משלי פרק כ״ג

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)כִּי־תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת־מוֹשֵׁל בִּין תָּבִין אֶת־אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ

   מצודת דוד:כי תשב ללחום. כאשר תשב לאכול לחם עם המושל בה הוא בעל הסעודה: בין תבין. תן דעתך להבין את הדברים אשר לפניך להתבונן בהם אם עינו יפה או רעה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   כי תשב ללחום. לאכול:

   בין תבין. תן לבך לדעת מי הוא אם עינו צרה או יפה:

   מלבי"ם

   כי תשב ללחום את מושל, כשתשב לאכול לחם עם מושל, א] תבין מי היושב לפניך, ובל תשכח כי עם מושל אתה יושב, כי בשעת הסעודה ישכח לפעמים מוראו וכבודו ויתחייב בנפשו:

   רלב"ג

   כי תשב ללחום את מושל. והוא מזון החכמה שיזונו בו עם המושל באדם והוא השכל הנה יקרא לך מהתישבותיך לקבל החכמה שתבין אח אשר לפניך:

   אבן עזרא

   כי, ושמת, אל [א-ג] ג' דבקים.

   ללחום לאכל לחם.

   בין תבין לשון עיין וכן: אבינה בבנים, כלומר את העומדים לפניך להתענג במדת המאכל תבין בהם, וי"ו ושמת תחת או.

2. (ב)וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ אִם־בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה

   מצודת דוד:ושמת. ר״ל אולי תתבונן בדבר וייטיב לך להשים סכין בבית הבליעה משתאכל עמו: אם בעל נפש אתה. אם יש לך נפש משכלת למאוס ברע:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שכין. כמו סכין בסמ״ך וכן התמלא בשכות עורו (איוב מ׳:ל״א):

   בלועך. ענין בליעה וכן יעלעו דם (שם לט) והבי״ת היא בי״ת השמוש:

   רש"י

   ושמת שכין בלועך. בלחייך אם ראית עינו צרה אל תאכל משלו:

   אם בעל נפש אתה. אם רעבתן אתה ותאב לאכול טוב לתחוב סכין בין שניך, ורבותינו דרשו בתלמיד היושב לפני רבו אם יודע ברבו שיחזיר לו תשובה על כל דבר שישאלהו ידקדק וישאל שמועתו ואם לאו ישתוק:

   מלבי"ם

   ושמת, ב] מצוהו בל יאכל הרבה, בין מצד תאותו אם בעל נפש ובעל תאוה, אתה, אז תשים סכין בלחייך לעצור בל תאכל הרבה:

   רלב"ג

   אם בעל נפש אתה. ללחום ולהזין ממזונו והוא בעל תאוות המושל בשכלו:

   ושמת. הנה תשים קוצים בגרונך ובבית הבליעה שתחנק בהם:

   אבן עזרא

   בלועך הוא בית הבליעה, כלומר או תשים סכין בלועך, אם אתה בעל נפש המתאוה ומושל עליה והזכיר הלחם כי הוא עיקר הסעודה, או הוא כלל המאכלים, כענין: נותן לחם לכל בשר.

3. (ג)אַל־תִּתְאָו לְמַטְעַמּוֹתָיו וְהוּא לֶחֶם כְּזָבִים

   מצודת דוד:אל תתאו. אל תתאוה למאכליו המוטעמים וטובים: והוא. ר״ל מאכלו כוזב בפעולתו כי דרך המאכל להבריא גוף האדם ולא כן הבא מבעל עין הרע:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   למטעמותיו. דברים מוטעמים ומשובחים כמו ועשה לי מטעמים (בראשית כ״ז:ד׳):

   רש"י

   אל תתאו למטעמותיו. אלא פרוש ממנו ולך לפני רב הגון ולא תביישהו בשאלות אחר שלא ידע להשיב:

   מלבי"ם

   אל, בין מצד המטעמים בעצמם אל תתאו למטעמותיו, ומבאר הטעם כי הוא לחם כזבים, כי המושל אינו נותן לך בעבורך לא להנאתך ולכלכלך ולא לכבדך, רק להנאתו, ואינו לחם אמתי, רק היא הכנה אל מה שיגולל עליך ויבקש ממך, וכ"ז הוא משל אל המושל אשר באדם, שהוא יצרו המתאוה וכח המתעורר המושל בגויה, שכינה אותו בקהלת בשם מלך זקן וכסיל, והוא המזמין את האדם האמתי שהם כחות שכלו, לאכול בלחמו, וצריך לדעת מי היושב לפניו, ולהשמר מפתויו, בין שלא להרחיב את נפשו המתאוה, לפרוץ גבול, בין שלא לתאו לריבוי המטעמים רק המזון ההכרחי, כי הוא לחם כזבים ואינו לחם המיוחד אל הנפש ואל האדם מצד שהוא אדם, רק מצד בהמותו:

   רלב"ג

   אל תתאו למטעמותיו. ואם ישנם ערבים לפניך כי מזונו הוא לחם כזבים והבלים שאין בו תועלת והשארות כלל:

   אבן עזרא

   כזבים חסר איש, כלומר אם הוא לחם איש מדבר כזב אל תתאו לחמו ומטעמותיו.

4. (ד)אַל־תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר מִבִּינָתְךָ חֲדָל

   מצודת דוד:אל תיגע. להרבות עסק להרבות הון: מבינתך חדל. ר״ל אם מבלי עצתי חדל מזה מבינת עצמך כי מה תועלת במרבית ההון:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תיגע. מל׳ יגיעה:

   רש"י

   אל תיגע להעשיר. לעשות גירסתך חבילות חבילות כי סוף שתשכחנה:

   מלבי"ם

   אל תיגע להעשיר, אחר שצוה בל ימשך אחר כח המתאוה לאכילה ולעידון, צוה לבל ימשך אחר קיבוץ העושר, שעי"כ יעזוב מלהתבונן בתורה, וז"ש אל תיגע להעשיר, שעי"כ תחדל מבינתך, כי לא כל המרבה בסחורה מחכים, ולא מעבר לים היא כמ"ש חז"ל, ומפרש.

   רלב"ג

   אל תיגע להעשיר. אחר שמצאת מה שיספיק לך כי זה ימנע לך מבינתך בסבת כלוי זמנך בענין העושר בהפך המכוון מענין העושר כי המכוון בו הוא שיהיה בו עזר לאדם אל שיהיה לבו פנוי בבקשת החכמה והבינה:

   אבן עזרא

   מבינתך שתבין לקבץ עושר חדל ממנה.

5. (ה)הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה־לּוֹ כְנָפַיִם כְּנֶשֶׁר יָעוּף הַשָּׁמָיִם

   מצודת דוד:התעיף. ר״ל מה בצע בעושר וכי הוא דבר המתקיים הלא פעמים אבוד בשעה קלה עודך מנענע עינך להסתכל בו ואיננו כי פתאום יאבד וכאלו עשה לעצמו כנפים לעוף ממך חיש מהר כנשר הזה הממהר לעוף לצד השמים ונכסה מהעין:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   התעיף. מל׳ עפיפה ותנועה:

   רש"י

   התעיף עיניך בו. כרגע שתכפול עיניך לעצמו ואין אותה גירסא מצויה בך:

   התעיף. כמו וכפלת ותעיף:

   מלבי"ם

   התעוף עיניך בו ואיננו, כי הבינה שלך, צריך אתה שלא להעלים עיניך רגע ממנה, כי הוא דומה כעוף כנף אשר ביד האדם, שברגע יפנה ממנו יעוף למעלה, כן השכלת האדם והתבונה, אם יתעלם ממנו רגע יעוף ממנו, כי אינו מתעורר מעצמו רק ברוב שקידה והשתדלות, וז"ש שאם תעיף עיניך שתתן העפעף על העין, אז בינתך איננו, כי יעשה לו כנפים לעוף ממך, וכ"פ חז"ל ואין עוף אלא תורה שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו:

   רלב"ג

   התעיף עיניך בו ואיננו. ומה בצע בענין העושר הנה כמו השיעור המועט מהזמן שתוכל להגיע ראותך בו יסור העושר כי בקלה שבסבות יסור ימצאו סבות רבות מעבירות העושר כי העושר בעצמו יסור ויעשה לו כנפים לעוף בהם מבית העשיר לזולתו כקלות הנשר לעוף בשמים.

   אבן עזרא

   התעיף יתכן להיותו מן תעופה. וטעמו: אם תאיר עינך להביט בעושר.

6. (ו)אַל־תִּלְחַם אֶת־לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל־תִּתְאָיו לְמַטְעַמֹּתָיו

   מצודת דוד:אל תלחם. אל תאכל לחם ולתוספת ביאור פירש ואמר את לחם וגו׳:

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מלבי"ם

   אל תלחם, גם בזה בא דרך משל, שאמר שלא יאכל לחם של רע עין, וגם למטעמים שלו לא יתאו:

   רלב"ג

   אחר שהזהירנו מללחם עם רב התאוה הזהירנו שלא ילחם את לחם הכילי ואמר אל תלחם את לחם רע עין שתרע עינו במה שתאכל ממנו ואל תתאו למטעמותיו כי כמו שער בנפשו דבר המזון הזה שיקשה לו מאד אכלך ממנו ואע"פ שיאמר בפיו אכול ושתה כן הלחם שאכלת ממנו יקשה לו להתערב במעיך ויבקש לצאת דרך ההיא ותשחית דבריך הנעימים שתדבר עמו על שלחנו, והנה ידמה והוא הנכון שקרא רע עין מי שיש לו עיון רע וכוזב בדעות ולזה אמר שלא יתאווה למטעמותיו כי אין מדרך הכילי שיעשה מטעמים ואמר זה כי הנחותיו בהתחלות ובשרשים ערבות מאד לאיש שיערב לו ההנאות בהנאות הגוף כמו שזכרנו במה שקדם והוא מבואר שלב המזון הזה אינו עמך כי הוא כלו כזבים והבלים והוא יסבב שמה שאכלת מפתך הטוב תקיאנה ותשחית דבריך הנעימים אשר גדלת על האמנתם ואמר שלחם האיש הרע העיון הוא כמו שער ופתח בנפשו שצריך שיעמוד פתוח תמיד כי מה שאחר ההתחלות ההם להיותו חולק על אלו ההתחלות והשרשים יצטרך שישיבהו תמיד אל ההתחלות ההם וידחקו להניח ענינו באופן שלא יחלוק על מה שהטביעהו והפך זה הוא בשרשים ובהתחלות אמתיות כי מה שאחר ההתחלות יעיד על אמות ההתחלות ולזה אמר כי ההתחלה הכוזבת והיא לחם רע עין היא כמו שער ופתח והנה הוא יאמר לך אכול ושתה בקניניך ההתחלה הזאת והיא תישירך אל מה שאחר ההתחלה ולב זאת ההתחלה אינו עמך להישירך אל מה שאחר ההתחלה:

   אבן עזרא

   רע עין עין רעה ורעה עינך הוא חסר איש וכן טוב עין הוא יבורך והראוי איש טוב עין.

7. (ז)כִּי כְּמוֹ־שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא אֱכֹל וּשְׁתֵה יֹאמַר לָךְ וְלִבּוֹ בַּל־עִמָּךְ

   מצודת דוד:כמו שער. כמו המשער בעצמו דבר מה שאין בזה שום ממש כ״א דמיון ומחשבה בעלמא כן המאכיל הזה אף כי יאמר לך אכול ושתה הנה לבו בל עמך ולא יחפוץ שתאכל באמת ואין ממש בדבריו:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שער. מל׳ השערה ואומדן כמו מאה שערים (שם כו):

   רש"י

   כי כמו שער בנפשו. שער זה נקוד חציו פתח וחציו קמץ וטעמו למטה לכך הוא פעל ולא שם דבר שאם היה שם דבר היה קמץ וטעמו למעלה ככל שער שבמקרא ופתרונו כאלו שפך האוכל הזה מרה בנפשו של רע העין כן הוא, שער מן לשון התאנים השערים המרי' (ירמיהו כ״ט:כ״ט):

   מלבי"ם

   (ז-ח) כי כמו שער בנפשו כן הוא, שכבר בארו הטבעיים שניצוצות רעות יוצאים מעין הרע, ששרשם מפחיתת הנפש המביט ברעת עינו, והם כזיקי מות על הדבר המובט. וכבר הזכירו שבעל עין הרע הביט בקביעות על פת לחם ונמצא בו מות ומשכלת, ולז"א שהשער ר"ל דבר פגום ונמאס אשר נמצא בנפשו הפנימית כן הוא הלחם, שמקבל השער הזה ונעשה לחם הקלוקל, שיאמר לך אכל ושתה, שידמה לך שלא הכניס בו עין הרע, הן לבו בל עמך, עד שהאכילה תזיק לך עד שתקיא גם פתך אשר אכלת, ובמה שסיים ושחת דבריך הנעימים גלה לנו שדבר במשל על הלחם הנפשיי, שהם לימוד המושכלות שצריך להזהר בל ילחם לחם השכל מלחם רע עין, ועין טוב ועין רע בא על כל משפטי השכל השופט לטובה ולרעה, שבעל עין טוב ישפוט לטובה ובעל עה"ר ישפוט לרעה, והראיה מגבלת נגד כח השכל, והוא הכח שבו ישכיל בדברים שאין הבינה שולטת עליהם ובכללם חקי החכמה שלא יבינם בכח הבינה, וכן כל השגות העליונות בסוד השם הנעלמות מכל יצור ונשגבות מארח בינתם, לא נכתב אצלם לשון בינה רק לשון שכל כמו ולהשכיל באמתך, והנה בדברי בינות ישוו בם כל אדם, שכל מבין יבין על דרך אחד, ומי שחולק אינו מבין ומדמה שוא וכזב, משא"כ בכל הדברים שאינם בכח בינת האדם כמו דרכי החכמה ומנהגיה והידיעות העליונות, אינם אלא השכלות ונוכל להשכיל עליהם ע"פ דרכים רבים, וכל אדם ישכיל לפי מה שהוא אדם, החכם בארח חכמה והסכל בארח סכלות, ובעל עין טובה ישפוט כפי החכמה שהיא טובה בעצם, ובעל עין הרע ישפוט כפי דרך הסכלות, בל יתן מלחמו לדל, וכדומה, ועפ"ז צוה בל ילחם לחם רע עין, כי לימוד החכמה נמשל לאכילת לחם ומים כמ"ש בפסוק הוי כל צמא לכו למים, כי השער אשר בנפשו שלבו מלא ציורים רעים וזימת חטאת, כן הוא לחמו, והגם שיאמר לך אכול ושתה וידמה לך שמלמדך דברי חכמה, לבו בל עמך, שהלב הוא הכח המושל אינו עמך, כי אינו מושל ברוחו להכניע יצרי תאוותיו עד שגם פתך אשר אכלת ודברי חכמה שקבלת מכבר תקיאנה, ודבריך הנעימים תשחית:

   אבן עזרא

   כי, פתך, באזני [ז-ט] ג' דבקים.

   שער פועל עבר מן מאה שערים, כלומר באיש ישים שיעור בנפשו, לומר לך: אכול ושתה כן הוא עושה.

   ולבו בל עמך שלא יאהבך באכלך לחמו.

8. (ח)פִּתְּךָ־אָכַלְתָּ תְקִיאֶנָּה וְשִׁחַתָּ דְּבָרֶיךָ הַנְּעִימִים

   מצודת דוד:פתך. הפת שנתן לך אשר אכלת סופה תקיאנה מגופך כי הביט עליך בעין רעה בעת אכלך והנה שחת דבריך הנעימים אשר דברת עמו רכות והחזקתו טובה וחנות על האכילה כי למפרע היו בחנם הואיל ותקיא המאכל:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תקיאנה. הוא החזרת המאכל לחוץ וכן קיא צואה (ישעיה כח):

   רש"י

   פתך. שאכלתו בביתו סוף שתקיאנה מפני הבושה:

   ושחת דבריך הנעימים. חנות שהחזקת ודברת לו דברים רכים הכל אבדת:

   אבן עזרא

   תקיאנה כי בעין רעה הביט אליך.

   ושחת שתחשב בולע ולא יהיו דבריך הנעימים נחשבים מאומה.

9. (ט)בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל־תְּדַבֵּר כִּי־יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ

   מצודת דוד:אל תדבר. מה מדברי החכמה כי לחסרון דעתו יבזה מאמריך הנאמרים בהשכל:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מליך. מאמריך כמו אין מלה בלשוני (תהילים קל״ט:ד׳):

   מלבי"ם

   באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך, כבר התבאר שיש הבדל בין הכסיל ובין האויל, שהאויל מסתפק בחקי החכמה, אבל הכסיל לפעמים ידע חקי החכמה רק נלוז מהם מפני תאותו, ולכן האויל אם יש אפשרות לברר לו חקי החכמה במופת היה חוזר מאולתו, לא כן הכסיל, שבורח מן החכמה הגם שידע ערכה, מפני שחוסמת בפני תאותו. והנה חק החכמה א"א לברר במופתי התבונה, אבל ע"י השכל יוכלו להשכיל חקי החכמה, שהשכל הוא כח חד עובר גם על השכלת החכמה, ומי שהוא משכיל יוכל לדבר באזני האויל, שאם יוכל להשכיל אותו ישוב מאולתו, אבל לא לכסיל, כמ"ש לך מנגד לאיש כסיל ובל ידעת שפתי דעת כמו שפרשתי שם, ולכן אמר באזני כסיל אל תדבר, כי גם לשכל מליך יבוז באשר אינו רוצה בחכמה והשכלה:

   רלב"ג

   באזני כסיל אל תדבר. דברי חכמה כי הוא יבזה ויגנה שכל מליך והחכמה שבהם:

   אבן עזרא

   אל תדבר ליסרו כי הוא יבוז לשכל מליך והם דבריך הנעימים.

10. (י)אַל־תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל־תָּבֹא

    מצודת דוד:אל תסג. אל תחזיר לאחור סימן הגבול הנעשה מעולם לקחת מה מגבול רעך: אל תבוא. לקצור תבואתם לעצמך בחשבך שאין לאל ידם לעמוד למולך:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    ובשדי יתומים. בלקט שכחה ופאה הראוי להם:

    מלבי"ם

    אל תסג גבול עולם, כבר אמר (כ"ב כ"ח) אל תסג גבול עולם ושם פירשנוה, וכאן נלמד מענינו שמדבר מגבול העניים, וכן פירשו בספרא פ' קדושים שמדבר על הגוזל לקט שכחה ופאה, ופירשנו שם כי מושג גבול סותר אל מושג עולם, שהגבול הוא מה שיש לכל יחיד ויחיד ואינו גבול מיוחד אל כל העולם, רק יש גבול מיוחד אל כל העולם, שהוא הגבול המיוחד לעניים בכל העולם ללקט את מתנותיהם, וצוה בל יסיגו גבול הזה, וכן שלא יבא בשדה יתומים, ולא תאמר הלא כחם חלוש מלבא במשפט עמך, עז"א.

    רלב"ג

    אל תסג גבול. הקרקעות להשענך כי אשר תעשוק מהם הקרקע הם חלושים כי הם יתומים:

    אבן עזרא

    אל תסג פעם שנית בעבור ובשדה יתומים אל תבא, ופירוש אל תבוא בשדהו לקצור תבואתו, או לא תכנס בו בחזקה, כי השם שהוא גואלם שיגאל השדה מידך חזק הוא, שלא תעמוד לפניו.

11. (יא)כִּי־גֹאֲלָם חָזָק הוּא־יָרִיב אֶת־רִיבָם אִתָּךְ

    מצודת דוד:כי גואלם חזק. אם המה תשושי כח הלא ה׳ הגואל אותם הוא חזק והוא יריב עמך את ריבם:

    עוד פירושים על פסוק יא: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    כי גואלם חזק, שנמצא לשדותיהם גואל, שגדר הגואל הוא הקרוב שלו משפט הגאולה, והגואל הזה הוא חזק, וגם שיריב ריבם אתך, ובודאי ענוש תענש:

    רלב"ג

    כי גאלם חזק. כי יש להם גואל חזק ממך יריב ריבם אתך כאמרו צעק יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני:

12. (יב)הָבִיאָה לַמּוּסָר לִבֶּךָ וְאָזְנֶךָ לְאִמְרֵי־דָעַת

    מצודת דוד:הביאה. הכנע לבך לשמוע אל המוסר ואזנך וגו׳:

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    הביאה למוסר לבך ואזנך לאמרי דעת. גם אם קבל אדם באזניו חקי החכמה מרבותיו, בכל זה אינו בטוח שילך בהם, כי ציורי התאוות סותרים ונלחמים עם חקי החכמה, והלב שהוא כח המושל בגויה, י"ל מלחמה פנימית, פעם ימשלו בו ציורי החכמה, פעם ימשלו בו ציורי התאוות, בפרט שחקי החכמה אין טעמם ידוע, והחכם נתן ע"ז עצה שיביא אזניו לאמרי דעת, שיקבל ג"כ דברי דעת שהם אשר קנו יודעים ע"י מושכלות ראשונות וע"פ החושים, שראו השגחת ה' בעולמו, ואיך ערך את העולם בחכמה, ומשלם לרע כרשעתו וסוף הגוף למות, וכדומה, ועי"כ יביא את לבו למוסר, שיירא מפחד העונש ומיראת ה' ורוממתו, שזה העוזר אל הלב למשול כפי חקי החכמה ולהכניע את התאוה, כמ"ש בכ"מ:

    רלב"ג

    הביאה למוסר לבך. הביאך לבך לקנין המוסר והוא הפילוסופיא המדינית ואחר זה הישר אזנך לשמוע אמרי דעת החכמים הנבונים:

    אבן עזרא

    הביאה, אל, אתה [יב-יד] ג' דבקים.

13. (יג)אַל־תִּמְנַע מִנַּעַר מוּסָר כִּי־תַכֶּנּוּ בַשֵּׁבֶט לֹא יָמוּת

    מצודת דוד:מוסר. הכאת שבט מוסר: כי תכנו. אם תכנו בשבט הלא לא ימות בזה ורק הוא צער בעלמא:

    עוד פירושים על פסוק יג: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    אל תמנע מנער מוסר, אולם הנער, הגם שא"א לו לקבל אמרי דעת, וא"א שיביא לבו למוסר ע"י אמרי דעת שיירא מעונש ה' ורוממותו, בכ"ז אל תמנע מאתו מוסר הראוי לנער, שהוא מוסר בשבט.

    כי תכנו בשבט לא ימות ואין סכנה בהכאתו, וא"כ הדבר רחוק מהפסד וקרוב לשכר, כי.

    רלב"ג

    אל תמנע מנער מוסר. מפני צעירות ימיו כי בהכאתך אותו בשבט תשמרנו שלא ימות מיתת הגוף בלא ימיו ושלא ימות החלק אשר בו שאפשר שישיג החיים הנצחיים:

    אבן עזרא

    למוסר שתביאו למקום מוסר החכמה ושלא תמנע מנער מוסר.

14. (יד)אַתָּה בַּשֵּׁבֶט תַּכֶּנּוּ וְנַפְשׁוֹ מִשְּׁאוֹל תַּצִּיל

    מצודת דוד:אתה. הנה אתה תצערו בהכאת השבט ובזה תצילו מן השאול כי יכשיר מעשיו מוטב לו צער השבט מצער השאול:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    משאול. מגיהנם:

    מלבי"ם

    אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל שעל ידי כך תציל נפשו משאול מה שבהפך ימות מיתת הנפש:

    רלב"ג

    אתה בשבט תכנו. ותציל נפשו מההפסד והכליון והאבדון:

    אבן עזרא

    תציל שלא תמות הנפש במיתת הגוף, או תציל שלא ימות טרם עתו.

15. (טו)בְּנִי אִם־חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַם־אָנִי

    מצודת דוד:אם חכם. כאשר יחכם לבך על כי תשמע אמרי אלה הנה אז ישמח לבי גם אני כשמחת לבבך הואיל ומידי באה לך החכמה:

    עוד פירושים על פסוק טו: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    בני. יספר מוסר שיאמר האב לבנו, שאם חכם לבך, כבר התבאר כי חכם לב הוא מי שחקי החכמה קבועים בלבו שהוא כח המושל שלו ומושלים על כל כחותיו, עד שלא ירימו עוד ציורי התאוות והיצר להתנשא, ושקטה המלחמה ברוחו, אם הגעת למדרגה זו שתהיה חכם לב, אז ישמח לבי גם אני, כי כבר אמר שבן חכם ישמח אב, ובכל זה עדיין אינו שמחת לב שהיא שמחה שלמה פנימית, כי עדיין יוכל להתמוטט מחקי החכמה. אבל אם לבו חכם, שאז ישמח לבו בעמלו כי אין לו מלחמה עוד, כן ישמח גם לב אביו:

    רלב"ג

    בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. המישיר אותך אל השלימות:

16. (טז)וְתַעְלֹזְנָה כִלְיוֹתָי בְּדַבֵּר שְׂפָתֶיךָ מֵישָׁרִים

    מצודת דוד:בדבר. בעת ידברו שפתיך מישרים ליישר עוד את הזולת:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ותעלוזנה. ענין שמחה כמו יעלזו חסידים (שם קמט):

    כליותי. תאות השמחה היא בכליות:

    רש"י

    בדבר שפתיך מישרים. ע"י שחכם לבך:

    מלבי"ם

    ותעלוזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים, אולם אם תגיע למדרגה יותר גדולה, אל המישרים שהוא שתדע חקי היושר שהוא בבינה, עד שלא תצטרך כלל למלחמת הלב, כי היושר יהיה קנין בלבך. כפי מה שבארנו גדר שם ישר שהוא מי שטבעו נוטה אל היושר ומשיג בבינתו חקי היושר, עד ידע ממנו ידיעה ברורה שיוכל לדברו בשפתיו לאחרים, שמבואר אצלנו שהשפתים מציינים את הדעת, שמאשר יודע את היושר בדעת ברורה ידבר וילמד אותו לאחרים, אז תעלוזנה כליותי, שהיא מדרגה יותר גדולה משמחת הלב, אם מצד שהעליזה היא הריקוד מרוב שמחה, והוא הגלות השמחה בפועל, כמו שנגלו לבנו חקי היושר בפועל ללמד לאחרים, ואם מצד שהכליות יותר קרובים אל הפועל מן הלב, כמ"ש הלב חושב והכליות יועצות, והעצה היא אחרי המחשבה:

    רלב"ג

    ותעלוזנה כליותי. מחשבותי כשמעי כי תדברנה שפתיך מישרים בדבר החכמה:

    אבן עזרא

    כליותי מן: כלתה לישועתך, כי מדת התאוה בהם נודעת, על כן תעלוזנה.

17. (יז)אַל־יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים כִּי אִם־בְּיִרְאַת־יְהוָה כָּל־הַיּוֹם

    מצודת דוד:בחטאים. בהצלחת החוטאי׳: כי אם. ר״ל רק עסוק כל היו׳ ביראת ה׳ ואל תפן אל הצלחתם כי שלך טובה משלהם:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    אל יקנא לבך בחטאים. בהצלחתם להיות רשע כמותם:

    מלבי"ם

    אל יקנא לבך בחטאים, קנאה שאחריו ב' הוא המתקנא במעלת חברו ומתאוה להיות כמוהו. אמר אל בנו, שהגם שיראה את החטאים מצליחים בעוה"ז לא יקנא לבו בהם, אבל יקנא ביראת ה' אם יראה יראת ה', ויתאוה אל מעשה האנשים יראי ה', וקנאה זו יקנן בלבו כל היום. ומבאר שמידת הקנאה רעה בצד, אם יקנא בחטאים. וטובה בצד, אם יקנא ביראת ה', והחכם לב לא ימשול במדת הקנאה רק בצד הטוב שבה:

    רלב"ג

    אל יקנא לבך בחטאים. אל תאמר לעשות כמעשיהם אך תמיד תהיה ביראת ה' במעשיך ובמחשבותיך לא תתעסק כי אם במה שיש אחרית ותועלת בו והם הפעולות המשובחות וההשגות העיוניות ותקותך באלו הטובות לא תכרת אך תתחזק ותתקיים תמיד:

    אבן עזרא

    בחטאים הידועים על כן נפתח הבי"ת.

    כי אם באיש יראת ה' תקנא.

18. (יח)כִּי אִם־יֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת

    מצודת דוד:כי אם וגו׳. ר״ל כי שלך הוא דבר אשר יש לה אחרית כי הזכות יעמוד לך באחרית הימים ותקות הגמול לא תכרת ובוא תבוא:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כי אם יש. כי אשר יש:

    רש"י

    כי אם יש אחרית. אם זה משמש בלשון אשר כלו' אשר בעבור זה יש אחרית תקוה אליך:

    מלבי"ם

    כי אם יש אחרית, באר הטעם שאין לו לקנא בהצלחת החטאים, שאין למו אחרית, כמ"ש אחרית רשעים נכרתה, שהאחרית הוא התכלית האחרון והאושר הנצחי, שזה לא יהיה רק ביראת ה' שיירש חיי עולם הנצחי, לא כן החטאים, וגם תקותך שאתה מקוה בדברים שבעוה"ז לא תכרת (כי זה ההבדל בין תקוה ותוחלת, שתקוה בא על דבר בלתי ברור ומובטח, כי הצלחת עוה"ז אין להם הבטחה ע"ז):

    אבן עזרא

    אם לאמת הדבר.

    אחרית שתחיה והאחרית רמז לזקנה, או לבניו הנשארים אחריו.

    ותקותך שתקוה לאל להטיב לך.

19. (יט)שְׁמַע־אַתָּה בְנִי וַחֲכָם וְאַשֵּׁר בַּדֶּרֶךְ לִבֶּךָ

    מצודת דוד:וחכם. למוד חכמה: ואשר. אז תוכל ללכת בדרך לבך כי לבב חכמה לא ישיאך לעבירה:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ואשר. ענין מצעדים ופסיעות כמו ואשרו בדרך בינה (לעיל ט):

    רש"י

    שמע אתה בני וחכם ואשר בדרך לבך. מאחר שתתחכם תוכל ללכת בדרכי לבך כי לב חכם לא ישיאך לעבירה:

    מלבי"ם

    שמע אתה בני, נגד מ"ש אם חכם לבך ישמח לבי, אומר אולם אתה בני שעדיין לא חכם לבך, ולבך עדיין רחוקה מן החכמה וגם עת תבא חכמה בלבך תמצא מלחמה עם התאוה והיצר, שזה ההפך מן חכם לב, צריך אתה לשמוע ולקבל דברי החכמה, וחכם לקנות חכמה, וצריך אתה לאשר את לבך בדרך, אחר שיש שני דרכים לפניך, דרך החכמה ודרך הכסילות, תאשר את כח המושל שלך בדרך האושר, שזה ההבדל בין המאשר והמדריך, שמאשר הוא ההולך בדרך האושר הנצחי:

    רלב"ג

    שמע אתה בני וחכם ואשר לבך. בדרך המשובחת בדעות ובמדות:

    אבן עזרא

    ואשר בדרך מוסר לבך.

20. (כ)אַל־תְּהִי בְסֹבְאֵי־יָיִן בְּזֹלֲלֵי בָשָׂר לָמוֹ

    מצודת דוד:בסובאי יין. בחבורת סובאי היין לשתות הרבה: למו. ר״ל להנאת עצמם לא לענג שבתות וי״ט וחוזר גם על היין:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    בסובאי. ענין רבוי השתיה:

    בזוללי. ענין רבוי האכילה כמו סורר ומורה וכו׳ זולל וסובא (דברים כא):

    מלבי"ם

    אל תהי, ואם עדיין לא הגעת למדרגת החכמה, בכ"ז תזהר מן התאוה מזלילת בשר וסביאת יין (ומלת למו. ויל"פ על צד המליצה שזוללים בשר עצמם, כמ"ש ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך):

    רלב"ג

    אל תהי. בחברת הזוללים והסובאים כי מי שינהג זה המנהג יאבד הונו וישאר עני והרחיק ג"כ מדת העצלה שתפיל בטבעה תרדמה ונומה כי היא תלביש האדם בגד קרעים ובלויי סחבות מצד העוני והרש המגיע בסבתו:

21. (כא)כִּי־סֹבֵא וְזוֹלֵל יִוָּרֵשׁ וּקְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה

    מצודת דוד:יורש. יהיה רש ועני: וקרעים. התנומה הזאת מלבשת בעליה בגדים קרועים כי המתמיד בתנומה יורש גם הוא ולא ימצא ידו ללבוש בגדים שלמים:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נומה. מל׳ תנומה ושינה:

    רש"י

    כי סובא וזולל יורש. יתמסכן:

    וקרעים תלביש נומה. העצלות והתנומה תלביש אותך בגדי' קרועים:

    מלבי"ם

    כי סובא וזולל יורש, תעשה עכ"פ מצד המועיל והמזיק, כי הסובא והזולל יורש מנכסיו, והמתנמנם ובלתי עושה מלאכה תלבישנו התנומה בגדים קרועים, וגם בנמשל שיורש מעושר החכמה, ויהיה ערום ממלבושי המדות המשובחות ובגדי השכל:

    אבן עזרא

    תלביש פירוש התנומה היא תלביש בגדים קרועים לישן.

22. (כב)שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ וְאַל־תָּבוּז כִּי־זָקְנָה אִמֶּךָ

    מצודת דוד:זה ילדך. ר״ל הלא זה ילדך ובוודאי יחפוץ בתקנתך: כי זקנה. אף אם זקנה אמך לא תבוז אמריה לומר לא בסבי טעמא אף כי דרך נשים לה להרבות אמרים מבלי השכל:

    עוד פירושים על פסוק כב: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    שמע לאביך זה ילדך, מצוהו שישמע ויקבל חקי החכמה מאביו ואל יסתפק בקבלתו שינחיל אותו דבר שקר, אחר שזה ילדך. ואין אב מנחיל שקר לבניו, וכן בקבלך דרכי המנהגים מאמך, אל תבוז מצד שזקנה אמך, ותחשוב שהמנהגים האלה היו טובים לדור ראשון לא לדור החדש, ושהם טובים לזקנים לא לנערים שרתיחת התאוה בוער בם:

    רלב"ג

    שמע לאביך זה ילדך. המישירך שתלמד החכמה ואע"פ שאמך מזקנת והיא הנפש המרגשת אשר ממנה תלקחנה המוחשות שמהם יגיע קנין המושכלוח אל תבוז מפני זה החכמה ותחשוב כי היא נפסדת בהפסד המביא אליה והמישי' לה כמו שחשבו הרבה מהפילוסופי' כי השכל הנקנה נפסד לזאח הסב' וכבר בארנו בטול זה הדעת בראשון מספר מלחמות ה' ושם התבאר במה שאין ספק בו כי השכל הנקנה נצחי לא יפס':

    אבן עזרא

    כי זקנה אע"פ שזקנה אמך אל תבוז לה.

23. (כג)אֱמֶת קְנֵה וְאַל־תִּמְכֹּר חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה

    מצודת דוד:אמת קנה. למוד תורה בשכר אם לא מצאת ללמוד בחנם ועכ״ז אל תמכור ללמדה לאחרים בשכר כ״א למוד בחנם: חכמה וגו׳. את אלה לא תלמוד בשכר כי המה תורה שבע״פ ואסור לקחת עליהם שכר אבל לקרוא מקרא יוכל לקבל שכר כן ארז״ל:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    אמת קנה. ואם לא תמצא ללמוד בחנם למוד בשכר ואל תאמר כשם שלמדתי בשכר כך אלמדנה בשכר:

    מלבי"ם

    אמת קנה. הגם שתתן בעד האמת מחיר רב, שהם תאותך ושעשוע הילדות וחשק נפשך, כ"ז תתן במחיר האמת, ואל תמכור, ר"ל שלא תקנהו כסוחר הקונה ע"מ למכור במחיר אחר, ר"ל שתלמד ע"מ להשיג עושר או כבוד שזה קונה ומוכר, שמקבל בעד קנינו מחיר אחר, שעז"א אמת קנה, שגדר האמת אם יעשהו בשביל עצמו, ומבאר מה יקנה? ומה הוא האמת? חכמה ומוסר ובינה, וכבר בארנו שהחכמה כולל חקי המדות והמנהגים שצריך לנהוג עפ"י התורה, וכל עניניו מקובלים ובלתי מוצאים מבינת האדם והם הפוכים מטבעו, שהתאוה תחלוק על חקי החכמה, וא"א שתקבל הנפש חקי החכמה רק על ידי המוסר, ששרשו מיראת ה', שיירא מאת ה' הצופה עליו ומענשו, אשר הוא צוה על חקי החכמה, וייסר את נפשו במוסרות היראה בל יעבור פיו, ואז יקנה גם בינה, שהבינה הוא בין אמת ושקר בדברים התלוים בשכל העיוני, אולם אם יקבל חקי החכמה עם המוסר עד שתקבע בלבו באמת ע"י שיאמין בה' אשר הוא חקק חקיה והוא יודע טעמם, אז יוכל להבין בה דבר מתוך דבר, ולהוציא ממנה תולדות, וזה ע"י שיקנה אמת, שהוא שיאמין בחקי החכמה שהם אמתים:

    רלב"ג

    אמת. הנה השגת האמת קנה ואף על פי שהוא זה הנה מזה הצד לא יפסד כמו שחשב הפילוסוף בכל הוה שהוא נפסד הנה לא תוכל למסור ולהסיר ממך קנין שקנית בכל חכמה ובפילוסופיא מדיני' ובחכמה האלהי' אשר נקראת בינה כי השכל הנקנה הוא נצחי כמו שזכרנו וכבר ביארנו שא"א לאדם שישכח ההשג' השכלית במאמר הראשון מספר מ"י ובביאורי' לספ' הנפ':

    אבן עזרא

    אמת המלה חסרה ספרי אמת, קנה ואל תמכור.

24. (כד)גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק וְיוֹלֵד חָכָם יִשְׂמַח־בּוֹ

    מצודת דוד:ויולד. המוליד את החכם ר״ל המלמד ומוליד חכמה בלב התלמיד:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    גיל. ענין שמחה:

    מלבי"ם

    גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו, יש הבדל בין הצדיק והחכם, שהחכם קבל חקי החכמה והולך בהם, והצדיק אינו דוקא חכם, רק שהרגיל א"ע לעשות צדק, הגם שלא קבל חקי החכמה בדרך לימוד, ויש הבדל בין גילה ובין שמחה, שהשמחה היא תמידית, והגיל הוא על דבר מתחדש, כמו מציאה בשורה טובה וכדומה, ויש הבדל בין האב ובין המוליד, שהאב כולל גם האומן אותו והמורהו, אבל המוליד הוא דוקא אביו אשר ילדו, והנה עשות הצדק אינו תלוי בלידה כי תלוי בבחירת האדם, כמ"ש שהמלאך מביא הטפה לפני הקב"ה ואומר מה תהיה עליה חכם או טפש וכו' ואילו צדיק ורשע לא קאמר, וא"כ לא יגיל המוליד צדיק, כי אינו תלוי בלידה, רק יגיל אבי צדיק אשר אמנו ולמדו וחנכו אל מעשה הצדק, וכן לא ישמח שמחה תמידית, כי יוכל להיות שימוטט מצדקתו, אחר שלא קבל חקי החכמה, רק יגל בכל פעם מחדש כל שרואה שעדן מחזיק בצדקתו אבל יולד חכם ישמח בו יצירת החכם תלוי בלידה, שהוכן בטבעו אל החכמה ולכן ישמח המוליד, וגם ישמח לא יגיל, כי הוא ישמח על מזג הבן וטוב שכלו, שהיא שמחה תמידית בלתי מתחדשת בכל פעם:

    רלב"ג

    גיל יגיל. ועתה ראה מה זה הקנין אשר לא יסור מבעליו ועוד ימשך לו מהתועלת שיגיל אבי האיש הצדי' בדעותיו ובתכונותיו ומי שיול' בן חכם ישמח בו ליושר פעולותיו ועניניו עם שבסבתו תדבק בו השגחת הש"י וישמח בזה אביו ואמו ותגל יולדתו לסבה בעינה אשר ישיגם צער וכאב לאב ולאם אם היה הבן כסיל:

    אבן עזרא

    יולד חכם מי שיוליד בן חכם - ישמח בו על כן.

25. (כה)יִשְׂמַח־אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ

    מצודת דוד:ישמח וגו׳. מוסב על האמור למעלה אמת קנה לומר הלא גיל יגיל וגו׳ לזה קנה אמת וישמח אביך וגו׳: יולדתך. המלמדך המוליד החכמה בלבך:

    עוד פירושים על פסוק כה: מלבי"ם, אבן עזרא

    מלבי"ם

    ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך, אבל הוא מיעצהו שיתנהג באופן שגם האומנים ישמחו, והיולדים יגילו, והוא אם ימשול ברוחו בכח החכמה והמוסר עד שיהיה חכם לב, והיינו שהחכמה תמשול בלבו ותעשה אצלו טבע שני, בענין שלא ימשלו בו לא ציורי התאוות המטים אותו מן החכמה, ולא הספיקות והאולת השואלים ומסתפקים בחקי החכמה, וזה ע"י שישמע מוסר ויתמיד להתנהג כפי החכמה, שאז ישמחו האב והאם האומנים אותו שהרגילוהו לכך בהנהגתם, וגם היולדת תגיל גילה חדשה חוץ מן השמחה הראשונה על הכנת המזג, יגילו על התמדת הבחירה וכח המושל שבו, שזה גדר גילה:

    אבן עזרא

    ישמח אביך ואמך ויולדתך כפל הדבר.

26. (כו)תְּנָה־בְנִי לִבְּךָ לִי וְעֵינֶיךָ דְּרָכַי תִּצֹּרְנָה

    מצודת דוד:תנה. הכן לבבך להבין אמרי ואז עיניך דרכי תצורנה כי תשכיל שהוא דרך הישר:

    עוד פירושים על פסוק כו: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    תנה בני לבך לי, מבאר איך יהיה זה, שהוא ע"י שתתן לי לבך, שהלב מציין שימשלו חקי החכמה בלבו, ושלא ימשלו בו ספיקות המינות וההכחשות, בענין שחקי החכמה יהיו חקוקים וכתובים על לבו תמיד ולא ימצא בו ענין אחר, ועיניך דרכי תצרנה העינים מציינים את התאוות וציורים הרעים שיסודם על החושים, כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות, שהעינים יצורו דרכי ה', ולא יתפעלו מתאוות העוה"ז וחמדת היצר:

    רלב"ג

    תנה בני לבך לי. שלא תהיה כוונתך ורצונך כי אם לקנין השלימו' ועיניך תצרנה דרכי אשר העירותיך אליהם בזה הספר להרחיק התאוות הגשמיות ולכוון בשלימות השכל ולפי שהתאווה אשר ימשך האד' יותר להם הם הזנות ושתיית היין הזהיר בהם יותר להתרחק מהם ואמר להרחיק מהזונה כי שוחה עמוקה זונה וגו':

    אבן עזרא

    תנה, כי, אף ובהם תזהיר להשמר מן הזונות.

    תנה בני היא כונת הלב לקבל בדבור.

    תצרנה תרצנה כתיב, ופירוש עיניך ירוצו דרכי המצות.

27. (כז)כִּי־שׁוּחָה עֲמֻקָּה זוֹנָה וּבְאֵר צָרָה נָכְרִיָּה

    מצודת דוד:כי שוחה. ר״ל כי באמרי תבין שהזונה הוא כבור עמוק שקשה מאוד לעלות ממנה כי כן קשה להפרד מן הזונה אחר שנכשל בה ונאמר למשל על המינות: נכריה. זונה נכריה אשר לא מבנות ישראל הנה היא כבאר צרה ודחוקה שאי אפשר להתהפך בה מצד אל צד להתחכם לעלות ממנה:

    עוד פירושים על פסוק כז: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    ובאר צרה. אשטריינ"א בלעז:

    מלבי"ם

    כי שוחה. נגד מ"ש ועיניך דרכי תצורנה, אמר כי הזונה שהוא יצר המתאוה. דומה לשוחה עמוקה שהנלכד שם קשה לצאת ממנו, ונגד מ"ש תנה בני לבך לי אמר כי הנכריה שהיא המינות, דומה כבאר צרה שהנופל שם יטבע תיכף במים הזידונים וימות, כן הנטבע במינות מת מיתת הנפש ולא ישוב לראות באור החיים:

    אבן עזרא

    שוחה חסר כ"ף.

    צרה הפך רחבה והטעם שלא יוכל איש, להתהפך מצד אל צד.

28. (כח)אַף־הִיא כְּחֶתֶף תֶּאֱרֹב וּבוֹגְדִים בְּאָדָם תּוֹסִף

    מצודת דוד:אף היא. עם כי אינה מבנות ישראל ואינה רגילה כ״כ עם היהודים מ״מ כאשר תוכל לחטוף מי מהם אז תארוב עליו וע״י פתויה הולכת ומוספת בוגדים בבני אדם ומוסב למעלה לומר כאשר תבין כל זה ע״י אמרי ידעתי שעיניך דרכי תצורנה ולא תכשל בזה:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כחתף. כמו כחטף בטי״ת ועניינו מהירות הלקיחה כמו וחטפתם לכם (שופטים כא):

    רש"י

    אף היא כחתף. פתאום:

    ובוגדים באדם תוסיף. מרבה בישראל בוגדים לה' ועל האפיקורסין מדבר:

    מלבי"ם

    אף היא, ר"ל הזונה תארב כחתף, כי תחתוף פתאום את אשר יעלה רוח התאוה על לבו ותלכדנו ברשתה, שאם היה שם על לבו היה נזהר ממנה אבל היא תחתפנו פתאום, והנכריה שהיא המינות תוסיף בוגדים באדם, כי היא תציע טענות מינות וכפירה לצוד רבים לבגוד בה':

    רלב"ג

    אף היא. שהיא תארוב לאדם להמיתו כאיש חטף וזה תעשה במרמה בשתקרא לו לזנות עמה ולא יהיה נשמר ממנה ותמית אותו ותוסיף בחברתה בוגדים באדם יתחברו עמה להרוג האנשי' אשר תפיל' ברשת הפתוי לבא אליה וזה מפורסם מענינה היום כי היא תתחבר עם הרוצחי' ותביא האנשים בפתויה לבא במקום אשר יפלו שם ביד הרוצחים למי נזק והפסד ולמי ריב וקטטה וקינה ונהי ולמי מכאוב ופצעים בלי סבה תחייב זה אבל בחנם ולמי ימצא האודם בעינים והפסדם:

    אבן עזרא

    כחתף כאשר היא תוכל לחטוף או תארוב.

    תוסיף על הבוגדים אחרים כמותם.

29. (כט)לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי לְמִי מִדְיָנִים לְמִי שִׂיחַ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם

    מצודת דוד:למי אוי. למי מיוחד צעקת אוי ואבוי והם צעקת יללה: מדינים. דין ומריבה עם אנשים: שיח. ר״ל רבוי דברים בלא השכל ובלא סדר: פצעים חנם. דרך השיכור להתקוטט ולפצוע בחבירו וכאשר יחזור חבירו ויפצע בו נראה כאלו פצעו על חנם כי זה שפצע תחלה לא מדעת עשה כי היה מבולבל ביינו: חכלילות עינים. אדמימות עינים מרוב שתיית היין והוא דבר גנאי:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שיח. ענין דבור כמו יעקב עליו שיחי (תהלים קד):

    פצעים. מכות המוציאות דם כמו פצע תחת פצע (שמות כא):

    חכלילות. אדמימות כמו חכלילי עינים מיין (בראשית מט):

    רש"י

    למי אוי למי אבוי. לשון צעקה ויללה:

    למי מדינים למי שיח. למי שיש לו מדינים עם הבריות ושיחה יתירה לו אוי ואבוי כי ברב דברים רב פשע:

    למי חכלילות עינים. מרוב יין מאדימים עיניו וגנאי הוא:

    מלבי"ם

    למי אוי למי אבוי, אם תשאל למי אוי"? אשיב לך למי אבוי שהוא תאוה וחשק המתאוה, מי שי"ל אבוי ותאוה, לו אוי, ואם תשאל למי מדנים? שהם דינים וטענות, אשיב לך למי שיח, גדר השיח הוא הדיבור בלי שכל רק כפי פליטת דמיונותיו, המרבה שיח מרבה מדנים וריב, ואם תשאל למי פצעים חנם? אשיב לך למי אשר לו חכלילות עינים, ואם תשאל מי האיש אשר לו חכלילית עינים? אשיב לך.

    אבן עזרא

    למי אוי כאילו הזהיר להשמר מן היין, או שיקרא על קורותיו אוי.

    אבוי שם דבר מן אביון.

    למי שיח נגעים.

    למי פצעים חנם שיבואוהו חנם.

    חכלילות אודם העינים, מרוב שתיית יין.

30. (ל)לַמְאַחֲרִים עַל־הַיָּיִן לַבָּאִים לַחְקֹר מִמְסָךְ

    מצודת דוד:למאחרים. כל הדברים האלה מיוחדים המה להמאחרים שבת על היין ולהבאים לחקור אחר יין שמזגו יפה:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    למאחרים. מל׳ אחור ועכוב:

    ממסך. ענין מזיגה והוא תערובת המים ביין כמו מסכה יינה (לעיל ט):

    רש"י

    ממסך. ממזג והוא שם דבר כמו ממכר:

    לחקור ממסך. שחוקרין ובודקין היכן מוכרין יין טוב:

    מלבי"ם

    למאחרים על היין, ואחר שאחרו כל הלילה לשתות יין אז הם באים מחדש לחקר ממסך לחקור את המוזג שיודע למסוך היין היטב, וחוזרים לשתות מחדש:

    רלב"ג

    למאחרים. הלא לאנשים השוקדים על שתיית היין ובאים לחקור אי זה יין הוא יותר חשוב לשתות ממנו להמשכם לזאת התאוה תמיד וזה יהיה סבה כי בסבת היין ישתכרו ויגיעו רעות גדולות להם מקצת השכורים לקצת:

    אבן עזרא

    למאחרים חסר, וכן הוא למאחרים שבת על היין.

    ממסך שם התאר על משקל ממשח, וטעמו יין מסוך מן מסכה יינה.

31. (לא)אַל־תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם כִּי־יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים

    מצודת דוד:אל תרא יין. אל תתן עינך ביין אשר יתאדם במראיתו והוא נחמד ומשובח: כי יתן. כי מי אשר יתן מראית עינו וחפצו בכוס היין הולך הוא במישרים ר״ל אין דרך מעוקם לפניו על כולם יחשוב כי ישרים המה כי לא יבחין עוד מעתה:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יתאדם. מלשון אודם:

    רש"י

    אל תרא יין כי יתאדם. אל תתן בי עיניך:

    כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים. המרבה שכרות כל עבירות דומות לו למישור כל הדרכים ישרים בעיניו:

    בכוס. בכיס כתיב כלומר השותה נותן עין בכוס והחנוני בכיסו של זה:

    מלבי"ם

    אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים, לא תתאוה אל היין מצד שאתה רואה שצבעו אדום, שזה מורה שהוא יין טוב ומטיב אל הדם שהוא הנפש החיוני, כי תחלה יתן עינו וצבעו בכוס שנתנוהו בו, ואז יתהלך במישרים כאילו אין בו רע, והמליצה שהשותהו שהוא הכוס שנותן בו היין, נעשה אדום כעין היין, ותחלה המשתה ישרה ונוחה, אבל.

    רלב"ג

    אל תרא יין כי יתאדם. כי בכוס מראהו ויתהלך למישרי' במנהג היין הטוב שתחלה הדק יראה למעלה בכוס ואולם היין אשר נהפכו בו שמריו העליונים תמצא שאינו הולך למישרים כי מה שיהיה עליון ממנו בכוס ימצא נוטה אל השחרות והנה הזהירו שלא יפתהו טוב מראה היין ויושר ענינו:

    אבן עזרא

    אל תרא אל תחפוץ לראות אע"פ שהוא נותן היין בכוס יפה.

    עינו כלומר מראהו.

    יתהלך בכוס.

    במישרים יחשוב שהוא ישר ולא יזיק לו.

32. (לב)אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ

    מצודת דוד:אחריתו. ר״ל אם בעת השתיה יערב לחיך הלא אחריתו מרה והרי הוא כנחש הנושך בעקב איש ולא ירגיש ואחריתו ישגא מאוד כי יבעבע ונופח עד הקדקד: יפריש. המפריש חיי האדם ממנו ע״י ארסו וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וכצפעוני. הוא מין נחש:

    רש"י

    יפריש. ל' עקיצה פויינ"ט בלעז, במלמד הבקר תרגום בפרש תורי ובגמ' דנקיט פרשא אגוילו"ן בלע"ז, ויש פותרין מפרישו מן החיים:

    מלבי"ם

    אחריתו כנחש ישך וכצפעוני יפרש, הצפע הוא מין נחש שגם הפרש והצואה שבו ארסית ומזקת, ואמר שתחלה יטיל בו ארס כנחש, ואח"כ יפריש ר"ל יעשה הפרש שלו כפרש צפעוני, שיתהפך פרשו לארס בוער:

    רלב"ג

    אחריתו. כי אחריתו הוא לרע לאשר ימשך אל ההנאה הזאת כי כבר ישוך האדם כנשיכ' הנחש וכצפעוני יעקוץ וזה מבואר מהרעות הנפלאות הנמשכות מהשכרות מצד חסרון הדעות הנמשך ממנו:

    אבן עזרא

    אחריתו לאחר שיהא נשתה ואחר שתייתו כנחש ישוך אותך ויפרש אותך כענין ישך, ומזה הענין נקרא פרש בעבור הפרישין אשר ברגליו.

33. (לג)עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת וְלִבְּךָ יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת

    מצודת דוד:יראו זרות. דברים שאינם באמת כי מרוב השכרות ידמה שרואה דבר מה ואין כל מאומה: תהפוכות. הפוך השכל והאמת:

    עוד פירושים על פסוק לג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    זרות. מל׳ זר ונכר:

    רש"י

    עיניך יראו זרות. כשתשתכר היין בוער בך ומשיאך להביט בזונות:

    מלבי"ם

    עיניך יראו זרות, נגד מ"ש תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה, אמר שע"י היין יהיה בהפך, אם בעיניו שיתורו אחרי זנות ויראו נשים זרות לזנות עמהם, ואם לבבו שיתור אחרי מינות וידבר תהפוכות, דברי מינות שהם הפך מדברי החכמה:

    רלב"ג

    עיניך יראו זרות. ולהעיר על זה אמר הנה השכרות יראה לעיניך זרות ר"ל דברים שאינם כן מצד רוב האידים העולים אל המוח ולבך ידבר תהפוכות ודברים כוזבים או דברי שגעון לזאת הסבה בעינה:

    אבן עזרא

    זרות חסר, כלומר יראו נשים זרות. והטעם: יחפצו לראותם.

34. (לד)וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב־יָם וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל

    מצודת דוד:בלב ים. אנשי הספינה ההולכת באמצע הים כשהרוח חזק דרכם להיות שוכבים בעבור חוזק תנועת הספינה: בראש חבל. הוא תורן הספינה שכל החבלים תלוים בו והשוכב שם דעתו מבולבלת מפני ראיית הים ומהירות התנועה:

    עוד פירושים על פסוק לד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    והיית. משוגע:

    כשוכב בלב ים וכשוכב בראש חבל. תורן הספינ' נוח לפול ממנו:

    מלבי"ם

    והיית כשוכב בלב ים. תחלה יהיה כשוכב בלב ים וצף על מי הים ולוחם עם גלי הים ואח"כ ידמה כשוכב בראש חבל שהוא תורן הספינה, שמשם יפול למצולה מאגרא רמא לבירא עמקתא, ויטבע שם, כן נופל ממעלתו לעמקי בור וטובע בתהום האבדון:

    רלב"ג

    והיית כשוכב בלב ים. בספינה שחוזק תנועת הספינה יבלבל מוחו ויראה לו דברים לא כן וכמי ששוכב בראש הספינה שיתבלבל יותר מפני ראותו הים ורואה מהירות התנועה:

    אבן עזרא

    כשוכב בלב ים כי יחשוב שהוא חונה והוא נוסע.

    חבל שם והוא החבל שקשור בברזל הספינה, והענין שלא תרגיש עת חנותך ונסעך, ותאמר: כאשר ישך אותך היין, הכוני מכים ולא אדע עת חליתי מן המכות.

35. (לה)הִכּוּנִי בַל־חָלִיתִי הֲלָמוּנִי בַּל־יָדָעְתִּי מָתַי אָקִיץ אוֹסִיף אֲבַקְשֶׁנּוּ עוֹד

    מצודת דוד:הכוני. עודך מתנמנם יהיו שפתיך דובבות על המשכב לאמר מה בכך שהכוני בעת השכרות הלא לא חליתי ומה בכך שהלמו אותי בהכאות הלא לא הרגשתי ולזאת מתי אקיץ מהתנומה ואוסיף שוב לבקש את היין ולזה הזהר בה מאוד כי קשה לפרוש ממנה:

    עוד פירושים על פסוק לה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חליתי. מל׳ חולי:

    הלמוני. עניינו מכות המשברות כמו יהלמני צדיק (תהלים קמ״א):

    אקיץ. אעיר מן השינה:

    רש"י

    הכוני בל חליתי וגו'. כשיקץ מיינו אינו מרגיש בכל הרעות שעברו עליו וחוזר לשתות:

    מלבי"ם

    הכוני בל חליתי. תחלה אומר שהכו אותו והגם שהרגיש לא חלה, והוסיף הלמוני שהוא יותר מהכאה, ובכ"ז לא לבד שלא חלה כי גם בל ידעתיו. ומוסיף שהוא בשינה תמידית, ובכ"ז מתאוה אל היקיצה, לא כדי לפרוש מן היין, רק כדי שיוכל לבקשו עוד:

    רלב"ג

    הכוני. ואז תאמר הכוני מכים:

    אבן עזרא

    הלמוני הולמים ולא הרגשתי ההולם.

    מתי אקיץ מייני.

    אוסיף לבקשו לנצח.