נחמיה פרק ב׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וַיְהִי בְּחֹדֶשׁ נִיסָן שְׁנַת עֶשְׂרִים לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ יַיִן לְפָנָיו וָאֶשָּׂא אֶת־הַיַּיִן וָאֶתְּנָה לַמֶּלֶךְ וְלֹא־הָיִיתִי רַע לְפָנָיו

   מצודת דוד:יין לפניו. ר״ל הביאו יין לתת לפניו והוא מקרא קצר: ולא הייתי רע לפניו. ולא היה דרכי מאז להראות לפניו פנים רעים ועצובים:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לארתחשסתא. הוא דריוש הפרסי ונקרא כן ע״ש המלכות כמו פרעה למצרים והדומים:

   רש"י

   לארתחשסתא. הוא דריוש ועל שם המלכות נקרא כך:

   יין לפניו. הביאו יין לפני המלך בחצר:

   ואשא את היין. ואנכי נשאתי את כוס היין ונתתיה למלך וכך הוא המנהג שהמביא יין בחצר המלך אינו נושא ונותנו למלך אבל שר המשקים מקבל כוס היין מיד המביא והוא נושא ונותנו למלך:

   לא הייתי רע לפניו. ואני לא הייתי רגיל להיות רע לפניו ברוע פנים כי אם שמח וטוב לב ועתה הייתי זועף ברוע פנים:

   מלבי"ם

   השאלות: (א) מלת יין לפניו חסר הפעל?, מ"ש ולא הייתי רע לפניו, אין לו ביאור הלא היו פניו רעים?:

   ויהי, יין לפניו, מ"ש ואני הייתי משקה למלך נמשך לשתים, (ואני הייתי משקה) יין לפניו, (ובשני ר"ל משקה בפעל). ולא הייתי, ר"ל כי המלך היה מקפיד שמשרתיו לא יתראו לפניו ברוע פנים, שאז נחשדו בעיניו כי לבם רע, ונחמיה ידע טבע המלך ולשמור שבבואו לפני המלך יעמוד בפנים שוחקות, ועז"א שבאמת לא היית רע לפניו:

   רלב"ג

   יין לפניו. ר"ל שכבר היה היין לפניו:

   אבן עזרא

   ויהי ואשא את היין הנכון כוס היין.

   ולא הייתי רע לפניו כי חפץ שרותי.

2. (ב)וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים וְאַתָּה אֵינְךָ חוֹלֶה אֵין זֶה כִּי־אִם רֹעַ לֵב וָאִירָא הַרְבֵּה מְאֹד

   מצודת דוד:מדוע פניך רעים. כי בעבור העצבון נשתנה מאור פניו לרוע ולזה שאלו מדוע פניך רעים הלא אין אתה חולה לומר שבעבורה נשתנה מראית פניך א״כ אין זה כ״א רוע לב ר״ל לבך רע עלי להמיתני בשתיית זה הכוס אשר נתת בו דבר ארסי ולזה פניך זעומים וכדרך הרוצח כאשר ירצח: ואירא. מדברי עלילת המלך:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   ואתה אינך חולה. והרי אין אתה חולה:

   אין זה. אין המעשה הזה כי אם רוע לב שיש בלבבך עלי להמיתני בסם המות בשתיית כוס זה:

   ואירא הרבה מאד. ונתיראתי מאד על כך שלא יעליל עלי המלך עלילה:

   מלבי"ם

   ויאמר, ובכ"ז הרגיש המלך שפניו רעים וקצף ע"ז, והיה זה אם שנכרו על פניו אותות העינוי והצום של הימים האלה, או שהיה בהשגחה שעי"כ ישאלנו המלך וימצא פ"פ לדבר עמו, ונחמיה נתירא מחמת מלך מלאכי מות, כי ידע שזה נחשב אצל המלך לאשמה:

   רלב"ג

   אין זה כי אם רוע לב. ידמה שאמר לו זה על צד אהבה כאלו יאמר הנה זה הרוע בפנים הוא מהפעלות נפשי ובלי ספק אתה דואג על דבר מה ולזה ירעו פניך ולפי שזה המאמר היה אפשר שיובן שנאמר על דרך השנאה והכעס היה ירא נחמיה כי חמת מלך מלאכי מות:

   אבן עזרא

   פניך רעים מענין די מרעע כל אלין והטעם: שבורים כדרך החולה.

3. (ג)וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם יִחְיֶה מַדּוּעַ לֹא־יֵרְעוּ פָנַי אֲשֶׁר הָעִיר בֵּית־קִבְרוֹת אֲבֹתַי חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ

   מצודת דוד:המלך לעולם יחיה. כן הוא מדרך המוסר לברך את המלך בראשית האמרים: אשר העיר וגו׳. ובעבור זה אני עצב ולזה פני רעים: אכלו באש. שרופים באש:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ירעו. מל׳ רעה:

   חרבה. מל׳ חורבן:

   אוכלו. נשרפו:

   רש"י

   מדוע לא ירעו פני. מדוע לא יהיו פני רעים:

   שר העיר. ירושלים שהיא בית קברות אבותי חרבה:

   מלבי"ם

   ואומר, ולכן לא הכחיש לאמר שאין פניו רעים, רק אמר שהסבה הוא מה שהעיר בית קברות אבותי חרבה, כי מקום קברות האבות היה יקר וקדוש בעיני הפרסיים:

4. (ד)וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ עַל־מַה־זֶּה אַתָּה מְבַקֵּשׁ וָאֶתְפַּלֵּל אֶל־אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם

   מצודת דוד:על מה זה אתה מבקש. כאומר ואם רוצה אתה בבניינה על מה זה תהיה אתה מבקש עליו ומהו הדבר אשר תרצה: ואתפלל. עד שלא השיב אמריו התפלל לה׳ תפלה קצרה בעמדו לפני המלך והתפלה היה שימשוך עליו חסד לפני המלך:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   על מה זה אתה מבקש. אי זה דבר תבקש ממני ואעשה לך:

   ואתפלל. ואמרתי לפני המלך בתפילתי כן יהיה רצון מלפני אלהי השמים שתמלא שאלתי ובקשתי:

   מלבי"ם

   השאלות: (ד) מ"ש ואתפלל, איך התפלל בעמדו לפני המלך, ולמה לא כתב נוסח התפלה?:

   על מה, ר"ל איזה דבר תבקש אם לבנות הקברות או את העיר כולה. אם שאצוה לבנות או שאתה תהיה הבונה ואתפללה, ר"ל בתשובה שהשיב אל המלך היה בלבו הדבור אל ה' בדרך תפלה, שמ"ש אם על המלך טוב היה בלבו אל המלך העליון, שהתפלל שייטב הדבר בעיניו ופועל ידיו ירצה, רק באמירה אמר זאת אל המלך:

   אבן עזרא

   ואתפלל אל אלהי השמים וכבר התפללתי.

5. (ה)וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ אִם־עַל־הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם־יִיטַב עַבְדְּךָ לְפָנֶיךָ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנִי אֶל־יְהוּדָה אֶל־עִיר קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶבְנֶנָּה

   מצודת דוד:אם על המלך טוב. ר״ל אם רוצה המלך בזה: ואם ייטב עבדך. אם אני טוב ומקובל ואהוב לפניך: אשר תשלחני. ר״ל שאלתי ובקשתי אשר תתן לי רשות ללכת אל מדינת יהודה וכו׳: ואבננה. אבנה אותה:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   אשר תשלחני. שתתן לי רשות לעלות לירושלים ולבנותה:

   מלבי"ם

   אם, ר"ל אם הדבר בעצמו טוב לפניו לבנות את העיר החרבה, ואם ייטב עבדך, להיות השליח לזה, ועז"א אם ייטב עבדך אשר תשלחני, ואם על המלך טוב ואבננה:

6. (ו)וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ וְהַשֵּׁגַל יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ עַד־מָתַי יִהְיֶה מַהֲלָכֲךָ וּמָתַי תָּשׁוּב וַיִּיטַב לִפְנֵי־הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלָחֵנִי וָאֶתְּנָה לוֹ זְמָן

   מצודת דוד:והשגל. המלכה היתה אז יושבת אצלו: עד מתי וגו׳. כמה הוא הזמן אשר יהיה המהלך ר״ל ללכת ולשבת שמה ולשוב הנה ולתוספת ביאור אמר שוב ומתי תשוב: וייטב. הוטב שאלתי לפניו ונתן לי רשות ללכת ואני קבעתי לו זמן מתי אשוב:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   והשגל. המלכה המיוחדת לו למשכב המשגל:

   רש"י

   ויאמר לי המלך. בשעה שדבר אלי המלך היתה אשתו המלכה יושבת אצלו:

   והשגל. אשתו המלכה כענין שנאמר (דניאל ה') שגלתיה ולחנתיה, שכן נוהג המקרא לכתוב המלכה אצל הפלגש נשיו ופלגשיו כמו מלכות ופלגשים (שיר /השירים/ ו'):

   עד מתי יהיה מהלכך. מתי תרצה שיהא מהלכך ומסעך:

   ומתי תשוב. ומתי דעתך לחזור:

   ישלחני. נתן לי רשות ללכת:

   ואתנה לו זמן. נתתי לו זמן לחזור:

   מלבי"ם

   השאלות: (ו) הי"ל ואתנה לו זמן וישלחני?:

   ויאמר, שיעורו שהמלך והשגל היושבת אצלו שניהם אמרו לו, כמו ויאמר אבימלך ופיכול שר צבאו, ולדעת חז"ל שמלך זה היה דריוש בן אסתר, י"ל שהשגל הזאת היתה אסתר אמו שהיא מהרה בשאלה זאת (שבזה כבר הסכים אל הדבר), באהבתה את עמה ומולדתה. עד מתי, ר"ל מתי תלך ומתי תשוב, וייטב אבל עוד טרם התישב נחמיה לקבוע הזמן הוטב הדבר לפני המלך וישלחני, ר"ל שנתן לי רשות ללכת. ואח"כ ואתנה לו זמן שהיא תשובה על שאלת המלך על זמן מהלכו ושובו:

   רלב"ג

   והשגל יושבת אצלו. היא אשתו המיוחדת לו למשגל:

   אבן עזרא

   והשגל מן תשגלנה ונקראת כן, המזומנת למצות המלך.

7. (ז)וָאוֹמַר לַמֶּלֶךְ אִם־עַל־הַמֶּלֶךְ טוֹב אִגְּרוֹת יִתְּנוּ־לִי עַל־פַּחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר אֲשֶׁר יַעֲבִירוּנִי עַד אֲשֶׁר־אָבוֹא אֶל־יְהוּדָה

   מצודת דוד:יתנו לי. סופרי המלך יתנו לי אגרות ברשותך אל מושלי עבר הנהר: אשר יעבירוני. שהם יעבירו אותי בהלויית אנשים לשמרני בדרך:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   אגרות יתנו לי. סופריך על רשותך ודעתך חתומות בחותמך על פחות עבר הנהר של צד ארץ ישראל:

   אשר יעבירוני. ויתיירוני לשלום:

   עד אשר אבוא. לירושלים אשר במדינת יהודה:

   מלבי"ם

   השאלות: (ז) מהו אשר יעבירוני?, ומי יעביר אותו עד בואו אל הפחות?:

   אגרות יתנו לי סופרי המלך בשם המלך, אשר יעבירוני בחיל ופרשים לשמירה כי עד עבר הנהר נתן לו המלך שרי חיל (פסוק ט'):

   רלב"ג

   אשר יעבירוני עד אשר אבוא אל יהודה. הנה שאל זה מפני כי שם צרי יהודה ובנימן ולזה שאל שיהיו הפחות מצווים מאת המלך שיעבירוהו בעברו בארצם לשמרו מכל אויב ואורב:

   אבן עזרא

   פחוות שלם ופחות חסר למ"ד הפועל.

8. (ח)וְאִגֶּרֶת אֶל־אָסָף שֹׁמֵר הַפַּרְדֵּס אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִתֶּן־לִי עֵצִים לְקָרוֹת אֶת־שַׁעֲרֵי הַבִּירָה אֲשֶׁר־לַבַּיִת וּלְחוֹמַת הָעִיר וְלַבַּיִת אֲשֶׁר־אָבוֹא אֵלָיו וַיִּתֶּן־לִי הַמֶּלֶךְ כְּיַד־אֱלֹהַי הַטּוֹבָה עָלָי

   מצודת דוד:ואגרת. גם יתנו לי אגרת אל אסף השומר את הפרדס וכו׳ והוא היה הפקיד על עצי היער: לקרות. לעשות תקרות על שערי הר הבית המסבב את בה״מ: ולחומת העיר. עצים לצורך בנין החומה: אשר אבוא אליו. ר״ל הנעשה לצרכי לבוא אליו לשבת בו: ויתן. צוה לתת לי אגרות: כיד אלהי. כמו שהיה יד אלהי טובה עלי לתת לי חן בעיני המלך:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הפרדס. הוא גן מעץ פרי כמו גנות ופרדסים (קהלת ב׳):

   לקרות. מלשון תקרה:

   הבירה. כן יקרא בה״מ כמ״ש לא לאדם הבירה (דה״א כ״ט):

   רש"י

   ואגרת אל אסף. ותשלח כתב אגרת אל אסף:

   שומר הפרדס. ממונה היה על היערים אשר למלך:

   לקרות. משקל חזק לעשות תקרות וקורות לשערי בירות הר הבית שהרי ב"ה בנו בבנינו אבל שערי חומות הר הבית וחומת החצר אשר סביב ב"ה לא בנו עדיין:

   ולחומת העיר. ולעשות קורות לחומת העיר:

   ולבית אשר אבא אליו. ולעשות בית אשר אשב בו לצורכי:

   ויתן לי המלך. את כל אשר שאלתי ממנו:

   כיד. כפי ידו של הקב"ה שהיתה טובה עלי להצליחני:

   מלבי"ם

   שומר הפרדס, והוא היה ממונה על יערות הלבנון שהיו למלך. לקרות (מקור מהכבד) לעשות תקרות לשערי הבירה הם שערי הר הבית, שלא היה בנוי עדיין רק הבית לבדו, ולבית אשר אבוא אליו, כי המלך היה בונה בית בכל מדינה שישב בו הפחה והבית היה של המלך, לכן לא אמר לביתי:

   רלב"ג

   לקרות את שערי הבירה אשר לבית. ר"ל לבית המקדש וידמה שקרוי שערי הבירה הוא האולם אשר לפני השער ולחומת העיר. ר"ל מה שיצטרך מן העצים לחומת העיר לקרות השערים:

   אבן עזרא

   לקרות מן קורות בתינו.

   ולבית אשר אבוא אליו הוא בית המלך, ופירש: הבית שאכנס בו, כי הבית הסמוך לחומת העיר הוא בית המקדש.

9. (ט)וָאָבוֹא אֶל־פַּחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר וָאֶתְּנָה לָהֶם אֵת אִגְּרוֹת הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח עִמִּי הַמֶּלֶךְ שָׂרֵי חַיִל וּפָרָשִׁים

   מצודת דוד:וישלח. כבר שלח עמי מעת הלכי או הפחוות שלחו עמו בדבר המלך והרי הוא כאלו שלח המלך: שרי חיל ופרשים. לכבודו ולשמרו בדרך:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ואתנה להם את אגרות המלך. למען יתיירוני לשלום:

   שרי חיל ופרשים. שלח המלך עמי לכבודי למען אלך לשלום:

   מלבי"ם

   וישלח, הוא טעם מי העבירו עד הפחות, שעד עתה היו לו שרי חיל ששלח עמו המלך, שמן שאלתו שיתנו לו אגרות אל הפחות שיעברוהו משם והלאה מובן ששאל שעד שם ישמרוהו חיל המלך:

10. (י)וַיִּשְׁמַע סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וְטוֹבִיָּה הָעֶבֶד הָעַמֹּנִי וַיֵּרַע לָהֶם רָעָה גְדֹלָה אֲשֶׁר־בָּא אָדָם לְבַקֵּשׁ טוֹבָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:וישמע. מה ששאלתי מאת המלך בדבר בנין העיר: וירע להם. היה רע בעיניהם: אשר בא אדם וכו׳. כי המה היו מצרי יהודה ובנימין:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י

    רש"י

    וישמע סנבלט וגו'. כאשר שמעו שבאתי לבקש טובה על ישראל ולבנות חומות ירושלים וירע בעיניהם כי היו צרי יהודה ובנימין:

11. (יא)וָאָבוֹא אֶל־יְרוּשָׁלִָם וָאֱהִי־שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י

    רש"י

    ואהי שם ימים שלשה. הייתי בירושלים ימים שלשה ולסוף שלשת ימים קמתי בלילה אני ואנשים מועטים עמי ולא הגדתי לשום אדם את אשר נתן הקב"ה בלבי:

12. (יב)וָאָקוּם לַיְלָה אֲנִי וַאֲנָשִׁים מְעַט עִמִּי וְלֹא־הִגַּדְתִּי לְאָדָם מָה אֱלֹהַי נֹתֵן אֶל־לִבִּי לַעֲשׂוֹת לִירוּשָׁלִָם וּבְהֵמָה אֵין עִמִּי כִּי אִם־הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֲנִי רֹכֵב בָּהּ

    מצודת דוד:מה אלהי נותן וגו׳. מה ה׳ מעורר את לבי לעשות לטובת ירושלים: אין עמי. תחת האנשים ההולכים עמדי:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    רוכב בה. רוכב עליה וכן ינתן בו (שמות כ״א) ור״ל עליו:

    רש"י

    ובהמה אין עמי. כי כל האנשים מועטים אשר עמי הלכו ברגליהם אבל אני לבדי הייתי רוכב על בהמה שלא היו רוצים לרכוב על סוסיהם למען יהיו יוצאים מן העיר בצינעא בלא ידיעת אדם והם הלכו לשבור ולהפיל חומות העיר בלילה ולהרבות פרצותיה למען יהיו בני העיר למחר להוטי' ומסכימים בעצה אחת עם נחמיה לבנות חומות העיר, וכן מוכיח המעשה בתוך הפרשה:

    מלבי"ם

    השאלות: (יב - יח) מדוע לא הגיד לאדם מה שרוצה לעשות?: ומדוע שבר בחומה בלילה?, ומדוע יצא משער הגיא ושב לשם?, ומדוע לא אמר לסגנים לאן הלך?, שכל אלה הדברים הם חדות סתומות, והלא אמר להם תיכף אח"ז מה שיעשה כמ"ש בפי"ח?:

    ואקום לילה, שעדין לא רצה לגלות שרוצה לבנות החומה בל יעמדו האויבים תיכף להסטין כאשר השתדלו נגד זה אח"כ, לכן הלך בלילה ורק עם אנשים מעטים והם הלכו רגלי בל יהיה רעש בלכתם:

    אבן עזרא

    רוכב בה בעצמה.

13. (יג)וָאֵצְאָה בְשַׁעַר־הַגַּיא לַיְלָה וְאֶל־פְּנֵי עֵין הַתַּנִּין וְאֶל־שַׁעַר הָאַשְׁפֹּת וָאֱהִי שֹׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר־הֵם וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ

    מצודת דוד:ואל פני. הלכתי אל פני עין התנין והוא שם מקום: ואהי שובר. כונתו היתה למען יחשבו אנשי ירושלים שהאויב הוא השובר את החומה ויעוררו לבם לבנותה ולחזקה: אשר הם פרוצים. ר״ל על כי היו בה פרצות מרובות והשערים היו שרופים באש לזה היה נוח וקל להוסיף פרצות:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אכלו. נשרפו:

    רש"י

    ואצאה בשער הגיא. יצאתי באותו שער בלילה עם האנשים אשר עמי לצד אותו מקום של עין התנין ולאותו שער האשפות שבחומות העיר והייתי פורץ בחומה והחומה היתה נוחה להפילה ולפרוץ בה לפי שהיתה שרופה באש:

    אשר הם פרוצים. שהם אותם מקומו' שהיו פרוצים והם פרצו בהם יותר:

    מלבי"ם

    ואצאה בשער הגיא, שם היה בית נחמיה, וזה מבואר היטב ממ"ש (לקמן י"ב) שהשתי תודות הלכה אחת לימין לשער האשפות (שם פסוק ל"א), והשנית לשמאל למגדל התנורים (שם פסוק ל"ח) מבואר ששתיהן יצאו משער הגיא שהוא בין מגדל התנורים לשער האשפות (לקמן ג' י"א י"ד) ויצאו משם מפני ששם היה בית הפחה, ושער הגיא היה במערב ויצא מביתו לצד דרום ועבר מקום ששמו עין התנים אל שער האשפות שהוא אלף אמה (ג' י"ג), ואהי שבר, נראה שרצה לנסות אם החומה הישינה שנשארה חזקה שלא יצטרכו לסותרה רק למלאות מקומות המפורצים, וכמ"ש (ד' א') כי החלו הפרוצים להסתם, שמשמע שבמקום שלא היה פרוץ עזבו החומה הישינה, ולזה נסה אם יוכל לשבר מקום העומד בידו או אם הוא חזק, ונוסחת הראב"ע היא בשי"ן שמאלית ופי' מענין סברה שעיין בחומה, וזה יעלה היטב לפי דברי:

    רלב"ג

    ואצאה בשער הגיא לילה וגו'. ידמה שהיה בחומה שער היו באים ממנו אל גיא בן הנום ואותו השער נקרא שער הגיא ושער האשפות היה השער אשר מוציאים ממנו הזבל חוץ לעיר יהיו שם אשפות ישימו שם הזבל. והנה עבר שם נחמיה בן חכליה בלילה לשער אם תהיה המלאכה גדולה לבנות החומה ולהעמיד שעריה כדי שיתישר מזה איך יתכן לו שיבננה ולזה עבר סביב כל חומת ירושלים עד ששב אל שער הגיא שנסע ממנו:

    ואהי שובר בחומות ירושלים וגו'. ואהי חושב בחומות ירושלים אשר הם פרוצים ושעריה שאכלו באש כמה תכבד העבודה לבנות החומה ולהעמיד שעריה:

    אבן עזרא

    ואהי שובר מן ויסבר להשניא. ומלשון חכמינו ז"ל: סברא. והטעם הייתי חושב ומעיין בחומות.

    המפורצים על דרך מזה בידך מלכם תדכאו עמי, רק אנשי המסורת הפרידום לקצר המלות ולפרש המ"ם הפתוחה רמז לחומות הפתוחות ופרוצות, הוא דרך דרש והדרך הראשון בעיני נכון.

14. (יד)וָאֶעֱבֹר אֶל־שַׁעַר הָעַיִן וְאֶל־בְּרֵכַת הַמֶּלֶךְ וְאֵין־מָקוֹם לַבְּהֵמָה לַעֲבֹר תַּחְתָּי

    מצודת דוד:ואין מקום. אין מקום פנוי ללכת שם כי היה מלא גלי אבנים מאבני החומה לבהמה וכו׳. הוא הפוך כמו אין מקום לבהמה אשר תחתי לעבור:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ברכת. ענין מקוה המים וכן תעלת הברכה (ישעיה ז׳):

    רש"י

    ואעבור אל שער העין. ורציתי לעבור אל אותן מקומות שבחומת העיר ובאותן פרצות ואין מקום באותן פרצות לעבור ביניהם רוכב על הבהמות שהיו פרצות קטנות:

    מלבי"ם

    ואעבור בשער העין ברכת המלך. הוא במהלך לצד דרום (לקמן ג' ט"ו), ואין מקום, שלא יכול לרכוב שם מפני שהיו הפרצות קטנות וירד מן הבהמה והלך רגלי:

    רלב"ג

    ואעבור אל שער העין ואל ברכת המלך. ר"ל שכבר עבר אל השער אשר יבאו ממנו אל העין לשאב מים ואל שער כרכת המלך שהיתה שם ברכה שהיו משקים שם סוסי המלך והיו לוקחים משם מים אל המלך או היתה הברכה להשקות גן שלמה המלך. ואין מקום לבהמה לעבור תחתי. ר"ל שכבר נתקלקל הקרקע באופן שלא תוכל הבהמה לעבור אם לא ארד:

    אבן עזרא

    לעבור תחתי הפוך הוא וכן הפירוש, שאין מקום לבהמה אשר תחתי לעבור.

15. (טו)וָאֱהִי עֹלֶה בַנַּחַל לַיְלָה וָאֱהִי שֹׂבֵר בַּחוֹמָה וָאָשׁוּב וָאָבוֹא בְּשַׁעַר הַגַּיְא וָאָשׁוּב

    מצודת דוד:ואהי. לזה הלכתי משם לעלות בנחל ושם שברתי בחומה: ואשוב. משערי הגיא חזרתי אל ביתי:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    בנחל. בעמק ואמר עולה כי לפני הנחל היה הר:

    רש"י

    ואהי עולה. והייתי עולה מצד אחד בלילה והייתי שובר בחומה עם האנשים אשר עמי:

    ואשוב ואבוא. וכאשר חזרתי באתי דרך שער הגיא:

    מלבי"ם

    ואהי עולה בנחל, הכל לצד דרום, ואמר ואהי עולה כמש"ש ועד המעלות היורדות מעיר דוד, ואשוב משם התחיל לשוב בדרך אשר הלך מדרום לצפון עד שבא לשער הגיא שמשם התחיל ללכת, ואשוב ומשם שב אל ביתו:

    רלב"ג

    ואהי עולה בנחל לילה. ר"ל במישור שהיה אצל החומה ואז הייתי מחשב ומעיין בחומה אם יש בה פרצות גדולות כדי שהעמוד על מלאכת החומה כמה תכבד:

16. (טז)וְהַסְּגָנִים לֹא יָדְעוּ אָנָה הָלַכְתִּי וּמָה אֲנִי עֹשֶׂה וְלַיְּהוּדִים וְלַכֹּהֲנִים וְלַחֹרִים וְלַסְּגָנִים וּלְיֶתֶר עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה עַד־כֵּן לֹא הִגַּדְתִּי

    מצודת דוד:והסגנים. המה סגני ירושלים: ולסגנים. אשר מערי יהודה: וליתר עושה המלאכה. המה ראשי העם העושים מלאכת העם בכל דבר: עד כן. ר״ל לא הגדתי להם עד אשר נעשה כן כאשר חשבתי כי אחר שנתקיימה מחשבתו ובנו החומה בראותם הפרצים כי רבו לא העלים עוד מעתה שהוא היה השובר:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    והסגנים. הוא מין שררה:

    ולחורים. כן יקראו השרים הגדולים והוא מל׳ חיור ולובן הפוך מן השפלים הנקראים חשוכים כמ״ש בל יתיצב לפני חשוכים (משלי כ׳ ב):

    רש"י

    והסגנים. אשר בעיר לא היו יודעין להיכן הלכתי ואת המעשה אשר עשיתי:

    עד כן. עד עתה:

    מלבי"ם

    והסגנים, שהרגישו שאינו בביתו ולא ידעו אנה הלך ולא ידעו מה אני עושה מפני שלא הגיד להם כלל לאיזה ענין בא לירושלים, ועז"א ליהודים וכו' עד כן, ר"ל עד היום לא הגדתי לשום אדם מענין בנין ירושלים, רק עתה התחיל לאמר אליהם:

    אבן עזרא

    עד כן פירוש: עד עשותי כן לא הגדתי להם.

17. (יז)וָאוֹמַר אֲלֵהֶם אַתֶּם רֹאִים הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ בָהּ אֲשֶׁר יְרוּשָׁלִַם חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ לְכוּ וְנִבְנֶה אֶת־חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם וְלֹא־נִהְיֶה עוֹד חֶרְפָּה

    מצודת דוד:ושעריה נצתו. ודבר קל להוסיף פרצות וכל הרוצה שובר בחומה: חרפה. לחרפה להיות שובר ופורץ בחומה כל העובר:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    נצתו. מל׳ הצתה ושריפה:

    רש"י

    ואומר אליהם. למחר אמרתי להם:

    ולא נהיה עוד חרפה. שלא יהיו צרינו בוזזים ושוללים אותנו:

    מלבי"ם

    ואומר אליהם אתם רואים הרעה, ר"ל מה שאנחנו ברעה מפני צרי יהודה הוא מפני שירושלים חרבה ואין בית מצודות להשגב שם נגד הצר, לכן לכו ונבנה ולא נהיה עוד חרפה, כי יהיה לנו בית מצודות:

18. (יח)וָאַגִּיד לָהֶם אֶת־יַד אֱלֹהַי אֲשֶׁר־הִיא טוֹבָה עָלַי וְאַף־דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר אָמַר־לִי וַיֹּאמְרוּ נָקוּם וּבָנִינוּ וַיְחַזְּקוּ יְדֵיהֶם לַטּוֹבָה

    מצודת דוד:אשר היא טובה עלי. אשר נתן אותי לחן בעיני המלך: אשר אמר לי. כי אמר לו דברים טובים וניחומים ועם כי לא נזכר: ובנינו. כמו ונבנה: ויחזקו ידיהם. חזקו ידי עצמם לעשות הטובה ודבר הראוי והוא בנין החומה:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    את יד אלהי. אשר נתן לי חן והצלחה לפני המלך:

    לטובה. הכל נתכונו לטובה לבנות חומת העיר ומגדליה:

    אבן עזרא

    ויחזקו ידיהם לטובה בעבור הטובה הידועה שהמלך מטיב לי, חזקו ידיהם ולבם.

19. (יט)וַיִּשְׁמַע סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וְטֹבִיָּה הָעֶבֶד הָעַמּוֹנִי וְגֶשֶׁם הָעַרְבִי וַיַּלְעִגוּ לָנוּ וַיִּבְזוּ עָלֵינוּ וַיֹּאמְרוּ מָה־הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים הַעַל הַמֶּלֶךְ אַתֶּם מֹרְדִים

    מצודת דוד:וילעיגו לנו. לעגו עלינו: ויבזו עלינו. דברו עלינו דברי בזיון וגדוף: העל המלך וכו׳. וכי תחפצו למרוד במלך במה שאתם בונים החומה להתחזק במבצר העיר:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    וילעיגו. כאשר שמעו הצרים שמועת בנין חומת העיר היו מלעיגים עלינו:

    העל המלך. אם על המלך אתם מורדים לבנות חומת העיר כדי למרוד בו:

    מלבי"ם

    העל המלך, כי על הבנין הזה היה כבר פקודה מאת כורש להשבית, [עזרא ד' כ"א] וכתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב, רק ששם נכתב שלא תתבנא עד מני טעמא יתשם, ואם כן היה המלך יכול להשיב ליתן רשיון והם היו להם עתה רשיון וז"ש.

    רלב"ג

    העל המלך אתם מורדים. ר"ל העל המלך אתם חושבים למרוד ולזה אתם מחזקים העיר כדי שלא יוכל למשול בכם והנה מתשובת נחמיה להם נתבאר שהם היו מבקשים לעזור להם בזה הבנין כמו שהיו אומרים במה שקדם וכמו שהשיב להם זורבבל אז (עזרא ד' ג') לא לכם ולנו לבנות בית אלהינו. כן השיב להם נחמיה ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים. ר"ל שלא יעזרו בבנין ההוא מה שיהיה להם בו חלק בירושלים גם לא יתנו מהונם לעזור בזה מה שיחשב להם צדקם וגם לא יקדישו שם שום הקדש ישאר להם בו זכרון בירושלים ואפשר שנאמר כי לא אמרו לנחמיה זולתי אלו הדברים. ועל לעגם עליו אמר להם ובאר כי ה' ית' הוא יצליח דרכיהם כי הם עבדיו ולזה יקומו לבנות להשענם על אלהי השמים שהוא אדון הכל שיסיר כל מונע מלפניהם וכאלו באר בזה המאמר שאין סנבלט וטוביה וחבריהם עבדי ה' ית' כמו שהם חושבים כי הם עובדים ע"ז עם עבדם ה' ית' ולזה אמר להם שהם מראים רוע לבבם כנגד ה' ית' כי תמיד היו משביתים המלאכה כאלו הרחיקו עצמם מהיות להם חלק וצדקה וזכרון בירושלים:

20. (כ)וָאָשִׁיב אוֹתָם דָּבָר וָאוֹמַר לָהֶם אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם הוּא יַצְלִיחַ לָנוּ וַאֲנַחְנוּ עֲבָדָיו נָקוּם וּבָנִינוּ וְלָכֶם אֵין־חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:הוא יצליח לנו. כאומר אף אם תלשינו למלך לומר כדברים האלה לא יועילו דבריכם להשבית המלאכה כי ה׳ יצליח לנו: ואנחנו עבדיו. ובעבור כי אנחנו עבדי ה׳ שומרי מצותיו לזה נקום ונבנה והוא יעזר לנו לבל יכנסו דבריכם באזני המלך ולכם. כאומר ואם בעיניכם הדבר רע מה לכם לירושלים הלא אין לכם חלק בה. וצדקה. ר״ל הצדקה והחסד הנעשה לירושלים במה ששבו ישראל אליה הלא במצות המלך נעשית ותחשב לו לצדקה ולזכרון טוב בירושלים אבל אתם מה לכם אלינו אין לכם לא חלק ולא צדקה ולא זכרון טוב בירושלים:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    ולכם אין חלק. מה לכם בבנין חומת העיר הזאת כי אין לכם חלק בה:

    מלבי"ם

    ואשיב אותם דבר, שזה השיב להם שהוא ברשות המלך, ואומר להם ואח"כ א"ל, אלהי השמים, ר"ל לנו יש חלק בירושלים שהיא נחלת אבותינו, וזכרון, כי אלהי השמים יצליח לנו, וישאר מעשה ידינו לזכרון וצדקה, כי אנחנו עבדיו ובונים לשם ה', וא"כ נקום ובנינו, אבל אתם אין לכם חלק כי אתם נכרים, ולא צדקה, כי אינכם עובדים את ה', ולא זכרון ממעשיכם כי ה' לא יצליח לכם:

    אבן עזרא

    אין חלק וצדקה אינכם ראויים שתעשו צדקה בבנין ביתו, שתהיו נזכרים לפניו.