נחמיה פרק ט׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם

   מצודת דוד:נאספו. לירושלים לשוב לה׳ על מעלם: ובשקים. ובלבישת שקים והוא מענין תשובה והכנעה: ואדמה. ועפר על ראשם וגם זה מענין תשובה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   ואדמה עליהם. העלו עפר על ראשם:

   מלבי"ם

   וביום עשרים וארבעה, כי ביום כ"ג לא היה אפשר להתענות שהוא יום שאחר החג דאסור בתענית:

   רלב"ג

   נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם. ידמה שעל דבר מה שהתחתנו עם גויי הארץ עשו זה שתהיה להם כפרה מה' יתברך ואף על פי שכבר טהרם עזרא מזה כמו שקדם ידמה שבאו אחר זה שם אנשים מהשבי אשר התגעלו בזה החטא ולזה הוצרכו אז להבדל מכל בני נכר:

2. (ב)וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל־חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲוֺנוֹת אֲבֹתֵיהֶם

   מצודת דוד:מכל בני נכר. מנשים של העובדי כוכבים ובניהן וכמ״ש בעזרא:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   מכל בני נכר. ומנשיהם של העכו"ם כמו שנאמר למעלה:

   מלבי"ם

   מכל בני נכר, מנשים נכריות, דאחר שפרשו מהם בעת עליית עזרא נכשלו בזה אח"כ שנית, ולהמפרש שמעשה זה היה בעת עליית זרובבל הופרץ הדבר עד שתקנה עזרא:

3. (ג)וַיָּקוּמוּ עַל־עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַיהוָה אֱלֹהֵיהֶם

   מצודת דוד:על עמדם. על מעמדם ולא זזו ממקומם:

   עוד פירושים על פסוק ג: רלב"ג

   רלב"ג

   ויקראו בספר תורת ה' אלהיהם רביעית היום. למדנו מזה שביום צום ראוי לקרא בספר התורה ברביעית היום הראשון וברביעית היום האחרון יתודו וישתחוו לה' יתברך ויתפללו לפניו לכפר עונותיהם כי אז הם בלב נשבר ונדכא מצער התענית והחצי מהיום אשר בין שתי הרביעיות האלו ראוי שיפשפשו במעשיהם ויתקנו המעוות כי אז יתכן שתהיה תפלתם נשמעת כמו שמצאנו במשה שלא התפלל על חטא העגל כי אם אחר שטהר ישראל ממנו לפי מה שאפשר:

4. (ד)וַיָּקָם עַל־מַעֲלֵה הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וּבָנִי קַדְמִיאֵל שְׁבַנְיָה בֻּנִּי שֵׁרֵבְיָה בָּנִי כְנָנִי וַיִּזְעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם

   מצודת דוד:ויקם. על ישוע לבד חוזר וכאומר ויקם וכו׳ ישוע וכן בני וכו׳: על מעלה הלוים. על המעלה שהיו הלוים עומדים עליה לדבר בשיר: בקול גדול. לעורר את הכוונה:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   על מעלה הלוים. מעלות היו שם שהלוים עומדים שם עליהם בשעה שאמרו שירה:

   רלב"ג

   ויקם על מעלה הלוים. ר"ל על המקום העליון אשר עומדים שם הלוים באמרם השיר:

   אבן עזרא

   ויקם על מעלה שם דבר סמוך והטעם מנהגם להתפלל לשם.

5. (ה)וַיֹּאמְרוּ הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל בָּנִי חֲשַׁבְנְיָה שֵׁרֵבְיָה הוֹדִיָּה שְׁבַנְיָה פְתַחְיָה קוּמוּ בָּרֲכוּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מִן־הָעוֹלָם עַד־הָעוֹלָם וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל־כָּל־בְּרָכָה וּתְהִלָּה

   מצודת דוד:ויאמרו. אל העם אמרו קומו בזריזות וברכו וכו׳: מן העולם וכו׳. ר״ל המושל מקצות העולם עד קצתו: ויברכו. חזרו פניהם כלפי המקום ב״ה ואמרו הן בני ישראל יברכו שם כבודך אבל אתה מרומם על כל ברכה ותהלה כי אין לספר כל תהלתך:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   מן העולם ועד העולם. מתחלת העולם ועד תכליתו יהי ברוך:

   ויברכו שם כבודך. עכשיו דברו הלוים כלפי שכינה בתפלה ויברכו שם כבודך כי הוא גדול ומרומם על כל ברכה ותהלה כי כל הברכות ותהלות שלו הם ד"א ומרומם על כל ברכה ותהלה שאין בריה יכולה לברכו ולהללו כפי גדלו ורוממותו שהוא מרומם ונשא יותר מה שאין הפה יכולה לדבר:

   מלבי"ם

   ויאמרו הלוים, סדר התפלה הזאת, תחלה יזכיר איך בחר ה' באברהם וזרעו להיות לו סגולה, וכרות עמו הברית לתת לו ולזרעו הארץ המסוגלת לזה (ז' - ח'), ואיך שמר בריתו בהוציאם ממצרים ובמדבר (ט' - ט"ו), והגם שמרו, את דבריו לא הסיר ויביאם את הארץ (ט"ו - כ"ה), ושם חטאו והכעיסוהו והתגלגל עמהם ימים רבים כרחמיו עד נתנם ביד עמי הארצות (כ"ו - ל'), ובאשר בכל זה לא עזבם והשגחתו עליהם ומוכן עוד לשמור לעולם בריתו, יבקש ויזכור על התלאות אשר סבלו בגלותם. והם יתקנו חטא אבותיהם במה שכורתים ברית לשמור תורותיו ומצותיו (נ"א - ל"ז, י' י'), קומו מצוה שכולם יברכו ה' שהוא מבורך בין בעוה"ז בין בעולם הנצחיי שיבא אחרי זה העולם. אחרי הציווי אל העם לברך את ה', מסב פניו אל ה' ואומר, הנה הם יברכו שם כבודך, ר"ל אתה כפי עצמותך מרומם ונשגב מכל ברכה ותהלה, כי אין משיג אותך להללך, ולא את השפעתך מצד עצמותך לברכך מצד זה, כי אתה נעלם בתכלית ההעלמה נעלה מכל ברכה ושבח, רק מה שיברכו הוא את שם כבודך השם שבו נודעה ע"י כבודך בהבריאה שבראת שע"י נגלה כבודך ומלכותך, את שם הזה יברכו, לא את עצמותך, כי.

   רלב"ג

   קומו ברכו את ה' אלהיכם וגו'. הם היו אומרים אל העם שיברכו את ה' שהוא אלהיהם מן היות העולם וכל עוד שיהיה העולם נמצא כי ה' יתברך הוא תמיד נמצא לא סר ולא יסור ואחר זה השלימו זאת הברכה כאלו הם מדברים עם ה' יתברך ואמרו ויברכו ישראל שם כבודך שהוא מרומם על כל ברכה ותהלה ר"ל שלא נוכל לברכו ולהללו בשום פנים שלא יהיה ה' יתברך מרומם על כל הברכות ותהלות ההם ואפילו מלאכי השרת כשיברכוהו ויהללוהו הנה הוא מרומם לאין שעור על כל ברכותיהם ותהלותיהם כמו שבארנו בראשון ובחמישי מספר מלחמות ה' והנה למדנו מזה שישראל היו עונין על הברכות במקדש ברוך ה' אלהינו מן העולם ועד העולם וברוך שם כבודו ומרומם על כל ברכה ותהלה. ואחר זה אמרו הלוים כל אלו הדברים הנפלאים והשלמים הנזכרים אחר זה וראינו לבארם באור שלם לבאר מה שבאלו הדברים מהשלמות:

   אבן עזרא

   קומו ברכו הורו לישראל לברך השם שהוא מן העולם ועד העולם לנצח נצחים הוא אלהיכם אין עוד. והטעם ברכוהו אתם, ואמרו לפניו: יברכו שם כבודך בני חלד ותהיה מרומם על כל ברכה והטעם: שירום אחר שיברכוך.

6. (ו)אַתָּה־הוּא יְהוָה לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל־צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל־אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל־אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת־כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים

   מצודת דוד:שמי השמים. הם השמים העליונים אשר המה ממעל השמים הנראים: וכל צבאם. הם הכוכבים ומזלות: ואתה מחיה. אתה נותן חיות ומזון לכולם:

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מלבי"ם

   מרומם על כל ברכה ותהלה אתה הוא ה' לבדך, שאתה לבדך מצד עצמותך מרומם ונעלה מכל ברכה ותהלה. אחר ההצעה הזאת מפרש מ"ש ויברכו שם כבודך, ששם כבודו שעל ידו הוא נודע לבריותיו, הוא נודע ע"י ג' דברים, א] ע"י הבריאה, ועז"א אתה עשית את השמים וכו', ר"ל שבראת בין את העליונים בין את התחתונים, ב] ע"י קיום הבריאה וההנהגה המתמדת, שעז"א ואתה מחיה את כולם, שאינך דומה כפועל אחר, שאחר שעשה את הדבר הוא מתקיים בעצמו, כי כל הבריאה אין לה קיום וחיות רק על ידך שאתה הנפש המחיה את כל המציאות, והגם שנראה שההנהגה היא ע"י צבא השמים וסדרי המערכת, הנה צבא השמים לך משתחוים, כי אתה הוא המנהיג אותם ונותן להם כח ומושל על כולם:

   רלב"ג

   אתה הוא ה' לבדך. כי לא ישתתף עמך בזה השם אחד מהנמצאות כי ההיות הוא לך מעצמך וכל היות אשר לזולתך הוא עלול מן ההיות אשר לך ולזה יאמר שם ההיות באמתות ובקדימה על ה' יתברך ועל זולתו יאמר בשתוף ובאיחור:

   אתה עשית את השמים. והם הגלגלים השמונה ושמי השמים הם הגלגלים העובדים כל גלגל וגלגל בתנועותיהם:

   וכל צבאם. הם הכוכבים אשר בעבורם היה רבוי הגלגלים ועשית הארץ וכל אשר עליה מהצמחים והבעלי חיים:

   הימים וכל אשר בהם. מהדגים והצמחים כמו האלמוגים שיתהוו בהם וקצת עשבים שגדלים במים:

   ואתה מחיה את כלם. ומעמיד אותם ר"ל שאין מעשיך אלו כדרך מעשי האדם שאחר שנעשו לא יתלה קיומם בקיום העושה אותם אבל מעשי ה' יתברך קיומם במה שישפע עליהם תמיד מה' יתברך ולזה הוא מחיה את כלם:

   וצבא השמים לך משתחוים. ר"ל שהם כלם נכנעים לו יתברך ובשליחותו הם מתנועעים כמו שבארנו בחמישי מספר מלחמות ה':

   אבן עזרא

   השמים הוא הרקיע ושמי השמים הגלגלים העליונים.

7. (ז)אַתָּה־הוּא יְהוָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם

   מצודת דוד:מאור כשדים. ארז״ל כי נמרוד השליכו לכבשן אש בארץ כשדים וה׳ הצילו: אברהם. המורה על רוב הגדולה שיהיה לאב המון גוים כמ״ש בתורה:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   ושמת. טעמו למעלה בשי"ן לפי שמשמעותו בלשון עבר:

   מלבי"ם

   אתה, ג] ניכר שם כבודך ע"י ההנהגה ההשגחיית הנסיית, שהיא לא תתנהג כפי סדרי המערכת, רק לפי מעשה הקדושים אשר בארץ יחידי סגולה שעליהם תחול ההשגחה המופלאת הלזו לשדד את הטבע ולנוסס נס ליראיו, וההשגחה הזאת הוחל באברהם, ועז"א אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם שבו בחר ה' שיהיה מרכבה להנהגה הפלאיית, והוצאתו מאור כשדים, שאז החילות לבטל הטבע בעבורו וניצול מכבשן האש, ואח"ז שמת שמו אברהם, לאות כי יהיה אב המון גוים ושגם בניו יהיו סגולה וראוים אל הענין האלהי ושתשרה עליהם שכינת ה':

   רלב"ג

   אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם. ולזה הוצאתו מאור כשדים כדי שילך לארץ הנבחרת למען יהיה זרעו נבחר כמו שבארנו בבאורנו לדברי התורה:

   ושמת שמו אברהם. כשרצית שיהיה לו בן משרה אשר היה ממנו הזרע הנבחר אשר בעבורו היה אב ואדון להמון גוים כי ממנו היה הזרע שזכה לרשת ארץ שבעה עממין והנה (ח) מצאת לבב אברהם נאמן לפניך ולזה כרת עמו הברית בין הבתרים לתת את ארץ הכנעני החתי האמורי והפרזי והיבוסי והגרגשי באופן שתנתן לזרעו. והנה לא זכר שאר האומות שאמר לו ה' יתברך שיתן לזרעו לפי שהוא אמר אחר זה ותקם את דבריך ולא נתקיים עדיין ענין נתינת שאר האומות והכל יהיה נשלם בעת ביאת הגואל כמו שבארנו בבאורנו לדברי תורה. והנה בסוף הענין הקמת את דבריך כי צדיק וישר אתה ולא תמנע מבעל חק חקו שאמרת לתת לו מהטוב ולזה רצית להגיע לזרע אברהם זה הטוב כאשר יהיו ראוים לו גם המצאת להם מה שקנו בו מהשלמות באופן שיהיו ראויים לזאת הטובה. והנה מהשגחתך על האבות (ט) ראית את עני אבותינו במצרים וירדה השגחתך להצילם ושמעת גם כן זעקתם על ים סוף כשרדף פרעה אחריהם ואבד מהם מנוס כי הים היה להם מצד אחד וחיל פרעה מצד אחר אז מהרת להצילם. ולא די שהצלת אותם אבל השתדלת לעשות מה שתעשה לך שם בו. והם (י) האותות והמופתים שנתת בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו כי זה היה סבה לעשות לה' יתברך שם וזה שנספר תמיד באזני בנינו ובני בנינו אלו האותות וידעו כלם כי הוא ה'. והנה במה שהשפעת מהטוב הנפשי לישראל באלו המכות אשר הכית פרעה ועבדיו ועמו בכל מכה לא היה מהעול כלל כי ידעת כי כלם הרשיעו על ישראל לענותם בענוים נפלאים ודמו לכלותם בגזרותיהם במה שגזרו שכל הבן הילוד ישליכו היאורה. ובזה הוסר הספק איך היה נענש פרעה וה' יתברך הקשה את לבו וזה כי הוא לא היה נענש על מה שהקשה ה' יתברך בו את לבו אבל היה ראוי לעונש מצד מה שהרשיע כנגד ישראל ורצה ה' יתברך בהטילו העונש עליו שיגיע מזה תועלת לישראל שידעו כי הוא ה' ולזה הבטיח ה' יתברך אברהם שיחדש אלו המופתים בצאתם ממצרים באמרו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ובזה נתבאר לאברהם קיום היעוד שיעדו ה' יתברך מענין ירושת הארץ אשר בעבורו שאל אות ואמר במה אדע כי אירשנה כי בסבת אלו האותות קנה זרעו מהשלמות מה שהיה ראוי בו לירושת הארץ כמו שבארנו בבאורנו לדברי התורה. וזולת האותות והמופתים שהרבית לעשות במצרים עשית עוד מהמופת כדי ידעו כלם כי אתה ה'. והוא (יא) שכבר בקעת הים לפני ישראל כשרדף פרעה אחריהם ויעברו בני ישראל בתוך הים ביבשה ואת רודפיהם השלכת בכח במצולות הים וצללו בהם במהירות כמו שתצלול האבן במים עזים. ועשית עוד מהמופתים לישראל למען ידעוך שכבר (יב) הנחיתם בעמוד ענן יומם ועמוד האש לילה להאיר להם את הדרך אשר ילכו וגם בחנותם לא המיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם. והפלגת עוד לחדש להם מהמופת יקנו בו השלמות האמתי. והוא שכבר (יג) ירדה שכינתך על הר סיני ועיניהם רואות ודברת עמהם משמים על דרך פלא באותם הקולות הנפלאים שהיו העם רואים שומעים ונתת להם בזה האופן עשרת הדברים שכללו משפטים ישרים והם לא תחמוד ולא תענה ולא תנאף ולא תגנוב ולא תרצח וכבד. ותורות אמת הם אנכי ולא יהיה לך. והחקים והמצות הטובים הם לא תשא וזכור. שעם היותם חקים הם מבוארי התועלת כמו שבארנו כל זה בפרשת וישמע יתרו:

8. (ח)וּמָצָאתָ אֶת־לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת־אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ וַתָּקֶם אֶת־דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה

   מצודת דוד:לתת לזרעו. מפני אריכת הדברים חזר לומר שוב מלת לתת וכן דרך המקרא ותקם. וקיימת:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   וכרות עמו. לשון פעול:

   מלבי"ם

   ומצאת, עד שאחר כל הנסיונות שעמד בהם ונבחן ונמצא לבבו נאמן עם אלהיו, כרת עמו הברית לתת את ארץ הכנעני שהיא הארץ המיוחדת אל ההשגחה וההנהגה הפלאיית, לתת לזרעו, כי היה הברית לתת לו מצד היעוד וההבטחה, ולתת לזרעו מצד שיבואו ויירשוה, כמ"ש לך אתננה ולזרעך עד עולם. עתה יתחיל לספר איך קיים ה' את בריתו, שעז"א ותקם את דבריך, ולא היה בזה עול שלקח את הארץ מיד הכנענים, עז"א כי צדיק אתה, כמ"ש כי ברשעת הגוים האלה ה' מוריש אותם מפניך:

9. (ט)וַתֵּרֶא אֶת־עֳנִי אֲבֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם וְאֶת־זַעֲקָתָם שָׁמַעְתָּ עַל־יַם־סוּף

   מצודת דוד:ותרא. נתת לב לראות בעניים ולגאלם:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   עני. מלשון עינוי:

   מלבי"ם

   ותרא, מספר איך הקים דבריו, שאחר שהיו במצרים שזה היה הקדמה אל ירושת הארץ, כמ"ש כי גר יהיה זרעך, שזה היה כור הברזל שבה נצרפו ונבחנו להיות ראוים אל שתדבק בם ההשגחה הנסיית אז ותרא את עני המאמרים מקבילים ותרא את עני אבותינו ותתן אותות ומופתים ואת זעקתם שמעת על ים סוף והים בקעת לפניהם, ע"י שראית עני אבותינו, עי"כ.

10. (י)וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְתִים בְּפַרְעֹה וּבְכָל־עֲבָדָיו וּבְכָל־עַם אַרְצוֹ כִּי יָדַעְתָּ כִּי הֵזִידוּ עֲלֵיהֶם וַתַּעַשׂ־לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה

    מצודת דוד:הזידו עליהם. הרשיעו על ישראל להעבידם בקושי ובפרך: כהיום הזה. אשר נתפרסם שמך עד מאד:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    כי הזידו. כי הרשיעו עליהם כמו כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות י״ח:י״א):

    שם. רצון בלע"ז:

    מלבי"ם

    ותתן אתות ומופתים בפרעה, וזה היה משני טעמים, א] על צד העונש על שהרעו עמהם, שהגם שהגלות היה ע"י גזרת ה' שאמר ועבדום וענו אותם, ידע ה' שלא ענו אותם מפני זה, רק כי ידעת כי הזידו עליהם, שהוסיפו עינוי ולחץ במזיד לא מפני דבר ה' רק מזדון לבם, [שעז"א וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, היינו שאשפוט אותם אם עבדו בם מפני גזרתי או מזדון לבם], [הטעם הב'] ותעש לך שם כהיום הזה, היו האותות והמופתים כדי שעי"כ יכירו את שמך וכבודך, כמ"ש בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו' למען שיתי אותותי אלה בקרבו שהוא טעם הראשון, ולמען תספר וכו' וידעתם כי אני ה' שהוא הטעם השני:

    אבן עזרא

    כי הזידו עשו זדון במשלם עליהם.

11. (יא)וְהַיָּם בָּקַעְתָּ לִפְנֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ־הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְאֶת־רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַכְתָּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ־אֶבֶן בְּמַיִם עַזִּים

    מצודת דוד:במצולות. השלכתם למטה בעומק הים כמו אבן הנופל לקרקעות המים אף אם הם חזקים ורדופים מאד:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בקעת. חלקת לשנים:

    במצולות. עומק המים כמו ותשלך במצולות ים (מיכה ז׳:י״ט):

    עזים. מל׳ עוז וחזק:

    מלבי"ם

    והים, ואת זעקתם שמעת על ים סוף והים בקעת לפניהם, א] להצילם ויעברו בתוך הים ביבשה ב] להטביע צריהם, ואת רודפיהם השלכת במצולות:

12. (יב)וּבְעַמּוּד עָנָן הִנְחִיתָם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם אֶת־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ־בָהּ

    מצודת דוד:ובעמוד ענן. על ידי עמוד הענן הנהגתם ביום להורות להם הדרך אשר ילכו בה:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הנחיתם. הנהגתם כמו ולא נחם (שמות י״ג):

    רש"י

    יומם. בכל יום ויום:

    מלבי"ם

    ובעמוד, עתה יספר איך בצאתם ממצרים, היה לו סגולה ויעבור מלכם לפניהם וה' בתוכם, א] במה שהיה בקרבם להראות להם הדרך, שעז"א ובעמוד ענן הנחיתם, כמ"ש שמעי כי אתה ה' בקרב העם הזה ועננך עומד עליהם ובעמוד ענן הולך לפניהם יומם וכו', שזה היה המופת שה' בקרבם עם ענן כבודו:

13. (יג)וְעַל הַר־סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְוֺת טוֹבִים

    מצודת דוד:ודבר עמהם. דברת עמהם: משמים. כי הרכין את השמים ופירש על ההר:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    ודבר. כמו ולדבר כמו שנאמר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך (דברים ד׳:ל״ו):

    מלבי"ם

    ב] ועל הר סיני ירדת, שאז נגלה כבוד ה' בעצמו אליהם לתת להם תורתו, ותתן להם, הנה בעודם בהר סיני נתן להם עשרת הדברות וכל הפרשה עד סוף משפטים שצוה את משה משפטים בין אדם לחברו, ותורת אמת בעניני האמונה, חקים כמו לא תבשל גדי בחלב אמו, ומצות טובים כמו אם כסף תלוה, ודומיהם:

    אבן עזרא

    ודבר עמהם מקור.

14. (יד)וְאֶת־שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעַתָ לָהֶם וּמִצְווֹת וְחֻקִּים וְתוֹרָה צִוִּיתָ לָהֶם בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    ואת שבת, שבת נאמרה בעשרת הדברות ובסוף פ' משפטים, ואמר הודעת להם כי בשבת הודיע להם פנות האמונה מחידוש העולם והודיע להם כי הם מונהגים בהנהגה השגחיית, שעז"א בא מצות השבת כמ"ש במק"א. ומצות, ר"ל ואח"ז הודיע להם מצות וחקים ותורה, כ"ז שהיו במדבר סיני עד שחנו במדבר פארן שנתן להם כל המצות הכתובים בס' שמות ויקרא במדבר עד פ' שלח:

    רלב"ג

    ואת שבת קדשך הודעת להם קודם זה בדבר המן שנתבאר בו לכל ישראל איזה יום הוא שבת כי ביום הששי מצאו במה שלקטו משנה על אשר ילקטו יום יום כדי שיספיק להם לשבת ובשבת לא ירד ובזה הודיע להם ה' ענין השבת שהוא קדוש בזה האופן שנפלא ואחר ששמעו ישראל עשרת הדברים ויראו פן ימותו אם ישמעו עוד דברי ה' יתברך בזה האופן אמרו למשה דבר אתה עמנו ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות ואז צוה ה' יתברך לישראל מצות וחקים ותורה ביד משה עבדו. והנה הרבית להם עוד מופתיך למשכם לעבודתיך:

    אבן עזרא

    ואת שבת קדשך הזכיר השבת לבד מעשרת הדברים, כי היא נכבדת במנוחה ותוספת שכל.

15. (טו)וְלֶחֶם מִשָּׁמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִרְעָבָם וּמַיִם מִסֶּלַע הוֹצֵאתָ לָהֶם לִצְמָאָם וַתֹּאמֶר לָהֶם לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָשָׂאתָ אֶת־יָדְךָ לָתֵת לָהֶם

    מצודת דוד:ולחם. הוא המן: לרעבם. להשביעם מן הרעבון: לצמאם. לרוות צמאונם: ותאמר להם. הבטחת להם: נשאת את ידך. ענין שבועה היא בהרמת ידו אל עצמו וכמ״ש אשר נשאתי את ידי וכו׳ (שמות ו׳:ח׳):

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    לרעבם. מן רעב יאמר לרעבם כמו מן צמא לצמאם:

    אשר נשאת את ידך. בשבועה כמו אשר נשאתי את ידי לתת אותה (שמות ו׳:ח׳):

    מלבי"ם

    ולחם, וגם השגיח עליהם להפיק להם כל צרכיהם במדבר, ותאמר להם לבא לרשת את הארץ, שאז א"ל שילכו לרשת את הארץ, כמ"ש ואומר אליכם באתם עד הר האמורי וכו' עלה רש (דברים א' כ'):

    רלב"ג

    נתת להם במדבר לרעבם לחם מן השמים והוא המן והצאת להם מים מסלע לצמאם וזה קרה להם פעמים בהיותם במדבר ותאמר להם אחר זה לבוא שם מרגלים כדי שיתישרו לרשת את הארץ אשר נשבעת לאבותיהם לתת להם:

    אבן עזרא

    לרעבם הלמ"ד כטעם בעבור.

16. (טז)וְהֵם וַאֲבֹתֵינוּ הֵזִידוּ וַיַּקְשׁוּ אֶת־עָרְפָּם וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל־מִצְוֺתֶיךָ

    מצודת דוד:והם ואבותינו. כפל הדבר לתוספת ביאור: ויקשו. הוא ענין מליצה כאלו נתקשה העורף לבל יוכלו להפך הפנים מול ה׳:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ערפם. הוא מול הפנים:

    מלבי"ם

    והם, אבל הם הזידו ואמרו נשלחה אנשים לפנינו, ואח"כ וימאנו לשמוע, הגם שמשה א"ל לא תערצון ולא תיראון מהם ה' ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים וכו', לא זכרו נפלאותיך ויתנו ראש, כמ"ש נתנה ראש ונשובה מצרימה, ובכ"ז ואתה אלוה סליחות וכו':

    רלב"ג

    והנה המרגלים ואבותינו עמהם הרשיעו ויקשו את ערפם לבלתי שמוע אל דברי ה' יתברך:

17. (יז)וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ וְלֹא־זָכְרוּ נִפְלְאֹתֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּהֶם וַיַּקְשׁוּ אֶת־עָרְפָּם וַיִּתְּנוּ־רֹאשׁ לָשׁוּב לְעַבְדֻתָם בְּמִרְיָם וְאַתָּה אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ־אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וְלֹא עֲזַבְתָּם

    מצודת דוד:ויתנו ראש. אמרו לעשות לעצמם ראש לשוב למצרים לעבדם כמאז: במרים. בעבור רוב המרי והמרד שהיה בהם רצו לעשות כזאת: ואתה וגו׳. אבל אתה אלוה סליחות וכו׳ והעברת פשעם ולא עזבתם:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וימאנו. מלשון מיאון וסירוב:

    רש"י

    במרים. בשביל מרי שלהם:

    רלב"ג

    לעלות שם לרשת את הארץ כאמרם אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו וימאנו לשמוע כשאמר להם יהושע וכלב שיעלו כי הארץ טובה מאד וה' יתברך הוא בעזר ישראל ולזה אין לירא מעוצם האומות ההם ולא זכרו הנפלאות העצומות אשר עשית עמהם קודם זה אשר בעבורם היה ראוי שיבטחו בה' יתברך שהוא יכניע אויביהם לפניהם כי כל אשר יחפוץ יוכל ויקשו ערפם לבלתי בטוח בה' יתברך ואמרו מרב מרים נתנה ראש ונשובה מצרימה ועם כל זה שעשו כנגדך אתה אלוה הסליחות חנון ורחום ארך אפים ומרבה להטיב ולזה לא עזבתם כי הארכת אפך ורחמת עליהם ולא רצית להפרע מהם תכף אבל הארכת חנותם במדבר עד שלמות ארבעים שנה כדי שלא ימותו בלא עתם ובאותם הארבעים שנה קרבת אותם מאד לעבודתך כמו שזכר אחר זה וכל זה מרוב השגחתו על ישראל בעבור בריתו עם האבות. וגם כי הרשיעו מאד (יח) לעשות להם עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך ישראל אשר העלה אותך מארץ מצרים ועשו בזה הכעסות גדולות כנגד ה' ית':

    אבן עזרא

    ויתנו ראש בדבור, ופירש: אמרו לתת להם ראש כענין נתנה ראש.

18. (יח)אַף כִּי־עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ זֶה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֶלְךָ מִמִּצְרָיִם וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדֹלוֹת

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מסכה. מדבר הניצק וניתך:

    נאצות. ענין כעס ובזיון:

    מלבי"ם

    אף כי, הגם שלא היה זה החטא הראשון שכבר קדמו לחטוא במעשה העגל שגם אז נתחייבו כליה, בכ"ז ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם, שהגם שנעו במדבר ארבעים שנה היה להם העמוד אש וענן, ורוח הנבואה שחל על משה להשכילם, והמן והבאר ואותם הארבעים שנה כלכלתם לתת להם כל צרכיהם הם שהיו נזופים מפני החטא:

19. (יט)וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזַבְתָּם בַּמִּדְבָּר אֶת־עַמּוּד הֶעָנָן לֹא־סָר מֵעֲלֵיהֶם בְּיוֹמָם לְהַנְחֹתָם בְּהַדֶּרֶךְ וְאֶת־עַמּוּד הָאֵשׁ בְּלַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם וְאֶת־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ־בָהּ

    מצודת דוד:ואתה ברחמיך וכו׳. ר״ל אף שהיו ראוים לעזבם בעבור מעשיהם אבל אתה ברחמיך הרבים לא עזבתם: ואת הדרך. ולהנחותם את הדרך:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    בהדרך. כמו בדרך:

    רלב"ג

    ואתה מפני רב רחמיך עם כל לא הסירות השגחתך מהם במדבר לא סר מעליהם עמוד הענן ועמוד האש שהיה בו תועלת להישירם לאמונת ה' יתברך והיה בזה עוד מהתועלת לנחותם הדרך ולהאיר להם בלילה:

    אבן עזרא

    את עמוד הענן מלת את דבק עם הפעל הוא העמוד שלא סר מעליהם ולעולם יבא עם הפועל זולתי זה, ומעט אחרים עמו כמו ואת מלכנו שרינו כהנינו ואבותינו לא עשו תורתך. ובא הארי ואת הדוב ונשא שה.

    בהדרך בא אל נכון בה"א הדעת.

20. (כ)וְרוּחֲךָ הַטּוֹבָה נָתַתָּ לְהַשְׂכִּילָם וּמַנְךָ לֹא־מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם וּמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִצְמָאָם

    מצודת דוד:ורוחך הטובה. השפעת עליהם רוח חכמה ובינה להשכילם דברי תורתך:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ומנך. מלשון מן:

    מנעת. חדלת:

    רלב"ג

    ורוחך הטובה נתת על שבעים איש מזקני ישראל להשכיל ישראל ולהחכימם ולא מנעת מנך מפיהם כל אותם הארבעים שנה ומים נתת להם לצמאם כמו שנתבאר בספורי התורה:

    אבן עזרא

    ורוחך הטובה נתת להשכילם זהו ויאצל מן הרוח על שבעים איש הזקנים.

21. (כא)וְאַרְבָּעִים שָׁנָה כִּלְכַּלְתָּם בַּמִּדְבָּר לֹא חָסֵרוּ שַׂלְמֹתֵיהֶם לֹא בָלוּ וְרַגְלֵיהֶם לֹא בָצֵקוּ

    מצודת דוד:לא חסרו. מכל דבר המצטרך: לא בצקו. לא נפחו להיות כבצק הזה כאשר יתחמץ ועולה למעלה וכדרך שאר הולכי רגל:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כלכלתם. ענין ספוק הצורך כמו ויכלכל יוסף (בראשית מ״ז):

    בלו. מלשון בליה ורקבון:

    בצקו. ענין עיסה המחומץ:

    רלב"ג

    והנה כלכלת אותם ארבעים שנה במדבר לא חסרו דבר שלמותיהם לא בלו מעליהם וגם נעלי רגליהם לא בלו בכל זה הזמן הארוך ועשה זה ה' להישיר אותם לעבודתו בתכלית מה שאפשר:

    אבן עזרא

    לא חסרו חסר דבר.

22. (כב)וַתִּתֵּן לָהֶם מַמְלָכוֹת וַעֲמָמִים וַתַּחְלְקֵם לְפֵאָה וַיִּירְשׁוּ אֶת־אֶרֶץ סִיחוֹן וְאֶת־אֶרֶץ מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וְאֶת־אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ־הַבָּשָׁן

    מצודת דוד:ותחלקם לפאה. גרשת העובדי כוכבים וחלקתם להיות נפוצים בקצות הארץ: ארץ סיחון וכו׳. כפל הדבר לתוספת ביאור:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לפאה. לקצה כמו פאת שדך (ויקרא י״ט):

    רש"י

    לפאה. כמו להיות לצד זוית אחת מוחלקים בלי להתערב עם גויי הארצות:

    מלבי"ם

    ותתן להם, ועוד הוספת לתת להם ארץ סיחון ועוג שלא הבטחת להאבות כלל, ותחלקם לפאה שחלקת מהם ב' שבטים וחצי לפאה וצד מיוחד בעבר הירדן, כי בניהם הרבית וצריכים ארץ רחבת ידים לכן הוספת על גבולות הארץ, ותביאם אל הארץ והקימות את הברית שכרת לאברהם, ובזה ספר איך שמר ה' את בריתו:

    רלב"ג

    ואחר זה נתן להם ממלכות ועממים בימי משה כאשר מתו דור המדבר וחלקת אותם לפאה שהיא הקצה וההתחלה. והעיר בזה כי הממלכות האלו נתנו לבכורות מהשבטים שהם ראובן גד ומנשה שהיה בכור יוסף ויוסף היה בכור לרחל. ואפשר עוד שקראם פאה להיותם פחותים מאחיהם וזה מבואר בראובן ומנשה ואולם בגד יתבאר ממה שאמר לו יעקב ומשה בברכותיו ולאשר אחיו. ואלו שהיו פאה ירשו את ארץ סיחון ואת ארץ מלך חשבון שלקחה סיחון מיד מלך מואב הראשון ולקח את כל ארצו מידו וכל זה לקחו ישראל בהכותם את סיחון ואת ארץ עוג מלך הבשן וזה חלק משה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה:

    אבן עזרא

    ותחלקם לפאה דבק עם העממים והטעם פזרתם לפאות וברחו מפני ישראל.

    וישמינו פועל יוצא והטעם והשמינו לבם.

23. (כג)וּבְנֵיהֶם הִרְבִּיתָ כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וַתְּבִיאֵם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אָמַרְתָּ לַאֲבֹתֵיהֶם לָבוֹא לָרָשֶׁת

    מצודת דוד:לבוא לרשת. מוסב על ותביאם וכו׳ לבוא לרשת:

    עוד פירושים על פסוק כג: רלב"ג

    רלב"ג

    והנה הרבית בני הדור ההוא שגזרת שימותו במדבר ותביאם אל הארץ אשר אמרת לאבותיהם לתת להם הנגבלת בתורה מעבר לירדן מזרחה וכאשר (כה) אכלו ושבעו ושמנו בעטו בך והיה זה סבה אל שבסוף הענין (כו) מרדו בך והשליכו תורתך אחרי גום והלכו אחרי אלהי העמים והנביאים אשר שלחת להם להעיד בהם הרע שיקרה להם אם לא ישיבו אליך הרגו אותם כמו שעשתה זה איזבל ויהואש ומנשה והנה בעת התחלתם למרוד בך (כז) וזה היה בימי השופטים נתת אותם ביד צריהם והצרו להם ובעת צרתם היו צועקים עליך ומרוב רחמיך פנית אליהם לתת להם מושיעים ויושיעום מיד צריהם. ולא נמנעת מזה מפני מה שמרו ועצבו את רוח קדשך:

24. (כד)וַיָּבֹאוּ הַבָּנִים וַיִּירְשׁוּ אֶת־הָאָרֶץ וַתַּכְנַע לִפְנֵיהֶם אֶת־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִים וַתִּתְּנֵם בְּיָדָם וְאֶת־מַלְכֵיהֶם וְאֶת־עַמְמֵי הָאָרֶץ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנָם

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ותכנע. מלשון הכנעה:

    רש"י

    ותכנע. והכנעת:

    מלבי"ם

    ויבאו הבנים לא"י, ויירשו את הארץ, ותכנע, ספר באיזה אופן ירשו את הארץ שקצת האומות הכנעת לפניהם, והם גרגשי שפנה והלך לו והחוי שהשלימו עמהם ונכנעו ולא לחמו, ויתר האומות שלחמו עמהם ותתנם בידם וכבשו אותם במלחמה, אותם ואת מלכיהם לעשות בהם כרצונם להכריתם מעל פני האדמה:

25. (כה)וַיִּלְכְּדוּ עָרִים בְּצֻרוֹת וַאֲדָמָה שְׁמֵנָה וַיִּירְשׁוּ בָּתִּים מְלֵאִים־כָּל־טוּב בֹּרוֹת חֲצוּבִים כְּרָמִים וְזֵיתִים וְעֵץ מַאֲכָל לָרֹב וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ וַיַּשְׁמִינוּ וַיִּתְעַדְּנוּ בְּטוּבְךָ הַגָּדוֹל

    מצודת דוד:חצובים. חפירת הבור במקום סלעים קרוי חציבה: וישמינו. נעשו שמנים ובעלי בשר: ויתעדנו. היו מעדנין עצמם ברוב גודל הטוב שהשפעת להם:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בצורות. מלשון מבצר:

    שמנה. מלשון שמן:

    ויתעדנו. ענין עונג ותפנוק כמו מעדני מלך (בראשית מ״ט):

    מלבי"ם

    וילכדו, הוא מכוון אל לשון התורה (דברים ו' י' י"א), כי יביאך ה' אל הארץ אשר נשבע לאבותיך ערים גדולות אשר לא בנית, ויירשו בתים, בתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת, בורות, ובורות חצובים אשר לא חצבת, כרמים כרמים וזיתים אשר לא נטעת, ויאכלו, ואכלת ושבעת, ושם אמר השמר פן תשכח את ה', ועז"א.

26. (כו)וַיַּמְרוּ וַיִּמְרְדוּ בָּךְ וַיַּשְׁלִכוּ אֶת־תּוֹרָתְךָ אַחֲרֵי גַוָּם וְאֶת־נְבִיאֶיךָ הָרָגוּ אֲשֶׁר־הֵעִידוּ בָם לַהֲשִׁיבָם אֵלֶיךָ וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדוֹלֹת

    מצודת דוד:וימרו וימרדו. הוא כפל ענין במ״ש ויורה על גודל המרידה: העידו בם. התרו בם כי רוב המתרים מתרים בעדים למען לא יכחש:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    גום. גופם כמו גוית שאול (שמואל א׳ ל״א):

    מלבי"ם

    וימרו, שאח"כ שכחו את ה', תחלה מרו דברו ואח"כ מרדו לגמרי, וישליכו את תורתך וכו':

27. (כז)וַתִּתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם וַיָּצֵרוּ לָהֶם וּבְעֵת צָרָתָם יִצְעֲקוּ אֵלֶיךָ וְאַתָּה מִשָּׁמַיִם תִּשְׁמָע וּכְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תִּתֵּן לָהֶם מוֹשִׁיעִים וְיוֹשִׁיעוּם מִיַּד צָרֵיהֶם

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ויצרו. מלשון צרה:

    רש"י

    ואתה משמים תשמע. היית שומע:

    מלבי"ם

    ותתנם, כמו שהיה בימי השופטים, וכמ"ש (שופטים ב' י"ד), וחשב בזה ב' מדרגות שתחלה אמר ביד צריהם, ואח"כ ביד אויביהם, שהצר הוא המצר בפעל, והאויב הוא השונא בלב, ויש צר שאינו אויב שמציר להנאתו לא מפני איבה, ובפעם השני נתנם ביד אויביהם שקשים מן צריהם, וכבשום בגלות אף שלא הוצרכו לצור עליהם, וירדו בהם שהרדיה הוא מוסיף עמ"ש בפעם הא' ויצר להם, ועוד אמר בפעם הראשון תתן ויושעום, ובפעם השני אמר ותצילם, שהתשועה היא שיושעו לגמרי וינצחו את האויב וזה היה על ידי מושיעים כמו ע"י אהוד ודבורה, ובפעם השני רק הצילם בל יכלה האויב אותם ולא היתה תשועה גמורה, ועז"א בפעם הראשון כרחמיך הרבים, בפעם השני אמר כרחמיך ולא ברחמים רבים וגדולים כי היתה הצלה מועטת, וזאת נמשך רבות עתים, ר"ל כל ימי שפוט השופטים:

28. (כח)וּכְנוֹחַ לָהֶם יָשׁוּבוּ לַעֲשׂוֹת רַע לְפָנֶיךָ וַתַּעַזְבֵם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וַיִּרְדּוּ בָהֶם וַיָּשׁוּבוּ וַיִּזְעָקוּךָ וְאַתָּה מִשָּׁמַיִם תִּשְׁמַע וְתַצִּילֵם כְּרַחֲמֶיךָ רַבּוֹת עִתִּים

    מצודת דוד:וכנוח להם. וכאשר היה להם מנוחה מן העובדי כוכבים: ויזעקוך. זעקו אליך: רבות עתים. ר״ל לא פעם ולא שתים כ״א בעתים מרובות:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וירדו. ומשלו כמו רדה בקרב אויביך (תהילים ק״י:ב׳):

    רלב"ג

    וכנוח להם ישובו לחטוא וכאשר ירדו בהם אויביהם ישובו ויצעקו אליך ושמעת צעקתם להצילם והיה זה פעמים רבות כמו שנזכר בספר שופטים:

    אבן עזרא

    ויזעקוך ויזעקו אליך.

29. (כט)וַתָּעַד בָּהֶם לַהֲשִׁיבָם אֶל־תּוֹרָתֶךָ וְהֵמָּה הֵזִידוּ וְלֹא־שָׁמְעוּ לְמִצְוֺתֶיךָ וּבְמִשְׁפָּטֶיךָ חָטְאוּ־בָם אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה אָדָם וְחָיָה בָהֶם וַיִּתְּנוּ כָתֵף סוֹרֶרֶת וְעָרְפָּם הִקְשׁוּ וְלֹא שָׁמֵעוּ

    מצודת דוד:ותעד בהם. היית מתרה בהם ע״י הנביאים: ובמשפטיך וגו׳. ר״ל אף בעשיית משפטיך לא עשו לקיים מצות ה׳ כ״א עשו שלא לשמה ואף בדרך חטא כענין הריגת החוטאי׳ בכדי להתנקם נקמתו וכדומה: אשר יעשה וגו׳. ר״ל המשפטים אשר אם יעשה אותם האדם ישיג החיים בעבורם הנה המה חטאו בם: כתף סוררת. כאדם המסיר כתפו ופונה ללכת מחברו:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ותעד. ענין התראה:

    מלבי"ם

    ותעד, אבל אח"כ בימי המלכים שהתחילו לחטוא בתמידות כמו מימי ירבעם ואילך שאתה העידות בם והמה הזידו, שהזד הוא החולק ביד רמה, ולא שמעו למצותיך שבין אדם למקום, וגם במשפטיך אשר יעשה אדם וחיה בהם, חיי המדינית חטאו בהם, ויתנו כתף סוררת לדברי תוכחת, ואף שהעניש אותם הקשו ערפם:

    רלב"ג

    ואחר זה בימי המלכים לישראל ויהודה כאשר מרדו בך העידות בהם על יד עבדיך הנביאים מה שיקרה להם מהרע אם לא יסודו מרוע מעלליהם. והנה עשית זה להשיבם אל תורתך והם הרשיעו ולא שמעו למצותיך ומשפטיך חטאו בם עם היותם בתכלית השלמות והערבות ואין בהם דבר מהקושי כמו הענין בתורות שאר האומות אשר ישרפו באש לאלהיהם בניהם ובנותיהם כי אלו המצות והמשפטים הם באופן שכלם מתישרים אל מה שהוא בריאות הגוף והנפש וחייהם והם נתנו כתפם סוררת ונוטה מדרכיך אשר צויתם והקשו ערפם מהפוך אליך פניהם אבל פנו אליך עורף ולא פנים:

30. (ל)וַתִּמְשֹׁךְ עֲלֵיהֶם שָׁנִים רַבּוֹת וַתָּעַד בָּם בְּרוּחֲךָ בְּיַד־נְבִיאֶיךָ וְלֹא הֶאֱזִינוּ וַתִּתְּנֵם בְּיַד עַמֵּי הָאֲרָצֹת

    מצודת דוד:ותמשוך. ר״ל משכת עליהם חסד: ברוחך. ברוח נבואה הבאה מעמך: ולא האזינו. לא הטו אוזן לשמוע:

    עוד פירושים על פסוק ל: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    ותמשוך עליהם. משכת עליהם רחמים שלא להשחיתם:

    מלבי"ם

    ותמשוך, כי זה נמשך שנים רבות, ותעד בהם אז העיד ע"י הנביאים את הגזר שגזר עליהם, שהם הנביאים שקמו מימי עוזיהו מלך יהודה ואילך שכולם נבאו על הגלות, והם לא האזינו, ואז ותתנם ביד עמי הארצות שהוא מגלות עשרת השבטים ע"י אשור עד גלות יהודה ובנימין:

    רלב"ג

    והנה הארכת העונש מרוב רחמיך ומשכת עליהם שנים רבות והעידות בם ברוחך שהיתה על נביאיך ובידם שלחת להם הדברים להוכיחם ולא שמעו אל דבריך לקחת מוסר והיה זה סבה שנתת אותם ביד עמי הארצות והם מלך אשור ומלך בבל והם הרגו בהם הרג רב:

    אבן עזרא

    ותמשך עליהם השנים הם המשוכות והטעם הארכת להם אולי ישובו.

    ביד נביאיך כאילו רוחך בידם וברשותם.

31. (לא)וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא־עֲשִׂיתָם כָּלָה וְלֹא עֲזַבְתָּם כִּי אֵל־חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה

    עוד פירושים על פסוק לא: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    וברחמיך, ובכל זאת רחמת עליהם שלא לכלותם לגמרי, כי השגיח עליהם מבין החלונות והלך אתם לארץ גלותם להשגיח עליהם, כמ"ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וכו', לכלותם להפר בריתי אתם, כי עדן שומר הברית והחסד שהבטיח אל האבות כמש"ש וזכרתי את בריתי יעקוב וכו':

    רלב"ג

    והנה ברחמיך הרבים לא עשית אותם כלה ואף על פי שהיו ראוים לזה מצד עוצם חטאתיהם גם לא הסירות מהם השגחתך לעזוב אותם בארץ שבים כי שם היו עיניך בהם להשגיח בם כי אל חנון ורחום אתה:

32. (לב)וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שׁוֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד אַל־יִמְעַט לְפָנֶיךָ אֵת כָּל־הַתְּלָאָה אֲשֶׁר־מְצָאַתְנוּ לִמְלָכֵינוּ לְשָׂרֵינוּ וּלְכֹהֲנֵינוּ וְלִנְבִיאֵנוּ וְלַאֲבֹתֵינוּ וּלְכָל־עַמֶּךָ מִימֵי מַלְכֵי אַשּׁוּר עַד הַיּוֹם הַזֶּה

    מצודת דוד:הברית. הגמול שהבטחת בברית: אל ימעט. ר״ל יחשב לפניך למרובים וימרקו כל פשעי עמך: אשר מצאתנו. אשר מצא אותנו וחוזר ומפרש למלכינו וכו׳: מימי מלכי אשור. שהיו הראשונים אשר הרעו לישראל:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    התלאה. ענין יגיעה וטורח כמו את כל התלאה (שמות י״ח):

    מלבי"ם

    ועתה אלהינו אחר שאתה עדיין שומר הברית והחסד, כמ"ש וזכרתי את בריתי יעקוב, שמה שלא עזבתם הוא מצד שמירת הברית, [ולכן הוסיף שם גבור ונורא שלא אמרו ירמיה ואנשי כנה"ג כמ"ש חז"ל, באשר ראה כי גם בגלות מראה גבורותיו ונוראותיו והשגחתו הפרטית ומשגיח בהשגחה מעוטפת בסתר המדרגה והן הן גבורותיו כמ"ש במק"א], אל ימעט, אחר שהברית קיים והגלות הוא רק לכפר עון ולהתם פשע כבר לקחנו מיד ה' תלאה רבה די והותר מימי מלכי אשור שאז התחילו הגליות עד היום הזה:

    רלב"ג

    ועתה אלהינו שומר הברית והחסד שהיה לך עם האבות און התלאה אשר מצאתנו מימי מלכי אשור עד היום מעט ומשם בא הרע לישראל ועד עתה כי הוא הגלה עשרת השבטים והשחית רבים ביהודה ולכד את כל ערי יהודה הבצורות ואחריו בא מלך בבל להשחית את השארית הנשארה:

    אבן עזרא

    אל ימעט לפניך דבק עם את הקרוב ולא עם התלאה, כי אם את העצם דבר. וכן: את שני האנשים ותצפנו.

33. (לג)וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל־הַבָּא עָלֵינוּ כִּי־אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ

    מצודת דוד:ואתה צדיק. הדין עמך על כל התלאה הבאה עלינו: כי אמת עשית. כי אתה היית מאמת ומקיים כל מה שהבטחתנו: ואנחנו הרשענו. ולא עשינו כגמול הראוי:

    עוד פירושים על פסוק לג: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    על כל הבא. על כל מעשה יסוריך הרעים אשר באו עלינו:

    מלבי"ם

    ואתה צדיק, ובכ"ז אתה צדיק במה שהענשת אותנו, אם מצדנו על כל הבא עלינו ואנחנו הרשענו, שאנחנו הרשענו הגם שבא עלינו תלאות וצרות כאלה, והגם שאמת עשית והיה העונש כדין לא שמנו על לב לשוב והרשענו גם בגלותנו, ואם מצד אבותינו, כי

    רלב"ג

    והנה אתה אלהינו צדיק על כל הבא עלינו מן הרע כי באמת וביושר ובחמלה שפטת אותנו אך אנחנו הרשענו:

34. (לד)וְאֶת־מְלָכֵינוּ שָׂרֵינוּ כֹּהֲנֵינוּ וַאֲבֹתֵינוּ לֹא עָשׂוּ תּוֹרָתֶךָ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ אֶל־מִצְוֺתֶיךָ וּלְעֵדְוֺתֶיךָ אֲשֶׁר הַעִידֹתָ בָּהֶם

    מצודת דוד:ואת מלכינו. ר״ל ועם מלכינו וכו׳ הרשענו כי גם המה לא עשו תורתיך וכו׳ אשר הייתי מתרה בהם לעשותם:

    עוד פירושים על פסוק לד: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ואת מלכינו, שבעת הקודם בימי אבותינו שאז היה לנו מלכים ושרים הנה מלכינו ושרינו וכל אבותינו לא הקשיבו למצותיך והם לא היה להם מצור ומצוק, ולא עבדוך במלכותם ובטובך הרב, באופן שלא עמדנו לא בנסיון העושר ולא בנסיון העוני, ומרינו פי ה' בין בעת ההצלחה בין בימי עוני, [ומ"ש ואת מלכינו ר"ל צדיק אתה את מלכינו והוא כמו מלת עם]:

    רלב"ג

    ולעדותיך אשר העידות בהם. ר"ל ההעדות שהעידות בהם בתורה מן הרע שיקרה להם אם יסורו מאחריך והעידות בהם עוד על ידי נביאיך. והנה הם עם רב הצלחותיהם שהיתה להם מלוכה והיו נוחלים טובך הרב בארץ הטובה אשר נתת להם לא רצו לעבדך ולא שבו ממעלליהם ארבעים ואנחנו בהפך זה:

35. (לה)וְהֵם בְּמַלְכוּתָם וּבְטוּבְךָ הָרָב אֲשֶׁר־נָתַתָּ לָהֶם וּבְאֶרֶץ הָרְחָבָה וְהַשְּׁמֵנָה אֲשֶׁר־נָתַתָּ לִפְנֵיהֶם לֹא עֲבָדוּךָ וְלֹא־שָׁבוּ מִמַּעַלְלֵיהֶם הָרָעִים

    מצודת דוד:במלכותם. עם שהיה בהם המלוכה ורוב טובה עכ״ז לא עבדוך ולא שבו מדרכיהם הרעים:

    עוד פירושים על פסוק לה: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ממעלליהם. ממעשיהם כמו עולל לי (איכה א׳):

36. (לו)הִנֵּה אֲנַחְנוּ הַיּוֹם עֲבָדִים וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ לֶאֱכֹל אֶת־פִּרְיָהּ וְאֶת־טוּבָהּ הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֲבָדִים עָלֶיהָ

    מצודת דוד:הנה וגו׳. ר״ל אבל עתה הנה אנחנו עבדים למלכי פרס:

    עוד פירושים על פסוק לו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    הנה אנחנו עבדים עליה. שאנחנו מעלים מס לכל העכו"ם:

    מלבי"ם

    הנה, עתה סיים תפילתו ואמר אנחנו רוצים לתקן חטא אבותינו ולהשיב חמה, שתחת שאבותינו ברוב טוב ובארצם הטובה לא עבדוך נעבוד אנחנו אותך הגם שאנו בעוני ובחוסר כל, שהגם שאנחנו עבדים, והארץ וכו' אנחנו עבדים עליה, ותבואתה מרבה (מלשון רבית כמו הוי המרבה לא לו) שאנחנו משלמים בעדה נשך ותרבית למלכים שהם מושלים על גויותנו ובבהמתנו, עד שאנחנו בצרה גדולה, ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה ומקבלים עלינו לשמור את התורה, ובזה הלא נתקן חטא האבות שלא עבדוך בעת היו בארץ והיה להם כל טוב:

    רלב"ג

    כי אנחנו עבדים ומלכי הגוים מושלים על אדמתנו ובהמתנו ועל גופנו ובצרה גדולה אנחנו:

    אבן עזרא

    עבדים עליה בעבורה.

37. (לז)וּתְבוּאָתָהּ מַרְבָּה לַמְּלָכִים אֲשֶׁר־נָתַתָּה עָלֵינוּ בְּחַטֹּאותֵינוּ וְעַל גְּוִיֹּתֵינוּ מֹשְׁלִים וּבִבְהֶמְתֵּנוּ כִּרְצוֹנָם וּבְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ

    מצודת דוד:מרבה וכו׳. כי מלכי פרס לוקחים מהם המס וכל דבר היפה אף נעים: כרצונם. עושים כרצונם:

    עוד פירושים על פסוק לז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    גויותינו. ענין גוף:

    רש"י

    ותבואתה. של ארץ ישראל:

    מרבה. מעדני מאכלים למלכי העכו"ם:

    אשר נתתה עלינו. שהם מושלים בנו:

    אבן עזרא

    מרבה למלכים הארץ היא הפועלת.