משלי פרק כ״ד

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)אַל־תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה וְאַל־תִּתְאָיו לִהְיוֹת אִתָּם

   מצודת דוד:באנשי רעה. בהצלחת אנשי רעה: להיות אתם. לעשות כמעשיהם:

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מלבי"ם

   אל תקנא באנשי רעה, א] בל תקנא בהצלחתם ותרצה לעשות כמעשיהם, ב] שגם לא תתאו להיות אתם באהבה ואחוה (הגם שלא תעשה כמעשיהם,) כדי להשיג מהם תועלת:

   רלב"ג

   אל תקנא. ותחמוד באנשי רשע השכורי' תמיד לעשות רעה לאנשים ולא תתאו להיות אתם כי לבם לא התעסק כי אם לשבור האנשים ודבריהם תהיינה בעמל:

   אבן עזרא

   אל, כי בהם הזהיר מן האישים הרעים.

   באנשי רעה לעשות כמעשיהם, כי לעשות שוד יחשוב לבם.

2. (ב)כִּי־שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה

   מצודת דוד:כי שוד. מחשבותם על הגזל ומדברים עמל ע״כ הרחק מהם כי מעשיהם מגונים:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   יהגה. יחשוב כמו והגיון לבי (שם יט):

   מלבי"ם

   כי שוד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה, נגד מ"ש אל תקנא באנשי רעה, אמר כי לבם יהגה שוד ושבר, וגם ר"ל שהצלחתם אינה הצלחה אמתית כי יראים תמיד משוד ושבר שעתיד לבא עליהם, ונגד מ"ש שלא יתאו להיות אתם מפ' כי שפתיהם תדברנה עמל ותלמד ממעשיהם לעשות עמל ואון:

   רלב"ג

   כי שוד. רוצה לומר שלא ידברו כי אם דברי שקר אשר יוציאם האדם מפיו בעמל גדול מפני המחשבה אשר בלב המקבלם למה שבפיו זה מה שיקרה מהמשך אל התאוות והרשע מהרע וההפסד:

3. (ג)בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן

   מצודת דוד:בחכמה. בעבור עסק החכמה יבנה בית האדם ובעבור התבונה יתכונן ויתקיים הבית:

   עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מלבי"ם

   (ג-ד) בחכמה יבנה בית כו' כל הון יקר ונעים, החכמה היא מקובלת והוא אוסף חקי החכמה מבחוץ, ומקבץ אל לבו כלליה ולמודיה אחת אחת, והוא נמשל למי שאוסף עצים ואבנים וסיד וכל החומריים הצריכים לבנין הבית ובונה אבן על אבן, אולם התבונה הוא המבין דבר מתוך דבר, אחר שקבל וקבץ חקי החכמה ואסף אותם באמונה, והוא דומה למכונן הבית ומשים עליו הגג והתקרה, ואם הגיע אח"כ למדרגת דעת שידע הכל בידיעה ברורה כדבר שראה בחוש או שהשכילה במושכל ראשון, זה דומה כממלא את הבית בכלי יקר ונעים, כי אז ימלאו חדרי בית החכמה אורה. ויעשה ציצים ופרחים לתורה. ובדוגמת זו ייחס בנין העולם (שנבנה ע"י החכמה) אל ה'. בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו כמש"ש:

   רלב"ג

   בחכמה. ואולם בחכמה יבנה בית בנין האדם כי היא חלקו מכל עמלו והנשאר ממנו אחר מותו ובתבונה יגיע היופי והשלימות בבית הזה:

   אבן עזרא

   בחכמה הזהיר להדבק בחכמה, כי בעבורה ימלא הבית והחדרים מכל הון.

4. (ד)וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל־הוֹן יָקָר וְנָעִים

   מצודת דוד:ובדעת. בעבור הדעת ימלאו החדרים כל הון וגו׳:

   עוד פירושים על פסוק ד: רלב"ג, אבן עזרא

   רלב"ג

   ובדעת. הקדושים ימלאו חדרי זה הבית והוא השכל:

   כל הון יקר ונעים. כי זה השלימות ערב ויקר למי שישיגהו השלימות מכל הון יקר כמו שקדם:

   אבן עזרא

   יקר והון נעים.

5. (ה)גֶּבֶר־חָכָם בַּעוֹז וְאִישׁ־דַּעַת מְאַמֶּץ־כֹּחַ

   מצודת דוד:בעוז. עומד בחזקו בדבר יראת ה׳: ואיש דעת. בעל דעת העדיף מחכם הוא מאמץ כח בהוראה ומוסיף והולך:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מאמץ. מחזק:

   רש"י

   גבר חכם בעוז. איש חכם הוא תמיד בעוז:

   מלבי"ם

   גבר חכם בעוז, מי שקבל חקי החכמה ומתנהג על פיהם שזה גדר החכם, הוא גבר בעוז, כבר י"ל עוז במה יגבר על אויבי הנפש שהם התאות ויצרי הלב. כי יכניע אותם בכח החכמה אשר קבל, אולם בכ"ז לא יאמץ כחו, שהאימוץ הוא שישאר בחזקתו תמיד בלי השתנות, זה א"א ע"י החכמה לבדה, כי היצר נלחם תמיד עם הלב. באשר אין חקי החכמה מובנים כמו המוחשות, ולפעמים יגבר היצר ויעור עיני הלב, אבל מי שהוא איש דעת, שהגיע למדרגה שיודע חקי החכמה כדברים הידועים במופת או במוחש, הוא יאמץ כח תמיד, ולא יתגברו אויבי הנפש בשום פעם:

   רלב"ג

   גבר. הגבר יקנה החכמה בעוז שיהיה לשכלו לכבוש תאוות החומר ולנצח אותו:

   ואיש דעת. הוא מחזק ומאמץ ידי הכח אשר לשכל להכניע שאר הכחו' לעבודתו וזה כי למעלת הידיע' והחשק הנפלא אשר לבעליה לשקוד בה תהיה כל השתדלותו בה ובזה האופן יכנעו שאר הכחו' אל זאת הדריש':

   אבן עזרא

   גבר שהוא בעוז, נמצא מאמץ - פועל יוצא, כלומר איש שיש לו דעת הוא מאמץ.

6. (ו)כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה־לְּךָ מִלְחָמָה וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ

   מצודת דוד:כי בתחבולות. ע״י תחבולות הדעת תוכל לעשות מלחמה מול היצה״ר המסית לעבירה: ותשועה. התשועה ממנו היא באה ברבות מעלת היועץ וגדולתו בדעת ולזה מאמץ כח בכל פעם כאשר יתחכם בדעת החכמ׳:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   ברוב. עניינו גדולה וחשיבות כמו ורבי המלך (ירמיה מא):

   מלבי"ם

   כי בתחבולות תעשה לך מלחמה ותשועה ברוב יועץ, כבר הזכרתי (למעלה י"ב י"ד) שלמלחמה אין די בעצה אחת לבד כי גם האויב יש לו עצה, וצריך תחבולה שהוא קישור עצות רבות זאח"ז, שנגד כל עצה שיעמיד האויב יהיה לו עצה אחרת כנגדו, ולכן למלחמה צריך יועצים הרבה שכל אחד יעמיד עצה אחרת. כי כל מיני העצות כולם צריכים, וזה לקח למשל אל מלחמת הנפש עם אויביו, שלא תנצח בכח החכמה לבד, שהוא יועץ אחד מיוחד, כי גם האויב בא בעצות המתנגדים לעצת החכמה, וצריך שיתקבצו כל יועצי הנפש שהיא החכמה והבינה והדעת, שבכח הדעת שהשיג הכל בידיעה ברורה יעמיד תחבולות וקישור עצות נגד עצת התאוה והיצר, ואז יאמץ כח:

   רלב"ג

   כי בתחבולות תעשה לך מלחמה. עם היצר הרע והוא הכח המתעורר אל התאוות הגופיות והתשועה ממנו תהיה ברבות היועץ לתת עצה על זה או יהיה הרצון באמרו ברב יועץ ברבוי היועץ וגדולתו כי אז הדברים יותר נשמעי' ויתחכם יותר להמציא התחבולות אשר ינוצח בהם היצר הרע עם שאז יקל יותר לנצחם כי השגות החכמות והערבו' הנפלא אשר בהשגתם יכניע הכחות הגופיו' כלם והנה זה הפסו' מבאר הסבה במה שאמר ואיש דעת מאמץ כח:

7. (ז)רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח־פִּיהוּ

   מצודת דוד:ראמות. החכמות המה להאויל כאבן יקר אשר תקשה השגתו וחדל מהם לזה לא יפתח פיו בשער מקום שבת החכמים כי לא למד מאומה:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ראמות. שם אבן יקר וכן ראמות וגביש (איוב כח):

   רש"י

   ראמות לאויל חכמות. מין אבן יקרה שאינה מצויה כמה דתימא ראמות וגביש (איוב כח) כלומר כל חכמה דומה לכסיל כאבן יקרה וכמרגליות לקנות לומר איך אעסוק בתורה מתי תעלה בידי אבל החכם שונ' היום מעט ולמחר מעט:

   מלבי"ם

   ראמות לאויל חכמות, אמנם האויל שהוא הפך האיש דעת, שלא לבד שאין לו ידיעה ברורה במופתי הדעת, הוא מסתפק גם על חקי החכמה, לו דומים החכמות כראמות שהוא דבר הבא ממרומים, שאין לשכל השגה בהם. וע"כ בשער המלחמה לא יפתח פיו. כי היו רגילים ללחום בשער כמ"ש כי ידברו את אויבים בשער, כי האויב רוצה ליכנס אל המבצר דרך השער ואין מניחים אותו, ומלחמה זו היא בדבור הפה (שהפה רומז על החכמה), שבכח החכמה ינצחו את האויב בשער. והאויל לא יפתח פיו. והאויב נכנס דרך השער וכובש את העיר:

   רלב"ג

   ראמות. הנה החכמו' רמות לאויל לא ישער בעצמו שיוכל להשיג ולזה לא יפתח פיהו בהיותו בשער את החכמים ובאר אחר זה הסבה ואמר מחשב להרע הנה האיש המחשב לבו להרע לו המחשבות ולחברם אליו ישתדל בזה האופן שיהי' בעל המחשבות הנופלות בזה בכללם הנה החכמות יקנאו אליו שיקנה אותה כי זה הוא דרך אשר יגע בה השגתה לאדם כמו שזכר הפילוסוף בספר הנצוח ובמה שאחר הטבע כי בזה יוכל לברור הצודק מהם מהבלתי צודק ותגיע לו הידיע' בזה בלא שום ספק כמו שהתבאר שם:

   אבן עזרא

   ראמות שלא יוכל להגיע אליהם.

   בשער שהם החכמים.

8. (ח)מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ לוֹ בַּעַל־מְזִמּוֹת יִקְרָאוּ

   מצודת דוד:מחשב להרע. עם כי לא עשה הרעה סוף יגולה קלונו ויקראו לו בעל מחשבות רעות:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   מחשב להרע. חורש תחבולות רשע:

   לו בעל מזמות יקראו. גורם לו רע שהבריות קוראים לו בעל מזמות עצת רשעים:

   מלבי"ם

   מחשב להרע, בארתי (י"ב ב') שפעל זמם מורה על מחשבות עמוקות שמעמיק במחשבתו איך להוציא איזה דבר, ואם בא בעניני חול הוא לרוב לרע. ופעל חשב כשבא בפעל מורה על מחשבות בלתי ראויות, כמו מחשבות פגול בקדש, ורע לחברו, ומי שמחשב להרע, יקראו לו בשם בעל מזמות לגנאי, ר"ל שמחשבותיו עמוקות לרע, כמ"ש ואיש מזמות ירשיע:

   אבן עזרא

   מחשב להרע לו, זמת [ח-ט] ב' דבקים. כלומר מי שיחשוב רע יקראו הקוראים לו בעל מזימות, כענין: ויקרא לו אל אלהי ישראל. והטעם: יקראו את שמו ונקרא כן כי מזמת איש אולת ומחשבתו לעשות חטא, וזהו זמת אולת חטאת.

9. (ט)זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת וְתוֹעֲבַת לְאָדָם לֵץ

   מצודת דוד:זמת. מחשבת אולת ורשע נחשבת לחטאת עם כי לא עשה מעשה: ותועבות וגו׳. ר״ל הליצנות מתעבת את האדם בעיני כל עם כי אין בה כ״א עקימת שפתים:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   זמת אולת. עצת אולת חטאת לבעליה:

   ותועבת לאדם לץ. ליצנות היא המתעבת את האדם על הקב"ה ועל הבריות:

   מלבי"ם

   זמת אולת חטאת, החטאת בא ע"י זמת האולת. (הזימה הוא המשתקע מאד במחשבת זנות. ובא במליצה על המשתקע לזנות אחרי אולת שהם הספיקות, שמרבה להסתפק על חקי החכמה, ומזה בא לידי חטאת. שהחטאת היא החוטא מחקי החכמה. ואם הוא אדם לץ, יתהפך אצלו לעשות תועבה, שהם דברים המתועבים בפרהסיא. כי יתלוצץ ויעשה הכל בפהרסיא:

   רלב"ג

   זמת אולת. אך איש אולת הוא רחוק מאד מזה כי הזמה והמחשבה היא לאיש אולת חטאת וחסרון לפי שהוא יעשה פעולותיו בלא הסתכלות ומחשבה כמו שזכרנו במה שקדם וכן הזמה והמחשבה הוא דבר מתועב ונמאס לאדם לץ כי אינו כי אם בדברי לעג בזולת ישוב והסתכלות או ירצה בזה כי זמת איש אולת היא חטאת וחסרון כי הוא לא ישלים המחשבות אבל יעשה לפי המחשבה העולה על לבו ראשונה ותועבת הזמות תמצא לאדם לץ כי הוא לרוע ענינו לא יקח מן המחשבות כי אם מה שהוא יות' מתועב ויותר מרוחק כי הוא הנרצה אצלו:

   אבן עזרא

   ותועבת נסמך, כמו: שנת לעיני. ופירוש: לבני אדם איש לץ תועבת שהם יתעבוהו:

10. (י)הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה

    מצודת דוד:התרפית. אם היית מרפא ידך מחברך מלעזור לו ביום צרתו אזי יהיה כחך צר ודחוק מלעזור לעצמך בבוא צרה עליך:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    התרפית. מל׳ רפיון:

    כחכה. כמו כחך:

    רש"י

    התרפית. מן התורה:

    ביום צרה צר כחכה. מלאכי השרת לא יהיו מאמצין כחך זה מדרש חכמים, ולפי פשוטו התרפית ביום צרת אהובך לעמוד מנגד:

    צר כחכה. ביום פורענותך דכתיב אם החרש תחרישי וגו' (אסתר ד׳:י״ד):

    מלבי"ם

    (י-יא) התרפית ביום צרה, אם תחשך מלהציל הלקוחים למות. וגם בעת שהם מטים להרג. אז יהיה ענשך מדה כנגד מדה. שבעת יבא עליך יום צרה, תתרפה. ויהיה כחך צר, שירפו ידיך מעשות דבר להצילך, וגם יהיה כחך צר עד שלא תוכל לעשות בכחך מאומה, כמו שלא עשית להציל את אחרים:

    רלב"ג

    התרפית. הנה אם התרפית מהשתדלות הראוי בקנין החכמה הנה בבא יום צרה אז כחך צר וקצר מעמוד כנגד הצרה ההוא:

    אבן עזרא

    התרפית, הצל, כי [י-יב] ג' דבקים.

    התרפית ביום צרה הבאה על חברך ולא הצלתו.

    צר כחכה בעת צרתך, פירוש הצל אם תחשוך מן הלקוחים למות בבא צרתם, שתאמר לא היינו יודעים עת נלקחו למות, הלא תוכן לבות לעשות רצונו ונוצר נפשך ממות, הוא יבין וירא שלא אבית להצילם וישיב לאדם כמוך כפעלך, שתהיה בצרה כמוהו ולא תמצא מציל.

11. (יא)הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת וּמָטִים לַהֶרֶג אִם־תַּחְשׂוֹךְ

    מצודת דוד:הצל וגו׳. מוסב על אם תחשוך האמור בסוף המקרא לומר אם תחשוך להציל את הלקוחים למות והמטים להרג:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ומטים. מל׳ נטיה:

    תחשוך. תמנע:

    רש"י

    הצל לקוחים וגו'. להציל את הלקוחים למות, את המטי' להרג:

    אם תחשוך. מלהצילם על זה אמרתי צר כחך:

    רלב"ג

    הצל. אם תמנע עצמך להציל הלקוחים למות ומטים להרג והם הכחות השכליות כי הצלתם תהיה בקנין החכמה והשלימות ובזולת זה ימותו ויפסדו:

12. (יב)כִּי־תֹאמַר הֵן לֹא־יָדַעְנוּ זֶה הֲלֹא־תֹכֵן לִבּוֹת הוּא־יָבִין וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ

    מצודת דוד:כי תאמר. כי תכחש לומר הן לא ידענו אם לקוחים המה למות: הלא. ר״ל הלא לא יועילו דברך כי הלא ה׳ שהוא בתוך לבות בני אדם הוא יבין אם ידעת אם לא ידעת: ונוצר וגו׳. כפל הדבר במ״ש: והשיב. הוא ישיב גמול האדם כמפעלו ואם ידעת והתרפית יהיה צר כחך מדה במדה:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    תוכן. מל׳ תוך:

    רש"י

    כי תאמר. שמא תאמר וזהו כי משמש בלשון דלמא:

    מלבי"ם

    כי תאמר הן לא ידענו זה, ואם תאמר אמתלא שלא ידעת שהם לקוחים למות, או שלא ידעת שיש ביכלתך להציל, גם אם תצטדק בזה לפני אנשים. הלא ה' שהוא תוכן לבות הוא מבין מחשבות הלב ויותר מזה שמצד שהוא נוצר נפשך הוא ידע. שהידיעה נופלת על דבר הנראה בחוש, כי מעשיך כתובים ומצויירים על לוח נפשך, והוא ישיב לאדם כפעלו מדה כנגד מדה:

    רלב"ג

    כי תאמר. הן לא נוכל לדעת אלו המחשבות אשר קבוצם מביא לקנין המחשבה הלא הש"י שהוא תוכן הלבבות ומשלים אותם והוא שומר נפשך הוא יודע אם השתדלת בזה הקנין כאשר תמצא ידך והוא ישיב לאדם גמול כפעלו:

13. (יג)אֱכָל־בְּנִי דְבַשׁ כִּי־טוֹב וְנֹפֶת מָתוֹק עַל־חִכֶּךָ

    מצודת דוד:אכול. כשם שמאכל דבש טוב הוא וכשם שתשים טיפין מדבר מתוק על חכך:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ונופת. ענין הזלה ונטיפה כמו ונופת צופים (תהלים יט):

    חכך. מל׳ חיך:

    רש"י

    אכל בני דבש. כלומר דרך בני אדם לאכול דבש כי טוב הוא. אף כן דעה חכמה לנפשך. וכשם שאתה רודף לאכול דבש כן תהא רודף לדעת חכמה:

    מלבי"ם

    אכל בני דבש כי טוב, ר"ל הלא תאכל דבש מצד שהוא מאכל טוב לגוף, ונופת הדבש הוא מתוק בעת שבא על חכך:

    רלב"ג

    אכל. על כן השתדל לאכול זה הערב ללב כדבש ונופת אל החיך והוא החכמה:

    אבן עזרא

    אכל, כן דעה [יג-יד] צווי והראוי בקמץ כמו רדה ובא בסגול כמו ידשנה סלה. וכן הפירוש אכל דבש והנופת שהם מתוקים לחיך, גם כן דעה החכמה, בעבור נפשך שתחיה.

14. (יד)כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ אִם־מָצָאתָ וְיֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת

    מצודת דוד:כן דעה. כ״כ דע חכמה לתקן את נפשך אם מצאת אותה ויש לך לב משיג: ויש אחרית. ר״ל וטובה היא מן הדבש כי בזה יש אחרית טוב אבל הדבש לפעמים יזיק באחרונה: ותקותך. הגמול שאתה מקוה בעבורה הנה לא תכרת כי בוא יבוא וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    אם מצאת. אותה, אז יש אחרית:

    מלבי"ם

    כן דעה חכמה לנפשך, כן החכמה הוא מאכל טוב לנפש, ותחת שהנופת הוא רק מתוק בעת שהוא על חכך, ע"י החכמה יש אחרית שהוא מתוק לנפש תמיד גם בעת יכלה הגוף וגם תקותך בעוה"ז לא תכרת, כנ"ל (כ"ג י"ח):

    רלב"ג

    כן דעה. כן ידיעת החכמה ימתק מאד לנפשך אם מצאת החכמה תשיג בזה אחרית טוב והוא ההצלחה האנושית:

    ותקותך לא תכרת. כי היא חייך החיים הנצחיים אשר לא ישיגם מות:

    אבן עזרא

    אם מצאת חכמה.

    ויש אחרית רמז לזקנה או לבנים שישארו אחר מותו, כמו: ולא לאחריתו.

    ותקותך להטיב לך השם.

15. (טו)אַל־תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק אַל־תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ

    מצודת דוד:אל תארוב רשע. אתה רשע בראותך כי מטה יד הצדיק אל תארוב על מדורו ואל תגזול מקום רבצו בחושבך כאשר החל לנפול לא יוסיף לקום:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תשדד. מל׳ שדידה וגזלה:

    רבצו. מקום רבצו והוא המקום אשר ישכב שמה לנוח כמו כרע רבץ כאריה (בראשית מ״ט:ט׳):

    מלבי"ם

    "אל תארוב רשע לנוה צדיק, אל תשדד רבצו - אתה, רשע, אל תארוב לנוה צדיק. ורוצה לומר כי:

    * יש אורב מפני חמדת הממון, שרוצה לשלול נוהו,

    * ויש אורב מחמת נקמה או קנאה, שרוצה לשדד רבצו, שלא יהיה לו רביצה ומנוחה.

    רלב"ג

    אל תארוב. אתה האיש הרשע אל תארוב לנוה הצדיק להזיק לו ולשוללו אל תשדד המקום שהצדיק רובץ שם:

    אבן עזרא

    אל תארוב אל תאוה לרשע שיהא אורב לנוה צדיק. פרוש אחר: אל תארוב - את הרשע לנוה הצדיק להרגו.

    רבצו מקום שירבצו שם עדריו.

16. (טז)כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה

    מצודת דוד:כי שבע. כי אף אם הצדיק נופל שבע פעמים יחזור ויקום אבל הרשעים הם הנכשלים מבלי תקומה בבוא עליהם הרעה:

    עוד פירושים על פסוק טז: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    "כי שבע יפול צדיק וקם - כי הצדיק, הגם שייפול שבע פעמים, יקום על-ידי עזרת ה', אבל הרשעים (הגם שיהיו רבים) ייכשלו ברעה שיכינו על הצדיק, ובה ייפלו ולא יקומו.

    רלב"ג

    כי שבע. וזה כי אם תחשוב לעשות זה לא יעלה בידך כי הצדיק יפול פעמים רבות ויקום בכל פעם ופעם ותדבק השגחת הש"י בו אך הרשעים יכשלו ויפלו ברעה אחת לבד:

    אבן עזרא

    שבע כענין רבות רעות צדיק.

    וקם נגד מכלם יצילנו ה'.

    יכשלו ברעה שחושבים על הצדיק.

17. (יז)בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל־תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל־יָגֵל לִבֶּךָ

    מצודת דוד:ובכשלו וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יז: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    "בנפול אויבך אל תשמח - יש הבדל בין שמחה ובין גיל, ש:

    * השמחה היא התמידית על דבר תמידי,

    * והגיל הוא לפי שעה, על דבר מתחדש, כמו בשורה טובה וכדומה.

    ועל זה אומר:

    * שלא תשמח בתמידות במה שאויבך נפל ממדרגתו,

    * ואף גם בעת שנכשל, שהוא התחלת הנפילה, אל יגל לבך לפי שעה, על הבשורה שהגיע לך מתחילת מפלתו.

    רלב"ג

    בנפול אויבך אל תשמח. כשיפול אויבך אל תשמח במפלתו ואל יגל לבך בהכשלו:

    אבן עזרא

    אל תשמח הזהיר שלא ישמח אדם על גזרת השם, אפילו יהיה אויבו.

18. (יח)פֶּן־יִרְאֶה יְהוָה וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ

    מצודת דוד:ורע בעיניו. על שאתה שמח בתקלתו: והשיב מעליו. ר״ל עליך ישוב האף מעליו כי ממנו יסיר ועליך יחול:

    עוד פירושים על פסוק יח: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    "פן יראה ה' ורע בעיניו - שעל-ידי שיראה אכזריותך ומידת הנקמה שבך, ידמה מעשהו מול מעשיך, ומעשיך ירע בעיניו, עד שיהיה צדיק נגדך, וישוב אפו מעליו עליך.

    רלב"ג

    פן יראה ה'. רוע תכונתך בזה הענין וישיב מעל אויבך אפו וישיבהו עליך מפני רוע תכונתך כי אין ראוי שישמח ברע כי השם יתברך הרחיק מציאותו לפי מה שאפשר ומה שיגיע יגיע במקרה ושנית כמו שנתבאר במקומותיו:

    אבן עזרא

    ורע בעיניו כלומר איננו חפץ שתשמח כשתקח נקמה ממנו.

    והשיב מעליו אפו כשתשמח בהכשלו והשבות האף שיבטל הגזרה וידחה עליו, כאשר לא תרחמהו.

19. (יט)אַל־תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל־תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים

    מצודת דוד:אל תתחר. אל תתערב עם המרעים לעשות כמעשיהם ואל תקנא בהצלחת הרשעים:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תתחר. ענין ההתערבות להדמות כמו ואיך תתחרה את הסוסים (ירמיה יב):

    רש"י

    אל תתחר. להיות כמותם כמו איך תתחרה (ירמיהו י״ב:ה׳) כי אתה מתחר' בארז (שם כב):

    מלבי"ם

    "אל תתחר במרעים, אל תקנא ברשעים - רוצה לומר, כי הרואה את הרשעים מצליחים, אז:

    * או שמעשיהם רעים בעיניו, ואינו מקנא בהם להיות כמותם, אבל אז ייחר לו על הצלחתם, ויתרעם על שאין ה' מענישם, ועל זה אומר: אל תתחר, רוצה לומר, אל יחרה לך על המרעים והצלחתם;

    * או שיקנא בהם וירצה להיות כמוהם, על זה אמר אל תקנא ברשעים.

    רלב"ג

    אל תתחר. באנשים המרעים והמשחיתים להתקוטט עמהם פן ישחיתוך ואל תקנא בהצלחה שתמצא לרשעים לחמוד ללכת בדרכיהם:

    אבן עזרא

    תתחר תתערב בהם לעשות כמעשיהם.

20. (כ)כִּי לֹא־תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ

    מצודת דוד:לא תהיה אחרית. ר״ל לא תהיה האחרית כמו הראשית כי סופם לאבדון ויוכבה נר נשמתם:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ידעך. ענין ניתר וקפיצה כמו דועכו כאש קוצים (תהילים קי״ח:י״ב) תהו כבוי הנר שקופץ השלהבת מן הפתילה:

    מלבי"ם

    "כי לא תהיה אחרית לרע - ומפרש:

    * בל תתחר, ולא יירע לך על הצלחתם, כי לא תהיה למרעים אחרית, ויקבלו עונשם בסוף, ואחריתם נכרתה;

    * ובל תקנא על הצלחתם עתה, כי נר רשעים, המאיר להם, רוצה לומר: הצלחתם, ידעך, אינו נר מאיר, רק דועך וקופץ ומתכבה בכל רגע, רוצה לומר, שהצלחתם אינה הצלחה אמיתית, כי מפחדים תמיד מן העונש ומרעות, ואינם שלוים ושאננים.

    רלב"ג

    כי לא תהיה אחרית. והשארות לאיש הרע:

    נר רשעים ידעך. ויכלה או יהי' הרצון באומרו אל תתחר במרעים שלא יתערב בהם ללכת בדרכיה' והוא יותר נכון:

    אבן עזרא

    כי לא תהיה אחרית וסוף לרע. והטעם: לא ישאר לו בן ונכד אחרי מותו.

    נר שתמות נפשם טרם קצם.

21. (כא)יְרָא־אֶת־יְהוָה בְּנִי וָמֶלֶךְ עִם־שׁוֹנִים אַל־תִּתְעָרָב

    מצודת דוד:ירא וגו׳. אתה בני מתחילה ירא את ה׳ ואח״כ את המלך לעולם יראת ה׳ קודמת: ועם שונים. עם אנשים שמשנים פקודת המלך וילכו בשרירות לבם הרע עמהם אל תתערב:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שונים. מל׳ השתנות וחלוף כמו ודתיהם שונות (אסתר ג):

    תתערב. מלשון תערובות:

    רש"י

    ירא את ה' בני ומלך. ירא את המלך ובלבד שלא יסירך מיראת ה' ולעולם יראת ה' קודמת.

    עם שונים אל תתערב. האומרים שתי רשיות יש:

    מלבי"ם

    ירא את ה' בני ומלך ועם שונים אל תתערב, צוה שיירא את ה' בעניני הדת, ואת המלך אשר במשפט יעמיד ארץ בהנהגת הקיבוץ המדיני, ואל תתערב עם האנשים שרוצים לשנות הנהגת המדינית, ר"ל למרוד במלכם ולהקים תחתיו הנהגה שניה משונה מראשונה שבזה תפר גם יראת ה' שצוה שתהיה מורא מלך עליך:

    רלב"ג

    ירא את ה' בני ומלך. לשמור מצותיו ותורתו וירא עם זה המלך לעשות מצותו ולא תקל בו אך יראתך המלך תהיה נמשכת ליראת ה' לא חולקת עליו ר"ל במה שהוא כנגד יראת ה':

    ועם. האנשים השוני' מצות הש"י ומצות המלך ר"ל שהם עוברים על מצותיה' ועושים הפך מה שצוו אל תתערב:

    אבן עזרא

    ירא עומד במקום שנים.

    שונים מן ישנה הכתם הטוב תרגום החליף, פירוש ירא השם והמלך שהמליך השם, לעשות משפט.

    ועם שונים שישתנו במעשים הרעים אל תתערב.

22. (כב)כִּי־פִתְאֹם יָקוּם אֵידָם וּפִיד שְׁנֵיהֶם מִי יוֹדֵעַ

    מצודת דוד:יקום אידם. שברם של העוברים על מצות ה׳ ודבר המלך: ופיד שניהם. עונש העובר על מצות ה׳ ועונש המדיח מפקודת המלך: מי יודע. מה גודל העונש:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אידם. ענין שבר ומקרה רע כמו שמח לאיד (לעיל וז):

    ופיד. עניינו כמו איד וכן אם בפידו להן שוע (איוב ל׳:כ״ד):

    רש"י

    ופיד שניהם. שבר ע"ג ושבר עובדיה:

    מלבי"ם

    כי פתאום יקום אידם, א] כי המורדים האלה אידם יקום פתאום, אם יתגלה המרד והקשר, שאז יקום אידם, וחוץ מזה שגם אם יצליח המרד וישנו ההנהגה, מי יודע פיד שניהם ר"ל הפיד שיקום על ידי השינוי שלהם, וע"י ההנהגה השניה שמקימים, אם לא תהיה רעה ופיד ושבר, כי הם יקימו הנהגה כחפצם לעשוק ולחמס ולרוצץ את העם:

    רלב"ג

    כי פתאם יקום אידם. וזה מבואר בעוברים על מצות הש"י כי ימשכו להם מזה רעו' נפלאות פתאומיות ואמנם בעוברים על מצות המלך יתבאר זה ג"כ לפי שכל דבר לא יכחד מן המלך לרב האנשי' הנכספים להיות אוהבי' למלכות והם יגלו לו הדברים הנעשים כנגד מצותיו למצא חן בעיניו, ואם תאמר שכבר תקח עצה להמלט מהרע ההוא הנה לא תוכל כי מי יודע הפי' והרע הבא מה' לחט' שיוכל החוטא להתחכם להנצל ממנו וכן הענין ברע הבא מהמלך לעובר על דבריו כי לא תהיה לחוטא בזה הקדמת הודעה אבל ישימהו תכף בבית האסורים עד שיתבאר משפטו:

    אבן עזרא

    כי פתאום יקום אידם עליך, אם לא תירא מהם.

    ופיד ואיד אחד הם וטעמם צרה וצוקה.

    שניהם השם והמלך.

    מי יודע עת בא אידם ופידם.

23. (כג)גַּם־אֵלֶּה לַחֲכָמִים הַכֵּר־פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל־טוֹב

    מצודת דוד:גם אלה לחכמים. ר״ל עם כי נראה שהדברים האלה כל חכם יבין מדעתו ואין מהצורך להזהירו מ״מ אמורים גם המה לחכמים והם יוסיפו לקח להבין תוכיות הדברים: הכר פנים. ר״ל אף לעשות משפט אמת ולומר להיוצא זכאי הנה הכרתי פניך לזכותך הנה לא טוב ידבר כי יש בדבר ח״ה לפני הזכאים:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    גם אלה לחכמים. כל הדברים שבענין שלמטה אמורי' לחכמים היושבים בדין שלא יכירו פנים במשפט כי לא טוב:

    מלבי"ם

    (כג-כד) גם אלה לחכמים, עד הנה הם משלי שלמה, ומכאן עד סוף הפרק הוא מלוקט מדברי חכמים אחרים.

    אמר גם להכר פנים במשפט, גם זה לא טוב, הגם שאינו מחניף את הרשע לאמר לו שהוא צדיק, רק שמכיר פני הצדיק, שמפני שיודע שהוא צדיק תמיד יכיר פניו להצדיקו גם עתה,

    הגם שזה ראוי להעמיד הצדיק על חזקתו, הוא לא טוב במשפט, כי צריך להחזיק שני בעלי הדין לרשעים עד שיחקור את הדין...

    רלב"ג

    גם אלה. האזהרות הם לחכמים הנה הכר פנים במשפט להטות הדין מפני החנופה הוא דבר לא טוב רוצה לומר שהוא דבר רע:

    אבן עזרא

    גם, אומר, ולמוכיחים, שפתים [כג-כו] ד' דבקים. גם אלה הדברים ידועים לחכמים הם חכמי המשפט, כי הכרת הפנים במשפט לא טוב הדבר והשופט האומר לרשע בדינו: צדיק אתה יקבוהו עמים, בעבור שלא עשה משפט כמשפט.

    ולמוכיחים הרשעים על רשעם - יבא להם נועם ה'.

24. (כד)אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה יִקְּבֻהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים

    מצודת דוד:יקבוהו עמים. כי כאשר יראה הרשע שקוראים אותו צדיק יתפקר עוד יותר לעשות רעה לכל האומה בכלל ולזה יקללו כולם את הקוראו צדיק: יזעמוהו לאומים. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    יקבוהו. יקללוהו כמו מה אקוב (במדבר כג):

    יזעמוהו. מל׳ זעם וכעס לאומים. אומות:

    מלבי"ם

    ...וכל שכן מי ש"שאומר לרשע צדיק אתה, שהאיש הזה יקבוהו עמים, כי מהרס יסודות המשפט והצדק.

    ויש הבדל בין עמים ובין לאומים:

    * שהלאומים, יש להם דת מיוחד והם בעלי דת,

    * והעמים, יש להם מלך ונימוס מיוחד.

    העמים יקבהו מצד שמהרס הנימוס, והלאומים יזעמוהו מצד שמהרס את הדת, והזעם יפול על העונש הבא על ידי הקללה, כאילו הלאומים כבר יפרשו ענשו.

    רלב"ג

    אומר לרשע. וכן הדבר במי שהוא שופט אם יאמר על צד החנופה לרשע שהוא צדיק יקללוהו עמים וישנאוהו רבים כי זה יביא האנשים לאהוב הרשע ולשנוא הצדיק ואולם למוכיחים הרשעי' על רשעם ומיישרים אותם אל הטוב עליהם יהיה נועם וחן מהאנשים ועליהם תבא מהאנשים ברכת טוב ואפשר שכל זה דבק אל השופטים שיאמרו אל מי שהוא רשע בדין שהוא צדיק ויהיה הכרת פנים במשפט נתינת כבוד לאח' מהחלקים הבאים לדין כי זה ממה שיבא לצאת המשפט מעוקל כי בזה יסתתמו טענות החולק עמו לחשבו שדעת הדיין קרובה אל שכנגדו, או ירצה בזה ולמוכיחים ינעם הנה האיש המשיב דברים נכוחים וישרים הוא אהוב אצלם כאילו נשקם בפיהם כי השקר שנוא והאמת אהוב והנה המכוון בזה ראשונ' בזה המאמר הוא אזהרה שלא יכיר פנים לאחד מחלקי הסותר כדי שלא ימנעהו זה מלחקור חקירה שלימה במה שיחקור עליו לרב התפתותו והמשכו ואהבו אחד מחלקי הסותר, ואם בזה האופן מהחקירה יאמר לדעת הכוזב שהוא אמת תשיגהו קללה מרבים ולאשר יוכיחו האמת בדרוש בחקרם בזה מחקר שלם ינעם ויערב מה שישיגוהו ויברכוהו הבאים אחריהם הרואים דבריהם בשנתרצו לחקור בדברים מחקר שלם:

25. (כה)וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת־טוֹב

    מצודת דוד:ולמוכיחים. אבל להמוכיחים את הרשע יונעם הדבר לומר לו בתוכחותיהם הלא באמת צדיק אתה רק בדברים אחדים תשגה לזאת הסר ממך גם את אלו: ועליהם. על המוכיחים ההם תבא ברכת טוב כי הטיבו לעשות כ״א יאמרו לו בפה מלא רשע אתה יעיז פניו לומר שהדין עמו אבל בדברים כאלה ימשך לבבו אליו לשמוע בקולו:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ינעם. מל׳ נעימות ויופי:

    מלבי"ם

    ולמוכיחים ינעם, אולם למוכיחים את הרשעים ובלתי מחניפים רק מוכיחים אותם בתוכחה.

    ינעם מצד עצמו. כי הדרך הטוב ינעם לנפש, וחוץ מזה עליהם תבא ברכה לא קללה כמו אל המחנפים, ומצייר שהטוב הוא יתרבם.

    אבן עזרא

    ברכת טוב כנגד יקבוהו. וטעם ברכת טוב – שברכתו תבא עליו.

26. (כו)שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים

    מצודת דוד:שפתים ישק. כי עתה כדברם כדברים האלה אז הרשע הזה ישק שפה העליונה בתחתונה ולא יפתחם לדבר עזות מול המוכיחים ואדרבה יהיה עוד משיב להם דברים נכוחים לומר גם בדברים האלה אעשה כאשר אמרתם:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ישק. מל׳ נשיקה ור״ל חבור השפתים וכן צדק ושלום נשקו (תהילים פ״ה:י״א) שר״ל תלוים ומחוברים זה בזה:

    נכוחים. אמיתים וישרים כמו ונכחה לא תוכל לבוא (ישעיהו נ״ט:י״ד):

    רש"י

    שפתים ישק. ראוים כל שפתים לנשקו:

    מלבי"ם

    שפתים ישק משיב דברים נכוחים, ומי שהוא חכם בתוכחה, עד שיוכל להשיב אל המתוכח עמו וירצה לסתור דבריו, והוא מלומד להשיב ולסתור דבריו (שזה גדר התשובה) בדברים נכוחים, המחליטים כדבריו, שפתים אלה יקבלו נשיקות, כי כולם אוהבים אותם:

    אבן עזרא

    ומשיב דברים ישרים בדין השפתים נושק, כלומר יעמדו דבריו כנשיקת שפתים.

27. (כז)הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ

    מצודת דוד:הכן. בתחלה הכן מלאכתך בחוץ והם מלאכת שדה וכרם: ועתדה. הזמן לך בשדה די מחסורך אחר זה בנה ביתך לשבת בו כי אם לא תכין די מחסורך לא תוכל שבת בית כי תהיה נודד ללחם:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ועתדה. ענין הזמנה כמו התעתדו לגלים (איוב טו):

    רש"י

    הכן בחוץ. זה מקרא:

    ועתדה בשדה. זו משנה:

    אחר ובנית ביתך. זו גמרא, ד"א כמשמעו בתחלה קח לך שדות וכרמים ואחר כך ועתדה לשון עתודים (בראשית ל״א:ל״ב) שים לך בהמות בשדה ואח"כ ובנית ביתך תקח אשה:

    מלבי"ם

    הכן בחוץ מלאכתך, אם תרצה לבנות בית שהוא לקחת אשה ולהוליד בנים, תקדים להכין האמצעים שע"י תשיג לכלכלם, ע"י שתכין מלאכתך חוץ להבית, שיהיה לך מלאכה וגם תכין בשדה על העתיד, שיהיה לך שדי תבואה זרועה ומוכנת לתת לחם ביתך, ואז תבנה בית, שאל"כ תצטרך לבריות או לגזול או תתבטל מת"ת, והוא מאמר משלי, שלכל תכלית יכין האמצעיים, וחז"ל דרשוהו שלפני לימוד הגמרא יכין מקרא ומשנה שהם הקודמים לו ומובילים אל הגמרא ולפני מע"ט יכין הלימוד הקודם למעשה, וכדומה:

    רלב"ג

    הכן. מלאכתך בחוץ והוא מה שיצטרך לך להקדים מהמוחשות והכן בשדה לך מה שעתיד להצטרך לך בחקירותך אל המוחשות ואחר זה תוכל לבנות ביתך בעיוניות:

    אבן עזרא

    הכן נוכח הבן המוזהר ידבר.

    ועתדה העמידה עתד אחר ההכנה, וי"ו ובנית תחת או, כלומר או תבנה ביתך אם אין לך בחוץ מלאכה.

28. (כח)אַל־תְּהִי עֵד־חִנָּם בְּרֵעֶךָ וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ

    מצודת דוד:עד חנם. ר״ל דבר שלא ידעתו ועם כי הוא בדבר חנם שאין בדבר היזק ממון: ברעך. בעבור אמונת רעך ר״ל על כי ידעת שדבריו אמת: והפתית. ר״ל אף אם בשום פעם פתית אתה לרעך בשפתיך לעשות כזאת עכ״ז אתה לא תעשה כן:

    עוד פירושים על פסוק כח: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    והפתית בשפתיך. תתפת' לרעך בדבורך:

    מלבי"ם

    "אל תהי עד חנם ברעך - בל תעיד עדות על חברך לחייבו על דבר שלא עשה, שהוא חינם:

    * בין אם תעשה זה מחמת שכר, שעל זה אמר והפתית, רוצה לומר, שתרויח פת לחם על-ידי שפתיך...

    רלב"ג

    אל תהי עד חנם ברעך. לספר כזבים בספוריך הראויים להיישיר על דרושי החכמות כי בזה תסבב להטעות האנשים בדעות וכן אם תמצא דעת לקודמים בלתי ישר בעיניך אין ראוי שתמצא ספורים בשפתיך בלתי צודקים לשבר הדעת ההוא וכן אם נעזר בעל הדעת ההוא בספורי' כוזבים אין ראוי שתעשה כן במה שתביא מהמוחשות לסתר דעתו כי זה יבלבל המעיינים בזאת החקירה בלבול חזק:

    אבן עזרא

    והפתית ה"א התימה, כלומר לא תעיד עדות שקר ולא תפתה אחר להעיד. פרוש אחר: ואם תפתה רעך.

29. (כט)אַל־תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה־לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה־לּוֹ אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלוֹ

    מצודת דוד:אל תאמר. אל תחשוב אשיב להאיש הזה כפעלו כאשר האמין לי והעיד כן אאמין לו:

    עוד פירושים על פסוק כט: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    * ...ובין אם תעשה זה להשיב לו גמול על הרע שעשה לך, שעל זה אמר אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו,

    * ובין אם תעשה זאת מצד שהוא רגיל להשכיר את עצמו להיות עד שקר, ותאמר אשיב לאיש כפעלו";

    לא תעשה כן בשום אופן.

    רלב"ג

    אל תאמר. ולזה אין ראוי שתאמר באשר עשה לי לאמת דעתו בספורי' כוזבים כן אעשה לו לבטל דעתו להשיב כפעלו שיחשוב היותו דבר ראוי, והנה העיר עם זה להרחיק מעדות שקר לשבר חבירו בשפתיו שיחשוב שאין בו חטא כי הוא אינו עושה בעצמות דבר כנגדו אך ימשך לו הרע מדברו ואע"פ שגמלו רע אשר יעיד עליו עדות שקר אין ראוי לו שיקח נקמתו ממנו בזה האופן ואחר זה הזהיר מהעצלה בפעולות ובעיון כי העצלה בפעולות תשחית קנייני האדם ותהיה סבה שלא יהיה לו מהם פרי והעצלה בבקשת העיון תסבב שיהיו הקנינים העיונים פחותים ומזיקים במדרגת הקוצים שיזיקו לכל הקרב אליהם:

    אבן עזרא

    אל תאמר כאשר עשה לי רעה כן אעשה אפתנו, אולי אשיב לו כפעלו, כענין: מי יפתה את אחאב.

30. (ל)עַל־שְׂדֵה אִישׁ־עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל־כֶּרֶם אָדָם חֲסַר־לֵב

    מצודת דוד:על שדה וגו׳. הוא ענין מליצה לומר הנה התבוננתי במעשה העצל:

    עוד פירושים על פסוק ל: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    איש עצל. שאינו חוזר על גרסת תלמודו:

    מלבי"ם

    על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב, השדה צריכה עבודה רבה בפועל חרישה וזריעה וכדומה, והאיש עצל לא יעבוד עבודת שדהו מעצלותו, והכרם שהוא כבר נטוע א"צ עבודה כ"כ ורק צריך שמירה לבל יתקלקל, וזה יעשה האיש עצל, אבל החסר לב לא יבין ההפסד שיגיע אל הכרם אם לא ישמרנו, וירפה ידיו גם מן הכרם:

    רלב"ג

    על שדה איש. ולזה אמר על שדה איש עצל עברתי שמרוב העצלה לא ישתדל לחרוש ולזרוע והנה עלו בו עשבים רעים וקוצים וגדר אבניו שנבנית סביבו לשמור פריו נהרסה כי עצלותו לא ישתדל לתקנה וכן הענין בכרם אדם חסר השכל שנטעה הש"י לתת פרי הטוב המשמח אלהים ואנשים והוא השכל ההיולאני אשר לו כח להשיג המושכלות והנה לעצלותו בבקשת החכמה לא עלו לו כי אם דעות כוזבות ומזיקות לאדם בהצלחתו המדעית והמדינית והוסר הגדר שהיה סביבו בדרך שישאר לו מדרכו לשאר כחות הנפש:

31. (לא)וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה

    מצודת דוד:כלו. על כל השדה עלה קוצים כי בעבור העצלות לא חרש כראוי לחתוך שרשי הקוצים לבל יגדלו: וגדר. גדר האבנים שהיה סביב נהרסה כי העצל סר השגחתו:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    קמשונים. חרולים מיני קוצים כמו קמוש וחוח במבצריה (ישעיהו ל״ד:י״ג) וכמו תחת חרול יספחו (איוב ל׳:ז׳):

    וגדר. כותל:

    נהרסה. מל׳ הריסה ונתיצה:

    רש"י

    קמשונים. חוחים:

    כסו. נכסו:

    חרלים. גדולי' מקמשונים והרי הם חדים כקוצים:

    וגדר אבניו נהרסה. כך מי שאינו חוזר על תלמודו מתחלה משכח ראשי פרקי' וסוף מחלף דברי חכמים מזה לזה שאומר על טהור טמא ועל טמא טהור והוא מחריב את העולם:

    מלבי"ם

    והנה עלה כלו קמשונים, כסו פניו חרולים כו' (כינוי כולו מוסב על השדה שהוא זכר) והכרם כוסו פניו חרולים וגם נהרס גדר אבניו:

    אבן עזרא

    עלה בלשון יחיד, על כל אחד מהקמשונים ידבר, קמשונים וחרולים - לשון קוצים.

32. (לב)וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר

    מצודת דוד:ואחזה. וכאשר ראיתי אני את כל זה שמתי לבי להבין מה העצלות עושה וכאשר ראיתי לקחתי מוסר לעזוב דרך העצלות:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ואחזה. ענין ראיה כמו חזית איש מהיר (לעיל כב):

    מלבי"ם

    ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר, החזיון מובדל מן הראיה שמורה על מחזה הלב והרוח, והראיה מורה על ראות העינים ומפני שיש בדבר משל הנראה בעינים ונמשל אשר יחזה הלב, אמר שחזה וישת לבו אל החזיון, וגם ראה בעיניו ויקח מוסר, והנמשל הוא על שדה וכרם הנפש, שהנפש היא כוחנית להוציא פרי תבואת החכמה והכשרון, אם ישדדו עמקים ויסירו ממנה הקוצים והקמשונים ויזרעוה זרע ה', כמ"ש בפירוש ישעיה (סי' כ"ח) , ומשל השדה הוא המצות שצריך לעשות בפעל מ"ע, והעבודה שצריך לעבוד בשדה העיון לאסוף ולכנוס שזה דומה ככל עבודה בשדה, והעצל לא יעשה מ"ע ולא יחרוש בעמק העיון מפני עצלותו, והכרם הוא משל מי שכבר נטע ושתל גפני החכמה, וצריך לשמור מצות ל"ת, וכן לשמור את תלמודו שלא ישתכח ממנו שזה עבודה קלה, והמתרשל ממנה אינה מעצלות רק מחסרון לב, שגדר חסר לב שאין לו כח המושל ברוחו, והתאוה תפרץ בו פרץ לעבור על ל"ת ולהניח תורתו, ובזה עלה שדהו וכרמו קמשונים, ונשחתה חלקת נפשו, מחרולי היצר ולא תוציא פריה, וע"ז לקחתי מוסר ליסר את הנפש במוסרות המוסר בל תצא מגדרה:

    רלב"ג

    ואחזה אנכי. וכאשר ראיתי זה הרע הבא מן העצלה בפעולות ובדעות שמתי לבי אל זה ולקחתי מוסר להמלט מהעצלה אשר ימשוך ממנה זה הרע וראיתי שהעצה הנכונה בזה למי שירצה להמלט ממנה הוא שיישן מעט ויתנמנם מעט ומעט יחבק ידיו לשכב לתת מנוחה לאיברים וכאשר תעשה כן לא יהיה לך ריש וחסרון מתמיד כי החריצות יהיה סבה להמצי' לך מזונך בקלות ולהמציא לך הדרוש אשר תדרוך בהשגתו:

33. (לג)מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב

    מצודת דוד:מעט שנות. ר״ל ראיתי כי דרך הנכון למעט בשינה ותנומה וגו׳: חבוק ידים. דרך השוכב לנוח מחבק ידיו זה בזה:

    עוד פירושים על פסוק לג: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תנומות. היא השינה הקלה:

    מלבי"ם

    מעט שנות מעט תנומות, השינה היא הקבועה והתנומה היא קלה משינה, ואם בא אחרי שינה הוא מעונג ועידון ובלתי צריכה, ר"ל שאחר שנעור משנתן עדן מתנמנם נים ולא נים, ואחר שנעור גם מן התנומה מחבק ידים לשכב עוד על מטתו ומתעצל ללבוש בגדיו, ואז.

    אבן עזרא

    מעט פירשתיו.

34. (לד)וּבָא־מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵן

    מצודת דוד:ובא. ר״ל א״כ תעשה אז אף אם פעם יבא לך העוני לא תתמיד כי תלך לה כדרך המהלך בדרך שאינו מתעכב זמן רב במקום אחד: ומחסורך. אף אם יבא לך חסרון מה בעושר לא יתעכב החסרון וכדרך האיש המלובש במגן לרדת אל המלחמה שאין דרכו להתעכב במקום מן המקומות וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק לד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מתהלך. הראוי כמתהלך ותחסר הכ״ף:

    רישך. מל׳ רש ועוני:

    רש"י

    מתהלך רישך. הדברים שאתה רש מהם יבואו לך במרוצ':

    מלבי"ם

    ובא מתהלך רישך ומחסוריך כאיש מגן, הריש תבא בלא כח רק כהלך, ואתה לא תרגיש בו כלל, אבל המחסורים שיבואו אחר הריש יבואו בחרב ובחנית ובחוזק יד כאיש מגן, כי אתה תלחם נגד המחסור אשר יציק לך אבל הוא ילבש מגן עד שלא תוכל לנצחו עוד:

    רלב"ג

    ובא מתהלך רישך. ולזה כשיבוא לך ריש וחסרון יבא כמהלך שלא יתעכב עמך כמו הענין באיש מגן שהוא בא כמהלך, ובכאן נשלם מה שהגבלנו באורו בזה המקום, והתועלות המגיעות ממנו הם מבוארים מדברינו:

    אבן עזרא

    מתהלך חסר או משרת כי כ"ף כאיש משרת במקום כ"ף כנגד הבן המוזהר. אפרש החלק השלישי זה החלק, יתכן להיותו חלק ספר בפני עצמו בינות ספרי שלמה ואנשי חזקיהו החכמים העתיקו משליו הנעימים וחברום עם אלה.