משלי פרק ז׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)בְּנִי שְׁמֹר אֲמָרָי וּמִצְוֺתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תצפון. תסתיר:

   רש"י

   בני שמור אמרי ומצותי:

   מלבי"ם

   בני שמור אמרי, וכן אמר למעלה (ב' א') אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך, ושם התבאר:

   רלב"ג

   בני שמור אמרי. בלבבך והם ספורי התורה ומצות התורה תצפון אתך לשמרם:

   אבן עזרא

   בני שמור.

2. (ב)שְׁמֹר מִצְוֺתַי וֶחְיֵה וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ

   מצודת דוד:וחיה. בעבורם בעבורם תחיה: ותורתי. מוסב על מלת שמור לומר שמור תורתי כאישון עיניך:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   כאישון. הוא בת העין ובעבור קטנות צורת האיש הנראה בה קרוי אישון כמו האמינון אחיך (ש״ב יג) שבאה תוספות הנו״ן להקטינו ולהשפילו:

   רש"י

   ותורתי כאישון עיניך. שחור של עין שהוא דומה לחשך כמו אישון לילה:

   מלבי"ם

   שמור מצותי וחיה, המצוה יעשה אותם האדם וחי בהם, והתורה היא מאור העינים שתראה לו הדרך שבו ילך, וע"כ שמור תורתי כאישון עיניך, שכמו שישמור אדם אישון עיניו בל יתעור, כן צריך לשמור את התורה שהוא העין השכלי שבו יראה אור:

   רלב"ג

   שמור מצותי וחיה. מצות התורה ותשיג החיים הנצחיים ושמור תורתי כשמרך אישון עיניך ולא די לך במצות שתשמרם בלבך אבל צריך וגו':

3. (ג)קָשְׁרֵם עַל־אֶצְבְּעֹתֶיךָ כָּתְבֵם עַל־לוּחַ לִבֶּךָ

   עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מלבי"ם

   קשרם על אצבעותיך, שכל מעשה שתעשה באצבעותיך יהיו ע"פ התורה, כתבם על לוח לבך שכל מחשבות הלב יהיו כפי דרכי החכמה, והלב הוא הכח המושל אשר בנפש וצריך שציורי החכמה יהיו כתובים עליו במכתב אלהים חרות על הלוחות, להשביח שאון ציורי התאוה המתנשאים על הלב, ור"ל שתראה שבין המחשבות בין פעולות האצבעות הכל יהיה ע"פ עצת התורה:

   רלב"ג

   קשרם. אבל צריך שתקשר על אצבעותיך לעשות אותם ואמר אצבעותיך כטעם אמרו מעשה אצבעותיך:

   כתבם על לוח לבך. שיהיו בציורך תמיד:

   אבן עזרא

   על לוח לבך שלא תשכחם.

4. (ד)אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא

   מצודת דוד:אמור וגו׳. ר״ל תהא רגיל בחכמה כאדם באחותו: ומודע. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ומודע. עניינו כמו קרוב על כי הקרוב ידוע לאדם ומכירו כמו ולנעמי מודע לאישה (רות ב׳:א׳):

   רש"י

   (אחותי את. קרבנה אליך):

   ומודע. קרוב כמו בועז מודעתנו קרובנו (רות ג) כלומר קרבנה אצלך תמיד:

   מלבי"ם

   אמור לחכמה אחותי את, הקורבה אל האחות הוא מצד התולדה, והקורבה אל המודע הוא מצד הבחירה, וכבר התבאר שחקי החכמה לא ימצא האדם מעצמו רק הם נתונים לו מאלהים, כמו שאהבת האחות מאלהים היא, ונפש האדם ערוכה באופן שימצאו בה כל הכחות שהן נושאי החכמה, וחקי החכמה הם טבועים בנפש האדם מיצירתה כמו האחות שקורבתה מצד התולדה, אבל הבינה יוליד אותה האדם מדעתו שיבין דבר מתוך דבר, וע"כ אמר ומודע לבינה תקרא שזה דומה כמודע שנתקרב אליו ע"י בחירתו:

   רלב"ג

   אמור לחכמה אחותי את. לאהוב אותה:

   ומודע לבינה תקרא. ר"ל שכבר תאמר שהיא מודע לך וקרוב כטעם ולנעמי מודע לאישה בדרך שתתחבר תמיד לחכמה ולבינה:

   אבן עזרא

   ומודע קרוב הידוע.

5. (ה)לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה

   מצודת דוד:לשמרך. למען תשמרך מאשה הזרה ממך שאינה מותרת לך: אמריה החליקה. אשר מחלקת אמרי פתויה:

   עוד פירושים על פסוק ה: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מלבי"ם

   לשמרך מאשה זרה, הזרה תהיה גם ישראלית אם היא אינה אשתו, והנכריה הוא דוקא מעם אחר, ועל הרוב לא יאהב נכריה רק אם תפתהו בחלקת לשונה, ועז"א מנכריה אמריה החליקה, ולפי המליצה העיונים הזרים אל חכמת התורה נקראים אשה זרה, ובכ"ז יצוייר שתהיה הזרה לו לאשה אם יקחנה בחופה וקדושין, וכן יצוייר שישתמש בחכמות האלה לעניני התורה, והנכריה הם דעת מינות וע"א שהם נכרים לגמרי מן התורה, רק שיחליקו אמריהם בהיקשים פילוסופי' הנמשכים למינות עד שימשך אחריהם והתורה תצילהו משתיהן:

   רלב"ג

   לשמרך מאשה זרה. וזה ישמרך מהמשך אחר אשה זרה והיא הנפש המתאוה:

   מנכריה. שהיא מושכת האדם בחלק דבריה וזה כי החכמה והבינה הם אהובות וחושקות למודיהן אהבה נפלאה עד שיבואו בעבורם אל התאוות הגשמיות והיה צריך לך זה לשמרך ממנה לפי שפתיותה חזק למשוך הסכלים אליה ואמר המשל להורות על רוב פתיותה לסכלים:

   אבן עזרא

   לשמרך כי קרוביו של אדם ישמרוהו, מדרך רע.

6. (ו)כִּי בְּחַלּוֹן בֵּיתִי בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפְתִּי

   מצודת דוד:כי בחלון ביתי. דרך חלון ביתי ואשנבי נשקפתי אל החוץ והוא ענין מליצה לומר שהשכיל בחכמה לדעת מעשה הבריות:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אשנבי. ענין חלון כמו בעד האשנב (שופטים ה׳):

   נשקפתי. ענין הבטה ולפי שהמביט לחוץ נראה גם הוא למביט בו לזה אמר נשקפתי וכן בעד החלון נשקפה (, שם):

   מלבי"ם

   כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי, בחלון רואים דברים הגלוים, והאשנב בו יביטו ענינים צפונים, ור"ל ראיתי במראה הגלויה ובמחזה נסתרת:

   רלב"ג

   כי בחלון. הנה בחלון ביתי נשקפתי בעד חלוני:

   אבן עזרא

   נשקפתי אלה דברי שלמה וטעמו נגליתי ונראיתי למשקיפים אותי, כדי שישמחו בני אדם בראותו, וכן נשקפה ותיבב וטעם הנשקף, להראות עצמו והמשקיף לראות אחרים.

7. (ז)וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם אָבִינָה בַבָּנִים נַעַר חֲסַר־לֵב

   מצודת דוד:וארא בפתאים. ראיתי בחבורות הפתאים והנה הבנתי והכרתי בין הבנים ההם נער חסר לב:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   אבינה. הבחנתי וראיתי:

   מלבי"ם

   וארא בפתאים, בעד החלון ראיתי בפתאים שאין להם שכל להסתיר מעשיהם, ובעד האשנב אבינה בבנים שאינם פתאים ומסתירים מעשיהם, אבינה ע"י ראיית האשנב, איך הוא נער חסר לב, ר"ל שחסר לו כח המושל לעצור בעד תאותו:

   רלב"ג

   וארא בפתים. וראיתי בפתאים אשר דרכם להתפתות לסכלותם ובינותי בבנים קטני השנים והנה נער צעיר שנים חסר השכל ממנו והוא עובר בשוק אצל זויות והולך דרך בית האשה הזרה וזה הי' בנשף בערב יום בעת הנשף בערב יום בחשך לילה ואפלה והנה הוא הי' בא אל האשה הזאת:

8. (ח)עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד

   מצודת דוד:עובר. כי ראיתיו עובר בשוק אצל פנתה של הזרה ולפי שאמר למעלה לשמרך מאשה זרה קצר כאן וסמך על המבין:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   פנה. זויות:

   יצעד. ענין פסיעה והלוך:

   רש"י

   אצל פנה. פנה של זונה ועבודת גילולים:

   מלבי"ם

   עובר בשוק, ראיתי שתחלה עובר בשוק, רק שנוטה אצל פנה, אצל הפנה שהיא יושבת שם, ואח"כ דרך ביתה יצעד, ומפרש.

9. (ט)בְּנֶשֶׁף־בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה

   מצודת דוד:בנשף. בעת הנשף למען לא יראוהו אנשים: בערב וגו׳. הוא כפל ענין כדרך המליצה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   בנשף. ענין חושך כמו אך חושך ישופני (תהילים קל״ט:י״א):

   באישון לילה. בשחרות הלילה כמו באשון חושך (לקמן כ):

   מלבי"ם

   בנשף, שתחלה עובר בשוק בעת הנשף, ר"ל בתחלת הלילה, ואחר שגם בעלות השחר יש נשף מפרש בערב יום, ר"ל הנשף שהוא בערב יום, ואח"כ דרך ביתה יצעד באישון לילה ואפלה:

10. (י)וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב

    מצודת דוד:והנה אשה. ראיתי והנה אשה באה לקראתו: שית זונה. ר״ל בתקון זונה: ונצורת לב. ונותנת מצור על לבות בני אדם לכבשם תחת ידה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    שית. ענין שימה ותקון:

    ונצורת. מל׳ מצור וכן נוצרים באים (ירמיה ד׳):

    רש"י

    והנה אשה. כמשמעה, ד"א אחד מן אפיקורסים:

    שית זונה. כמו שתותיהם (שמואל ב' י') כלומר ערות זונה:

    ונצורת לב. כמו עיר נצורה (ישעיה א) המוקפת כרכום וכן לבה של זו מזקפת זימה אולת:

    מלבי"ם

    והנה אשה לקראתו, כמו שהתכוין ללכת דרך ביתה כן תצא היא לקראתו, שית זונה, ערותה טבועה בזנות מצד טבע גופה, ונצורת לב שאין לה כח המושל למשול על תאותה, כי לבה שהיא הכח המושל היא נצור מצורה, שהרהורי התאוה מקיפים את לבה בציורי עבירה תמיד ע"ד כי מצודים וחרמים לבה, והלב נשמר ונצור מהם:

    רלב"ג

    והנה האשה לקראתו. וגם האשה באה לקראתו ערות זונה ונצורת לב שערותה מגולה והלב מכוסה לבד כי עד הלב תגלה עצמה וזה מהפלג' המשל כי דרך הזונה לגלות כנף בגדיה שתהיה גלוית הערוה כדי שיתעוררו האנשים לבא עליה ולא תשאיר מגופה מכוסה בבגדיה כי אם מן הלב ולמעלה ולפי הנמשל הנה הלב מכוסה בזה הפועל כי לא יוכל השכל לעשות פעולתו עם המשך אל התאות:

11. (יא)הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת בְּבֵיתָהּ לֹא־יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ

    מצודת דוד:הומיה. היא משמעת קול המיה למען ימשכו הזונים אחר קולה: וסוררת. מדברת דברי סרה ונאוף: לא ישכנו. אינם שוכנים בביתה כדרך הנשים:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    וסוררת. סרה מן הדרך:

    מלבי"ם

    הומיה היא, שכל טבעה ותכונתה יוצאים מגדר השיוי, אם במדותיה היא הומיה וכועסת תמיד, ולא תאמר שתהמה על שפחותיה הסוררים, כי בהפך היא עצמה סוררת ומכעסת בעלה וב"ב, וגם יוצאת מן הצניעות כי בביתה לא ישכנו רגליה, רק.

    רלב"ג

    הומיה היא וסוררת. הנה היא משמעת קולה בהפך חק האשה הצנועה והיא נוט' מבי' בעלה לא ישכנו רגלי' בביתה:

    אבן עזרא

    המיה כדי שתשמיע קולה למבקשיה באפלה.

    סוררת דוברת סרה.

    ישכנו בלשון זכר, והנכון תשכונה.

12. (יב)פַּעַם בַּחוּץ פַּעַם בָּרְחֹבוֹת וְאֵצֶל כָּל־פִּנָּה תֶאֱרֹב

    מצודת דוד:פעם בחוץ. פעם הולכת בחוץ פעם ברחובות לרדוף אחר מאהביה תארוב. תשב במארב עד אשר יעברו דרך הפנה ההיא:

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    "פעם בחוץ שהוא אחורי הבית, ופעם ברחובות במקום רשות הרבים שמלא אנשים, וגם אצל כל פנה תארב לצודד אנשים ההולכים מן הצד:

    רלב"ג

    פעם בחוץ. אך תלך פעם בחוץ ופעם ברחובות ותארוב אצל כל פנה וזויות מהרחובות והחוצות אם תמצא שם נואף:

    אבן עזרא

    ואצל עד שתמצא חסר לב.

13. (יג)וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה־לּוֹ הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ

    מצודת דוד:והחזיקה. ראיתי האשה היוצאת אחזה הנער ונשקה לו: העזה. חזקה פניה ולא נכלמה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    והחזיקה בו, תלך בהעזה ממדרגה למדרגה, תחלה תחזיק בו, ותוסיף להעיז ונשקה לו העזה פניה יותר ותאמר לו.

    רלב"ג

    והחזיקה בו ונשקה. כאשר תמצאהו החזיקה בו ונשקה לו למשוך לבו אל הניאוף:

    אבן עזרא

    ותאמר נשתנה בעבור ההפסק, כי לו מלה זעירה וכן: ישפוטו הם:

14. (יד)זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי

    מצודת דוד:זבחי שלמים עלי. מאז היה עלי זבחי שלמים והנה היום שלמתי נדרי והבאתים ויש א״כ עמדי בשר השלמים:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    זבחי שלמים עלי. כלומר סעודה גדולה הכינותי כי היום הקרבתי נדרי ושלמי:

    מלבי"ם

    זבחי שלמים עלי, היא מספרת לו כי תזמן אותו לסעודת מצוה לאכול מבשר שלמים, ושאצלה היא שמחה של מצוה כי היום שלמתי נדרי, שהיצה"ר מתחיל במצוה:

    רלב"ג

    זבחי שלמים. לא בושה מלאמר לו אלו הדברים הנה זבחי שלמים אצלי היום שלמתי נדרי בבית המקדש ולזה יש לי הרבה בביתי מבשר זבח השלמים:

    אבן עזרא

    זבחי דוברת לו כזבים.

15. (טו)עַל־כֵּן יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ וָאֶמְצָאֶךָּ

    מצודת דוד:על כן. הואיל ויש עמדי בשר להאכילך לזה יצאתי לקראתך לשחר פניך לבוא אלי והנה מצאתיך:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    לשחר. ענין דרישה:

    רש"י

    ואמצאך. כדי שאמצאך:

    מלבי"ם

    על כן יצאתי, תחלה תאמר שע"י שראתהו אותו הולך יצאת לקראתו, מוספת להעיז ותאמר שיצאה לשחר פניו ולבקשו שבצאתה לא ידעה שיקרה לקראתה, והיה דעתה לבקשו:

    רלב"ג

    על כן יצאתי לקראתך. לדרוש פניך שתאכל עמי ואמצאך:

16. (טז)מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם

    מצודת דוד:מרבדים. קשטתי מטתי בקשוט הראוי: חטובות. בדי המטה המה חטובות ביושר רב ומסוגרים המה במיתרי פשתן הבא ממצרים הנאות ביותר:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מרבדים. מצעות נאים לקשוט כמו מרבדים עשתה לה (לקמן לא):

    ערשי. מטתי כמו עשר יצועי (תהלים קלב):

    חטובות. ענין כריתה וחתוך כמו חוטבי עצים (יהושע ט):

    אטון. תרגום של מיתריהם (שמות כו) הוא אטוניהון:

    רש"י

    מרבדים. בגדי חופש ונוי ודוגמתו בסוף הספר שנאמר מרבדים עשתה לה:

    רבדתי ערשי. קשטתי:

    חטובות אטון מצרים. מהוללות בגדי כלי פשתן חשובין הבאים ממצרים ששם הפשתן מצוי כדכתב בספר (ישעיהו י״ט:ט׳) ובושו עובדי פשתים. אטון תרגום מיתריהם אטוניהון:

    מלבי"ם

    מרבדים, מוספת להעיז שילין שם בביתה ושערשה רבודה במרבדים יקרים שעליהם ישכב:

    רלב"ג

    מרבדים. הנה רבידים ותכשיטים יפים שמתי על מטתי והנה ערשי עשוי מכרותות ארזים או שאר עצים והחבלים המסורגים בו הם מיתרים ממצרים ר"ל שהם נעשים מהשש הנקי שבמצרים כי שם השש הנבחר:

    אבן עזרא

    חטובות מחוטבות תבנית היכל.

17. (יז)נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן

    מצודת דוד:נפתי. התכתי על משכבי מור וגו׳ להביא הריח:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נפתי. ענין הזלה והתכה כמו נופת תטופנה (לעיל ה):

    מור אהלים וקנמון. שמות מיני בושם:

    רש"י

    נפתי משכבי. הנפתי הריח כמניף בסודר בבית הבושם להביא הריח מלמעלה למטה, ודונש פי' לשון קטור ואמר שאין לו דמיון:

    מלבי"ם

    נפתי משכבי, מוספת להעיז שישכב על משכבה, כי במ"ש רבדתי ערשי לא פרטה שישכב על משכבה, כי יכול לשכב על ערשה והיא תשכב במק"א, אבל במ"ש משכבי היינו מקום שהיא תשכב שם:

    רלב"ג

    נפתי משכבי. ושמתי בו מאבקת הבשמים טובי הריח כדי שיערב המשכב יותר:

    אבן עזרא

    אהלים חסר וי"ו:

18. (יח)לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד־הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים

    מצודת דוד:נרוה. נשבעה באהבים עד הבקר ונשמחה בה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נתעלסה. ענין שמחה כמו כחיל תמורתו ולא יעלוס (איוב כ׳:י״ח):

    מלבי"ם

    לכה נרוה דודים, ומוספת לאמר נתעלסה באהבים ששם אהבים בא בבאור על הזיוג והתשמיש:

    רלב"ג

    לכה נרוה דודים עד הבקר. יחד נשמח באהבים כי אין לנו מונע עתה:

    אבן עזרא

    דודים אהבים, אתן את דודי.

19. (יט)כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק

    מצודת דוד:כי אין האיש. אל תפחד מבעלי כי איננו בביתו כי הלך בדרך רחוק:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    כי אין האיש בביתו. ראיתם שסילק הקב"ה שכינתו וכל טוב נתן לעו"ג:

    מלבי"ם

    כי אין, בל יירא מאישה אמרה שאין האיש בביתו ולבל יירא פן ישוב לביתו אומרת שהלך בדרך למרחוק, ולבל יאמר כי יצטרך כסף למסחר וישוב לביתו, אומרת.

    רלב"ג

    כי. אין בעלי בביתי וא"ת הוא קרוב ויבא הנה הלך בדרך מרחוק ואם תאמר אולי יבא הלילה מדרכו תדע באמת כי לקח צרור הכסף לקנות סחורות רבות לא יבא לביתו עד יום הכסה רוצה לומר בר"ה פי' הוא נקרא כסה כאמרו תקעו בחדש שופר בכסה ואולם נקרא כן כי אז הש"י ע"ד משל יושב על כסא לשפוט תבל בצדק:

    אבן עזרא

    האיש ולא אמרה אישי, כי אינו נחשב בעיניה מאומה בזנותה עם אחרים.

20. (כ)צְרוֹר־הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ

    מצודת דוד:צרור הכסף. אל תחוש פן בלילה יבוא מדרכו כי לקח בידו צרור כספו ויתאחר בדרך עד כי יתום הכסף לקנות בכולם סחורות רבות: ליום הכסא. לזמן המיועד אשר קבע יבוא הנה והזמן עדיין לא בא:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    צרור. ענין קשר כמו צרור כספו בשקו (בראשית מ״ב:ל״ה):

    הכסא. עניינו זמן קבוע כמו בכסה ליום חגנו (תהלים כא):

    רש"י

    צרור הכסף. הטובים שבהם הרג:

    ליום הכסא. לזמן המועד הקבוע וכן בכסה ליום חגנו (תהילים פ״א:ד׳):

    מלבי"ם

    צרור הכסף לקח בידו, ולבל יפחד פן יגמר המסחר במהרה וישוב לביתו, אומרת ליום הכסא יבא ביתו, יש לו עת קבוע מתי יבא ולא יבא קודם לכן:

    אבן עזרא

    הכסא ראש חודש שיתכסה בו הירח.

21. (כא)הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ

    מצודת דוד:הטתו. אמר שלמה הן ראיתי שהיא הטתה אותו אחר דעתה ברוב הרגל דבריה אשר היא למודה לפתות בני אדם ובחלקת מאמר שפתיה הדיחה אותו מדרך הישר:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לקחה. ענין למוד והרגל כמו הלוקחים לשונם (ירמיה כג):

    רש"י

    הטתו. לאותו חסר לב אליה:

    ברוב לקחה. שהיא למודה להרגיל בכך אנשים:

    בחלק שפתיה. בדבור חלקלק תדיחנו מן הדרך:

    מלבי"ם

    הטתו ראה שתחלה לא שמע אליה רק שברוב לקחה הטתה אותו שיפנה אליה, ואח"כ בחלק שפתיה ודברי חלקות תדיחנו ממקומו להתחיל לזוז ללכת אחריה:

    רלב"ג

    הטתו ברוב לקחה. דבריה הלוקחים לבו בחלק שפתיה הדיחה אותו מדרך הראוי ומשכה לבבו אל דרכי הניאוף הנה האויל הולך אחריה פתאום ודומה בזה אל השור אשר הולך מעצמו במהירות אל מקום שיטבחוהו בו וכמו הנשים שיבאו במהירות אל העכס לחשבם כי יתקשטו בו ולא ירגישו כי הוא מוכן למאסרם ר"ל לקשור אותם באופן שלא יוכל להם ללכת כי לא יוכלו להרחיב צעדיהם וגם הוא הוכן לשמרם מלפשק רגליהם למנאפי' ולא ירגישו בזה והנה העכסים הם כמו תכשיטין היו נושאות אותן ברגליהם כאמרו וברגליהם תעכסנ' והיתה הכוונ' בהם למה שזכרנו והנה ילך האויל אחריה פתאום כמו שזכרנו עד יפלח וגו':

    אבן עזרא

    תדיחני מדרך הישרה.

22. (כב)הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל־טָבַח יָבוֹא וּכְעֶכֶס אֶל־מוּסַר אֱוִיל

    מצודת דוד:הולך. והרי הוא הולך אחריה פתאום כמו השור הבא מעצמו אל מקום המטבח: וכעכס. וכאשר ירוץ הנחש מהרה בשליחות המקום לייסר האויל בארסו כן חיש מהר נמשך אחריה:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וכעכס. הוא ארס הנחש וכן ברגליהם תעכסנה (ישעיה ג):

    רש"י

    וכעכס. זה ארס נחש:

    אל מוסר אויל. כנחש הממהר לרוץ בשליחות הקב"ה ליסר האויל המחויב למקום ב"ה כן זה רץ אחריה עד שנכשל בה ויפלח חצה את כבדו:

    מלבי"ם

    הולך אחריה פתאום, ואחר שנדח ממקומו מתחיל פתאום ללכת, כי אם היה מתמהמה ושואל עצת שכלו היה מתאפק מלכת, אבל זה יתהוה פתאום ובכ"ז תחלה לבו נוקפו והולך מתוך הכרח כשור אל טבח יובל, שאינו הולך ברצון רק בהכרח, ואח"כ ילך ברצון, ובכ"ז ילך כעכס אל מוסר אויל, הנחש המצלצל ההולך ליסר את האויל, הגם שהולך ברצון בכל זה הוא מצלצל להזהיר את האויל המסתפק בכל דבר שידע להזהר מארסו, כן הגם שהולך ברצונו לבו מצלצל ומזהיר אותו מן הארס הטמון שם:

    אבן עזרא

    וכעכס כמו תעכסנה פירוש תראנה העכסים והם דומים לכבל. וכן הפירוש: וכעכס - שהאויל קשה להביא רגלו בו, כן הוא קשה להביאו אל מוסר.

23. (כג)עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל־פָּח וְלֹא־יָדַע כִּי־בְנַפְשׁוֹ הוּא

    מצודת דוד:עד יפלח. עד אשר נכשל בה וחצה יפלח את כבדו כי מאבד עולמו על ידה: כמהר. הרי הוא כצפור הממהר לעוף אל הפח בעבור הנאה מועטת לאכול מהזרעונים אשר בה ואינו יודע כי האכילה ההיא תהיה באבדן נפשו כן הוא מאבד עולמו בעבור הנאת שעה:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יפלח. ענין בקוע כמו פולח ובוקע (תהילים קמ״א:ז׳):

    כבדו. הכבד שהמרה תלוי בה:

    פח. רשת:

    רש"י

    כמהר צפור. לרוץ אל הפח ואינו יודע כי הפח נפרש שם בנפשו של צפור:

    מלבי"ם

    עד יפלח חץ כבדו, עד שחץ התאוה יפלח את כבדו וירתיח כסיר את דמו ששרשו בכבד, ואז לא ילך עוד בהכרח רק ברצון כמהר צפור אל פח שהולך במהירות ולא ידע כי בנפשו הוא, כן ילך ברצון טוב ואין לבו נוקפו עוד:

    רלב"ג

    עד יפלח חץ. עד שיחתך חץ כבדו כמו שימהר הצפור לבא אל הפח שילכד בו ולא ידע כי בנפשו הוא והנה היה מחכמת זה המשל להיות' מסכים לנמשל אמרו כי בשוק או בחוץ הלך לזנות כי זה הפועל מהנפש המתאוה הו' מהדברי' אשר הם חוץ מעצם האדם במה שהוא אדם כי זה הכרח הוא לאדם מצד מה שהוא בהמה לא מצד מה שהוא אדם ויחס זה אל עת החשך כי לא יפותה האדם להמשך אל התאוות בשיאור לו באור השכל ולזה אמר בתחלה וארא בפתאים אבינה בבנים וגו' ועת' בנים שמעו לי וגו':

    אבן עזרא

    חץ מדמה נגע האל לחץ, והטעם: עד שיפלח חץ כבדו ולא יקבל מוסר.

    אל פח כן מהרה יפלחהו חץ, ולא ידע האויל כי בעבור נפשו שתמות הוא שונא מוסר, וזהו הנכון.

24. (כד)וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ־לִי וְהַקְשִׁיבוּ לְאִמְרֵי־פִי

    מצודת דוד:ועתה בנים. הואיל ושמעתם שכן הוא לזאת שמעו לי ואל תהיו כמוהו:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    ועתה בנים שמעו לי וגו':

    מלבי"ם

    ועתה בנים שמעו לי, תחלה שמעו והבינו הטעם שדברי צודקים, ואח"כ הקשיבו אף לאמרי פי ולא תדרשו טעם כלל:

    אבן עזרא

    ועתה בנים כי העם כבנים.

25. (כה)אַל־יֵשְׂטְ אֶל־דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ אַל־תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ

    מצודת דוד:אל ישט. אל יסור לבך אל הדרך ההולך לבית הזונה ואל תתע מדרך הישר ללכת בנתיבותיה:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ישט. ענין נטיה והסרה:

    תתע. מלשון תועה:

    מלבי"ם

    אל ישט אל דרכיה לבך, הדרך הוא דרך הרבים, והנתיב הוא נתיב היחיד, שלא לבד שלא ישט לבך אל דרכיה דהיינו לזנות עמה, כי גם אל תתע בנתיבותיה, שלא תטעה ללכת בנתיבות הקטנות שלה, כמו לדבר עמה ולהסתכל בה, שיוכל להיות שיאמר בלבו שמובטח שלא יחטא ויקבל שכר, כמ"ש ניזול אפתחא דזונות וניכוף יצרא ונקבל אגרא, שזה נתיב קטן מדרכיה:

    רלב"ג

    אל ישט. אל יטה לבך אל דרך האשה הזרה הזאת המביאה להמשך אל התאוות ואל תהיה טועה בדרכיה:

    אבן עזרא

    ואל תתע מדרך הישרה, בעבור נתיבות הזונה.

26. (כו)כִּי־רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל־הֲרֻגֶיהָ

    מצודת דוד:הפילה. הזונה המחלקת אמריה: ועצומים. מספר עצום ורב:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    חללים. הרוגים:

    מלבי"ם

    כי, מפרש שלא ישט אל דרכיה הגדולים כי רבים חללים הפילה, וגם אל יבטח בצדקתו שלא יבא לידי עבירה ויתע בנתיבותיה הקטנים, כי עצומים כל הרוגיה, אנשים שהרגה הם עצומים וגבורים בתורה וביראה, ובכ"ז לא עמדו בנסיון, ולכן לא תקרב אליה כלל, כמ"ש למעלה אל תקרב אל פתח ביתה:

    רלב"ג

    כי רבים חללים הפילה. כי כבר השחיתה והרגה רבים ותקיפים:

27. (כז)דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ יֹרְדוֹת אֶל־חַדְרֵי־מָוֶת

    מצודת דוד:ביתה. דרך ההולך אל ביתה היא דרך שאול ויורדת אל חדרי מות כי בקל יתפתה ומאבד עולמו:

    עוד פירושים על פסוק כז: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    כי דרכי שאול ביתה, השאול הוא הבור העמוק ויצוייר שיפול בו קודם שימות ור"ל מי שהולך אפי' דרך ביתה כבר הולך בדרכי שאול ויפול בבור עמוק, ויצייר שבחדרים העמוקים של השאול יושב המות ומי שבא בשאול משם יורדות אל חדרי המות, ר"ל יבא לידי עבירה:

    רלב"ג

    דרכי שאול בית. הנה הדרכים שילכו בהם אל ביתה הם דרכי המות והקבר והם יורדות אל חדרי המות כי לא יושג עמה חיים כמו שקדם אבל תסבב מיתת הגוף והנפש לכן סור מהתפתות בפתויה ושמע לפתוי החכמה והבינה שהם מפתים האדם לחקור בהם באופן שקדם ואמר ממשל בזה המקום להודיע הדברים אשר בהם ישוגו החכמה והבינה ועצמותם ותועלתם באופן מה:

    אבן עזרא

    שאול שהוא ביתה, יורדות הדרכים ומורידות אותה כפירוש נעו מעגלותיה, או יורדות רמז לרגליה וכאשר דבר גנות האשה הראה דבר מעלת החכמה, שהיא מיסרת הפתאים.