נחמיה פרק ג׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וַיָּקָם אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים וַיִּבְנוּ אֶת־שַׁעַר הַצֹּאן הֵמָּה קִדְּשׁוּהוּ וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתֹתָיו וְעַד־מִגְדַּל הַמֵּאָה קִדְּשׁוּהוּ עַד מִגְדַּל חֲנַנְאֵל

   מצודת דוד:קדשוהו. קדשו אותו בפה להיות קדוש בקדושת העיר: ועד מגדל המאה. בנו החומה עד מגדל המאה וקדשוהו ומשם והלאה עד מגדל חננאל:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שער הצאן. כן שמו על דבר ידוע אצלם וכן כולם:

   רש"י

   שער הצאן. כך שמו של שער:

   המה קדשוהו. לאותו שער בקדושת העיר:

   דלתותיו. של שער:

   ועד מגדל המאה. כך שמו של מגדל:

   מלבי"ם

   ויבנו את שער הצאן, הנה שער הצאן היה באמצע מזרח, ומשם בנו אל צד צפון, ומצפון למערב, וממערב חזרו למזרח בצד דרום, עד שבאו שנית לשער הצאן, ומגדל חננאל היה בצפון לשער הצאן, ואחריו בצפון מגדל המאה, ואחריו היה שער הדגים. ומה שהתחיל בשער הצאן שהוא באמצע מזרח שהוא היה מגביל נגד בית אלהים כמבואר [לקמן י"ב] ששתי התודות שהלכו משער הגיא מאמצע מערב פגעו שם זה בזה והלכו משם אל בית אלהים, ועז"א המה קדשוהו כי היה נכח בית אלהים:

   רלב"ג

   והנה זכר כי אלישוב הכהן הגדול ואחיו הכהנים בנו את שער הצאן וידמה שדרך השער ההוא היה נכנס הצאן לעשות הקרבנות וליתר הדברים אשר יצטרך אליהם ואמר שהמה קדשוהו ר"ל שהכינוהו כי בנו החומה מימינו ומשמאלו והעמידו דלתות השער ההוא ואמר שהם הכינוהו מצד אחד לבנות החומה עד מגדל המאה והנה המגדל ההוא לפי מה שאחשב בימי מלכי יהודה המגדל למאה אנשים ידועים בנוהו וישבו שם. ומצד אחד בנו החומה עד מגדל חננאל:

   אבן עזרא

   המה קדשוהו הקדושה בלשונינו היא מעלה גדולה, על כן נקראה קדושה וכן יקדיש את ביתו קדש.

2. (ב)וְעַל־יָדוֹ בָנוּ אַנְשֵׁי יְרֵחוֹ וְעַל־יָדוֹ בָנָה זַכּוּר בֶּן־אִמְרִי

   מצודת דוד:ועל ידו. אצל מקומו של בנין אלישיב וסמוך לו:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ועל ידו. אצל ידו בסמוך לו של כל בונה ובונה שבנו אותו בבנין של שער הצאן:

   בנו אנשי ירחו. שכך היו מנהגם הללו היו בונים כאן בחומת העיר עד תשלום בניינה המוטל עליהם והאחרים היו בונים סמוך לבנין הראשון וכך היה מנהגם בזה אחר זה עד שנבנית כל החומה:

   ועל. כמו (במדבר ב׳:כ׳) ועליו מטה מנשה בסמוך וכן פתרונו סמוך לבנין ידו והמקרא לא דקדק בלשונו פעמים שהוא אומר על ידו ופעמים שהוא אומר עליו, ואחריו החזיק:

   מלבי"ם

   ועל ידו בנו, הם בנו בין מגדל חננאל ובין שער הדגים:

3. (ג)וְאֵת שַׁעַר הַדָּגִים בָּנוּ בְּנֵי הַסְּנָאָה הֵמָּה קֵרוּהוּ וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתֹתָיו מַנְעוּלָיו וּבְרִיחָיו

   מצודת דוד:קרוהו. נתנו התקרה: מנעוליו. שם כלי עשוי לסגור בו דלתות השער ובריחיו. כעין מטה מבריח מאחורי הדלתות לרוחב הדלת לבל יפתח:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   ואת שער הדגים. כך שם השער:

   המה קרוהו. נתנו הקורות ותקרות על השער:

   קרוהו. משקל חזק כמו מן קרה דוגמת המקרה במים עליותיו (תהילים ק״ד:ג׳) וקו"ף של קרוהו אינה נהוגה לינקד בחיר"ק בענין זה מפני רי"ש של אחריה כמו ברך (שם י') חרף עשהו (משלי י״ז:ה׳) וברכתיה והיתה לגוים (ראשית י"ז) וזריתים בארצות (יחזקאל כ"ט):

   מנעוליו. מסגריו ששוירל"ץ בלע"ז:

   מלבי"ם

   ואת שער הדגים, נראה שכ"מ שנאמר בנה כבר נפלה החומה והוצרכו לבנות הכל מחדש, וכ"מ שנאמר החזיק היה צריך רק לחזק החומה הישנה ולסתום הפרצות:

   רלב"ג

   המה קרוהו. ר"ל שעשו כמו אולם לפני השער להיות למחסה מזרם וממטר ליושבים שם:

   מנעוליו. הם הכלים שסוגרים בהם הדלת:

   ובריחיו. הם לחזק סגירת השערים נכנסים בלחי השער מצד זה ובלחי השני מצד השני מלחי אל לחי:

   אבן עזרא

   המה קרוהו שמו קורותיו.

   ועל ידו כענין איש על ידו לדגליהם, כטעם בעבור וכן ובעבור יד הבונים, החזיקו ידם פלוני ופלוני לבנות.

4. (ד)וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק מְרֵמוֹת בֶּן־אוּרִיָּה בֶּן־הַקּוֹץ וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק מְשֻׁלָּם בֶּן־בֶּרֶכְיָה בֶּן־מְשֵׁיזַבְאֵל וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק צָדוֹק בֶּן־בַּעֲנָא

   מצודת דוד:ועל ידם. סמוך למקום בנין בני הסנאה: החזיק. חיזק מלאכת הבנין: ועל ידם. סמוך למקום בנין הראשונים:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, רלב"ג

   רש"י

   החזיק. לבנות הבנין:

   רלב"ג

   ועל ידם החזיק. ר"ל אחז פועל הבניה והחזיק בה:

5. (ה)וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיקוּ הַתְּקוֹעִים וְאַדִּירֵיהֶם לֹא־הֵבִיאוּ צַוָּרָם בַּעֲבֹדַת אֲדֹנֵיהֶם

   מצודת דוד:התקועים. אנשי תקוע והוא שם עיר: ואדיריהם. עשירי העיר: לא הביאו צורם. למשוך בעול משא עבודת הבנין שהוא עבודת האדון ה׳ כי הבנין הזה למצוה יחשב:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ואדיריהם. מל׳ אדיר וחזק ור״ל העשירים:

   צורם. כמו צוארם באל״ף:

   רש"י

   התקועים. כך היו נקראים על שם מקומם שהיה תקוע:

   אדיריהם. עשירים של תקוע:

   לא הביאו צורם. לא סייעו בעבודתו של הקב"ה לבנות חומת העיר:

   מלבי"ם

   ואדיריהם, יל"פ מפני שאמר בפסוק ז' שאנשי גבעון והמצפה היו תח"י פחת עבר הנהר מפני שהם ישבו ביהודה מקדם, כמש"ש, וא"כ גם התקועים שהם ג"כ לא עלו בימי כורש רק ישבו שם מקודם היו תח"י פחת הנזכר, רק שהם לא הביאו צוארם בעבודת אדוניהם מפני שהיו אדירים והיו חפשים לעצמם, וגם יל"פ שהתקועים היה להם איש שר עליהם והוא ואנשיו בנו במקום זה, אבל היו בהם כת אדירים שלא רצו לשמוע לפקודת השר אדוניהם והם התחלקו ובנו בפ"ע, כמ"ש בפסוק כ"ז אחריו החזיקו התקועים מדה שנית:

   רלב"ג

   והאדיריהם לא הביאו צוארם בעבודת אדוניהם. לעזור לו בזה הבנין או ירצה בזה שהתקיפים שבהם שלא היה יכול אדוניהם למשול בהם שיביאו צוארם בעבודתו שהם התנדבו בבנין החומה:

   אבן עזרא

   ואדיריהם לא הביאו צוארם בעבודת אדניהם האדון והשר הממונה עליהם ממשפחתם.

6. (ו)וְאֵת שַׁעַר הַיְשָׁנָה הֶחֱזִיקוּ יוֹיָדָע בֶּן־פָּסֵחַ וּמְשֻׁלָּם בֶּן־בְּסוֹדְיָה הֵמָּה קֵרוּהוּ וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתֹתָיו וּמַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   ואת שער הישנה. כך שמה:

   מלבי"ם

   ואת שער הישנה, הוא היה בצפונית מזרחי' ולדעתי שער זה נקרא גם כן שער הפינה שבו בנה עוזיה מגדלים [דה"ב כ"ו], וכמו שנבאר בפסוק ח':

   רלב"ג

   ואת שער הישנה. ידמה שקרא שער הישנה השער הקדומה שהיתה בעיר ירושלים מקדם:

   אבן עזרא

   הישנה שם התאר והמתואר חסר.

7. (ז)וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק מְלַטְיָה הַגִּבְעֹנִי וְיָדוֹן הַמֵּרֹנֹתִי אַנְשֵׁי גִבְעוֹן וְהַמִּצְפָּה לְכִסֵּא פַּחַת עֵבֶר הַנָּהָר

   מצודת דוד:אנשי. כמו ואנשי: לכסא. עד למקום מושב הכסא של פחת עבר הנהר:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   פחת. ענין שררה ומושל:

   רש"י

   לכסא פחת עבר הנהר. כסא אחד בנה כדי לישב בו אותו פחת של עבר הנהר:

   מלבי"ם

   לכסא פחת עבר הנהר, והוא כמ"ש פסוק ה', שאלו שעלו עם זרובבל או עזרא, היה זרובבל ואח"כ נחמיה להם לפחה, אבל אלה שהיו ביהודה מכבר עמדו תחת הפחה הקודם של עבר הנהר שכבר היה לו ממשלה עליהם, ואנשי ירחו (ב) ובני הסנאה (ג) עלו בימי עזרא, אבל אנשי גבעון והמצפה לא נחשבו [עזרא ב'] בין העולים, וע"כ היו שייכים לכסא וממשלת של פחת עבר הנהר והלכו ברשותו וכן התקועים כמ"ש בפסוק ה':

   רלב"ג

   אנשי גבעון והמצפה לכסא פחת עבר הנהר. ר"ל שאנשי גבעון והמצפה שהיו עירות לכסא תחת פחת עבר הנהר ולמושבו ולא היו תחת פחת יהודה ועם כל זה נכנעו לעזור לבנין החומה או אולי היה בית בירושלים בו כסא פחת עבר הנהר בבאו שם ובנו החומה לבית ההוא:

   אבן עזרא

   אנשי גבעון חסר וי"ו והנכון ואנשי גבעון או מלטיה וידון אנשי גבעון והמצפה.

   לכסא פחת עבר הנהר הנהר יתכן להיות לכסא שם איש, והלמ"ד היא המורה על העצם והטעם החזיקו לבנות לעצם כסא המכונה פחת עבר הנהר, וכמוהו פחת מואב, או לכסא שם מקום סמוך ומלת פחת עבר שם איש והטעם אלה הנזכרים החזיקו ידם לבנות עד לכסא פחת עבר הנהר והוא הנכון:

8. (ח)עַל־יָדוֹ הֶחֱזִיק עֻזִּיאֵל בֶּן־חַרְהֲיָה צוֹרְפִים וְעַל־יָדוֹ הֶחֱזִיק חֲנַנְיָה בֶּן־הָרַקָּחִים וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלִַם עַד הַחוֹמָה הָרְחָבָה

   מצודת דוד:צורפים. מן הצורפים: ויעזבו. עזיאל וחנניה מלאו עפר עד החומה הרחבה ועשו כן לחזק החומה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   צורפים. צורפי זהב וכסף:

   ויעזבו. ענינו מלוי העפר לחזוק ובדרז״ל תקרה ומעזיבה (ב״מ קיו):

   רש"י

   צורפים. אותה משפחה היתה נקראת על שם אומנותם:

   ויעזבו ירושלים. מלאוה עפר עד החומה הרחבה כדי להחזיקה:

   מלבי"ם

   ויעזבו ירושלים עד החומה הרחבה לפי המבואר [לקמן י"ב ל"ח ל"ט] היה בין החומה הרחבה ובין שער הישנה עוד שער אפרים שלא נזכר כאן, והוא אשר פרץ יואש משער אפרים עד שער הפינה ארבע מאות אמה [דה"ב כ"ה], ושער הפינה הוא שער הישנה שעמד בפינת מזרחית צפונית, וצ"ל ששער אפרים לא נחרב כ"כ ולכן לא הזכיר בנינו בפ"ע רק כללו בכלל החומה. ומ"ש ויעזבו שחזקו ובצרו, כי בצד צפון לא היו הרים סביב לירושלים רק מישור והוצרכו לחזק שם ביותר עד החומה הרחבה ששם היתה החומה למגן בפני אויב:

   רלב"ג

   בן חרהיה צורפים. ר"ל שהיו צורפים הוא ואביו או היה בן צורפים כמו שזכר אחר זה בחנניה שהוא בן הרקחים:

   ויעזבו ירושלים. ר"ל בנו וחזקו:

   אבן עזרא

   ויעזבו ירושלם מלשון חכמים מעזיבה. ויש אומרים: כי כן: עזוב תעזוב עמו.

9. (ט)וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק רְפָיָה בֶן־חוּר שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ יְרוּשָׁלִָם

   מצודת דוד:שר חצי פלך. היה שר על חצי מחוז של ירושלים:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   פלך. מחוז כי חבל ארגוב (דברים ג׳:ד׳) ת״א בית פלך:

   רש"י

   שר חצי פלך ירושלים. שר היה על חצי העם שבירושלים, פלך ל' דוכסות ומלכות:

   רלב"ג

   שר חצי פלך ירושלם. ר"ל שר חצי מחוז ירושלים:

   אבן עזרא

   חצי פלך כטעם מחוז ותרגום שלשת הנפת תלתא פלכין לנפת דור אחד לפלך דור חד.

10. (י)וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק יְדָיָה בֶן־חֲרוּמַף וְנֶגֶד בֵּיתוֹ וְעַל־יָדוֹ הֶחֱזִיק חַטּוּשׁ בֶּן־חֲשַׁבְנְיָה

    מצודת דוד:ונגד ביתו. מלבד מה שבנה סמוך להנזכרים הוסיף עוד לבנות החומה שכנגד ביתו:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    ונגד ביתו. נפל חלקו לבנות שהיה ביתו סמוך לאותו מקום של חומת העיר:

    מלבי"ם

    ונגד ביתו, וגם כל החומה שנגד ביתו חוץ מה שהחזיק אצל רפיה שהיה חוץ מביתו לצד מזרח:

    אבן עזרא

    ונגד ביתו חסר החזיק.

11. (יא)מִדָּה שֵׁנִית הֶחֱזִיק מַלְכִּיָּה בֶן־חָרִם וְחַשּׁוּב בֶּן־פַּחַת מוֹאָב וְאֵת מִגְדַּל הַתַּנּוּרִים

    מצודת דוד:מדה שנית. ר״ל גם הם בנו כפי המדה שבנה חטוש הנזכר: ואת מגדל. ומלבד המדה ההיא הוסיפו עוד לבנות מגדל התנורים:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    מדה שנית. כאותה מדה אשר בנה חבירו של מעלה גם הוא בנה כמותו, מדה שנית בבנין החומה. אינו נופל לומר ל' מדה בבנין השערים לפי שאין להם כי אם בבנין חלק של חומה שלא מצינו בכל הפרשה בבנין השערים ל' מדה:

    ואת מגדל התנורים. גם הוא בנה אותו מגדל ששמו כך כל המגדלים הללו שבפרשה היו בנוים בחומת העיר סביב:

    מלבי"ם

    מדה שנית, מפני שבצד ההוא לא היו שם שערים ומגדלים חלקו אורך החומה לשתי מדות. והם החזיקו מדה השניה עד מגדל התנורים שהיה במקצוע המערב:

12. (יב)וְעַל־יָדוֹ הֶחֱזִיק שַׁלּוּם בֶּן־הַלּוֹחֵשׁ שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ יְרוּשָׁלִָם הוּא וּבְנוֹתָיו

    מצודת דוד:הוא ובנותיו. המה יחד החזיקו:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    הוא ובנותיו. שלום ובנותיו החזיקו לבנות הבנין:

    מלבי"ם

    ועל ידו, מכאן חושב צד המערב מצפון לדרום. שלום החזיק משער התנורים עד שער הגיא. הלוחש הה"א מעיקר השם כמ"ש כ"פ:

    רלב"ג

    הוא ובנותיו. ידמה שבנות שלום עזרוהו בבנין או שב כנוי בנותיו אל הפלך והנה היו לירושלים בנות כמנהג העירות הגדולות:

    אבן עזרא

    בן הלוחש יתכן להיות שם תואר בעבור ה"א הדעת, כי לא יכנס על שם עצם אדם.

13. (יג)אֵת שַׁעַר הַגַּיְא הֶחֱזִיק חָנוּן וְיֹשְׁבֵי זָנוֹחַ הֵמָּה בָנוּהוּ וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתֹתָיו מַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו וְאֶלֶף אַמָּה בַּחוֹמָה עַד שַׁעַר הָשֲׁפוֹת

    מצודת דוד:ואלף אמה. מלבד בנין השער בנו עוד בחומה אלף אמה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    השפות. כמו האשפות:

    רש"י

    עד שער השפות. ושער האשפות לא היה בכלל:

    מלבי"ם

    שער הגיא וכו' המה בנוהו, כי לא היה די בחיזוק לבד כנ"ל, ומשם החזיקו אלף אמה עד שער האשפות:

    אבן עזרא

    השפות כמו האשפות ונמשך האל"ף בקמצות הה"א.

14. (יד)וְאֵת שַׁעַר הָאַשְׁפּוֹת הֶחֱזִיק מַלְכִּיָּה בֶן־רֵכָב שַׂר פֶּלֶךְ בֵּית־הַכָּרֶם הוּא יִבְנֶנּוּ וְיַעֲמִיד דַּלְתֹתָיו מַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו

    מצודת דוד:יבננו. כמו בנהו:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ואת שער האשפות ואת שער העין, החומה של שער הגיא הלכה עד שער האשפות, ומשם אל שער העין, וקרוב לו למזרחו בתוך החומה היו מי השלוח שנקרא ג"כ בריכת המלך [למעלה ב' י"ד], שנמצאו שם גנות המלך, ונודע כי מצודת ציון עיר דוד ובית שלמה מלוא ובית מלוא, היה במורד הר ציון במזרחו, ומשם הלכו במעלות דרך גיא בן הנום וחומת העיר אל גנות המלך והברכה. כי עיר דוד היתה במערב גיא בן הנום תוך חומת הר ציון, והגן והברכה היו תוך חומת העיר, והיה גשר בנוי על שתי החומות לבא מאחד לחבירו, וז"ש ואת חומת ברכת השלח לגן המלך ועד המעלות היורדות מעיר דוד:

    רלב"ג

    בית הכרם. הוא שם עיר:

15. (טו)וְאֵת שַׁעַר הָעַיִן הֶחֱזִיק שַׁלּוּן בֶּן־כָּל־חֹזֶה שַׂר פֶּלֶךְ הַמִּצְפָּה הוּא יִבְנֶנּוּ וִיטַלְלֶנּוּ וְיַעֲמִיד דַּלְתֹתָיו מַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו וְאֵת חוֹמַת בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח לְגַן־הַמֶּלֶךְ וְעַד־הַמַּעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעִיר דָּוִיד

    מצודת דוד:ואת חומת. גם את חומות של ברכת השלך הסמוך לגן המלך ומשם והלאה עד המעלות וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ויטללנו. הוא ענין צל כי בצל קורתי (בראשית י״ט:ח׳) ת״א בטלל ור״ל עשה חקרה לצל ומחסה:

    ברכת השלח. מקוה המים המשקה עצי הגן ונקראים שלח ע״ש התפשטות הענפים וכן שלחיך פרדס רמונים (ש״ה ד׳):

    רש"י

    שר פלך המצפה. שר ודוכוס המצפה:

    הוא יבננו. הוא היה בונה אותו שער:

    ויטללנו. והוא היה מסכך אותו לשון מטללתא:

    ואת חומת ברכת השלח. שהוא נוטה לצד גן המלך:

    ועד המעלות. הם היו מכירים מקומות הללו:

    רלב"ג

    הוא יבננו ויטללנו. ר"ל הוא יבננו ויקרה אותו:

    ברכת השלח לגן המלך. ר"ל ברכה ישקו ממנה גן האלנות והיתה ג"כ לגן הירקות למלך בעת מלכי יהודה:

    ועד המעלות היורדות מעיר דוד. הנה מציון שהיא עיר דוד היו יורדות מעלות עד חומת ירושלים ועד המקום ההוא בנה שלון את החומה:

    אבן עזרא

    כל חוזה שם איש.

    הוא יבננו עתיד תחת עבר או פירוש החזיק פלוני שהוא יבננו.

    ויטללנו מתרגום בצל קורתי בטלל שירותי.

16. (טז)אַחֲרָיו הֶחֱזִיק נְחֶמְיָה בֶן־עַזְבּוּק שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ בֵּית־צוּר עַד־נֶגֶד קִבְרֵי דָוִיד וְעַד־הַבְּרֵכָה הָעֲשׂוּיָה וְעַד בֵּית הַגִּבֹּרִים

    מצודת דוד:ועד הברכה העשויה. ר״ל ומנגד קברי דוד והלאה עד הברכה העשויה בידי אדם שהביאו בה המים ומשם והלאה עד בית הגבורים:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    בית צור. שם מקום:

    מלבי"ם

    אחריו, החומה הזו שהיתה כפולה [ונקראת חומותים] הלכה עוד לדרום נגד קברי בית דוד שהיו במרום הר ציון, ושם בגיא בן הנום היה גם כן מקוה המים שנעשה אח"כ שיקוו שם המים כמ"ש ומקוה עשיתם בין החומותים למי הברכה הישנה ועז"א עד נגד קברי דויד ועד הברכה העשויה, ר"ל שנעשית אח"כ ועד בית הגבורים, ששם היו מתקבצים גבורי מלחמה, ולדרומו היה מקום הנשק במקצוע מערבית דרומית, וז"ש [פ' י"ט] מנגד עלות הנשק המקצוע, ר"ל ששם העלו כלי הנשק. ומ"ש מדה שנית כבר כתבתי למעלה. וי"ל עוד שכ"מ שאומר מדה שנית קבל ע"ע שתי מדות שמדדו ושערו כמה יקבלו ע"ע כ"א במדה והוא קבל שתי מדות, וכן תפרש את כולם:

    רלב"ג

    עד נגד קברי דויד ועד הברכה העשויה ועד בית הגבורים. ר"ל שמצד אחד בנה החומה עד נגד קברי דוד וזה היה מן החומה עד הברכה העשויה אצלה ומצד אחר בנה החומה עד בית אחד היו יושבים בו הגבורים אשר לדוד ונקרא בית הגבורים:

17. (יז)אַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ הַלְוִיִּם רְחוּם בֶּן־בָּנִי עַל־יָדוֹ הֶחֱזִיק חֲשַׁבְיָה שַׂר־חֲצִי־פֶלֶךְ קְעִילָה לְפִלְכּוֹ

    מצודת דוד:לפלכו. את פלכו ר״ל עם אנשי פלכו:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י

    רש"י

    לפלכו. מאותה שררה חצי פלך בנה בנין זה לפלכו כ"ף דגושה כאשר יאמר מן מלך מלכו מן עבד עבדו כן יאמר מן פלך פלכו שאות אחרונה של שם דבר מאותיות בג"ד כפ"ת דגושו':

18. (יח)אַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ אֲחֵיהֶם בַּוַּי בֶּן־חֵנָדָד שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ קְעִילָה

    מצודת דוד:אחיהם. חבריהם של הלוים הנזכרים:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י

    רש"י

    אחיהם. הלוים:

19. (יט)וַיְחַזֵּק עַל־יָדוֹ עֵזֶר בֶּן־יֵשׁוּעַ שַׂר הַמִּצְפָּה מִדָּה שֵׁנִית מִנֶּגֶד עֲלֹת הַנֶּשֶׁק הַמִּקְצֹעַ

    מצודת דוד:מדה שנית. כפי המדה שבנה בוי הנזכר: מנגד. התחלת הבנין היה נגד המקום שעולים בה לבית הנשק העומד במקצוע:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הנשק. כלי זיין כמו ועיר מבצר והנשק (מ״ב י׳):

    המקצוע. הזוית כמו במקצוע החצר (יחזקאל מ״ו):

    רש"י

    מנגד עלות הנשק. כנגד אותו מקום שהיו עולים הגבורים אל הנשק לפי פשוטו של מקרא נראה שהיה שם מקום אחד בסמוך לחומה וכלי זיין של נשק הגבורים היו נותנין (ס"א נתונים) שם כענין שנאמר ערי מבצר והנשק:

    המקצוע. לקרן זוית של חומה:

    רלב"ג

    מנגד עלות הנשק המקצוע. ר"ל מנגד המקום שיעשו בו כלי נשק והם כלי זיין כל המקצוע ההוא יקראו מקצוע כי היתה שם פנה וזוית אצל שני ראשיו ויאמר שהיא מדה שנית ר"ל שהיה מה שבנה שוה למה שבנה הקודם לו:

    אבן עזרא

    עלות הנשק שם מקום כטעם קצה.

20. (כ)אַחֲרָיו הֶחֱרָה הֶחֱזִיק בָּרוּךְ בֶּן־זַכַּי מִדָּה שֵׁנִית מִן־הַמִּקְצוֹעַ עַד־פֶּתַח בֵּית אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל

    מצודת דוד:החרה. התחמם בזריזות רב והחזיק שוב כפי המדה שבנה עזר הנזכר והתחלת הבנין היה מן המקצוע ובנה עד פתח וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    החרה. ענין חמום כמו נחר מפוח (ירמיה ו׳):

    רש"י

    החרה. פתרונו לפי ענינו וכפל לשון הוא על החזוק:

    מלבי"ם

    החרה, שם איש, ומלת ויחזק שבפסוק הקודם ומלת אחריו נמשך לשתים, אחריו [החזיק] החרה, [אחריו] החזיק ברוך, מן המקצוע עתה מתחיל צד הדרום ממערב למזרח:

    אבן עזרא

    החרה החזיק מלשון חרון והטעם החרה אפו על עצמו על עכוב המלאכה והחזיקו ידו במדה שנית.

    והחרה פועל יוצא מבנין הכבד הנוסף, וכן: ויחר עליו אפו.

21. (כא)אַחֲרָיו הֶחֱזִיק מְרֵמוֹת בֶּן־אוּרִיָּה בֶּן־הַקּוֹץ מִדָּה שֵׁנִית מִפֶּתַח בֵּית אֶלְיָשִׁיב וְעַד־תַּכְלִית בֵּית אֶלְיָשִׁיב

    מצודת דוד:מרמות וגו׳. עם כי כבר החזיק פעם כמ״ש למעלה חזר עתה והחזיק שוב כפי המדה שבנה ברוך הנזכר והתחלת הבנין היה מפתח וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    תכלית. קצה וסוף:

    רש"י

    מפתח בית אלישיב ועד תכלית וגו'. מנגד אותו בית בנה בניינו:

    מלבי"ם

    מרמות כבר נזכר פסוק ד', ועז"א מדה שנית כי בנה שתי מדות:

22. (כב)וְאַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ הַכֹּהֲנִים אַנְשֵׁי הַכִּכָּר

23. (כג)אַחֲרָיו הֶחֱזִיק בִּנְיָמִן וְחַשּׁוּב נֶגֶד בֵּיתָם אַחֲרָיו הֶחֱזִיק עֲזַרְיָה בֶן־מַעֲשֵׂיָה בֶּן־עֲנָנְיָה אֵצֶל בֵּיתוֹ

    מצודת דוד:אחריו. ר״ל אחר המקום הבנוי:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י

    רש"י

    נגד ביתם. שהיה שם בסמוך לחומה:

24. (כד)אַחֲרָיו הֶחֱזִיק בִּנּוּי בֶּן־חֵנָדָד מִדָּה שֵׁנִית מִבֵּית עֲזַרְיָה עַד־הַמִּקְצוֹעַ וְעַד־הַפִּנָּה

    מצודת דוד:עד המקצוע ועד הפנה. והמה היו זה אצל זה:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    הפנה. כן נקרא המגדל על כי דרכו לעמוד בפנה וכן ועל הפנות הגבוהות (צפניה א׳):

    מלבי"ם

    בנוי בן חנדד מדה שנית, שהיה לו מדה הראשונה עם אחיו כמ"ש [י"ז י"ח] רחום בן בני, חשביה אחיהם בני בן חנדד. עד המקצוע ועד הפנה הוא מקצוע דרומית מזרחית, ושם היה גם פנה שהוא מין מגדל כמ"ש על הערים הבצורות ועל הפנות הגבוהות [צפניה א'], להיות על המגדלים ועל הפנות [דה"ב כ"ו ט"ז]:

    רלב"ג

    עד המקצוע ועד הפנה. ר"ל שהם בנו עד המקצוע ועד הפנה הסמוכה לו:

25. (כה)פָּלָל בֶּן־אוּזַי מִנֶּגֶד הַמִּקְצוֹעַ וְהַמִּגְדָּל הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר לַחֲצַר הַמַּטָּרָה אַחֲרָיו פְּדָיָה בֶן־פַּרְעֹשׁ

    מצודת דוד:מנגד. התחיל הבנין מנגד המקצוע ובנה גם המגדל היוצא מבית המלך העומד בעליונות ההר אשר הוא סמוך לחצר המטרה: אחריו פדיה. אחריו החזיק פדיה:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    המטרה. הוא משמר בית האסורים כי ויאסוף אותם אל משמר (בראשית מ״ב:י״ז) ת״א לבית מטרה:

    רש"י

    והמגדל היוצא. מגדל אחד היה בחומה שהוא יוצא ובולט מבפנים:

    מלבי"ם

    מנגד המקצוע, שנגד לו היה בית המלך במזרח ונמשך שם מגדל מבית המלך שהיה שייך לחצר המטרה שהיה ג"כ אצל בית המלך, [ואינו שער המטרה המוזכר לקמן י"ב ל"ט שהיה אצל בית ה'] ומלת החזיק שבפסוק הקודם נמשך לארבעה פלל בן אוזי [החזיק] אחריו [החזיק] פדיה בן פרעוש. והנתינים (אשר היו יושבים בעופל) החזיקו עד נגד שער המים, שהנתינים החזיקו את המגדל היוצא מבית המלך ומשם עד שער המים שעמד בצד המזרח, כי עתה חושב צד המזרחי מדרום לצפון. וביומא דף ס"ט מבואר ששער המים היה נגד המקדש:

    רלב"ג

    אחריו פדיה בן פרעש. אחשב שהוא דבק עם הכתוב אחריו והנתינים היו יושבים בעופל והרצו בו כי פדיה בן פרעש והנתינים שהיו יושבים בגובה העיר בנועד נגד שער המים למזרח ועד נגד המגדל היוצא:

26. (כו)וְהַנְּתִינִים הָיוּ יֹשְׁבִים בָּעֹפֶל עַד נֶגֶד שַׁעַר הַמַּיִם לַמִּזְרָח וְהַמִּגְדָּל הַיּוֹצֵא

    מצודת דוד:היו יושבים. ר״ל אשר היו יושבים בעופל החזיקו עד נגד שער המים הפונה למזרח וגם המגדל היוצא מן החומה ולחוץ:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    והנתינים. הם הגבעונים:

    בעופל. שם מגדל כמו ויבא אל העופל (מ״ב ה׳):

    רש"י

    והנתינים היו יושבים בעופל. והנתינים היו יושבים באותו מחוז והיו בונים אותו מחוז שלהם שהיה סמוך לחומה עד נגד שער המים של צד המזרח:

    אבן עזרא

    בעפל מבצר גבוה וכן: עפל בת ציון ויעפילו ויגביהו ומלת אשר חסר מן הפסוק, וכן הוא והנתינים אשר יושבים בעפל, החזיקו עמהם.

27. (כז)אַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ הַתְּקֹעִים מִדָּה שֵׁנִית מִנֶּגֶד הַמִּגְדָּל הַגָּדוֹל הַיּוֹצֵא וְעַד חוֹמַת הָעֹפֶל

    מצודת דוד:התקועים. עם כי כבר החזיקו פעם כמ״ש למעלה חזרו עתה והחזיקו שוב כפי המדה שבנו הנתינים והתחלת הבנין היה מנגד המגדל וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כז: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    התקועים מדה שנית, כנ"ל ה', עד חומת העופל שהעופל היה מבצר מיוחד ועומד משוך מהמגדל הגדול היוצא מבית המלך, ולפי הנראה בנו שם בין החומה בין המגדל והעופל המחובר לו כנגדו, והנתינים בנו חומת העיר עד שער המים ואת המגדל היוצא בעצמו, והתקועים בנו החומה מנגד המגדל עד חומת העופל ושם היה שער הסוסים שהיה ג"כ נגד בית המלך כמו שנזכר (מ"ב י"א ט"ז), שהיה דרך משער הסוסים לבית המלך:

    רלב"ג

    חומת העופל. היא חומת המקום הגבוה שבעיר:

    אבן עזרא

    מדה שני כמו שנית וכן אל בית הנשים שני.

28. (כח)מֵעַל שַׁעַר הַסּוּסִים הֶחֱזִיקוּ הַכֹּהֲנִים אִישׁ לְנֶגֶד בֵּיתוֹ

    מצודת דוד:מעל שער הסוסים. משער הסוסים ולמעלה אל גובה ההר: איש לנגד ביתו. כי שם עמדו בתי הכהנים:

    עוד פירושים על פסוק כח: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    איש לנגד ביתו. כל אחד היה בונה כנגד ביתו:

    רלב"ג

    שער הסוסים. הוא השער שבו יכנסו ויצאו הסוסים:

29. (כט)אַחֲרָיו הֶחֱזִיק צָדוֹק בֶּן־אִמֵּר נֶגֶד בֵּיתוֹ וְאַחֲרָיו הֶחֱזִיק שְׁמַעְיָה בֶן־שְׁכַנְיָה שֹׁמֵר שַׁעַר הַמִּזְרָח

    מצודת דוד:צדוק. לא היה מן הכהנים ולזה זכרו לעצמו:

    עוד פירושים על פסוק כט: מלבי"ם

    מלבי"ם

    שומר שער המזרח של העזרה והוא שער המפקד (שבפסוק ל"א):

30. (ל)אַחֲרָיו הֶחֱזִיק חֲנַנְיָה בֶן־שֶׁלֶמְיָה וְחָנוּן בֶּן־צָלָף הַשִּׁשִּׁי מִדָּה שֵׁנִי אַחֲרָיו הֶחֱזִיק מְשֻׁלָּם בֶּן־בֶּרֶכְיָה נֶגֶד נִשְׁכָּתוֹ

    מצודת דוד:הששי. בן הששי של צלף: נשכתו. כמו לשכתו כי דטלנ״ת מתחלף:

    עוד פירושים על פסוק ל: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    וחנון בן צלף הששי. בנים הרבה היו לו לצלף וחנון הוא הששי:

    מדה שני. כמו שנית:

    נשכתו. כמו לשכתו לשכה אחת היתה לו שם סמוך לחומה:

    מלבי"ם

    הששי בן ששי לצלף, שני כמו שנית, נשכתו, לשכתו, כי שם היה נגד העזרה, וכן מ"ש נגד שער המפקד הוא שער המזרחי של המקדש, כמ"ש במדות:

    רלב"ג

    נשכתו. הוא כמו לשכתו והוא חדר אחד:

    אבן עזרא

    נגד נשכתו כמו לשכתו, זה אומר בכה וזה אומר בכה.

31. (לא)אַחֲרָיו הֶחֱזִיק מַלְכִּיָּה בֶּן־הַצֹּרְפִי עַד־בֵּית הַנְּתִינִים וְהָרֹכְלִים נֶגֶד שַׁעַר הַמִּפְקָד וְעַד עֲלִיַּת הַפִּנָּה

    מצודת דוד:נגד וגו׳. ר״ל ומבית הנתינים והרוכלים ולהלאה עד נגד שער המפקד ומשם והלאה עד המקום שעולים בה אל הפנה:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    והרוכלים. הם סוחרי הבושם:

    רש"י

    בן הצורפי. איש הצורף ונקרא של שם אומנותו:

    מלבי"ם

    ועד עלית הפנה, שם היה מקום מבצר שעלו עליו כי עמד בגובה, ואחריו היה שער הצאן שמשם התחילו לבנות:

    רלב"ג

    בן הצורפי. הוא כמו הצורף ותהי' היו"ד נוספת או הוא חסר מ"ם ויהי' הרצון בן הצו':

32. (לב)וּבֵין עֲלִיַּת הַפִּנָּה לְשַׁעַר הַצֹּאן הֶחֱזִיקוּ הַצֹּרְפִים וְהָרֹכְלִים

    מצודת דוד:לשער הצאן. כי שם היה התחלת הבנין כמ״ש למעלה והיו בונים בהקף עד באו אל מקום ההתחלה:

    עוד פירושים על פסוק לב: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    ובין עלית הפנה לשער הצאן. תחלת הבנין התחילו לבנות שער הצאן שנאמר ויבנו את שער הצאן וגו' כך היו בונין החומה מסביב בזה אחר זה:

    רלב"ג

    החזיקו הצורפים והרוכלים. כבר זכרם בפסוק הקודם:

33. (לג)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט כִּי־אֲנַחְנוּ בוֹנִים אֶת־הַחוֹמָה וַיִּחַר לוֹ וַיִּכְעַס הַרְבֵּה וַיַּלְעֵג עַל־הַיְּהוּדִים

    מצודת דוד:ויחר לו. בלב: ויכעס וגו׳. הראה כעסו:

    עוד פירושים על פסוק לג: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויחר לו, (חרה לו הוא דבר שהורע בעיניו כמו ויחר לקין, ואמרו חז"ל ויחר לדוד שנשתנו פניו כחררה), והכעס הוא אם יתגלה לחוץ, ואחריו הלעג:

34. (לד)וַיֹּאמֶר לִפְנֵי אֶחָיו וְחֵיל שֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר מָה הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים עֹשִׂים הֲיַעַזְבוּ לָהֶם הֲיִזְבָּחוּ הַיְכַלּוּ בַיּוֹם הַיְחַיּוּ אֶת־הָאֲבָנִים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר וְהֵמָּה שְׂרוּפוֹת

    מצודת דוד:מה וכו׳. ר״ל מה תועלת במעשיהם: היעזבו. וכי יחזקו את החומה לעצמם במלוי העפר כאומר וכי יש חזוק מה אל החומה: היזבחו. וכי יזבחו זבחי שמחה במלאות הבנין כאומר וכי בנין חלוש כזה ראוי לשמוח בו: היכלו ביום. וכי ישלימו הבנין ביום אשר יחשבו להשלימו כי דבריו היה בעת החילם לבנותו וכאומר הלא בוני החומה מועטים המה ומתי ישלימו הבנין: היחיו. וכי יוכלו לחזק את האבנים אשר המה לקוחים מערמות העפר הנעשים מצרורות אבני החומה הנפולה: והמה. הלא האבנים האלה המה שרופות באש וחוזק מה להם:

    עוד פירושים על פסוק לד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    האמללים. הנכרתים וחלושים כמו כי אומלל אני (תהילים ו׳:ג׳):

    היעזבו. מלשון מעזיבה והוא מלוי העפר לחזוק:

    היחיו. ענין רפואה כמו עד חיותם (יהושע ה׳) ובא בדרך השאלה וכמ״ש כי עלתה ארוכה לחומת וכו׳ (לקמן ד׳):

    מערמות. ענין גל ותל וכן ויתנו ערמות ערמות (דה״ב ל״א):

    רש"י

    לפני אחיו וחיל שומרון. לפני חביריו וחיל שומרון שהיו צרי יהודה:

    מה היהודים. מדוע היהודים כך הם עושים:

    האמללים. ענין חלשות ורפיון:

    היעזבו להם. וכי הם סבורים אשר יעזבו ויניחו להם העובדי כוכבים לבנות:

    היזבחו. אם יזבחו להם את זבחיהם תמיד כמו שהם סבורים:

    היכלו ביום. אם יכלו וישלימו מלאכתם אשר התחילו ביום א' לומר שלא יניחום העובדי כוכבים לגמור את בניינם:

    היחיו. אם יחיו ויתקנו ויחזירו האבנים לקדמתן להיות קשות וחזקות מן העפר:

    מערמות. ענין חמרים ותלים:

    והמה שרופות. והאבנים היו שרופות ונעשית עפר כך היו מלעיגים ומתלוצצים על בנין החומה שהיו בונין מן האבנים שרופות שנפלו לארץ מן האש כאשר נשרפה ירושלים:

    מלבי"ם

    היעזבו להם, מענין חיזוק. כמו ויעזבו את ירושלים (למעלה ח') וכי יחזקו החומה, היזבחו היכלו ביום, וכי יזבחו זבחים שבזכות הזבחים יעשה להם נס לכלות המלאכה ביום אחד, או שיעשה להם נס להחיות האבנים שכבר מתו והיו קבורים בערמת העפר והם שרופות? תפסו על צד המליצה על האבנים שם מיתה וחיות:

    רלב"ג

    מה היהודים האמללים עושים וגו'. ר"ל מה היהודים החלשים עושים:

    היעזבו להם. ר"ל היחזקו להם העיר היזבחו זבחים בשמחתם אחר השלימם החומה. היכלו וישלימו זה הבנין ביום שהם עסוקים בו. ואמר זה להעיר כי אם לא ישלימו ביום ההוא לא יועיל להם כי למחרת היום יבואו עליהם צריהם וישחיתו את אשר בנו. היתכן להם שיחיו את האבנים שהם בגלי העפר להשיבם בחומה והמה שרופות ונפרצות. ואמר לשון חיים באבנים לפי שהשרפה תכלה לחותם הטבעי אשר היתה בו הויתם ועמידתם ולזה תדמה השרפה בהם למות כי הסירה מהם המהות אשר היו בו אבנים:

    אבן עזרא

    האמללים חברו: כי אומלל אני והם לשון כריתה ושברון הגוף מרוב סבל.

    היעזבו הראשון ענין מעזיבה.

    היזבחו כמו לזבח חנכת הבית והטעם היקריבו זבח חנכת הבית.

    היכלו הישלימו בנינם ביום הידוע שהם משערים להשלים.

    היחיו את האבנים כי האבן השרופה כמת היא נחשבת.

35. (לה)וְטוֹבִיָּה הָעַמֹּנִי אֶצְלוֹ וַיֹּאמֶר גַּם אֲשֶׁר־הֵם בּוֹנִים אִם־יַעֲלֶה שׁוּעָל וּפָרַץ חוֹמַת אַבְנֵיהֶם

    מצודת דוד:אצלו. עמד אצלו בדברו הדברים האלה: ויאמר גם. ר״ל גם הוא אמר דברי לעג כסנבלט וכה אמר הבנין אשר הם בונים אם שועל יעלה בו יפרוץ הוא חומת אבניהם כי הוא בנין חלש מאד:

    עוד פירושים על פסוק לה: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    וטוביה העמוני אצלו. טוביה היה אצלו של סנבלט:

    ויאמר. וכך היה אומר ומלעיג:

    גם אשר הם בונים. אף הבנין הזה אשר הם בונים:

    אם יעלה שועל. על הבנין לפרוץ חומת העיר מה יהא עליו לומר שאין לבנין תקנה וכל מי שירצה יבא ויפרוץ בו:

    מלבי"ם

    וטוביה, הוסיף שגם אם יעלה בידם לגמור הבנין לא יהיה בנין מבצר, כי גם שועל יפרצנו, שדרך השועלים לעשות פרצות בחרבות, כמ"ש כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו (יחזקאל י״ג:ד׳):

    רלב"ג

    אם יעלה שועל. אמר זה לפי שהשועל חלש ומאוחר התנועה:

36. (לו)שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ כִּי־הָיִינוּ בוּזָה וְהָשֵׁב חֶרְפָּתָם אֶל־רֹאשָׁם וּתְנֵם לְבִזָּה בְּאֶרֶץ שִׁבְיָה

    מצודת דוד:שמע. ואמר נחמיה שמע אלהינו כי היינו לבזיון: והשב. מה שמחרפין אותנו השב עליהם ותנם לבזיון כאשר יהיו בארץ שביה:

    עוד פירושים על פסוק לו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    שמע אלהינו. כאשר שמעתי בלעגם עלינו התפללתי תפילה זאת:

    בארץ שביה. שיגלו מעל אדמתם כאשר גלינו:

    מלבי"ם

    שמע, א) תשלם להם על הבוז שבזו אותנו, ב) אל תכס על עונם מה שהכעיסו לנגד הבונים כדי להפריע אותם ממלאכתם בפועל, ומ"ש וחטאתם אל תמחה עי' ירמיה (י"ח כ"ג):

    רלב"ג

    ותנם לבזה בארץ שביה. ר"ל שיבזום בוזזים בארץ שינהגום שם בשבי:

    אבן עזרא

    בוזה שם דבר על משקל נומה שוחה והטעם לבזיון.

    לבזה מן להם בזזו.

37. (לז)וְאַל־תְּכַס עַל־עֲוֺנָם וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל־תִּמָּחֶה כִּי הִכְעִיסוּ לְנֶגֶד הַבּוֹנִים

    מצודת דוד:ואל תכס. ר״ל עונם יהיו מגולים ונראים להעלות חמה ולנקום נקם: כי הכעיסו. בעת לעגם הראה כעס מול בוני החומה בחושבם שעי״ז ירפו ידיהם מן המלאכה:

    עוד פירושים על פסוק לז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    תכס. כמו תכסה:

    אל תמחה. אל תמחוק:

    רש"י

    ואל תכס. כמו ואל תכסה דוגמת וסוד אחר אל תגל (משלי כ"א) כמו אל תגלה:

    כי הכעיסו. אשר הכעיסו נגד הבונים להלעיגם:

38. (לח)וַנִּבְנֶה אֶת־הַחוֹמָה וַתִּקָּשֵׁר כָּל־הַחוֹמָה עַד־חֶצְיָהּ וַיְהִי לֵב לָעָם לַעֲשׂוֹת

    מצודת דוד:ונבנה. עם כל דברי הלעג והכעס לא הנחנו הבנין: ותקשר. כי בעוד שהיה בה פרצות לא היתה החומה דבוקה וקשורה זה בזה וכאשר סתמו הפרצות נתקשר זה בזה: עד חציה. עדיין לא סתמו הפרצים כ״א עד חצי החומה (ולמעל׳ אמר דרך כלל שבנו כל החומה מסביב ועתה בא לספר מה אשר נעשה במשך הבנין): ויהי לב וגו׳. בראותם כי נבנה החצי שמחו וחפצו בבנין:

    עוד פירושים על פסוק לח: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    ותקשר. כאשר נתקשרה החומה ונבנית עד חציה אז היה לב העם להוט ומשוך לעשות בנין החומה:

    מלבי"ם

    ונבנה, ובכ"ז לא לבד שלא נתבטלה המלאכה על ידם כי גם שהיה לב העם לעשות, ולא נפל עי"כ איזה עצלות ומורך בלבבם:

    אבן עזרא

    ותקשר כי הפרוצים נסתמו.