נחמיה פרק י״ג

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)בַּיּוֹם הַהוּא נִקְרָא בְּסֵפֶר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי הָעָם וְנִמְצָא כָּתוּב בּוֹ אֲשֶׁר לֹא־יָבוֹא עַמֹּנִי וּמֹאָבִי בִּקְהַל הָאֱלֹהִים עַד־עוֹלָם

   מצודת דוד:ביום ההוא. ביום שקדשו את החומה: אשר לא יבוא וגו׳. לא יקבלו גרים מהם להתחתן בם:

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ביום ההוא, זה היה ביום שיזכור למטה שהשליך כלי טוביה שהיה גם עמוני, והוא היה חתן ומחותן לשרי העם שהתחתנו עמו כמ"ש למעלה (ו' י"ח), ואז צוה לקרא בספר משה, היינו ספר משנה תורה שאמרו משה ששם באה אזהרה זאת:

2. (ב)כִּי לֹא קִדְּמוּ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת־בִּלְעָם לְקַלְלוֹ וַיַּהֲפֹךְ אֱלֹהֵינוּ הַקְּלָלָה לִבְרָכָה

   מצודת דוד:לא קדמו. לא באו לפניהם ללכת לקראתם בלחם ובמים בעת יצאו ממצרים: ויהפוך וגו׳. גם זה קראו בתורה ולפי שלא רצה לעמוד בדבר רע לזה אמר גם ויהפוך וגו׳:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   לא קדמו. לא באו לפניהם כמו במה אקדם ה׳ (מיכה ו׳:ו׳):

   מלבי"ם

   כי לא קדמו. ר"ל שאם היו יראים מפניכם באמת (וי"ל אמתלא על ששכרו אח"כ את בלעם) הי"ל לקדם אותם בלחם ובמים ולבקש מהם שלום וברית, ואם לא קדמו בלחם כי לא היו יראים מפניהם למה שכרו את בעלם, ולא תאמר שהלא לא הועילה קללת בלעם ומה בכך, עז"א ויהפך אלהינו את הקללה, ולולא זאת היתה קללתו מזקת:

3. (ג)וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת־הַתּוֹרָה וַיַּבְדִּילוּ כָל־עֵרֶב מִיִּשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:כל ערב. כל תערובות מבני עמון ומואב:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   כל ערב. כל תערובות העכו"ם כמו וגם ערב רב עלה אתם (שמות י״ב:ל״ח):

   מלבי"ם

   ויהי, אז הבדילו כל ערב, היינו הגרים העמונים והמואבים שנתערבו ביניהם, ואף דאנן קיי"ל שעתה נתבלבלו האומות וכל דפריש מרובא פריש, כמ"ש ר' יהושע במס' ידים ומבוא בברכות (כ"ח) י"ל שאז היו עדיין עמונים ידועים ביחוסן (כי עקר הבלבול הוא מנבוכדנאצר כמ"ש התוס' במגילה דף י"ב וביבמות דף ע"ו) וזה היה אחר החורבן והיו עדיין מן האומות האלה שלא נתערבו:

   רלב"ג

   ויבדילו כל ערב מישראל. ידמה שנתגיירו מעמון ומואב והם הבדילום מישראל שלא יתחתנו בהם:

4. (ד)וְלִפְנֵי מִזֶּה אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן נָתוּן בְּלִשְׁכַּת בֵּית־אֱלֹהֵינוּ קָרוֹב לְטוֹבִיָּה

   מצודת דוד:ולפני מזה. קודם זה ההבדל: נתון וכו׳. ר״ל אשר היה יושב בלשכת של בית אלהינו הוא היה קרוב לטוביה ועמוני הנזכר למעלה חברו של סנבלט:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   ולפני מזה. ומקודם לכן:

   קרוב לטוביה. אותו אלישיב הכהן היה קרוב לטוביה חברו של סנבלט ונתן שם הכהן כליו של טוביה:

   מלבי"ם

   ולפני מזה, באר מה שהסב שיקראו באותו יום במשנה תורה, מפני שאלישיב הכהן היה לשכתו קרוב אל לשכת טוביה, כי עשה לטוביה לשכה גדולה אצל לשכתו ושם באותו לשכה היו נותנים לפני זה את המנחה וכו', ובאותו עת חדלו לתת תו"מ והיתה הלשכה ריקה ונתן הכהן לטוביה לגור שם:

   רלב"ג

   קרוב לטוביה. הנה טוביה היה עמוני כמו שנזכר במה שקדם (ב' י"ט):

   אבן עזרא

   ולפני מזה פירש וקודם זה ההבדל.

5. (ה)וַיַּעַשׂ לוֹ לִשְׁכָּה גְדוֹלָה וְשָׁם הָיוּ לְפָנִים נֹתְנִים אֶת־הַמִּנְחָה הַלְּבוֹנָה וְהַכֵּלִים וּמַעְשַׂר הַדָּגָן הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר מִצְוַת הַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים וּתְרוּמַת הַכֹּהֲנִים

   מצודת דוד:ויעש לו לשכה. אלישיב עשה ותיקן לטוביה לשכה גדולה בחצר בית ה׳ ר״ל פנה לשכה למושבו: ושם. בלשכה ההיא היו נותנים בה לפנים קודם שפינה אותה אלישיב להיות לטוביה למושב: את המנחה. סולת למנחות: הלבונה. הבאה על המנחה ועל לחם הפנים: והכלים. כלי בית המקדש: מצות הלוים. מה שאנו מצווים לתת ללוים והמשוררים והשוערים. אמר זה להאשים את אלישיב ביותר וכאומר איך מלאה לבו לפנות מנות משרתי ה׳ להיות מקום פנוי לטוביה העמוני:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ויעש. ענין תקון כמו וימהר לעשות אותו (בראשית י״ח:ז׳):

   רש"י

   ויעש. אלישיב:

   לפנים. שם היו נותנים קודם שבאתי לירושלים:

   מצות הלוים. מתנות הראויות ללוים:

   אבן עזרא

   ויעש לו לשכה גדולה אלישיב העושה לטוביה ובלשכתו של טוביה היו שמים הענינים הנזכרים.

6. (ו)וּבְכָל־זֶה לֹא הָיִיתִי בִּירוּשָׁלִָם כִּי בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ־בָּבֶל בָּאתִי אֶל־הַמֶּלֶךְ וּלְקֵץ יָמִים נִשְׁאַלְתִּי מִן־הַמֶּלֶךְ

   מצודת דוד:ובכל זה. בעת שנעשה הדבר הזה אשר פינה אלישיב את כל אלה בעבור טוביה באתי אל המלך. ואז נעשה הדבר הרע הזה: ולקץ ימים. ולסוף ימים ולא פירש כמה: נשאלתי. שאלתי מעמו לתת לי רשות ללכת לירושלים:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   נשאלתי. מל׳ שאלה ובקשה ועל כי שאלתו היה על עצמו אמר בלשון נפעל וכן נשאל נשאל דוד (שמואל א׳ כ׳):

   רש"י

   ובכל זה. ובכל המעשה הזה באתי אל המלך וחזרתי לבבל:

   נשאלתי. שיתן לי רשות לעלות לירושלים ולחזור:

   מלבי"ם

   ובכל זה, וזה היה בעת שלא הייתי בירושלים שאז נעשו הפרצות האלה, ולקץ ימים, ר"ל שהמלך קראו וצוה שיעמוד אצלו זמן מוגבל וכאשר כלה זמן המוגבל נשאלתי מן המלך, ר"ל לקחתי מאתו רשות לשוב, ואבוא לירושלים ואבינה ברעה שעשה אלישיב לטוביה, היינו בעבור טוביה, לחלל את המקדש:

   רלב"ג

   ובכל זה לא הייתי בירושלים. ר"ל כאשר נעשית לשכה לטוביה בחצרי בית האלהים וזה כי בשנת שלשים ושתים לארתחששתא מלך בבל באתי אל המלך ולקץ שנה נשאלתי מן המלך ולקחתי רשות ממנו לשוב לירושלים:

7. (ז)וָאָבוֹא לִירוּשָׁלִָם וָאָבִינָה בָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה אֶלְיָשִׁיב לְטוֹבִיָּה לַעֲשׂוֹת לוֹ נִשְׁכָּה בְּחַצְרֵי בֵּית הָאֱלֹהִים

   מצודת דוד:ואבינה ברעה. נתתי לב להבין ברעת המעשה אשר עשה אלישיב בדבר טוביה לתקן ולפנות לו לשכה באחד מחצרות בית ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון

   מצודת ציון

   נשכה. כמו לשכה:

8. (ח)וַיֵּרַע לִי מְאֹד וָאַשְׁלִיכָה אֶת־כָּל־כְּלֵי בֵית־טוֹבִיָּה הַחוּץ מִן־הַלִּשְׁכָּה

   מצודת דוד:וירע לי. הדבר הזה היה רע בעיני: את כל כלי וגו׳. ר״ל כלי תשמישי הבית:

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם

   מלבי"ם

   וירע לי מאד ואשליכה ובאשר קרובי טוביה והשרים התרעמו על נחמיה בזה, צוה אז לקרוא בתורה ולהראות להם שטוביה אסור לבוא בקהל:

9. (ט)וָאֹמְרָה וַיְטַהֲרוּ הַלְּשָׁכוֹת וָאָשִׁיבָה שָּׁם כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים אֶת־הַמִּנְחָה וְהַלְּבוֹנָה

   מצודת דוד:ואומרה. צויתי על הדבר וטהרו הלשכות מכל דבר טומאה ומיאוס: ואשיבה שם וגו׳. להיות בה כאשר היה מאז עד לא ישב בה טוביה:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   ואומרה. צויתי לטהר ויטהרו הלשכות וגומר:

   מלבי"ם

   ואמרה ואשיבה שם כלי האלהים, כי בלשכה הזו היו תחלה הכלים והמנחה והלבונה כנ"ל פסוק ה' ואלה השיב למקומם, ורצה להשיב לשם גם המעשר והתרומה שהיו שם כנ"ל, ומזה נודע לו שאין העם נותנים תו"מ וז"ש.

   רלב"ג

   ואומרה ויטהרו הלשכות. ר"ל לשכת אלישיב ולשכת טוביה ואשיב שם בלשכת טוביה כלי בית האלהים את המנחה ואת הלבונה:

10. (י)וָאֵדְעָה כִּי־מְנָיוֹת הַלְוִיִּם לֹא נִתָּנָה וַיִּבְרְחוּ אִישׁ־לְשָׂדֵהוּ הַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה

    מצודת דוד:ואדעה. נודע לי אשר לא ניתן מתנות הלוים ואין להם די סיפוקם ולזה ברח כל אחד לשדהו לעבדה בחרישה וקצירה להחיות נפשו: עושי המלאכה. מלאכת השיר והגפת השערים:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    מניות. מנות:

    לא נתנה. שלא נתנו ישראל שם המתנות ועל כן ברחו והלכו להם אנה ואנה לשאול מתנותיהם ולא היו עוסקים כל כך בעבודתם:

    מלבי"ם

    ואדעה כי מניות הלוים היינו המנות לא נתנה, הלשון יחיד מוסב על מצות נתינה, ויברחו, ועי"כ עזבו הלוים את משמרותיהם וברחו לעסוק בעבודת שדותיהם:

    רלב"ג

    ואדעה כי מניות הלוים לא נתנה. ר"ל כי מנות הלוים לא נתנו להם בבית האלהים ולזה ברחו איש לשדהו הלוים והמשוררים לחזור על הגרנות בעבור מנותיהם:

    אבן עזרא

    מניות הלוים שצוה השם לתת להם.

    לא נתנה על אחת ידבר כי המלה מיוחדת מן הרבות והם מניות.

11. (יא)וָאָרִיבָה אֶת־הַסְּגָנִים וָאֹמְרָה מַדּוּעַ נֶעֱזַב בֵּית־הָאֱלֹהִים וָאֶקְבְּצֵם וָאַעֲמִדֵם עַל־עָמְדָם

    מצודת דוד:מדוע נעזב. למה היא עזובה מן הלוים משרתי הבית: ואקבצם. קבצתי את הלוים והעמדתים על מקום מעמדם כ״א במשמרו כמו שהיה מאז:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ואריבה. מלשון ריב:

    רש"י

    ואקבצם. קבצתי את הכהנים והלוים להעמידם על משמרתם בעבודתם וכל ישראל היו מביאים להם שם מתנותם:

    מלבי"ם

    ואקבצם, קבצתי את הלוים והעמדתים על משמרת עבודתם ואז התחילו כל ישראל לתת מעשרות כמקדם:

    רלב"ג

    ואריבה את הסגנים וגו'. ולא נתנו מנותיהם בבית ה' ללוים ואקבץ את הלוים ואעמידם על עמדם הראשון וסבבתי שכל יהודה הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר לאוצרות בית ה' למען לא יצטרכו הלוים לעזוב עבודת בית המקדש:

12. (יב)וְכָל־יְהוּדָה הֵבִיאוּ מַעְשַׂר הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר לָאוֹצָרוֹת

    מצודת דוד:וכל יהודה. כאשר חזרו הלוים למקומן חזרו גם הם להביא המעשרות אל האוצרות לחלקם ללוים:

13. (יג)וָאוֹצְרָה עַל־אוֹצָרוֹת שֶׁלֶמְיָה הַכֹּהֵן וְצָדוֹק הַסּוֹפֵר וּפְדָיָה מִן־הַלְוִיִּם וְעַל־יָדָם חָנָן בֶּן־זַכּוּר בֶּן־מַתַּנְיָה כִּי נֶאֱמָנִים נֶחְשָׁבוּ וַעֲלֵיהֶם לַחֲלֹק לַאֲחֵיהֶם

    מצודת דוד:ואוצרה. שמתי אוצרים ר״ל ממונים וגזברים על האוצרות: ועל ידם. סמוך להם ונטפל אליהם היה חנן וכו׳: נחשבו. בעיני העם: ועליהם. הטלתי עליהם לחלק את המעשר לאחיהם הלוים:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    כי נאמנים. היו לחלוק המתנות ביניהם:

    מלבי"ם

    ואוצרה, הוא יוצא אף שהוא מקהל כמו שיש פעלים רבים שאין משפטם לבא רק בבנין הקל והם פעמים עומדים ופעמים יוצאים, [דלא כהרד"ק]:

    רלב"ג

    כי נאמנים נחשבו וגו'. שהם בחזקת נאמנים והם ישיבו לאחיהם חלקם:

    אבן עזרא

    ואוצרה פועל נגזר מן אוצרות והטעם: הפקדתי גזבר עליהם:

14. (יד)זָכְרָה־לִּי אֱלֹהַי עַל־זֹאת וְאַל־תֶּמַח חֲסָדַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּבֵית אֱלֹהַי וּבְמִשְׁמָרָיו

    מצודת דוד:זכרה לי. לזכות בעבור זאת הטובה ואל תמחה החסדים וכו׳: ובמשמריו. להעמיד על מכונם:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    תמח. כמו תמחה והוא ענין מחיקה:

    מלבי"ם

    זכרה, הנה יספר כי שלשה דברים שקבלו ע"ע בשבועה [למעלה י'] והם הבאת המעשרות, שמירת השבת, פרישה מנשים נכריות. כולם עברו עליהם בעת שיצא נחמיה מירושלים, והוא החזיר כולם על מכונם, ויען שבפעם הראשון קבלום על ידי עזרא או מעצמם, ולא נתיחס לנחמיה עתה אחר שהופרץ הדבר והוא גדר גדר עמד בפרץ והחזיר הדבר לתקונו, בקש שהזכות הזה תחשב לו לצדקה כאילו הוא היה העושה הכל מתחלתו, וז"ש על זאת, היינו בעבור זאת שגדרתי גדר תזכור כלל המעשה כאילו עשיתי אני לבדי:

    רלב"ג

    ואל תמח חסדי. ואל תמחה:

15. (טו)בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה דֹּרְכִים־גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת וּמְבִיאִים הָעֲרֵמוֹת וְעֹמְסִים עַל־הַחֲמֹרִים וְאַף־יַיִן עֲנָבִים וּתְאֵנִים וְכָל־מַשָּׂא וּמְבִיאִים יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וָאָעִיד בְּיוֹם מִכְרָם צָיִד

    מצודת דוד:דורכים גתות. דורכים ענבים בגתות להוציא היין: ומביאים הערמות. מביאים אל הבית הערמות התבואה ועומסים אותם על החמורים לשאתם: ואף יין וגו׳. עומסים על החמורים לשאתם ולהביאם אל הבית ביום השבת: ואעיד. התריתי בהם לבל יעשו עוד כזאת: ביום וגו׳. ר״ל ביום השוק שמוכרים בו את הצידה כי אז כולם מקובצים:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    גתות. הכלי שדורכים בו הענבים להוציא היין קרוי גת וכן כדורך בגת (ישעיה ס״ג):

    הערמות. כרי לתבואה כמו ויתנו ערמות (ד״ה ב׳ ל״א):

    ועומסים. ענין הטענת משא כמו ויעמוס איש על חמורו (בראשית מ״ד:י״ג):

    ציד. מלשון צידה ומזון:

    רש"י

    הערמות. אלומות של תבואה:

    ואעיד. העידותי בהם שלא לעשות:

    ביום מכרם ציד. ביום שהיו מוכרים מזון וציד, ציד כמו ויתן להם צידה לדרך (בראשית מ"ח):

    מלבי"ם

    בימים ההמה, זה נפרץ ג"כ בעת שהלך מירושלים, דורכים חשב מן החמור אל הקל, דריכת גתות איסור סקילה, ומביאים הערמות ועומסים, י"ל שהעמיסו בע"ש והביאו בשבת ועברו על שביתת בהמתן, ואעיד ביום מכרם ציד שקבעו את השבת ליום השוק, והעיד בם ביום הקבוע להם למכירת ציד ומזון שלא ימכרו באותו יום:

    רלב"ג

    דורכים גתות בשבת. הנה זו היא מלאכה מהמלאכות שיתחייבו עליהם בשבת:

    ומביאים הערמות וגו'. ר"ל שערמות התבואה היו טוענים על החמורים בשבת והנה ישראל הם מצווים על שביתת בהמתם:

    ואעיד ביום מכרם ציד. ר"ל הנה הזהרתי אותם מכל זה ביום שהיו מוכרים צדה ומזון ביום השבת:

    אבן עזרא

    ואעיד ביום מכרם ציד הראוי ואעיד בם.

16. (טז)וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ מְבִיאִים דָּאג וְכָל־מֶכֶר וּמֹכְרִים בַּשַּׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:והצורים. אנשי צור אשר ישבו בירושלים היו מביאים דגים וכל דבר הנמכר והיו מוכרים בשבת לישראל: ובירושלים. כאומר אף שהיא עיר קדושה ובה המקדש חללו בה את השבת:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    דג. ר״ל קבוצת דגים:

    רש"י

    והצורים. סוחרים של צור מביאים דגים למכור:

    מלבי"ם

    והצורים, ועי"כ באו תגרים עממין והתישבו שם ומוכרים בשבת כי לא חשו על איסור מקח וממכר שלא נזכר בתורה:

    רלב"ג

    והנה הצורים והם סוחרי צור ישבו בה ביום השבת והיו מביאים דגים וכל סחורה בירושלים והיו מוכרים בה ביום השבת לבני יהודה:

    אבן עזרא

    מביאים דאג האל"ף עי"ן הפועל. וכן: וקאם שאון.

17. (יז)וָאָרִיבָה אֵת חֹרֵי יְהוּדָה וָאֹמְרָה לָהֶם מָה־הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים וּמְחַלְּלִים אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת

    מצודת דוד:ומחללים וגו׳. לקנות בה מיד הצורים:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    חורי יהודה. שרי יהודה:

    מלבי"ם

    ואריבה, וע"כ רב את השרים שלא מיחו בדבר והקולר תלוי בצוארם:

    רלב"ג

    והנה הריב נחמיה עם השרים בעבור שהיו מחללים את יום השבת באלו השלשה דברים אשר האחד הוא מדברי סופרים והוא הקניה והמכירה בשבת. והשנים הם מן התורה. האחד הוא שלא שבתה בהמתם בשבת והשני הוא עשותם מלאכה בשבת לדרוך את הגתות:

18. (יח)הֲלוֹא כֹה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּבֵא אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ אֵת כָּל־הָרָעָה הַזֹּאת וְעַל הָעִיר הַזֹּאת וְאַתֶּם מוֹסִיפִים חָרוֹן עַל־יִשְׂרָאֵל לְחַלֵּל אֶת־הַשַּׁבָּת

    מצודת דוד:כה עשו. לחלל את השבת: הזאת. ר״ל הידוע לכל: מוסיפים וגו׳. על החרון שהיה על אבותינו:

19. (יט)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלֲלוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַשַּׁבָּת וָאֹמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת וָאֹמְרָה אֲשֶׁר לֹא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת וּמִנְּעָרַי הֶעֱמַדְתִּי עַל־הַשְּׁעָרִים לֹא־יָבוֹא מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת

    מצודת דוד:כאשר צללו. כאשר האריכו צללי השערים והוא לפנות הערב כי אז החמה בשפולי הרקיע ומתארך אז צל כל דבר: ויסגרו. לבל יבואו הצורים עם דבר ממכרם: לא יבוא. למען לא יבוא משא של כל ממכר בשבת דרך פתחים קטנים היו שם:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    צללו. מלשון צל:

    רש"י

    ויהי כאשר צללו. כאשר נטו הצללים של ערב שבת בשערים צויתי לסגור דלתות העיר שלא יפתחו עד אחר שבת שלא יבואו הרוכלים בעיר למכור סחורתן כדי שלא יחללו ישראל את השבת על ידיהם:

    מלבי"ם

    כאשר צללו שנטו הצללים בערב שבת אחר חצות לא יבא [מלת ואומרה מוסב גם לכאן], ואומר שלא יבא משא, שלא יפתחו הדלת לכנס מי שנשא משא:

    רלב"ג

    ויהי כאשר צללו שערי ירושלים לפני השבת. זה הוא בערב שנטו הצללים בשערים ואומרה ויסגרו השערים. כדי שלא יבאו שם הסוחרים ויהיו למכשול לבני יהודה שלא יזהרו מלקנות מהם בשבת:

    אבן עזרא

    ויהי כאשר צללו שערי ירושלים מענין צל והטעם הגעת הצל אל השערים.

    לא יבא משא פירש: שלא יבאו הרוכלים הם הסוחרים מערבים ענינים רבים, על כן מערב הדברים נקרא רכיל.

20. (כ)וַיָּלִינוּ הָרֹכְלִים וּמֹכְרֵי כָל־מִמְכָּר מִחוּץ לִירוּשָׁלִָם פַּעַם וּשְׁתָּיִם

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    הרוכלים. מוכרי הבושם:

    רש"י

    וילינו. והיו לנים הרוכלים והסוחרים ביום השבת מחוץ לירושלים פעם א' ושתי פעמים כדי שיבואו בני ישראל לפתוח השערים ולקנות מהם בשבת:

    מלבי"ם

    וילינו, כך שיצאו בני העיר ויקנו מהם דברים קטנים ויכניסום לעיר בהחבא:

    רלב"ג

    וילינו הרוכלים. הם הסוחרים:

21. (כא)וָאָעִידָה בָהֶם וָאֹמְרָה אֲלֵיהֶם מַדּוּעַ אַתֶּם לֵנִים נֶגֶד הַחוֹמָה אִם־תִּשְׁנוּ יָד אֶשְׁלַח בָּכֶם מִן־הָעֵת הַהִיא לֹא־בָאוּ בַּשַּׁבָּת

    מצודת דוד:מדוע אתם לנים. כי חשש פן יצא מי אליהם לקנות מה מהם: אם תשנו. אם תלינו שם פעם שנית ר״ל עוד פעם אזי אשלח בכם יד לענוש אתכם:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לנים. מל׳ לינה:

    תשנו. מל׳ שנית:

    רש"י

    ואומרה אליהם. התריתי באותם הרוכלים:

    אם תשנו. אם תוסיפו לעשות פעם שנייה:

    מן העת. מן אותו יום והלאה לא באו ביום השבת:

    רלב"ג

    אם תשנו. ר"ל אם תוסיפו שנית לעשות כן אשלח ידי בכם ליסר אתכם שלא תוסיפו לעשות כדבר הזה ומפני זה נזהרו ולא באו בירושלים מהעת ההיא בשבת:

    אבן עזרא

    אם תשנו אם תלינו שם פעם שנית.

    יד אשלח בכם להכות או להרוג אתכם.

22. (כב)וָאֹמְרָה לַלְוִיִּם אֲשֶׁר יִהְיוּ מִטַּהֲרִים וּבָאִים שֹׁמְרִים הַשְּׁעָרִים לְקַדֵּשׁ אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת גַּם־זֹאת זָכְרָה־לִּי אֱלֹהַי וְחוּסָה עָלַי כְּרֹב חַסְדֶּךָ

    מצודת דוד:אשר יהיו מטהרים. ר״ל שיטהרו לטבול ולטהר עצמן ויהיו באים ושומרים את השערים בעוד יום וזהו לקדש את יום השבת ר״ל שלא יבאו משקדש היום כי לא לכבוד יחשב לשבת לבא משתחשך (כי כל המשמרות היו מתחדשות משבת לשבת כמ״ש בד״ה): גם זאת. גם הטובה הזאת זכרה לי לזכות: כרוב חסדך. גם גמול מעשה הטוב לחסד יחשב וכמ״ש מי הקדמני ואשלם (איוב מ״א:ג׳):

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וחוסה. ענין חמלה כמו אתה חסת על הקיקיון (יונה ד׳:י׳):

    מלבי"ם

    ואומרה, צוה שבשבת ישמרו הלוים את השערים, ואמר שזה מקדושת השבת שהשומרים יהיו הלוים שהם טהורים יותר ונזהרים מכל רע והם ישגיחו יותר על קדושת השבת:

    רלב"ג

    ואומרה ללוים שיהיו כלם מטהרים ויבאו לשמור השערים בשבת כל משמרות השוערים להוסיף קדושה וכבוד ליום השבת ואמנם צוה זה כי השבת לא היה נכר במקדש כי הכהנים היו עובדים עבודתם בשבת ולזה צוה שיהיה בו זה ההיכר:

    אבן עזרא

    מטהרים הראוי מתטהרים.

23. (כג)גַּם בַּיָּמִים הָהֵם רָאִיתִי אֶת־הַיְּהוּדִים הֹשִׁיבוּ נָשִׁים אַשְׁדֳּדִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת מוֹאֲבִיּוֹת

    מצודת דוד:הושיבו. ר״ל הושיבו בבתיהם לקחתם לנשים:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    הושיבו נשים. אשר נשאו להם נשים של עכו"ם:

    מלבי"ם

    גם, עתה ספר כי עברו על הדבר השלישי שקבלו בשבועה כי נשאו נשים נכריות:

24. (כד)וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם

    מצודת דוד:חצי. קצת מבניהם מדברים לשון אשדודית בלשון עם אמותם: וכלשון עם ועם. ר״ל וכן קצת מבני יתר העובדות גלולים היו מדברים כל אחד כפי לשון עם אמותם:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    חצי מדבר. הרבה מבניהם היו מדברים לשון אשדודי' כאמותם:

    מלבי"ם

    ובניהם חצי, שעורו, מדבר חצי אשדודית שדברו לשון מעורב חצי יהודית וחצי אשדודית, ועי"כ לא הכירו שום לשון לא לדבר יהודית ולא לדבר בלשון עם ועם, כי היה לשונם מעורב משתי לשונות, לשון אביהם ולשון אמם:

25. (כה)וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים וָאֶמְרְטֵם וָאַשְׁבִּיעֵם בֵּאלֹהִים אִם־תִּתְּנוּ בְנֹתֵיכֶם לִבְנֵיהֶם וְאִם־תִּשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לִבְנֵיכֶם וְלָכֶם

    מצודת דוד:ואכה מהם. מקצת מהם: ואמרטם. תלשתי שער ראשם: אם תתנו. אם מעתה תתנו וגו׳ אזי יהיה עליכם עונש שבועה:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ואמרטם. ענין תלישת השער כמו ואיש כי ימרט ראשו (ויקרא י״ג:מ׳):

    רש"י

    ואכה. נתתי להם מלקיות להלקותם כדי להוכיחם ולהזכירם:

    מלבי"ם

    ואריב ואח"כ ואקללם ואח"כ ואכה מהם הוסיף בעונשים:

    רלב"ג

    ואקללם. הנה קצתם נדה והחרים וקצתם הלקה ארבעים חסר אחת מפני עברם על מצות לא תעשה:

    ואמרטם. הוא מריטת השער ליסרם:

    אבן עזרא

    ואקללם הוא החרם והנדוי והטעם החרמתים נדיתים.

    ואשביעם לעם ירושלם לבלתי התחתן בהם.

26. (כו)הֲלוֹא עַל־אֵלֶּה חָטָא־שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבַגּוֹיִם הָרַבִּים לֹא־הָיָה מֶלֶךְ כָּמֹהוּ וְאָהוּב לֵאלֹהָיו הָיָה וַיִּתְּנֵהוּ אֱלֹהִים מֶלֶךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל גַּם־אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת

    מצודת דוד:על אלה. בעבור נשים עכו״ם חטא שלמה כי הטו את לבבו לחטוא לה׳: ובגוים הרבים וגו׳. ועם שבכל העכו״ם הרבים לא היה מלך חכם כמוהו והדבר קשה להטות לב חכם אחר דעתו: ואהוב לאלהיו. והיה אהוב לה׳ עד שהמליכו על כל ישראל והיה לו להיות א״כ נזהר מאד לקיים מצות ה׳: גם אותו. עם כל חכמתו ואהבת ה׳ אליו לא התחכם להשיב כגמול ונשיו העכו״ם יכלו לו לפתותו להטות לבבו אחר דעתן ולחטוא לה׳:

    עוד פירושים על פסוק כו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    גם אותו החטיאו. כל שכן שתהיו חוטאים ע"י נשיכם של עכו"ם וזהו שנאמר בסמוך ולכם הנשמע וגו' בתמיה כלומר שלמה מלך ישראל נמצא חטא על ידי נשי' של עכו"ם ואתם נשאתם נשים של עכו"ם להיות חוטאין:

    מלבי"ם

    הלא, מפני שבתורה נאמר הטעם כי יסיר את בנך מאחרי, אמרו הם שמובטחים שלא יסורו מן התורה על ידי הנשים הנכריות, ע"ז השיב להם הלא גם שלמה אמר אני אחטא ולא אסור, והוא הגם שהיה נקל יותר שלא יסור, אם מפני גדולתו שלא היה מלך כמהו, אם מפני צדקתו כי אהוב לאלהיו היה ובכ"ז לא עמד בצדקתו והחטיאו אותו, וא"כ הנשמע לכם, איך נשמע מה שאתם אומרים שלא יסור לבבכם, ועי"כ תרצו לעשות את כל הרעה הגדולה הזאת שעי"כ תמעלו באלהינו על ידי שתושיבו נשים נכריות:

    רלב"ג

    גם אותו החטיאו הנשים הנכריות. ואף על פי שהיה חכם גדול ושלם וכל שכן שיחטיאו אתכם:

27. (כז)וְלָכֶם הֲנִשְׁמַע לַעֲשֹׂת אֵת כָּל־הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת לִמְעֹל בֵּאלֹהֵינוּ לְהֹשִׁיב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת

    מצודת דוד:ולכם. ר״ל א״כ כ״ש לכם שאינכם כשלמה היתכן להיות נשמע אליכם אשר תזידו לעשות את כל הרעה וגו׳ להושיב ולקחת נשים עכו״ם הלא בודאי יטו לבבכם לחטוא לה׳:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    למעול. ענין חטא ופשע:

    רלב"ג

    ולכם הנשמע לעשות את כל הרעה הגדולה וגו'. האם נשמע לכם במה ששמעתם מדברי התורה ומקללותיה למי שיעבור על דבריה מה שתתירו בו לעצמכם לעשות את כל הרעה הגדולה הזאת למעול באלהינו להושיב נשים נכריות הלא היה ראוי לכם שתקבלו מוסר ותיראו את ה' בראותכם הרעה הגדולה אשר אנחנו בה בעבור חטא אבותינו בכמו אלה הדברים:

    אבן עזרא

    ולכם הנשמע יתכן שהוא נפעל מן העתיד, סימן המדברים בעד עצמם והוא הקרוב.

28. (כח)וּמִבְּנֵי יוֹיָדָע בֶּן־אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל חָתָן לְסַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וָאַבְרִיחֵהוּ מֵעָלָי

    מצודת דוד:ומבני יוידע. אחד מבני יוידע היה חתן לסנבלט צורר היהודים: ואבריחהו מעלי. גרשתי הבן ההוא מן העיר על כי לא רצה לגרש אשתו העכו״ם ובעבורו היה עוד סנבלט חותנו רגיל לבוא לירושלים והיה מרגל לדעת כל מה אשר נעשה בה ולכן גרש גם חתנו לבל יוסיף גם סנבלע לבוא עוד:

    עוד פירושים על פסוק כח: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ומבני יוידע. חתן לסנבלט אחד מבני יוידע חתן לסנבלט צורר היהודים והברחתיהו מעלי למען לא יהיה רגיל בירושלים בשביל חתנו לראות את העיר ואת מוצאיה ואת מובאיה:

    מלבי"ם

    ואבריחהו, כי לא יכול להכותו שהי' אלם ועז"א אחר שלא יכולתיו להכריחו בחזקה יענשהו אלהים, על גאלי הכהונה על שעי"ז נגאלו ונפלט בין מן הכהונה שלא יכהן במקדש, ובין מן ברית הכהונה שאבד יחוסו, כי בניו נעשו זרים:

    רלב"ג

    ואבריחהו מעלי. בעבור התחתנו בגויי הארצות וכדי שלא יהיה רגיל סנבלט החורוני בירושלים בעבורו כי הוא היה מצרי יהודה ובנימין ואם יראה מוצאי העיר ומבואיה אולי יתישר להזיק ליושבי ירושלים:

29. (כט)זָכְרָה לָהֶם אֱלֹהָי עַל גָּאֳלֵי הַכְּהֻנָּה וּבְרִית הַכְּהֻנָּה וְהַלְוִיִּם

    מצודת דוד:זכרה להם. לענוש אותם על אשר גאלו ומאסו הכהונה בקחתם נשים עכו״ם כי עי״ז נפסלו מן הכהונה: וברית. וחללו ברית הכהונה והלוים כי בברית הבטיח להם המקום ב״ה להיות משרתים בבית ה׳ וכמ״ש ברית כהונת עולם (במדבר כ״ה:י״ג) ובאו אליו וגרמו לחלל הברית כי נמאסו מן הכהונה:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    גאלי. ענין טנוף ומאוס כמו ויגאלו מן הכהונה (לעיל ז׳):

    רש"י

    זכרה להם. הטובה אשר עשו:

    רלב"ג

    על גאלי הכהנה. ר"ל שהיו מטנפים דבר הכהונה בהתערבם בגויי הארץ:

    אבן עזרא

    זכרה להם לתת לכם שכרם על הנגאלים מן הכהונה ונגאלים מברית הכהונה, והלוים בקחתם נשים נכריות.

    גאלי הכהונה שם התואר על משקל תאמי צביה והם כדמות פעולים בענין רק בגלל האל"ף שהוא אות הגרון נקדוהו, כן להרחיב מקראו וטעם גאלי כטעם מותרים.

30. (ל)וְטִהַרְתִּים מִכָּל־נֵכָר וָאַעֲמִידָה מִשְׁמָרוֹת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם אִישׁ בִּמְלַאכְתּוֹ

    מצודת דוד:וטהרתים. אבל אני הייתי מטהר אותם מכל עבודת כוכבים כי השביעם בה׳ שלא יקחו עוד מבנותיהם כמ״ש למעלה: ואעמדה. העמדתי משמרות הכהנים והלוים להיות כל אחד במלאכתו בקביעות גמור:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    משמרות. כל דבר המוטל על אנשים הרבה לעשות כל אחד בזמנו קרוי משמר כי ישמור לבוא בזמן הקבוע לו ולא יעבור:

    מלבי"ם

    וטהרתים, אחר שטהרתים מכל נכר העמדתי משמרות:

31. (לא)וּלְקֻרְבַּן הָעֵצִים בְּעִתִּים מְזֻמָּנוֹת וְלַבִּכּוּרִים זָכְרָה־לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה

    מצודת דוד:ולקרבן העצים. את תקרובת העצים שעל מערכת המזבח קבעתי בעתים מזומנות מתי יבוא כל אחד: ולבכורים. קבעתי זמן לבכורים עד מתי יביאו הבכורים מראשית פרי האדמה: זכרה לי. הזכות הזאת להטיב לי בעבורה, חזק

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מזומנות. ענין הכנה וקביעות כמו לעתים מזומנים (לעיל י׳):

    רש"י

    בעתים. לעתים היו כורתים עצים למערכה:

    ולבכורים. שהיו מביאים בכורים בפרק אחד לכל דבר ודבר קבעתי זמנו:

    מלבי"ם

    ולקרבן, אחר שהחזיר על מכונו כל מה שקבלו עליהם בשבועה למעלה סי' י', ושם נשבעו גם על קרבן העצים [שם פסוק ל"ה] ועל הבכורים [שם ל"ז], תקן גם זה, ועז"א זכרה לי אלהי לטובה כנ"ל [פסוק י"ד]:

    רלב"ג

    ולקרבן העצים בעתים מזומנות וגו'. ר"ל שסדרתי הכל סדור שלם כדי שיהיה הכל מוגבל ולא יחסר דבר ולזה סדרתי עתים יביאו בעת עת מהם קרבן העצים למערכה אנשים ידועים כדי שיהיה הכל מוכן. וכן סדרתי עת לבכורי פירות האילן ועת אחר לבכורי התבואה יביאו אנשים באלו העתים בכוריהם. ובקש נחמיה מה' יתברך שיזכור לו כל זה לטובה אשר עשה לכבודו. הנה זה באור מה שראינו לבארו במה שהגבלנו באורו בזה המקום. ואולם התועלות המגיעים ממנו הם אלו. התועלת הראשון הוא להודיע שראוי לפחד תמיד ולברוח מן הספק ולזה זכר שאחר שנבנתה החומה והעמיד הדלתות שם בעיר ירושלים שומרים בשערים אנשי אמת ויראי אלהים כדי שיוכל לבטוח בהם שלא יפותו בשום פנים להסכים עם צרי יהודה ובנימין. וצוה עוד שלא יפתחו הדלתות בבקר עד חום השמש כי אולי אם יותר להם לפתחם קודם זה יקרה שיוכלו להכנס צרי יהודה ובנימין. ולזאת הסבה גם כן צוה שטרם ישכבו אנשי העיר בערב יסגרו הדלתות ולהעמיד משמרות לשמור בלילה בכל מבוי ומבוי לשמור העיר ולפי שראה שהעיר רחבת ידים וגדולה והעם מעט בתוכה ואין בתים בנוים השתדל שישבו שם שרי יהודה ועשירית שאר הגולה העולים מבבל. התועלת השני הוא להודיע שהוא ראוי שיופקדו בכל מלאכה גדולה ממונים ישגיחו בענין המלאכה ההיא שתהיה נעשית כהוגן ואם לא לא יתכן שתשלם המלאכה ההיא. ולזה זכר שאחר שהעמיד הדלתות שם על מנוים השוערים והמשוררים וזכר גם כן שעל כל משמר ומשמר היה ראש המשמר להשגיח על המשמר שלו. התועלת השלישי הוא להודיע שהכוונה במועדים הוא לעסוק בהם בתורה כי אז העם פנוים ממלאכה ויתכן להם זה ושהוא ראוי שישימו קצת היום בתור' ובקצתו יתענגו וישמחו לכבוד יום וב כי זה ממה שיתישרו בו לעמוד על מה שכונה התורה בענין המועדים. ולזה זכר שעזרא הסופר קרא בתורה נגד כל העם בראש השנה מאור הבקר עד מחצית היום ומחצי היום והלאה צוה שילכו לאכול ולשתות ולשמוח. ושישלחו מנות לאין נכון לו למען ישמחו העניים גם כן בשמחת יום טוב. ולהעיר גם כן שהוא ראוי לקרא התורה ביום טוב זכר כי בחג הסכות קראו בתורה בכל יום ויום. התועלת הרביעי הוא להודיע שדבר שבקדושה לא יתכן שיהיה בפחות מעשרה. ולזה זכר כי מפני שהיה עזרא עומד במגדל עץ עשו לדבר כדי שיהיה גבוה על העם וישמעו כלם דבריו והיה המגדל ההוא חולק רשות לעצמו הנה הוכרחו לעלות שם עמו אנשים מימינו ומשמאלו כדי שלא יאמרו דבר שבקדושה בפחות מעשרה. התועלת החמישי הוא להודיע שהוא ראוי בעת קריאת התורה שיטו כל העם אזניהם אל דברי התורה. ולזה הוא מבואר שאין ראוי שידברו כלל אבל ישמעו דברי התורה ויבינום כפי כחם. ולזה אמר שכאשר קרא עזרא בספר התורה היו אזני כל העם אל ספר התורה ושכאשר פתח עזרא הספר עמדו כל העם במקומם כדי שיהיו יותר מוכנים להטות אזניהם אל הדברים. ר"ל שאם היו מתנועעים והולכים זה פה וזה פה היתה מתבלבלת להם שמיעת הדברים. התועלת הששי הוא להודיע שהקורא בתורה הוא ראוי שיברך קודם הקריאה. ולזה זכר שכבר ברך עזרא את ה' האלהים אחרי זכרו פתיחת עזרא הסופר את ספר התורה ומזה יתבאר שהוא ראוי יותר שיברכו לאחריה כי אז הגיע התועלת ממצות הקריאה וזה יתבאר מברכת המזון שחייבה התורה בה אחר האכילה והשביעה כי אז הגיעה ההנאה לא קודם זה. התועלת השביעי הוא להודיע שהשומע ברכה מפי המברך הראוי לברך צריך לענות אמן. ולזה זכר שכאשר ברך עזרא את ה' האלהים ענו כל העם אמן. התועלת השמיני הוא להודיע שכאשר היה שם מי שיקרא בתורה בצבור ראוי שיהיה שם מי שיבין הדברים ההם לעם ויבארם להם. ולזה זכר שכבר היו שם רבים מבינים את העם לתורה והעם על עמדם לשמע דברי המבארים במה שקרא עזרא בספר התורה ושהם קראו בספר בתורת האלהים מפורש ושום שכל והבינו העם בתארי המקרא איך יתישר לעמוד מצורת הקריאה על כונת הכתוב. התועלת התשיעי הוא להודיע שאין ראוי לבכות ולהתאבל במועדים. אבל ראוי לשמוח בהם שמחת ה' לא שמחה מישרת לסור מאחריו. ולזה אמר נחמיה לישראל היום קדוש הוא לה' אל תתאבלו ואל תבכו ואמר להם אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם. התועלת העשירי הוא להודיע כי סכוך הסוכה ראוי שיהיה מעצים תלושים עם עלים וראוי שיבחרום יפי העלים וטובי הריח לפי מה שאפשר. וזה למדנו מאמרו צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדם ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סכות ככתוב. וזה אמנם הוא למצוה מן המובחר כי התורה לא דקדקה בנוי וטוב הריח. אבל אמרה בסכות תשבו מכל מקום וכבר בארנו שם מה הם הדברים שיתכן להיות מהם סכך. התועלת האחד עשר הוא להודיע שאין ראוי לעשות סוכה כי אם במקום מגולה לא בתוך הבית. ולזה זכר שכבר עשו להם סוכות איש על גגו ובחצרותיהם ובחצרות בית האלהים וברחובות העיר. התועלת השנים עשר הוא להודיע שהחוטא בשובו אל ה' ראוי שיכנע לבבו ויהיה נשבר ונדכה בשיצער עצמו בצום ובלבישת שקים ומה שידמה לזה ויתודה חטאו. ולזה ספר שכאשר שבו ישראל מחטאתם במה שהתחתנו עם גויי הארצות הנה נאספו ישראל בצום ובשקים ואדמה על ראשם ונבדלו מגויי הארצות אשר התחתנו בהם והתודו על חטאתיהם וגם על עונות אבותיהם אשר עליהם גם כן היה חרון אף ה' עליהם. והנה היה התועלת בהתודותם על עונות אבותיהם להעיר לבם כי על רוב חטאיהם נפלו ברעה אשר נפלו בה ומזה נתישרו לתת אל לבם לכרות ברית עם ה' ללכת בתורתו כמו שנזכר בזה הספור בסוף הדברים שנאמרו בזה הצום. התועלת השלשה עשר הוא להודיע כי ביום הצום ראוי לקרוא בתודה ברביעית היום הראשון ולהתודות לה' יתברך ולהשתחות לו ברביע האחרון כי אז הוא בצער גדול ותהיה מפני זה תפלתו יותר נשמעת ובמה שבין אדם יפשפש במעשיו לתקן עותתו. ולזה ספר כי ביום הצום קראו בספר התורה רביעית היום ורביעית היום התודו והשתחוו לה' אלהיהם. והתבאר שזה הרביעית היה האחרון מן היום ממה שאמרו בסוף אלה הדברים ובצרה גדולה אנחנו. התועלת הארבעה עשר הוא להודיע כי כשהיו אומרים ברכו במקדש היו אומרים ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם וברכו שם כבודו ומרומם על כל ברכה ותהלה והם היו עונין ברוך ה' אלהינו מן העולם ועד העולם וברוך שם שם כבודו ומרומם על כל ברכה ותהלה. ולזה ספר אמרו קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם וגו'. התועלת החמשה עשר הוא להודיע שאין נמצא יתכן שיקרא בשם יו"ד ה"א וא"ו ה"א זולתי ה' יתברך וכבר בארנו שהענין הוא כן בבאורנו למה שאחר הטבע ובמאמר החמישי מספר מלחמות ה'. ולזה אמר אתה הוא ה' לבדך. התועלת הששה עשר הוא להודיע שה' יתברך שברא העולם בכללו הוא מעמיד אותו תמיד ונותן חיים וקיום לכל מה שיחיה ויתקיים לא כמו הענין בפועלים אשר בכאן שלא יצטרכו להם פעולותיהם אחר שפעלו אותם וזה כי התנועה אשר לצבא השמים אשר שמה ה' יתברך כלי לקיום כל אלו הדברים לא תהיה אלא מפני היותם משתחוים לה' יתברך. ר"ל כי מפני חשקם למה שציירו מעצם נימוס הנמצאות המושכל וסדרם וישרם אשר בנפש ה' יתברך יהיו נכספים להתנועע בתנועה המתחיבת מעצם הציור ההוא אשר מהתנועה ההיא יושפעו הרבה מהדברים אשר בכאן כמו שיסד להם ה' יתברך ביום הבראם. ולזה אמר ואתה מחיה את כלם וצבא השמים לך משתחוים. התועלת השבעה עשר הוא להודיע כי האותות והמופתים ששם ה' יתברך בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו היה להועיל לישראל והוא שידעו כי הוא ה' ולא היה בו עול כנגד המצרים אף על פי שהקשה ה' יתברך רוח פרעה ואמץ את לבבו כי כבר ידע ה' יתברך כי הרשיעו מאד פרעה ועמו לעשות כנגד ישראל. ולזה נתחייבו לפול בזה העונש ורצה ה' יתברך שיגיע ממנו תועלת לישראל שידעו כי הוא ה'. ולזה אמר ותתן אותות ומופתים וגו'. התועלת השמונה עשר הוא לפרסם עוצם חסדי ה' יתברך לישראל בעבור בריתו עם האבות וזה שכבר ראה ענים במצרים ושמע צעקתם על ים סוף עם היותם בלתי ראוים אז מצד עצמם שתדבק בהם אז ההשגחה האלהית אך היה זה מצד בריתו עם האבות כמו שנזכר בתורה ואחרי כן הישירם ה' יתברך לעבודתו באופן נפלא מצד האותות והמופתים שהרבה להם במצרים ועל הים ובמדבר ובמעמד הר סיני ובתורתו השלמה ששמעו שם קצתה מפי ה' יתברך בקול ההוא הנפלא וקצתם מפי משה ועם כל זה הפליגו לחטוא תכף ועשו להם מסכה ולא עזבם עם כל זה במדבר אבל דבקה בהם השגחתו לכלכלם שם על דרך המופת וגם בדבר המרגלים מרו ועצבו את רוח קדשו והאריך ה' יתברך ענשם עד שלמות ארבעים שנה לחמול עליהם לפי מה שאפשר ותוך זה הזמן עשה להם מופתים עצומים על צד החנינה ועל צד התוכחת למען ייראו את ה' לטוב להם. וכאשר נתישרו ליראת ה' הדור הבא אחר דור המדבר נתן לפניהם מלכים אדירים ונתן ארצם נחלה לישראל עמו ולא ארך הזמן ושבו לחטוא שמנו ובעטו בה' יתברך ונתנו ביד אויביהם ובשובם נתן להם ה' יתברך מושיע וכן התמיד פעמים רבות גם אחרי כן בעת מלכיהם מרדו בה' יתברך ועזבו כל תורתו ושלח להם ה' יתברך את עבדיו הנביאים יום השכם ושלוח והעידו בהם להודיעם הרע הנפלא שיקרה להם אם לא יסורו מדרכם הרעה והנה האריך להם ה' יתברך זה מאד עד שראה שלא היתה בהם תקוה שישובו מדרכם הרעה ואז נפלו ברע בהדרגה עד שגלו מן הארץ במעלם וגם שם לא עזב חסדו מהם. אבל היו עיניו בהם לשמרם מהכליון בהיותם בארץ אויביהם וזה כלו ממה שיישיר שומעי אלו הדברים להכנע לעבודת ה' יתברך. ולזה כרתו כלם ברית עם ה' יתברך ללכת בתורתו ולקיים המצות אשר עזבום עד שכמעט נשכח זכרם מהם. התועלת התשעה עשר הוא להודיע שעבודת קצת הלוים היתה בשיר להודות לה'. ולזה היו שם משמרות ממונות על זה כאמרו והלוים ישוע בנוי וגו' (לעיל י"ב י') ואמר גם כן וראשי הלוים חשביה וגו' (שם כ"ד) משמר לעומ' משמר וכבר בארנו זה גם כן מדברי התורה אלא שהוא יותר מבואר בזה המקום ובספר דברי הימים. התועלת העשרים הוא להודיע שקדוש חומת ירושלים ראוי שיהיה בתודות ושיר. (בשני משבועות דף י"ד). התועלת העשרים ואחד הוא להודיע שאסור לקנות ולמכור בשבת ואף על פי שאינה מלאכה כי זה אולי יביא לעשות מלאכה ולזה אמר נחמיה לחורי יהודה שהם מחללים את יום השבת מפני קנותם ומכרם בשבת. ולזה צוה לסגור שערי ירושלים ביום השבת כדי שלא תבא שם שום סחורה בשבת לשמור ישראל מהכשל בזה. והנה זה האסר הוא מדברי סופרים לעשות משמרת למשמרת התורה. התועלת העשרים ושנים הוא להודיע שיש לדיין לענוש לפי שעה יותר מהשעור שיתחייב מצד התורה. ולזה ספר כי נחמיה הריב עם המתחתנים בגויי הארצות וקלל קצתם וקצתם הלקה ומרט שערם. ואם אין הקללה והמריטה ראויה לפי מה שהטילה התורה מהעונשים על זה. אך עשה זה נחמיה להוראת שעה מפני שהיה הדור פרוץ בזה. ולזה רצה להוכיחם בזה האופן גם השביעם באלהים שלא יעשו ככה לזאת הסבה. התועלת העשרים ושלשה הוא להודיע שעור זאת העבירה עד היכן הוא מגיע. ד"ל ההתחתן בגוים. והוא שגם שלמה שהיה נביא ואהוב מאד לאלהים החטיא אותו ההתחתן בגוים ואף על פי שכבר נתגיירו עד שכבר היה זה החטא סבה להגלות ישראל מעל אדמתם כי זה היה סבה להתחלק המלוכה והחלק המלוכה היה סבה להעשות עגלי הזהב אשר היה סבה בסוף הענין להכרית ישראל מעל אדמתם ויהודה ובנימין עמם כי למדו מלכי יהודה ממלכי ישראל לעשות הרע בעיני ה'. ולזה אמר הלא על אלה חטא שלמה מלך ישראל וגו'. התועלת העשרים וארבעה הוא לפרסם מה שהיה באלו הפעולות שעשה נחמיה מהשלמות והטוב כי הוא השלים בנין ירושלים בזה האופן הנפלא שקדם אשר היה בו מהחסידות והטוב מה שלא יעלם והעמיד עבודת בית המקדש באופן שלם בדרך שלא תשכח העבודה ונקה ישראל מכל סיג ועון כיד אלהיו הטובה עליו. ולזה אמר במקום מקום מאלו הפעולות זכרה לי אלהי לטובה למשוך לב האנשים להדמות פעולתיהם לפעולותיו. ובכאן נשלם ביאור זה הספר והיתה השלמתו בירח אדר שני של שנת תשעים ושמנה לפרט האלף הששי ליצירה. יתברך ויתעלה יוצר הכל אשר עזרני ברחמיו וברוב חסדיו על כל ברכה ותהלה אא"ס. תם ונשלם:

    אבן עזרא

    ולקרבן בעבור קרבן העצים שסדרתי להביא הכהנים והלוים והעם לעתים מזומנים, ובעבור הבכורים שצויתיו להביא לבית ה', זכרה לי אלהי לטובה.