משלי פרק ה׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)בְּנִי לְחָכְמָתִי הַקְשִׁיבָה לִתְבוּנָתִי הַט־אָזְנֶךָ

   מצודת דוד:בני לחכמתי הקשיבה. עוד זה מדברי דוד שאמר לשלמה בני שמע להחכמה אשר למדתיך:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   בני לחכמתי הקשיבה וגו':

   מלבי"ם

   בני לחכמתי הקשיבה, שהם חקי החכמה, שכבר התבאר שאין על חקי החכמה מופת רק הם מקובלים בקבלה וצריך שתקשיב אותם ותקבלם, לתבונתי הט אזנך, והתבונה הוא מה שהאדם מבין אותם מדעתו ומוציא דבר מתוך דבר ע"י בינתו, הט אזנך לשקול אותם בפלס בינתך:

   רלב"ג

   בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט אזנך. בני הקשיבה לחכמתי והט אזנך לתבונתי:

   אבן עזרא

   בני לחכמתי [לשמור מזמות - שתשמור המזימות בלבך, ינצורו בעסק הלמוד:]

2. (ב)לִשְׁמֹר מְזִמּוֹת וְדַעַת שְׂפָתֶיךָ יִנְצֹרוּ

   מצודת דוד:לשמור. הזהר לשמור המחשבות ושפתיך ינצורו לדבר דעת:

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מלבי"ם

   לשמר מזמות, נגד לחכמתי הקשיבה מפרש שתשמור מזימות שהם עצות עמוקות של החכמה, ונגד לתבונתי הט אזנך אמר ודעת שפתיך ינצרו, שמבואר אצלי שדעת נופל על הדברים שמשיג אותם בידיעה ברורה, וזה ע"י החוש או ע"י מופתי התבונה, גם מבואר אצלי שהדעת יוחס אל השפתים, ואמר שעל ידי תבונה התבונן בה בינה עד שתבא לידי דעת וידיעה ברורה עד ששפתיך המוציאים דברי דעת ינצרו את הדעת:

   רלב"ג

   לשמור מזמות. לשמור המחשבות הישירוך למצא התבונה והדעת שהישיר למצוא החכמה ינצורו שפתיך כדי שיהיה עמך תמיד האמת באלו הדברים בסבותיו ובדרכיו ואמנם צויתיך על זה כי נופת תטופנה שפתי האשה הזרה והיא הכח הדמיוני:

   אבן עזרא

   [בני לחכמתי] לשמור מזמות - שתשמור המזימות בלבך, ינצורו בעסק הלמוד:

3. (ג)כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ

   מצודת דוד:כי נופת. ר״ל מאוד צריך להיות נזהר לבל יפותה כי אמרי הזונה המה ערבים ומתוקים כנופת צופים והמה חלקים יותר משמן והוא גם למשל:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   נופת. ענין הזלה והתכה וכן ונופת צופים (תהילים י״ט:י״א) ותחסר מלת צופים והוא מובן מעצמו שר״ל כהזלת חלות הדבש:

   תטופנה. תרד טיפץ:

   חכה. ר״ל מאמרה הבאה בנגיעת הלשון בחיך:

   רש"י

   כי נופת תטופנה. לשון מתוק:

   שפתי זרה. אפיקורסות:

   וחלק משמן חכה. לשון חך:

   מלבי"ם

   כי נופת תטופנה שפתי זרה, יש בזה משל ומליצה, המשל מדבר מאשה זרה ויצר התאוה, שפתויי שפתיה דומים כנופת, כי המתיק לו את תאותו, וחלק משמן חכה, שטעם העבירה חלק משמן ואינו מרגיש בו שום דופי, ובמליצה ידבר מיצרא דע"ג אשר יזנה לבבו אחרי דעות חיצונות, והשפתים מרמזים תמיד על הדעת, שהדעות שעליו יבנו ראיותיהם נדמה לו שהוא מתוק כנופת, וכן טעם חכמתה (שהחיך מרמז בכ"מ על החכמה) נדמו לו חלק כשמן שאין בו דופי:

   רלב"ג

   תטופנה. דבר ידמה שהוא מתוק כנפת וחכה אשר בו תטעם הדברים ידמה היותו ערב מאד וחלק יותר משמן:

4. (ד)וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת

   מצודת דוד:ואחריתה. אבל אחרית הפתוי מרה כלענה וממית הנפתים כחרב שיש בו שני חדודים מזה ומזה:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   כלענה. שם עשב מר:

   מלבי"ם

   ואחריתה מרה כלענה, שזה ההפך מן נופת תטופנה, חדה כחרב פיות, זה ההפך של חלק משמן חכה, שהנפש טועמת טעם מר גם ביסודות שהניחו, ועל ידי התולדות שיוציאו בהם להכחיש פנות האמונה תכרת בחרב פיות שהוא חרב העונש:

   רלב"ג

   ואחריתה מרה כלענה. ואחריתה תמצא מרה כמו הלענה וחדה וחותכת כמו חרב בעל פיות שחותך ומשחית מכל צדדיו:

5. (ה)רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ

   מצודת דוד:רגליה. ר״ל דרך רגלי הפתוי מביא המיתה: יתמוכו. תומכים ומחזיקים את השאול שיהיה הנפתה נופל בה:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   צעדיה. ענין פסיעות והלוך:

   רש"י

   רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו. ל' קורבה:

   מלבי"ם

   רגליה יורדות מות, ההולך אחריה ושומע לה, (כמו אשר ברגליך, (שמות י"א)) תוביל אותו למות, שאול צעדיה יתמכו, השאול הוא הבור העמוק שלפעמים יפול בו בעודו חיים, ור"ל שגם צעדיה מי שהולך אליה הגם שעוד לא שכב עמה, יתמכו את השאול והבור שיפול בו, ולא יוכל עוד לצאת משם, ועל המליצה יאמר, שמי שנתפס כבר למינות ימות מיתת הנפש, וגם ההולך בדרכה להשתמש בהיקשים המתעים ובהקדמות הפילוסופיות שבה, לא יוכל עוד לצאת משם:

   רלב"ג

   רגליה. יורדות אל מות והשחתה וצעדיה הם תומכים ומחזיקים המות ר"ל שהם עוזרים להביא המות באופן נפלא ובזה הם כאילו סומכים ידי המות ומחזיקים אותה על החיים:

   אבן עזרא

   רגליה יורדות למות ולשאול יורדות צעדיה, אשר יתמכוה.

6. (ו)אֹרַח חַיִּים פֶּן־תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע

   מצודת דוד:אורח חיים. ר״ל חכמת התורה: פן תפלס. פן תיישר להדמות אליה: נעו. דע לך כי נעו המעגלות שלה מן אורח חיים ורחקו ממנה ולא תדע להם שום דמיון והשוואה כי לא קרב זה אל זה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תפלס. תישיר:

   נעו. מלשון נע ונד:

   מעגלותיה. דרכיה:

   רש"י

   אורח חיים פן תפלס. כך דרשוהו חכמים סלסל הקב"ה מתן שכרן של מצות ולא פירשן כדי שלא יראה אדם מצוה שמתן שכרה מרובה וידבק בה ויניח שאר המצות, וזה פתרונו כדי שלא תפלס אורחות התורה אי זו ליקח ואי זו להניח לכך נעו מעגלותיה הניע הקב"ה נתיבותיה ולא הודיעם, זהו מדרש אגדה, אבל לפי סדר המקראות שכתוב אחריו הרחק מעליה דרכך. נראה שעדיין לא הפסיק בענין אשה הזונה וכן יש לפרש אורח חיים פן תפלס אל תשקול אורח חיים אצל אותה זרה לומר איזו לעשות זו או זו, כי מעגלות הזונה נעו לשאול ולא תדע להזהר עד אשר תנוע ותפול:

   מלבי"ם

   ארח חיים פן תפלס, כבר בארנו שיש הבדל בין ארח ובין מעגל, שהמעגל הוא הדרך הסבוביי, והמדה שבו מודדין ומשערין את המעגל הסבוביי להגיע בו אל היושר נקרא פלס, ור"ל פן תרצה ללכת במעגל הסבוביי דרך בית הזונה ללכת דרך שם אל ארח חיים ותפלס ותמדוד באיזה דרך תשוב מן המעגל הזה אל ארח הישר, כענין שאמרו ניזול אפתחא דזונות וניכוף יצרין ונקבל אגרא, וז"א נעו מעגלותיה המעגלות שלה הם נעים ונלוזים מן הארח הישר ולא תדע עוד לשוב אל ארח חיים, ולפי המליצה ר"ל שלא תאמר שע"י החקירה והפילוסופיא תשוב אל האמונה לברר הכל בדרך המופת, כי אח"כ תנוע נפשך במעגלי הספיקות ולא תמצא עוד דרך האמת לאור באור האמונה:

   רלב"ג

   אורח חיים פן תפלס. האם תחשוב שיהיה תקוה שתפלס ארח חיים ותישר אליו הנה באמת אין תקוה בזה כי מעגלותיה נעו וסרו מדרך החיים ולא תוכל לדעת אותן והנה אמר זה לפי שהמדמה אע"פ שהוא עוזר עזר מה אל השכל כמו שהתבאר במקומו הנה בציורו יטעה מאד בעמיקות החכמה והתבונה והטעות שיקר' ממנו בשרשים הגדולים וההתחלות יהיה סבה להרחיק האדם מאד משלימותו ולהתיר לו לעזוב החכמה ולהתענג בתאוות ולזאת הסבה יערבו מאד דבריו אל האדם כמו שזכר וזה מבואר במעט עיון למעיין בזה הספר כי דברינו בו הם למי שנשלם בפלוסופיא וראה דברינו בספר מ"י ואפשר שירמוז באשה זרה אל הנפש המתאוה ויקשור הענין אל מ"ש לשמור מזמות ודעת וגו' שהוא יזהירהו לידבק תמיד בחכמה ובתבונה באופן שתערב בו כל כך עד שלא יפותה בשפתי זרה המפתה להמשך אל התאוות אשר יגיע מהם הרע שזכר והנה זה הביאור השני הוא הנכון יותר:

   אבן עזרא

   תי"ו תפלס. ותי"ו תדע. לנוכח המוזהר והוא בני לחכמתי הקשיבה.

   נעו מעגלותיה חסר וכן הוא נעו רגליו מעגלותיה, או המעגלות הם ינועו על דרך משל, כאילו הם נעות ומניעות הזרה ופירוש ראשון נכון. וכן הפירוש ארח, שתשים בו חיים אולי תפלס ותבחרהו נעו מעגלותיה והטעם: הורדתיה לשאול פתאום ולא תרגיש אתה עד רדתה, שמא תוסר אתה ותפלס אורח חיים. פרוש אחר: במקום שתפלס אורח חיים נעו מעגלותיה והיא לא תדע.

7. (ז)וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ־לִי וְאַל־תָּסוּרוּ מֵאִמְרֵי־פִי

   מצודת דוד:ועתה. מוסב למעלה לומר הואיל ושמעתם שגם דוד אבי הזהירני בדברים האלה עם כי הייתי חביב לו לזאת אתם בני אל חי שמעו לי וכו׳ כי לא משנאת הבריות אני מזהיר על כל אלה:

   עוד פירושים על פסוק ז: מלבי"ם, אבן עזרא

   מלבי"ם

   ועתה בנים שמעו לי, שמעו לחקי החכמה המקובלים מה' ואל תסורו מאמרי פי, כי הפה מרמז על החכמה, לא תסורו ממנה אל החקירה ודעת מינים:

   אבן עזרא

   ועתה בנים.

8. (ח)הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ וְאַל־תִּקְרַב אֶל־פֶּתַח בֵּיתָהּ

   מצודת דוד:מעליה. מן הזרה האמור למעלה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   הרחק מעליה דרכך, שלא תעבור דרך עליה, ואף אל תקרב אל פתח ביתה אף שהזונה איננה שם, ולפי המליצה ר"ל שתרחק מדרכי הע"ג וממינות, ואף אל תקרב אל ההצעות והיקשים שבם נכנסים אל שערי הכפירה, ולא תאמר שאתה תשתמש בהיקשים האלה לבנות בם בית נאמן לתורה ולתעודה:

   רלב"ג

   הרחק מעליה דרכך. הרחק דרכך מעל האשה הזרה שקדם זכרה ואל תקרב אל פתח ביתה ר"ל שלא תמשך אל התאוות:

9. (ט)פֶּן־תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ וּשְׁנֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי

   מצודת דוד:הודך. ההוד הנתון לך מן השמים תתן במעשיך לאחרים כי תהיה נלקח ממך ותנתן לאחרים ותמות בחצי שנותיך והנותרים תמסור לאכזרי והוא שר של גיהנם ר״ל תהיה מסור בידו לכל חפצו:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   פן תתן לאחרים הודך. פן תפנה לבך לאלהים אחרים לתת להם תפארת הודך ושבחך:

   ושנותיך לאכזרי. לשר של גיהנם:

   מלבי"ם

   פן תתן לאחרים הודך, ההוד הוא היופי הפנימי הנפשיי זאת תתן לאחרים, שע"י הזנות יכהה אור השכל והוד הנפש, ושנותיך תתן לאכזרי, שימשול על גויתך חולי אכזרי המושל על הנואפים ולפי המליצה שע"י המינות תמסור הודך היינו נשמתך וכחות השכליים לאחרים, היינו אל עניינים אשר לא יועילו לאושר הנפש ואשר יוליכוה לאבדון, ושנותיך תתן לאכזרי כי שנות רשעים תקצורנה:

   רלב"ג

   פן תתן לאחרים הודך. פן תתן ההוד הנתון לך לקנות השלימות לאחרים ולא יהיה לך תועלת בו אבל יהיה בו השתמשות לעשות תחבולות להשיג התאוות:

   ושנתיך. שהי' ראוי שתעמל בהם לקנות קנין השלימות אשר הוא חייך תתן אל זה הכח האכזרי שישחיתך באכזריות וישבעו הכחות הזרי' לאדם במה שהוא אדם בחך ועמלך ויגיעך יהיה בבית נכרי ר"ל שהכח השכלי הנתון לך לעמל בקנין השלימות האנושי ישבעו אלו הזרים מכחו ויגיעו כי כל כחו ויגיעו יהיה בעבודתם ובהמצאת התחבולות אל שישיגו מבוקשם:

10. (י)פֶּן־יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ וַעֲצָבֶיךָ בְּבֵית נָכְרִי

    מצודת דוד:פן ישבעו זרים. הזרים ממך שאינם ראוים ליורשך הם ישבעו כוחך והוא העושר הבא בכח והתאמצות וכן ככחם נתנו לאוצר (עזרא ב׳:ס״ט): ועצביך. העושר הבא בעצבון ויגיעה וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    פן ישבעו זרים כחך. נביאי הבעל הגובין ממון בשקריהם ובפחזותם:

    ועצביך. עצביך ויגיעך שנעצבת וטרחת בו:

    בבית נכרי. בבית עו"ג:

    מלבי"ם

    פן ישבעו זרים כחך, כח הגוף הוא הש"ז ישבעו זרים, היינו אשה זרה, ועצביך המונך ונכסיך שהשגת בעצבון כמ"ש בעצבון תאכלנה, יהיו בבית נכרי שיירשוך בני נכריה שאינם מתיחסים אליך, כי ולד כותית כמותה:

11. (יא)וְנָהַמְתָּ בְאַחֲרִיתֶךָ בִּכְלוֹת בְּשָׂרְךָ וּשְׁאֵרֶךָ

    מצודת דוד:באחריתך. באחרית ימיך ביום המיתה בעת יכלה בשרך אז תנהום מכאב לב:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ושארך. גם הוא נאמר על הבשר כמו אם יכין שאר לעמו (תהילים ע״ח:כ׳) וכפל דבריו בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (דניאל יב):

    רש"י

    ונהמת באחריתך. סוף שתנהום באחריתך:

    מלבי"ם

    ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך, שלבסוף כשיכלה בשרך ע"י מירוק התאוה שיכלה הבשר, תנהום ותתחרט על העבר, ולפי המליצה כשיגיע קרוב לאחריתו ככלות הבשר ותאותיו (שבעבורם נטה מעקרי האמונה כדי למלאת תאות בשרו) אז ינהום ויתחרט, שאז יחשוב על העולם הנצחי שאבד ממנו ע"י האשה הזרה שהיא המינות, כי מי שהאמונה אזור חלציו לא ידאג על כלות הבשר כי יקוה על חיי הנפש:

    רלב"ג

    ונהמת. והנה בסוף ככלות בשרך בעת הזקנה אז תזעק ותתאונן:

12. (יב)וְאָמַרְתָּ אֵיךְ שָׂנֵאתִי מוּסָר וְתוֹכַחַת נָאַץ לִבִּי

    מצודת דוד:נאץ לבי. מאס לבי לבזותה:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    נאץ. מושאל הוא על הבזיון וכן נאצו כל תוכחתי (לעיל א):

    מלבי"ם

    ואמרת איך שנאתי מוסר, המוסר הוא ע"י הכאה או יראת העונש זה שנאת לגמרי, ותוכחת היא מה שמתוכחים עמו להשיבו אל דרך הטוב ע"י ראיות השכל וזה לא שנאתי, אבל נאץ לבי אותו שהיה מבוזה אצלי:

    רלב"ג

    ואמרת איך שנאתי מוסר. התורה ומאס לבי תוכחת התורה:

13. (יג)וְלֹא־שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל מוֹרָי וְלִמְלַמְּדַי לֹא־הִטִּיתִי אָזְנִי

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    מורי. מלשון הוראה ולמוד:

    מלבי"ם

    ולא שמעתי לקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני, המלמד הוא יותר מן המורה, המורה מראה לו הדבר פעם א' איך יעשה אותו, והמלמד ילמדהו פעמים הרבה ובדרך לימוד שכלי ויסביר לו הדבר, ומוסיף שגם לזה לא הטיתי אזני לשמוע ללמודיו:

    רלב"ג

    ולא שמעתי בקול מורי. להרחיק אלו התאוות ולא הטיתי אזני למלמדי:

14. (יד)כִּמְעַט הָיִיתִי בְכָל־רָע בְּתוֹךְ קָהָל וְעֵדָה

    מצודת דוד:כמעט הייתי. בעבור הנאה קטנה כשיעור היותר מועט הייתי עתה בכל רע בתוך קהל רב ועדה גדולה בפרסום רב:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    כמעט הייתי בכל רע. כפשע ביני ובין גיהנם (כלומר בשביל דבר מועט הייתי עכשיו בכל רע שלא שמעתי לקול מורי שאלו שמעתי להם לא יארע בי כך רבי יוסף קר"א):

    מלבי"ם

    כמעט, על דבר מעט שהוא תאות העוה"ז שאינם שוים כלום ואינם מתקיימים רק זמן מועט, איך בעבור מעט עונג הזה מכרתי את הבכורה עד שהייתי בכל רע, שבאו עלי כל הרעות, וההפסד יותר מן הריוח, וגם שבאו רעותי בפרהסיא, בתוך קהל ועדה וכדי בזיון וקצף:

    רלב"ג

    כמעט הייתי בכל רע בתוך. שלא הייתי בוש מהם לעוצם שנאתי מוסר או יהיה הרצון בזה כמעט שהייתי מפני זה בכל רע וצרה בתוך קהל ועדה שיתפרסם זה לכולם ויראו ברעתי, התרחק מאד מזאת האשה הזרה ולא תתן כח שכלך לה אך שתה מים מבורך והוא השכל אשר ממנו נובעים מים תמיד לא יחסרו בשתותך מהם ישפעו המושכלוח ושתה המים הנוזלים מתוך בארך וגם כן הוא שכל אשר ממנו, ואפשר שרמז באמרו שתה מים מבורך שהיא החפירה אשר בה מים בלתי נובעים אל הצורוח הדמיוניות והשגות החושים שמהם נלקחו ההקדמות הראשונות עם ההשגות כי אלו ההשגות החושיו' אינם נובעות אך יחסרו בשילקחו קצתם אחר קצתם עד שאפשר שילקחו בולם ורמז כאמרו ונוזלים מתוך בארך אל השכל שיושפע ממנו המושכלות והם נובעות תמיד ולזה המשילו לבאר מים חיים ואחר שיגיע לך השלמות בעיון יפוצו מעינותיך חוצה להשפיע מהם לזולתך יפוצו מהם פלגי מהם ברחובות אשר ימצאו שם אנשים רבים ללמד אותם חכמתך ולהישירם אל השלמות כי עם שזה הענין בלכתך אחרי עצתי ראוי מצד עצמו להיטיב לזולתו הנה יתוסף שלמותך בו הנה אלו המעינות יהיו לך לבדך ואין לזריך אתך בהפך מה שהיה הענין בלכתך אחר עצת האשה הזרה כי אז חתן יגיעך לאחרים אך יגיעך ועמלך בחכמה ובשלמות האנושי יהיו לך לבדך תאכל פרים במה שתקנה מזה מהחיים הנצחיים והערבים בתכלית הערבוח כמו שבארנו בראשון מספר מ"י ואין זה סותר מ"ש יפוצו מעינוחיך חוצה כי בעמלו בזה יאכל פרים הוא לבדו והם יקחו חלקם בעמלם שעמלו במה שהשיגו ממנו מהחכמה והחבונה יהי. המקור שתדלה ממנו ברוך כי המים הנובעים ממנו חמיד לא יכזבו והם הנוזלים שחקח מתוך בארך והוא השכל הפועל ושמח וגו' אשר תמצא לך מהמוחשות בדרוש דרוש מה שתעזר בו לדעת ההקדמות הראשונות המובילות אל הדרוש ההוא:

    אבן עזרא

    כמעט עדה כמו שנה מן הנועדים, כמעט שתבוא עוד מעט מן הצרות.

    הייתי תחת אהיה. פרוש אחר: כמעט שאוחיל ויעבור יצר הרע לא עשיתי כן אלא הייתי בכל רע.

15. (טו)שְׁתֵה־מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ

    מצודת דוד:שתה מים. ר״ל באשתך ולא בזרה: ונוזלים וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ונוזלים. ענין נטיפה:

    בארך. באר הנובע:

    רש"י

    שתה מים מבורך. מבור שנתן לך הקב"ה לחלקך היא תורת משה:

    בורך. מים מכונסים:

    ונוזלים מתוך בארך. מים חיים כלומר תחלה כמים מכונסים ולבסוף נובעין הם והולכין:

    מלבי"ם

    שתה מים מבורך, נגד פתויי היצר לחצוב לו בארת נשברים אשר לא יכילו המים שתה את המים מבורך, שהיא מי החכמה והדעת, ויש הבדל בין בור ובין באר, שמי הבור הם מכונסים ממי גשמים ומי הבאר הם נובעים, וממשיל תחלת לימוד החכמה למי בור מכונסים, כי בתחלה יקבל חקי החכמה מפי הקבלה לבד, ואח"כ הם נוזלים מתוך בארך, אח"כ ידמו כמי באר וכמעין המתגבר שמחדש חדושים מדעתו וגם יתגברו בלבו מי הדעת עד שהם נוזלים מן הבאר לחוץ, ללמד תורה וחכמה לזולתו, עד כי.

    אבן עזרא

    בורך מקוה מים,

    בארך נובע מים, פירוש שידבק באשתו ולא בזולתה.

16. (טז)יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי־מָיִם

    מצודת דוד:יפוצו. אז יפוצו מעינותיך חוצה עד כי ילכו ברחובות פלגי מים ר״ל תזכה לבנים אשר יצא שמעם למרחוק:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יפוצו. ענין פזור:

    פלגי מים. אמת המים:

    רש"י

    יפוצו מעינותיך חוצה. סוף שתקנה תלמידים ותורה הוראות ברבים ויצא לך שם:

    ברחובות. עיר תפוצינה פלגי מימיך:

    מלבי"ם

    יפוצו מעינותיך חוצה, היינו שיפוצו למודיו לבניו ותלמידיו ואח"כ שיפוצו ברחובות פלגי מים שיש הבדל בין חוץ לרחוב, שהחוץ הוא אחורי הבתים ואין נמצאים שם רק בני הבית, והרחוב הוא המקום הרחב לפני הבתים ששם הוא רשות הרבים, שאח"כ כל ישראל ישאבו וישתו מי חכמתו, ויהיו פלגי מים המתפשטים לכל עברים, כמ"ש שנעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק:

    אבן עזרא

    יפוצו פירוש יזלו מימי בארך עד שיפוצו מעיינותיך אל החוץ, והוא משל על רוב הבנים.

17. (יז)יִהְיוּ־לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ

    מצודת דוד:יהיו לך לבדך. הבנים האלה יהיו שלך לבדך ואתה תתכבד בהם ואין לזרים חלק אתך אבל בני הזרה אינם מיוחדים לך לבד:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    יהיו לך לבדך. אתה לבדך תתכבד בהם ולא יחלוק אחר עמך לפי שאמר למעלה פן ישבעו זרים כחך אמר כאן יהיו לך לבדך ומתוך כך:

    מלבי"ם

    והיו לך לבדך, והגם שיתפשטו מעינות חכמתך החוצה יהיו השמועות נאמרות על שמך וכן שכר החכמה יהיה לך לבדך, ואין לזרים אתך, ר"ל הגם שתלמידיך המפיצים חכמתך גם להם יהיה שכר אתך, הם אינם זרים כי נחשבים כבניך:

    אבן עזרא

    יהיו לך הפלגים, שהם הבנים הכשרים.

18. (יח)יְהִי־מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ

    מצודת דוד:יהי מקורך ברוך. אשתך תהא ברוכה וחביבה בעיניך שמח מאהבת אשת נעוריך:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך. היא התורה שלמדת מנעוריך:

    מלבי"ם

    יהי מקורך ברוך, המקור מציין המקום שמשם יתחיל נביעת המעין המתפשטים בעומק האדמה, ויציין במליצה שהשכל שלך יהיה ברוך כי תמצא שכל טוב מה', ושמח מאשת נעוריך שהיא התורה שקבלת בנעוריך:

    אבן עזרא

    מקורך מקור הבנים.

19. (יט)אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת־חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל־עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד

    מצודת דוד:אילת אהבים. תהיה בעיניך כאילה האהובה: ויעלת חן. היא תהיה מעלת חן בעיניך: בכל עת. ר״ל בכל עת ההכרח והצורך: באהבתה תשגה תמיד. ר״ל אף באהבתה למשגה תחשב אם תמיד תהיה וכמ״ש רז״ל אל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו וגו׳:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אילת. נקבת האיל:

    ירווך. ענין שביעה:

    תשגה. מלשון משגה וחטא:

    רש"י

    תשגה תמיד. ראיתי בדברי ר' משה הדרשן תשגה תעסוק תמיד והוא ל' ערבי והביא ראיה כמו לבקש שגייה לבקש עסק, ולא ידעתי איפה נשנית ורבותינו פירשו (עירובין נד), לשון משגה כמשמעו בעבור אהבתה תהיה שוגג בשאר עסקיך כי היא משמרת על שלך אמרו עליו על ר"א בן פדת שהיה דורש בשוק התחתון וסדינו מוטל בשוק העליון פעם אחת בא אדם אחד ומצא נחש כרוך עליו:

    מלבי"ם

    אילת אהבים ויעלת חן, האילה והיעלה שתיהן מגורתן על הררי בתר ועל הסלעים, ורחמם צר, כמ"ש הידעת עת לדת יעלי סלע חולל אילות תשמור, האילה תעורר אהבה והיעלה תעורר חן, ומדמה החכמה העליונה לאילה ויעלה במרוצתן קלה על הררי בתר, וכן החכמה באה מלמעלה ממקום גבוה, והיא מהירה במרוצת השכלותיה והיא מעלה אהבה וחן, ומפרש נגד יעלת חן דדיה ירווך בכל עת, הדדים הוא מקום הזיווג שתעורר חן בעת הזיווג, ונגד אילת אהבים אמר באהבתה תשגה תמיד גם שלא בעת הזיווג, והמליצה שבעת תזדווג אל החכמה להוליד בה תולדות וחדושים ירווך דדיה למצוא חדשות, וגם בעת שלא תחדש חדושים תשגה באהבתה לחזור על הראשונות שכבר השגת:

    רלב"ג

    אילת אהבים. מרוב אהבים שתאהבך תרוץ למצוא חפצך כמרוצת האילת או חרצה בזה שהיא רצה כמרוצת האילת למצוא האהבים שדרשת השגתם בדרוש שתחקר בו והיא כמו יעלה לרוץ בקלות למצוא מה שינעם לך וישא חן בעיניך במה שתרצה לחקור בו מדדיה חמיד אלו ההשגות החושיות והצורות הדמיוניות המצטרכות לך בדרוש דרוש לקחת מהם המושכלות הראשונות באופן שהתבאר בספר הנפש ובארנוהו בראשון מספר מלחמות ה' תמיד התעסק באהבתה עד שמעוצם החעסקך בה תהיה שוגה בשאר הענינים לפי שלא תוכל להפרד מחשבתך ממנה:

    אבן עזרא

    אילת אהבים שהוא אוהבה והיא מוצאת חן בעיניו.

20. (כ)וְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה וּתְחַבֵּק חֵק נָכְרִיָּה

    מצודת דוד:ולמה תשגה. ר״ל אם באשתו תחשב התמידות למשגה למה תקל ראש לשגות בזרה:

    עוד פירושים על פסוק כ: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    ולמה תשגה בני בזרה, ואח"כ תוסיף סרה לחבק גם חיק נכריה, שהיא גרוע מן הזרה, בת אל נכר, ולפי המליצה הזרה הם החכמות המתעים, למה תשגה בהם אחר שתמצא חכמה ודעת בתורת ה', והנכריה הם למודי המינות והכפירה שתחבק אותם אח"כ:

    רלב"ג

    ולמה תשגה בני. בעבור אהבת האשה הזרה ר"ל הנפש המתאוה וחחבק חיק נכריה:

    אבן עזרא

    תשגה תחשב כשוגה אם תמיד תתעסק באהבתה וכ"ש בזולתה, וזהו שאמרו באשתו, אמרו: כי המרבה באהבת אשתו ומשיח עמה תמיד יותר מדאי הוא שוגה, כי אהבת האשה תסיר האדם מעבודת השם.

21. (כא)כִּי נֹכַח עֵינֵי יְהוָה דַּרְכֵי־אִישׁ וְכָל־מַעְגְּלֹתָיו מְפַלֵּס

    מצודת דוד:כי נוכח. ר״ל ופן תאמר מי רואני לזה אמר דע כי מול עיני ה׳ דרכי איש ומיישר מעגלותיו אל הגמול ר״ל משלם מדה במדה לדעת שבגמול באה ולא במקרה:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    כי נוכח עיני ה' דרכי איש וגו'. מפלס שוקל דרכיו ויודע כמה עונות וכמה זכיות בידו:

    מלבי"ם

    כי נכח עיני ה' דרכי איש, הדרך הוא הדרך הישר, והמעגל הוא הדרך הסבובי, ואם מודד את המעגל להגיע על ידו אל הדרך הישר זה נקרא פלס, עז"א שדרכי איש הנפשיים הישרים הם נוכח ה', והוא הכין לו הדרך הישר עפ"י התורה כמ"ש והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה, וגם כל מעגלותיו מפלס, שאם לפעמים צריך ללכת במעגל נוטה מדרך הישר, כמו במדת חסידות ולפנים משורת הדין, או לעבור על ד"ת לפי צורך שעה, כמו אליהו בהר הכרמל, שזה נקרא מעגל, ה' מפלס ומכוין גם את המעגל שיגיע על ידו אל הדרך הישרה:

    רלב"ג

    כי נוכח. הנה דרכי איש הם נגד עיני ה' והוא שוקל כל דרכיו לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו:

    וכל מעגלותיו מפלס . ר"ל וכל דרכיו שוקל:

22. (כב)עַווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת־הָרָשָׁע וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ

    מצודת דוד:עונותיו. עונות הרשע הם ילכדו אותו ולתוספות ביאור אמר את הרשע: ובחבלי. בהחבלים הנעשים מחטאתו בהם יהיה נשען כאשר יתלוהו בהם ר״ל העון עצמו יקטרג עליו ויפרע ממנו:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    עוונותיו ילכדנו. כמו ילכדוהו:

    ובחבלי חטאתו יתמך. יתלה שהתלוי נתמך בחבל שהוא תלוי בה:

    מלבי"ם

    עונותיו ילכדנו את הרשע, לעומת מ"ש שהדרכים הטובים של האדם הם נוכח עיני ה' שה' מסייע לו להטהר וללכת בדרך הטוב, אומר שדרכי הרשע אינם מה' רק עונותיו ילכדונו, כמ"ש הבא לטהר מסייעין לו והבא לטמא פותחין לו, ויש הבדל בין עון ובין חטאת שהעון מציין עוות השכל והחטא מציין המעשה בפועל, העון הוא עוות המחשבה והחטא הוא החסרון במעשה, ור"ל שהרשע כשתסיתהו תאותו ותאלצהו לעבור עבירה והוא ירא מעונשי ה', ומצות התורה, אז יקרא אל העון שהוא עוות השכל לעזרו, שאז יעוה בשכלו להכחיש את המצוה ואת המצוה עליה, את ידיעתו והשגחתו, גמולו וענשו ודומיהם, ועונותיו ילכדנו לעבור על המצוה, ובכ"ז אין עקר סמיכה שלו על עות השכל, כי אם לא היה החטאת שהיא תאותו אל העבירה לא היה סומך על העון וטענת ההכחשה, רק שבחבלי חטאתו יתמך, שע"י החבלים של חטאתו שהיא התאוה על זה יתמך, ועל ידי זה משתמש בהעון וכופר במצוה כדי למלאת יצר תאותו, ובכל זה על ידי ההרגל שמורגל בחטאים נמשך למינות ומחזיק בעון שהוא עוות השכל והכפירה. עד שלבסוף.

    רלב"ג

    עוונותיו ילכדונו את הרשע. ברשתם ובחבלי חטאתו יתמך ויתחזק הלכד שילכד הרשע בו וזה מבואר בהרבה מהחטאים שהם בעצמם כלי להפלת הרשעים ברע:

    ילכדנו את הרשע. הם שתי הודעות כמו ותראהו את הילד:

23. (כג)הוּא יָמוּת בְּאֵין מוּסָר וּבְרֹב אִוַּלְתּוֹ יִשְׁגֶּה

    מצודת דוד:באין מוסר. בעבור שלא לקח מוסר ובעבור רוב אולתו אשר ישגה בהם:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    הוא ימות באין מוסר. בשביל שלא לקח מוסר:

    מלבי"ם

    הוא ימות באין מוסר, שאח"כ לא יקבל עוד מוסר שהוא מה שיפחידוהו בעונשי ה', ואף שיענישהו ה' לא יקבל מוסר כי ברוב אולתו ישגה שידבק אח"כ באולת, שהאויל הוא המטיל ספיקות בכל דבר, ולא יאמין שבא העונש בהשגחה כי יטיל ספק אולי הוא מקרה ולכן לא יקבל מוסר כי יתלה הכל במקרה:

    רלב"ג

    הוא ימות באין מוסר. הנה הרשע ימות ועדין לא לקח מוסר וברוב אולתו יהיה שוגה בענינים אשר ירצה להרשיע בהם עד ששגייתו בהם תהיה סבת הפלתו וזה מבואר מאד, אמר עוד ממשל ע"ד האשה הזרה שזכר אשר השומע לה ערב בעבורה אל הש"י והוא יהיה נפרע ממנו ר"ל שהשכל האנושי הוא ערב בעבורה אל הש"י והוא נלכד בשחיתותיה:

    אבן עזרא

    ימות באין מוסר בעבור שאין מקבל מוסר ובעבור רוב אולתו, ישגה דרך הישרה.