משלי פרק כ״ה

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)גַּם־אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה

   מצודת דוד:גם אלה. יראה כי מתחלת הספר עד הנה היה מועתק ביד הכל ומכאן עד סופו לא היה מועתק כ״א בידי אנשי חזקיה מלך יהודה אשר העתיקו הדברים האלה מספרי שלמה אשר נזדמן להם ולזה אמר גם אלה משלי שלמה ר״ל עם כי לא נמצאו ביד הכל מ״מ גם אלה דבריו אשר העתיקו אנשי חזקיה והמה נאמנים על הדבר שמפי שלמה יצאו:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   העתיקו. כותב הדברים מספר אל ספר יקרא מעתיק לפי שנראה כאלו מעתיק ומסיר הדברים משם לכתבם באחר ועם כי נשארו גם בראשון מ״מ נראה הוא כאלו מסיר משם:

   רש"י

   גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו. חזר לדורש' כשנתמנה חזקיהו למלך והוא הושיב תלמידים בכל עיר כדאמרינן בפ' חלק בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ:

   העתיקו. החזיקו:

   רלב"ג

   גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו. החכמים שהיו בדורו של חזקיהו וידמ' שבעבור זה הפרידם מהמשלים האחרי' כי אלו המשלים לקטום ממשליו החכמי' ההם ואולם המשלי' שקדם זכרם נמצאו באופן הנזכ' בדברי שלמה:

   אבן עזרא

   גם אלה משלי שלמה זה הפסוק הסופר אמרו. ויתכן שהיה שבנא, כי הוא היה סופר המלך וספר בו סבת ההעתקה.

   ומלת גם לרבות הראשונים.

   העתיקו צוה להעתיק המשלים האלה מספריו להיות מחברת אחת ותחלת זה החלק היה כבוד אלהים.

2. (ב)כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר

   מצודת דוד:כבוד אלהים. כבוד ה׳ הוא להסתיר דבר גדולת רוממותו כי א״א לבוא עד התכלית ומוטב להמעיט מלהרבות וכמ״ש לך דומיה תהלה (תהילים ס״ה:ב׳) אבל כבוד מלכים הוא לחקור דבר גדולת רוממותם הואיל ואפשר לבוא עד התכלית א״כ הממעיט יחשב כאילו כבר בא עד התכלי׳ ומוטב להרבות מלהמעיט:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חקור. ענין חפוש ודרישה:

   רש"י

   כבוד אלהים הסתר דבר. כגון מעשה מרכבה ומעשה בראשית:

   וכבוד מלכים חקור דבר. כשאתה דורש בכבוד מלכים או בכבוד חכמים שעשו סיגים לתורה ובגזרות שגזרו בהם יש לך לחקור ולדרוש ולשאול טעם לדבר אבל כשתדרוש במעשה מרכבה ובמעש' בראשית ובחוקי' הכתובים בתורה כגון חוקים ודברים שהשטן מקטרג עליהם ומשיב עליהם באכילת חזיר וכלאי כרם ושעטנז אין לך לחקור רק להסתיר ולומר גזרת מלך הוא:

   מלבי"ם

   כבוד אלהים הסתר דבר, בענינים האלהיים הכבוד הוא ההסתר וההעלם, כי השכל לא ישכיל רק דברים הנתונים תחת הזמן והמקום ואשר יש לחוש מבוא בהם, לא דברים הנעלים מחקי ההשגה האנושיית, וכל אשר ידובר בהם הוא רק בדרך משל ובלבוש, והתוך צפון ונעלם וע"כ אין דורשים במע"ב ובמרכבה, והחכמים מלבישים הדברים ומסתירים אותו בחדות וברמזים כלהט הברק יציץ ויעלם, אבל כבוד מלכים בעניני הנהגתם, לחקור דבר ושלא להעלים, כי אחר שהנהגתם נימוסיית ומושגת ע"י הבחינה והחוש. טוב לפרסם טוב הנהגתם, כי ההעלם בזה יורה כי הנהגתם אינם ביושר וע"כ יעלימו דרכם, והחקר הוא כבודם:

   רלב"ג

   כבוד אלהי' הסתר דבר. ר"ל כי במה שיבקשו מהש"י לא יהי' כבו' הש"י שיודיע שאלת' כי הש"י יודע הכל הלא תרא' כי אשת ירבעם היתה מתנכר' בבואה אל אחיה השילוני וטרם שהגידה לו דבר אמר לה אחיה את דבר בקשתה כאשר גלה אזנו הש"י ואולם כבוד מלכים הוא בהפך זה ר"ל לחקור הדבר הבא לפניהם באופן שלם כדי שיצא משפט אמת כי הם אינם יודעים מהדברים רק מה שיודיעום הפך מה שנמצא בזה בש"י:

   אבן עזרא

   כבוד, שמים, הגו, הגו [ב-ה] ד' דבקים. וכן הפירוש: כבוד אלהים דבר כבודו בספור מעשיו הנבראים, יש מאין הסתירהו, כי מי יוכל למלל כבודו ולהגיע אל תכליתו ואין לתמוה אם מצאנו ספרו בגוים את כבודו והגידו את כבודו בעמים, כי זה הכתוב מדבר בהשמד האויבים והושיע האוהבים.

   וכבוד מלכים מה שהוא כבוד להם חקור הדבר ואל תחקור מעשה אלהים, כי שמים הם למעלה מאדם והאדם לעומק מתחתיו והמלכים שיש בהם יכולת להתעסק בחכמה בלבד אין חקר. והטעם: אינם יכולים לחקור כבודו ולדעת מה למעלה ומה למטה, אף כי תחקרנו אתה כאשר יסיר ויהגה הצורף סיגי הכסף, אז יצא לו מן המצורף הכלי כאשר יחפוץ, וכן המלך יסיר הרשע שהוא לפניו ואז יכון בצדק כסאו וזהו כבודם ותפארתם בדין לחקור, עד שיהיו נזהרין במשפטי המלוכה.

3. (ג)שָׁמַיִם לָרוּם וָאָרֶץ לָעֹמֶק וְלֵב מְלָכִים אֵין חֵקֶר

   מצודת דוד:אין חקר. ר״ל אלו שלשת הדברי׳ דומים זל״ז שא״א לחקור ולדעת רום השמים ועומק הארץ ורוחב לב המלך כי הרבה משפטים באים לפניו ושאר ענייני ב״א וצריך לתת לב לכולם:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   לרום. מל׳ הרמה וגבהות:

   רש"י

   אין חקר. לרום שמים ולעומק הארץ וללב מלכי' אין חקר שכמה דינים באים לפניהם וכמה מלחמות וצריכים לתת לב לכולם ואם כל הלשונות מדברים וכל הידים כותבין אינן יכולין לכתוב חללה של רשות:

   מלבי"ם

   שמים לרום וארץ לעומק. השמים אין להם חקר מצד הרום, כי הם מתפשטים במרום עולם לאין קץ, ובמרחבי שמים יש עולמות אין מספר. עד שמצד רבוים ורומם א"א לחקור אותם, והארץ הגם שהיא כנקודה קטנה בערכם, אין לה חקר מצד העומק, שהעומק מכוסה בתהום רבה ואין יודע מה בעמקי תהום, וכן לב מלכים אין חקר, כי הנהגת המלוכה מתפשטת על לאומים אין מספר, ואישים רבים ופרטים רבים אין קץ, וכן יש בהנהגה דברים עמוקים וסתרי המלוכה וסודותיה אשר א"א לחקור אותה עד תכונתה:

   רלב"ג

   שמים לרום. הנה המעלה והמטה אע"פ שאינם נגדרים מצד טבע הקו הישר שיצוייר בו התוספת בב' צדדיו וזה תמיד הנה המציאו' יגבילם ושם השמים המעלה אשר בתכלית ומרכז הארץ שם המטה אשר בתכלית ואמנם לב מלכים והשקפתם במה שיצטרכו שיסתכלו בו מהענינים הבאים לפניהם הוא לאין קץ כי יתחלפו הנושאים ויתחלפו העניני' במין האחד מהדברים ויתחדשו מזה ענינים רבים לאין קץ במין האח' בענין מהדברי' כדי שיגיע החלק לכל אחד הראוי לו:

4. (ד)הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי

   מצודת דוד:הגו. כמו כאשר יוסר הסיגים מן הכסף יצא אז לצורף כלי מהודר כי יוכל אז לעקמו וליישרו כפי צורך המלאכה:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   הגו. ענין הסרה כמו כאשר הוגה מן המסילה (שמואל ב ב׳):

   סיגים. הוא פסולת הכסף:

   רש"י

   הגו סיגים מכסף. משוך כמו כאשר הוגה מן המסילה (שמואל ב כ׳:י״ג) כשם שאין הכלי של כסף יוצא למלאכת צורף עד שיוציאו ממנו סיגים של נחשת שבו כך אין צבור נפטרין מעונש עד שיוציאו מתוכ' הרשעים ויעשו בהם דין:

   מלבי"ם

   (ד-ה) הגו סיגים מכסף הגו רשע לפני מלך, הנה המלך כסאו הוכן לעשות צדק, כמ"ש הן לצדק ימלוך מלך, אבל באשר הכסא צריכה שרים ויועצים שע"י יוציא לאור משפט, אם משרתיו צדיקים אז הכסא ככסף צרוף נקי מסיגים, אבל אם נמצא ביניהם יועץ רשע הוא יעות צדק ולא יצא לאור משפט, וכמו שאם ירצה הצורף לעשות כלי מכסף צרוף צריך להגות ולהוציא הסיגים, כן אם רוצים שתכין הכסא בצדק, צריך להוציא רשע העומד לפני מלך, ואז יכון בצדק כסאו:

   רלב"ג

   הגו סיגים. הנה כמו שכאשר יוציאו הסיגים מהכסף יצא ממנו לצורף כלי כסף צרוף כן כשיסירו מחברת המלך הרשע שהיה לפניו והיה מאנשי עצתו אז יכון כסאו בצדק והנה אמר זה כי צריך למלך ליזהר שלא יהיה במשרתיו ובאנשי עצתו רשע או רשעים פן יביאוהו להטות משפט צדק והוא לא ידע והנה אפשר שהאיר באלו הפסוקים על דבר השכל האנושי שהוא המלך בכחות האדם הנפשיים לפי מה שיסד הש"י לאדם ביום הבראו ואמר בכאן דבר עמוק מאד מהסודות האלהי' והוא כי מפני שהיה נימוס הנמצאות וסדרם וישר' המושכל בנפש הש"י ידענו בצד אשר הוא בו אח' כמו שבארנו מה' מספר מ"י ובראשון ממנו לא בצד אשר הוא בו רבים שיחלוק המציאות והחמר מה שאינו מחולק אצל ציור הש"י הוא מבואר שכבוד הש"י במושכל דבר דבר מאצלו הוא הסתר דבר כי לא יראה ויתברר המושכל ההו' מהשא' אצל הש"י איך ישיגהו עם שאר המושכלו' בצד אשר הם בו אחד שילך מהם מהלך השלמות והצורה, ואמנם כבוד מלכים הוא לחקור דבר ודבר ביחוד מחקר שלם באופן שיוסרו ממנו כל המחשבות המקבילות לו והוא מבואר שהכח אשר לשכל האנושי על השגת המושכלות הוא עצום ונפלא עד שלגודלו יאמר שאין לו קץ:

5. (ה)הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי־מֶלֶךְ וְיִכּוֹן בַּצֶּדֶק כִּסְאוֹ

   מצודת דוד:הגו רשע. כ״כ כאשר יוסר הרשע העומד לפני המלך יהיה אז כסאו נכון בצדק משא״כ כשהרשע לפניו עומד ומטעה את המלך לעוות את הצדק:

   עוד פירושים על פסוק ה: רלב"ג

   רלב"ג

   הגו רשע. ואמר שכמו שיצא לצורף כלי ראוי כשיסורו הסיגים מהכסף כן כשיוסר הרשע שהוא לפני מלך והוא הכח המתעורר כדרך שיכנע לעבודת השכל עד שלא יתאוה לאתוות הגופיות אז יכון כסאו בצדק ויהיה סבה שיגיע לו האמת בדרושיו:

6. (ו)אַל־תִּתְהַדַּר לִפְנֵי־מֶלֶךְ וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל־תַּעֲמֹד

   מצודת דוד:אל תתהדר. אל תעשה עצמך הדר ויפה להתגאות כאשר תעמוד לפני המלך ואל תדחוק עצמך לעמוד במקום שהגדולים והחשובים עומדים שם:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   אל תתהדר לפני מלך. להראו' כבודך ולהתגאות לפני מלך או לעמוד לפני מי שגדול ממך כי טוב שיאמרו לך עלה הנה משתבוא בלא רשותו ויאמרו לך צא:

   מלבי"ם

   אל תתהדר לפני מלך, אל תראה שום הידור לפני מלך, כי כבודך בטל לפני כבוד המלך שאין לו שיעור, וכשתראה הידור כאילו גם כבודך נחשב למאומה, הנך מקלה כבוד המלך, וכמ"ש דוד ושחקתי לפני ה' וכו' שהיה מפזז ומכרכר כהדיוט לפני ה', ואמר בירושלמי פ"ק דברכות עורה כבודי אתעיר יקרי מן קמי יקרי דבריי יקרי לא חשיב כלום קמי יקרי דבריי, וכן אל תעמד במקום גדולים, רק תעמוד במקום שפל ממדרגתך לא במקום גבוה ממנה:

   רלב"ג

   אל תתהדר לפני מלך. לתת מעלה וגדולה לעצמך אבל תעמוד לפניו בשפלות, ובמקום גדולים לתת לעצמך מעלה כמעלתם לשבת עמהם במקומם כי טוב שיאמרו לך עלה הנה מרוב השפילך עצמך מהשפילך לפני נדיב וגדול אשר ראו עיניך והורגלת עמו מקדם ואולם אמר זה כי מי שהורגל עם אדם ואחר כן עלה במעלה יתיר' לעצמו להתנהג עמו כבראשונה ואין זה ראוי לו שיחלוק כבוד לפי מה שהוא עתה:

   אבן עזרא

   אל, כי [ו-ז] ב' דבקים.

   תתהדר תהיה הדור במלבוש ומרכבה כמוהו.

   ובמקום גדולים שיעמדו שם אל תעמוד.

7. (ז)כִּי טוֹב אֲמָר־לְךָ עֲלֵה הֵנָּה מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ

   מצודת דוד:כי טוב. יותר טוב לך לשבת במקום השפלים והאומר יאמר לך עלה הנה לשבת במקום הגדולים משתגביה לשבת ויאמר לך השפל ורד לפני הנדיב ואל תשב במקומו: אשר ראו. אשר כן ראו עיניך שיקרה לזאת אשר אומרים להעולה רדה:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   אשר ראו עיניך. שדבר זה אמת:

   מלבי"ם

   כי טוב אמר לך עלה הנה, אם תעמוד במקום שפל יאמרו לך עלה, וזה לכבוד, ואם תעמוד במקום גדולים ישפילו אותך לפני נדיב שראו עיניך אותו, וחשבת שאתה במדרגתו, ויהיה לך לבוז, וגם ר"ל בזה עצמו שתשפיל עצמך לפני נדיב זה יגרום שיאמרו לך עלה, כי בזה יכירו כי ראו עיניך, שעיני שכלך רואים ומכירים נימוס ודרך ארץ, וכמ"ש השפלתך היא הגבהתך:

   אבן עזרא

   כי טוב שיאמר לך עלה הנה ועמוד עמנו, מהשפילך לפני נדיב באמרו לך סור מעלי.

   ראו השפלתך.

   ראו תחת יראו.

8. (ח)אַל־תֵּצֵא לָרִב מַהֵר פֶּן מַה־תַּעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָהּ בְּהַכְלִים אֹתְךָ רֵעֶךָ

   מצודת דוד:אל תצא. אל תתגרה במריבה מהר עד אשר תחקור אם יש בזה דבר אשמה על שכנגדך כי פן לא תדע מה תעשה באחרית המריבה בעת יכלים אותך רעך לומר הלא אין אשמה בידי והנה הסכלת עשו להתקוטט עד לא חקרת האמת:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   פן מה תעשה. פן תבא לידי לא תדע מה לעשות באחריתה:

   מלבי"ם

   אל תצא לריב מהר, כל מעשה שאדם עושה צריך לכוין אל התכלית שיצא ממנו, לא לעשות מעשה שהמסובב ממנו יהיה הפך התכלית המבוקש, וכשאדם בזה אותך אל תצא לריב מהר בשתחשוב עי"כ להשיב את כבודך הנכלם, והלא ע"י המריבה לא לבד שלא תפיק התכלית להשיב את כבודך, כי בהפך פן מה תעשה באחריתה, שאחרית הדבר יהיה שיכלים אותך שנית ע"י המריבה, עד שתחת שרצית להשיב כבודך על מכונו, תשיג כלימה ובוז:

   רלב"ג

   אל תצא לריב מהר. ולמחלוקת אבל ראוי לך להרחיק עצמך מזה לפי מה שאפשר הבט מה תעשה באחרית הריב כשיכלים אותך רעך באמרו דברים מגוני' כנגדך או בהכותו אותך הלא טוב לך להשמר שלא תבא לזה התכלית והתכונה:

   אבן עזרא

   אל, ריבך, פן, תפוחי, נזם [ח-יב] ה' דבקים

   מה תעשה באחרית המריבה להמלט בהכלימך רעך ויחפרך, אבל ריב שלך ריב עם רעך.

9. (ט)רִיבְךָ רִיב אֶת־רֵעֶךָ וְסוֹד אַחֵר אַל־תְּגָל

   מצודת דוד:ריבך ריב. אף אם מצאת בו אשמה אחר החקירה מ״מ ריב ריבך רק עמו לבזות אותו לבד אבל לא תגלה סוד של אחר להטיל פגם באבותיו בדברים שאינם ידועים לכל כי מה לך להם לבזותם:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   ריבך ריב את רעך. ואם על כרחך אתה צריך לריב ולהוכיח עם רעך מ"מ סוד אחר אל תגל לא תזכיר לו דופי אבותיו שמתו שאין הכל יודעין אותו ואתה מגלהו:

   מלבי"ם

   ריבך ריב את רעך, וגם אם אתה מוכרח לריב, לא תריב רק ריבך, הנוגע לך, ובל תגל סוד אחר:

   רלב"ג

   ריבך ריב את רעך. כשיקרה שיהיה לך מחלוקת עם רעך תהיינה דבריך עמו בדברי ריבך לבד ולא תגל סוד אחר לביישו פן יחסדך שמא יהיה לך זה לחרפה מהשומע דבריך בגלותך הסוד והדבה שתשיגם מזה לא יתכן שתשוב אחור:

   אבן עזרא

   וסוד שהודיעך אחר על רעך אל תגלהו במריבתך.

10. (י)פֶּן־יְחַסֶּדְךָ שֹׁמֵעַ וְדִבָּתְךָ לֹא תָשׁוּב

    מצודת דוד:פן יחסדך. פן כל השומע יחרפך לקרות לך הולך רכיל: ודבתך. הדבה אשר הוצאת מפיך לא תוכל להשיב אחור ותתחרט ולא תוכל לתקן:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יחסדך. ענין חרפה כמו חסד הוא (ויקרא כ):

    ודבתך. על הרוב יאמר על דברי גנאי ומעצמו יובן:

    רש"י

    פן יחסדך שומע. חרפת מצרים (יהושע ה') מתרגמינן חסודא דמצראי, פן יחסדך, השומע ויקראך מוציא דבה:

    מלבי"ם

    פן יחסדך שומע, שעי"כ חוץ מכלימת ריעך על הריב, יחסד אותך בחרפה יתירה כל השומע, כי יאמרו עליך שאתה מוציא ש"ר והולך רכיל מגלה סוד, ואח"כ כשתרצה להשיב את דבתך לא תוכל, ותשיג עי"ז חרפה רצופה וקלון מתמיד:

    אבן עזרא

    פן יחסדך יחרפך שומע ויקראך רכיל ודבת הסוד שגלית לא תשוב, כלומר שלא תשיב מה שדברת.

11. (יא)תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף דָּבָר דָּבֻר עַל־אָפְנָיו

    מצודת דוד:תפוחי זהב. כמו ציורי תפוחי זהב החקוקים על מכסה של כסף שהוא דבר מפואר כן הוא דבר המדובר על אופניו ר״ל דבר הראוי לעניינו וחוזרת אליו כאופן העגלה המתגלגל וחוזר למקומו:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    במשכיות. מל׳ סכך וכסוי וכן ואבן משכית (שם כו):

    אפניו. מל׳ אופן עגלה:

    רש"י

    תפוחי זהב. כעין כפתורין מצויירין על משכיות כסף. משכיות כלים המצופין בכסף כמו ושכותי כפי (שמות לג):

    דבר דבור על אפניו. על כנו ודוגמתו נשאתי אימיך אפונה (תהלים פח) מבוססת ומיושבת בקרבי ואין זה מגזרת אופן וגלגל (ישעי' כח) שאלו כן היה נקוד פת"ח תחת הפ"א כמו האופנים ולא יפול בו נקודת חטף קמץ:

    מלבי"ם

    תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו, כמו שתפוחי זהב מתוך שהם יקרים מחפים אותם במשכיות כסף, שהם פחותים מהם אבל חשובים ג"כ, ומתוך המשכיות יביטו ויבינו כי תחתיהם זהב, כי לא יחפו כסף על ברזל ונחשת, כן הדבור הוא משכיות המצפון, שסתרי הלב ומחשבות האדם מתגלים על ידי דבוריו, וכשהמצפון יקר והנפש וסתריו מלאים כבוד, גם הדבור יקר ונעלה ונקי מכל סיג, אבל אם ידבר לה"ר ורכילות, נודע כי תחת הדבור ברזל וחרש, ושנפשו זוללה, וז"ש שהדבר הוא דבור על אפניו, ר"ל על האופן שממנו יתגלגל, לפי המחשבה והגות הנפש כן הוא הדבור, ואם בא הדבור לפי גלגוליו לא יתר מן הראוי, אז דומה כתפוחי זהב וכו':

    רלב"ג

    תפוחי זהב. והנה אחר שהזהיר מהדבור המגונה הישיר אל הדבור המשובח ואמר כי כמו תפוחי זהב במשכיות כסף שיש בהם נקבים דקים יראה דק העיון מהם תפוחי הזהב כן הדבר שהוא דבור על אפניו כי בו תועלת במה שיובן ממנו בתחלת העיון וכאשר יפליג להתבונן בו האיש דק העיון ימצא בתוכו תפוחי הזהב: ובזה יבוארו רבים מפסוקי זה הספר לפי מה שביארנו מהם:

    אבן עזרא

    תפוחי זהב כלומר כצורת תפוחי זהב במצפוני כסף, כלומר שהם גנוזים עם הראוי להם, כן דבר שהוא דבור על הפנים הראויים ולא לגלות סוד אחר. פרוש אחר: הראויים ולא לגלות.

    דבור תרגום וינהג, כלומר נהוג על אפניו, וכנזם זהב וחלי כתם, כן משים התוכחות על אזן שומעת.

    אפניו האל"ף נוסף כאל"ף מי אפסים אזרוע או היא שרש מן אופן עגלה. והטעם: על סבובו ומשכיות מצפונות ומסתרים, וכן הפירוש אל תצא מהר לריב במריבת אחרים פן תהיה נכלם.

12. (יב)נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי־כָתֶם מוֹכִיחַ חָכָם עַל־אֹזֶן שֹׁמָעַת

    מצודת דוד:נזם זהב. כמו נזם זהב עם עדי קבוצת הכתם שהנזם יפה היא לעדי הכתם ולא בלעדה כן יפה היא תוכחת החכם על אוזן השומעת כי אם אין שומע לה לא ניכר יפיה:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    נזם. שם תכשיט הנתון על האף:

    וחלי. ענין עדי ותכשיט כמו ותעד נזמה וחליתה (הושע ב׳:ט״ו):

    כתם. זהב יקר וטוב וכן בכתם אופיר (תהלים מה):

    רש"י

    נזם זהב וחלי כתם. עדי קבוצת זהב כמו ותעד נזמה וחליתה (הושע ב) כמו חלאים (שיר ז):

    כתם. לשון תכשיט זהב וכן כתם פז (שם ה):

    מלבי"ם

    נזם זהב וחלי כתם, הנזם והחלי שתיהן קשוטי האזנים, וכמו שהם מקשטים האזן החיצוני, כן מוכיח חכם, שמוכיח ע"פ דברי החכמה, מקשט האזן שומעת תוכחה, שקשוטה הוא אם התוכחה מפי בעל חכמה שזה כזהב וכתם אופיר:

    רלב"ג

    נזם זהב. הנה כמו נזם זהב שיאות להשלים קשוט מי שיש לו חלי זהב עד שלא יאות זה בלא זה כן התוכחה הישרה כשתוכיח לאזן שומעת כי התוכחה ההיא תשלים קשוט השומע למוסר ובזולת האזן השומעת לא יאות התוכחת ולא יועיל כאמרו אל תוכח לץ פן ישנאך:

13. (יג)כְּצִנַּת־שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו וְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיב

    מצודת דוד:כצנת. כמו קרירת השלג היא לנחת אם מי ימצאנו בעת הקציר להקר בו את הגוף כן ציר נאמן הוא לנחת למשלחו ומשיב נפשו:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כצנת. מל׳ צנה וקור ובדו ז״ל בשר צונן (פסחים עו):

    ציר. שליח כמו וציר בגוים שולח (עובדיה א׳:א׳):

    ישיב. ענין השקט והנחה כמו בשובה ונחת (ישעיה ל):

    רש"י

    כצנת שלג. כקור ימי שלג שאדם מתאוה לו בימי קציר ולא שלג ממש שהשלג לא טוב הוא בשעת קציר:

    מלבי"ם

    כצנת שלג ביום קציר, כמו שביום קציר שהיום בוער כתנור ומכה על ראש הקוצר עד שנפשו מתעלפת, אם תבא צנת שלג תשיב את נפשו, כן ציר נאמן לשולחיו אם בער עליו חמת מלך ושרים, ונפשו מסוכנת כי יומת ע"י הבערת האף, ושולח ציר נאמן ללמד זכות עליו, ישיב חמת האש וישיב את נפש אדוניו, וגדר הציר שהולך ושב וישיב תשובה וישיב נפשו המתעלפת, ויש בזה מליצה שכל אדם הוא ציר ושלוח בעוה"ז, וצריך להיות ציר נאמן לשולחיו לעשות מה שבעבורו שולח הנה, ואז ישיב נפש אדוניו, שתשוב נפשו שהיא חלק אלוה אל מעונה, ואז לא יירא מלהט יום הבא אשר בוער כתנור, כי ישלג בצלמון ומצננים לו גיהנם, כמ"ש חז"ל על בה תשלג בצלמון:

    רלב"ג

    כצנת שלג. הנה כצנת שלג ביום קציר שהיא ערבה מאד ושומרת החום הטבעי שלא יתפזר מפני חום האויר בעת ההי' וישיבהו לפנימי הגוף כן ציר נאמן לשולחיו וישיב לאדניו נפשו וחייו במה שהשלים תשוקתו באופן שלם בענין השליחות אשר שלחו:

    אבן עזרא

    כצנת שלג קרירות. ויתכן להיותו מן צנה וסוחרה, בעבור שהגין על האדם בעת קציר מפני החום, כן ציר נאמן.

    ונפש חסר. וטעמו: כתאות נפש אדניו ישיב לו מענה, וכן: כי נפש הוא חובל חסר חי.

    פרוש אחר: ונפש אדניו כאילו נפש האדון דבקה בציר בלכתו ובשובו ישיבם אל קרבו באמונתו.

14. (יד)נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת־שָׁקֶר

    מצודת דוד:נשיאים. כמו אם יבואו עננים וינשב הרוח ויצפו אז על המטר ולא יבוא שאז מרובה צער המצפים כן איש המשבח עצמו בתת מתן למי וישקר באמריו כי בזה ירבה צער המצפה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נשיאים. עננים ע״ש שמנשאים עצמם למעלה:

    מתהלל. מל׳ הלול ושבח:

    במתת. מל׳ מתנה:

    רש"י

    נשיאים ורוח וגו'. כאשר יהיה תוחלת שוא כשהשמים מתקשרים בעבים והרוח מנשבת ואדם מצפה שיבא גשם ולא בא והם מצטערים וכלות עיניהם כך איש מתפאר לומר כך וכך צדקה אתן ליד גבאי והוא משקר וכלות עיני עניים למתנתו ואינ' באה:

    מלבי"ם

    נשיאים ורוח וגשם אין, כמו שאם יתראו נשיאים שהם נושאים משאת מתנת הגשם, וע"י שבא רוח ופזר העננים אין גשם, כן המתהלל ומבטיח לתת צדקה, ועבר עליו רוח ולא נתן ושקר בדברו, ואחז"ל שעי"כ ישולם לו מדה כנגד מדה שהגשמים נעצרים:

    רלב"ג

    נשיאים ורוח. הנה האיש המתהלל במתן ולא יתנהו ר"ל שיראה עצמו חפץ לתת ולא יתן דומה לעננים ורוח כשיבואו שיבטחו הרואים שיהיה מטר ואחר זה לא יהיה מהם גשם והנה גנה זה החלק מהדבור כי הוא מגונה מאד:

    אבן עזרא

    נשיאים נקראו כן העננים, בעבור שינשאו מקצה הארץ ורוח נושאם.

    וגשם אין בנשיאים להמטיר.

    כן איש משקר ומכזב שיתן ואין לו מאומה מדומה לעננים, ואין נכון לעשות כן.

15. (טו)בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם יְפֻתֶּה קָצִין וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר־גָּרֶם

    מצודת דוד:באורך אפים. אם הקצין יכעוס על מי והוא מאריך אפו לסבול הכעס ולא ישיב אמרים אז בעבור זה יפותה ממנו הקצין ותנוח חמתו: ולשון רכה. ואם יוסיף לדבר למולו רכות אז הדבר הזה תשבר ותבטל קושי הכעס מכל וכל:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    קצין. שר ומושל כמו קצין תהיה לנו (שם ג):

    גרם. עצם כמו תיבש גרם (לעיל יז) ור״ל הקושי:

    רש"י

    באורך אפים יפותה קצין. בעוד שהקב"ה מאריך אפו ואינו נפרע יתנו לב החוטאים לפתותו בתשובה ותפלה:

    ולשון רכה. בתפלה ותחנונים:

    תשבר גרם. עצם קושי הגזרה:

    מלבי"ם

    בארך אפים יפותה קצין ולשון רכה תשבר גרם, אם הקצין כועס עליך, אל תשתדל שיעביר חטאתך לגמרי כי תפסת מרובה לא תפסת, רק תשתדל שיאריך אפו ולא יעניש תיכף, ועל זה, יפותה, ויאריך אף, ואח"כ לשון הרכה תשבר גרם ועצם הקשה, והוא משל לקוח מחיות הזוללים בשר שישברו עצמות בלשונם, כן אח"ז בתחנונים תשבר מדת הדין הקשה. ויש בו מליצה, שה' יפותה בתפלה להאריך אף, ואח"ז ירפה כח הדין ע"י לשון רכה ותחנונים:

    רלב"ג

    בארך אפים. בהארכת האף והכעס יפותה השליט כשיכע' על הארץ ר"ל שאם לא יכעס מדבריו אך יסבול אותם הנה זה יהיה סבה להסיר ממנו הרע שחשב להבי' עליו פתאו' אך לא יסיר ממנו רעתו בשלימות אך לשון רכה תשבר העצם שהוא מהדברי' היות' קשים והיות' תקיפים ר"ל שכבר תשב' קשי החמה והאף ותתירם בשלימו' או ירצה בזה כי אם היה הקצין ארך אפי' הנה בזה יפותה שלא יגיע ממנו רע בלתי ראוי וזה ממה שיורה שאם היה רב הכעס הנה רב כעסו יבלבל עניניו ולא יוכל אדם לפתותו לבלתי עשות מה שיתחייב מכעסו והשאר יתבא' באופן הקודם או ירצה בזה כי הקצין יפותה בשיכע' על אד' בארך אפי' ר"ל בשלא יבקשו ממנו להמלט האי' ההו' אבל האריך האף זמן מה ובזה האופן אולי ימלט בבו' העת ההוא כי אולי תשך חמתו וזאת תחבולה טובה במה שבקש ראובן מאחיו בעבור הצלת יוסף אך לשון רכה תשבר קושי האף תכף:

    אבן עזרא

    בארך אפים בעבור שהקצין האריך אפו על זעומיו ולא נקם מהם, אז יפתוהו שונאיו ויוכלו לו ולשונם הרכה תשבר גרם.

16. (טז)דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן־תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ

    מצודת דוד:דבש. כמו אם מצאת דבש מהראוי הוא שתאכל ממנו מעט להיות די לך להשיב הנפש כי כשתאכל הרבה כדי שביעה פן תקיא את הכל ותאבד גם המעט שאכלת בתחילה:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    והקאתו. ענין החזרת המאכל מן הגוף וכן וספק מואב בקיאו (ירמיהו מ״ח:כ״ו):

    רש"י

    דבש מצאת וגו':

    מלבי"ם

    דבש מצאת אכל דיך הגם שהוא דבש וטוב למאכל, והגם שמצאת אותו דרך מציאה, בכ"ז לא תאכל הרבה רק דיך, פן תשבענו והקאתו, ומזה תקח משל.

    רלב"ג

    דבש מצאת. כשמצאת דבש והם עניני החכמה כמו שקדם אכול ממנו הראוי לך לבד ולא תחקור במה שלא תוכל להשיגו שמא יביאך זה להקיא מה שהשגת מפני השבוש שיקרה בזאת ההשג' והמשיל זה הענין בדבש כי כן דרך הדבש כמו שזכ' הרב המור' כי מי שיאכל ממנו כראוי יקח בו תועלת ומי שיוסיף לקחת ממנו יותר ממה שראוי ימשך לו מזה שיקיאנו מצד קלקולו האצטומכא:

    אבן עזרא

    דייך מה שהוא די לך לאכלו.

    והקאתו כי הדבש חם והגוף לא יכילנו, על כן תקיאנו.

17. (יז)הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ פֶּן־יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ

    מצודת דוד:הוקר. כן עשה רגליך יקרים וחשובים מבלי יבואו תדיר בבית רעך כי פן ישבע ממראית פניך וישנא אותך כי האוהב הנראה לפרקים אהוב ביותר וכשיתמיד להראות מאבד האהבה הראשונה:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    הוקר. מל׳ יקר:

    רש"י

    הוקר רגלך. כשם שאם מצאת דבש והוא מתוק לחכך אתה צריך שלא תאכל ממנו פן תשבענו והקאתו כך הוקר רגלך מבית רעך אע"פ שהוא מקרבך מנע מלבא שם יום יום פן ישבעך וישנא אותך, ולענין מדרשו אל תהי רגיל לחטוא שוגג ולהביא תמיד חטאות ואשמות לבית ה' שנקרא רע לישראל דכתיב זה דודי וזה רעי:

    מלבי"ם

    הקר רגלך מבית רעך, לבל ישבע ממך יותר מדאי, אף אם אתה חביב לו כדבש, כי פן ישבעך ושנאך, וחז"ל אמרו בו מליצה בל יתמיד להביא קרבנות לבית ה' על חטאיו, שהקרבנות מכונים באכילה, ראה בל יאכל יותר מדאי:

    רלב"ג

    הקר רגלך מבית רעך. שלא תתמי' לבא בביתו יותר מן הראוי כי זה יהי' סבה שישבעך ותסור אהבתו ממך וזה מבוא' כי מה שישקו' אדם בו איננו חשו' בעיניו אלא אם לא יהיה לעתי' רחוקי', והנה המשיך זה הפסו' לפסוק הקוד' להתיחסו' אשר ביניה' וידמה שבו הערה ג"כ לבקשת החכמה שלא יטריד האדם בו עיונו יותר מהראוי כי ילאו כחותיו ויהי' זה סבה אל שישתב' בהשגתו:

18. (יח)מֵפִיץ וְחֶרֶב וְחֵץ שָׁנוּן אִישׁ עֹנֶה בְרֵעֵהוּ עֵד שָׁקֶר

    מצודת דוד:מפיץ וגו׳. המעיד בחבירו עדות שקר הורגו בלשונו כבכלי קרב:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מפיץ. שם כלי המשבר וכן מפץ אתה לי (שם נח):

    שנון. ענין חדוד:

    עונה. מעיד כמו לא תענה (שמות כ׳):

    רש"י

    מפיץ וחרב. שם כלי מלחמה:

    מלבי"ם

    מפיץ וחרב וחץ שנון. הם שלשה מיני כלי משחית, המפיץ הוא פטיש גדול המפוצץ האבנים והעצמות, והחרב חותכת מקרוב, והחץ הורגת מרחוק, כן העונה ברעהו עד שקר לפעמים הוא כמפיץ, שמפיץ את האנשים ומשלח מדנים בין אחים, ופעמים כחרב שהורג מקרוב ולפעמים כחץ שהורג ע"י לה"ר בסתר מרחוק, וגם רמז למ"ש חז"ל לישנא תלתאי שהורג שלשה, האומר והשומע, ומי שנאמר עליו, לעצמו הוא כמפיץ, ולהשומע כחרב, ולמי שנאמר עליו כחץ:

    רלב"ג

    מפיץ וחרב. הנה איש עונה ברעהו עד שקר דומה בזה הפועל לבעל מפיץ וחרב וחץ שנון שיהרוג האנשי':

    אבן עזרא

    מפיץ חסר נו"ן ודוגמת מפץ אתה לי, והוא שם כלי וכן נו"ן נשיתי טובה, וצור ילדך תשי. והראוי תנשי על משקל תטעי.

    עד שקר עדות והוא שם דבר. ויתכן להיות שם התואר, כלומר איש עד שקר.

19. (יט)שֵׁן רֹעָה וְרֶגֶל מוּעָדֶת מִבְטָח בּוֹגֵד בְּיוֹם צָרָה

    מצודת דוד:שן רועה. כמו שן הנשבר בעת יטחון בו המאכל וכמו רגל השומטת ומחלקת בעת ירוץ בדרך כן הוא מבטח הבוגד בבוא עת צרה והיא העת הצריך אל הבטחון והוא בוגד אז בו כשן ורגל הבוגדים בעת הצורך:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    רועה. ענין שבירה כמו תרועם בשבט ברזל (תהלים ב׳):

    מועדת. ענין החלקה והשמטה כמו ולא מעדו קרסולי (שם י״ח):

    רש"י

    שן רעה. רצוצה:

    מועדת. כמו ולא מעדו קרסולי (תהילים י״ח:ל״ז):

    מבטח בוגד. מכזב בו ביום צרתו כשן רצוצה ומועדת:

    מלבי"ם

    שן רועה ורגל מועדת, כמו שן שנשבר, שבוטח בו שילעס המאכל, ובוגד, ורגל מועדת שבוטח בו שיוביל אותו אל מחוז חפצו, ובוגד, כן המבטח שבוגד ביום צרה, והוא בטח בדבר ואינו מוצא מבטחו בעת הצורך, וגם רמז למ"ש חז"ל דק בככי ותשכח בנגרי, וכשהשן רועה גם הרגל מועדת, וכן כשמבטח א' בוגד ימשוך אחריו יתר מבטחיו וכלם בוגדים בו:

    רלב"ג

    שן רעה. הנה הבטחון שיש לו לאדם שיבגוד בו אוהבו דומ' לשן הנשבר' כשיטחן האדם בה המזון ולרגל המועד' בהלכד האדם בה בדרך כי האד' יבטח שיעזר בשיניו בעת לקיחתו המזון וברגליו בעת לכתו ולזה לא יהיה לאד' תועל' בשן והרגל שיהיו בזה האופן וכן לא יהיה לו תועל' באוהב בשלא יהיה נעזר בו בעת צרה:

    אבן עזרא

    שן מענין חץ שנון ונאמר שנים, כי שם שתי מערכות.

    רועה שם מן תרועם.

    ומועדת על משקל יושבת והשורק תחת חולם, כשן נשבר בעת האוכל, או כרגל מועדת בעת המרוצה, כן מבטח הבוגד שיבגוד בעת צרה הבוטח בו. פרוש אחר: נכון להיות שן כשן הסלע ויהיה שן ורגל משל אחר. והטעם: כשן נשברת ותמעד הרגל העומדת עליה, כן מבטח הבוגד:

20. (כ)מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה חֹמֶץ עַל־נָתֶר וְשָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֶב־רָע

    מצודת דוד:מעדה. כמו המעלה על גופו בגד מקושט ביום קרה ונחמד הוא למראה העין אבל אין בזה שום תועלת להגן מהקור וכמו השופך חומץ על נתר שבעבור רכות הנתר וחוזק החומץ יוסדק סדקים ממעל אבל לא יוגבר כח החומץ לחלקו חלקים מפורדים כן הוא השר בשירי שמחה על לב נשבר המלאה לה תוגה כי אף אם יפתח פיו למלא שחוק מ״מ הצער שמור בלבו ולא הלך לו:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מעדה. מל׳ עדי וקשוט:

    קרה. מל׳ קרירות:

    נתר. מין אדמה רכה עשוי לכבס בו כמו אם תכבסי בנתר (ירמיהו ב׳:כ״ב):

    רע. מושבר כמו שן רועה:

    רש"י

    מעדה בגד ביום קרה. בגד עדים בגד מוסר כלי שהוא ראוי להסירו מעליו לפי שהוא בלוי כדמתרגמינן ויסר ויעדי, וזה פתרונו בגד בלוי הרי הוא ביום קרה כחומץ על נתר. נתר. מין אדמה רכה כגון אדמה שלנו הנקרא קריד"א והיו חוקקים אותה ועושין כלים ואם יפול בו חומץ ממסמסו ונשחת. אף שר בשירים על לב רע. דומה לשניהם ומה הוא שר בשירים זה המלמד תורה לתלמיד רשע אשר אין בלבו לקיימה:

    מלבי"ם

    מעדה בגד ביום קרה, השר בשירים שעשוים לשמח את הנפש על לב רע, דומה כמי שלובש ביום קרה בגדי עדי, שהגם שהוא ליופי ביום צח, הנה ביום קר מלבד שאינו ליופי, אינו מחמם את הגוף ומתקרר מן הצינה, כי צריך ללבוש בגדים חמים בעת ההיא, וכן לא ישמחו השירים האלה ולא ייטיבו פנים, רק יוסיפו עצבת, וכן כמו מי ששופך חומץ לכלי נתר, שהגם שהחומץ בחזקו יחזק הכלי המוכן לכך, לא כן הנתר הרך ימוגג ותופסד הכלי וישפך החומץ, כן השירים לא יאמצו כח נפשו, כי ישברו לבו ולא יכנסו בקרב איש ולב עמוק, והוא משל אל כל דבר שיערכו אל דבר שאינו מוכן לקבלו, וחז"ל דרשוהו על המלמד תורה לתלמיד שאינו הגון, שלא ייפו חיצוניותו במע"ט ולא יכיל מי החכמה בתוכו, כי נמס וילך והלום:

    רלב"ג

    מעדה בגד. הנה עדי הבגד וקשוטו לא יועיל להציל מקור ביום קרה וכן לא יועיל חומץ אחר הנתר להסי' כתם הבגדי' או ירצה בזה שהחומץ בשיוש' על נתר אין בו תועלת להעביר הכתם ואף על פי שכל אחד מעביר הכתם בפני עצמו כשיתערבו יפסי' האח' את האחר וזה דבר ראוי שיתבאר מן החוש כן האיש אשר שר בשירים אצל לב רע שמרוב יגונו אינו מתפעל להרחיב לבו בשירי' כי אין לו בשיריו תועל' או ירצה בזה שכמו מי שיש לו קור ביום קרה וילבש על בגדיו בגדי עדי וקשוט אשר בהם ב' תועלו' להשלים ההצלה מהקור ולהתקשטו וכמו מי שיעביר חומץ על הבגד שיש בו כתם אח' שהעביר בו הנתר שיש בו תועל' להשלי' העברת הכתם ולהקנו' לבגד ההוא ריח החומץ אשר הוא מסיר העפושי' כן מי ששר בשירי' רבים על לב רע כי השיר השני ישלי' הוצאת היגון מהלב ויקנה עוד שמח' בנפש וזה הפי' השני שפירשנו הוא הנכון לפי מה שאחשוב:

    אבן עזרא

    מעדה בגד תרגום ויסר ולא עדה עליו שחל ביום קרה.

    וחומץ על נתר מדומים וכן שר בשירי שמחה על לב רע ונתר ידוע להתכבס בו, והנה אם המים יפרפרוהו כל שכן החומץ, כלומר מסיר או מעביר בגדיו מעליו וחולה מדומה לשניהם.

    ומלת רע מן תרועם, כלומר שבור וזה דרך מוסר שלא יכעוס החולה ולא יכביד עליו בשיריו ודבריו.

21. (כא)אִם־רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם־צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם

    מצודת דוד:האכילהו. ואל תטור לו שנאה:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    אם רעב שנאך. כמשמעו, ורבותינו פירשוהו על יצר הרע אם רעב הוא ואומר לך להשביעו בעבירות משוך את עצמך לבית המדרש והאכילהו מלחמה של תורה וכן השקהו מים מימיה של תורה:

    מלבי"ם

    אם רעב שונאך האכילהו לחם, מיעץ את מי שרוצה לנקום נקמה גדולה בשונאו לא בזאת ינקום שימנע מאתו לחם ומים, רק בהפך שיעשה עמו כל טוב, אם ירעב יאכילהו, ואם צמא השקהו מים, כי תרויח שני דברים.

    רלב"ג

    אם רעב שונאך. לא תמנע מלחון עליו להאכילו לחם ואם הוא צמא השקהו מים כי זאת מדה משובחת מאד להיטיב לכל האנשי' לאוהב ולשונ' ואם ירע לבך איך תיטיב לו תחת אשר עשה לך רעה תדע באמת כי אתה עם גמלך בזה הראוי לנפשך מטוב המדו' הנה לוקח נקמתך ממנו כי גחלים וגו' כי זה הענין קשה לו כאילו אתה חותה גחלי' על ראשו לשרפו מרוב בשתו על הטוב שיקבל ממך תחת הרעה אשר גמלך וה' ישלם לך טוב' תחת הטובה אשר גמלת אותו:

    אבן עזרא

    רעב, וצמא עוברים.

    שנאך נפתח בעבור אות הגרון.

22. (כב)כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל־רֹאשׁוֹ וַיהוָה יְשַׁלֶּם־לָךְ

    מצודת דוד:כי גחלים. במה שתאכיל אותו יצר לו כאלו שאבת מהיקוד גחלים לתת על ראשו כי יבוש מאוד על אשר תגמול לו טובה על הרעה ועם כי תחשב זה לנקמה מ״מ ישלם לך ה׳ שכר צדקה:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חותה. עניינו שאיבת האש מהיקוד כמו לחתות אש מיקוד (ישעי׳ ל):

    רש"י

    כי גחלים. הם לו שאתה חותה ושואב מן המדורה לתת על ראשו:

    חותה. כל שאיבת גחלים מתוך ההסק קרי חותה כדאמר לחתות אש מיקוד (ישעיהו ל׳:י״ד):

    וה' ישלם לך. ישלימנו עמך שלא יתגבר עליך:

    מלבי"ם

    * א) כי גחלים אתה חותה על ראשו, שבמה שאתה מטיב לו ידמה לו שאתה חותה גחלים על ראשו, כי יזכור את אשר חטא לנגדך והרע לך, ויבוש ויכלם שעתה מוכרח לקבל לחם ומים ממך תחת רעתו, ב] וה' ישלם לך, שתקבל שכר מה' בעבור הצדקה שעשית, ואם תנקום במה שלא תתן לו לא תקבל שכר:

    אבן עזרא

    כי גחלים בזכרו המאכל והמשקה שנתת לו, תשרפנו כאילו גחלים הבאת על ראשו לשרפו, וישמור מעשות לך רע.

    ישלם לך גמול טובתך.

23. (כג)רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם וּפָנִים נִזְעָמִים לְשׁוֹן סָתֶר

    מצודת דוד:רוח צפון. כמו שרוח צפוני מוליד את הגשם כן לשון הרע הנאמר בסתר מוליד פנים של זעם מן האמור עליו על האומר:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תחולל. ענין בריאה והולדה כמו הן בעון חוללתי (תהילים נ״א:ז׳):

    נזעמים. מל׳ זעם וכעס:

    רש"י

    רוח צפון תחולל גשם. תוליד ותברא את הגשם:

    ופנים נזעמים. תחולל לשון סתר לה"ר גורם שיהיו פני הקב"ה נזעמים, וכן דמיון פתרון המקרא רוח צפון עשויה לחולל גשם ולשון סתר עשוי' לפנים נזעמים:

    מלבי"ם

    רוח צפון תחולל גשם, הרוח הצפון באדם יוליד את הגשם, כי האדים העולים מן הארץ מלאים רוח אוירי קל, ועי"כ נשאים למעלה, ובעת יצא הרוח הצפון באדים יפלו טפי המים שנעשו כבדים בסור הרוח, למטה, ויהיו לגשם, והגם שהרוח צפון בלתי נראה, כשנראה הגשם נדע סבתו כי הרוח ילדו, כן לשון סתר תחולל ותוליד פנים נזעמים, שהגם שרוח הסער שנולד ע"י הלה"ר הוא נסתר בלב עמוק, יוכר ע"י זעימת הפנים שיתראה בפני הקוצף:

    רלב"ג

    רוח צפון. הנה כמו שהרוח הצפונית תברא הגשם בירושלם כי היא תביא שם האידים העולים מהים כי הים הוא צפוני לה כן לשון סתר שיספר אדם לחבירו דברי רכילות יברא פנים נזעמי' ויחדש' והנה הזהיר בכאן מזה הדבור המגונה בזה האופן:

    אבן עזרא

    תחולל דבק בפסוק פנים ואחור והוא מן חלילה כלומר תמנע. פרוש אחר: מן חולל אילות כענין תכאבו באבנים, ראתה ותחל הארץ, יחיל ה' מדבר קדש. כלומר אחזה חיל. וכן פירוש רוח צפון היא תביא חול לגשם ותכריעהו עד שיכלא ולא ירד על הארץ, כי תפזר העבים לפאות וכן פנים נזעמים יחוללו לשון סתר, שמדבר הרכילות בסתר יתנו לה הפנים חיל, בהראות הזעם בהם עד אשר ימנענה מן הרכילות, וזה דרך מוסר שלא יקבל אדם לשון הרע.

24. (כד)טוֹב שֶׁבֶת עַל־פִּנַּת־גָּג מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר

    מצודת דוד:על פנת גג. מבלי מחסה ויחידי מבלי חברת אנשים: מאשת. מלשבת בית עם אשת מדינים ואף במקום חבורת אנשים:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    פנת. זויות:

    רש"י

    טוב שבת על פנת גג. על סלוק השכינה נאמר:

    מאשת מדינים. כנסת ישראל שהרשיעו את מעשיה' והקניטו להקב"ה:

    ובית חבר. בית שחברו בו גלולים לשכינה:

    מלבי"ם

    טוב שבת על פנת גג מאשת מדנים ובית חבר. כבר אמר זה למעלה, ובא פה שנית, עפמ"ש (לקמן כ"ח) דלף טורד ביום סגריר ואשת מדנים נשתוה צופניה צפן רוח, שמדמה אשת מדנים אל דלף הטורד, והגשם נולד ע"י רוח צפון היוצא ממסגרתו, ואם ירצה לצפון הרוח הצפון הזה המוליד הגשם, אז צפן רוח, שבכ"ז שמן ימינו יקרא, ולכן במ"ש שהרוח צפון תחולל גשם, אמר שכן רוח אשת מדנים הצפון יולד מדנים, עד שטוב לשבת על פנת גג שאין שם מחסה מן הגשם היורד מלמעלה משישב עם הדלף הטורד בבית חבר את כל אנשי הבית, שאין מחסה בפניו:

    רלב"ג

    טוב שבת. טוב לאיש שישב בלא חבורה על פנת גג משישב עם אשת מדינים שתעורר ריב וקטטה לו תמיד ואע"פ שהוא בבית שיש בו חבורה מהאנשים:

25. (כה)מַיִם קָרִים עַל־נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק

    מצודת דוד:מים קרים וגו׳. שני אלו הנאתן שוה והם מים קרים הנשפכים על נפש העיפה מרוב החום ושמועה טובה הבאה לאדם ממרחק:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    על נפש עיפה. עשויה להשיב נפש עיפה:

    ושמועה טובה. אף היא שוה להם וכן יעקב ותחי רוח יעקב אביהם (בראשית מ״ה:כ״ז):

    מלבי"ם

    מים קרים על נפש עיפה, כמים קרים שמביאים על נפש עיפה הצמאה למים, במקום שאין שם מים ומביאים ממק"א, כן דומה מי שנפשו עיפה לשמוע מה שיעשו משפחתו או ב"ב אשר הם בארץ מרחק ואין לו ידיעה מהם, יבא לו משם שמיעה טובה משלומם, שישיב נפשו העיפה אל קרבו ויחי:

    רלב"ג

    מים קרים. הנה כמו שהנפש העיפה תקח הנאה ותועלת במי' הקרים להשיב לפנימי הגוף החום הטבעי שהתפזר מפני התנועה כן יקח האדם הנאה גדולה ותועלת בשמוע' טובה שתגיע לו מארץ מרחק בקרוביו ואוהביו כי זה ישיב נפשו אליו כמו שישיבו המים הקרי' נפש העיף אליו:

    אבן עזרא

    מים קרים מדומים לתועלת הגוף וראוי כל אדם לבשר טובות ולהימנע מבשורות רעות.

26. (כו)מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי־רָשָׁע

    מצודת דוד:מעין נרפש. כמו מעין הנרמס והנדרך ברגל שהנה נעכר המים ולא ישתוהו מעתה: ומקור משחת. הנשחת ברמיסת הרגל וכפל הדבר במ״ש: צדיק. וכן כאשר ימוט הצדיק לנפול לפני הרשע היא סיבה לבל יבקשו עוד תורה מפיו באמרם אם לעצמו לא הועיל מה יועיל לזולת:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נרפש. ענין רמיסה כמו ברגליכם תרפשון (יחזקאל לד):

    מט. מל׳ נטיה:

    רש"י

    מעין נרפש. עכור ברגלים:

    צדיק מט לפני רשע. כשהצדיק מט לפני הרשע וירא להוכיח על פניו דרכו שנאוי הדבר כמעין נרפש ומקור נשחת:

    מלבי"ם

    מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע, המקור הוא במעמקי האדמה שמשם יבעו המים אל המעין, והצדיק כשימוט הגם שיתקלקל המעין, ר"ל שפעו ועשרו ופרנסתו, לא נשחת המקור שהוא בטחונו בה' שמשם בא השפע אל המעין, אבל אם מט לפני רשע, אז מלבד שנרפש המעין, נשחת גם המקור שהוא הבטחון בה', כי אז יטילו ספיקות בהשגחה, למה תחריש כבלע רשע צדיק ממנו וכדומה:

    רלב"ג

    מעין. הנה מעין שמימיו נובעים אשר נתטנף ברפש עד שנשחת המקור שמשם נובעים מי המעין מטנוף הרפש ידמה לצדיק אשר הוא מתמוטט לפני רשע ונכנע תחתיו כי הרשע משחית הוד הצדיק ומטנף אותו בדרך שירחיק האנשים מלכת בדרכו כמו שירחיק טינוף הרפש השתיה ממי המעין:

    אבן עזרא

    מעין, אכול [כו-כז] ב' דבקים. מעין ומקור כפל דבר, כלומר כמעין שהרגל תרפסהו וכמקור המים שהוא השחת, כן הצדיק שימוט לפני רשע ודימהו למעין, כי פיהו מקור המוסרים ואין נכון שירפשו אותו הרשעים.

27. (כז)אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא־טוֹב וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד

    מצודת דוד:אכול דבש. לאכול דבש הרבה לא טוב כי מעוטו יפה ורובו קשה אבל מרבית חקירת כבודם של צדיקים לכבוד יחשב ר״ל מהראוי להרבות לחקור חכמתם שהיא כבודם ותפארתם:

    עוד פירושים על פסוק כז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    אכול דבש. לאכול דבש יותר מדאי רמז הדבר לדורש במעשה מרכבה ובמעשה בראשית לגלות לרבים ועמי הארץ מלגלגים על הדברים ושואלים מה למעלה מה למטה:

    וחקר כבודם כבוד. והיכן החקר ראוי להיות בדברי חכמי' אשר כבודם כבוד בגזירותיהם יש לשאול מה טעם גזרו כך ולמה סייגו בכל גזירה וגזירה:

    מלבי"ם

    אכל דבש הרבות לא טוב וחקר כבודם כבוד, משיב לזה שכמו שלא טוב להרבות באכילת דבש, כן (הרבות) חקר כבודם (לא) כבוד, מי שמרבה לחקור על כבוד הצדיקים, לא ישיג את הכבוד, כי זה מה שיקרה שהצדיק מט לפני רשע, הוא מסודות ההשגחה שכבוד אלהים הסתר דבר, כמו שאין להרבות באכילת דבש, שמזיק, כי הגם שתראה כבוד הצדיקים מחולל ביד הרשע, כבוד הזה שבעוה"ז אינו הכבוד האמתי, ועקר הכבוד הוא בעולם הנצחי ששם הכבוד האמתי כמ"ש בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני כמש"פ שם, ובאשר הכבוד הרוחני הנצחי הוא מן סתרי האלהים, כי השכל לא ישיג בעודו כלוא בחומר כבוד נפש רוחנית מופשטה מן החומר, אין להרבות לחקור בזה רק צדיק באמונתו יחיה ולא יסתפק באמונתו:

    רלב"ג

    אכול דבש. אכילת הדבש יותר מן הראוי לא טוב והוא ההשתדלות בדעת קדושי' כי יספיק שילמד מהחכמ' על שהם נמצאי' לא שיפליג לחקור מה הם ואיך ענינ' כי ההרבו' בחקר כבוד' אינו כבוד כי לא יוכל השכל האנושי להשיג על אמתת זה באופן שלם:

    אבן עזרא

    אכול צווי, כלומר אכול דבש, אבל הרבות לא טוב כי מאכל הדבש הראוי הוא טוב.

    וחקר כבודם של צדיקים הוא כבוד לחקור, ור"ל שיחקור חכמתם שהיא כבודם ותפארתם והנה זה אכול דבש ראוי מדומים, וכמוהו: אכול בני דבש כי טוב וכתיב בתריה כן דעה.

28. (כח)עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ

    מצודת דוד:עיר פרוצה. כמו עיר נפרצה חומתה ולא נבנית חומה במקום הפרצה הנה בזה נתקלקלה שמירת העיר כי כל הרוצה בא בה כן איש אשר לא יוכל למנוע רוח אמרי פיו כי בזה מקלקל שמירת נפשו וכמ״ש שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו (לעיל כא) א״כ מי שלא שמר רוח אמרי פיו מקלקל שמירת הנפש:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    פרוצה. ענין שבירה:

    מעצר. ענין מניעה כמו ותעצר המגפה (במדבר יז):

    לרוחו. ענין דבור כמו וברוח שפתיו (ישעיהו י״א:ד׳) על שם שבאה ברוח הפה:

    מלבי"ם

    עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו, כבר המשיל את האדם לעיר קטנה שמלך גדול מסבב אותה לכבשה, והוא שהיצר והדמיון וכח התאוני מעכב לכבוש את כחות הנפש תחת רשותו, והיצה"ט נלחם בעד העיר ואינו מניח אל צרי הנפש לכבוש את העיר, והחומה הנשגבה שבו יעצור בעד הצורר הוא המעצור שישים בעד הרוח, כי הרוח הוא המעלה הציורים אל הלב, ויצרי האדם רובם רעים, ציורי הגאוה והקנאה והנקמה וכדומה, ובעת יתנשא הרוח ויעלה הציורים הרעים אל הלב, ואז בא האויב אל העיר, ונשקה המלחמה בתוך העיר, כי אז בקל כי ימשך אחר הציורים האלה לפעול כפי שאון דכים, אבל י"ל לאדם כח המושל הנותן מעצור בעד הרוח להשביח שאונו, כמ"ש כל רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה כמש"פ שם, והיא החומה אשר יעכב בפני האויב מלבא אל העיר, אבל מי שאין מעצר לרוחו, ויעלה ציורים הרעים על לבו, יגבר היצר, וצוררי הנפש יכבשו את העיר, כי אין חומה לעכב בעדם:

    רלב"ג

    עיר פרוצה. הנה האיש אשר לא יוכל למשול בו כרצונו דומה לעיר פרוצ' שאין לה חומה לשמור העיר שלא יכנסו בה משחיתים וזה שלא ימשול ברצונו מוכן לרעות רבות מפני המסרו ביד תאותו ורצונו והשליט בתאותו הוא כמו חומ' לשמור שלא יעלה שם הפורץ מפני תאוותיו המגונו':

    אבן עזרא

    פרוצה שנעשית פרצה בחומותים.

    אין חומה שלא נבנתה חומה במקום פרץ לעבור אנשים ויצא מי שירצה, כן איש אשר אין מעצור לרוחו - לנפשו לעצור מאמריו והנה שתיקה טובה להם.