות, וידמה שנאמר בזה כי זה המתן לא היה אלא להעיר הנביא שיתבודד בעניני בעל זה המתן ובזה האופן היתה מחשבתו מתבודדת בעניניו והיתה מגעת לו הנבואה בהם ולזה היה נהוג שיתנו לו השואלים ממנו דבר נבואה דבר מה לסבב שיתבודד מחשבתו בעניניהם ואולי היה זה עתה כי אולי מצד הזקנה לא היתה מגעת לו הנבואה בכמו אלו הענינים כי אם בזה האופן וכן מצאנו ביצחק שאמר לעשו שיביא לו מטעמים ויאכל כדי שתתבודד מחשבתו בעניניו זמן רחב ויגיע לו בדרך נבואה מה שעתיד לבא אליו כי אין מדרך השלם שיבקש כמו אלו הדברים לבקשת התענוג כמו שבארנו בפירושנו לדברי התור' והנה שמואל להיות מחשבתו משוטטת בענין המלך ששאלו ישראל מי מהם יבחר לו להיות מלך כי כבר אמר לו הש"י שימליך לישראל מלך הגיע אליו הנבואה בזה קודם שישאל ממנו שאול דבר ולזה הודיע אותו כל עניניו תכף ובשר אותו על צד המלוכה כשאמר לו שכל חמדת ישראל היה לו ולכל בית אביו:

9. (ט)לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה־אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד־הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה

   מצודת דוד:לפנים בישראל. אלה דברי כותב הספר שאמר: בימים הקדמונים היה מנהג הלשון בישראל, כשהלך מי לדרוש דבר ה׳ מן הנביא, היה אומר נלך עד הרואה: כי לנביא היום. מה שהיום נקרא נביא, היה נקרא לפנים רואה:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י

   רש"י

   לפנים בישראל. הסופר כתב זאת, ואין זה מדברי נער שאול:

   כי לנביא היום. למי שקורים אותו נביא היום, היו קורים לפנים 'רואה':

10. (י)וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ טוֹב דְּבָרְךָ לְכָה נֵלֵכָה וַיֵּלְכוּ אֶל־הָעִיר אֲשֶׁר־שָׁם אִישׁ הָאֱלֹהִים

11. (יא)הֵמָּה עֹלִים בְּמַעֲלֵה הָעִיר וְהֵמָּה מָצְאוּ נְעָרוֹת יֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מָיִם וַיֹּאמְרוּ לָהֶן הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹאֶה

    מצודת דוד:במעלה העיר. בהמסלה העולה אל העיר: היש בזה. בה״א השאלה, ורצה לומר: האם יש פה הרואה:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון

    מצודת ציון

    לשאוב. כן יקרא לקיחת המים, כמו (שם יב יג): ושאבתם מים:

12. (יב)וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה יֵּשׁ הִנֵּה לְפָנֶיךָ מַהֵר עַתָּה כִּי הַיּוֹם בָּא לָעִיר כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה

    מצודת דוד:הנה לפניך. הראו לו מקום ביתו, שהיה לפניו וממולו: זבח היום. זבח הקבוע ליום זה:

13. (יג)כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל כִּי לֹא־יֹאכַל הָעָם עַד־בֹּאוֹ כִּי־הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח אַחֲרֵי־כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים וְעַתָּה עֲלוּ כִּי־אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ

    מצודת דוד:כן תמצאון. רצה לומר: עדיין יהיה בביתו ולא עלה הבמה, ותמצאון אותו בביתו: כי לא יאכל העם. רצה לומר: לזה מהר ולך, כי לא הרבה יתעכב בביתו, כי לא יאכל העם עד בואו, וימהר לבוא שמה, שלא יתאחרו הקרואים בעבורו: יברך הזבח. יברך על הזבח הברכה הראויה לה, והוא: אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הזבח: כהיום. כהעת הזאת תמצאון אותו ואמרו רבותינו ז״ל (ברכות מח ב): שהנערות האריכו בדבריהן, להסתכל ביפיו של שאול:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    הקרואים. המזומנים להסעודה, והוא מלשון קריאה:

    כהיום. כהעת הזאת, כי ׳יום׳ יאמר גם על ענין ׳עת׳, וכן (במדבר ח יז): ביום הכותי, והכ״ף באה לאמתת הדבר:

    רש"י

    כבואכם העיר כן וגו'. מאריכות היו בדברים, כדי להסתכל ביופיו של שאול:

    הבמתה. תרגם יונתן: לבית אסחרותא. משחרבה שילה הותרו הבמות, והיו מקריבין שלמים בבמה, ואוכלים יחד:

    כי הוא יברך הזבח. תרגם יונתן: 'ארי הוא פריס מזונא', בוצע על המזון, על השלמים מברכין באכילתם: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול את הזבח:

    כהיום. כאשר היום קיים:

14. (יד)וַיַּעֲלוּ הָעִיר הֵמָּה בָּאִים בְּתוֹךְ הָעִיר וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם לַעֲלוֹת הַבָּמָה

15. (טו)וַיהוָה גָּלָה אֶת־אֹזֶן שְׁמוּאֵל יוֹם אֶחָד לִפְנֵי בוֹא־שָׁאוּל לֵאמֹר

16. (טז)כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד עַל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעַ אֶת־עַמִּי מִיַּד פְּלִשְׁתִּים כִּי רָאִיתִי אֶת־עַמִּי כִּי בָּאָה צַעֲקָתוֹ אֵלָי

    מצודת דוד:כעת מחר. כעת הזאת ביום מחר: כי ראיתי את עמי. משגיח אני בצרות עמי: צעקתו. על מה שפלשתים עושים להם [אחר שנזדקן שמואל]:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    לנגיד. למושל ושר:

17. (יז)וּשְׁמוּאֵל רָאָה אֶת־שָׁאוּל וַיהוָה עָנָהוּ הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ זֶה יַעְצֹר בְּעַמִּי

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ענהו. ענין אמירה, כמו (משלי טז א): מענה לשון:

    יעצור. ימשול, על שם שעוצר ומעכב בעמו מלעשות דבר שלא ברשות:

    רש"י

    יעצר בעמי. ימשול, (ספרים אחרים אינו) כמו (דברים לב לו): עצור ועזוב. כך דרך המושל, לעצור העם במלחמה, שלא יתפזרו ולא יתפשטו זה מזה, ולעצור בכל אחד מעשות רעה בלשוננו קורין 'מעצור', קירשטני"ר בלע"ז:

18. (יח)וַיִּגַּשׁ שָׁאוּל אֶת־שְׁמוּאֵל בְּתוֹךְ הַשָּׁעַר וַיֹּאמֶר הַגִּידָה־נָּא לִי אֵי־זֶה בֵּית הָרֹאֶה

    מצודת דוד:ויגש. נתקרב אל שמואל ושאלו על בית הרואה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    את שמואל. אל שמואל:

    אי זה. איו זה:

    רש"י

    ויגש. תרגם יונתן: וערע:

19. (יט)וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת־שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָרֹאֶה עֲלֵה לְפָנַי הַבָּמָה וַאֲכַלְתֶּם עִמִּי הַיּוֹם וְשִׁלַּחְתִּיךָ בַבֹּקֶר וְכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ אַגִּיד לָךְ

    מצודת דוד:וכל אשר בלבבך. כל אשר תחפוץ לדעת אגיד לך:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ושלחתיך. לפי שאין דרך ללכת בלא נטילת רשות, אמר ושלחתיך:

20. (כ)וְלָאֲתֹנוֹת הָאֹבְדוֹת לְךָ הַיּוֹם שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים אַל־תָּשֶׂם אֶת־לִבְּךָ לָהֶם כִּי נִמְצָאוּ וּלְמִי כָּל־חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל הֲלוֹא לְךָ וּלְכֹל בֵּית אָבִיךָ

    מצודת דוד:אל תשם את לבך. לדאוג עליהם: ולמי כל חמדת ישראל. כאומר ועוד מה יש לך לדאוג על האתונות, הלא למי כל חמדת ישראל וכו׳, ובזה רמז לו המלוכה:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י

    רש"י

    ולמי כל חמדת ישראל. כאן בא לרמוז לו דבר המלוכה:

21. (כא)וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הֲלוֹא בֶן־יְמִינִי אָנֹכִי מִקַּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל־מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה

    מצודת דוד:מקטני. מהקטן שבין השבטים, ומשפחתי הלא היא הצעירה וכו׳: ולמה דברת וכו׳. כאומר אין אני ראוי למלוכה:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    בן ימיני. מבנימין:

    הצעירה. הקטנה, כמו (דניאל ח ט): קרן אחת מצעירה:

    רלב"ג

    והנה הרחיק זה שאול להיות שבטו היותר קטן שבשבטים ומשפחתו הצעירה מכל משפחות בנימן:

22. (כב)וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת־שָׁאוּל וְאֶת־נַעֲרוֹ וַיְבִיאֵם לִשְׁכָּתָה וַיִּתֵּן לָהֶם מָקוֹם בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים וְהֵמָּה כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ

    מצודת דוד:לשכתה. אל הלשכה, מקום אשר יאכלו שם, ונתן להם מקום לשבת בראש כולם, במקום המעולה: והמה. הקרואים:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    לשכתה. ענין חדר מה:

    רש"י

    בראש הקרואים. במקום מסיבת הגדולים, כי בדרך מסיבתן היה ניכר איזה מקום מיסב הגדול:

    רלב"ג

    והנה הביא שמואל את שאול ואת נערו אל הלשכה ולכבוד שאול כבדם יחד הוא ונערו ונתן להם מקום בראש הקרואים:

23. (כג)וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל לַטַּבָּח תְּנָה אֶת־הַמָּנָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ שִׂים אֹתָהּ עִמָּךְ

    מצודת דוד:אשר אמרתי. אז אמרתי לך הצנע אותה:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    לטבח. המבשל, הטובח מה שמבשל:

    המנה. ענין מנחה וחלק, כמו (שמות כט כו): והיה לך למנה:

    שים. מלשון שימה:

    רש"י

    אשר אמרתי אליך. לפי שידע שמואל שיבא שאול, צוה לתת לו מנה יפה לצרכו:

    רלב"ג

    וייחד שמואל מנה יפה לשאול להורות על הגדולה והמלכות ולזה שם לפניו השוק ומה שעליה:

24. (כד)וַיָּרֶם הַטַּבָּח אֶת־הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ וַיָּשֶׂם לִפְנֵי שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הִנֵּה הַנִּשְׁאָר שִׂים־לְפָנֶיךָ אֱכֹל כִּי לַמּוֹעֵד שָׁמוּר־לְךָ לֵאמֹר הָעָם קָרָאתִי וַיֹּאכַל שָׁאוּל עִם־שְׁמוּאֵל בַּיּוֹם הַהוּא

    מצודת דוד:וירם הטבח. הביא בהרמת הידים, כאשר הדרך להביא לפני החשובים: הנה הנשאר. רצה לומר לא תחשוב שזהו חלקי הנשאר למאכלי, ובדברו עמו הראה לו הנשאר למאכלו ואמר, הנה זה הנשאר למאכלו: שים לפניך. לזה שים את המנה ההיא לפניך ואכול: כי למועד. כי המנה ההיא שמורה לך על מועד ביאתך: לאמר. כי אמר המזמן את הקרואים, והוא שמואל: העם קראתי. הלא אני קראתי את העם על הזבח, ועלי ליתן לכל אחד מנה הראויה לו, לזאת שמור המנה ההיא לשאול, כי היא ראויה לו:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    והעליה. רוצה לומר ואשר עליה, והוא הירך שעל השוק:

    למועד. לזמן:

    רש"י

    את השוק והעליה. את השוק והירך שעליה:

    הנה הנשאר. מן המנות של הקרואים, והוצב לבד לצרכך:

    שים לפניך אכול. בפרק אחרון דזבחים (קכ א): קיימא לן חזה ושוק בבמה גדולה, ואין חזה ושוק בבמה קטנה, לפיכך הותר לאכול לשאול:

    כי למועד שמור. כי למועד האכילה היה השוק הזה שמור לצרכך:

    לאמר העם קראתי. אמירתי היתה לטבח העם, קראתי לסעודה, ויודע אני מספרם, והזהר במנותם, ונתתי לו המנות למספרם, וזו שמורה לצורכך:

    רלב"ג

    ואמר לו שהנשאר שלא יוכל לאכול ישים לפניו לאכול לנערו אחר זה או לאשר לפניו מהקרואים והוא יותר נכון כי לזמן כזה מהשנה האחר' תמתין ותיחל למלכות שתמלוך על ישראל ותאמר העם קראתי:

25. (כה)וַיֵּרְדוּ מֵהַבָּמָה הָעִיר וַיְדַבֵּר עִם־שָׁאוּל עַל־הַגָּג

    מצודת דוד:על הגג. שעל ביתו אשר בעיר:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י

    רש"י

    וידבר עם שאול על הגג. מוכיחו ומלמדו ליראה את הקב"ה:

26. (כו)וַיַּשְׁכִּמוּ וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל־שָׁאוּל הַגָּגָה לֵאמֹר קוּמָה וַאֲשַׁלְּחֶךָּ וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הוּא וּשְׁמוּאֵל הַחוּצָה

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון

    מצודת ציון

    השחר. הוא האור הנוצץ טרם תצא השמש:

    ואשלחך. אלוה אותך, כמו (בראשית יח טז): ואברהם הולך עמם לשלחם תרגם אונקלוס: לאלוואיהון:

27. (כז)הֵמָּה יוֹרְדִים בִּקְצֵה הָעִיר וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֶל־שָׁאוּל אֱמֹר לַנַּעַר וְיַעֲבֹר לְפָנֵינוּ וַיַּעֲבֹר וְאַתָּה עֲמֹד כַּיּוֹם וְאַשְׁמִיעֲךָ אֶת־דְּבַר אֱלֹהִים

    מצודת דוד:ויעבור לפנינו. יתרחק מאתנו ללכת לפנינו, שלא ישמע מה אדבר בך: ויעבור. כשמוע הנער דברי שמואל, עבר מעצמו לפניהם: ואתה עמוד. זהו גמר דברי שמואל, שאמר לו אמור לנער ויעבור ואתה עמוד כעת הזאת, ולפי שהנער עבר לפניהם מיד בשומעו תחלת דבריו, הפסיק בו:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    כיום. כעת:

    רש"י

    ויעבר לפנינו. וילך ברחוק ממנו, ולא ישמע את דברינו

    ויעבר. הנער לפניהם, ולשאול אמר: ואתה עמוד עמדי: