נחמיה פרק ז׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִבְנְתָה הַחוֹמָה וָאַעֲמִיד הַדְּלָתוֹת וַיִּפָּקְדוּ הַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַלְוִיִּם

   מצודת דוד:ויפקדו. היו ממנים את השוערים והמשוררים איש איש על עבודתו: והלוים. הם הממונים על אוצרות בית ה׳ וכדומה:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   ויפקדו. מלשון פקידות וגזברות:

   רש"י

   ויפקדו. עתה נעשו הלוים פקודים על פקידותן להיותן שוערים ומשוררים מן הלוים בב"ה:

   מלבי"ם

   ויפקדו, כי עד עתה היו הלוים טרודים בבנין החומה ועתה נפקדו על משמרתם:

   רלב"ג

   ויהי כאשר נבנתה החומה עד סוף הספר. ויפקדו השוערים וגו' ר"ל ששם הלוים על פקודותם קצתם שוערים וקצתם משוררים:

2. (ב)וָאֲצַוֶּה אֶת־חֲנָנִי אָחִי וְאֶת־חֲנַנְיָה שַׂר הַבִּירָה עַל־יְרוּשָׁלִָם כִּי־הוּא כְּאִישׁ אֱמֶת וְיָרֵא אֶת־הָאֱלֹהִים מֵרַבִּים

   מצודת דוד:ואצוה וגו׳. על ירושלים ר״ל להיות ממונים על שמירת העיר: כי הוא. כי חנניה היה נראה כאיש אמת וירא את ה׳ מימים רבים:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   על ירושלים. לשמור שערי ירושלים:

   מרבים. מימים רבים:

   מלבי"ם

   וירא את האלהים יותר מרבים, וכמו שאמרו הלואי יהי מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם, ורוב האנשים יראה את הרבים מעשות דבר נגד רצונם אף שהוא כדבר אלהים, ופה היה צריך פקיד שלא יירא משום אדם, כי באשר היו שרים רבים עם טוביה כנ"ל, לכן בחר את חנני שלא יירא מהם:

   רלב"ג

   ואצוה אל חנני אחי וגו'. שיהיו הם השוערים לפתוח ולסגור כי זה חנניה הוא איש אמת והוא ירא אלהים יותר מרבים מן האנשים ולזה בטחתי בו להפקיד בידו זאת המלאכה עם אחי:

   אבן עזרא

   כאיש אמת הכ"ף לאמתת הדבר.

3. (ג)וָאֹמַר לָהֶם לֹא יִפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם עַד־חֹם הַשֶּׁמֶשׁ וְעַד הֵם עֹמְדִים יָגִיפוּ הַדְּלָתוֹת וֶאֱחֹזוּ וְהַעֲמֵיד מִשְׁמְרוֹת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִישׁ בְּמִשְׁמָרוֹ וְאִישׁ נֶגֶד בֵּיתוֹ

   מצודת דוד:עד חום השמש. עד יתחמם השמש בתכלית החמימות והוא בחצי היום: ועד הם עומדים. ובעוד שהממונים עומדים יסגרו את הדלתות ואח״כ ילכו הממונים לביתם ואחוזו. החזיקו בדבר המנוי הזאת והיו זהירים בה: והעמיד. העמידו שומרים מיושבי ירושלים: איש במשמרו. כל איש ישמור בשערי העיר בעת בוא זמן משמרו הקבוע לו ומלבד זאת ישמור כל אחד נגד ביתו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יגיפו. יסגירו כי וסגרת הדלת (מ״ב ד׳) ת״י ותגיפון:

   רש"י

   עד חום השמש. עד חצי היום שהיה היום גדול:

   ועד הם עומדים. ובעוד שהשערים פתוחים יהיו עומדים שלא יזוזו עד יגיפו ויסגרו הדלתות והרוצה לצאת יצא מן העיר והרוצה ליכנס יבא ויכנס כל כך היו עושים מפני האויבים:

   ואחוזו. יאחזו הדלתות לסוגרם:

   משמרות יושבי ירושלים. מיושבי ירושלים העמידו משמרות גיט"ש בלע"ז:

   מלבי"ם

   לא יפתחו, בל יכנסו שם אויבים החושבים רעה, ועד הם עומדים יגיפו הדלתות, השערים היו כפולים, השער הגדול מבחוץ ומבפנים היה עוד שער שקבועים דלתות קטנים שיכנסו בו יחידים, וצוה שאף בעת יפתחו השערים יאחז השומר הדלתות בידו, ויהיו מוגפים לא פתוחים, בענין שיראה כל איש הנכנס ויוכל לעכב שלא יכנס שום אדם רק ברשות, והעמיד, גם צוה להעמיד המשמרות השומרים את העיר איש במשמרו שלא יחליפו איש ממשמר זה במשמר אחר שבזה לא תהיה השמירה כראוי, ומי שיש לו בית יעמוד לשמור נגד ביתו:

   רלב"ג

   ואומר להם לא יפתחו. שערי ירושלים (בבקר) עד חום השמש מפני יראת האויבים ובעוד שהאנשים עומדים טרם ישכבו יסגרו הדלתות ויאחזו אותם עם הבריחים. ובלילה יעמודו אלו השנים משמרות יושבי ירושלים:

   איש במשמרו. כאלו תאמר שאנשים כך וכך ישמרו הלילה אלו המבואות אשר הם נגד ביתם וכן בכל העיר:

   אבן עזרא

   ועד הם עומדים יגיפו הדלתות ואחוזו הכתוב בלשוננו פעם ידבר עם הנמצא כאילו נעלם ממנו, כענין: ישקני מנשיקות פיהו.

   והם עומדים רמז לחנני וחנניה. והטעם: בעוד שהם עומדים בשערים הזהירם שיגיפו השערים סגרו הדלתות לפניהם. ואמר להם: אתם אחוזו הדלתות בבריחים.

   יגיפו תרגום וסגרת הדלת, ותגיפין דשא.

   והעמד שם הפועל:

4. (ד)וְהָעִיר רַחֲבַת יָדַיִם וּגְדוֹלָה וְהָעָם מְעַט בְּתוֹכָהּ וְאֵין בָּתִּים בְּנוּיִם

   מצודת דוד:והעיר. ר״ל וזהו לפי שהעיר רחבת מקום ולתוספת ביאור אמר וגדולה ועי״ז רחוקים אנשים זה מזה כי המה מתי מספר: ואין בתים בנוים. ר״ל אינם בנוים בחוזק רב להסתר בהן מפני האויב ובעבור כל זה צריך שמירה מעולה:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   רחבת ידים. רחבת מקום וגדולה:

   מלבי"ם

   השאלות: (ד - ה) מה רצה במה שהזכיר פה שהעיר גדולה ואין בתים בנוים ושנתן אל לבו ליחס את העם, ובגוף ספר היחוס יש כמה סתירות בין המוזכר פה ובין המוזכר בס' עזרא, וכן בנדבת השרים והעם הדברים סותרים זה לזה?:

   והעיר, הוא הקדמה למה שיבא, באשר ראה שהעם מעט רצה להושיב שם מבני ישראל כמו שעשה אח"כ (לקמן י"א א'), ובאשר אין בתים בנוים ראה שלא ירצו להתישב בעיר שאין בה דיורין, עד שיפילו גורלות כמו שהיה באמת, וע"כ הוצרך לדעת המשפחות שעלו לארץ ישראל, ולהרים תרומה מכל המשפחה לפי מספר הגברים, וע"כ קבצם להתיחש, ועז"א.

   רלב"ג

   והנה היתה העיר רחבת ידים וגדולה והעם מעט בתוכה ואין שם בתים בנוים יוכלו להביא שם אנשים רבים והנה התעורר נחמיה לסבב שישבו שם רבים ויבנו בתים בתוכה. ולזה השתדל לדעת מי הם העולים כדי שיקח מהם חלק מה ישבו בירושלים באופן שלא תהיה העיר בעם מעט. והנה זכר פה ספר היחס העולים מבבל אשר נזכרו במה שקדם. והנה מספר הכתוב פה איננו מסכים למספר הפרטים שנזכר במה שקדם ואחשב כי העולים כאשר היו בעת עלותם נכתבו במה שקדם אך אחר זה עלו מקצתם יותר ומקצתם שבו לבבל בדרך שמקצתם היו יותר ממה שנכתב ממספרם וקצתם פחות. והנה הנדבות שנזכרות פה אינן מסכימות גם כן לנדבות הנזכרות שם כי בכאן זכר מכתנות הכהנים יותר ממה שזכר שם ומשאר הדברים פחות וידמה כי בכאן זכר קצת הפרטים והשמיט קצתם. ואחשוב כי עד אמרו ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים מצא כתוב שם אך מזה המקום והלאה הוא ספור מה שאירע עתה:

5. (ה)וַיִּתֵּן אֱלֹהַי אֶל־לִבִּי וָאֶקְבְּצָה אֶת־הַחֹרִים וְאֶת־הַסְּגָנִים וְאֶת־הָעָם לְהִתְיַחֵשׂ וָאֶמְצָא סֵפֶר הַיַּחַשׂ הָעוֹלִים בָּרִאשׁוֹנָה וָאֶמְצָא כָּתוּב בּוֹ

   מצודת דוד:אל לבי. העיר את לבי אל הדבר: להתייחש. לחקור יחוסן: העולים בראשונה. של העולים בראשונה עם זרובבל: ואמצא כתוב בו. תוכן הדברים האמורים למטה בענין:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   להתייחש. ענין יחוס הוא הודעת ספר הדורות מן המשפחות ומי אביהם:

   רש"י

   להתייחש. לחקור יחוסן:

   העולים בראשונה. מאותן היהודים העולים עם עזרא בראשונה:

   ואמצא כתוב בו. כל אלה הדברים היו כתובים באותה אגרת:

   מלבי"ם

   ויתן אלהי אל לבי, שנתן עצה בלבו לקבצם להתיחש, ובדרשו ע"ז מצא ספר היחוש של העולים בראשונה וימצא כתוב, והוא הנאמר בעזרא (סי' ב'), רק שנמצא כמה חלופים בכאן מבעזרא, וכבר דברנו ע"ז שם, וגם בפי' הסימן זה תמצא שם את הכל ואין לכפול הדברים:

   אבן עזרא

   החורים תרגום לבן חיור והוא עין מראה נכבד וממנו נקראו חורים.

6. (ו)אֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וְלִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ

   מצודת דוד:אלה וגו׳. וזהו תוכן הכתוב בה אלה בני המדינה וכו׳ ר״ל אלה בני מדינת א״י העולים עתה ממה שהיו בשבי הגולה וכו׳: וישובו. עתה שבו כ״א לעירו אשר הגלה ממנה:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   אלה בני המדינה וגו'. עד והגורלות הפלנו על קרבן העצים (לקמן י' ל"ה):

   וליהודה. למדינת יהודה:

   איש לעירו. כל א' לעירו:

   אבן עזרא

   אלה בני המדינה בפסוק העליון אמר להתיחש. והטעם: להראות היחש ומצא כתוב בו: אלה בני המדינה העולים וכאשר נקשרה חומת ירושלים רצה נחמיה שיתיחסו לבית אבותם לבלתי התערב עמהם זרים, רבים נוספו שאינם במספר הראשון ורבים יגרעו ושכבר מתו ולא היו בימי נחמיה, ורבים הולידו בנים בתוך ל"ו שנים שנתים לכורש וי"ד לאחשורש וכ' לארתחששתא, עד עלות נחמיה, ולנמצאים אמר להתיחש. ואם ישאל איש: למה אמר כתוב בו אלה בני המדינה העולים ואינם במספר הראשון, ויש בראשון שאינו בשני? כי בראשון אמר: בני ארח תשע"ה ובשני בני ארח תרנ"ב והנה נוספו הראשונים קכ"ג בני שנאה ג' אלפים ותר"ל ובשני ג' אלפים ותתק"ל ונוספו בשני. ויש נזכרים בראשון ובשני אינם נזכרים, כי בני יורה קי"ב ובני בני חריף קי"ב. נשיבהו: כי הכתוב ידבר כנגד הרוב, אמרה להרוג שבעים בני ירובעל ויותם לא נהרג וכן יוצאי ירך יעקב שבעים ויעקב לא יצא מיריכו ע'. ואולי יורה וחריף שני שמות לאיש אחד, כשריה רעליה ובשני עזריה רעמיה. והמספר השני מעט נוסף על הראשון, רק באמרו אלה העולים, להודיע כי בני פלוני לא נגרע אחד מהם ובני פלוני נוספו ובני פלוני נגרעו ומתו מהם, וכבר פירשתי כל הענין למעלה.

7. (ז)הַבָּאִים עִם־זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה עֲזַרְיָה רַעַמְיָה נַחֲמָנִי מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן מִסְפֶּרֶת בִּגְוַי נְחוּם בַּעֲנָה מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:הבאים. אשר באו עתה למקומם עם זרובבל וכו׳: ישוע. הוא יהושע כ״ג: מספר אנשי. זהו המספר של החשובים וכן כל איש ואנשי׳ שבמקר׳:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י

   רש"י

   הבאים עם זרובבל. אשר באו משבי הגולה עם זרובבל:

   ישוע. הוא יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול חשבונות הללו פעמים הם מכוונים עם חשבונות של מעלה פעמים יש שאינם מכוונים זה כנגד זה ולא דקדק המקרא בחשבונות כל כך אבל הכלל שוה (עיין בעזרא סי' ב' פ"ב וצ"ע יוש"ה) לכאן ולכאן שנאמר כל הקהל כאחד וגו' ועל זה הכלל סמך כותב הספר ולא דקדק בחשבון הפרטיות כל כך והכל מפורש למעלה:

8. (ח)בְּנֵי פַרְעֹשׁ אַלְפַּיִם מֵאָה וְשִׁבְעִים וּשְׁנָיִם

   מצודת דוד:בני פרעוש. יש מהם מזכיר ע״ש אב המשפח׳ ויש מהם מזכיר ע״ש עיר׳:

9. (ט)בְּנֵי שְׁפַטְיָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם

10. (י)בְּנֵי אָרַח שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם

11. (יא)בְּנֵי־פַחַת מוֹאָב לִבְנֵי יֵשׁוּעַ וְיוֹאָב אַלְפַּיִם וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שְׁמֹנָה עָשָׂר

    מצודת דוד:פחת מואב. המושל במואב: לבני ישוע ויואב. ר״ל מן בני ישוע ומן בני יואב שהיו מבני פחת מואב מספרם היו אלפים וכו׳:

12. (יב)בְּנֵי עֵילָם אֶלֶף מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה

13. (יג)בְּנֵי זַתּוּא שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה

14. (יד)בְּנֵי זַכָּי שְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים

15. (טו)בְּנֵי בִנּוּי שֵׁשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה

16. (טז)בְּנֵי בֵבָי שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה

17. (יז)בְּנֵי עַזְגָּד אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם

18. (יח)בְּנֵי אֲדֹנִיקָם שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה

19. (יט)בְּנֵי בִגְוָי אַלְפַּיִם שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה

20. (כ)בְּנֵי עָדִין שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה

21. (כא)בְּנֵי־אָטֵר לְחִזְקִיָּה תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנָה

    מצודת דוד:בני אטר לחזקיה. נתן סימן על אטר לומר שהיה מזרע יחזקיה או ר״ל עם הבנים של יחזקיה:

22. (כב)בְּנֵי חָשֻׁם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה

23. (כג)בְּנֵי בֵצָי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה

24. (כד)בְּנֵי חָרִיף מֵאָה שְׁנֵים עָשָׂר

25. (כה)בְּנֵי גִבְעוֹן תִּשְׁעִים וַחֲמִשָּׁה

26. (כו)אַנְשֵׁי בֵית־לֶחֶם וּנְטֹפָה מֵאָה שְׁמֹנִים וּשְׁמֹנָה

27. (כז)אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה

28. (כח)אַנְשֵׁי בֵית־עַזְמָוֶת אַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם

29. (כט)אַנְשֵׁי קִרְיַת יְעָרִים כְּפִירָה וּבְאֵרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה

30. (ל)אַנְשֵׁי הָרָמָה וָגָבַע שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאֶחָד

31. (לא)אַנְשֵׁי מִכְמָס מֵאָה וְעֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם

32. (לב)אַנְשֵׁי בֵית־אֵל וְהָעָי מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה

33. (לג)אַנְשֵׁי נְבוֹ אַחֵר חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם

    מצודת דוד:נבו אחר. כן שם העיר ובעזרא נאמר רק נבו וכמו שיש חלוק גם בשאר השמות על כי היו נקראות בזה ובזה:

34. (לד)בְּנֵי עֵילָם אַחֵר אֶלֶף מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה

    מצודת דוד:עילם אחר. לפי שחשב למעלה בני עילם והיו כחשבון הזה לזה אמר שזהו עילם אחר והיו שווות במספר אנשיהן:

35. (לה)בְּנֵי חָרִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים

36. (לו)בְּנֵי יְרֵחוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה

37. (לז)בְּנֵי־לֹד חָדִיד וְאוֹנוֹ שְׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְאֶחָד

38. (לח)בְּנֵי סְנָאָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים

39. (לט)הַכֹּהֲנִים בְּנֵי יְדַעְיָה לְבֵית יֵשׁוּעַ תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה

    מצודת דוד:הכהנים. ר״ל וזהו מספר הכהנים: בני ידעיה לבית ישוע. נתן סימן על ידעיה לומר שהיה מיוחס לבית ישוע ומזרעו היה:

40. (מ)בְּנֵי אִמֵּר אֶלֶף חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם

41. (מא)בְּנֵי פַשְׁחוּר אֶלֶף מָאתַיִם אַרְבָּעִים וְשִׁבְעָה

42. (מב)בְּנֵי חָרִם אֶלֶף שִׁבְעָה עָשָׂר

    מצודת דוד:בני חרם. לא זהו הנזכר למעלה או יתכן אשר למעלה חשב הישראלים מחרם וכאן חשב הכהנים מחרם:

43. (מג)הַלְוִיִּם בְּנֵי־יֵשׁוּעַ לְקַדְמִיאֵל לִבְנֵי לְהוֹדְוָה שִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה

    מצודת דוד:בני ישוע לקדמיאל. ר״ל בני ישוע עם בני קדמיאל כי הלמ״ד הוא במקום את ואת הוא כמו עם: לבני להודוה. נתן סימן על ישוע וקדמיאל לומר שהיו מבני להודוה:

44. (מד)הַמְשֹׁרְרִים בְּנֵי אָסָף מֵאָה אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה

45. (מה)הַשֹּׁעֲרִים בְּנֵי־שַׁלּוּם בְּנֵי־אָטֵר בְּנֵי־טַלְמֹן בְּנֵי־עַקּוּב בְּנֵי חֲטִיטָא בְּנֵי שֹׁבָי מֵאָה שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנָה

    מצודת דוד:השוערים. שהיו שומרים שערי המקדש עד לא גלו והם היו בני שלום וכו׳:

46. (מו)הַנְּתִינִים בְּנֵי־צִחָא בְנֵי־חֲשֻׂפָא בְּנֵי טַבָּעוֹת

    מצודת דוד:הנתינים. הם הגבעונים ונקראו נתינים ע״ש שנאמר בם ויתנם יהושוע חוטבי עצים וכו׳ (יהושע ט׳:כ״ז):

47. (מז)בְּנֵי־קֵירֹס בְּנֵי־סִיעָא בְּנֵי פָדוֹן

48. (מח)בְּנֵי־לְבָנָה בְנֵי־חֲגָבָה בְּנֵי שַׁלְמָי

49. (מט)בְּנֵי־חָנָן בְּנֵי־גִדֵּל בְּנֵי־גָחַר

50. (נ)בְּנֵי־רְאָיָה בְנֵי־רְצִין בְּנֵי נְקוֹדָא

51. (נא)בְּנֵי־גַזָּם בְּנֵי־עֻזָּא בְּנֵי פָסֵחַ

52. (נב)בְּנֵי־בֵסַי בְּנֵי־מְעוּנִים בְּנֵי נְפִישְׁסִים

53. (נג)בְּנֵי־בַקְבּוּק בְּנֵי־חֲקוּפָא בְּנֵי חַרְחוּר

54. (נד)בְּנֵי־בַצְלִית בְּנֵי־מְחִידָא בְּנֵי חַרְשָׁא

55. (נה)בְּנֵי־בַרְקוֹס בְּנֵי־סִיסְרָא בְּנֵי־תָמַח

56. (נו)בְּנֵי נְצִיחַ בְּנֵי חֲטִיפָא

57. (נז)בְּנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה בְּנֵי־סוֹטַי בְּנֵי־סוֹפֶרֶת בְּנֵי פְרִידָא

    מצודת דוד:בני עבדי שלמה. והם היו בני סוטי וכו׳:

58. (נח)בְּנֵי־יַעְלָא בְנֵי־דַרְקוֹן בְּנֵי גִדֵּל

59. (נט)בְּנֵי שְׁפַטְיָה בְנֵי־חַטִּיל בְּנֵי פֹּכֶרֶת הַצְּבָיִים בְּנֵי אָמוֹן

60. (ס)כָּל־הַנְּתִינִים וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת תִּשְׁעִים וּשְׁנָיִם

61. (סא)וְאֵלֶּה הָעוֹלִים מִתֵּל מֶלַח תֵּל חַרְשָׁא כְּרוּב אַדּוֹן וְאִמֵּר וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד בֵּית־אֲבוֹתָם וְזַרְעָם אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם

    מצודת דוד:ואלה. הנזכרים למטה בני דליה וכו׳ הם היו העולים מתל מלח וכו׳ ושמות מקומות הן בבבל: ולא יכלו להגיד. כי לא ידעו מבני מי הם: בית אבותם וזרעם. היא היא כי זרעם ר״ל מזרע מי יצאו והוא כפל ענין בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב):

62. (סב)בְּנֵי־דְלָיָה בְנֵי־טוֹבִיָּה בְּנֵי נְקוֹדָא שֵׁשׁ מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם

63. (סג)וּמִן־הַכֹּהֲנִים בְּנֵי חֳבַיָּה בְּנֵי הַקּוֹץ בְּנֵי בַרְזִלַּי אֲשֶׁר לָקַח מִבְּנוֹת בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי אִשָּׁה וַיִּקָּרֵא עַל־שְׁמָם

    מצודת דוד:ומן הכהנים. הם בני חביה וכו׳: אשר לקח. הוא חוזר על בני ברזלי לומר שאביהם לקח אחת מבנות ברזלי לאשה ולזה היה נקרא עליהם שם ברזלי לומר עליהם בני ברזילי:

64. (סד)אֵלֶּה בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים וְלֹא נִמְצָא וַיְגֹאֲלוּ מִן־הַכְּהֻנָּה

    מצודת דוד:אלה. הכהנים האלה: כתבם. דבר כתוב מהם: המתיחשים. אשר יסופר בו סדר הדורות: ולא נמצא. בספר היחוס לא נמצאו אלה כתובים וזכורים: ויגאלו. ולכן נמאסו מן הכהונה:

    עוד פירושים על פסוק סד: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ויגאלו. ענין טנוף ומאוס וכן לחם מגואל (מלאכי א׳):

65. (סה)וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא־יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד הַכֹּהֵן לְאוּרִים וְתוּמִּים

    מצודת דוד:התרשתא. הוא נחמיה בן חכליה וכן נאמר ויאמר נחמיה הוא התרשתא (לקמן ח) וארז״ל לפי שהיה משקה למלך והתירו לו חכמים לשתות יין נסך לכן נקרא התרשתא והיא מלה מורכבת התר שתא: אשר לא יאכלו. ר״ל משפטם היא אשר לא יאכלו מקדש הקדשים וארז״ל זו היא תרומה וקדשי המזבח: לאורים ותומים. לשאול בהם אם הם כהנים כשרים וכאומר עד שיבוא המשיח וישאלו אז באורים ותומים כי בבית השני לא היו האורים ותומים לשאול בהם:

66. (סו)כָּל־הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים

    מצודת דוד:כל הקהל כאחד. כולם יחד הישראלים והכהנים והלוים והנתינים ובני עבדי שלמה: ארבע רבוא וכו׳. ובפרטן לא יעלו להחשבון הזה אבל לא חשב בפרטן כ״א הישראלים מבני יהודה ובנימין ועם מה שעלו מיתר השבטים היו כחשבון הזה וכן מפורש בס״ע, (והנה פרטי החשבון לא ישוו לפרטי החשבון הנזכר בספר עזרא פעם להוסיף פעם לגרוע והכלל החשבון הנספרים בפרטיות יוסיפו על מה שמוזכר בספר עזרא ויש משפחות שחשבם עזרא ולא הוזכרו פה וכן בהיפוך ובמספר ראשי העולים הוסיף פה לחשוב עוד את נחמני מה שלא זכרו עזרא כי עזריה רעמיה מספרת הנזכרים פה הלא המה שריה רעליה מספר רחום הנזכרים בעזרא כי קרובים הם בלשון ובשתי השמות נקראו וכמוהו רבים וגם פה נמצאו רבים זולתם בחלוף השמות משל עזרא אבל נחמני מהנראה כי הוא הוא הנתוסף בחשבון מספר ראשי העולים ויתכן כי נחמיה לא העתיק כל דברי עזרא כהויתן מבלי שנוי אבל העתיק תוכן הדברים והנה העליה הראשונה שעלו עם זרובבל היתה בשנת שתים לכורש הפרסי ואחר שנים רבות בשנת עשרים לדריוש בן אחשורוש אז עלה נחמיה ואז מצא ספר היחס ולכן נאמר כי נחמני הזה עם שעלה בראשונה עם זרובבל והיה אז רך בשנים ולא היה אז נחשב לראש והיה נכלל ביתר העולים אולם בימי נחמיה נתגדל בשנים ובמעלה לזה ראה נחמיה להוסיפו על הראשנים ולזכרו עמהם ובדבר הוספות המספר וגרעונו נאמר הלא רבים מהם כבר מתו בימי נחמיה וכן רבים בנים יולדו להם ונעשו גדולים ולזה בבוא נחמיה להזכיר במספרו את המשפחה הנוספה או הנגרעה כתב המספר כפי מה שמצאה עתה אם להוסיף אם לגרוע משל עזרא ומ״ש בראשית אמריו העולים משבי הגולה על הרוב יאמר לא על המעט הנולדים בא״י שלא היו מן העולים ויש מן המשפחות העולים בראשונה אשר ספו תמו בימי נחמיה והפליטה הנשארת נספחו להתחבר אל המשפחות הקרובות אליהן ועמהן נחשבו ויש מן המשפחות אשר היו אז אנשי מתי מספר ונספחו אז להתחבר אל המשפחות הקרובות להחשב עמהן ועתה בימי נחמיה פרו ורבו וחשבם משפחה לעצמה ובסוף אמריו כאשר כללם יחד ועם העולים מיתר השבטים עם שרחוק הדבר שלא יפחתו ולא יתוספו בימי נחמיה על המספר שהיה מאז הלא בחשבון מספר הפרטים נתוסף ובודאי כן נתוסף ביתר השבטים הנה מ״מ ראה נחמיה לכתוב כלל המספר מה שהיה מאז ולא כפי מה שהמה עתה וזה הוא לפי שהעולים משבי הגולה לא היו רק בחשבון הזה):

    עוד פירושים על פסוק סו: מצודת ציון

    מצודת ציון

    רבוא. הוא עשרת אלפים:

67. (סז)מִלְּבַד עַבְדֵיהֶם וְאַמְהֹתֵיהֶם אֵלֶּה שִׁבְעַת אֲלָפִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה וְלָהֶם מְשֹׁרֲרִים וּמְשֹׁרֲרוֹת מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה

    מצודת דוד:מלבד. החשבון הזה הוא מלבד עבדיהם ואמהותיהם של אלה הנזכרים והיו שבעת אלפים וכו׳: משוררים ומשוררות. זכרים ונקבות לשורר בדרך כי עלו בשמחה ובטיול: מאתים וארבעים וחמשה. ובעזרא נאמר רק מאתים כי אותן המ״ה היו אז קטנים והיו נטפלים אל הגדולים ובימי נחמיה נתגדלו וחשב גם אותם:

68. (סח)גְּמַלִּים אַרְבַּע מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה חֲמֹרִים שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שְׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים

69. (סט)וּמִקְצָת רָאשֵׁי הָאָבוֹת נָתְנוּ לַמְּלָאכָה הַתִּרְשָׁתָא נָתַן לָאוֹצָר זָהָב דַּרְכְּמֹנִים אֶלֶף מִזְרָקוֹת חֲמִשִּׁים כָּתְנוֹת כֹּהֲנִים שְׁלֹשִׁים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת

    מצודת דוד:נתנו למלאכה. אז כאשר עלו עם זרובבל נתנו נדבה למלאכת בית ה׳ ובעזרא הוזכר חשבון הזהב והכסף וכתנות הכהנים: התרשתא. הוא נחמיה: נתן לאוצר. נתן עתה לאוצר של בית ה׳: כתנות כהנים. שילבשו אותם הכהנים בשעת העבודה:

70. (ע)וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת נָתְנוּ לְאוֹצַר הַמְּלָאכָה זָהָב דַּרְכְּמוֹנִים שְׁתֵּי רִבּוֹת וְכֶסֶף מָנִים אַלְפַּיִם וּמָאתָיִם

    מצודת דוד:ומראשי. מקצת מראשי האבות נתנו עתה בימי נחמיה נתנו לאוצר המלאכה ר״ל אל המקום שאצרו שם הזהב והכסף לצורך מלאכת בדק הבית או להוסיף בבנין כי עיקר המקדש כבר נבנה:

    עוד פירושים על פסוק ע: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    דרכמונים. שם מטבע ידוע אצלם:

    מלבי"ם

    ומקצת ראשי האבות, גם בנדב' זו יש סתירה בין המסופר פה ובין המסופר בעזרא, ששם היה הזהב שש רבאות ואלף דרכמונים והיה נדבת ראשי האבות, ובכאן לא התנדבו ראשי האבות רק שתי רבוא והעם נתנו שתי רבוא? שם התנדבו ראשי האבות כסף מנים חמשת אלפים וכאן מנים אלפים ומאתים ושארית העם מנים אלפים? שם התנדבו ראשי האבות כתנות כהנים מאה ופה לא התנדבו כתנות, רק העם התנדבו ששים ושבעה? וכן פה מוזכר נדבת התרשתא שלא נזכר שם? ואם נאמר שנחמיה עלה גם בפעם הראשון [וחזר אח"כ ובא שנית] כמו שנראה ממ"ש (בפסוק ס"ג) ויאמר התרשתא להם, י"ל שהתנדבו שתי פעמים, ובפרט למ"ש בעזרא (סי' ב'), ששם חשב הבאים מבבל ופה חשב הנוספים עליהם מכלל המדינה, י"ל שאח"כ התנדבו שנית ואז התנדב גם התרשתא והעם, והראשים התנדבו עוד הפעם, או שנתוספו ראשי אבות חדשים וזה הנחשב בספר היחוס שמצא נחמיה, או שהנדבה השניה היתה בעת שבא נחמיה בשנת עשרים לארתחששתא והוסיפה במגלה זו, באשר ידע כי הנדבה הראשונה הכתובה כבר בספר עזרא שנכתב לפני ספרו:

71. (עא)וַאֲשֶׁר נָתְנוּ שְׁאֵרִית הָעָם זָהָב דַּרְכְּמוֹנִים שְׁתֵּי רִבּוֹא וְכֶסֶף מָנִים אַלְפָּיִם וְכָתְנֹת כֹּהֲנִים שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה

    עוד פירושים על פסוק עא: מצודת ציון

    מצודת ציון

    מנים. שם משקל ליטרא:

72. (עב)וַיֵּשְׁבוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים וּמִן־הָעָם וְהַנְּתִינִים וְכָל־יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם

    מצודת דוד:ומן העם. מבני יהודה ובנימין: וכל ישראל. הם מיתר השבטים: בעריהם. אשר היו ערי נחלתם עד שלא גלו: ובני ישראל בעריהם. ואז היו בני ישראל בערי נחלתם:

    עוד פירושים על פסוק עב: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ויגע. כמו והגיע: