נחמיה פרק ה׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וַתְּהִי צַעֲקַת הָעָם וּנְשֵׁיהֶם גְּדוֹלָה אֶל־אֲחֵיהֶם הַיְּהוּדִים

   מצודת דוד:צעקת העם. מדלת העם: אל אחיהם. על אחיהם העשירים:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה. דלת העם העניים היו צועקים מאד:

   אל אחיהם היהודים. בשביל אחיהם היהודים העשירים:

   מלבי"ם

   ותהי, זעקת דלת העם היתה רבה על העשירים ומפרש שבין הזועקים היו שתי כתות, הכת האחת שצעקה על העתיד שאין להם במה להחיות את נפשם, ונפרדו לשני מיני צעקות:

   אבן עזרא

   ותהי צעקת העם הם העניים שהיו צועקים על אחיהם העשירים. יש אומרים: בנינו ובנותינו.

2. (ב)וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ רַבִּים וְנִקְחָה דָגָן וְנֹאכְלָה וְנִחְיֶה

   מצודת דוד:ויש וגו׳. ויש מהם ר״ל קצתם אמרו הנה בנינו ובנותינו ואנחנו עצמינו הלא רבים המה וצרכינו א״כ מרובים: ונקחה. ובע״כ נקח דגן מן השוק לאכול להחיות נפשינו כי אין לנו שדה תבואה וכאומרים המה אפס כסף והעשירים קופצים יד:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   ויש אשר אומרים. נותן טעם לדבריו למה היו צועקים יש מהם מדלת העם שהיו אומרים אנחנו רבים עם בנינו ובנותינו ונקחה דגן ועתה יש לנו למכור בנינו ובנותינו ליקח מהם דגן למען נחיה כך היו צועקים על היהודים העשירים שלא היו רוצים לפרנסם:

   מלבי"ם

   יש אשר אומרים בנינו ובנותינו אנחנו רבים, היינו שנהיה מוכרחים למשכן בנינו ובנותינו ולהלוות עליהם ברבית כדי שנקח דגן ונחיה, והם אלה שלא היו להם שדות ולא היה להם במה להחיות את נפשם. [רבים פעל משם נשך ותרבית וכן הוי המרבה לא לו [חבקוק ב'] ולא רבית במחיריהם [תהלות מ"ד] לפי פירושי]:

   רלב"ג

   בנינו ובנותינו אנחנו רבים. ר"ל אנחנו מגדלים וזנים אותם כטעם ותרבי ותגדלי (יחזקאל ט"ז ז') ולזה נצטרך לדגן יותר כדי שיספיק לנו ולהם. או יהיה הרצון בזה אנחנו רבים עם בנינו ובנותינו:

   אבן עזרא

   רבים ונקחה דגן מאשר נמצא ונאכל ונחיה, כי אין אחינו מעניקים אותנו.

3. (ג)וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ וּבָתֵּינוּ אֲנַחְנוּ עֹרְבִים וְנִקְחָה דָגָן בָּרָעָב

   מצודת דוד:אנחנו עורבים. נתונים הן במשכון בעבור הכסף שלוינו ובו נקחה דגן בעת הרעב שאין די בתבואת השדה לכלכל אותנו ברעב וכאומרים מה נעשה מעתה אם אין העשירים מעניקים לנו כלום:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עורבים. ענין משכון כמו מה הערבון (בראשית לח):

   רש"י

   ויש אשר אומרים שדותינו וגו'. ויש מהם בעניים שהיו מתאוננים ואומרים שדות וכרמים ובתים נתן לאחרים בערבון ומשכון ליקח דגן למזונותינו:

   ברעב. אחרי שאין מוותרים לנו העשירים מנכסיהם לפרנסתינו:

   מלבי"ם

   ויש, שהיו להם שדות וכרמים, והם אמרו שדותינו אנחנו עורבים, ר"ל הלא היה מוכרח לתת שדותינו בערובה, דהיינו במשכון, ונקחה דגן ברעב, שהגם שזרע השדה יתן לחם לזורע אבל עתה שהיא עת רעב והאדמה לא נתנה יבולה נהיה מוכרחים לערוב השדה שיהיה לנו לחם, [ובזה לא אמר אנחנו רבים, שבזה לא יצטרכו לתת רבית כי המלוה יאכל תבואת השדה ויהיה לו שכר דירה בעד המתנת המעות]:

   רלב"ג

   עורבים. ר"ל אנחנו מוכנים לתת לערבות בעד פרעון הדגן שלא נמות ברעב כל קרקעותינו:

   אבן עזרא

   ויש עורבים משימין בערבון ונקחה דגן - מאחינו ברעב.

4. (ד)וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים לָוִינוּ כֶסֶף לְמִדַּת הַמֶּלֶךְ שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ

   מצודת דוד:למדת. לתת מס המלך לוינו כסף על שדותינו וכרמינו וכאומרים ומה נאכל מעתה אם אין שדה וכרם:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   למדת. כמו למנדת והוא מין מס כמו מנדה בלו והלך (עזרא ד׳) ונפלה הנו״ן:

   רש"י

   ויש אשר אומרים לוינו כסף. ויש מהם אשר אומרים כבר לוינו כסף מאחרים על שדותינו וכרמינו לפרוע מס המלך ומעכשיו אין לנו כלום לצורך פרנסתינו:

   למדת המלך. למס המלך כמו (עזרא ד') מנדה בלו והלך:

   מלבי"ם

   ויש, כת שניה היו צועקים על העבר, והיו אומרים אנחנו לוינו כסף עוד בשנה העברה הגם שלא היה שנת רעב, מפני שהוצרכנו למדת המלך, לתת מס המלך [מלשון מנדה בלו והלך], [וערבנו] שדותינו וכרמינו בשנה שעברה, [פעל עורבים שבפסוק הקודם נמשך גם לכאן]:

   רלב"ג

   למדת המלך. ר"ל לפרוע מנת המלך והוא קרוי מנדא בלשון ארמית והרצון בזה לוינו כסף מהיהודי' לפרוע מנת המלך ובעבור זה גם כן משכננו שדותינו וכרמינו:

   אבן עזרא

   ויש, למדת המלך בעבור המס שצוה המלך לתת לנו לוינו כסף, על שדותינו וכרמינו.

5. (ה)וְעַתָּה כִּבְשַׂר אַחֵינוּ בְּשָׂרֵנוּ כִּבְנֵיהֶם בָּנֵינוּ וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ כֹבְשִׁים אֶת־בָּנֵינוּ וְאֶת־בְּנֹתֵינוּ לַעֲבָדִים וְיֵשׁ מִבְּנֹתֵינוּ נִכְבָּשׁוֹת וְאֵין לְאֵל יָדֵנוּ וּשְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ לַאֲחֵרִים

   מצודת דוד:כבשר אחינו וכו׳. ר״ל הלא אנחנו טובים ומיוחסים כמו העשירים: והנה אנחנו כובשים. ובע״כ נקח בנינו בחזקה למכרם לעבדים בעבור חסרון הלחם: נכבשות. כבר הנה נכבשות ביד המלוים בעבור חוב ממון ואין בנו כח להוציאן מידם והתרעמו לומר הלא טובים אנחנו כמו העשירים ומדוע נעבוד אותם הלא מהראוי שיכלכלו אותנו בצדקה: לאחרים. כבר המה נתונים לאחרים בעבור חוב ממון:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כובשים. ענין התפישה בחזקה כמו ויכבשום לעבדים (ירמיה לד):

   לאל. ענין כח ואומץ כמו יש לאל ידי (בראשית ל״א:כ״ט):

   רש"י

   ועתה כבשר אחינו בשרינו. ועכשיו אנו חשובים ומיוחסים כאחינו שהם עשירים:

   כבניהם בנינו. כבניהם שהם חשובים ומיוחסים כמו כן מיוחסים בנינו:

   והנה אנחנו כובשים. ועתה יש לנו להיות כובשים ונותנים בנינו ובנותינו לאחרים על עסק מזונותינו:

   ויש מבנותינו נכבשות. וכבר יש קצת מבנותינו שהן נכבשות לאחרים לעבדות:

   ואין לאל ידינו. ואין כח בידינו לפדותם:

   ושדותינו וכרמינו לאחרים. אף שדות וכרמים מסרנו ביד אחרים לפרנסתינו ומה נאכל מעתה כי אין לנו במה להתפרנס:

   מלבי"ם

   ועתה, שצריך כסף לקנות לחם מפני שהוא שנת הרעב, הלא כבשר אחינו בשרנו, וראוי שנאכל ג"כ לחם, כבניהם בנינו וראו שגם הם לא יהיו עבדים, והנה אנחנו כובשים את בנינו, ר"ל הלא נהיה מוכרח למכרם לעבדים בעבור הלחם, וגם יש מבנתינו שהם נכבשות כבר לשפחות [וגם כולל במלת נכבשות שנוהגים עמהם מנהג הפקר כמו הגם לכבוש את המלכה]. ואין לאל ידינו לפדותם, מפני ששדתינו וכרמינו הם לאחרים משנה העברה:

   רלב"ג

   והנה אנחנו כובשים את בנינו וגו'. ר"ל שאנחנו מוכרחים לכבוש בנינו ובנותינו לעבדים למכרם בעבור פרעון המלוה:

   אבן עזרא

   כבשר אחינו בשרינו אע"פ שאנו לוין מהם כי הכתוב אמר לא תהיה לו, כנשה והם כובשין בנותינו בחזקה.

6. (ו)וַיִּחַר לִי מְאֹד כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אֶת־זַעֲקָתָם וְאֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויחר, א] חרה לו על צעקת ענים מהכת הראשונה שצעקו על מניעת הצדקה, ב] ואת הדברים האלה שהיא צעקת כת השניה שהיא צעקת עשק ואון:

7. (ז)וַיִּמָּלֵךְ לִבִּי עָלַי וָאָרִיבָה אֶת־הַחֹרִים וְאֶת־הַסְּגָנִים וָאֹמְרָה לָהֶם מַשָּׁא אִישׁ־בְּאָחִיו אַתֶּם נֹשִׁים וָאֶתֵּן עֲלֵיהֶם קְהִלָּה גְדוֹלָה

   מצודת דוד:וימלך. לבי יעץ אותי להתחזק בדבר ועשיתי מריבה עם השרים: משא וגו׳. ר״ל וכי מהראוי לתת לאחיו העני בהלואה הלא בצדקה ראוי להנתן: ואתן. ר״ל נתתי עליהם קול גדול בעבור יהיה אסיפה גדולה מאשר יבואו לקול הצעקה למען יבושו מרבית העם:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וימלך. ענין עצה כמו מלכי ישפר עליך (דניאל ד):

   משא. חוב והלואה כמו משאת מאומה (דברים כ״ד):

   קהלה. אסיפה והקהל:

   רש"י

   וימלך. ויועץ לבי בעצמי:

   ואריבה. נתוכחתי עם החורים והסגנים שהם העשירים:

   משא איש באחיו אתם. נושים מדוע אתם כך עושים היה לכם לפרנס העניים הללו ואתם מלוים להם ממון לכבוש בניהם ובנותיהם ושדותיהם וכרמיהם ובתיהם:

   ואתן עליהם קהלה גדולה. הקהלתי ואספתי עליהם קהילה גדולה לצעוק עליהם כדי לביישם:

   מלבי"ם

   וימלך לבי עלי, לבי לבש רוח מלכות וממשלה בל אשא פני החורים והסגנים, [גם יל"פ שלא רב מתוך כעסו כי לבו שהוא כח הממשלה אשר בנפש [כמ"ש בפי' משלי], מלך עלי ועצרתי כעסי, ובכ"ז רבתי עמהם שלא ע"י התפעליות הכעס רק על ידי התעוררות הצדק והיושר], משא איש באחיו אתם נושים, איך תהיה איש לאחיו לנושה והכתיב אם כסף תלוה את עמי לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך, והזכיר להם בזה את דברי התורה שצותה שם על הנגישה, ועל הרבית ועל השבת המשכון, ואתן עליהם שעל ידי ריבי עמהם נקהלו אנשים רבים:

   רלב"ג

   משא איש באחיו אתם נושים וגו'. ר"ל האם אתם מלוים איש באחיו שימכר לו לעבד בעבור המלוה:

   ואתן עליהם קהלה גדולה. ר"ל קבצתי עליהם קהל גדול ישמעו הדברים כדי לביישם:

   אבן עזרא

   וימלך תרגום איעצך אמלכינך.

8. (ח)וָאֹמְרָה לָהֶם אֲנַחְנוּ קָנִינוּ אֶת־אַחֵינוּ הַיְּהוּדִים הַנִּמְכָּרִים לַגּוֹיִם כְּדֵי בָנוּ וְגַם־אַתֶּם תִּמְכְּרוּ אֶת־אֲחֵיכֶם וְנִמְכְּרוּ־לָנוּ וַיַּחֲרִישׁוּ וְלֹא מָצְאוּ דָּבָר

   מצודת דוד:אנחנו קנינו. הלא מאז קנינו מיד העובדי כוכבים את היהודים הנמכרים להם מן השבי: כדי בנו. כל אחד קנה כפי די אשר מצאה ידו לפי העושר: וגם אתם. אמר להם בלעג לעצבון רוח גם אתם עשו כזאת ומכרו אותם לעובדי כוכבים כמו השבאים ונמכרו. ומן העובדי כוכבים יהיו נמכרים לנו כי נפדה אותם מידם כאשר עשינו מאז אבל אין מקום לפדות מיד איש אחיו: ולא מצאו דבר. לא מצאו מה להשיב:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כדי. מלשון די הפסוק:

   ויחרישו. ושתקו:

   רש"י

   ואמרה להם. וכן אמרתי להם אנחנו קנינו כבר את אחינו היהודים אשר בשביה מיד העכו"ם שהיו נמכרים להם:

   כדי בנו. באותו די ממון שבידינו:

   וגם אתם. ואף אתם תמכרו לעכו"ם את אחיכם הנכבשים תחת ידיכם לעבדים:

   ונמכרו לנו. והמעשה יבא לידי כך שיהיו מכורים לנו מיד העכו"ם (אם כן למה תמכרו אותם כיון שמוכרחים אנחנו לפדותם כן הוא בס"א):

   ויחרישו. שתקו ונתביישו ולא ידעו מה להשיב:

   מלבי"ם

   אנחנו קנינו, הלא אנחנו פדינו בפדיון שבוים לקנות מידם את אחינו הנמכרים לגוים, כדי בנו. הלא יש די בינינו אנשים שפדינו אותם מיד עבדות וא"כ איך גם אתם תמכרו אחיכם לגוים ונצטרך גם כן לפדותם ונמכרו לנו מן הגוים, הלא זאת יהיה פרי מעשיכם?.

   רלב"ג

   ואמרה להם אנחנו קנינו וגו'. ר"ל אנחנו קנינו אחינו הנמכרים לגוים בכל כחנו כאשר השיגה ידינו להוציאם מהעבדותו גם אתם תוסיפו למכרם לגוים כדי שנצטרך לשוב לקנותם האם זה דבר ראוי הלא על הראשונים נצטערנו ואתם באים להוסיף עליהם ושתקו ולא מצאו דבר שיוכלו לענות אותו על זה:

   אבן עזרא

   כדי בנו ככחנו ודי לנו.

   ונמכרו לנו פירש ואחר שהם נמכרו לנו, תמכרו אותם לגוים, לא טוב הדבר.

9. (ט)וָאוֹמַר לֹא־טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר־אַתֶּם עֹשִׂים הֲלוֹא בְּיִרְאַת אֱלֹהֵינוּ תֵּלֵכוּ מֵחֶרְפַּת הַגּוֹיִם אוֹיְבֵינוּ

   מצודת דוד:ביראת אלהינו. אם תחזקו ביראת אלהינו תלכו להלן מחרפת העובדי כוכבים כי לא תשמעו עוד מהם חרפה או שאמר להם בדרך מליצה לכו ביראת ה׳ מחמת חרפת העובדי כוכבים שלא יחרפו אתכם בזה וכאדם המוכיח ואומר אם לא תעשה לשמה עשה לפני הבריות:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   לא טוב הדבר. רע הדבר בפני הקב"ה:

   מחרפת. מפני חרפות העכו"ם שהם אויבינו:

   מלבי"ם

   ואמר לא טוב, חוץ ממה שאינו על פי התורה והיושר, הוא ג"כ לא טוב גם לפניכם, הלא ביראת אלהינו תלכו מחרפת הגוים אויבינו שגם אם אינכם יראי ה' ואינכם חרדים ממצות התורה, צריכים אתם בהכרח להתראות כאילו אתם הולכים ומתנהגים ביראת ה' כדי שלא תשאו חרפה מן הגוים, שיאמרו עליכם שאין לכם אמונה ודת, ושאתם מנאצי ה' שבזה יחרפו אתכם:

   רלב"ג

   ויאמד להם נחמיה לא טוב הדבר אשר אתם עושים הלא ביראת אלהינו אם תהיה על פניכם תלנו ותסורו מחרפת הגוים אויבינו שהם מושלים בנו והרצון בזה אם תשלחו אלו העבדים ותקראו להם דרור וגם ה' יתברך יקרא לכם דרור מעבדות הגוים וחרפותיהם כמו שאמר ירמיה (ל"ד):

   אבן עזרא

   ביראת אלהינו בעבור יראתו.

   תלכו מחרפת הגוים והטעם: לא תשמעו חרפתם, וזהו בשנת השמטה, על כן צעקו העם והעד המספר למטה משנת עשרים ועד שנת שלשים ושתים מדריוש המדי שנה ומכרש ג' שנים וארבעים לאחשורוש, הרי מ"ד וג' שנים.

   ולשון משא הקשור בבי"ת הוא כמלוה.

10. (י)וְגַם־אֲנִי אַחַי וּנְעָרַי נֹשִׁים בָּהֶם כֶּסֶף וְדָגָן נַעַזְבָה־נָּא אֶת־הַמַּשָּׁא הַזֶּה

    מצודת דוד:נושים בהם. מלוים בהם: נעזבה נא. כמוני כמוכם נעזב עתה את ההלואה הזה ונמחל להם:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    וגם אני אחי ונערי. אף אני וחבירי נושים בהם ממון ואנחנו נעזוב ונמחול להם כל ההלואות הללו:

    נושים. כמו (מלכים ב ד׳:א׳) והנושה בא לקחת:

    מלבי"ם

    וגם, ולא תאמרו שאני מוכיח אתכם מפני שלא יהיה לי הפסד מזה שאין אני נושה בם, עז"א שגם אני ואחי ונערי נושים בהם, ובכ"ז נעזבה נא את המשא הזה, ואמחול להם החוב, וע"כ.

11. (יא)הָשִׁיבוּ נָא לָהֶם כְּהַיּוֹם שְׂדֹתֵיהֶם כַּרְמֵיהֶם זֵיתֵיהֶם וּבָתֵּיהֶם וּמְאַת הַכֶּסֶף וְהַדָּגָן הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר אֲשֶׁר אַתֶּם נֹשִׁים בָּהֶם

    מצודת דוד:כהיום. כעת הזאת השיבו להם השדות וכו׳: ומאת הכסף. אחז מנין מרובה לומר אף אם החוב הוא מאת כסף והוא מקרא קצר וכאילו אמר עזבו ומחלו מאת הכסף וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ומאת הכסף. שקלי הכסף:

    התירוש. יין:

    היצהר. שמן:

    רש"י

    השיבו נא. ואף אתם תעשו כמוני למחול להם כל חובותיהם:

    ומאת הכסף. ורוב הכסף שהם חייבים לכם עם הדגן ותירוש וגו':

    מלבי"ם

    השיבו נא להם גם אתם, כהיום, ר"ל באשר היום שנת רעב והם עוסקים בבנין החומה, וע"כ רשו ורעבו, ומאת הכסף, ר"ל ותמחלו גם את ההלואה אף שתעלה למאה כסף:

    רלב"ג

    ומאת הכסף. ידמה שלא אמר ומאת הכסף כי אם על צד המשל כי כזה ירצה שיעזבו המשא אם היה יותר ממאה כסף או פחות:

    אבן עזרא

    ומאת הכסף ומי שהלוה מאה משקלי כסף, או דגן ותירוש ויצהר לא תבקשו מהם והפסוק האחר מפרש זה באמרו נשיב.

12. (יב)וַיֹּאמְרוּ נָשִׁיב וּמֵהֶם לֹא נְבַקֵּשׁ כֵּן נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר וָאֶקְרָא אֶת־הַכֹּהֲנִים וָאַשְׁבִּיעֵם לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה

    מצודת דוד:נשיב. את השדות וגו׳: ומהם לא נבקש. שישלמו את החוב: כן נעשה וכו׳. הוא כפל ענין ולחזק: ואשביעם. ע״י הכהנים:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    ויאמרו נשיב. והם אמרו להשיב ולמחול הכל:

    לעשות כדבר הזה. שיהו מוחלים גם הם:

    מלבי"ם

    ואקרא את הכהנים, שהשביע אותם על ידי הכהנים שהיא חמורה יותר, כמ"ש והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה:

    אבן עזרא

    ומהם לא נבקש, ואשביעם על ידי הכהנים כי הם המשביעים כענין והשביע הכהן את האשה, על כן קראם.

    ומהם לא נבקש פירושו ומהם לא נבקש המשוי.

13. (יג)גַּם־חָצְנִי נָעַרְתִּי וָאֹמְרָה כָּכָה יְנַעֵר הָאֱלֹהִים אֶת־כָּל־הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יָקִים אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה מִבֵּיתוֹ וּמִיגִיעוֹ וְכָכָה יִהְיֶה נָעוּר וָרֵק וַיֹּאמְרוּ כָל־הַקָּהָל אָמֵן וַיְהַלְלוּ אֶת־יְהוָה וַיַּעַשׂ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה

    מצודת דוד:גם חצני נערתי. מנער הייתי כנף בגדי ואמרתי אז כמו שנערתי כנף בגדי והרי הוא נעור וריק מן האבק שהיה בו כמו כן ינער וכו׳: מביתו. מאנשי ביתו ומיגיעו. העושר הבא ע״י יגיעה: וככה יהיה. ר״ל כן ישאר עד עולם מנוער ומתרוקן: ויהללו וגו׳. על שנתן בלבם לעשות כזאת: כדבר הזה. החזירו השדות וכו׳ ועזבו את החובות:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חצני. כן יקרא כנף הבגד וכן והביאו בניך בחוצן (ישעיה מ״ט):

    נערתי. עניינו תנועת דבר מה בחזקה להפיל ממנו מה שעליו כמו התנערי מעפר (שם נ״ב):

    רש"י

    גם חצני נערתי. אף אני בגדי נערתי חצני כמו (ישעיהו מ״ט:כ״ב) והביאו בניך בחוצן:

    נערתי. אישקוליי"ר בלע"ז כמו התנערי מעפר (שם):

    ככה ינער. ככה ינער הקב"ה מן העולם ומנכסיהם כל אותם שלא יהיו מוחלין חובותיהם:

    נעור ורק. בלא נכסים:

    מלבי"ם

    גם חצני נערתי, שנער כנף בגדו, הכיס של בגדו [שמ"ש והביאו בניך בחוצן, יל"פ בכיסו שעל צד המליצה יאמר שישאו אותם כנושא זהב וכסף בכיסו], ככה ינער, וככה יהיה נעור, ר"ל כמו שנערתי אני את חצני כן ינער אותו ה' מביתו, ר"ל שיחרב ביתו ויכלה כל יגיעו, וכמו שעתה נשאר הכיס נעור כן ישאר נעור שלא ישוב להצליח עוד לעולם אף על פי הטבע. ויהללו ויעשו, ר"ל שעשאוה בשמחה וכמקיים מצוה, שמברך תחלה ברכת המצות, ופה קיימו מצות צדקה והשבת העבוט [וכבר חקרו רבים וכן שלמים אם יש לברך כשמקיים מצות כאלה]:

    רלב"ג

    גם חצני נערתי. ר"ל בגדי חצני והם הבגדים שעל הזרוע נערתי להוריד מהם האבק והעפר שבהם ולא ישאר מהם בהם דבר:

    ככה ינער האלהים וגו'. זאת הקללה היא על צד המשל שלא ישאר לאיש ההוא דבר מבני ביתו ומעמלו וקניניו וככה יהיה משולל וריק מהם:

    אבן עזרא

    חצני זרועי או כנף הכסות יקרא חוצן.

    נערתי מן וינער ה' את מצרים.

    מביתו מבניו.

    ויהללו את ה' ששם בלבם לעשות כן.

14. (יד)גַּם מִיּוֹם אֲשֶׁר־צִוָּה אֹתִי לִהְיוֹת פֶּחָם בְּאֶרֶץ יְהוּדָה מִשְּׁנַת עֶשְׂרִים וְעַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ שָׁנִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲנִי וְאַחַי לֶחֶם הַפֶּחָה לֹא אָכַלְתִּי

    מצודת דוד:גם מיום. ר״ל גם הטובה הזאת עשיתי עם ישראל כי מעת אשר צוה המלך אותי להיות מושל להם בארץ יהודה והיא משנת וכו׳ כל אותן השנים אני וחברי הנשמעים לי לא אכלנו מאכל המוטל להאכיל את הפחה מדמי העם:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    פחם. פחה שלהם:

    רש"י

    אשר צוה אותי. המלך:

    פחם. כמו פחה שלטן דוגמת רוקם שהוא כמו רקה:

    משנת עשרים. למלך דריוש כי אז עלה מבבל שנאמר (לעיל ב) ויהי בחדש ניסן שנת עשרים וגו':

    שנים שתים עשרה. שהם שתים עשרה שנה:

    אני ואחי. אני וחברי אשר באו עמי:

    לחם הפחה לא אכלתי. לחם שהוא ראוי למאכל הפחה שהעם נותנין אותו אל הפחה מן המס:

    מלבי"ם

    גם, ר"ל שלא לבד שהטיב לעניים לא הכביד גם על העשירים ולכן שמעו לקולו. פחם, המ"ם סימן הרבים פחה שלהם:

    רלב"ג

    פחם. הוא כמו פחה:

    לחם הפחה לא אכלתי. ר"ל שלא לקחתי מהעם הלחם שהיה ראוי לפחה לקחת מהם:

    אבן עזרא

    פחם המ"ם נוסף ופחה ופחם כאמנה ואמנם או המ"ם סימן הרבים והטעם פחה שלהם והוא הנכון רק הראוי פחתם.

    לחם הפחה הראוי לפחה.

15. (טו)וְהַפַּחוֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר־לְפָנַי הִכְבִּידוּ עַל־הָעָם וַיִּקְחוּ מֵהֶם בְּלֶחֶם וָיַיִן אַחַר כֶּסֶף־שְׁקָלִים אַרְבָּעִים גַּם נַעֲרֵיהֶם שָׁלְטוּ עַל־הָעָם וַאֲנִי לֹא־עָשִׂיתִי כֵן מִפְּנֵי יִרְאַת אֱלֹהִים

    מצודת דוד:והפחות. אבל הפחות הראשונים וכו׳ הם הכבידו עול על העם: ויקחו מהם. לקחו מהם כסף בעבור צורך לחם ויין די ספוקם מלבד ארבעים שקלי כסף בכל שנה נעריהם. של הפחות הראשונים:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אחר. הוא כענין מלבד ר״ל לבד לקיחת מ׳ שקלים לקחו עוד בלחם ויין:

    שלטו. משלו:

    רש"י

    הכבידו על העם. הכבידו מס על העם:

    ויקחו. והיו לוקחים מהם בשביל המס לחם ויין אחר נתינת ארבעים שקלים של כסף וכך היו רגילים בכל שנה:

    גם נעריהם. של פחות:

    מלבי"ם

    והפחות הראשונים הכבידו על העם, בהוצאות [והפחות] אשר לפני הוסיפו עוד ויקחו מהם מס, ומפרש הפחות הראשוני' שלא לקחו מס הכבידו בלחם ויין. ואשר לפני לקחו מהם, מפרש, אחר כסף, ר"ל שפחה אחר, לקח כסף שקלים ארבעים למס, או פי' שאח"כ לקחו הפחות כסף:

    רלב"ג

    ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף וגו'. ר"ל אחר שלקחו מהם כסף שקלים ארבעים לשנה או לחדש או לשבוע והוא היותר נראה היו לוקחים עוד בעבור לחם ויין שיספיק להוצאתם גם נעריהם של פחות הראשונים שלטו על העם להכביד עוד עולם:

    אבן עזרא

    הכבידו חסר עול או משא.

    בלחם ויין אחר הראוי במאכל אחד היה לוקחים, מהם שקלים ארבעים.

16. (טז)וְגַם בִּמְלֶאכֶת הַחוֹמָה הַזֹּאת הֶחֱזַקְתִּי וְשָׂדֶה לֹא קָנִינוּ וְכָל־נְעָרַי קְבוּצִים שָׁם עַל־הַמְּלָאכָה

    מצודת דוד:וגם. אף הטובה הזאת עשיתי כי אחזתי במלאכת החומה ר״ל מזרז הייתי את הבונים לבל ירפו ידיהם מן המלאכה: ושדה וגו׳. ר״ל ועם כי בעבור התמדת המלאכה לא עסקו במלאכתן להמציא לעצמם די ספוקם עכ״ז לא קנינו מהם שדה לכלכלם בדמי מחיר השדה כ״א בנדבת הלב הייתי מפרנסם: על המלאכה. לעשות במלאכה גם המה:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    החומה. חומת העיר:

    החזקתי. התעסקתי לעסוק בה תדיר:

    ושדה לא קנינו. ובשדות של היהודים שהיו בונים החומה לא קנינו אני ובני סייעתי על עסק דוחקם שהיו עוסקין בבנין החומה אבל הייתי נותן להם ממון כדי לבנות הבנין:

    על המלאכה. לבנות תדיר:

    מלבי"ם

    וגם שהחזקתי ועזרתי לבנות החומה ועי"כ שדה לא קנינו כי כל נערי קבוצים שם על המלאכה ולא היה מי שיעבוד עבודת השדה, וא"כ לא היה לי שום הכנסה:

    רלב"ג

    וגם במלאכת החומה הזאת החזקתי. לתשלימה בכל עז והתעסקתי בענינה:

    ושדה לא קנינו. יצא ממנו לחם חקי כדי שלא נצטרך לטרוח בעבודת השדה:

    וכל נערי קבוצים שם על המלאכה. להחזיק בה:

    אבן עזרא

    ושדה לא קנינו הכהנים אחיו עמו הנזכרים למעלה, באמרו אני ואחי.

17. (יז)וְהַיְּהוּדִים וְהַסְּגָנִים מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אִישׁ וְהַבָּאִים אֵלֵינוּ מִן־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־סְבִיבֹתֵינוּ עַל־שֻׁלְחָנִי

    מצודת דוד:והיהודים. ר״ל מיתר העם שהיו המה עם הסגנים במספר ק״ן איש: והבאים וגו׳. הם הגרים אשר באו להתגייר כל אלה היו אוכלים על שולחני:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    מאה וחמשים איש. היו אוכלים על שולחני לבד הגרים הבאים אלינו מן העכו"ם שאף הם היו אוכלים על שלחני:

    מלבי"ם

    והיהודים, וההוצאה היתה מרובה ע"י אוכלי שולחני עד שהיה נעשה ליום שור אחד וכו' ובין עשרת הימים שנחמיה היה מעשר את ימיו, שכל יום עשירי היה מתענה ולא היה שותה יין, רק בין עשרת הימים שלא היה מתענה להרבה בכל יין, ר"ל כל מיני יינות וכולם בריבוי, ובכ"ז הגם שהיה לו הוצאה רבה בלא הכנסה לא בקשתי לחם הפחה:

    רלב"ג

    והיהודים והסגנים וגו'. ר"ל כי על שלחני היו אוכלים תמיד מאה וחמשים איש מהיהודים הסגנים והשרים ועוד היו על שלחני כל הבאים אלינו מן הגוים אשר סביבותינו והנה ההוצאה שהייתי עושם בזה היא גדולה כי בכל יום היה מתוקן למאכלנו שור אחד ושש צאן ברורות ונבחרות ועופות נתקנו לי:

    ובין עשרת ימים. היה מתמלא אוצר היין לשים בכל כליו יין לרבוי שתיית היין ועם כל זה לא רציתי לקחת מהעם הלחם הראוי לתת לפחה:

18. (יח)וַאֲשֶׁר הָיָה נַעֲשֶׂה לְיוֹם אֶחָד שׁוֹר אֶחָד צֹאן שֵׁשׁ־בְּרֻרוֹת וְצִפֳּרִים נַעֲשׂוּ־לִי וּבֵין עֲשֶׂרֶת יָמִים בְּכָל־יַיִן לְהַרְבֵּה וְעִם־זֶה לֶחֶם הַפֶּחָה לֹא בִקַּשְׁתִּי כִּי־כָבְדָה הָעֲבֹדָה עַל־הָעָם הַזֶּה

    מצודת דוד:ליום אחד. למאכל יום אחד: ברורות. נבחרות וטובות: וצפרים. מיני עופות: ובין עשרת ימים. ר״ל יום אחד מבין כל עשרת ימים הייתי משקה אותם בכל מיני יין להרבה מאד: ועם זה. אף שהיה צרכי מרובה עם כל זה לא בקשתי מן העם לחם הפחה: כי כבדה. עבודת מס המלך ובנין החומה היתה כבדה עליהם ולא יכלו לעסוק במלאכתם ולהשתכר די ספוקם ועוד לתת לי לחם הפחה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נעשה. ענין תקון כמו וימהר לעשות אותו (בראשית י״ח):

    ברורות. מל׳ ברירה ובחירה:

    רש"י

    ואשר היה נעשה. ובכל יום ויום היו אוכלים על שולחני שור אחד ושש צאן וצפרים הרבה:

    ברורות. פתרונו לפי עניינו שש צאן עשויות כענין שנאמר חמש צאן עשויות (שמואל א כ״ה:י״ח):

    נעשו לי. לשון תקון כמו ובן הבקר אשר עשה (בראשית י״ח:ח׳):

    ובין עשרת ימים. ובכל יום ויום היו שותים יין הרבה כדי שיעור ספוק של עשרת ימים:

    ועם זה. ובשביל כל מעשה זה שהייתי מוציא הוצאות כל כך:

    לחם. של מס הראוי לפחה לא בקשתי ולא שאלתי מן העם שהרי כבדה וחזקה עבודת בנין החומה עליהם:

    אבן עזרא

    ואשר היה נעשה עבר מבנין נפעל והוא חסר וי"ו והטעם ונעשה ופירש תקון, כמו: וימהר לעשות אותו.

    ובין עשרת ימים למדנו מזה כי יום אחד בין עשרת ימים היתה נעשת סעודת הזאת והיה מוציא בכל יין להיות הרבה בלא חסרון:

    ועם זה לחם הפחה לא בקשתי כי הבשר והיין הרבה רק הלחם מעט ולא כראוי לפחה, בעבור הרעב ולא בקשתי מן העם כשרים הראשונים לתת לי.

    על העם כמו אל העם.

19. (יט)זָכְרָה־לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה כֹּל אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי עַל־הָעָם הַזֶּה

    מצודת דוד:לטובה. לחשוב לי לטובה ולזכות: על העם הזה. בעבור טובת העם הזה:

    עוד פירושים על פסוק יט: מלבי"ם

    מלבי"ם

    זכרה וכו' על העם, כמו אל העם, ויל"פ שר"ל ג"כ שה' יזכור לו זכות זה לא בעבורו רק כדי שזכות הזה יזכור ה' על העם הזה, שזכות הצדיקים מגין על העם: