משלי פרק ד׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)שִׁמְעוּ בָנִים מוּסַר אָב וְהַקְשִׁיבוּ לָדַעַת בִּינָה

   מצודת דוד:שמעו בנים. אתם בני אל חי שמעו למוסר האב שבשמים המייסר על הבינה והקשיבו לדעת אותה:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   והקשיבו. ענין שמיעה והאזנה:

   רש"י

   שמעו בנים מוסר אב. הקב"ה:

   מלבי"ם

   שמעו בנים מוסר אב, ר"ל אני אגיד ואספר לכם מוסר אב, היינו המוסר שקבלתי מאבי כמו שיבאר בפסוק ג', והקשיבו לדעת בינה וחוץ ממה שאספר המוסר שאמר לי אבי, תקשיבו גם את אשר התבוננתי בזה מבינתי עד שעי"ז תדעו את הדברים בידיעה ברורה, שעל זה אמר לדעת בינה:

   רלב"ג

   שמעו בנים מוסר. השם יתברך שהוא אביכם והנה זה המוסר הוא תורתו שנתן לישראל והקשיבו ושמעו אותה כדי שתדעו בינה כי הוא יישיר אתכם אל הבינה כמו שזכרנו ר"ל כי התורה תישיר בהרבה מדבריה לידיעת הבינה כמו שביארנו בביאורנו לדברי התורה:

   אבן עזרא

   שמעו בנים אחר שהזהיר בנו הוכיח בנים אחרים, שישמעו מוסר אביהם אף על פי שהם רכים לאביהם נחשב כמוני.

2. (ב)כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל־תַּעֲזֹבוּ

   מצודת דוד:כי לקח טוב. וכה יאמר במוסרו הלא נתתי לכם למוד טוב ומחוכם אל תעזבו את התורה ההוא:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   נתתי לכם. הנביא מתנבא ומדבר בשליחותו של הקב"ה והרי הוא כפיו:

   מלבי"ם

   כי, נגד הקבלה שקבל המוסר מאביו, אמר כי לקח טוב נתתי לכם, הדבר שלקחתי בקבלה הוא דבר טוב מצד עצמו, ואני נתתיו ומסרתיו לכם, ונגד מה שהתבונן בו מבינתו שזה מיוחס אליו, אמר שגם תורתי אל תעזובו:

   רלב"ג

   כי לקח טוב. כי כבר נתתי לכם קנין טוב אל תעזובו את התורה שנתתי לכם הנה אלה דברי הש"י ר"ל שאמרם בלשון כאילו הש"י ידבר:

3. (ג)כִּי־בֵן הָיִיתִי לְאָבִי רַךְ וְיָחִיד לִפְנֵי אִמִּי

   מצודת דוד:כי בן. אמר שלמה אל תחשבו שאני שונא את הבריות ולזה אני מזהירכם מן הדברים שנפשו של אדם חומדתן אל תאמרו כן כי הלא בן אהוב הייתי לאבי ומעונג ויחיד לאמי:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   רך. מעונג:

   רש"י

   כי בן הייתי לאבי. אם תאמר שלמה היה שונא הבריות שהזהירן על הגזל ועל העריות דבר שנפשו של אדם מתאוה להם לכך נאמר כי בן הייתי וגו' רך ויחיד וגו' שהיה אוהב אותי יותר:

   מלבי"ם

   כי בן, מבאר שהמוסר שקבל מאביו הוא מוסר נבחר ויקר מאד, כי האב ינחיל מוסר טוב גם לכל בניו וכ"ש לבנו הנבחר לו מכל בניו שאליו ימסור דברים מיוחדים ונשגבים, ואני הייתי נבחר לו מכל בניו מצד שני ענינים, א] כי בן הייתי לאבי, שהגם שאצל אבי לא הייתי בן יחיד מ"מ הייתי אצלו הבן העיקרי הבונה בית אביו לישב על כסאו תחתיו, ב] וחוץ מזה הייתי רך ויחיד בעת שהיה אבי לפני אמי, שאצלה הייתי בן יחיד ומצדה נחשבתי גם בעיניו כבן יחיד באהבתו אותה:

   רלב"ג

   ואח"כ אמר שלמה, כי בן הייתי לאבי. הנה הייתי בן לאבי ורמז בזה לעם ישראל שהוא בן לש"י היותו נער ורך כשאמר לו הש"י אלו הדברים והייתי אז יחיד לפני אמי כי אומה אחרת לא קבלה התורה זולתי וזה היה בעת קטנותי בצאתי ממצרים כי במעט זמן העתיקני הש"י לאמונתו ולזאת הסבה אמר ג"כ לפי הנמשל הנביא זכרתי לך חסד נעוריך ואמר לפני אמי לפי המשל והוא ג"כ לפי הנמשל רמז אל השכל הפועל אשר באמצעותו השפיע הש"י התורה לישראל ובאמצעותו הגיעה הנבואה:

4. (ד)וַיֹּרֵנִי וַיֹּאמֶר לִי יִתְמָךְ־דְּבָרַי לִבֶּךָ שְׁמֹר מִצְוֺתַי וֶחְיֵה

   מצודת דוד:ויורני. ועם כל אהבתו אלי למדני הדברים האלה ואמר לי דברי תוכחתי יסעדו לבך למען תשאר עומד ביראת ה׳: שמור מצותי. המצוה אשר אני דובר אליך בשם ה׳: וחיה. בשמירתם תשיג החיים:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   ויורני. ענין למוד כמו את מי יורה דעה (ישעיהו כ״ח:ט׳):

   רש"י

   ויורני. על כך ויוכיחני ויאמר לי יתמך דברי לבך ולפי שהוכיחני בדברים אלו לכך אני מזהירכם על כך (רבי יוסף קר"א), ד"א כי בן הייתי לאבי, הנביא אומר בן הייתי להקב"ה שהשרה רוחו עלי, ומצינו שקראו הקב"ה לשלמה בן שנאמר אני אהיה לו לאב וגו' (שמואל ב ז):

   רך ויחיד לפני אמי. לאומתי אני נבחר וחביב כבן רך ויחיד לכך ויורני אבי:

   מלבי"ם

   ויורני ויאמר לי, ההוראה הוא שמראה לו הדרך במעשה וכן הראה לי דרכי החכמה ע"י שראיתי מעשיו והנהגתו בפועל, וכמ"ש גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה, ויאמר לי הוא מה שאמר לי בפיו, יתמך דברי לבך כי הלב שהוא כח הממשלה אשר בנפש הוא נע ונד ואינו עומד רגע על מצב אחד, כי התאוה ויצר הלב יסתוהו בכל רגע לסור מחקי החכמה, לכן דברי יתמכו את לבך שיעמוד על מצב החכמה ולא ינוד ממקומו, וחוץ מזה שמור מצותי וחיה שתשמור מצד שהוא ציוי ה' אף שלא יהיה בו שום טעם ועי"כ תחיה:

   רלב"ג

   ויורני. אז הש"י ואמר לי לבך יתמוך דברי ויסמוך אותם בחקרו כראוי על כוונת מצות התורה כי בזה יגלה מה שיש מהשלימות והחכמה הנפלאה בדברי התורה, שמור בלבך דברי מצותי ותשיג בזה החיים האמתיים אשר אין עמה מות:

5. (ה)קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה אַל־תִּשְׁכַּח וְאַל־תֵּט מֵאִמְרֵי־פִי

   מצודת דוד:קנה. ראה שתהא החכמה והבינה קנוים לך ומצוים אצלך ואל תשכחם: מאמרי פי. מדברי אזהרותי:

   עוד פירושים על פסוק ה: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   קנה חכמה קנה בינה הזהיר אותו שהחכמה וכן הבינה יהיו אצלו קנין דבוק בנפשו, וכבר הודעתיך ההבדל בין חכמה ובין בינה, וא"ל שבדבריו ימצא בין החכמה שהיא תלמד דרכי ההנהגה בדברים שיפול עליהם שם טוב ורע בין הבינה שהיא תתבונן בין אמת ושקר באמונות ודעות, אל תשכח ואל תט מאמרי פי, שלא תסור מאמרי בין ע"י שכחה בין ע"י הטיה שיטה אותך יצר התאוה מדרך הנכונה:

   רלב"ג

   קנה חכמה. בהם תקנה החכמה ותקנה בינה:

   אל תשכח. דבר מדברי ואל תטה כלל מאמרי פי כי בזה האופן עם רוב השקידה והחקירה יגלו לך הרבה מכוונות התורה:

6. (ו)אַל־תַּעַזְבֶהָ וְתִשְׁמְרֶךָּ אֱהָבֶהָ וְתִצְּרֶךָּ

   מצודת דוד:אל תעזבה. אל תעזוב את התורה וגם היא תשמרך מכל מכשול:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   אל תעזבה וגו'. אהבה אהוב אותה:

   מלבי"ם

   אל תעזבה ותשמרך אהבה ותצרך, האהבה היא מדרגה יותר גדולה מן אל תעזבה, שלפעמים לא יעזוב אדם גם דבר שאינו אוהב אותו אם ישיג ממנו תועלת, ולכן הוסיף שתאהב אותה ותדבק נפשך בה שזה מצד הטוב שבה שהוא גדול מן הערב והמועיל, ועי"כ ותצרך, שהנצירה היא גדולה מן השמירה, כשתוסיף אהבה תוסיף לנצור אותך בנצירה מופלגת:

   רלב"ג

   אל תעזבה. אל תעזוב התורה ואם תהיה נזהר מזה היא תשמרך מכל רע מצד מה שימשך לך בסבתם מההשגחה האלהית אהוב את התורה והיא תנצרכה וזה שאהבתך אותה יסבב שתבקש סבות ראויות לדבר דבר מדבריה ובזה האופן תעמוד על קצת כוונותיה:

   אבן עזרא

   אל תעזבה החכמה, כי היא תשמרך מצרה.

7. (ז)רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה וּבְכָל־קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה

   מצודת דוד:ראשית חכמה. בראשית למוד החכמה ראה שתהא קנויה לך ר״ל מעת תתחיל ללמוד למוד אותה דרך קבע שתהא שקוע בך: ובכל קנינך. המיוחדת בכל הדברים הקנויים לך ושקועים אצלך תהיה קניית הבינה:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   ראשית חכמה קנה חכמה. תחלת חכמתך למוד מאחרים קנה לך שמועה מפי הרב, ואח"כ בכל קנינך קנה בינה, תתבונן בה מעצמך להשכיל הטעמים דבר מתוך דבר:

   מלבי"ם

   ראשית חכמה קנה חכמה, כבר התבאר כי החכמה אין לה התחלות ויסודות שעליהם נוסדה, ואינה דומה כמו הבינה שיש לה ראשית והתחלה, שעל דברי חכמה או מדע שכבר קנה יתבונן ויוציא דבר מדבר ויקיש דבר אל דבר, וא"כ הראשית וההתחלה של הבינה הוא חוץ מן הבינה, אבל החכמה אין לה ראשית בפ"ע, כי ראשית של החכמה והתחלותיה היא החכמה בעצמה, ר"ל חקי החכמה שקבל מאלהים היה יסוד החכמה לא דבר זולתה, וז"ש ראשית חכמה היא קנה חכמה, אבל ראשית של הבינה אינו הבינה בעצמה רק קנינים אחרים שקנה בנפשו מידיעות של חכמה או של כל מיני מדע, שבקנינים האלה הנמצאות בנפשו הוא מבין בם ומוציא דבר מדבר ובהם קונה בינה, וז"ש ובכל קנינך קנה בינה למשל מי שי"ל התחלת יסודות ההנדסה או חכמת הטבע הוא מבין בם ומוציא דבר בינה, וכן עם כל קנין מאיזה מדע שאסף בנפשו יבין ויקנה בינה:

   רלב"ג

   ראשית. בראשית החכמה שתקנה מהתורה תקנה חכמה וזה יגיע לך ממנה בזולת עמל רב אך בקנין הבינה תצטרך להעזר בה בכל קנינך שתקנה ממנה וכלם יישירוך אל העמידה עליה והנה אמר זה כי קנין החכמה מגיע מדברים עצמיים לה והם ראשית החכמה ולא כן ענין הבינה כמו שזכרנו:

   אבן עזרא

   ראשית חכמה קנה חכמה במקצת הונך ואם לא תוכל לדעתה, תן כל הונך.

8. (ח)סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה

   מצודת דוד:סלסלה. תהא ממשמש בה בקביעות ותרומם אותך: כי תחבקנה. כאשר תחבק אותה להיות דבוקה בך:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   סלסלה. ענין משמוש כמו כבוצר על סלסלות (ירמיה ז׳) ובדרז״ל מסלסל בשערו (נזיר ג׳):

   רש"י

   סלסלה. חפשה היה חוזר עליה לדקדק בה כמו כבוצר על סלסלות (ירמיהו ו׳:ט׳) החוזר והולך בכרם ומשיב ידו לבקש את העוללות ובלשון חכמים מסלסל בשערו:

   מלבי"ם

   סלסלה ותרוממך, תחלה יצייר בלבו חשיבות החכמה ורוממתה וכנגד זה גם החכמה תרומם אותו, ואח"כ תכבדך כי תחבקנה, אם תתחבר אליה באהבה לדבק בה ולחבק אותה כי תהיה לך לאשת חיקך ובאהבתה תשגה תמיד, תוסיף להנחיל לך כבוד הנפש הרוחני:

   רלב"ג

   סלסלה. דרוך וסלול תמיד במסלול התורה והיא תתן לך כבוד כי תדבק בה ותתן לראשך כתר יחובר בו לך חן ותתן לך עטרת תפארת והנה אמר זה כי מצד השקידה בתורה ובכוונותיה יגיע לאדם הרוממות והכבוד ואם אין זה המכוון בה אך הטוב המכוון בה הוא החיים הנצחיים וכבר זכרו ראשונה באמרו שמור מצותי וחיה אמר כאילו ידבר הש"י:

   אבן עזרא

   סלסלה הגביהה ורוממה מן סולו לרוכב,

   תכבדך תשימך במעלת הכבוד.

   כי תחבקנה ללמוד אותה תמיד.

9. (ט)תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת־חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ

   מצודת דוד:לוית חן. תדבק לראשך חבורי החן: תמגנך. תמסור לך עטרת תפארת:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תמגנך. ענין מסירה כמו אשר מגן צריך (בראשית י״ד:כ׳):

   רש"י

   תתן לראשך לוית חן. חברת חן כמו לוית חן הם לראשך:

   מלבי"ם

   תתן, אח"כ תוסיף לך אהבה וחסד עד שתתן לראשך לוית חן, שתמצא חן בעיני אלהים ואדם, והראש יציין את כלי השכל, שתמצא חן ושכל טוב, ואח"כ עטרת תפארת תמגנך שהעטרת ילבש בעל המעלה לאות על מעלתו, ותלבש עטרת של תפארת שתהיה לתפארת דור דורים, שהוא יותר מן הכבוד והחן:

   אבן עזרא

   תמגנך מן: מגן צריך.

10. (י)שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי וְיִרְבּוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים

    מצודת דוד:שמע בני. ענין חיבה הוא זה לומר חביב אתה לי כי בני אתה וחפץ אני בתקנתך: שנות חיים. ר״ל שנים טובים ושלוים:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    שמע בני וקח אמרי וגו':

    מלבי"ם

    שמע בני, וגם קח וקבל אמרי, ואז ירבו לך שנות חיים, כמו שכתוב למעלה ג' ב':

    רלב"ג

    שמע בני וקח אמרי. והם ספורי התורה:

    וירבו לך שנות חיים. כי הם מישרים מאד לשלימות המדות ולשלימות המושכלות כמו שביארנו שם או ידבר בזה שלמה וצוה לקחת אמריו שיצוה עליהם:

11. (יא)בְּדֶרֶךְ חָכְמָה הֹרֵתִיךָ הִדְרַכְתִּיךָ בְּמַעְגְּלֵי־יֹשֶׁר

    מצודת דוד:הוריתיך. אני מלמדך ללכת בדרך חכמה: הדרכתיך. אני מוליכך בדרך ישר:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הוריתיך. ענין למוד:

    מלבי"ם

    בדרך חכמה הוריתיך הדרך הוא הדרך הישר, והמעגל הוא הדרך הסבובי, והאדם צריך ללכת בדרך האמצעי שהוא הדרך הישר הקבוע, והוא דרך החכמה, כמו דרך הרחמים, דרך הבושת, דרך הענוה, וכדומה, ועז"א בדרך חכמה הוריתיך אמנם לפעמים צריך להטות מדרך הישר וללכת במעגל שהוא הדרך הסבובי, אם אין מגיע אל מחוז החפץ בדרך הישר, (כגון אם יש עיכוב שדרך הישר הר ורכסים וכדומה), כמו מי שנוטה בטבעו אל הכילות, א"א שילך בדרך האמצעי שהוא דרך הנדיבות רק צריך להטות אל קצה האחר שהוא מדת הפזרנות, שהוא המעגל, שעל ידו יתרגל לבא אל הדרך הישר האמצעי שהוא מדת הנדיבות, ובזה צריך לידע איך יגיע ע"י המעגל ויסבב בו אל דרך הישר, ועז"א הדרכתיך במעגלי יושר, היינו שידע יושר המעגל בל יטה אל צד האחר, כאותן שכתוב בהם ונלוזים במעגלותם (למעלה ב' ט"ו), ובזה אין די בהוראה לבד שיראה לו הדרך כמ"ש בדרך חכמה הוריתיך, כי צריך הדרכה שידריך וינהל אותו בידו במעגל לבל יטעה, ועז"א הדרכתיך:

    רלב"ג

    בדרך חכמה הוריתיך. ללכת בדרך חכמה ובדרכי יושר והוא מה שהזהרתיך ללכת בדרכי התורה ולחקור בה מחקר הראוי ואם תעשה כן תהיה נעזר בשם יתברך באופן שיכונו מחשבותיך וישלימו חפציך במה שתרצה לעשותו:

    אבן עזרא

    בדרך חכמה בעבור דרך חכמה שתלמדה.

12. (יב)בְּלֶכְתְּךָ לֹא־יֵצַר צַעֲדֶךָ וְאִם־תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל

    מצודת דוד:לא יצר. לא יהיה צר מקום הפסיעות ואז אף אם תרוץ בו לא תכשל במעשיך:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    צעדך. פסיעותיך:

    תרוץ. ענין מהירת ההליכה:

    רש"י

    בלכתך לא יצר צעדך. מי שאינו מרחיק רגליו קרוב ליפול:

    מלבי"ם

    בלכתך לא יצר צעדך, לפעמים הולך האדם בדרך התורה בהליכה פשוטה שיקיים המצות כפי הדין והחיוב וזה בלכתך, ואז צריך שלא יצרו צעדיו, ר"ל שלא יתעצל במצות ויעשם כמצותם וילך בדרך הרגיל, ולפעמים הולך האדם בדרך התורה במרוצה דהיינו שעושה במדת חסידות ורץ בהתלהבות גדול להוסיף סייגים וגדרים וקדושה ופרישות, ואז צריך ליזהר ממכשול כמו ארבעה שנכנסו לפרדס שאחר קצץ בנטיעות, ועז"א אם תרוץ לא תכשל:

    רלב"ג

    בלכתך לא יצר צעדך. הנה בלכתך לעשות דבר מה לא יצר צעדך מלפסוע ולהשלים הדרך וגם אם תרוץ בדרכך לא תכשל באבן נגף וצור מכשול:

    אבן עזרא

    בלכתך כאשר תלך בדרך החכמה.

13. (יג)הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל־תֶּרֶף נִצְּרֶהָ כִּי־הִיא חַיֶּיךָ

    מצודת דוד:אל תרף. אל תרפה ידך ממנו:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    החזק במוסר אל תרף. אחוז בתורה כמו והחזיקי את ידך בו (בראשית כ״א:י״ח) וישלח ידו ויחזק בו (שמות ד׳:ד׳):

    מלבי"ם

    החזק במוסר אל תרף, אמנם אחר שיצרי הלב הם מתנגדים לחקי החכמה, כי ציורי לבו נוטים לרעה והם הפוכים מדרך החכמה, צריך הוא למוסר שבו יאסור כחות נפשו בל יליזו מדרכי החכמה, וכבר בארתי בתחלת הספר שמוסר הזה הוא יראת ה', כמ"ש יראת ה' מוסר חכמה, שע"י יראת ה' יירא מלעבור על חוקי החכמה אשר מאתו נתנו, אולם גם המוסר הזה ויראת ה' אינו מתעורר מעצמו בנפש האדם, וצריך להחזיק בו בכל עז בל תסור יראת ה' מזכרונו רגע, ולכן אמר החזק במוסר, שהוא המחזיק הדבר בעל כרחו ואל תרף, שאם תרפנו רגע יסור מזכרונך, ועי"ז נצרה תצור את החכמה, שע"י החזקת המוסר ישמרו חקי החכמה בלבו, כי הוא חייך כי החכמה היא חיי הנפש (כנ"ל ג' כ"ב ויהיו חיים לנפשך), שהחכמה היא חיי הנפש וזולתה לא תחיה חיים נפשיים רק חיים בהמיים שאינם חייך, ר"ל חיי האדם:

    רלב"ג

    החזק במוסר. התורה אל תרף ממנו נצור התורה בלבך כי היא בעצמה היא חייך הנצחיים במה שנכלל בכוונותי' מהחכמה והבינה בארח רשעים אל תבא. אל תבא ואל תהלך בדרך אנשים רעים:

    אבן עזרא

    נצרה ראוי להיות בפתח והה"א כנוי לחכמה, הנזכרת למעלה בדרך החכמה. והטעם: החזק במוסר שיסרתיך ללכת בה.

14. (יד)בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל־תָּבֹא וְאַל־תְּאַשֵּׁר בְּדֶרֶךְ רָעִים

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    תאשר. ענין הלוך ופסיעות כמו ואשרו בדרך בינה (לקמן ט):

    רש"י

    באורח רשעים אל תבא ואל תאשר. ואל תדרוך כמו באשורו אחזה רגלי (איוב כ״ג:י״א), וכן ונבון יבין לאשורו:

    מלבי"ם

    בארח רשעים אל תבא ואל תאשר בדרך רעים, יש הבדל בין דרך ובין ארח, שהדרך הוא הדרך הגדול ההולך מעיר אל עיר, והארח הוא הדרך הרבים המסתעף מן הדרך הגדול אל הצד לערים קטנות ולכפרים, ויש הבדל בין רשעים ובין רעים, שהרשעים הם במעשה שעושים מעשה רשע, והרע כולל מי שעצמותו רע אף שאינו מרשיע במעשה, כמו המין והאפיקורס שרעתו היא במחשבת מינות ובכפירה, וכל רשע י"ל ארח מיוחד שבו ילך ברשעו זה ילך בארח של רציחה וזה בארח של ניאוף או גניבה וכדומה, ועז"א בארח רשעים אל תבא, והרעים י"ל דרך, שהוא דרך הכולל להכחיש בהשגחה ובשכר ועונש, ועז"א ואל תאשר בדרך רעים, ופעל אשר בא תמיד על דרך האושר הנפשיי, ר"ל בל תחשוב שבהתפלספותם תמצא דרך האושר, ושע"י ההיקשים והחקירות שלהם תגיע אל דרך האמונה, ותרצה ללמד דרך חקירתם הכולל להשתמש בהקדמותיהם אל עיוני התורה והאמונה להגיע על ידם אל האושר הנפשיי, לא תקוה זאת שתמצא בו איזה אושר:

15. (טו)פְּרָעֵהוּ אַל־תַּעֲבָר־בּוֹ שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר

    מצודת דוד:פרעהו. בטל הדרך ההוא ואל תעבור בו נטה מאליו ועבור ממנו:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    פרעהו. ענין בטול והשבתה כמו ותפרעו כל עצתי (לעיל ב) שטה. ענין הטיה והסרה כמו אל ישט אל דרכיה (לקמן ז׳):

    רש"י

    פרעהו. בטלהו:

    שטה מעליו. סור:

    מלבי"ם

    פרעהו, צריך אתה לקלקל את הדרך הזה ודע מה שתשיב לאפיקורס, ואם לא תוכל להפריע אותו עכ"פ אל תעבר בו, ואם כבר פגעת בדרך הזה (ר"ל אם עיינת בחקירותיהם ודעותיהם), שטה מעליו, ועבור בדרך התורה והאמונה:

    רלב"ג

    פרעהו אל תעבר בו. אם תוכל בטל והשבית הדרך ההוא רוצה לומר שתפרע דרך הרשעים בדרך שלא ישלמו הרע אל תעבור להסכים עמם ואם לא תוכל לבטלו נטה מעליו ועבור ויצא מהרשעים רשע וידך לא תהיה עמם וזה כי הרשעים הם חפצים לעשות רע כל כך עד שכאשר התהלכו בדרך ובמנהג אחד לא יוסיפו שנית להתהלך בו אם לא היה בדרך ההוא רעה והשחתה:

    אבן עזרא

    פרעהו מן ותפרעו כל עצתי מן למפרע:

    שטה סור.

16. (טז)כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם־לֹא יָרֵעוּ וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם אִם־לֹא יַכְשִׁילוּ

    מצודת דוד:כי לא ישנו. ההולכים בדרך ההוא לא יוכלו לישן אם לא יעשו הרעה: אם לא יכשלו. את אחרים וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    כי לא ישנו. אינם יכולין לישן:

    מלבי"ם

    כי לא ישנו אם לא ירעו, שאם לא ירעו בעצמם לא ישנו כלל ונגזלה שנתם אם לא יכשילו, ואם לא יכשילו את אחרים הגם שאז ישנים אחר שהרעו בעצמם, נדמה להם כי שנתם גזולה אצלם, כי חושבים שלא היה ראוי להם לישן עד יכשילו גם את אחרים, ובזה מספר ענין הרעים שהם המינים והאפיקורסים, עתה יפרש ענין הרשעים שאמר בדרך רשעים אל תבא:

    רלב"ג

    כי לא ישנו אם לא ירעו. גם לא יוכלו לישן בלילה אם לא עשו רע להכשיל האנשים:

17. (יז)כִּי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶשַׁע וְיֵין חֲמָסִים יִשְׁתּוּ

    מצודת דוד:לחם רשע. ר״ל הבא מגזל: חמסים. הבא מחמס:

    עוד פירושים על פסוק יז: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    כי לחמו לחם רשע, שהלחם שהם אוכלים השיגו ע"י רשע, והיין ששותים השיגו ע"י חמס:

    רלב"ג

    כי לחמו לחם רשע. מאכלם ומשתיהם יהיו כלם רשע וחמס כי הרשע נותן שנת לעיניהם לרוב שמחתם בו גם לא יצטרכו למזון אחר מרוב התענוג בו:

18. (יח)וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד־נְכוֹן הַיּוֹם

    מצודת דוד:ואורח צדיקים. האורח שהצדיקים הולכים בו הוא כאור היום המזהיר והולך ומאיר בכל פעם יותר עד אשר יכון היום בשלימותו והוא חצות היום ר״ל בכל עת ישכילו יותר לעמוד על דעת התורה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נוגה. ענין הארה כמו מנוגה נגדו (תהלים י״ח):

    הולך ואור. ר״ל בכל פעם יותר וכן וירח יקר הולך (איוב ל״א:כ״ו):

    רש"י

    ואורח צדיקים כאור נוגה. שהולך ומאיר מעמוד השחר:

    עד נכון היום. עד חצות היום שהוא בירורו של יום:

    מלבי"ם

    וארח צדיקים כאור נוגה, יש הבדל בין דרך ובין ארח, שהדרך הוא הדרך הגדול, והארח הוא קטן מדרך, והוא המסתעף מן הדרך הגדול אל הכפרים ואל הצד, ואמר שהגם שידמה לך שהצדיקים אין הולכים בדרך רחב, כי דרכם תחלתו מלא קוצים וקשה ללכת בו, בכ"ז הגם שתחלתו קוצים סופו מישור, והארח הצר הזה שהם הולכים בו נדמה תחלה לאור נגה, שהוא האור המתחיל להבקע בעלות השחר שאינו אור עצמי מן השמש רק אור חוזר ע"י התפלשות ניצוצי השמש דרך האדים אבל אח"כ הולך ואור, שאח"ז נעשה אור עצמי, וגם הולך, ר"ל שהאור מתרבה תמיד, עד נכון היום בצהרים, כן אור הנפש הגם שהתחלתו הוא מכוסה בעבים וענני הגויה, ואור השמש מכוסה ומסתתר יתפלש מבין ערפלי הגויה וחשכת החומר ויהי לאור בהיר בצחצחות הנפש, אבל.

    רלב"ג

    וארח צדיקים. הנה זה דרך הצדיקים הוא כאור נוגה השחר שהולך אורו ומתחזק עד נכון היום והוא עד חצי היום כי אז האור והיום בשלימותו ובתקפו:

    אבן עזרא

    ואורח צדיקים חסר. והנכון: אור אורח צדיקים.

19. (יט)דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ

    מצודת דוד:כאפילה. כהולכים בדרך חשיכה ולא ידעו במה יוכלו להכשל להיות נשמר ממנו ר״ל שוגים בדעתם ותועים מדרך האמת ואינם יודעים ממה להזהר:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    דרך רשעים כאפילה לא ידעו במה יכשלו. פתאום יבא להם מכשול ולא ידעו להזהר ממנו:

    מלבי"ם

    דרך רשעים, הגם שידמה לך שהרשעים הולכים בדרך רחב שתחלתו מישור בכ"ז הוא כאפלה שהוא יותר מחשך, עד שלא ידעו במה יכשלו, גם אמר רבותא שהצדיקים גם ארח שלהם שהם מעשיהם הפרטיים מלאים אור וזהר, והרשעים גם דרכם הרחב ר"ל מעשיהם הכללים מלא אופל וכ"ש פרטי מעשיהם:

    רלב"ג

    דרך רשעים כאפלה. ואולם דרך הרשעים כאפילה שלא יראו בו ולא יוכלו להתיישר אל התכלית שכוונו אליו ולזה יכשלו במרוצתם ולא ידעו במה יכשלו כי אינם רואים אור כלל ואמנם אמר זה כי דרך צדיקים בלכתם לעשות דבר מה יהיה בו האור להצילם מהמכשולות והמונעים ולהישירם ללכת אל התכלית שכוונו אליו כי הם נעזרים בכל זה בשם יתברך ואמנם דרך הרשעים שיכוונו בו עשיית הרשע הוא בהפך זה כי השם יתברך מפר מחשבותיהם פעמים רבות ולא יעשו הרע אשר יזמו לעשותו כמו שזכרנו בספר איוב:

20. (כ)בְּנִי לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה לַאֲמָרַי הַט־אָזְנֶךָ

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    בני לדברי הקשיבה וגו':

    מלבי"ם

    בני לדברי הקשיבה, הדברים הם הדבור באורך כדרך הדורש ומאריך ומטעים טעם הדברים, והאמרים הם הלשון שבו מלביש את דבריו, ור"ל שתקשיב טעם הדברים באורך וגם הטה אזניך לאיכות האמרים לשמרם בלשונם, למשל הלשון שבו נאמרה תורת הכתב הם האמרים, וההלכות שנמסרו על פה באורך הם הדברים, וצריך אתה לשים לב לשניהם:

    רלב"ג

    בני לדברי הקשיבה לאמרי הט אזנך, אל יליזו מעיניך. אל יסורו מעיניך שמרם תמיד בתוך לבך:

    אבן עזרא

    בני לדברי:

21. (כא)אַל־יַלִּיזוּ מֵעֵינֶיךָ שָׁמְרֵם בְּתוֹךְ לְבָבֶךָ

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    אל יליזו. אל ינטו:

    מלבי"ם

    אל יליזו מעיניך, שבכל המעשים שתעשה יהיו דברי התורה נגד עיניך לפעול כפי מצותיה, וגם שמרם בתוך לבבך לחשוב תמיד כפי דרכי החכמה בהגיון לבך, והוא עצמו מ"ש (ג' כ"א) אל יליזו מעיניך נצור תושיה ומזימה:

22. (כב)כִּי־חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל־בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא

    מצודת דוד:למוצאיהם. המוצא חכמות התורה המה לו לחיים ומרפא לכל בשרו:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    למוצאיהם. ל' מציאה:

    מלבי"ם

    כי חיים הם למוצאיהם, להמוצא אותם, שהוא האיש שנעשו דברי התורה והחכמה קנין לו, הם חיים שהוא חיי הנפש, וגם הם מרפא לכל בשרו, שהוא הגוף, בענין שהם חיי הנפש והגוף, וגם למי שנתקלקלו סדריו ויחלה, הם מרפא, ולא כרפואת הסמים שכל אבר צריך לרפאות סם מיוחד, כי הסם התוריי מועיל לכל אבר ולכל מיני חולאים:

    רלב"ג

    כי חיים הם למוצאיהם. כי אלו הדברים אשר אני אומר לך הם בעצמם חיים למי שימצאם ויעמוד על כוונתם והם עם זה מרפא לכל בשרו להסי' ממנו חולי המדות הפחותות והנה אמ' זה כי זה הספר בכללו מישיר לשלימות המושכלות ולשלימות המדות:

23. (כג)מִכָּל־מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ כִּי־מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים

    מצודת דוד:מכל משמר. יותר מכל הדברים שאתה משמרם שמור לבך מלחשוב בעון כי עיקר תוצאות חיים באה מן הלב ואיך תחשוב בו בדבר המאבד את החיים:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    מכל משמר. מכל מה שאמרה תורה השמר נצור לבך (מעבור עליו) בין עבירה קלה בין עבירה חמורה:

    כי ממנו תוצאות חיים. כי מאותו שהוא קל יהיו לך חיים ושכר גדול אם תקיימנו, כך דרש ר' תנחומא:

    מלבי"ם

    מכל משמר נצור לבך, הוא עפמ"ש היטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון, ובארתי שם שרצונו לומר שהעיקר הוא שיהיה ישר בלבו ובמצפונו, הגם שלפעמים הנגלה ממעשיו הם בלתי ישרים. וזה גדר העיקול שהוא דבר שהוא ישר מבפנים ונראה מעוקל בחוץ. כל שהם ישרים וטובים בלבותם -- ייטיב ה' עמהם, עד שהמטה אותם לכף חוב ע"י העיקול החיצוני יעניש ה' אותו עבור זה כי רחמנא לבא בעי. ועז"א שמכל משמר היינו מכל דבר שצריך להשמר ולהזהר ממנו העיקר הוא שתצור לבך שהלב יהיה משומר מרע, כי ממנו תוצאות חיים, כי עיקר מקור החיים ותוצאותיו הוא מן הלב, ולכן הוא העיקר והגוף טפל אליו, והמעשה החיצונה אינה רע אם הוא ישר במצפון, כמ"ש גדולה עבירה לשמה. אבל בכ"ז אני מזהירך.

    רלב"ג

    מכל משמר נצור לבך. והוא השכל ר"ל שמרהו שלא יהיה נאסר במאסר הנפש המתאוה באופן שתמנעהו מעשות פעולתו המיוחדת לו גם שומרהו שלא יהיה נאסר במאסר שאר הכחות המשיגות במה שימנעהו פעולתו:

    כי ממנו. מהשכל תוצאות חיים ואט לא יבלבלו הכחות האחרים פעולתו הנה תשיג ארחו' חיים ממנו ובעבור שלא יהיה שכלך נאסר בשום מאסר ימנעהו מן ההשגחה הסר ממך הדברים הכוזבים בדעות אשר יאסרו שכלך במאסרם והמשל כי הדעות הכוזבות כשיקבלם האדם בענין ההתחלפות ישימו שכלו נאסר במה שאחר ההתחלפות ההן שלא יוכל לחקור בהן מחקר ראוי כי הטעות אשר בשרש וההתחלה יאסור אותו ויצר צעדו ממצוא האמת עיניך לנוכח יביטו. עיניך יביטו אל היושר והאמת ולא יעקך מעיק:

    אבן עזרא

    מכל משמר הם מצות לא תעשה, שהאדם ראוי לישמר מהם פרוש אחר: יותר מכל משמר נצור לבך מלהרהר רע.

    כי ממנו תוצאות חיים והוא כמלך בגוף.

24. (כד)הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ

    מצודת דוד:הסר ממך. ר״ל אל תעשה דבר שיהא בו מקום לבני אדם לרנן אחריך וירמוז הרנון בעקימת הפה ונטיית השפתים כדרך המרננים ברמז:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ולזות. ענין נטיה ועקימה:

    רש"י

    הסר ממך עקשות פה. לא תעשה דבר שילעיזו בו הבריות ויעקימו עליך פיהם:

    עקשות פה. לשון עקום כמו תם אני ויעקשני (איוב ט׳:כ׳) ובמשנה שיניה עקומות ועקושות:

    ולזות שפתים. עקמימות שפתים שלא ירחיבו הבריות פה עליך:

    מלבי"ם

    הסר ממך עקשות פה, שתראה שגם המעשה החיצונה תהיה באופן שלא יליזו עליך בני אדם ויהיה חילול השם, הגם שכונתך זכה ורצויה, והנה השפתים הם חיצונים נגד הפה, ודבור הפה הוא דבור עקרי יותר נגד דבור השפתים, והזהיר שלא תעשה מעשה שעל ידו יהיה עליך חשד גדול עד שהפה יעקש מעשיך לאמר שהלכת בדרך עקש ועברת על היושר, ומוסיף שגם לזות שפתים הרחק ממך, הגם שלא יעמוד ע"י מעשה זו עקשות פה לעקש מעשיך, רק יוכל להתהוות עי"ז לזות קצת בשפתים החיצונים, שיהיה עליך לזות מן השפה ולחוץ, והלזות היא קלה מן העקשות שהלוז היא נטיה קצת, גם מזה תזהר, ולא לבד שתסור ממך לזות שפתים, כי גם הרחק ממך, עד שיהיה מרחק רב בין הלזות שפתים ובינך שתתקן מעשיך החיצונים בענין שלא יוכלו לספר עליך אף דבור קל ואף בדרך רחוק:

25. (כה)עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ

    מצודת דוד:לנוכח. ראה בהתבוננות יתירה תכלית המעשה אשר תעשה ואז עפעפיך יוליכוך בדרך הישר:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ועפעפיך. אישון העין:

    רש"י

    עיניך לנוכח יביטו. יסתכלו אל האמת ואל היושר:

    יישירו נגדך. יסתכלו על הישרה לישר דרכך נגדך:

    מלבי"ם

    עיניך לנכח יביטו העינים יציינו עיניו הפתוחים, והעפעפים יציינו סגירת העינים ע"י העפעפים המכסים אותם, והאדם צריך לפתוח עיניו בעניני הנפש להביט אל האלהים ומעשהו לראות מעשיו וגבורותיו וללכת בדרכיו, ועז"א עיניך לנכח יביטו, שנוכח מציין ההגבלה ביושר נגד איזה נקודה, ובא כמה פעמים על ההגבלה נגד tאלהים שמזה בא שם נכחה, ונכוחה לא תוכל לבא (ישעיהו נ״ט:י״ד-ט״ו), וצריך אתה שיביטו עיניך נכח דרכי ה' כמ"ש עיני תמיד אל ה' כמש"פ שם, ועפעפיך יישירו נגדך אמנם בעניני הגוף ותאותיו צריך לסגור את עיניו, ולא יתור אחר מראה עיניו עד שעל ידי עפעפיך יישירו נגדך יפעלו שתהיה הליכתך בדרך הישר מה שנוגע נגדך, בעניני הגוף ותאותיו, וגם רצה לומר שבזה ילכו נגדך, נגד יצר הלב ותאותיו וחפצי הגוף והחומר:

    רלב"ג

    ועפעפיך יישירו נגדך. להשים אזנך בעצם הדבר המבוקש העיון בו:

    אבן עזרא

    יישירו יבחרו הדרך הישרה.

26. (כו)פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ וְכָל־דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ

    מצודת דוד:פלס. ראה ליישר מעגל רגליך ולא תלך כפי הקרי וההזדמן ואז יהיו כל דרכיך נכונים:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    פלס. ענין יושר ועש״ז נקרא מטה המאזנים פלס ומאזני וכו׳ (לקמן טז) לפי שבו מיישר המשקל:

    רש"י

    פלס מעגל רגלך. שקול דרכך הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה ואז כל דרכיך יכונו:

    מלבי"ם

    פלס מעגל רגלך, יש הבדל בין דרך ובין מעגל, שהמעגל הוא הדרך הסבוביי, ומי שצריך להטות מן הדרך וללכת בדרך סבוביי עד יחזור על ידו אל הדרך ההולך למחוז החפץ, המדה שבה משערין את הדרך הסבוביי שיגיע אל הישרה נקרא בשם פלס, והנה האדם צריך ללכת תמיד בדרך האמצעי שהוא הדרך הטוב בכל המדות, ואם לפעמים צריך להטות מדרך האמצעי וללכת בדרך סבוביי, כמו מי שיצא מדרך האמצעי אל אחת הקצוות שצריך לאחוז בקצה השני כנגדו שעל ידו יחזור אל קו הישר, כמו מי שאחז במדת הגאוה יותר מדאי שצריך לאחוז בקצה השני שהוא השפלות היתרה וירגיל א"ע בזה עד ישוב אל האמצע שהוא מדת הענוה, השיעור הזה נקרא פלס, ועז"א פלס מעגל רגלך ועל ידי זה כל דרכיך יכונו ותשוב אל הדרך הישר שהוא קו האמצעי ובכל זה אני מצוך לאמר.

    רלב"ג

    פלס מעגל רגלך. ישר מעגל רגלך לקחת הסדרים והדרכים המוליכים אל הדרוש אשר תחקור בו וזה יהיה סבה שיכונו כל דרכיך בעיון:

    אבן עזרא

    פלס במאזני המחשבה וראה אי זה דרך טוב.

    וכל דרכיך יכונו כאשר תפלסם.

27. (כז)אַל־תֵּט־יָמִין וּשְׂמֹאול הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע

    מצודת דוד:אל תט. בכל דבר אל תטה עצמך ימין ושמאל מדרך המצות אבל מרע הסר רגליך מכל וכל:

    עוד פירושים על פסוק כז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    אל תט ימין ושמאל. מן המשקל הטוב:

    מלבי"ם

    אל תט ימין ושמאל. שצריך ליזהר לכתחלה שלא יסור מקו האמצעי לא לימין ולא לשמאל, לא לצד התוספת ולא לצד המגרעת ובזה תסיר רגלך מרע:

    רלב"ג

    אל תט ימין ושמאל. אל תט בדרכיך מן האמת כלל לצד מהצדדים הסר רגליך מדעת נפסד אשר יקר' מפני טעות הכח הדמיוני או מפני זולתו מהסבו':

    אבן עזרא

    אל תט מהמעגל אשר תבחר.

    הסר רגליך מרע מדרך רע שלא תבחר בו.