נחמיה פרק ד׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וַיְהִי כַאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט וְטוֹבִיָּה וְהָעַרְבִים וְהָעַמֹּנִים וְהָאַשְׁדּוֹדִים כִּי־עָלְתָה אֲרוּכָה לְחֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם כִּי־הֵחֵלּוּ הַפְּרֻצִים לְהִסָּתֵם וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד

   מצודת דוד:כי עלתה ארוכה. בא רפואה ר״ל נתחזק החומה כי התחילה מקומות הפרוצים להיות נסתמים:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ארוכה. ענין רפואה כמו ארוכת בת עמי (ירמיהו ח׳:כ״ב) ור״ל נתחזק ובא בדרך השאלה:

   רש"י

   כי עלתה ארוכה. שנבנתה החומה:

   ארוכה. ענין חובש ותרופה:

   כי החלו הפרוצים להסתם. אשר התחילו אנשי העיר שהיו פרוצים עד עתה מאין חומה היו עתה סתומים בבנין החומה:

   מלבי"ם

   כי עלתה ארוכה, שם ארוכה הונח על חיבור העצם הנשבר לשנים (ירמיה ל' י"ז) הושאל על שבירת החומה. הפרוצים, מקומות הפרוצים בחומה החלו להסתם:

   רלב"ג

   ארוכה. רפואה:

   כי החלו הפרצים להסתם. ר"ל כי החלו המקומות הפרוצים להסתם:

   אבן עזרא

   עלתה ארוכה בעבור אריכות הימים.

2. (ב)וַיִּקְשְׁרוּ כֻלָּם יַחְדָּו לָבוֹא לְהִלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם וְלַעֲשׂוֹת לוֹ תּוֹעָה

   מצודת דוד:ולעשות לו תועה. לעשות לישראל בלבול המחשבה להיות תועה בדעתו לבל ידע מה לעשות:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ויקשרו. ענין אגודה:

   תועה. המבולבל בדעתו לבלי דעת מה יעשה קרוי תועה וכן תעיתי כשה אובד (תהילים קי״ט:קע״ו):

   רש"י

   ולעשות לו תועה. לעשות לו בבנין החומה קלקול והשחתה תועה כמו ולדבר אל ה' תועה (ישעיהו ל״ב:ו׳):

   מלבי"ם

   ולעשות לו תועה, מבואר שהתיראו ללחום בדרך מלחמה, רק רצו להתעות את בני ירושלים ליפול עליהם פתאום והם לא ישמרו מפניהם כמ"ש בפסוק (ה'):

   רלב"ג

   ולעשות לו תועה. ר"ל לעשות לעם ירושלים תועה שיתעו אותם שלא ידעו שהם רוצים להלחם בהם ולא ישמרו מהם ויהרגום בזאת התחבולה כי בזולת זאת התחבולה לא יוכלו להם כי הם רבים ועמהם גם כן יד המלך:

   אבן עזרא

   ולעשות לו תועה לנחמיה, או לעם ירושלם.

   ותועה שם דבר על משקל עולה שואה.

   ופירש תועה כי העומד בצרה כתועה שאינו יודע מה יעשה.

3. (ג)וַנִּתְפַּלֵּל אֶל־אֱלֹהֵינוּ וַנַּעֲמִיד מִשְׁמָר עֲלֵיהֶם יוֹמָם וָלַיְלָה מִפְּנֵיהֶם

   מצודת דוד:ונעמיד. העמדנו שומרים על הבונים מפני סנבלט וחבריו:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   עליהם. על הבונים:

   מפניהם. מפני האויבים:

   מלבי"ם

   עליהם, להשגיח עליהם להודיע בעת יפלו על העיר:

   רלב"ג

   ונעמיד משמר עליהם. ר"ל חיל שהיו שומרים מהם או צופים לראות אם יבואו כדי שנהיה מוכנים להלחם בהם:

   אבן עזרא

   ונעמיד משמר עליהם בעבורם.

4. (ד)וַיֹּאמֶר יְהוּדָה כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל וְהֶעָפָר הַרְבֵּה וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לִבְנוֹת בַּחוֹמָה

   מצודת דוד:ויאמר יהודה. נחמיה מספר וקובל על הדברים אשר סבבוהו ואמר יהודה אמר הנה מרוב העבודה כבר נחלש כח אנשי הסבל והעפר המצטרך לשאת ולשפוך בחומה הלא מרובה היא: ואנחנו. אף לא נוכל לבנות בחומה מפחד האויב:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   כשל. ענין חלשות ונפילת הכח כמו לכל כושל (דה״ב כ״ח):

   הסבל. ענין טעינת משא כמו נושא סבל (מ״א ה׳):

   רש"י

   ויאמר יהודה. כך היו אומרים ומתאוננים אנשי יהודה:

   כשל כח הסבל. הסובלים ועומסים האבנים והעצים לבנין החומה נכשלו בכחם שאין בהם כח לבנות מפני האויבים:

   ועפר הרבה. עדיין יש טיט וחומר הרבה ליתן בבנין החומה לומר שעדיין המלאכה גדולה עלינו לבנות ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה מפני פחד האויבים:

   מלבי"ם

   השאלות: (ד - ו) הפסוקים האלה מוקשים מאד?:

   ויאמר יהודה, אנשי יהודה אמרו שצריכים להשבית כעת בנין החומה מפני שני דברים א] שכשל כח הסבל, [ר"ל איש סבל כמו שבעים אלף איש סבל דה"ב ב'], והעפר הרבה, וכ"ז שהסבלים לא פנו את העפר לא נוכל לבנות בחומה:

   רלב"ג

   כשל כח הסבל וגו'. ר"ל חלש כח נושא המשא על כתפיו והעפר הרבה ויקשה לבנותו:

   ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה. כי אמרו צרינו לא ידעו ולא יראו עד אשר נבוא אל תוכם והרגנום ונבעל בזה האופן את המלאכה וזאת היא התועה שאמרו צריהם לעשות להם:

5. (ה)וַיֹּאמְרוּ צָרֵינוּ לֹא יֵדְעוּ וְלֹא יִרְאוּ עַד אֲשֶׁר־נָבוֹא אֶל־תּוֹכָם וַהֲרַגְנוּם וְהִשְׁבַּתְנוּ אֶת־הַמְּלָאכָה

   מצודת דוד:ויאמרו צרינו. ואויבינו אמרו נבוא פתאום על הבונים ולא ידעו בדבר ולא יראו אותנו עד אשר נבוא אל תוכם ממש והרגנו אותם ובזה נבטל המלאכה כי לא יבנו עוד בראותם שנפל מהם רב בעבור הבנין:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   והשבתנו. ענין בטול ומניעה כמו שבת נוגש (ישעיה י״ד):

   רש"י

   ויאמרו צרינו. כך היה נחמיה מספר והולך:

   לא ידעו ולא יראו. כך היו אומרים צרינו עלינו לא ידעו ולא יכירו ישראל בנו עד אשר נבוא פתאום לתוכם ונהרוג אותם ובדבר זה נשבות ונבטל הבנין:

   מלבי"ם

   ב] ויאמרו, הלא צרינו אורבים ליפול עלינו פתאום, ודברו זה לזה שנבוא פתאום עד שלא ידעו תחלה מזה כי נשמור עצתנו בסוד, וגם לא יראו בעת בואנו עד אשר נבוא אל תוכם, כי נפול עליהם ממקום סתר:

6. (ו)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר־בָּאוּ הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים אֶצְלָם וַיֹּאמְרוּ לָנוּ עֶשֶׂר פְּעָמִים מִכָּל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר־תָּשׁוּבוּ עָלֵינוּ

   מצודת דוד:היושבים אצלם. בערי הצרים והיו הם נכנעים להם: ויאמרו לנו. היהודים הם התרו וזרזו אותנו עשר פעמים וכה אמרו התקבצו מכל המקומות שאתם מפוזרים בהם אשר כולכם תשובו עלינו למלחמה (כי גם היהודים ההם בע״כ באו עם הצרים לארוב על הבונים אבל גילו מצפון הדבר לאנשי ירושלים להיות נשמרים מהם):

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   ויהי כאשר באו היהודים. ועתה נאספו הצרים אשר נתקשרו יחד לבא להלחם בנו עם היהודים אשר היו בינותם בארצותם ואותם היהודים אשר נתחברו עמהם באו לפני החיל כדרך אנשי המלחמה לדבר אלינו ובענין הזה הערימו היהודים את האויבים ויהי כאשר באו היהודים היושבים אצלם וגו':

   ויאמרו לנו עשר פעמים. התרו בנו אותם היהודים עד עשר פעמים להלחם באויבינו כי הם באים למלחמה וכך אמרו לנו מכל המקומות וגו' מכל אותן המקומות שתהיו נפוצים שם בבנין החומה אנה ואנה תהיו זהירים להיות נאספים יחד עד אשר תשובו עלינו ביחד להלחם בנו:

   מלבי"ם

   ויהי, גם זאת ספור אנשי יהודה שספרו מאין נודע להם זאת, כי כאשר בא לירושלים, היהודים היושבים אצלם הגרים בערי צרי יהודה, ויאמרו לנו עשר פעמים, אמרו לנו דבר זה לא פעם אחד (שנאמר שהוא דבר בדוי) כי אמרו זה פעמים הרבה, ולא ממקום אחד (שנאמר שרק מקצת מהצרים חושבים עלינו רעה), רק מכל המקומות, בענין שזה מוסכם מכל שכני יהודה הרעים בכלל, אשר תשובו עלינו זה דבור יהודה איש לאחיו, ור"ל א"א שתפוצו איש מעל אחיו לבנות בחומה רק צריכים אתם כולכם לשוב ולנוח מבנין החומה ולהתחבר אלינו, שנעמוד במקום אחד ערוכים למלחמה נגד הצר אחר שידענו בודאי שיפול עלינו, וגם שהיהודים שבאו לשם גלו להם המקום המיוחד שמשם יפול האויב עליהם, וע"כ צריכים הם לעמוד במקום הזה מוכן למלחמה:

   רלב"ג

   עשר פעמים. פעמים רבות:

   מכל המקומות אשר תשובו עלינו. ר"ל מכל המקומות אשר תשובו עלינו להתחבא שם לקום עלינו הודיעונו אלו היהודים והנה אמר תשובו לנקבות נסתרות כמו שאמר ותקרבו לנקבות נסתרות אמר ותקרבו עצמות (יחזקאל ל"ז ז'). ואולם אמר תשובו כי כשהיו רואים במקום אחד שלא השיגו מבוקשם היו שבים למקום אחר וכן מקום אחר מקום וכאשר ידעתי המקום אשר אמרו להתחבא שם העמדתי מהמקומות התחתים והשפלים אשר אצל המקום ההוא אנשים בצחיחי הסלעים גבוהים מאד שיודיעו לנו בבוא צרינו והעמדתי העם מוכנים להלחם עליהם למשפחות עם כלי המלחמה. והנה העמידם למשפחות כי אנשי המשפחה כשיהיו יחד יתחזקו מאד כל אחד בעד אנשי משפחתו ויעזרו זה את זה עזר נפלא:

   אבן עזרא

   ויהי, ויאמרו לנו הגידו לנו עשר פעמים כי מכל המקומות אשר תשובו לעת הערב מלבנות, משם חפצים לבא עלינו, מתחתיות למקום הידוע ששבים משם הבונים בערב.

7. (ז)וָאַעֲמִיד מִתַּחְתִּיּוֹת לַמָּקוֹם מֵאַחֲרֵי לַחוֹמָה בַּצְּחִיחִים וָאַעֲמִיד אֶת־הָעָם לְמִשְׁפָּחוֹת עִם־חַרְבֹתֵיהֶם רָמְחֵיהֶם וְקַשְּׁתֹתֵיהֶם

   מצודת דוד:מתחתיות למקום. מתחת מקום הבנין מאחורי החומה כלפי החוץ: בצחיחים. בגבה הסלעים: ואעמוד. יפרש אמריו לומר שהעמיד שם את העם כל המשפחה לעצמה עם חרבותיהם וכו׳ למען ישמרו את הבונים:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בצחיחים. בעליונות הסלעים מקום היובש שבו והוא מלשון צחה צמא (שם ה׳) וכן על צחיח סלע (יחזקאל כ״ד):

   רמחיהם. חניתות:

   רש"י

   ואעמיד מתחתיות. לחומה, כאשר שמעתי דבריהם העמדתי מתחתיות לאותו מקום סביב לירושלים מאחורי לחומת העיר:

   בצחיחים. למשפחות מן העם מגבורים שבהם עם כלי זיין שבהם להלחם באויבינו כאשר יבאו:

   ואעמיד מתחתיות וגו'. ואעמיד את העם וגו' מקרא זה דוגמת והיו המים אשר תקח מן היאור וגו' והיו לדם ביבשת (שמות ד׳:ט׳) כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו (תהילים צ״ב:י׳) עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר (שופטים ה׳:י״ב) לא לנו ה' לא לנו (תהילים קט״ו:א׳):

   מלבי"ם

   השאלות: (ז - ח) למה אמר ב' פעמים ואעמיד?, מהו וארא מה ראה?:

   ואעמיד, וכאשר ידע נחמיה על נכון ע"פ היהודים המרגלים המקום ששם יפלו האויבים עליהם, לכן העמיד מתחתיות המקום ההוא המיועד לביאת האויבים שמה, מאחרי לחומה העמיד שם אנשי מלחמה שישבו במארב בסתר אחרי החומה נסתרים בצחיחים [כמו צחיח סלע] תחת הסלעים, שבבוא האויבים יורו עליהם מן המארב, וגם ואעמיד את העם למשפחות, וגם העמיד באותו מקום את העם שיעמדו בגלוי נגד האויב מחולקים למשפחות מחנות מחנות, וכולם בין האורב מאחרי החומה בין עם המלחמה עמדו עם חרבותיהם ורומחיהם מוכנים למלחמה:

   אבן עזרא

   בצחיחים כמו: צחיח סלע.

8. (ח)וָאֵרֶא וָאָקוּם וָאֹמַר אֶל־הַחֹרִים וְאֶל־הַסְּגָנִים וְאֶל־יֶתֶר הָעָם אַל־תִּירְאוּ מִפְּנֵיהֶם אֶת־אֲדֹנָי הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא זְכֹרוּ וְהִלָּחֲמוּ עַל־אֲחֵיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם נְשֵׁיכֶם וּבָתֵּיכֶם

   מצודת דוד:וארא. ראיתי כי טוב לזרזם ולחזק לבבם וקמתי ואמרתי אל החורים וכו׳ זכרו. לשאול מעמו עזרה: על אחיכם. בעבור אחיכם וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   וארא ואקום. וכאשר ראיתי האויבים באים קמתי לדבר אל החורים והסגנים לזרזם להלחם באויבינו:

   על אחיכם. בשביל אחיכם:

   מלבי"ם

   וארא, ונחמיה שעמד כצופה ראה שהאויב בא ומתקרב אל אותו המקום, ואקום ואמר, אז הזהיר את העם כי החרב באה, וא"ל שבל ייראו רק יזכרו את ה' וילחמו:

   רלב"ג

   החורים. השרים ומתאר אותם בלובן מצד שמחתם כמו שמתאר בעלי היגון בשחרות אמר למה קודר אתהלך (תהלים מ"ג ב') בל יתיצב לפני חשכים (משלי כ"ב כ"ט):

9. (ט)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר־שָׁמְעוּ אוֹיְבֵינוּ כִּי־נוֹדַע לָנוּ וַיָּפֶר הָאֱלֹהִים אֶת־עֲצָתָם וַנָּשָׁב כֻּלָּנוּ אֶל־הַחוֹמָה אִישׁ אֶל־מְלַאכְתּוֹ

   מצודת דוד:נודע לנו. אשר המה רוצים לבוא עלינו פתאום ונשמרים אנו מהם: ויפר וגו׳. כי לא באו מעתה להלחם ולהשבית הבנין: ונשב. אחר אשר שמענו כי חדלו לבוא שבנו אל החומה לעשות המלאכה:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   כי נודע לנו. הדבר אשר באו להלחם בנו:

   ונשב כלנו. חזרנו כלנו ממקום שנאספנו יחד לקראת האויבים כל אחד ואחד במלאכתו לבנין החומה:

   מלבי"ם

   ויהי, ועי"כ שמעו אויבינו שנודע לנו, כי מצאו אותנו כולנו ערוכים למלחמה, ובזה הפר האלהים את עצתם וחזרו אחור ולא התחילו ללחום כלל, ואז כשראינו שעברה הסכנה ונשב כולנו אל החומה:

   רלב"ג

   ויפר האלהים את עצתם. ר"ל שמן אז לא חשבו להלחם בנו ולזה שבנו כלנו אל החומה אך היו נשמרים מהאויבים באופן שזכר אחר זה:

10. (י)וַיְהִי מִן־הַיּוֹם הַהוּא חֲצִי נְעָרַי עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים וְהָרְמָחִים הַמָּגִנִּים וְהַקְּשָׁתוֹת וְהַשִּׁרְיֹנִים וְהַשָּׂרִים אַחֲרֵי כָּל־בֵּית יְהוּדָה

    מצודת דוד:מן היום ההוא. אשר שמענו שהיו הצרים חפצים לבוא עלינו למלחמה: מחזיקים. אוחזים בידם הרמחים וכו׳: אחרי וגו׳. היו הולכים תמיד אחרי העם להיות נכונים להלחם אם יבוא האויב:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    והרמחים. הוי״ו יתירה:

    והשריונים. הוא כעין מלבוש עשוי מברזל ללבוש במלחמה להציל ממכת חרב וחנית:

    רש"י

    ויהי מן היום ההוא. ומאותו יום והלאה היו חצי הגבורים עושים בבנין החומה ושאר חצי הגבורים היו מזויינים בכלי זיינם לשמור אחיהם העושים במלאכה:

    והרמחים. וי"ו יתירה כמו וי"ו של ואיה וענה (ראשית לו):

    והשרים. היו מחוברים אחרי כל שבט יהודה להיות זהירים במלחמה:

    מלבי"ם

    השאלות: (י - טו) בפסוק י"א אמר שגם העושים במלאכה החזיקו בכלי זין, ובפסוק ט"ו אמר שחצים עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים?, בפסוק י"א אמר שהבונים מחזיקים השלח ביד אחת, ובפסוק י"ב אמר שחרב הבונים אסור על מתניהם?:

    ויהי מן היום ההוא, נראה שתחלה התיראו עדיין פן ישוב האויב עליהם, וע"כ לא נפוצו עדיין איש איש אל מקומו [שכל משפחה היו בונים מקום אחר סביב], רק נשארו כולם במקום הזה ששם הסכנה יותר, אחר שהאויב ראה שהמקום זה נוח ליפול עליהם, וכולם בנו במקום אחד, ואז לא נתחלקו שחצי העם יעשו במלאכה וחצים יחזיקו בכלי זיין, רק כולם החזיקו כלי זיין ביד אחת ועושים מלאכה ביד אחרת [כמ"ש בפסוק י"א י"ב], רק נערי נחמיה ומשרתיו שהיו גבורי חיל הם התחלקו, שחצי נערי עשים במלאכה וחצים מחזיקים, ר"ל מחזיקים בשלח, ומפרש למה התיחדו לזה נערי נחמיה לבד שהחצי לא עשו מלאכה, מפני שהיה להם הרמחים המגנים והקשתות והשריונים, שאלה שעשו מלחמה ברמחים היו להם מגנים, ואלה שלחמו בקשתות היה להם שריונים, ולא היה אפשר לעשות מלאכה, כי החזיקו הרומח ביד אחד והמגן ביד האחרת, וכן בעלי חצים לבשו שריונות וא"א לעשות מלאכה כשהוא לבוש שריון קשקשים, כי הם היו גבורי חיל ומלומדי קרב במגן ושריון כדרך אנשי מלחמה. והשרים אחרי כל בית יהודה, שגם השרים וכל בית יהודה היו שם כולם אחרי, ר"ל כולם מקובצים אצל נחמיה ולא התפזרו לעבודתם, והם שלא היו מלומדי קרב ולא היה להם מגן ושריון, ולא קשתות כי לא היו רובי קשת שזה צריך לימוד, לכן הם נהגו באופן אחר שכולם עשו מלאכה ביד אחת והחזיקו השלח ביד האחרת לדקור את האויב אם יקרב אליו, וז"ש.

    רלב"ג

    וחצים מחזיקים והרמחים. הוא"ו נוספת והרצון בו וחצים מחזיקים הרמחים כמו שאמר אחר זה וחצים מחזיקים ברמחים:

    המגנים והקשתות והשריונים והשרים אחרי כל בית יהודה. ר"ל שכבר היו נושאים להם אחריהם המגנים והקשתות והשריונים והיו שם גם כן השרים מוכנים להלחם אם יצטרך:

    אבן עזרא

    ויהי מן היום ההוא, והרמחים הוי"ו נוסף או הוא הפוך ונכון מחזיקים המגנים והרמחים, או טעמו והרמחים בידם.

11. (יא)הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וְהַנֹּשְׂאִים בַּסֶּבֶל עֹמְשִׂים בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח

    מצודת דוד:והנושאים בסבל. הנושאים במשא ולתוספת ביאור אמר שוב עומסים: מחזקת השלח. אוחזת החרב:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    עומשים. כמו עומסים בסמ״ך והוא ענין טעינת משא כמו ויעמוס איש על חמורו (בראשית מ״ד:י״ג):

    השלח. החרב כמו ויעש שלח לרוב (דה״ב ל״ב):

    רש"י

    הבונים בחומה וגו'. אותם שהיו בונין ואותן שהיו עומסים ונושאים המשאות ביד אחת היו עושים מלאכתן וביד אחת היו נושאים כלי זיין:

    השלח. כלי קרב כמו מעבור בשלח (איוב ל״ג:י״ח) וכן חברו מנחם:

    מלבי"ם

    הבונים, ר"ל בין הבונים בחומה, ובין הנשאים בסבל, היו שוים בזה, ומפרש הנשאים בסבל עמשים, שיש הבדל בין משא ובין מעמס, שהמעמס הוא משא שאחר מניח עליו, והנושא הוא גם כשישא המשא בעצמו [כמ"ש ישעיה ס' מ"ו], ר"ל שלא שמו בעצמם המשא על הכתף רק הניחו המשא אחד על כתף חברו שזה נקרא עומס, ומפרש הטעם מפני כי באחת ידו עשה במלאכה ואחת מחזקת השלח, וא"א לישא המשא על כתפו ביד אחת, והוצרך כ"א לעמוס על כתף חברו:

    רלב"ג

    והנושאים בסבל עומשים. ר"ל הנושאים המשאות שעומסים אותם בסבל על כתפיהם והנה הסבל הוא כמו כסת קטן ישימו עליו המשא:

    השלח. הוא החרב שיכו בו במלחמה אשפאד"ה בלע"ז:

12. (יב)וְהַבּוֹנִים אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים עַל־מָתְנָיו וּבוֹנִים וְהַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר אֶצְלִי

    מצודת דוד:איש. כל איש היה חרבו קשור על מתניו כשהוא בונה: והתוקע. היודע לתקוע בשופר עמד אצלי:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    אסורים. קשורים:

    רש"י

    והבונים. כיצד הם בונים שהיו כולם חגורים איש חרבו על מתניו ובונים:

    אצלי. הוא היה תדיר אצלי:

    מלבי"ם

    והבונים, שא"א לבנות ביד אחת בעת שאוחז שלח ביד האחרת, היה כל איש חרבו אסורים על מתניו ובונים, שהבונה יוכל לשלוף חרבו בקל בעת ביאת האויב מן הנושא סבל, שהמשא תעכבהו מזה, ולכן אחזו השלח בידם, ויש הבדל בין שלח ובין חרב, שהשלח הוא החרב החד משני צדדיו שדוקרים בה, ואין מניחים אותה בתער רק יאחזה בידו כרומח. והתוקע בשופר אצלי, להיות נכון ליתן אותות מלחמה בעת הצורך:

    רלב"ג

    והתוקע בשופר אצלי. לתקוע בשופר לקבץ העם אליו כשיצטרך:

13. (יג)וָאֹמַר אֶל־הַחֹרִים וְאֶל־הַסְּגָנִים וְאֶל־יֶתֶר הָעָם הַמְּלָאכָה הַרְבֵּה וּרְחָבָה וַאֲנַחְנוּ נִפְרָדִים עַל־הַחוֹמָה רְחוֹקִים אִישׁ מֵאָחִיו

    מצודת דוד:הרבה ורחבה. ר״ל במקומות מרובות: רחוקים וגו׳. ואין האחד רואה את אחיו ואף קולו לא ישמע:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    נפרדים. פזורים:

    רש"י

    הרבה. היא גדולה:

    מלבי"ם

    ואמר, זה היה בתחלה, אבל אח"כ כשראו שהאויב שב למקומו ואינו חוזר עליהם סר הפחד הגדול, ואז התחילו ללכת איש אל מקומו שהוא בונה שם בחלקו שקבל על עצמו לבנות בחומה, אז אמר אליהם אחר שהמלאכה הרבה ורחבה, ועי"כ צריך שכ"א יעשה במקום אחר שאם יהיו כולם במקום אחד לא תגמר המלאכה, ועי"כ אנחנו נפרדים על החומה, איש איש למקום עבודתו, ונהיה מעתה רחוקים איש מאחיו, וע"כ אני מצוכם, א] שבמקום שתשמעו את קול השופר שמה תקבצו אלינו, וזאת שנית, שמעתה.

14. (יד)בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶת־קוֹל הַשּׁוֹפָר שָׁמָּה תִּקָּבְצוּ אֵלֵינוּ אֱלֹהֵינוּ יִלָּחֶם לָנוּ

    מצודת דוד:שמה תקבצו. ונהיה אגודה אחת להלחם מול האויב הבא: לנו. בעבורינו:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י

    רש"י

    ילחם לנו. ילחם בעדינו:

15. (טו)וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים

    מצודת דוד:ואנחנו. חוזר לספור דבריו ואמר שלא עזבנו המלאכה: וחצים. חצי העם או חצי נעריו: מחזיקים. היו אוחזים ברמחים לשמור את הבונים:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    השחר. הוא האור הנוצץ בפאת המזרח טרם יגלה השמש:

    מלבי"ם

    ואנחנו, לא יעשו כולם במלאכה, רק חצים. וחצים יהיו מחזיקים ברמחים, לסבב בכל העיר לשמירה, אחר שהעם מפוזר ומפורד לא לתועלת יהיה מה שהעושים במלאכה יחזיקו כלי זיינם, שבל"ז לא יוכלו מעט אנשים במקום אחד להלחם, רק יעשו מלאכה כדרכם, והחצי השנית יעמדו צפופים על המשמר ברמחים. לעמוד נגד האויב:

    רלב"ג

    מעלות השחר עד צאת הכוכבים. הנה מרב שקדם על המלאכה היו עושים במלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים והנה זכר אחר זה שכל זה הזמן יקרא יום אמר והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה והיה זה כן כי המיוחדת שבסגולות השמש היא שהוא הכוכב אשר אורו יזהיר שאר הכוכבים ובהיות הענין כן והיה מבואר שהשמש הוא סבת היום הוא מבואר שכל מה שיחזק אורו להסתיר הכוכבים ראוי שיקרא יום ואולם בעלית השחר יקרא יום אף על פי שהכוכבים נראים לפי שהאור ההוא עם שהוא מהשמש הנה הוא הולך וחזק ועוד שהאדם נעתק אז מהחשך אל האור וימשול מפני זה לראות המוחשים יותר ממה שימשול על זה בתחלת הלילה כשיהיה עדיין קצת אור השמש בפאת מערב וזה מבואר מאד. והנה צאת הכוכבים יקרא כשיראו שלשה כוכבים כי מה שבארנו בשרשים הכוללים שהקדמנו לבאור התורה ומזה המקום למדנו שכל זה הזמן אפשר שיקרא יום אלא שהיום יאמר בעצמות וראשונה על זמן עמידת השמש על הארץ:

16. (טז)גַּם בָּעֵת הַהִיא אָמַרְתִּי לָעָם אִישׁ וְנַעֲרוֹ יָלִינוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהָיוּ־לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה

    מצודת דוד:בעת ההיא. עד לא כלו בנין החומה: לעם. המה אשר מערי יהודה: בתוך ירושלים. לשמור מן האויב כי פן יבוא: משמור. עוסקים בשמירה: מלאכה. עוסקים במלאכה:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    איש ונערו. כל אחד ואחד מן הבונים ובחור אחד עמו:

    ילינו בתוך ירושלים. והלילה היה להם למשמר והיום עושים מלאכה נמצא שלא היו ישנים כלום:

    מלבי"ם

    והיו לנו, בלילה [היה לנו] משמר, וביום [היה לנו] מלאכה:

    רלב"ג

    והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה. ר"ל כי בלילה היו לנו משמר לשמר מהאויבים והיום היו עושים מלאכת החומה:

17. (יז)וְאֵין אֲנִי וְאַחַי וּנְעָרַי וְאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר אֲשֶׁר אַחֲרַי אֵין־אֲנַחְנוּ פֹשְׁטִים בְּגָדֵינוּ אִישׁ שִׁלְחוֹ הַמָּיִם

    מצודת דוד:ואחי. חברי: אשר אחרי. הנמשכים אחרי ונשמעים אלי: פושטים בגדינו. לשכב מבלי לבוש וכ״ז מפחד האויב: איש שלחו המים. ר״ל זולתי האיש אשר המים הפשיטו כלומר הצריך לטהר עצמו בטבילה הוא לבדו פשט את בגדיו והרי הוא כאלו המים הפשיטו:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שלחו. ענין הפשט כי ופשט את בגדיו (ויקרא ו׳:ד׳) ת״א ושלח:

    רש"י

    אין אנחנו פושטים בגדינו. תמיד היינו זריזים במשמר:

    איש שלחו המים. מיסב על אין שלמעלה כמו (שמואל א' ב') יצא עתק מפיכם אין איש ממנו פושט בגדיו לשכב או לרחוץ אותם במים וכפל לשון הוא על אין אנחנו פושטים:

    שלחו. הפשט כמו (ויקרא ו׳:ד׳) ופשט את בגדיו דמתורגם ושלח:

    מלבי"ם

    אין אנחנו, הוכפל מלת אין להמשיך למטה אין אנחנו פושטים [בלילה], [אין] איש שלחו המימה, לא שלח איש [את בגדו אל] המים שלא שלחו ביד כובס לכבסו במים:

    רלב"ג

    איש שלחו המים. ר"ל שלחו הפשט בגדיו והרצון בזה שהפשט בגדי איש ואיש ממנו הוא אל המים אם לעבור המים או לנקות הבגדים מהזיעה. או ירצה בזה שאפילו בעברנו המים יהיה כל איש ממנו עם שלחו ר"ל עם חרבו:

    אבן עזרא

    איש שלחו חרבו ורצה לומר כי אינם פושטים בגדיהם וגם כליהם אינם מניחים, כי בלכתם אל המשתה בלילה כליהם בידם. ויש אומרים: שהוא מן התרגום והפשיט וישלח.

    וטעם שלחו הפשטתו וכן הפירוש אין אנחנו מפשיטים בגדינו זולתי איש שצריך הרחיצה והטהר, הוא לבדו היה פושט בגדיו, וזהו שלחו המים וזה נכון מאד.

    משמר, מלאכה חסר למ"ד השירות, והנכון למשמר למלאכה.