נחמיה פרק י״ב

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וְאֵלֶּה הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֲשֶׁר עָלוּ עִם־זְרֻבָּבֶל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ שְׂרָיָה יִרְמְיָה עֶזְרָא

   מצודת דוד:וישוע. הוא יהושע כ״ג והוא עם זרובבל היו ראשי העולים: שריה. ר״ל ואלה הכהנים העולים שריה וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   וישוע. הוא יהושע הכהן הגדול:

   מלבי"ם

   ואלה חושב הראשים שהיו בימי עליית זרובבל בפעם הראשון, ותראה שכל הנזכר פה באו על החתום (למעלה י') רק פה נתוספו ששה אחר שמעיה, ולעומת זה יש שם ששה נוספים שלא נזכר כאן והם צדקיהו פשחור מלכיה דניאל ברוך משולם, שהם באו אח"כ ומפני חשיבותם היו הם לראשי הכהנים והוציאו מפניהם הששה שנחשבו כאן באחרונה, והמספר הוא כ"ב שם וכאן, והלא צ"ל כ"ד משמרות, וצ"ל ששנים מהם היו גם בניהם ראשי משמרות או שישוע כהן גדול שלא חשבתיו היו מבניו שני ראשים:

   רלב"ג

   עם זרובבל בן שאלתיאל וישוע. הוא יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול:

   שריה ירמיה עזרא. כל אלו הנזכרים שהם ראשי הכהנים הם ראשי המשמרות ולא מנה בכאן מהם כי אם עשרים ושנים אולי לא היו שם אז משמרות יותר כי המשמרות היו עשרים וארבע בימי דוד:

2. (ב)אֲמַרְיָה מַלּוּךְ חַטּוּשׁ

3. (ג)שְׁכַנְיָה רְחֻם מְרֵמֹת

4. (ד)עִדּוֹא גִנְּתוֹי אֲבִיָּה

5. (ה)מִיָּמִין מַעַדְיָה בִּלְגָּה

6. (ו)שְׁמַעְיָה וְיוֹיָרִיב יְדַעְיָה

7. (ז)סַלּוּ עָמוֹק חִלְקִיָּה יְדַעְיָה אֵלֶּה רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וַאֲחֵיהֶם בִּימֵי יֵשׁוּעַ

   מצודת דוד:ואחיהם. ר״ל אשר עלו עם אחיהם והמה יתר הכהנים: בימי ישוע. חוזר הוא על הראשים לומר שהיו ראשי הכהנים בימי יהושע כ״ג:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י

   רש"י

   בימי ישוע. שהיו ראשים בימי יהושע כהן גדול:

8. (ח)וְהַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ בִּנּוּי קַדְמִיאֵל שֵׁרֵבְיָה יְהוּדָה מַתַּנְיָה עַל־הֻיְּדוֹת הוּא וְאֶחָיו

   מצודת דוד:והלוים. העולים עמהם היה ישוע וכו׳: על הידות. אשר היה ממונה על ההודות וההילול לראש התחלה כמ״ש למעלה: מתניה וגו׳. ראש התחלה יהודה וכו׳: הוא ואחיו. הוא עלה עם אחיו הם אנשיו ובני סיעתו:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הידות. מלשון הודות והלול:

   רש"י

   הידות. מן כלי שיר לומר שירה:

   מלבי"ם

   והלוים, הנה מן החתומים בין הלוים (למעלה י') לא באו בכאן רק ארבעה הראשונים, ולמעלה לא באו על החתום רק י"ז, ויש לומר שעם השבעה הנחשבים בסי' י"א (ט"ו - כ') הם כ"ד ראשי משמרות, או י"ל שחמשה שהוסיף כאן מן יהודה ואילך משלימים לכ"ב כמספר הכהנים, ומ"ש אחיהם לנגדם הם שני האחים של בקבקיה שהם חרש וגלל שחב בד"ה הם כ"ד, על הידות, לדעתי הוא שם עצם, אחד היה נקרא שמו על הידות, וכ"מ ממה שבא מתניה באתנחתא:

   רלב"ג

   והלוים ישוע וגו'. אלו היו ראשי משמרות:

   על הידות. בא במשקל השלם והוא הפקוד שהוא המקור מבנין הפעל והרצון בו שהם היו ראשי המשמרות על דבר הודות ה' והם המשוררים:

   אבן עזרא

   על הידות שם דבר, כטעם הודות לה', כי הוא משרשו ומענינו.

9. (ט)וּבַקְבֻּקְיָה וְעֻנִּי אֲחֵיהֶם לְנֶגְדָּם לְמִשְׁמָרוֹת

   מצודת דוד:אחיהם. של מתניה ואנשיו: לנגדם. לעומתם ושוה להם היו חלוקים הם עם אנשיהם למשמרות כמוהם:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י

   רש"י

   למשמרות. כמו שמצינו (בדברי הימים א' כ"ד ואילך) שהלוים היו חלוקים לעשרים וארבעה משמרות:

10. (י)וְיֵשׁוּעַ הוֹלִיד אֶת־יוֹיָקִים וְיוֹיָקִים הוֹלִיד אֶת־אֶלְיָשִׁיב וְאֶלְיָשִׁיב אֶת־יוֹיָדָע

    מצודת דוד:וישוע. יהושע כ״ג הוליד את יויקים ושמש הוא תחתיו בכהונה גדולה וכן כולם הנחשבים פה שמשו בכהונה גדולה זה אחר זה:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    וישוע הוליד את יויקים וגו'. כל אלו שבמקרא זה היו כהנים גדולים:

    מלבי"ם

    וישוע הוליד את יויקים, הנה בפסוק זה לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם, אחר שאמרו חז"ל (בסדר עולם פ' למ"ד ובע"ז דף ט') ל"ד שנה פשטה מלכות פרס בפני הבית, ר"ל מבנין הבית עד ימי אלכסנדר מוקדון היו ל"ד שנה, והם אמרו כי שמעון הצדיק יצא לקראת אלכסנדר בשובו ממלחמת דריוש והיה א"כ שמעון הצדיק דור שני לעזרא ונחמיה, כמ"ש הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים וכן כתבו רבים וכן שלמים, ואיך נולדו בזמן הקצר ששה דורות, בפרט לרש"י שכתב שכולם היו כהנים גדולים והגם כי מ"ש ביוחסין שיש להם קבלה שידוע הוא אבי שמעון הצדיק לא ידענו מאין להם הקבלה הזאת בכ"ז לא ידעתי מה הרעש הזה, מי יאמר להם שנולדו באותם ל"ד שנים, אם נאמר שיהושע בן יהוצדק ששב מגלות בבל ובנה הבית היה אז בן ק"ה שנה, והוא ובניו הולידו כל אחד לט"ו שנה, א"כ בעת שהיה יהושע בן יהוצדק בן תשעים שנה כבר נולד שמעון הצדיק ובעת שבנה הבית היה שמעון הצדיק בן ט"ו שנה. ובעת אלכסנדר כבר היה בן מ"ה שנה, ואם היה יהושע בן תשעים בעת בנין הבית היה שמעון הצדיק בן שלשים בעת מלכות אלכסנדר, ומה הרעש הזה, ומבואר למעלה (סי' ג') שבעת נגמרה בנין החומה היה אלישיב נקרא בשם כהן גדול, כי אחרי בנין המקדש מת יהושע ונתמנה יויקים תחתיו ומת יויקים שהיה ג"כ זקן ונתמנה אלישיב, ויוכל להיות שאלישיב ובניו חיו ימים רבים ואחרי מותו בחרו את שמעון הצדיק כי היה יותר ראוי מאבותיו, או שהיה אחד או שנים מהבנים כ"ג במשך הזמן, או ששמשו כולם ע"י מקרה, שאירע טומאה לכ"ג וכדומה, ובזה לא נצטרך לדחוק שסופר מאוחר הוסיף דברים בנחמיה, שנחמיה שהיה בימי יהושע ויוקים כבר ראה כל הדורות הלאה שנולדו כבר בימים ההם, וכיוצא בזה תוכל להשיב בחשבון שחשב בדה"י בבני יכניה תשעה דורות כמו שיתבאר במקומו:

    רלב"ג

    וישוע הוליד את יהויקים וגו'. כל אלו היו כהנים גדולים דור אחר דור:

11. (יא)וְיוֹיָדָע הוֹלִיד אֶת־יוֹנָתָן וְיוֹנָתָן הוֹלִיד אֶת־יַדּוּעַ

12. (יב)וּבִימֵי יוֹיָקִים הָיוּ כֹהֲנִים רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִשְׂרָיָה מְרָיָה לְיִרְמְיָה חֲנַנְיָה

    מצודת דוד:לשריה. למשמרת אנשי שריה היה מריה הראש וכן כולם ולא חש להזכיר כל הכ״ד משמרות והם המה ראשי הכהנים שזכר למעלה בקצת שינוי השמות וגם למעלה לא זכר כ״א כ״ב וכאן כלל בנימין ומועדיה באחת ולא זכר חטוש ואולי כללו במי:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    ובימי יויקים. שהיה כהן גדול היו כהנים הללו הם היו ראשים ראשי בית אב למשמרותם:

    לשריה מריה. למשמרת של שריה היה מריה ראש בית אב ולמשמרת של ירמיה היה חנניה ראש בית אב וכן כולם ואת אשר לא פירש כל העשרי' וארבע משמרות לא דקדק המקרא בכך למנותם כולם:

    מלבי"ם

    ובימי יויקים, נתמנו ראשי אבות אחרים, והנה לא חשב חטוש ולא נזכר מי שהיה תחת מנימין, וי"ל שהם היו חיים והיו ראשי האבות גם בימי יויקים, אמנם מה שיש לתמוה, שלפי הנראה ממ"ש בסי' ג' ויקם אלישיב הכהן הגדול וכו' ויבנו את שער הצאן, בעת בנין החומה כבר היה אלישיב כ"ג, ואיך בברית שכרתו לשמור את התורה (סי' י') שהיה אח"ז חתמו כל שרי אבות הקודמים, ע"ז אשיב לך אחת משתים, אם שנאמר כפי מ"ש (למעלה) שכל מעשה הזאת היה עוד בתחלת עלותם בימי כורש הראשון, או שנאמר שמה שנסתלקו מהיות שרי האבות לא היה מפני שמתו רק מפני זקנתם, ובכ"ז היו שרים ונכבדים מן המאוחרים מהם ולכן באו המה על החתום:

    רלב"ג

    ובימי יויקים היו כהנים ראשי האבות וגו'. לפי שמנה במה שקדם ראשי משמרות הכהנים בימי יהושע הכהן הגדול בא למנות עתה ראשי המשמרות בימי יויקים בנו ואמר כי למשמר שריה היה מריה ראש והנה לא זכרם כלם כי השמיט חטוש. אולי נתחברה משמרתו לאחת מהמשמרות והרצון באמרו לאביה זכרי למנימין כי זכרי היה ראש למשמר אביה ומנימין. או ירצה בזה כי פלטי היה ראש שני משמרות מנימין ומועדיה:

    אבן עזרא

    ולשריה ומריה הלמ"ד מורה כי שריה ראש למריה, או הדבר הפוך.

13. (יג)לְעֶזְרָא מְשֻׁלָּם לַאֲמַרְיָה יְהוֹחָנָן

14. (יד)לִמְלִיכוּ יוֹנָתָן לִשְׁבַנְיָה יוֹסֵף

    עוד פירושים על פסוק יד: רלב"ג

    רלב"ג

    למליכו. הוא מלוך (לעיל ב'):

15. (טו)לְחָרִם עַדְנָא לִמְרָיוֹת חֶלְקָי

    עוד פירושים על פסוק טו: רלב"ג

    רלב"ג

    לחרם. הוא רחם (לעיל ג'):

    למריות. הוא מרמות (שם):

16. (טז)לְעִדּוֹא זְכַרְיָה לְגִנְּתוֹן מְשֻׁלָּם

17. (יז)לַאֲבִיָּה זִכְרִי לְמִנְיָמִין לְמוֹעַדְיָה פִּלְטָי

    מצודת דוד:למנימין למועדיה. המשמרה ההיא היתה נקראת בשתי השמות ע״ש שניהם:

    עוד פירושים על פסוק יז: רלב"ג

    רלב"ג

    למנימין. הוא מימין (לעיל ה'):

    למועדיה. הוא מעדיה (שם):

18. (יח)לְבִלְגָּה שַׁמּוּעַ לִשְׁמַעְיָה יְהוֹנָתָן

19. (יט)וּלְיוֹיָרִיב מַתְּנַי לִידַעְיָה עֻזִּי

20. (כ)לְסַלַּי קַלָּי לְעָמוֹק עֵבֶר

    עוד פירושים על פסוק כ: רלב"ג

    רלב"ג

    לסלי. הוא סלו (שם ז'):

21. (כא)לְחִלְקִיָּה חֲשַׁבְיָה לִידַעְיָה נְתַנְאֵל

22. (כב)הַלְוִיִּם בִּימֵי אֶלְיָשִׁיב יוֹיָדָע וְיוֹחָנָן וְיַדּוּעַ כְּתוּבִים רָאשֵׁי אָבוֹת וְהַכֹּהֲנִים עַל־מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ הַפָּרְסִי

    מצודת דוד:הלוים בימי אלישיב. רצה לומר הלוים אשר היו בימי אלישיב כהן גדול ובימי יוידע בנו אשר כהן תחתיו ובימי בנו יוחנן (הוא יונתן הנזכר למעלה והיה נקרא בשתי השמות) ובימי בנו ידוע בימי כולם היו כתובים ראשי אבות הלוים ההם ואף ראשי אבות הכהנים כמוהם היו כתובים לראשים על מלכות דריוש ר״ל ע״פ מצות המלך אבל לא היו הראשים ההם ראוים אל המעלה ההיא:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    הלוים בימי אלישיב. הלוים הללו היו ראשי בית אבות במשמרות הלוים בימי אלישיב הכהן הגדול והכהנים המנוין למעלה בסמוך הם היו ראשי בית אבות במשמרותם גם בימי אלישיב:

    על מלכות. בימי מלכות דריוש היה דבר זה:

    מלבי"ם

    הלוים בימי אלישיב, ר"ל בימי יויקים נשתנו ראשי האבות של הכהנים ולא של הלוים, כי רוב הלוים לא עלו בימי זרובבל רק בימי עזרא זה מקרוב ולכן עמדו עוד על משמרתם, רק בימי אלישיב אז נשתנו ראשי אבות של הלוים וגם הכהנים שנשתנו אח"כ בימי אלישיב יוידע ויוחנן (הוא יונתן) וידוע כתובים ראשי אבות, ר"ל כתובים במקום אחר, וכן הכהנים שנשתנו על מלכות דריוש הפרסי, ר"ל כ"ז של מלכות דריוש, כל הראשים שנשתנו במשך זמן הזה [כי משך זמן דריוש היה מן אלישיב עד ידוע, כי בימי מלכות יון כבר היה שמעון הצדיק כנזכר לעיל) הם כתובים, עתה מפרש באיזה מקום הם כתובים:

    רלב"ג

    כתובים ראשי אבות וגו'. ידמה שבימי דריוש הפרסי שהיה אבי ארתחששתא היה אלישיב כהן גדול ועוד היה כהן גדול בימי ארתחששתא אחרי מלכו יותר משלשים ושתים שנה כמו שיתבאר במה שיבוא מזה הספר והנה נעשה אז ספר כתובים בו אלו הראשים ואינו אתנו:

23. (כג)בְּנֵי לֵוִי רָאשֵׁי הָאָבוֹת כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים וְעַד־יְמֵי יוֹחָנָן בֶּן־אֶלְיָשִׁיב

    מצודת דוד:בני לוי וגו׳. ראשי האבות מבני לוי היו עוד כתובים על ספר דברי הימים למען יעמוד שמם לזכרון: ועד ימי וגו׳. ר״ל אבל לא התמיד הדבר כ״א עד ימי יוחנן בן בנו של אלישיב כי כאשר כהן הוא עמד ובטלה לבל יעמדו עוד לזכרון:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ועד ימי יוחנן. כל אותן שהיו ראשי אבות הלוים עד ימי יוחנן כהן גדול מנוין שם בדברי הימים:

    מלבי"ם

    בני לוי, היינו הכהנים והלוים שכולם הם בני לוי. ראשי האבות שלהם, כתובים על ספר דברי הימים שהיה להם ספר דברי הימים שהיו כותבים בו כל מה שנעשה בעת ההיא ובו כתבו גם ראשי האבות של בני לוי, עד ימי יוחנן בן אלישיב הוא יונתן בן בנו של אלישיב ולא אמר עד ימי ידוע כי ידוע ויוחנן שמשו בכ"ג בזמן אחד כנזכר לעיל:

24. (כד)וְרָאשֵׁי הַלְוִיִּם חֲשַׁבְיָה שֵׁרֵבְיָה וְיֵשׁוּעַ בֶּן־קַדְמִיאֵל וַאֲחֵיהֶם לְנֶגְדָּם לְהַלֵּל לְהוֹדוֹת בְּמִצְוַת דָּוִיד אִישׁ־הָאֱלֹהִים מִשְׁמָר לְעֻמַּת מִשְׁמָר

    מצודת דוד:וראשי הלוים. עתה חזר לחשוב ראשי הלוים שהיו בימי יויקים כדרך שחשב ראשי אבות הכהנים: ואחיהם. שאר ראשי האבות היו לנגדם ר״ל שוה להם אלו כאלו להודות ולהלל בההלולים אשר צוה דוד להלל בהם: משמר לעומת משמר. כל משמר היה שוה למשמר האחד ולא היה להאחד מעלה ויתרון על האחר והוא כפל ענין במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    משמר לעומת משמר. שהיו חלוקים במשמרותם לומר שירה:

    מלבי"ם

    וראשי הלוים, זה נמשך למטה עמ"ש אלה בימי יויקים. אמנם בימי יויקים ובימי נחמיה ועזרא שכולם היו בזמן אחד היו ראשי הלוים חשביה שרביה וישוע שהם אלה שעלו עם זרובבל כמו שחשב בפסוק ח' ט' שרביה וישוע ומתניה ובקבקיה וכן חשבם בסימן י' ובסי' י"א, וזה כמ"ש בפסוק כ"ב שהלוים לא נשתנו בימי יויקים, והנה חשביה שרביה וכו' היו ממונים להלל להודות והיו ממונים על המשוררים והמנצחים, ומתניה ובקבקיה עבדיה וכו' היו שוערים ושומרים משמר באספי השערים, ר"ל בסף השער שומרי הסף, (וכמ"ש י"א י"ז - י"ט):

    רלב"ג

    וראשי הלוים חשביה וגו'. הם ראשי משמרות המשוררים והם היו מהללים ומודים לה' יתברך במצות דוד איש האלהים:

25. (כה)מַתַּנְיָה וּבַקְבֻּקְיָה עֹבַדְיָה מְשֻׁלָּם טַלְמוֹן עַקּוּב שֹׁמְרִים שׁוֹעֲרִים מִשְׁמָר בַּאֲסֻפֵּי הַשְּׁעָרִים

    מצודת דוד:שומרים שוערים. הוא כפול במ״ש ולתוספת ביאור: משמר. המשמר הזה היה קבוע לשמור באספי השערים והוא בית האספים הנזכר בד״ה והוא שם מקום על ענין ידוע אצלם:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    שוערים משמר. שוערים היו במשמר שלהם לשמור שערי הבית:

    באסופי. כמו בסיפי השערים:

    רלב"ג

    באספי השערים. ר"ל שהם היו ראשים ללוים הנאספים אל השערים לשמרם:

    אבן עזרא

    באסופי השערים האל"ף נוסף והטעם שומרי הספים.

26. (כו)אֵלֶּה בִּימֵי יוֹיָקִים בֶּן־יֵשׁוּעַ בֶּן־יוֹצָדָק וּבִימֵי נְחֶמְיָה הַפֶּחָה וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסּוֹפֵר

    מצודת דוד:אלה וגו׳. ראשי אבות הכהנים והלוים והשוערים האלו היו בימי יויקים וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    הפחה. המושל:

    הסופר. החכם:

    רש"י

    אלה בימי יויקים. אלה היו שוערים בימי יויקים:

    מלבי"ם

    אלה, ואלה לא נשתנו והיו גם בימי יהויקים ובימי נחמיה, שנחמיה ועזרא חיו כל ימי יהויקים, ובימי אלישיב מתו:

    רלב"ג

    אלה בימי יויקים וגו'. ידמה שקודם ימי דריוש הפרסי היו בירושלים נחמיה התרשתא ועזרא הכהן כמו שתמצא כי בימי כורש אמר התרשתא לקצת הכהנים המתיחסים לכהונה אשר לא יאכלו מקדש הקדשים וכבר נכתב שם גם כן נחמיה התרשתא שנאמר אשר בוא עם זרובבל ישוע נחמיה (עזרא ב' ב'):

27. (כז)וּבַחֲנֻכַּת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בִּקְשׁוּ אֶת־הַלְוִיִּם מִכָּל־מְקוֹמֹתָם לַהֲבִיאָם לִירוּשָׁלִָם לַעֲשֹׂת חֲנֻכָּה וְשִׂמְחָה וּבְתוֹדוֹת וּבְשִׁיר מְצִלְתַּיִם נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת

    מצודת דוד:ובחנוכת וגו׳. ובעת שעשו חנוכת החומה לקדש את העיר כמ״ש בסמוך: בקשו. חפשו אחר הלוים להביאם ממקומם לירושלים: מצלתים. על המצלתים וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ובחנוכת. התחלת דבר מה לעמוד בה משם והלאה קרוי חנוך בל׳ מקרא:

    מצלתים וכו׳. מיני כלי נגון:

    רש"י

    ובחנוכת חומת ירושלים. בתשלום חומת העיר לקדש את העיר:

    ובתודות. ובהודאות:

    מלבי"ם

    ובחנכת בקשו את הלוים, אותם שגרו חוץ לירושלים, ובתודות השתי תודות שבם קדשו את העיר כקבלת חז"ל:

    רלב"ג

    ובתודות ובשיר. הם לחמי תודה:

28. (כח)וַיֵּאָסְפוּ בְּנֵי הַמְשֹׁרְרִים וּמִן־הַכִּכָּר סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִַם וּמִן־חַצְרֵי נְטֹפָתִי

    מצודת דוד:ויאספו. ר״ל נאספו מן ירושלים עצמה ומן הככר אשר סביבות ירושלים ומן וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    הככר. המישור:

    רש"י

    ומן הככר. אשר סביבות ירושלים באו המשוררים:

29. (כט)וּמִבֵּית הַגִּלְגָּל וּמִשְּׂדוֹת גֶּבַע וְעַזְמָוֶת כִּי חֲצֵרִים בָּנוּ לָהֶם הַמְשֹׁרֲרִים סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם

    עוד פירושים על פסוק כט: רלב"ג

    רלב"ג

    כי חצרים בנו להם המשוררים סביבות ירושלים. ר"ל שהם בנו סביבות ירושלים ערי הפרזי לשבת בם:

30. (ל)וַיִּטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וַיְטַהֲרוּ אֶת־הָעָם וְאֶת־הַשְּׁעָרִים וְאֶת־הַחוֹמָה

    מצודת דוד:ויטהרו. טבלו מטומאתן: ויטהרו את העם. זרזו את העם לטהר עצמן: ואת השערים. טהרו את השערים מכל טומאה ומיאוס:

    עוד פירושים על פסוק ל: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    ויטהרו. תחלה טהרו את עצמן ואח"כ טהרו את אחרים:

    ואת השערים ואת החומה. שלא תהיה טומאה שם בעיר:

    רלב"ג

    ויטהרו הכהנים והלוים וגו'. הנה תחלה נטהרו הם בעצמם ואחר כן טהרו העם והשערים והחומה מכל טומאה:

31. (לא)וָאַעֲלֶה אֶת־שָׂרֵי יְהוּדָה מֵעַל לַחוֹמָה וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תוֹדֹת גְּדוֹלֹת וְתַהֲלֻכֹת לַיָּמִין מֵעַל לַחוֹמָה לְשַׁעַר הָאַשְׁפֹּת

    מצודת דוד:מעל לחומה. למעלה על החומה: ואעמידה. ר״ל הבאתי שמה שתי לחמי תודה גדולות ר״ל מלחם החמץ שבתודה שהן גדולות מן המצות שבתודה כן ארז״ל ובהן היו מסבבים את העיר לקדשה: ותהלוכות. התחלת ההלוך בהן היה אל הימין: מעל לחומה. ר״ל מן המקום אשר העלם על החומה הורידם והלכו עמהן לפני שער האשפות:

    עוד פירושים על פסוק לא: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    מעל לחומה. שקדש את העיר והלכו השרים ובית דין והכהנים והלוים עם שתי תודות סביב לעיר הכל כמפורש במסכת שבועות כדי לקדש את העיר:

    שתי תודות. שתי לחמי תודה כל לחם ולחם קרוי תודה:

    ותהלוכות לימין. וכאשר יצאו מן העיר כדי לסובבה הלכו לצד ימינה:

    מלבי"ם

    מעל לחומה, יל"פ שהלכו על החומה ממש, ויל"פ אצל החומה כמו ועליו מטה מנשה, ובאמת נסתפק בזה הריטב"א בחדושיו פ"ק דשבועות, ורצה להוכיח שהלכו על החומה כדי לקדש את החלונות ועובי החומה למ"ד דעובי החומה כלפנים, ואעמידה שתי תודות גדולות, הנה חז"ל קבלו בזה שהיו תודות ממש ולקידוש העיר היה צריך להלך סביב לה בלחמי תודה, ומ"ש גדולות היינו בהלחמים הגדולים שהוא לחם חמץ שכל לחם היה נעשה מעשרון מה שאין כן לחמי מצה היה כל לחם משליש עשרון וקבלו שהשתי תודות היו מהלכים זה אצל זה או זה אחר זה אחת נאכלת ואחת נשרפת, וכפי ההשקפה ראשונה פשט הכתוב סותר את הקבלה, שמבואר בכתוב שהלכו חצי העם משמאל לימין וחצי העם הלכו מימין לשמאל, וכבר בארתי זה היטב למעלה סימן ג', שבית נחמיה היה בשער הגיא שהוא באמצע מערב ומשם התחילו ללכת וחצי העם שהלכו לימין הלכו לשער האשפות עד מעלות עיר דוד עד קצה דרומית מערבית ומשם הלכו כל צד דרום ממערב למזרח ובאו אל שער המים במזרח בצד דרומית מזרחית [כמ"ש ל"א - ל"ז] [וכמו שתראה כן למעלה ג' מן פסוק י"ג עד פסוק כ"ו] וההולכים מימין לשמאל הלכו משער הגיא למגדל התנורים שהיו בצד מערבית צפונית [למעלה ג' י"ב] ומשם הלכו ממערב למזרח בצד צפון לחומה הרחבה ושער אפרים עד שער הישנה שהוא בצפונית מזרחית [שם ו' - ח'] משם הלכו במזרח מצפון לדרום ועמדו בשער הצאן שהוא באמצע מזרח [שם א' - ו']. וכן אלה שהלכו לימין באו כנגדם מצד דרום ושניהם פגעו במזרח בשער המטרה, וזה מוכרח בפשט הכתוב וא"א לפרש באופן אחר, וגם חז"ל פי' כן פשט הכתוב, והאמת הוא שחלקו את השתי תודות שהיה בכל אחד עשרה חלות, ולקח חמשה חלות מכל תודה וסבבו בהם לימין לצד דרום וכן לקחו חמשה חלות מכל תודה וסבבו בהם לצד צפון בענין שאל כל צד סבבו בשתי תודות, ודבר זה מוכרח ממ"ש וילך אחריהם הושעיה, דאם תפרש שלכל צד לא הלכו רק בתודה אחת היל"ל וילך אחריה, מבואר כדברי חז"ל שגם לצד ימין הלכו שתי התודות, ובזה נבאר הכתובים שאמר שהעלה את שרי יהודה, ר"ל כל השרים כולם, ואעמידם שתי תודות שבמקום שעלה בשער הגיא עמדו השתי תודות גדולות, עשרה לחם חמץ מכל תודה, ואח"כ נתחלקו לתהלוכות לשתי הליכות, שחמש לחם מכל תודה הלכו לימין מצפון לדרום, וילך אחריהם אחרי שתי התודה שהלכו לימין הושעיה וחצי שרי יהודה שם נתחלקו השרים חצי לימין, והלכו עמהם עזריה עזרא וכו' ומבני הכהנים וכו' ועזרא הסופר לפניהם, ר"ל לפני הכהנים, וכן הלכו עד שער המים שהיה במזרח קרוב אל עשר המטרה:

    רלב"ג

    ותהלכות לימין מעל לחומה. ר"ל ששם היו בנוים מקומות יוכלו להלוך בהם (והם קוררדואר"ש בלע"ז) ועליהם העלה נחמיה את שרי יהודה:

    אבן עזרא

    ואעמידה שתי תודות נקראו כן, כי הם מעמידין להודות לשם והם האומרים שיר של תודה.

    ותהלוכות שם על משקל: תנחומות אל והוא מענין הלך. והטעם: שהעמיד אנשי התודות שילכו לצד הימין.

32. (לב)וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵיהֶם הוֹשַׁעְיָה וַחֲצִי שָׂרֵי יְהוּדָה

    מצודת דוד:אחריהם. אחרי הנושאים את לחמי התודה:

33. (לג)וַעֲזַרְיָה עֶזְרָא וּמְשֻׁלָּם

    מצודת דוד:ועזריה וכו׳. לפי שהמה היו מהיותר חשובים לזה פרטם בשמם:

34. (לד)יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּשְׁמַעְיָה וְיִרְמְיָה

    עוד פירושים על פסוק לד: רש"י

    רש"י

    יהודה ובנימין. שני שרים היו:

35. (לה)וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת זְכַרְיָה בֶן־יוֹנָתָן בֶּן־שְׁמַעְיָה בֶּן־מַתַּנְיָה בֶּן־מִיכָיָה בֶּן־זַכּוּר בֶּן־אָסָף

    מצודת דוד:בחצוצרות. ההולך בחצוצרות היה זכריה וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק לה: רלב"ג

    רלב"ג

    ומבני הכהנים בחצוצרות. כן צותה התורה שיהיו הכהנים תוקעים בחצוצרות על זבחי השלמים והתודות באות על זבח השלמים עם שזה היה יום שמחתם מפני חנכת חומת ירושלים:

36. (לו)וְאֶחָיו שְׁמַעְיָה וַעֲזַרְאֵל מִלֲלַי גִּלֲלַי מָעַי נְתַנְאֵל וִיהוּדָה חֲנָנִי בִּכְלֵי־שִׁיר דָּוִיד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְעֶזְרָא הַסּוֹפֵר לִפְנֵיהֶם

    מצודת דוד:ואחיו. של זכריה: בכלי שיר דוד. הלכו בכלי שיר של דוד:

    עוד פירושים על פסוק לו: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    ואחיו. חביריו של זכריה הכהן:

    רלב"ג

    בכלי שיר דוד איש האלהים. הנה התקין דוד שירים להודות לה' יתברך והיו נתונים השירים ההם למנצחים על כלים מיוחדים מכלי זמר:

37. (לז)וְעַל שַׁעַר הָעַיִן וְנֶגְדָּם עָלוּ עַל־מַעֲלוֹת עִיר דָּוִיד בַּמַּעֲלֶה לַחוֹמָה מֵעַל לְבֵית דָּוִיד וְעַד שַׁעַר הַמַּיִם מִזְרָח

    מצודת דוד:ועל שער העין. משער האשפות הלכו אצל שער העין: ונגדם. נגד עצמן של ההולכים: במעלה לחומה. בדרך המעלה העולה על החומה: מעל. ומשם הלכו מלפני בית דוד ועד שער המים העומד במזרח:

    עוד פירושים על פסוק לז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ועל, מעל. ענינם כמו לפני ואצל:

    רש"י

    ועל שער העין. לפני שער העין הלכו סביבות העיר:

    ונגדם עלו. ולפניהם עלו משער העין למעלות של עיר דוד ואותן מעלות היו לחומה:

    אבן עזרא

    על מעלות עיר דוד הם מדרגות החומה.

38. (לח)וְהַתּוֹדָה הַשֵּׁנִית הַהוֹלֶכֶת לְמוֹאל וַאֲנִי אַחֲרֶיהָ וַחֲצִי הָעָם מֵעַל לְהַחוֹמָה מֵעַל לְמִגְדַּל הַתַּנּוּרִים וְעַד הַחוֹמָה הָרְחָבָה

    מצודת דוד:והתודה השנית. ר״ל אף נשאו את הלחם השנית: ההולכת למול. אשר הלכה מול נגד הלחם הראשונה בשוה לה זה אצל זה ורז״ל נחלקו בדבר: ואני אחריה. ואני הלכתי אחר הלחם ההיא מהצד שהלכה היא ועמי הלכו חצי העם העומדים מעל החומה: מעל למגדל. משער המים הלכו מלפני מגדל וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק לח: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    והתודה השנית ההולכת למול. תודה אחרת שהיתה שנית לחברתה היתה הולכת נגד חברתה בשוה ולא זו אחר זו:

    ואני אחריה. ואני הייתי הולך אחריה של תודה:

    מלבי"ם

    והתודה, גם זה מדבר בהילוך שבצד ימין, ולמ"ד שהלכו שתי התודות זה בצד זה קורא התודה השנית שהולכת למול הראשונה בצדה, ונחמיה הלך אחר תודה זו לבדו, ולמ"ד שהיו הולכות זו אחר זו קרא למול זו שאחריה, כמ"ש בירושלמי פ"ק דסנהדרין ה"ג, שהאחד מדייק והוא יושב ממול היינו בצד, והשני מדייק ומלק את ראשו ממול ערפו שהוא אחריו, ונחמיה הלך תיכף אחר התודה האחרונה ואחריו השרים, ואח"כ הלך עזרא והכהנים אחריו, ועתה ספר מן השתי תודות שהלכו לצד שמאל, ועז"א וחצי העם מעל לחומה מעל למגדל התנורים, ועמדו בשער המטרה:

    רלב"ג

    והתודה השנית ההולכת למואל. הוא כמו למול והרצון בזה לנגד המקום ההוא:

    אבן עזרא

    ההולכת למואל ההולכים למולם ולנגדם והאל"ף במלת למואל תחת וי"ו ממולי והוי"ו למשך, וכמוהו: אם לא יגיד ונשא עונו, שהוא בו למשך.

    להחומה בה"א הדעת כראוי.

39. (לט)וּמֵעַל לְשַׁעַר־אֶפְרַיִם וְעַל־שַׁעַר הַיְשָׁנָה וְעַל־שַׁעַר הַדָּגִים וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל וּמִגְדַּל הַמֵּאָה וְעַד שַׁעַר הַצֹּאן וְעָמְדוּ בְּשַׁעַר הַמַּטָּרָה

    מצודת דוד:ועמדו וגו׳. שם עמדו ולא הלכו עוד יותר:

    עוד פירושים על פסוק לט: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    ועמדו. שם היו עומדים שלא לילך יותר:

    רלב"ג

    בשער המטרה. הוא שער חצר המטרה שהיו שמים בו האסירים:

40. (מ)וַתַּעֲמֹדְנָה שְׁתֵּי הַתּוֹדֹת בְּבֵית הָאֱלֹהִים וַאֲנִי וַחֲצִי הַסְּגָנִים עִמִּי

    מצודת דוד:ותעמודנה. הביאו לחמי התודה והעמידו בבית ה׳ ואני אחריהם וחצי הסגנים הלכו עמי:

    עוד פירושים על פסוק מ: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    שתי התודות. שנשאו אותם לבהמ"ק:

    מלבי"ם

    ותעמדנה, אז התקרב נחמיה וחצי הסגנים שעמו שבאו מצד דרום ועמדו בשער המים, אל התודות שבאו מצד צפון, ותעמדנה שתי התודות בבית האלהים, כי שם פגשו זה בזה, ואני וחצי הסגנים, כי הוא בא לשם מצד דרום, והכהנים אליקים מעשיה וכו' בחצוצרות שהם באו מצד צפון לנגדם, וכן מעשיה ושמעיה, ואז וישמיעו המשוררים את קולם, ויזרחיה היה הפקיד על השירים והזמירות שזמרו אז:

41. (מא)וְהַכֹּהֲנִים אֶלְיָקִים מַעֲשֵׂיָה מִנְיָמִין מִיכָיָה אֶלְיוֹעֵינַי זְכַרְיָה חֲנַנְיָה בַּחֲצֹצְרוֹת

    מצודת דוד:בחצוצרות. תקעו בחצוצרות:

    עוד פירושים על פסוק מא: רש"י

    רש"י

    בחצוצרות. היו תוקעין מתוך שמחתן:

42. (מב)וּמַעֲשֵׂיָה וּשְׁמַעְיָה וְאֶלְעָזָר וְעֻזִּי וִיהוֹחָנָן וּמַלְכִּיָּה וְעֵילָם וָעָזֶר וַיַּשְׁמִיעוּ הַמְשֹׁרְרִים וְיִזְרַחְיָה הַפָּקִיד

    מצודת דוד:וישמיעו. כן שם איש: המשוררים. המה היו המשוררים ובאו גם המה אל בית ה׳ לשורר ועמהם יזרחיה הממונה עליהם:

43. (מג)וַיִּזְבְּחוּ בַיּוֹם־הַהוּא זְבָחִים גְּדוֹלִים וַיִּשְׂמָחוּ כִּי הָאֱלֹהִים שִׂמְּחָם שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְגַם הַנָּשִׁים וְהַיְלָדִים שָׂמֵחוּ וַתִּשָּׁמַע שִׂמְחַת יְרוּשָׁלִַם מֵרָחוֹק

    מצודת דוד:גדולים. ר״ל מספר גדול ורב: כי האלהים שמחם. נתן שמחה בלבם:

    עוד פירושים על פסוק מג: מלבי"ם

    מלבי"ם

    זבחים גדולים, פי' רבים, או ר"ל שמנים ופרים גדולים, כי האלהים שמחם שלא היה שמחה על ידי הסעודות שעשו רק שמחת אלהים עד ששמחו גם הילדים:

44. (מד)וַיִּפָּקְדוּ בַיּוֹם הַהוּא אֲנָשִׁים עַל־הַנְּשָׁכוֹת לָאוֹצָרוֹת לַתְּרוּמוֹת לָרֵאשִׁית וְלַמַּעַשְׂרוֹת לִכְנוֹס בָּהֶם לִשְׂדֵי הֶעָרִים מְנָאוֹת הַתּוֹרָה לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם כִּי שִׂמְחַת יְהוּדָה עַל־הַכֹּהֲנִים וְעַל־הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים

    מצודת דוד:ויפקדו. היו ממנים גזברים על הלשכות העשויות לאוצרות על התרומות ועל הראשית והיא החלה ועל המעשרות: לכנוס. להכניסו בהם מכל שדי הערים את המתנות אשר צותה התורה לתת לכהנים וללוים והם התרומות והמעשרות והוא כפל ענין במלות שונות לתוספת ביאור: כי שמחת יהודה. כי גדלה שמחת יהודה על הכהנים והלוים העומדים על עבודתם ולזה נתנו לב להיות זהירים בדבר המתנות הראוי להם להעמיד גזברים:

    עוד פירושים על פסוק מד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הנשכות. כמו הלשכות:

    מנאות. מתנות וחלק כמו ושלחו מנות (לעיל ח׳):

    רש"י

    ויפקדו. לשון פקידות:

    הנשכות. כמו הלשכות של בית המקדש:

    לכנוס בהם. ובאותן הלשכות היו נותנים כל מתנותיהם של כהנים ולוים ומשם היו חולקין ביניהם:

    מנאות. כמו מנות:

    לכהנים ללוים. כהנים היו נוטלים הראוי להם והלוים הראוי להם:

    העומדים. ומשמשים שם לפני הקב"ה בתודות והודאות:

    מלבי"ם

    ויפקדו, מינו ממונים על הלשכות שבם היו אוצרים את התרומה והראשית שהוא הבכורים וגם המעשרות, כי תחלה היו הלוים חוזרים בערים לקחת המעשרות [כנ"ל י' ל"ח ל"ט], ועתה יכנסו באוצרות מנות [ר"ל מתנות] התורה של הכהנים וגם של הלוים. כי שמחת ששמחו מאד על הכהנים והלוים העומדים על עבודתם, והם שומרים משמרת אלהיהם ומשמרת הטהרה, כמ"ש בתורה ושמרו משמרתך ומשמרת האהל, והם גם כן המשוררים והשוערים, שהגם שזה לא הוקצב מהתורה סדרם דוד ושלמה וע"כ ראו שהלוים העובדים יהיו קודם ללוים אחרים, ולכן מנו פקידים שגם המעשר יובא ללשכות ויתחלק ללוים העומדים בבית ה':

    רלב"ג

    ויפקדו ביום ההוא אנשים על הנשכות. ר"ל שנתמנו פקידים על הלשכות לאוצרות לשים שם התרומות לכהנים והבכורים והמעשרות לכנוס בהם מנות הראיות מן התודה לכהנים וללוים לתבואות שדי הערים אשר ליהודה ובנימין כי רצה נחמיה שיובאו שם גם כן מנות הלוים כדי שיהיו הלוים פנוים לעבוד עבודתם בבית המקדש ולא יצטרכו לשוטט בערים לקחת מעשרותיהם:

    אבן עזרא

    על הנשכות כמו לשכות, זה אומר בכה וזה אומר בכה.

    לאוצרות להיות אוצרות.

    מנאות התורה וכן אשר מינה את מאכלכם והאל"ף תחת יו"ד מניות ולא נשתנה בסמיכות, וכן במצדות עין גדי או הנסמך חסר וכן הוא מנאות מנאות התורה וכן הארון, הארון הברית.

45. (מה)וַיִּשְׁמְרוּ מִשְׁמֶרֶת אֱלֹהֵיהֶם וּמִשְׁמֶרֶת הַטָּהֳרָה וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים כְּמִצְוַת דָּוִיד שְׁלֹמֹה בְנוֹ

    מצודת דוד:וישמרו. מוסב למקרא שלפניו שאמר כי שמחת יהודה על הכהנים וכו׳ העומדים וישמרו משמרת אלהיהם בדבר העבודה המוטלת עליהם ובדבר הטהרה שלא תבוא טומאה למקדש ה׳ והמשוררים והשוערים החזיקו במשמרתם כאשר צוה דוד אל שלמה בנו וכמ״ש בדברי הימים:

    עוד פירושים על פסוק מה: רלב"ג, אבן עזרא

    רלב"ג

    וישמרו משמרת אלהיהם. הוא שמירת בית האלהים ומשמרת הטהרה לשמור שלא תכנס טומאה בבית המקדש:

    אבן עזרא

    ומשמרת הטהרה הוא מגזרת חכמה וממשקלה רק בעבור אות הגרון והיא הה"א האמצעית, נהפכו התנועות להרחיב הקריאה.

46. (מו)כִּי־בִימֵי דָוִיד וְאָסָף מִקֶּדֶם רָאשֵׁי הַמְשֹׁרְרִים וְשִׁיר־תְּהִלָּה וְהֹדוֹת לֵאלֹהִים

    מצודת דוד:כי בימי דויד. כי המשמרות נחלקו בימי דוד ואסף שהיו בימי קדם ראשי המשוררים ותקנו שיר של תהלה והודות לאלהים:

    עוד פירושים על פסוק מו: מלבי"ם, אבן עזרא

    מלבי"ם

    כי בימי דויד, ר"ל אז נתקנו בין מי יהיו המשוררים, ואסף ובניו היו מקדם וכן תמיד ראשי המשוררים, וגם אז נתקנו השירות והזמירות שיר תהלה ושיר הודאה:

    אבן עזרא

    כי בימי דוד ואסף מקדם רצה לומר על מנהגם ותקונם למשוררים מקדם, כן הפקידו אלה משוררים תחתם.

47. (מז)וְכָל־יִשְׂרָאֵל בִּימֵי זְרֻבָּבֶל וּבִימֵי נְחֶמְיָה נֹתְנִים מְנָיוֹת הַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ וּמַקְדִּשִׁים לַלְוִיִּם וְהַלְוִיִּם מַקְדִּשִׁים לִבְנֵי אַהֲרֹן

    מצודת דוד:מניות המשוררים וגו׳. המתנות הראויות לתת להם: דבר יום ביומו. דבר הראוי ביום זה נתנו ביומו ולא אחרו מן המועד: ומקדישים. היו מקדישים את המעשר לתת ללוים והלוים היו מקדישים את המעשר מן המעשר לתת לבני אהרן:

    עוד פירושים על פסוק מז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    מניות. כמו מנות:

    ומקדישים ללוים. היו נותנים במעשר ללוים והם היו נוטלים מעשר מן המעשר ונותנים לכהנים:

    מלבי"ם

    וכל ישראל, כי עד עתה הגם שהיו נותנים מניות השוערים היו מקדישים ללוים, שהלוי היה לוקח מעשרותיו בשדות והוא מפריש מעשר מן המעשר לבני אהרן, ועתה תקנו שלא יתנו ללוים המחזירים על הגרנות רק יביאום ליד הפקידים והם יתנו אל הלוים העומדים בבית ה':

    רלב"ג

    נותנים מניות המשוררים וגו'. ר"ל שכבר היו נותנים להם מנות יחיו בהן דבר יום ביומו כדי שלא תשבת העבודה והיו מקדישין ממון ופירות לתת ללוים והלוים היו מקדישים לבני אהרן או ירצה בזה שישראל היו מכינים המעשרות ללוים ונושאים אותם להם בבית המקדש והלוים היו מכינים לבני אהרן מעשר מן המעשר ונושאים אותו להם בלשכתם: