דברי הימים א פרק א׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ

   מצודת דוד:אדם שת אנוש. כאלו אמר הראשון אדם יולד והוא הוליד את שת ושת את אנוש וכן עד נח ולא ראה להזכיר שאר התולדות על כי כולם ספו תמו במי המבול ולא נשאר מהם זרע ע״פ האדמה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   אדם שת אנוש. עזרא כתב ספר היחס הזה על ידי חגי זכריה ומלאכי בתוך י"ח שנה שמאותו זמן שבא לירושלים זרובבל ויהושע הכהן בימי כורש הראשון עד שבא כורש בן אסתר והכל משום יחס דוד המלך, והלוים לשוערים ולשומרים ולמשוררים היאך העמידן דוד על מעמדם והכהנים למשמרותם, לפיכך יחסם מאדם ועד אברהם ולפי שהוצרך ליחס את אברהם הזכיר גם שאר העכומ"ז בניו ובני בניו ומשום בניו צריך ליחס שאר עכו"ם בני כנען להודיע היאך ירש אברהם את ארצם ומאחר שהוצרך להזכיר וליחס תולדות כנען הזכיר על גבם (תולדות) שאר עכומ"ז ומזכירם מעט מעט ומשליכם עד שהגיע לעיקר כדמפרש בבראשית רבה משל לאדם שהיה עובר ממקום למקום ונפלה לו מרגליות ועמד האדם וכבר בכברה העפר עד שמצא מרגליות כך אמר הקב"ה מה לי ליחס שם וארפכשד וכו' ותרח אלא למצוא לאברהם ומצאת את לבבו נאמן (לפניך) ומפני כבודו של יצחק יחס בני עשו וישמעאל ובני קטורה ומשליכן מעט מעט ומניחן ובני שעיר החורי מזכיר על כי בני עשו ירשום וגם ליחס תמנע שנעשית פילגש לבני אברהם להודיע שבחו של אברהם שהיתה בנות נשיאים ואלופים ורצתה להיות פילגש לזרע אברהם דכתיב ואחות לוטן תמנע (בראשית ל"ז) וכתיב ותמנע היתה פילגש (שם) אלא לפי שאמרה אם איני כדאי להנשא לו לאשה אהיה לו פילגש ועוד לכן יחס בני שעיר שהם היו אלופים ומלכים והר שעיר של שעיר היה ובאהבת יצחק נתנה הקב"ה לעשו דכתיב ובני עשו יירשום וישבו תחתם (דברים ב׳:י״ב) ולהודיע קיום דברי הקב"ה שאמר ליצחק להרבות זרעו ולהשליטו בכל ובשביל כבודו של יצחק כתב כמו כן אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגומר (לקמן א'):

   אדם שת אנוש. פתרונו כמו בני אדם שת ובני שת אנוש ולפי שאינו עיקר היחס מקצרן ומה שלא הזכיר קין והבל לפי שלא העמידו תולדות אבל משת יצאו תולדות נח ואברהם ומאברהם עד דוד:

   רד"ק

   הקדמה

   אמר דוד בן קמחי ז"ל: זה הספר, ספר דברי הימים – מכתבי הקודש ובכללם נכתב, לפי שיש בו סיפור דברי הימים למלכי יהודה.

   והתחיל לספר היחס מאדם עד נח דרך קצרה, ומנח עד אברהם, ומאברהם עד דוד, כי הוא העיקר. לפיכך הניח לספר יחס בני ישראל כולם אל יהודה, עד בואו אל דוד. ואחר כן סיפר מיחס שאר השבטים, להודיע מספרם בימי דוד. וכל מה שהזכיר בינתיים מיחסי האומות – לספר יחס העולם על סדר, כמו שנכתב בספר בראשית. ובשאר היחסים כולם – הולך ומקצר.

   וסיפר גם כן מלכי אדום, לפי שמלכו מהם לפני מלך מלך בבני ישראל שמנה מלכים. ומלכיהם אחד עשר, וכל מלכיהם לא היו מלך בן מלך, אלא שהיו מולכים עליהם מלכים ממקומות אחרים לפי התגברות אנשי המקומות ההם עליהם.

   ומלכות בית דוד – מלך בן מלך, ובכל מה שקדמה מלכותם – לא עמדה לפני מלך ישראל הראשון, והוא דוד, כמו שאמר: “ויהי אדום עבדים לדוד" (שמואל ב ח יד). כי אף על פי שמלך שאול בישראל תחילה – לא היה עיקר המלכות, ולא מלך כי אם שנתים. ואף על פי כן הוא נלחם בהם, ולא יכלו לעמוד מפניו, ודוד הכניעם.

   ומלכות בית דוד הוא העיקר בקבלה, ובנבואה מיעקב אבינו וממשה רבינו עליו השלום. כי יעקב אמר: "לא יסור שבט מיהודה" (בראשית מט י), ומשה אמר: “שמע ה' קול יהודה"(דברים לג ז).

   ואמרו רבותינו ז"ל (ב"ב טו.) כי זה הספר כתב עזרא. ובאמת קודם עזרא נכתבו דברי הימים למלכי יהודה, כמו שאמר בספר מלכים, אלא שלא חבר עדיין לכתבי הקודש. אלא שהיה נכתב ספר לבדו בדברי הימים למלכי יהודה, וכן דברי הימים למלכי ישראל, היו נכתבין בספר, אלא שאותו ספר לא חבר אל כתבי הקודש לפי שלא עמדה מלכות ישראל. ולעתיד גם כן מלכות בית דוד תקום לבדה, כמו שאמר הנביא: “ונשיא אחד יהיה לכולם", ואמר: “ולא יהיו עוד לשני גוים, ולא יחצו עוד לשתי ממלכות" (יחזקאל לז כב).

   אבל ספר דברי הימים למלכי יהודה חבר אל כתבי הקודש כמשפט, לספר בו דברי מלכי יהודה, וגלותם עד עלותם מן הגלות. וממלכות בית דוד – היה נשיא עליהם זרובבל בן שאלתיאל, בן בנו של יהויכין, וכן יחס בזה הספר עזרא המלכות עד זרובבל. וחבר עזרא זה הספר בכתבי הקודש על ידי חגי זכריה ומלאכי הנביאים האחרונים. וחברו עם הכתובים ולא עם הנביאים לפי שהוא סיפור דברי הימים, אף על פי שיש בכללם קצת נבואות, אחר שעיקרו נכתב לספר דברי הימים. והיחסים נכתב ונכלל עם הכתובים, כמו ספר רות, שנכתב לספר יחס דוד, ונכתב עם הכתובים גם כן.

   ויש בספר הזה דברים סתומים מאוד, ודברים חלוקים עם דברי שמואל ומלכים. ולפי שהספר הזה הוא סיפור דברי הימים – לא הרגילו ללמדו, ולא ראיתי לאחד מן המפרשים שהשתדלו בפירושו. אלא שמצאתי הנה בנרבונ"א פירושים בזה הספר, לא ידעתי שמות מחבריהם, וראיתי כי הולכים דרך הדרש ברוב. ושאל ממני משכיל אחד מגירונא, מתלמידי אדוני אבי, לפרשו, וראיתי לתת את שאלתו. ולא כתבתי פסוק אחר פסוק, אלא פסוקים הצריכין פירוש. וזה החלי בעזרה [בעזרת] המלמד לאדם דעת.

   אדם שת אנוש זה הוא מספר התולדות זה אחר זה. וכן "קינן מהללאל ירד חנוך מתושלח למך נח שם" (ב-ד). אבל "שם חם ויפת" (ד) – הוא כמו "ראובן שמעון לוי יהודה".

   מלבי"ם

   אדם שת אנוש. ר"ל בן אדם שת ובן שת אנוש. באשר עקר כונת הספר לחשוב היחוס של אנשי הלב והסגולה, שהם בני ישראל שהם סגולה מן העמים, וע"כ קצר ביחוס האומות ולא הזכיר רק הלב והסגולה מהם. וכבר כתב הכוזרי שתחלה היה נמצא הלב והסגולה רק ביחידים והמותר היו כקליפות, וזה היה מאדם ועד נח ומנח עד אברהם, ויש מהם שגם היחידים לא היו סגולה רק היה טמון בו סגולה לדור בניו או בני בניו. ולכן חלק מאמרו זה לג' פסוקים, כי אדם ושת ואנוש היו בעצמם סגולה, לא כן קינן מהללאל ירד שלא היו סגולה רק שבניהם היו לב וסגולה, שהם חנוך מתושלח למך שהיו צדיקים כמ"ש חז"ל. וכן אמרו במדרש ב"ר (כג, ו) בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתק (ר"ל למה חלקם בפסוק מיוחד), א"ל עד כאן בצלם ובדמות, כי לא חזר הצלם והדמות עד חנוך מתושלח למך שהם היו בעצמם סגולה, וכאשר הגיע אל נח שמבניו נבנה העולם, חשב:

   רלב"ג

   אדם שת אנוש וגו'. עד ויקבצו כל ישראל אל דוד חברונה (סימן י"א א'):

   אדם שת אנוש. הנה כלם עד נח היה אב הראשון לשני וזה שאדם הוא אבי שת ושת הוא אבי אנוש וכן כלם עד נח והוא אבי שם חם ויפת:

2. (ב)קֵינָן מַהֲלַלְאֵל יָרֶד

3. (ג)חֲנוֹךְ מְתוּשֶׁלַח לָמֶךְ

4. (ד)נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת

   מצודת דוד:נח שם. כאלו אמר נח הוליד את שם ואת וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   נח שם חם. והיה לו לחשוב בני שם מיד למצוא מרגלית אברהם וכו' עד דוד ומשליך הטפל ומקצר היחס שלו ותופש העיקר וכן דרך כל היחס הזה דדברי הימים וכן בסמוך בני אברהם יצחק וישמעאל אלה תולדותם בכור ישמעאל נביות וכו' ויולד אברהם את יצחק בני יצחק עשו וישראל בני עשו אליפז שמזכיר תחלה ליחס הטפל ואח"כ העיקר:

   מלבי"ם

   נח שם חם ויפת. כי מבניו יצאו השבעים אומות הקדמונים, כי כן חלק בחכמתו את ישוב העולם לשבעים, ומינה עליהם שבעים שרים למעלה. וכבר כתבנו במק"א כי כמו שבהאילן הפרי היא הסגולה והעלים הם השומרים לפרי, והמותר הם קליפות, כן בני אדם יתחלקו לאנשים אלהיים אשר את האלהים יתהלכו שהם הפרי, ובעבורם נטע ה' עץ החיים על תבל וכל בני אדם כולם, ויש אנשים בהמיים שנמשכים רק אחר חומרם, ויש ממוצעים בין שניהם שעוסקים במדיניות וישלימו שכלם ומדותיהם בדתות נימוסיים, והם האמצעיים בין האלהיים ובין הבהמיים, ושלשת אלה נמצאו תיכף בשלשה הבנים בני נח שהיו השורש לכל בני אדם העתידים להולד, כמ"ש (בראשית ט, יח - יט) ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה שם חם ויפת שלשה אלה בני נח, ר"ל ששלשה אלה היו מוכרחים להולד מנח כי מהם נפצה כל הארץ, שיהיה בהם שלש כתות אלה, והיו מוכרחים להתראות תיכף בשרשם, שמבני שם יצאו האנשים האלהיים, ומבני חם יצאו עם הארץ ועבד עבדים יהיה לאחיו, ויפת היה האמצעי, שישכון לפעמים באהלי שם, ואז יהי כנען עבד גם לו:

5. (ה)בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס

   מצודת דוד:בני יפת. לפי שעיקר הספור הוא בעבור אברהם וזרע ישראל הבאים משם ויאריך בהם הספור לזה הניח מלהזכיר את בני שם עד לאחרונה אבל בני יפת ובני חם הספור בהם מעט לזה הקדימם בראשונה ופסק מהם:

   עוד פירושים על פסוק ה: מלבי"ם

   מלבי"ם

   בני יפת. כתב יחוסו של שם באחרונה מפני שבו יאריך, כי בו מצא את המרגלית שהם אברהם וזרעו כמ"ש חז"ל והביאם רש"י, שעקר כונת הספר לחשוב את הסגולה, והתחיל תמיד בהטפל כמו שכן דרכו בכל הספר, והקדים יפת שהיה גדול בשנים ובמעלה מחם

   בני יפת, ובני גומר. לא חשב בכאן רק ראשי השבעים אומות, שגומר היה לו כמה בנים חוץ מארבעה הנחשבים פה וכולם היו לאומה מיוחדת בשם גומר, וע"כ לא הזכירם כי לא היו אומות בפ"ע, רק אשכנז ודיפת ותוגרמה היו לאומות בפ"ע, עד שגומר וג' בניו היו לד' אומות, וכן יון היה לו כמה בנים ונכללו בשם יון, חוץ מארבעה בנים שחשב שהיו ראשי אומות בפ"ע, אבל בני מגוג ומדי לא היו לאומות מפורדים רק כולם היו לאומה אחת תחת שם אביהם מגוג ומדי, והיו מבני יפת י"ד אומות. ובטעם החלופים מריפת לדיפת, מדודנים לרודנים, שבעת כותב ספר דה"י נשתנה שמם וכתבם כמו שהם נקראים בימיו, ויש בזה דרש לחז"ל ב"ר פל"ז (א):

6. (ו)וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכֲּנַז וְדִיפַת וְתוֹגַרְמָה

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   ודיפת. ובתורה כתיב וריפת ברי״ש ובשתי השמות היה נקרא והוא כלל גדול בכל שינוי השמות ולא הזכיר כל חלוף השמות כי רבו מאד:

   רש"י

   אשכנז ודיפת. (בדלי"ת) ובחומש כתיב (בראשית יז) וריפת שמתחלה היו רפין ולא היו מתגברים על ישראל ולסוף נתמלאו דופי וריעוע:

7. (ז)וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישָׁה כִּתִּים וְרוֹדָנִים

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י

   רש"י

   ובני יון אלישה. ומה שלא הזכיר מגוג ומדי לפי שלא הזכיר אלא היחס אבל בני מגוג ובני מדי לא הזכיר לפי שלא יצאו מהם ראשי עובדי כוכבים אלא כל עובדי כוכבים נקראו על שם כתים ודודנים:

   ורודנים. ולהלן (שם) הוא אומר ודודנים כשישראל חוטאים הם באים ורודים בהם וכשיד ישראל תקיפה הם אומרים בני דודינו אתם בתחילה היו נראין כאוהבים בשעת הנאתן לבסוף רודים בהם:

8. (ח)בְּנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם פּוּט וּכְנָעַן

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם

   מלבי"ם

   בני חם. היו שלשים אומות וכוש היה לו כמה בנים חוץ מהנחשבים בפסוק ט' והיו כולם אומה אחת נקראה בשם כוש, ובניו סבא וחוילה היו לאומות מיוחדות, וכן מצרים:

9. (ט)וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּא וְרַעְמָא וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָא שְׁבָא וּדְדָן

10. (י)וְכוּשׁ יָלַד אֶת־נִמְרוֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבּוֹר בָּאָרֶץ

    מצודת דוד:ואת נמרוד. לפי שהיה החשוב מכל בני כוש לזה חשבו לעצמו ולא עם יתר בניו: הוא החל וגו׳. כי עד ימיו היו כל בני אדם שוים ולא התגבר מי מהם למשול על חברו ונמרוד התחיל להתגבר ולמשול בארץ:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    הוא החל להיות גבור בארץ. הוא החל לעשות מלחמות וגבורות בארץ:

    מלבי"ם

    הוא החל להיות גבור. שעשה גבורות ומלחמות ומשל ממשל רב מה שלא היה עד עתה, וכ"ה בפי' המיוחס לרש"י. ובפי' התורה (בראשית י, ח) כתב רש"י כפי הדרש שהמריד את העולם על השי"ת:

11. (יא)וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת־לוּדִים וְאֶת־עֲנָמִים וְאֶת־לְהָבִים וְאֶת־נַפְתֻּחִים

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י

    רש"י

    ומצרים ילד את לודים. בב"ר א"ר אבא בר כהנא כל מוניגנא של מצרים אינה אלא בים א"ר יהושע בן קרחה בד"ה לודים לודיים כתיב בשני יודין לומר לך לודיים לודי ים ענמים ענמי ים להבים להבי ים נפתוחים נפתוחי ים:

12. (יב)וְאֶת־פַּתְרֻסִים וְאֶת־כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת־כַּפְתֹּרִים

    מצודת דוד:אשר יצאו משם פלשתים. ר״ל מבני כסלוחים באה האומה של פלשתים: ואת כפתורים. חוזר הוא על מצרים שהוא ילד את כפתורים:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    פתרוסים. פתרוסי ים כסלוחים כסלוחי ים פלשתים פלשתי ים כפתורים כפתורי ים לפיכך כתוב בשני יודי"ן לדרוש וכן כולם:

    מלבי"ם

    אשר יצאו משם. מכסלוחים, וגם ילד את כפתורים:

13. (יג)וּכְנַעַן יָלַד אֶת־צִידוֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת־חֵת

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י

    רש"י

    וכנען ילד וגו'. י"א הם וכנען עמהם הרי י"ב והיינו דכתיב יצב גבולות עמים למספר בני ישראל (דברים לב ח) כלומר גבולות עמים העמיד כנגד שבטי ישראל שגם הם י"ב כנגד שבטי ישראל הציב גבולות עמים דוגמת אשר הצבת לבדנה (בראשית כא כט):

14. (יד)וְאֶת־הַיְבוּסִי וְאֶת־הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי

15. (טו)וְאֶת־הַחִוִּי וְאֶת־הַעַרְקִי וְאֶת־הַסִּינִי

16. (טז)וְאֶת־הָאַרְוָדִי וְאֶת־הַצְּמָרִי וְאֶת־הַחֲמָתִי

17. (יז)בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם וְעוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמֶשֶׁךְ

    מצודת דוד:עוץ וחול וכו׳. אלו הד׳ היו בני ארם ולקצר חשבם בבני שם כי בני בנים הם כבנים:

    עוד פירושים על פסוק יז: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    בני שם. היו כ"ו אומות, כי גם שלח ועבר היו לאומות מפורדות חוץ מבניו, וע"כ חשבם כאן מצד שהיו אומות, ובפסוק (כד, כה) הזכירם להזכיר שלשלת היחוס עד אברהם

    ועוץ. ר"ל ובני ארם עוץ וחול

    ומשך. ובתורה ומש, שם קצר השם להבדילו בין משך שנזכר בין בני יפת:

    רלב"ג

    ולוד וארם ועוץ וחול וגתר ומשך. הנה קצר בזה והרצון בו לפי מה שנתבאר בתורה שעוץ וחול וגתר ומשך היו בני ארם (בראשית י' כ"ג) והנה אמר בתורה תמורת ומשך ומש והנה היו לו שני שמות:

18. (יח)וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת־שָׁלַח וְשֶׁלַח יָלַד אֶת־עֵבֶר

19. (יט)וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן

    מצודת דוד:נפלגה הארץ. בני הארץ נפרדו זה מזה ע״פ כל האדמה:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    נפלגה. ענין חלוקה והפרדה וכן בפלגות ראובן (שופטים ה):

    רש"י

    כי בימיו נפלגה הארץ. נתחלקו ונתמעטו ימיהם של בריות שמתחלה היו בני אדם חיים ט' מאות שנה ויותר ונחצו בימי ארפכשד ואילך לד' מאות שנה ויותר ומן פלג ואילך נחצו למאתים מאותן ד' מאות:

    מלבי"ם

    כי בימיו נפלגה. שהיה דור הפלגה בימיו, וי"ל כי תחלה היו כולם מדברים שפת עבר ואחר פילוג הלשונות לא נשארה שפה הקודמת רק לבני פלג, דהא אברהם שיצא מפלג דבר שפת עבר, ולכן נקרא הוא פלג, שכולם נפלגו ממנו בלשונם:

20. (כ)וְיָקְטָן יָלַד אֶת־אַלְמוֹדָד וְאֶת־שָׁלֶף וְאֶת־חֲצַרְמָוֶת וְאֶת־יָרַח

21. (כא)וְאֶת־הֲדוֹרָם וְאֶת־אוּזָל וְאֶת־דִּקְלָה

22. (כב)וְאֶת־עֵיבָל וְאֶת־אֲבִימָאֵל וְאֶת־שְׁבָא

23. (כג)וְאֶת־אוֹפִיר וְאֶת־חֲוִילָה וְאֶת־יוֹבָב כָּל־אֵלֶּה בְּנֵי יָקְטָן

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    כל אלה בני יקטן. שהיו מקטין עסקיו, נביא גדול היה עבר אבל שמות אחרים לא נתנו לידרש כי לא ע"פ נביא נתן להם שמות:

    מלבי"ם

    כל אלה בני יקטן. כי במ"ש ומצרים ילד את לודים ואת ענמים היינו שאומות אלה יצאו מחלציו ומבני בניו, אבל במ"ש ויקטן ילד היינו שהיו בניו ממש לא בני בניו:

24. (כד)שֵׁם אַרְפַּכְשַׁד שָׁלַח

    מצודת דוד:שם ארפכשד וכו׳. כאומר העולה מזה ששם ילד את ארפכשד והוא ילד את שלח וכו׳ עד שנולד אברהם:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    שם ארפכשד שלח. למעלה מנה בניו של שם ועתה התחיל שוב פעם אחרת מפני כבודו של אברהם משל לאדם שנפלה לו מרגלית כו' כדלעיל:

    מלבי"ם

    שם ארפכשד. עתה חוזר לחשוב הסגולה שהיתה תחלה באנשים יחידים וחושב מנח עד אברהם, ויש שהיו בעצמם סגולה כמו שם ועבר, ויש שהיו מוכנים שיצא מהם סגולה כמו תרח, וכמ"ש הכוזרי כנ"ל:

    רלב"ג

    שם ארפכשד שלח. הנה הראשון אב לשני עד אברם:

25. (כה)עֵבֶר פֶּלֶג רְעוּ

26. (כו)שְׂרוּג נָחוֹר תָּרַח

27. (כז)אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם

    מצודת דוד:הוא אברהם. הוא הנקרא אחר זה בשם אברהם ע״ש אב המון גוים כמ״ש בתורה:

    עוד פירושים על פסוק כז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    אברם הוא אברהם. עכשיו יחס משם עד אברהם ומי הוא זה אברם שנקרא אברהם:

    מלבי"ם

    אברם הוא אברהם. כמ"ש (נחמיה ט, ז) אשר בחרת באברם ושמת שמו אברהם, להורות שיהיה אב המון גוים, וכל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה (ברכות יג א), לכן אמר הוא אברהם:

28. (כח)בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל

    עוד פירושים על פסוק כח: מלבי"ם

    מלבי"ם

    יצחק וישמעאל. הקדים יצחק שהיה בן הגבירה וישמעאל עשה תשובה והקדימו תחלה, לא כן עשו, בפסוק ל"ד, וכן בתורה (בראשית כה, ט; לה, כט):

29. (כט)אֵלֶּה תֹּלְדוֹתָם בְּכוֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיוֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם

    עוד פירושים על פסוק כט: מלבי"ם

    מלבי"ם

    אלה תולדותם. היו י"ג עם ישמעאל, וכן בני קטורה הם י"ג, וע"ז אמרו במדרש שהיו ראויים י"ב שבטים לצאת מאברהם כי הי"ב שבטים הם י"ג עם לוי, וכמו שהוליד מיתר נשיו היה ראוי שיצאו גם משרה לצד הקדושה:

30. (ל)מִשְׁמָע וְדוּמָה מַשָּׂא חֲדַד וְתֵימָא

31. (לא)יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל

32. (לב)וּבְנֵי קְטוּרָה פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָם יָלְדָה אֶת־זִמְרָן וְיָקְשָׁן וּמְדָן וּמִדְיָן וְיִשְׁבָּק וְשׁוּחַ וּבְנֵי יָקְשָׁן שְׁבָא וּדְדָן

    מצודת דוד:ילדה. כמו אשר ילדה:

    עוד פירושים על פסוק לב: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    קטורה פילגש אברהם. כל גנאי שיכול לספר בהם, הוא מספר משום כבודו של יצחק שכולם היו בני פלגש אבל הוא היה עיקר ואדון הבית:

    מלבי"ם

    ובני קטורה. יען היתה פילגש כמ"ש (בראשית כה, ו) ולבני הפילגשים אשר לאברהם, קורא הבנים על שמה, משא"כ בהגר כתיב (שם טז, ג) ותתן אותה לאברם אישה לו לאשה

    שבא ודדן. ממה שלא חשב אשורים ולטושים ולאומים מבואר שאינם שמות אומות כדעת רש"י בפי' התורה (שם כה, ג), רק שם אומנתם קא חשיב כדעת התרגום:

33. (לג)וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנוֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל־אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה

    מצודת דוד:כל אלה בני קטורה. כי בני בנים הם כבנים:

    עוד פירושים על פסוק לג: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    ובני מדין עיפה ועפר וגו'. ה' ראשי עכומ"ז על כן העמידו חמשה מלכים לכל אומה מלכה דכתיב את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור וגו' חמשת מלכי מדין (מדבר ל"א):

    כל אלה בני קטורה. בשביל כבודו של אברהם:

    רלב"ג

    ובני מדין וגו'. הנה לא מנה בזה המקום בני דדן וידמה מפני זה שלא יהיה הרצון במה שאמר בתורה אשורים ולעושים ולאומים שמות אנשים ולזה לא מנה אותם בזה הספר:

34. (לד)וַיּוֹלֶד אַבְרָהָם אֶת־יִצְחָק בְּנֵי יִצְחָק עֵשָׂו וְיִשְׂרָאֵל

    עוד פירושים על פסוק לד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    בני יצחק עשו וישראל. מפני כבודו של דוד אמר ישראל ולא יעקב:

    מלבי"ם

    ויולד אברהם. כמ"ש (שם כא, יב) כי ביצחק יקרא לך זרע:

35. (לה)בְּנֵי עֵשָׂו אֱלִיפַז רְעוּאֵל וִיעוּשׁ וְיַעְלָם וְקֹרַח

    עוד פירושים על פסוק לה: רש"י

    רש"י

    בני עשו אליפז. כדי לקצר ולהשליכו והזכירו לכבוד יצחק:

36. (לו)בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן וְאוֹמָר צְפִי וְגַעְתָּם קְנַז וְתִמְנָע וַעֲמָלֵק

    מצודת דוד:ותמנע. כאלו אמר ותמנע היתה לו לפילגש ואת עמלק ילדה לו וכן נאמר בתורה ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו ותלד לאליפז את עמלק (בראשית ל״ו:י״ב):

    עוד פירושים על פסוק לו: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ותמנע. בתורה כתב (שם לו, יב) ותמנע היתה פילגש לאליפז ותלד לו את עמלק, והרשב"ם פי' שתמנע הנאמר שם בראש הכתוב נמשך גם למעלה וגעתם וקנז ותמנע, ותמנע היתה פילגש, והראשון זכר והשני נקבה, ובפי' הגר"א ווילנער כמה דוגמאות לזה. אבל יפלא מאד מדוע לא חשב את תמנע בין אלופי אליפז, וזאת שנית שבין אלופי אליפז נחשב אלוף קרח והוא לא נזכר בין בניו, רק בין בני אהליבמה. וע"כ נראה כי אלוף קרח שנחשב בין אלופי אליפז הוא בנו תמנע, ואליפז בא על אהליבמה אשת עשו והוליד את קרח, וע"כ נחשב קרח בין בני אהליבמה ובין אלופי אליפז, וקרח זה נקרא בשני שמות, שאמו קראתו בשם קרח, ואליפז קרא שמו תמנע כשם פילגשו, וע"כ בתחלה כשחשב בני אליפז לא נזכר תמנע בנו בבאור, כי היה ממזר ובעת שנולד היו חושבים שהוא בן עשו, רק נרמז במלת תמנע שנקרא למעלה ולמטה כפי' רשב"ם, ובעת שחשב אלופי אליפז חשבו בין אלופי אליפז, ובשמו קרח, כי אז כבר נודע שהוא בן אליפז, ועזרא למדנו זאת במה שחשב בין בני אליפז את תמנע, שהוא קרח שנחשב בין בני עשו. ודעת רש"י ז"ל שתמנע הנחשבת פה היא פילגש (עשו) [אליפז] והיתה ג"כ בתו, שבא על אשתו של שעיר ויצאה תמנע מביניהם, ולקחה לפילגש, ואין זה זרות שיחשב הבת בין הבנים:

    רלב"ג

    בני אליפז וגו'. הנה הרצון באמרו ותמנע ועמלק הוא שתמנע ילדה לו עמלק לפי מה שנתבאר בתורה (בראשית ל"ו י"ב):

37. (לז)בְּנֵי רְעוּאֵל נַחַת זֶרַח שַׁמָּה וּמִזָּה

38. (לח)וּבְנֵי שֵׂעִיר לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה וְדִישֹׁן וְאֵצֶר וְדִישָׁן

    מצודת דוד:ובני שעיר. לא היה שעיר מבני עשו והזכירו בעבור תמני בת אשתו שהיתה פילגש לאליפז בן עשו:

    עוד פירושים על פסוק לח: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ובני שעיר. מפני שבני עשו השמידו את בני שעיר וישבו תחתם, ותחת אלופי שעיר נעשו אלופים מבניו של עשו, חשב אלופי שעיר כדי שנדע כמה אלופים היו תחתם מבניו של עשו, וכשתמנה תראה שישמעאל ובניו הם י"ג ובני קטורה ג"כ י"ג ועשו ובניו הם ט"ז (שתמנע אינה מן החשבון לשני הפירושים) ובני שעיר הם כ"ו, שנכנסו כ"ו בני עשו תחתם, סה"כ הם ס"ח ועם עמון ומואב שהיו ג"כ ממשפחת אברהם הם שבעים, ובא להודיע שכמו שעמדו שבעים אומות בעולם הכללי עמדו שבעים נפש נשיאים ואלופים וראשים מזרע אברהם, וכנגדם שבעים נפש מבני יעקב שהיו שורש לכלל ישראל כמ"ש האריז"ל בספר הגלגולים, את זה לעומת זה:

39. (לט)וּבְנֵי לוֹטָן חֹרִי וְהוֹמָם וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע

    מצודת דוד:ואחות לוטן תמנע. אחותו מן האם ולא היתה בת שעיר אביו כי אליפז בא על אשת שעיר וילדה לו את תמנע ונעשית פילגשו:

40. (מ)בְּנֵי שׁוֹבָל עַלְיָן וּמָנַחַת וְעֵיבָל שְׁפִי וְאוֹנָם וּבְנֵי צִבְעוֹן אַיָּה וַעֲנָה

    עוד פירושים על פסוק מ: רלב"ג

    רלב"ג

    שפי ואונם. בתורה (שם כ"ג) קרא אותו שפו והנה היו לו שני שמות:

41. (מא)בְּנֵי עֲנָה דִּישׁוֹן וּבְנֵי דִישׁוֹן חַמְרָן וְאֶשְׁבָּן וְיִתְרָן וּכְרָן

    עוד פירושים על פסוק מא: רש"י

    רש"י

    חמרן ואשבן. ובחומש (בראשית ל"ו) כתיב חמדן בתחלה היו חמודים ונחמדין כצדיקים ולבסוף מכוערין כחמור כן דרך החמור בתחילה חמוד ולבסוף נעשה מכוער והסוס מתחלה מכוער ולבסוף יפה:

42. (מב)בְּנֵי־אֵצֶר בִּלְהָן וְזַעֲוָן יַעֲקָן בְּנֵי דִישׁוֹן עוּץ וַאֲרָן

43. (מג)וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ־מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּלַע בֶּן־בְּעוֹר וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה

    מצודת דוד:לפני מלך מלך וכו׳. עד לא עמדו מלכים בישראל: בלע. ר״ל המלך הראשון היה בלע:

    עוד פירושים על פסוק מג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ואלה המלכים. מפרש בב"ר א"ר איבו קודם שלא עמד מלך מישראל (אבל משמלך מלך לישראל) נצב מלך באדום רבי יוסי בן חנינא אומר בשעה שזה מעמיד מלכים זה מעמיד שופטים זה מעמיד אלופים זה מעמיד נשיאים אמר רבי יהושע בן לוי זה העמיד ח' וזה העמיד ח' ושמעתי וכי לא היה לאדום אלא אלו ח' מלכים ולישראל ח' והלא יותר היו יורם אחזיה יואש וכו' אלא זה העמיד ח' מלכים פירוש מזמן שהמליכו אותן ח' מלכים של אדום לא המליכו את מלכי ישראל כי קודם דוד היו וראשי בית אבותיו:

    מלבי"ם

    ואלה המלכים. בתורה לא כתיב וימת הדר רק וימלך תחתיו הדר וכו' ואלה שמות אלופי עשו (בראשית לו, לט - מ), שהיה באדום מלך שבחרו תמיד מארץ אחרת ולא היה בהם מלך מעמם ולא מלך בן מלך, גם היו ביניהם תמיד י"א אלופים מבני עשו שהנהיגו את המדינה עם המלך אשר בראשם, ובעת שכתב משה את התורה היה המלך האחרון הדר עודהו בחיים, וגם הי"א אלופים הנקובים בשמותם היו אז כמ"ש (שמות טו, טו) אז נבהלו אלופי אדום, ומרע"ה נבא שעת ימלוך מלך לבני ישראל תופסק המלוכה מאדום, כי כשזה קם זה נופל כמ"ש (בראשית כה, כג) ולאום מלאום יאמץ, וע"כ אמר שמלכים אלה יתקיימו לפני מלך מלך לבני ישראל ואחר יחדלו, ועזרא ספר לנו שאחר שמת הדר המלך האחרון שהיה בימי משה שאז כבשו ישראל את הארץ וישראל עושה חיל ויהושע היה המלך עליהם, לא קבלו אדום עוד מלך עליהם רק האלופים הנהיגו את המדינה, שעז"א ויהיו אלופי אדום, ר"ל הם נשארו לבדם בהנהגת המדינה, ולא מלך מלך עליהם כל זמן שהיה לישראל מלך, כמ"ש (ש"ב ח, יד) (מלכים א' מב, כג) עד ימי יורם (שם ב' ח, כ):

44. (מד)וַיָּמָת בָּלַע וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן־זֶרַח מִבָּצְרָה

45. (מה)וַיָּמָת יוֹבָב וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו חוּשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי

46. (מו)וַיָּמָת חוּשָׁם וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד בֶּן־בְּדַד הַמַּכֶּה אֶת־מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב וְשֵׁם עִירוֹ עֲוִית

    מצודת דוד:המכה את מדין וכו׳. כשבאו להלחם על מואב בא הוא לעזרת מואב והכה את מדין:

47. (מז)וַיָּמָת הֲדָד וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שַׂמְלָה מִמַּשְׂרֵקָה

48. (מח)וַיָּמָת שַׂמְלָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר

49. (מט)וַיָּמָת שָׁאוּל וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בַּעַל חָנָן בֶּן־עַכְבּוֹר

50. (נ)וַיָּמָת בַּעַל חָנָן וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד וְשֵׁם עִירוֹ פָּעִי וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת־מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב

    מצודת דוד:בת מי זהב. מטרד היתה בת מי זהב והוא שם אדם:

    עוד פירושים על פסוק נ: רלב"ג

    רלב"ג

    בת מטרד בת מי זהב. יתכן שאמו היתה מטרד והיא היתה בת איש שמו מי זהב (זו היא ההשערה השלישית אשר כ' רלב"ג בבראשי' ל"ו מ"ח המו"ל):

51. (נא)וַיָּמָת הֲדָד וַיִּהְיוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אַלּוּף תִּמְנָע אַלּוּף עַלְוָה אַלּוּף יְתֵת

    מצודת דוד:ויהיו אלופי אדום. אחר שמת הדד פסקה מהם המלכות והנהיגו עצמן ע״פ אלופים:

    עוד פירושים על פסוק נא: מצודת ציון

    מצודת ציון

    אלופי. ענין שררה וכן אלופים לראש (ירמיה י״ג):

52. (נב)אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה אַלּוּף אֵלָה אַלּוּף פִּינֹן

53. (נג)אַלּוּף קְנַז אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף מִבְצָר

54. (נד)אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם