משלי פרק ח׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)הֲלֹא־חָכְמָה תִקְרָא וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ

   מצודת דוד:הלא חכמה תקרא. ר״ל מעלות החכמה הלא נכרת מפאת עצמה וכאלו היא תאמר אמריה להמשך אחריה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   הלא חכמה תקרא. הלא התורה מכרזת אליכם דברים האמורים למטה בענין:

   מלבי"ם

   "הלא חכמה תקרא - נגד מה שהזונה תבוא בחושך ובאפילה, הלא החכמה תקרא בפרהסיא.

   וכבר התבאר, כי נתינת קול קטן מקריאה, כי:

   * החכמה באה מלמעלה ומקובלת מאת ה' נותן החכמה, והיא תקרא אל האדם שישמע לחוקי החכמה ויקבל אותם,

   * והתבונה תתן קולה, כי היא יוצאת משכל האדם ותתן קול להשמיע שנמצא באדם כוח להתבונן בינה ולהבין דבר מדבר, והאדם ירגיש הקול הזה במעמקי נפשו, והוא יקרא אל התבונה ויוציא אותה משכלו.

   רלב"ג

   הלא החכמה תקרא. אל האנשים:

   ותבונה תתן קולה. לקרוא להם וכדי שישמעו דבריה הן עומדות בראש מרומים עלי דרך להשמיע דבריהם לעוברים ולשבים ולהישירם אל הדרך אשר ילכו בה והמקום שאפשר שיקרא טעות לפי שיש בו נתיבות רבות היא נצבה שם להורות אי זה דרך ילכו בה:

2. (ב)בְּרֹאשׁ־מְרוֹמִים עֲלֵי־דָרֶךְ בֵּית נְתִיבוֹת נִצָּבָה

   מצודת דוד:בראש מרומים. כאלו עומדת בראש ההרים הרמים להשמיע קולה למרחוק: עלי דרך. נצבה אצל דרך מקום יתפרשו ממנו נתיבות רבות ומצויים שם אנשים רבים עוברים ושבים:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   בית. מקום:

   מלבי"ם

   "בראש מרומים - נגד מה שהזונה יוצאת מביתה לחוץ ולרחובות, מצייר שהחכמה יורדת ממרום. ותחילה תעמוד בראש מרומים, עלי דרך הגדול, שהדרך הוא דרך הרבים, ואחר-כך בית נתיבות ניצבה, תתייצב בית נתיבות הקטנים שהולכים בה יחידים איש איש לבדו אל העיר, ומשם תעמוד.

3. (ג)לְיַד־שְׁעָרִים לְפִי־קָרֶת מְבוֹא פְתָחִים תָּרֹנָּה

   מצודת דוד:ליד שערים. וסמוך היא אל מקום השערים אשר לפתח הקריה: מבוא פתחים. ר״ל עשויים המה לבוא בפתחיה כי השערים ההמה פתוחים ועומדים ולזה רבים נכנסים ויוצאים בהם: תרונה. שמה מכרזת החכמה את אמריה וכ״ז הוא ענין מליצה לומר הלא שבחה ידוע וכאלו מכרזת בפרסום רב:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ליד. למקום:

   לפי קרת. לפתח העיר:

   תרונה. ענין הכרזה כמו בחוץ תרונה (לעיל א):

   רש"י

   לפי קרת. תקרה הנתונה על השער ויושבים עליה:

   תרונה. תזעקנה ומה היא אומרת אליכם אישים אקרא:

   מלבי"ם

   "ליד שערים לפי קרת - בשער העיר שנכנסים שם אל העיר, ואחר-כך מבוא פתחים תרונה, תרון בפתחי היחידים.

   והציור הוא:

   * שתחילה תבוא החכמה בדברים פשוטים וחוקים המסורים לכל ההמון, ויצייר שתעמוד על דרך הרבים, ששם הולכים כל העולם, והם פשטות דברי התורה וסיפוריה הפשוטים והמצוות כפי פשוטם, שנמסרים לכלל ההמון בשווה.

   * ואחר-כך תעמוד בית נתיבות, שאין הולכים שם רק אנשים פרטיים, והם דברי תורה שאין נמסרים לכל ההמון רק לחכמים שהם הולכים בנתיבות בפני עצמם, כמו דרך הדרוש ודרך המושכל שבתורה, ודרכי החסידות במצוות וטעמי המצוות,

   * ואחר-כך תעמוד ליד שערים שבו ישבו הסנהדרין והשופטים, והם חוקי התורה שנמסרות לסנהדרין וחכמי לב הגדולים, שהם קיבלו כל תורה שבעל-פה ומהם הוראה יוצאת לכל ישראל,

   * ואחר-כך תרון במבוא פתחים, ששם ישבו יחידים בסתר בחדר הורתם, והם סודות התורה, כמו מעשה בראשית ומעשה מרכבה, שאין נדרשים ברבים, רק ביחיד וליחידי סגולה.

   וארבעה דברים אלה, כנגד אמון פדגוג, אמון רבתי, אמון מכוסה, אמון מוצנע, פרד"ס, כנודע.

   רלב"ג

   ליד שערים. למקום השערים אשר לפתח הקריה להורות באי זה שער יכנסו כשהתקרבו אל הדרוש במבוא הפתחים אשר בבית שירצו להכנס שם באי זה פתח יכנס להביאו אל הדרוש ואמר זה כי בהרבה מהחקירות הקשות יצטרך להכנס בהם בהקדמו' רחוקות מאד מהדרוש ויעתק מהם אל הקדמו' יתקרבו יותר אל הדרוש וכן מדרגה אחר מדרגה עד הגיעו אל הדרוש והנה החכמה והתבונה יישירו תמיד בזאת החקירה אל הדרכים והסדרים אשר יובילו אליה וזה מאמרם על צד מליצת השיר הבינו פתאים ערמה וגו':

   אבן עזרא

   קרת קריה.

4. (ד)אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא וְקוֹלִי אֶל־בְּנֵי אָדָם

   מצודת דוד:אליכם. ואלה אמריה אליכם אישים וגו׳:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אישים. אנשים:

   מלבי"ם

   "אליכם אישים אקרא - אישים הם הגדולים, אליכם תבוא קריאת החכמה בייחוד.

   וקולי אל בני אדם - ויתר בני אדם הקטנים ישמעו את קולי, הגם שאין הקריאה מיוחדת להם.

   כי החכמה לא תבוא רק בלב אלה שקידשו את לבבם להיות מקדש לה, והסירו כל השיקוצים וציורים הרעים מהיכלה, עד שייקראו בשם חכם לב, שליבם מושל בחכמה, ובכל זאת תתן קולה לכל המון בני אדם, ואיש איש יזכה לקבל ממנה כפי הבנתו, עד שתתן קולה גם אל הנלוזים ממנה מפני הפתיות או הכסילות, שעל זה אומר -

   אבן עזרא

   אישים עשירים, אל בני אדם עניים כמו כן, גם בני אדם גם בני איש והענין יחד עשיר ואביון.

5. (ה)הָבִינוּ פְתָאיִם עָרְמָה וּכְסִילִים הָבִינוּ לֵב

   מצודת דוד:ערמה. התחכמות ותחבולות להערים להסיר הפתיות: הבינו לב. תנו בינה אל הלב:

   עוד פירושים על פסוק ה: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מלבי"ם

   הבינו פתאים ערמה, שהערמה הוא הפך הפתיות, שהפתי הוא נלוז מחקי החכמה מפני שלבו נפתה לכל דבר ואין בו ערמימות לעיין ולחשוב על דרכיו, והחכמה תתן בלבו ערמימות כמ"ש (א' ד') לתת לפתאים ערמה וכמש"פ שם, וכסילים הבינו לב, הכסילים נבדלים מן הפתאים שהם אינם חסרים חכמה שהכסילות יהיה לפעמים בעל דעה גדולה, רק שהוא נלוז מחקי החכמה מפני ציורי התאוה ומדות הרעות המושלים בו, ולבו שהוא הכח הממשלה אשר בנפש לא יוכל להתגבר על יצרו, ולכן יחלוק על חקי החכמה העומדים לשטן לו בפני תאותו, וע"כ החכמה אומרת להם שיבינו לב, שילמדו למשול ברוחם ושלבם יתגבר על תאותם ובזה יפנו דרך לחכמה לשכון כבוד בהיכלם:

   רלב"ג

   הבינו פתאים ערמה. השתדלו להתישר אל החכמה ואחשוב שזאת הערמה תשלם בהתבוננות במלאכת ההגיון כי היא תיישר השכל אל דרכי ההשתדלות והעיון וכסילים תנו בינה לבבכם בענינים העיוניים:

   אבן עזרא

   ערמה שיערימו להסיר הפתיות מהם.

   ולב דעת או הבינו ערמה ללב, והוא פועל יוצא.

6. (ו)שִׁמְעוּ כִּי־נְגִידִים אֲדַבֵּר וּמִפְתַּח שְׂפָתַי מֵישָׁרִים

   מצודת דוד:נגידים. ר״ל דברים חשובים ונכבדים: ומפתח שפתי. מה ששפתי פותחים לדבר המה דברים מישרים וכפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נגידים. שרים וחשובים:

   רש"י

   שמעו כי נגידים אדבר. דברי נגידות וחשיבות:

   מלבי"ם

   שמעו כי נגידים אדבר, עתה יציע איך גלה השי"ת את החכמה ונתנה לבני אדם ע"י התורה אשר נתן לעמו, והשקיף בזה ארבעה ענינים, שבכל מצוה יש דבור ואמירה, האמירה הוא הלשון שבו נאמרה המצוה בתורת הכתב, והדיבור הוא פי' המצוה שמסר בעל פה, שבו פי' המצוה באורך, ובכ"מ שאמר וידבר ה' אל משה לאמר, ר"ל במלת וידבר, שדבר עמו בארך והודיעו פרטי המצוה והלכותיה בע"פ, ובמלת לאמר ר"ל וכה אמר, שהוא הלשון שבו נאמרה תורת הכתב, ועוד יש שני ענינים, א] טעמי המצות וסודם, ב] ענינים מקובלים שהם סודות וצפונות, כמו סתרי תורה ומעשה בראשית ומעשה מרכבה, ובכל אחד כפלים לתושיה, כמ"ש אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם, ענינים רמים וגבוהים שנאמרו לאישים גדולי העם וחכמיהם, וענינים פשוטים שנאמרו להמון, והיה על תורת הפה שהיא רוב התורה שרובה על פה אמר שמעו כי נגידים אדבר, שתורת הפה שבו דברתי בארך כל הלכות המצות ופרטיהן ופירושיהם שזה מצויין במלת וידבר, הם נגידים, שהנגיד הוא הפוקד על העם וכן באו כפוקדים ומצוים לעשות, וכן כמו שהנגיד הוא הגדול והנכבד בעם כן כולם ענינים גדולים והלכות גדולות וקבועות, הנמסרים לנגידי העם ומוריהם, וזה נגד אליכם אישים אקרא, ובכ"ז גם מפתח שפתי מישרים, שהשפה תציין הדבר הפשוט הנגלה, ומפתח השפה היא התחלת הדבור הפשוט שהוא מיוחד אל ההמון הבלתי מבינים דברים נגידים וגדולים, הוא ג"כ מישרים, שגדר המישרים הם דברי יושר המתקבלים אל השכל אשר כל אדם חזו בישרם ויבינו בם ביושר לבב:

   רלב"ג

   שמעו. כי דברים נכבדים אדבר ופתיחת מאמרי היא דברי יושר ואמר זה שלא יחשוב חושב שהוא מדבר בזה על צד ההפלגה והגוזמא כמשפט המאמר בשירים ובמשלים כי הנה חכי ידבר אמת לא רשע וכזב הנה כל אמרי פי הם בצדק וביושר אין בהם מה שיטה מדרך האמת:

   אבן עזרא

   נגידים כמו נגיד והם דברים משובחים וכן הלא כתבתי לך שלישים מן ושלשים על כלו, כי יש למלך משנה גם שליש.

7. (ז)כִּי־אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכִּי וְתוֹעֲבַת שְׂפָתַי רֶשַׁע

   מצודת דוד:ותועבת וגו׳. דברי רשע מתעבות שפתי מלדברם:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   יהגה. ידבר:

   מלבי"ם

   כי אמת יהגה חכי, החיך הוא הטועם את המאכל, והיא מליצה על טעמי המצות שגם הם לא נכתבו רק נמסרו להגות ולחשוב ולעיין בם, גם הם נפלגו אל האישים ואל בני אדם ההמונים, שהאישים הגדולים ישיגו בטעמי המצות עניני אמת, מעניני הנפש וקשורה עם אלהים ועניני הדיבוק האלהי וחלות רוחו על שומרי מצותיו, כי כל המצות לפי סודם נצפנו בם אמתיות מקובלות בסדר העולמות ותקונם וקשורם וסוד הנפש וקשורה עם המציאות בכללו, והורדת האלהות והאצילות והשפע וחיבור האורות העלותם וירידתם ע"י המצות, שכולם הם אמתיות אשר תהגה בם החכמה בהגיון השכל, בסתר ומצפון, שזה נרמז בחיך, שהוא הדבור הפנימי מן הלשון והפה והשפה, והנסתר מכולם, ובכ"ז יש טעמים לכל מצוה להסבירם גם לפני ההמון, שכולם באו להרחיק את הרשע והעול ומדות רעות ואמונות זרות ככל הטעמים שנתן המורה בח"ג מספרו, שגם הם יש להם מקום לפי קול החכמה אל בני אדם ההמונים, ועל זה אמר ותועבת שפתי רשע, שהשפתים מורים על הדבור הנגלה שהם הטעמים הגלוים הם להתעיב את הרשע ולהרחיקו:

8. (ח)בְּצֶדֶק כָּל־אִמְרֵי־פִי אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ

   מצודת דוד:בצדק כל אמרי פי. נאמרים בצדק:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   נפתל. עקמימות כמו ועם עקש תתפתל (תהילים י״ח:כ״ז):

   רש"י

   נפתל ועקש. עקמומיות:

   מלבי"ם

   בצדק כל אמרי פי, עתה ידבר על תורת הכתב, שזה מצוין במלת אמירה, שהוא הלשון שבו נאמרה כל מצוה, וכולם נאמרו בכח החכמה העליונה, שעז"א אמרי פי, שהשפה מרמז על החכמה, הם לפי פשוטם נאמרו בצדק, שמכולם צדק ילמדו יושבי תבל, וזה שוה לכל בני אדם, וגם יש בהם דברים מיוחדים ליחידי סגולה במה שאין בהם נפתל ועקש, שבאמרים של ב"ו ימצאו זרים היוצאים מכללי הלשון, ומאמרים מיותרים ובלתי מתוקנים, אולם בתורת הכתב לא נמצא נפתל ואף עקש, כי כל הזרים והיתורים והסרוסים שנמצאו בתורה בכולם יש חכמות רמות ודרושים וסודות ופליאות חכמה למשכילים שכל טוב ברוח ה' עליהם:

9. (ט)כֻּלָּם נְכֹחִים לַמֵּבִין וִישָׁרִים לְמֹצְאֵי דָעַת

   מצודת דוד:למבין. למי שיש לו בינה להבין אמריה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נכוחים. ענין יושר כמו עשות נכוחה (עמוס ג):

   מלבי"ם

   כולם, ובענין הרביעי שהם סודות התורה וצפונותיה, יש שישיגו אותם על ידי כח הבינה שיבין על ידי בינתו בגדולות ה' ומעשיו ופליאותיו במעשה בראשית, ובצבאיו ומחנותיו במעשה מרכבה, ויש שישיגו אותם על ידי הדעת, שהם ידיעות הצחות שבנפש קדושים ברי לבב בעניני האלהות, והתבאר אצלי כי מתנאי הדעת שיהיה ישר, שהיושר הוא הקו היותר קצר בין שני נקודות מונחות, כי הדעת יפול על כל דבר שנודע לאדם ע"י השגת החושים או מושכלות ראשונות, וצריך שיכוין את הדבר המדעי בדרך היותר קצר להשיגו, וזה קשה מאד בידיעות האדם, שע"פ הרוב ילך במעגלים סבוביים וינסה ויבחון עד שיגיע לידיעה ברורה, אבל הידיעות הצחות של סודות התורה הם ישרים למוצאי דעת, שהמוצאים בנפשם דעת אלהים ימצאוהו ע"י התורה וע"י עזר אלהים בדרך ישר וקצר, והבינה מתנאה היא הנוכחית שהנוכח הוא המגביל נגד נקודה מקבלת לו, והמבין יבין מן הקודם אל המאוחר ע"י הגיון והיקשי התבונה, ולרוב לא יגביל תבונתו לנוכח המושג, כי היקשיו יוליכוהו שולל אל צדדים רבים, אבל סודות התורה המושגים לחכם ומבין מדעתו כולם נכוחים למבין, שישיג נכח ה' כבודו וגדלו ומעשיו בלא שום נטיה מן נקודת האמת:

   רלב"ג

   כלם נכוחים. כל דברי נכוחי' וישרים למי שיבינם וישיג מה שבהם מהחכמה:

   אבן עזרא

   נכוחים אמת.

10. (י)קְחוּ־מוּסָרִי וְאַל־כָּסֶף וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר

    מצודת דוד:ואל כסף. ר״ל היו רוצים לקחת מוסר תוכחתי מלקחת את הכסף:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    מחרוץ. מין זהב טוב:

    רש"י

    מחרוץ. ממיני הזהב הוא:

    מלבי"ם

    קחו מוסרי ואל כסף, הכסף ניתן בהוצאה וקונים בו כל דבר הצריך, משא"כ החרוץ אינו ניתן בהוצאה רק שאוצרים אותו בין סגולות ואוצרות, עפ"ז ממשיל מוסר החכמה אל הכסף שכבר התבאר כי יראת ה' מוסר חכמה, שיען שאין על חקי החכמה מופתי הדעת, ויצרי לב האדם מתנגדים אל החכמה, צריך לאסור כחות נפשו במוסר שהיא יראת ה', שעי"ז יקבל חקי החכמה וישמרם מיראת ה' שצוה עליהם, וא"כ מוסר החכמה הוא דבר הניתן בהוצאה שעל ידה קונים חקי החכמה ואוצרים אותם באוצר הלב, כמ"ש יראת ה' היא אוצרו, עפ"ז צוה שיקחו מוסר החכמה ולא ישתדלו בקיחת הכסף, כי בעד הכסף יקנו דברי הבלים ועניני הזמן שאין בם ממש, ובעד מוסר החכמה יקנו סגולות יקרות שהם דברי החכמה היקרים מכל חפץ, ודעת מחרוץ נבחר ונגד החרוץ שאין מוציאים אותו בהוצאה רק אוצרים אותו באוצר מפני שהוא דבר יקר, טוב יותר לאצור דברי דעת, שהם דעת אלהים וסוד הנהגתו והשגחתו וכל הידיעות היקרות, שהם מתעצמות בנפש וממלאים אותה באוצר מלא כל כלי חמדה, יקרים מחרוץ שאין יתרון לו מהם כי אם ראות עיניו:

    רלב"ג

    קחו. בחרו בלקיחת מוסרי יותר מלקיחת הכסף הדעת אשר איישיר אליכם הוא יותר נבחר מזהב הנה החכמה היא טובה מכל מרגליות וכל חפצים אחרים שיחפוץ האדם בשאר ענינים זולתי בעיון לא ישוו בה אמרה החכמה לגלות הדברים ההכרחיים בהמצאתה:

11. (יא)כִּי־טוֹבָה חָכְמָה מִפְּנִינִים וְכָל־חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ־בָהּ

    מצודת דוד:וכל חפצים. כל הדברים שאדם חפץ ורוצה בהם לא ידמו אליה:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    מפנינים. מרגליות:

    לא ישוו בה. לא ידמו לשויה:

    מלבי"ם

    כי טובה חכמה מפנינים מפרש מ"ש קחו מוסרי ואל כסף, כי הדבר שקונים בעד הכסף גם אם יהיו פנינים שהם דברים יקרים טוב מהם מה שקונים בעד מוסר החכמה, שבו קונים את החכמה שתהיה קנין בנפש והיא טובה מפנינים וכבר אמר למעלה (ג' ט"ו) יקרה היא מפנינים, ושם מדבר מענין היוקר ושם בארנוהו, ופה מדבר לענין הטוב, שהפנינים הטוב שבהם הוא שיש בם סגולה להעלות חן על נושאם, והחן הזה הוא רק בעיני בני אדם, אבל ע"י החכמה ימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם, כנ"ל ג' ד', ושם בארנוהו, וזה יותר מחן הפנינים, והגם שבעד הכסף יקנה דברים שהגוף חפץ בהם מאכלות ערבות ותענוגי בני אדם, ובעד החכמה צריך לתת ולהשליך כל חפצי הגוף ולחסום כל תאותיו, הלא כל חפצים לא ישוו בה, והיא יקרה מכולם, עד שמה שיחליף חפצי גופו בעד החכמה ישיג בעדם דבר היקר ונעלה יותר מהם:

12. (יב)אֲנִי־חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא

    מצודת דוד:שכנתי ערמה. אני שוכן בערמה ר״ל א״א לעשות תחבולות להערים להנצל מיד היצה״ר המסית בזולת חכמת התורה: ודעת. אני ממציא להודיע מחשבות העוזרים על הצלה מיד היצה״ר המסית וכפל הדבר במלות שונות:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מזמות. מחשבות:

    רש"י

    שכנתי ערמה. אצל ערמה, שכיון שלמד אדם תורה נכנס בו ערמימות של כל דבר:

    מלבי"ם

    אני חכמה שכנתי ערמה, הערמה היא הכח אשר בנפש לשקול כל דבר טרם העשותו כמ"ש כל ערום יעשה בדעת, והפוכו הוא הפתי, ולפעמים יערים האדם לרעה, אבל מי שאסף אל נפשו חקי החכמה הוא ישתמש בערמתו לחשוב דרכו עפ"י חקי החכמה, ולהתיעץ עם נפשו בכל דבר ולערום שיהיו מעשיו כפי חוקי החכמה, שעז"א לתת לפתאים ערמה, שהחכמה תלמדם לערום ולחשוב על מעשיהם, ועז"א שאני חכמה אני שוכנת אצל הערמה, כי הערמה בלא החכמה תהיה לרוע לרוב.

    ודעת מזמות אמצא המזימות הם מחשבות העמוקות בחכמה, וע"י שיעמיק במחשבת החכמה ימצא דעת להשיג ידיעה ברורה ממנה, שע"י עומק העיון בה יקבעו החקים בלבו ליסוד נאמן, עד שישובו אצלו כמושכלות ראשונות או מוחשות, בענין שהערמה היא שוכנת קודם החכמה, ואחריה המזימות, ואחריהם הדעת:

    רלב"ג

    אני חכמה שכנתי ערמה. במקומות שנמצאת שם ערמה ודרך השתדלות והם הסדרים ההגיונים ויצטרך לו גם כן שימצא יראת ה' רוצה לומר לקיחת המוסר במדות ויצטרך לו עוד לשנא רע כדי שיתרחק מדרכיו וישנא מדת הגאוה כי היא מסירה השלימות מהאדם וישנא דרך רע בדעות ודברים המציעים שרשים כוזבים כי אלו ימנעו ממצוא החכמה לפי שהמעיין ירצה להמשיך המאמרים במה שאחר ההתחלות באופן שהוצעו ההתחלות וירצה להמשיך תמיד לשמרם וזה יביאהו לטעות בהם:

    אבן עזרא

    שכנתי ערמה חסר בי"ת, כמו: שכן ארץ. והטעם: שהערמה צריכה חכמה שלא תכון זולתה.

    ודעת מזמות אמצא וידיעת מזימת הדורשים אותו אמצא ואגיע עד תכלית כוונתם. ויתכן לפרש אני חכמה מכרת ויודעת כל ערמה, כאילו שכנתי בתוכה וגם אני יורדת לסוף דעת כל מזמה, ולפי שהדעת היא הנמצאת אחר החכמה והתבונה, אמר מלת אמצא. והטעם: כי לא יבצר מן החכמה כל מזמה.

13. (יג)יִרְאַת יְהוָה שְׂנֹאת רָע גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי

    מצודת דוד:יראת ה׳. תוכן יראת ה׳ היא לשנוא את הרע והם הגאות ודרכי עבירה והמהפך אמרי פיו ממחשבות לבו: שנאתי. ר״ל את כל אלה שנאתי גם אני:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    גאה וגאון. שניהם ענין גאוה:

    רש"י

    יראת ה' שנאת רע. זהו המוסר שהחכמה מכרזת לבריות:

    מלבי"ם

    יראת ה', וכבר התבאר כי יראת ה' ראשית דעת (למעלה א' ז') שבאשר התחלות החכמה לא יודעו במופת, א"א לבא בם לכלל דעת שידע אותה בידיעה ברורה רק ע"י המוסר ויראת ה', שע"י יקבע בלבו להאמין ולעשות כחקי החכמה שנקבעו מה', וא"א שיגיע ע"י מזימות ומחשבות עמוקות בחכמה לכלל דעת, רק ע"י שיקדם לה יראת ה', וכבר התבאר ג"כ (שם פסוק ב') במ"ש לדעת חכמה ומוסר שא"א להגיע בחכמה לכלל דעת רק ע"י המוסר שהיא יראת ה', כי באשר חקי החכמה הם סותרים אל טבע לב האדם שמטבעו להעלות על לבו ציורים רעים שהם הפך החכמה ויש להם מלחמה עם חקי החכמה, ובשגם בעת ימשלו בנפשו ציורי הגאוה, שעי"ז יהיה חכם בעיניו, שע"י גאותו ידמה בלבו כי יצרי לבבו הם חקי החכמה וראוי ללכת בהם, והוא ילך הפך מחקי החכמה, וא"א שישיג דעת חכמה רק ע"י יראת ה', ועז"א כי יש תקנה להשקיט שאון גלי הנפש וציוריה הרעים ע"י יראת ה' מוסר חכמה, כי יראת ה' שנאת רע גאה וגאון, ועת תמשול היראה בלבבו ילבש ענוה ויכנע לפני חקי החכמה הנתונים מה' והציורים הרעים כמו ציורי קנאה ותאוה ימחו מלבו ע"י היראה, אולם כבר אמרו אם אין יראה אין חכמה אם אין חכמה אין יראה, כי היראה לבדה לא תועיל מאומה, שאם יודע חקי החכמה אף שיש בלבו יראת ה', לא ילך בחקי החכמה מפני דרך רע ופי תהפוכות, ר"ל מפני שכבר הנהיג נפשו אל מנהגים שהם הפך ממנהגי החכמה, כי האדם בנערותו ימשלו בלבו ציורים הרעים ונעשו אזרחיים בנפשו, ועשו להם שם דרך סלולה, עליהם ילכו כל מחשבותיו ופעולותיו, וגם כחות השכל והבינה ידבר פי תהפוכות ר"ל יחוקקו להם חקים כפי ציורי התאוה המושלים בנפשו שהם הפך מן החכמה, וזה נקרא פי תהפוכות שפה מרמז על החכמה, אבל ע"י שתלוה החכמה אל היראה ינצל מכל זה, כי דרך רע ופי תהפוכות שנאתי, שהם שנואי החכמה, שהיא תוליכהו בדרך טוב ותדבר בפי חכמה, וכאשר תלוה עמה היראה שהיא תכניע גאון וגאות הנפש וציורה הרעים, אז ימצא דעת חכמה ויקבעו בלבו בדעת ברורה:

    אבן עזרא

    יראת ה' שנאת רע שנאת מקור בשקל מלאת ורע כלל כל חסרון ופרט ממנו גאה וגאון ודרך רע ופי תהפוכות.

    דרך רע הנהגה רעה.

    ופי תהפוכות שמתהפך מענין לענין. ואמר: שנאתי כאילו אמר, שיראת ה' היא שנאת אלה, גם אני שנאתי אותם כטעם: הלא משנאיך ה' אשנא ובעל הטעמים ששם טעם מפסיק במלת ופי, לא ראה זה הפירוש ואולי שמלת ופי דברי החכמה, וכאילו אמרה: אני חכמה שכנתי ערמה ודעת מזמות אמצא וידעתי כי יראת ה' שנאת רע וגאה וגאון ודרך רע ופי ר"ל מאמר כמו: כי על פי ה' וזולתם, או הסכמתי ודעתי כמו פה אחד טוב אל המלך, תהפוכות שנאתי, כי החכמה והתהפוכות שונאים זה את זה כי לא יעמדו בנושא אחד.

    ותהפוכות כולל כל נגד וכל הפך מהטוב והיושר.

14. (יד)לִי־עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה

    מצודת דוד:לי עצה. בי ימצא עצה להנצל מיד היצר הרע המסית: ותושיה. ר״ל על ידי יותש כח היצר הרע: אני בינה. אני הנותן בינה להלחם למולו: לי גבורה. על ידי יתגבר עליו וכפל הדבר פעמים הרבה כדרך המליצה ולחזוק הענין:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ותושיה. תשות הכח:

    מלבי"ם

    לי עצה ותושיה, העצה היא ההסכמה שיסכים איך לעשות בדבר שיש בו כמה דרכים ומתיעץ באיזה דרך יבחר נאמר שמתיעץ, וההסכמה שהסכים בלבו היא העצה, ואחר שגדר החכמה היא בדבר שיש בו שני דרכים במציאות, והחכמה תלמדנו הדרך הנבחר, א"כ חקי החכמה הם עצות אל האדם באיזה דרך ילך. וכבר בארנו שהתושיה היא המעשה בחכמה, וכמ"ש יצפון לישרים תושיה, שה' הכין מעשים נפלאים שיעשו בכל דור ע"פ החכמה ע"י ישרים שיעמדו באותו דור, ור"ל שלהחכמה תיוחס בין העצה ובין המעשה הנפלאה ע"פ החכמה, ומפרש אני בינה לי גבורה, כי אל העצה צריך בינה, שהמיעץ צריך להתבונן על כל הצדדים האפשריים ולברר מתוכם הטוב שעליו יסכים, וכמ"ש חז"ל מרבה עצה מרבה תבונה, וע"י שאני בינה, לי עצה, ולתושיה שהם המעשים המופלאים ע"פ החכמה צריך גבורה לפעול הדברים, וע"כ עמ"ש לי תושיה מפרש אני גבורה, שאני נותן גבורה לישרים לפעול התושיה שצפנתי להם:

    רלב"ג

    לי עצה. וזה כי העצה תלקח בדברים העצמיי' כאילו תאמר שהעצה במי שהוא חלוש החום לחממו ובשיאכילוהו דברים חמים והנה העצה תהיה בחכמות המישרות לצד המעשה כמו חכמת הרפואה עבודת האדמה ומה שידמה להם ולי ג"כ תושיה רוצה לומר השגת הנימוס המושכל אשר בדברים והוא מהותו ומשיגיו העצמיים ואלו הם חלקיו הפנה הראשונה להעיר על תועלתם ומהותה איך לא תצטרך לזכות הדברים ההכרחיים קודם ההשתדלות בה לפי שכבד זכרה אחר החכמה וזה ממה שצריך שתוקדם תחלה החכמה קודם השתדלות בבינה וכבר זכר זה בביאור במה שקדם:

    אני בינה לי גבורה. ר"ל כי לחכמה יהיה ההשגה בדברים הנמשכים לפי הסדור הטבעי ואמנם מה שיתחדש שיהיה כנגד הסדור ההוא כמו הענין בנפלאות והוא הנקרא גבורה אשר לא יבואו בסבות העצמיות הנה החקירה עליו תהי גבורה והנה עוד לבינה השגת הפילוסופיא המדינית אשר בה יתחדש הבנין באלו הדברי' המדיניים איך ינהגו בהם להעמיד הקבוץ המדיני ומזה יסתעף דבר העונשים אשר יוטלו על בעלי התכונות הפחותיות ולפי שבזאת הפילוסופיא על האופן הראוי ימלוכו המלכים וישורו השרים והרוזנים והנדיבים והשופטים להעמיד דבר ממשפט הפילוסופיא על האופן הראוי אמרה הבינה בי מלכים וגו':

    אבן עזרא

    לי עצה ותושיה מפורש - אני בינה לי גבורה. ואמר: אני בינה ולא אמר: לי בינה, לפי שהבינה תולדת החכמה ואם אין חכמה אין בינה ואמר: לי גבורה כטעם: החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים.

15. (טו)בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק

    מצודת דוד:בי מלכים ימלוכו. על ידי תתקיים מלכותם אם יתנהגו במשפט התורה: יחוקקו צדק. על ידי עשו חוקים צודקים וישרים:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ורוזנים. שרים:

    יחוקקו. מל׳ חוק וגזרה:

    רש"י

    בי מלכים ימלוכו. שהדינים והמשפטים אני מלמדם:

    מלבי"ם

    (טו-טז) בי מלכים ימלוכו, בין חקי החכמה באו חכמת הנהגת המלכים וחכמת הנהגת השופטים, שהם שני ענינים, כמ"ש הן לצדק ימלך מלך ולשרים למשפט ישורו, שיש הנהגה ע"פ המשפט הקבוע שע"ז ממונים השופטים והשרים, והוא כפי דין התורה שנקרא משפט, שהשופטים יחליקו המשפט והשרים בתקפם יכריחו את העם לקיים הפס"ד, ויש הנהגה שלא ע"פ הדין הקבוע וזה נתן ביד המלך לדונו ממשפטי המלוכה, שהוא משונה מדין התורה, והוא דן לפי הזמן והענין והנידונים שזה נקרא צדק, וכמ"ש הרמב"ם בה' מלכים שהמלך הורג רבים ביום א' ודן כפי שיקול דעתו לצורך שעה, וגם בזה יש חקים מן החכמה העליונה, ועם המלך נלוים הרוזנים שהם שרי העצה, שעז"א בי מלכים ימלכו ורוזנים יחוקקו צדק שהמלך בצירוף הרוזנים יעשו צדק, כי לצדק ימלך מלך, שהרוזנים יחוקקו חקי הצדק והמלך יכריח את העם וישפטם כפי החקים האלה, ונגד המשפטים הקבועים ע"פ התורה אמר בי שרים ישורו ונדיבים כל שופטי ארץ, וכל אלה יקבלו חקיהם מן התורה שהיא החכמה העליונה שמסרה חקים וכללים למשפטי המלך ולמשפטי השרים שבהם תלוי קיום הקיבוץ המדיני ותקון העולם:

    רלב"ג

    בי מלכים ימלוכו. על העם:

    ורוזנים יחקקו. חקים של סדר ויושר:

    אבן עזרא

    בי מלכים ימלוכו שתעמוד מלכותם, או נקראו על שם סופם, כמו: וטחני קמח.

    ורוזנים יחוקקו צדק לחקוק חוקי משפט צדק.

16. (טז)בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ וּנְדִיבִים כָּל־שֹׁפְטֵי צֶדֶק

    מצודת דוד:בי שרים. על ידי תתקיים ממשלת השרים והנדיבים שבכל השופטים כי כאשר ילכו בחוקות התורה תמשך ממשלתם:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ישורו. יעשו שררה וממשל:

    רלב"ג

    בי שרים ישורו. ימשולו:

    אבן עזרא

    בי שרים ישרו משפט הרי"ש להיותה דגושה, כשקל יסבו עלי רביו, לולי שאין מקבלת דגש.

17. (יז)אֲנִי אֹהֲבַי אֵהָב וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי

    מצודת דוד:אוהבי אהב. אוהב אני את האוהבים אותי: ומשחרי. הדורשים להבין אמרי ימצאו בי טעמים הרבה:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אהב. כמו אאהב:

    רש"י

    אהב. כמו אאהב:

    אהבי. אהביה כתיב אמר הקב"ה אני אהביה של תורה אהב זו שמעתי מרבי אהרן בשם רבי נתן:

    ימצאנני. נו"ן יתירה חמשים שערי בינה אמציאנו:

    מלבי"ם

    אני אהבי אהב, מי שכבר דבק בחכמה לאהבה אותה, תאהב החכמה גם אותו ותגלה לו סודותיה כאשר יגלה האוהב סודותיו לאהובו, ותצרהו מכל חטא כמ"ש אהבה ותצרה, כאשר ישמור האוהב את אוהבו, ומשחרי ימצאנני, ומי שלא קנה עדיין חכמה רק שמשתדל אחריה ומשחר אותה בכל בקר ומבקשה, ימצא אותה ע"י עזר ה':

    רלב"ג

    אני אוהביה אהב. ר"ל שלא ימצא מי שאינו אוהבה אך מי שהוא אוהבה וחושק בה יטרח לעמוד על אמתתה והוא ימצאה מפני היותו משחר ודורש אותה תמיד:

    אבן עזרא

    אני אוהבי אהב חסר אל"ף השרש, להקל על הלשון, כמו: ואחר עד עתה.

18. (יח)עֹשֶׁר־וְכָבוֹד אִתִּי הוֹן עָתֵק וּצְדָקָה

    מצודת דוד:אתי. על ידי ישיג עושר וכבוד: הון עתק וצדקה. ישיג הון חזק רב ובצדקה תנתן לו מה׳ כי לא יקופח שכר תורתו לעוה״ב בעבור ההון שהשיג:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עתק. חוזק כמו יביעו ידברו עתק (תהילים צ״ד:ד׳):

    מלבי"ם

    עושר וכבוד אתי, כבר אמר למעלה (ג') בשמאלו עושר וכבוד, אבל פה מפרש הון עתק וצדקה, נגד עושר אמר הון עתק, כי העושר שי"ל לאדם לא יתקיים בידו זמן רב ולא תלונו בעמלו לעתיד, אבל ההון של החכמה הוא הון ישן מתקיים לארך ימים, וגם יעתק אותו עמו אל עולם הנצחי. ונגד כבוד אמר צדקה, כי הכבוד שיהיה לאדם יהיה לרוב שלא בצדקה, אבל הכבוד של החכמה הוא בצדקה וע"י צדקת המעשים, והוא הכבוד האמתי כמ"ש והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך:

    רלב"ג

    עושר וכבוד אתי. הנה אתי עושר וכבוד כי בדרכי הבינה יוכל האדם להשיג עושר וכבוד מפני שלימותו במדות והתישרו בהם אל השגה זו באופן שלם כי לזאת המלאכה סדרים יישירו לקנין אלו השלימיות:

    אתי הון עתק. וקנין הצדק והיושר במדות:

    אבן עזרא

    עושר וכבוד, עתק ענין עובי וחוזק. וכן: יצא עתק מפיכם.

    וצדקה במקום כטעם הצלחה. וכן יתכן לפרש וצדק משמים נשקף.

19. (יט)טוֹב פִּרְיִי מֵחָרוּץ וּמִפָּז וּתְבוּאָתִי מִכֶּסֶף נִבְחָר

    מצודת דוד:פריי. מתן שכר התורה: ותבואתי. מוסב על מלת טוב לומר ותבואתי טוב מכסף נבחר ומעולה וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יט: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    טוב פריי מחרוץ ומפז, פרי כולל כל פרי, וכולל גם הבלתי נגמר, ותבואה במובן המדויק הונח על מיני דגן, ורק על תבואה נגמרת, והתבואה הנגמרת דרך לסחור בה למדינות אחרות, והפרי אוצרים במדינה, והחרוץ והפז אוצרים באוצרות, ולעומתו פרי החכמה טובה מחרוץ ומפז, והכסף דרך לסחור בו וכן הבינה שמבינים דבר מתוך דבר הוא נמשל לכסף (כמ"ש למעלה סי' ג'), שסוחרים בו ג"כ, ומי שנגמרו פרי החכמה בדעתו עד שנעשו תבואה, שאז יתבונן בה בינה ויציא בה דבר מדבר שזה במשל הכסף שסוחרים בו וקונים בעדו דברים אחרים, אז תבואתי נבחר מכסף כי יקנו בעדו דברים יקרים נצחיים:

    רלב"ג

    טוב פריי. הנה טוב פריי מזהב והוא נבחר מכסף לי ההליכה באורח הצדקה והיושר בתוך נתיבות שיהיו למשפט שיבאו לאמת דבריו וסותרו והיה שם מחשבות יקימו כל אחד מהדרכים ההם והנה יהיה מהתועלות בהיות מבוארת האמת בזה להנחיל אוהבי יש והוא דעת המוסכם לנמצא כי בו תגיע ההצלחה האנושית והפך זה יהיה בדעת אשר לא יסכים לנמצא:

    אבן עזרא

    טוב פריי, ותבואתי מכסף נבחר ותבואתי טובה מכסף נבחר, או מלת נבחר כאילו אמר נבחרת, כמו: תפלצתך השיא אותך והראשון נכון. והטעם: על המתחייב מן החכמה, מתיקון הנפש והנהגת המדינה.

20. (כ)בְּאֹרַח־צְדָקָה אֲהַלֵּך בְּתוֹךְ נְתִיבוֹת מִשְׁפָּט

    מצודת דוד:אהלך. אני מוליך את האדם בדרך צדקה וגו׳:

    עוד פירושים על פסוק כ: מלבי"ם, אבן עזרא

    מלבי"ם

    בארח צדקה אהלך, השם ינהג עם שומרי תורתו בשני מדות, במדת משפט ובמדת צדקה, והתבאר אצלי כי ההנהגה שינהג ה' עם הצדיקים לפי זכותם וצדקתם זה נקרא משפט, שהוא כפי הדין והטובה היתירה שייטיב ה' לצדיקים נוסף על זכותם מצד הצדקה העליונה שלא תשקיף על הזכות והכשרון זה נקרא צדקה, ויש הבדל בין ארח ובין נתיב, שהארח ילכו בו רבים, והנתיב ילך בו יחיד, ומדת המשפט ילך בנתיב היחיד, כי בו ישקול לכל יחיד שכרו ביחוד לפי הנתיב שהלך בו ביחוד ולפי מעשיו, ומדת הצדקה תלך בארח כללי כי לא תשקיף על מעשה כל יחיד, עפ"ז תאמר החכמה העליונה כי בהנהגת הצדיקים אהלך בארח צדקה לתת להם טובות מצד הצדקה העליונה ובארח נסיי ופלאיי, וגם בתוך נתיבות משפט לשקול לכל אחד שכרו כפי מעשיו בנתיב אשר הלך ופעל ועשה ועי"כ.

    אבן עזרא

    באורח צדקה אהלך דברי החכמה כדברי החכם. והטעם: כי מי שרוצה החכמה, צריך שיתנהג בזה הדרך. ואמר: בתוך נתיבות משפט - לבל יטה ימין ושמאל מהדרך האמצעי.

21. (כא)לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא

    מצודת דוד:יש. ר״ל יש אתי טובה הרבה להנחיל את אוהבי ואמלא את אוצרותיה׳ מן הטובה:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    להנחיל אוהבי יש. יש אתי נחלה רבה:

    מלבי"ם

    להנחיל, אני מוכן להנחיל את אוהבי דבר יש, ר"ל פרי צדקתם שהזכות ישנו במציאות, והיא עצמה תכין שכר צדקתם, כי פרי מעלליהם יאכלו, ושכר הזה הוא דבר יש וקיים ויש לו מציאות אמתי לא כהבלי העולם שהם אפס, וחוץ מזה אוצרותיהם אמלא (נוסף על היש שהוכן להם מצד המשפט) במתנות יקרות ע"י הצדקה העליונה:

    רלב"ג

    ואוצרות אוהבי אמלא. מאלו הדעות האמתיות כי מפני אהבת' אותו יקושרו בזאת החקירה וימצאו דברים רבים ימלאו בהם אוצרותיהם על צד המשל אמרה הבינה להורות על מעלתה וקדימתה על החכמה ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז בבריאת העולם רוצה לומר שבראשית הדברים שקנה אז ועשה קנה הדבר אשר היה חדושו בבינה ותבונת השם יתברך בו והם הגרמים השמימיים אבל תדע כי הש"י לא חסר להיות עמו זאת התבונה והחכמה אשר נברא בה העולם כמו שבארנו בה' מספר מלחמות ה' ושם התרנו הספקות הנופלות בזה והנה מעת היות הזמן קנני קדם מפעליו האחרים:

    אבן עזרא

    להנחיל יש- הוא כנוי לקנין הנצחי הנקנה לנחלה עולמית, וגם כינוי לקנין הממון. יש זהב ורב פנינים וכלי יקר. ויש כלל ואחר כן פרט, זהב ורב פנינים וכלי יקר. וכן טעם ואוצרותיהם.

22. (כב)יְהוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז

    מצודת דוד:ה׳ קנני. ברא אותי להיות קנויה לו וכן קונה שמים (בראשית יד): ראשית דרכו. בתחילת הבריאה: קדם. קודם מעשיו: מאז. מכבר ר״ל מזמן רב:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    ראשית דרכו. קודם בריאתו של עולם:

    מלבי"ם

    ה' קנני ראשית דרכו, החכמה היא צורת כל העולמות, כולם נעשו ונתכנו נמדדו והוכנו לפי חקי החכמה, ובה ועל ידה וכמדתה וכתבניתה נצטיירו ונשתכללו כל העולמות מראש ועד סוף, ועת דרך ה' דרכו הראשון להוציא הבריאה מן האפס, שזה מכונה בשם דרך, כי ראשית התגלות הרצון הקדום היה במה שהאציל אצילות קדוש ונורא שבו גלה הדרכים שבם ינהג את העולם בחסד וגבורה ובמדותיו הקדושים רחום וחנון ארך אפים ותפארת, היתה החכמה ראשית דרכו, שדרכי הנהגתו אשר נאצלו באצילות הראשון הנעלם כולם נוסדו כפי חקי החכמה, והיא היתה ראשית להם וכתרגומו בראשית בחוכמתא, ואחרי גילוי דרכיו ומדותיו אז התחיל לפעול מפעליו, שאז נולד הבן הבכור לו שהוא עולם הכסא וההנהגה שיסד בקדשו איך ינהג הנהגת העולמות ואלהים ישב על כסא קדשו, גם מפעליו אלה נעשו ע"פ חקי החכמה, שההנהגה הכללית הם כפי קצב החכמה, והיא היתה קדם מפעליו, מאז שהוחל המפעל והעסק:

    אבן עזרא

    ה' קנני ראשית זה גם מדברי החכמה.

    קנני מלשון: קונה שמים.

    ראשית דרכו כלומר ראשית כוונתו בבריאה, כמו: כי הוא ראשית דרכי אל.

    קדם מפעליו מאז קדם, כמו ראשית והטעם: קדימה לעולם, קדימת חיוב לא קדימת זמן, כי הזמן מכלל הנבראים, כאמרו: ה' בחכמה יסד ארץ.

23. (כג)מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי־אָרֶץ

    מצודת דוד:מעולם. מימות עולם אני נסוכה ומושלת: מראש. אני מן הראשונים מהקודמי׳ לבריאת הארץ כי אמרו רז״ל שבעה דברים קדמו לבריאת העולם והתורה אחת מהם:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נסכתי. ענין ממשלה כמו נסיכי סיחון (יהושע יג):

    רש"י

    נסכתי מראש. ל' נסיכי בני אדם (יחזקאל לה):

    מלבי"ם

    מעולם נסכתי, אח"ז נולדו האורות הצחצחים שהיא עולם המלאכים שהם מוכנים לעשות שליחות ההנהגה ולהניע את המערכת גבורי כח עושי דברו, שאז נקרא שם עולם, והוא האור הראשון שנברא קודם לשמים וארץ שהוא אור השכלים הנבדלים, גם הם נוצרו ע"פ חקי החכמה אשר יתפשטו בכל עולם ועולם כפי הנהגת העולם ההוא, ועז"א מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ, בהעולם שנוצר קודם לעולם העשיה שהארץ כאחת מהם, גם שם נסכתי להיות מושל ולהנהיג ע"פ דרכי החכמה:

    רלב"ג

    מעולם נסכתי מראש. מעת היות עולם נתנה לי הגבורה והשררה והגדולה:

    מקדמי ארץ. בראשית מה שנברא בארץ:

    אבן עזרא

    מעולם דרך המקרא לסמוך הקדומים למלת עולם כמו מעולם אל גוי מעולם הוא כלומר קדמון נסכתי נבחרתי כמו נסיכי סיחון.

    מקדמי ארץ מקדמוני ארץ:

24. (כד)בְּאֵין־תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי בְּאֵין מַעְיָנוֹת נִכְבַּדֵּי־מָיִם

    מצודת דוד:באין תהומות. בעוד לא היו תהומות נבראתי אני:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חוללתי. ענין בריאה כמו ותחולל ארץ (תהלים צ):

    נכבדי מים. רבוי המים כמו בעם כבד (במדבר יא):

    רש"י

    חוללתי. נבראתי:

    מלבי"ם

    באין, אח"ז יצאה הארץ מרחם התהו, ואז היו הארבע יסודות מעורבים יחד בחומר ההיולי, ולא נפרדו עדיין התהומות לבדנה ואז באין תהומות חוללתי, כבר נוצרה שם החכמה ותרחף על פני התהו בכנפיה וברוח אלהים, וגם אחרי נבררו התהומות באין מעינות נכבדי מים, שתחלה היו התהומות מעורבים עם יסוד האויר, כמ"ש בפי' מע"ב, ואז נטתה החכמה עליהם קו ומשקולת:

    רלב"ג

    באין תהומות חוללתי. קודם היות תהומות נבראתי כי השמים קודמים במעלה ובמציאות על התהומות קודם שיהיו שם מעינות ונהרות רבות מהמים:

    אבן עזרא

    באין, חוללתי עניינו עושתי וטעמו ענין התחלה וקרוב, מלשון: ואל שרה תחוללכם.

    באין, נכבדי מים טעמו ובאין נכבדי מים והוא ענין כבדות ורבוי, וממנו: התכבד כילק התכבדי כארבה.

25. (כה)בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי

    מצודת דוד:בטרם. עד לא נטבעו ונקבעו ההרים בארץ ולפני הגבעות נבראתי אני:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הטבעו. מל׳ טביעה:

    רש"י

    בטרם הרים הטבעו. בתוך המים:

    מלבי"ם

    (כה-כו-כז) בטרם הרים הטבעו, שאז לא היו עדיין הרים וגבעות רק יסוד העפר היה מכוסה ביסוד המים, עד לא עשה ארץ וחוצות, שעדיין לא נתגלתה היבשה, ולא נראו ראש עפרות תבל שיהיה ראוי לישוב, ואז אמר אלהים יהי רקיע בתוך המים שבארתי בפי' מע"ב כי ע"י הרקיע ששם ה' בטבע האדים שיעלו למקום הסגריר ששם הרקיע המבדיל בין מים למים, עלו המים האדיים שהיו מעורבים עם יסוד האויר אל הרקיע, ושם נפרשו מן יסוד האויר כפי חקי הטבע בירידת הגשמים, וכמו שהתבאר בפי' איוב סי' כ"ז במ"ש צורר מים בעביו ולא נבקע ענן תחתם חק חג על פני מים. שחק הזה שחק ה' על פני מים שיעמדו ברקיע שהוא נעשה כחוג ועגולה על פני תהום לקבל מי התהום בעבים, הוא גלה את פני היבשה ועל ידו נקוו מי התהומות לתוך הים, וז"ש בהכינו שמים שם אני, שמה שהכין את הרקיע שנקרא שמים כמ"ש ויקרא אלהים לרקיע שמים זה היה ע"י חקי החכמה כמ"ש (איוב כ"ח כ"ו) בעשותו למטר חק ודרך לחזיז קולות אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה וכמו שפירשתי שם, בחקו חוג על פני התהום שהוא חוג הרקיע שסובב כמחוגה סביב התהום שכסה אז את כדור הארץ:

    רלב"ג

    בטרם. שהטבעו ההרים על מכונם ולפני שימצאו גבעות חוללתי:

    אבן עזרא

    בטרם הרים הטבעו כמו: על מה אדניה הטבעו, ושניהם עקרם מלשון טבעו בים סוף. והטעם: על יסודותם הטבועים בעמקי המים.

26. (כו)עַד־לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת וְרֹאשׁ עָפְרוֹת תֵּבֵל

    מצודת דוד:עד לא. מוסב על חוללתי לומר חוללתי עד לא עשה הארץ וחוצות והתחלת עפר האדמה המיושבת מבני אדם וכפל הדבר כדרך המליצה:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תבל. כן נקראת הארץ המיושבת מבני אדם:

    רש"י

    ארץ וחוצות. ארץ ישראל ושאר ארצות:

    וראש עפרות תבל. אדם הראשון:

    רלב"ג

    עד לא עשה. הש"י ארץ וחוצות הנכבד שבעפרות תבל והגבוה מהם והוא מקום הנגלה מן הארץ ובו ג"כ ארץ וחוצות והנה כפל הענין במלות שונות:

    אבן עזרא

    עד לא עשה ארץ וחוצות כתרגום בטרם, עשה כמו אני ה' עשיתי ארץ וחוצות הם השווקים. והטעם: על הקרקעית הראויה ליישוב.

    וראש כטעם קדם. וכן: מעולם נסכתי מראש.

    עפרות תבל כאילו אמר וקודם עפרות תבל, הוא היישוב והוא כפל ענין במלות שונות.

27. (כז)בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי בְּחוּקוֹ חוּג עַל־פְּנֵי תְהוֹם

    מצודת דוד:בהכינו. בעת הכינו את השמים הייתי שם אני כלומר נבראתי קודם להן בחוקו. בעת חקק עגול הארץ לכסות ע״פ התהום:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בחוקו. מל׳ חקיקה:

    חוג. הוא העגול הנעשה ע״י כלי ולה ב׳ ראשים יעמיד ראש האחד במקום עמדו והשני יסבב סביבו ונעשה עגול וכן היושב על חוג הארץ (ישעיהו מ׳:כ״ב):

    רש"י

    בחקו חוג על פני תהום. כשרקע חוג הארץ על המים, חוק גבול בל יעבור:

    חוג. לשון הקף כמו ובמחוגה יתארהו (ישעיה מד) קונפא"ש בלעז:

    רלב"ג

    בהכינו. בעת שהכין השם יתברך השמים להיות במספר ובתכונה ובמרחק ובגודל שהם בו והכוכבים אשר בהם כדי שייאות להמצא מהם אלו התנועות אשר בו העולם השפל שם הייתי כי בתבונה כונן הש"י השמים כמו שקדם כאשר חקק הש"י מחוגה על פני תהום שהוא כדור הארץ כמו שביארנו בפרשת בראשית והוא כמו מרכז לגרם השמימיי ולפי המחוג' ההיא המציא השמים סביבה במשכו רגלי המחוגה ההיא זה מזה בגלגל גלגל:

    אבן עזרא

    בהכינו שמים שם אני בי"ת בהכינו בחוקו בשומו בעזוז באמצו, כלם נשיאי זמן, והכוונה אני הייתי מצואה או לא קדמוני בבריאה. וטעם בהכינו כטעם: כונן שמים ובמאמר: יהי רקיע.

    בחוקו חוג בעת שחקק הגלגל על פני תהום, שהוא המרכז וחוג כמו וחוג שמים יתהלך ונקרא הכלי העשוי לעשות בו רושם העגולות מחוגה, על שם החוג הנרשם בו.

    ומלת בחוקו דינו להיות דגוש כי שרשו חקק מן וחקות עליה, או יהיו שני שרשים בענין אחד חקק וחוק ומזה השרש: מי יתן בספר ויוחקו.

28. (כח)בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם

    מצודת דוד:באמצו. בעת חיזק את השחקים אשר המה ממעל ובעת חיזק את מעינות התהום:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    באמצו. מל׳ אומץ וחוזק:

    בעזוז. מל׳ עוז:

    רש"י

    בעזוז. כשהגביר מעיינות תהום:

    מלבי"ם

    באמצו שחקים ממעל, השחקים יציינו תמיד את ענין הפלאיי אשר הוא מלמעלה לטבע המערכת שנמשך אחרי השמים שלנו, כי ענין זה מהתגלות היבשה היה נגד הטבע הראשונה שהטבע שהארץ תהיה מכוסה במים, רק ה' אמץ את השחקים שמשם תצא ההנהגה הפלאית ועל ידם עזוז עינות תהום, והופרש האויר מן המים היסודיים:

    רלב"ג

    באמצו שחקים ממעל. כאשר אמץ שחקים ממעל ונתן להם חוזק וקיום עד שהם חזקים כראי מוצק וזה היה אפשר כאשר רצה הש"י שיקבל איכות דומה ומתיחס' לקושי כאמרם לחים היו השמים ביום ראשון בשני נקרשו:

    בעזוז עינות תהום. ר"ל כאשר נתן הש"י עוז וקושי למה שהיה מהחומר הראשון אצל עינות תהום והוא כדור האר'ן כי זה כולו נעשה בתבונה וזה כי לולי עוז הארץ וקיומה לא היה בכאן דרך לתנועת הגלגלים:

    אבן עזרא

    באמצו שחקים ממעל הוא לשון אומץ וחוזק. וטעמו כטעם בהכינו.

    בעזוז לשון עוז הוא לשון כח וחוזק, והוא מקור ובא שלם והושאל התוקף והחוזק למים, כמו: ובמים עזים נתיבה. וכן הושאל לו גם העצמה באומרו את מי הנהר העצומים.

29. (כט)בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ־פִיו בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ

    מצודת דוד:בשומו. בעת שם לים חוק וגבול אשר מי הים לא יעברו פי ה׳ ללכת מהגבול ולהלאה: בחוקו. בעת חקק יסודי הארץ וכ״ז מוסב על שם אני האמור במקרא שלפני פניו:

    עוד פירושים על פסוק כט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    בשומו לים חוקו. וגזר על ים סוף כשבראו על מנת להבקע לפני משה:

    בחקו מוסדי ארץ. בחיקתו, מל' חקו כמו על כפים חקתיך (שם מט) וכן ומחיק הארץ (יחזקאל מג):

    מלבי"ם

    בשומו, וע"כ שם לים חוקו ומים לא יעברו פיו, שעי"כ נקוו המים אל מקום אחד, וכמ"ש תהום כלבוש כסיתו וכו' גבול שמת וכו' כעש"פ שם, וכן (איוב ל״ח:ח׳) ויסך בדלתים ים ואומר עד פה תבא ולא תוסיף, בחוקו מוסדי ארץ, שם חקקו והקבעו מוסדי ארץ שתהיה ראוי לישוב, וכ"ז נעשו ע"פ חקי החכמה העליונה:

    רלב"ג

    בשומו לים חקו. כאשר שם השם יתברך לים חוקו שם הייתי וזה היה כשגזר שיקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה:

    ומים לא יעברו פיו. בדרך שישאר זה המקום שרצה שיהיה נגלה תמיד כאשר חקק מוסדי ארץ והוא החלק הנגלה מהארץ שהוא היסוד למה שיתהוה בה מהצמחים והב"ח:

    אבן עזרא

    בשומו לים וגו' כאמרו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו.

30. (ל)וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל־עֵת

    מצודת דוד:ואהיה. הייתי מגודלת אצלו והייתי לו לשעשוע בכל יום ובכל עת הייתי משחקת ומשמחת לפניו כבת האהובה לאביה:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אמון. ענין גדול הילד והתעסקות בו כמו והיו מלכים אומניך (שם מ״ט):

    שעשועים. ענין התעסקות לשמוח:

    רש"י

    אמון. גדילה אצלו ל' האמונים עלי תולע (איכה ד׳:ה׳):

    יום יום. אלפים שנה:

    מלבי"ם

    ואהיה אצלו אמון, צייר את החכמה אשר היתה אמונה תמיד בחיקו ית' שתחלה היתה אצלו כילד שעשועים, והוא נשא אותה כאשר ישא האומן את היונק והשתעשע בה תמיד, ועוד לא פעלה פעולות ומעשים לשחק לפניו במעשיה רק היתה לו שעשועים, ואח"כ שברא את הזמן הייתי משחקת לפניו בכל עת, שאז המציא על ידה מעשה בראשית בכל עת ועת מימי הבריאה, שכל יום יצוייר בעת אחר כי נולדו בו ברואים חדשים, ונשתנו העתים והסדרים בכל אשר התעלתה הבריאה ויצאה לפועל, וזה היה שחוק ושמחה לפניו בהיות הכל ע"פ החכמה:

    רלב"ג

    ואהיה. אצל השם יתברך אמון ומגדל ומנהיג הדברים המיוחסים לבינה ובזה אהיה לו שעשועי' יום יום כי תמיד הש"י מתענג ומשתעשע בהשיגו עצמו אשר בזה תושג לו זאת התבונה ובכל עת משמחת אני לפניו והוא עצמותו והשגתו ובמה שאפשר בדברי' העלולים מהתבונה אשר אצל הש"י:

    משחקת בתבל. אני משמחת האנשי' בתבל ארצו:

    אבן עזרא

    ואהיה, אמון מלשון: כאשר ישא האומן את היונק, והוא שם ומשפטו באמון, כמו: כאשר היתה באמנה ובא כדרך משחך אלהים אלהיך שמן ששון.

    ואהיה שעשועים יום יום יתכן לפרשו ואחר כן ואהיה שעשועים ולא בהיותה באמון.

    שעשועים שם ולא יפרד, כמו: נעורים זקונים ובא שם מקום תואר כמו: והיה ברכה. ויתכן לפרש שחסר בי"ת והוא כמו בשעשועים יום יום בכל עת.

31. (לא)מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ וְשַׁעֲשֻׁעַי אֶת־בְּנֵי אָדָם

    מצודת דוד:משחקת. אני היא המשמחת אנשים בתבל ארצו ושעשועי היא עם בני אדם ר״ל המה שמחים בי ואני בהם:

    עוד פירושים על פסוק לא: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    משחקת בתבל ארצו. כל דורות הרשעים שהיו מאדם ועד נח ומנח ועד אברהם הייתי משחקת עליהם:

    ושעשועי. צפיתי עד בא דור המדבר ויקבלוני:

    מלבי"ם

    משחקת, ואח"כ הייתי משחקת בתבל ארצו, אחר שהוכנה תבל להיות ראויה לישוב ונבראו ברואי המים והיבשה, ומאז שעשועי את בני אדם, שאחר שנגמרה הבריאה נשבת השחוק שהיא מליצה על הפעולות החדשות שנולדו ע"י החכמה בימי המעשה, וחזרה להיות שעשועים כמקדם, רק שאינה עוד אמונה בחיק הבורא לבד, כי נתן אותה לבני אדם, שהם ישתעשעו בה ויעסקו בחכמה ויתנהגו על פיה, והיא שעשוע ה' אשר ידמו ללכת בדרכיו ולהגות בתורתו ולהשתעשע בה:

    רלב"ג

    ושעשועי. הם את בני אדם כי הם שמחים מאד במה שישיגו מעניני:

    אבן עזרא

    משחקת בתבל יתכן לפרש שזה הפסוק הוא פירוש מה שאמר למעלה. אמר: משחקת בתבל שהיא ארצו, פירוש משחקת לפניו בכל עת ושעשועי את בני אדם פירוש ואהיה שעשועים יום יום.

    את בני אדם כמו עם בני אדם. והטעם: כי הם המקבלים והיא המאצלת והשעשוע שוה בשניהם.

32. (לב)וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ־לִי וְאַשְׁרֵי דְּרָכַי יִשְׁמֹרוּ

    מצודת דוד:ועתה בנים. הואיל ואני חשובה כ״כ מהראוי שתשמעו לי ואשרי לאלו אשר ישמרו דרכי:

    עוד פירושים על פסוק לב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    ועתה בנים שמעו לי:

    מלבי"ם

    ועתה בנים שמעו לי ואשרי דרכי ישמרו, אחר שדרכי החכמה הם דרכי אל, והם המכונות שעליהם נוסדו מוסדות כל העולמות ועליה יעמדו כולם, ושמעו לי ר"ל לקבל הדברים, ואחריו השמירה בלב:

    רלב"ג

    ועתה בנים שמעו לי. ואשרי מי שישמרו דרכי:

    שמעו. תחלה מוסר המדות ואחר זה חכמו בחכמה ואל תבטלו מהשקידה על החכמה או ירצה בזה אל תפרעו אלו הדרכים שצויתי אתכם שהם מסלול ודרך להשגת החכמה:

    אבן עזרא

    ועתה בנים שמעו לי לשון פיוס.

    ואשרי דרכי ישמורו לשון הפלגה. וטעם דרכי כטעם והודעתי להם את הדרך אשר ילכו בה:

33. (לג)שִׁמְעוּ מוּסָר וַחֲכָמוּ וְאַל־תִּפְרָעוּ

    מצודת דוד:שמעו. בתחלה שמעו המוסר להיות יראת ה׳ על פניכם ואח״כ למדו חכמה ואז בודאי לא תבטלו את החכמה הואיל ותקדים לה היראה:

    עוד פירושים על פסוק לג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ואל תפרעו. אל תבטלו כמו תפריעו את העם (שמות ה׳:ד׳):

    רש"י

    ואל תפרעו. ואל תבטלו מוסרי:

    מלבי"ם

    שמעו מוסר, והגם שקשה לקבל חקי החכמה שאין עליהם מופת הדעת, וקשה לשמור אותם, מפני שיצר הלב מתנגד אל חקי החכמה, זה יתוקן ע"י שתשמעו מוסר שהוא יראת ה' שהוא מוסר חכמה, שע"י היראה יאסר כחות נפשו לקבל חקי החכמה (כנ"ל א' ב'), ועי"כ וחכמו, ר"ל תקבלו חקי החכמה, וזה נגד מ"ש עתה בנים שמעו לי, ואל תפרעו ותבטלו אותם, וזה נגד מ"ש ואשרי דרכי ישמורו:

    אבן עזרא

    שמעו מוסר וחכמו הקדים המוסר כטעם: כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו.

    ואל תפרעו יתפרש לבלתי יהפוך הסדר, אלא שילמוד המוסר ואחר כן החכמה, ויתפרש לבל יהפוך או יבטל או יפסיק המוסר.

34. (לד)אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל־דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי

    מצודת דוד:לשקוד. למהר לבוא אל דלתותי בכל יום ולשבת בקבע במזוזות פתחי כדרך השומר היושב ומשמר בקבע:

    עוד פירושים על פסוק לד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לשקוד. ענין מהירות כמו שוקד (ירמיה א׳):

    רש"י

    לשקוד. לשמור:

    על דלתותי. להכנס ראשון לבית המדרש ולבית הכנסת ולצאת אחרון:

    מלבי"ם

    אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום, מצייר את החכמה שהיא יושבת סגורה בהיכלה כבודה בת מלך פנימה, לא תתראה לאיש והדלתות סגורות, והמבקש אותה צריך לשקוד בשקידה רבה על דלתות הסגורות לשמור מזוזות פתחי, לשמור את העת שיפתח הפתח שאז ימצא החכמה בעת תתראה דרך הפתח:

    רלב"ג

    אשרי אדם שומע לי. להמשך אל מה שאורהו אל השגתי וזה בשישקוד על דלתותי תמיד לשמור מזוזות פתחי עם שיתבאר לו באי זה פתח יכנס בדרש דרוש:

    אבן עזרא

    אשרי, לשקוד על דלתותי הטעם על ההרגל והקביעות בבתי החכמה ולפי שאמר: דלתותי, אמר: מזוזת פתחי וכפל ענין ויתכן לפרש: פתחי - פתחי החכמה ודלתותיה ומזוזותיה הם התחבולות שבכל חכמה והם המושכלות הראשונות, ומהם יתחברו ההקשות ולהם יחזרו התולדות הצודקות, וזה טעם לשמור.

35. (לה)כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה

    מצודת דוד:ויפק. ומוציא רצון מה׳ ר״ל ה׳ יהיה מרוצה לו:

    עוד פירושים על פסוק לה: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ויפק. ויוציא כמו יפיק תבונה (לעיל ג׳):

    מלבי"ם

    כי מוצאי מי שימצא אותי בעת פתיחת הפתח, ימצא חיים הם חיי הנפש והגוף, וגם יפק רצון מה':

    רלב"ג

    כי מוצאי מצא חיים. כי מי שמצא אותי מצא חיים נצחיים ויוציא רצונו מהש"י ר"ל שהוא יהיה נעזר בו בכל חפצו:

    אבן עזרא

    כי מוצאי מצא חיים כוללת חיים גופנים, למה לי חיים בריאות חיי בשרים, מה לעני יודע להלך נגד החיים ומזון וחיים לנערותיך, וחיי הנפש ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ופירוש מוצאי משיגי חיים והטעם על אשר נכנס בשלום על דרך הפתחים.

    ויפק רצון מה' השיג רצון מאת בוראו.

36. (לו)וְחֹטְאִי חֹמֵס נַפְשׁוֹ כָּל־מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת

    מצודת דוד:וחטאי. אבל החוטא לי וממאס בי הוא בעצמו גוזל נפשו כי מאבדה: כל משנאי וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק לו: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    וחוטאי, אבל החוטא נגד חקי החכמה, חומס נפשו עושה חמס אל החלק הנפשי שלו, שכל חיותה היא מלחם החכמה ושקויה, וכל משנאי, ומי ששונא את החכמה ומשניאה, אהבו מות. אחר שהחכמה היא החיים כמ"ש כי מוצאי מצא חיים א"כ השונא אותה שונא את החיים ואוהב את המות:

    רלב"ג

    וחוטאי חומס נפשו. ואשר חוטא לי שלא ילך במוסרי להתישר להשגתי הוא עושק השלימות מנפשו וכל מי שישנא אותי וירחיקני הוא אוהב המות וההפסד המוחלט כי אליו דרכו לפי שמי שישנא התבונה ישנא גם כן החכמה וזה בלתי צריך אל באור:

    אבן עזרא

    וחוטאי חומס נפשו כמו: אשר חטא על הנפש, שהיא דרך פשיעה או מלשון קולע אל השערה ולא יחטיא. והטעם על אשר לא השיג החכמה הפך המוצא והוא על הלומד בדרך שבוש שחומס נפשו מן האמת.

    וכל משנאי הם השונאים החכמה ואין לומדין אותה כל עיקר, או פירוש וחוטאי הפושע והמורד בי, כלומר השם מגמתו לדבר אחר חומס נפשו, כי גורם לה ההעדר וכל משנאי אהבו מות, כפל ענין ואמר אהבו מות כדרך: ויאהב קללה ותבואהו.