איוב פרק ל״ז

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)אַף־לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי וְיִתַּר מִמְּקוֹמוֹ

   מצודת דוד:אף לזאת. אף לפלאי המקום אשר יפעל בעת ירידת המטר עם כי היא הקטנה שבפעולותיו מ״מ אף עליה יחרד לבי ויקפוץ ממקומו לגודל התמהון:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   ויתר. ענין קפיצה ודלוג כמו לנתר בהן על הארץ (ויקרא יא):

   רש"י

   ויתר. ויקפוץ כמו לנתר בהם על הארץ (ויקרא י״א:מ״א) וזו היא שלבו תוהה:

   מלבי"ם

   אף לזאת אחר שהגיע לדבר מן הרעם, יאמר, הלא הרעם הוא קול טבעי, והוא נחשב אצל ה' רק כהגה קל, וקול חלוש, ובכל זאת יתבהל האדם ויחרד מפניו מאד, וכ"ש שיתבהל אם ירעם ה' בקול של הנפלאות שהם למעלה מן הטבע, שהוא קול גדול ונורא, כאומר אם אינך יכול לעצור כח מפני הטבע החלושה איך תעצר כח לדרוש את הנהגתו המופלאת אשר היא למעלה מן הטבע, וז"ש הלא אף לזאת דהיינו לקול תרועת הרעם, הלא אף ממנו יחרד לבי ויתר ממקומו מפני הפחד:

   רלב"ג

   ויתר. ויעתק:

2. (ב)שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ בְּרֹגֶז קֹלוֹ וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא

   מצודת דוד:שמעו שמוע. כי בעת רדתו שמוע נשמע קולו אשר ירעם ברוגז והוא קול הרעם: והגה. הדבור אשר יצא מפיו הוא הרעם שזכר היוצא בגזרת המקום והוא כפל ענין במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   ברגז. ענין רעד וחרדה כמו רגזו ואל תחטאו (תהלים ד):

   והגה. ענין דבור כמו ולשוני תהגה (שם לה):

   רש"י

   שמעו שמוע ברוגז קולו. הרעמים שהוא מרעי' ברקיע כהגה היוצא מפיו:

   מלבי"ם

   שמעו שמוע את קולו היוצא ברוגז, שכן מציירים את הרעם כקול רוגז מאת ה' והגם שרק הגה מפיו יצא שאצל ה' הוא נחשב רק כהגה שהוא קול נמוך מאד ובכ"ז הוא נורא כ"כ, עד.

   רלב"ג

   והגה. הוא שם מענין הגייה והרצון בו וקול והוא הרעם:

3. (ג)תַּחַת־כָּל־הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ וְאוֹרוֹ עַל־כַּנְפוֹת הָאָרֶץ

   מצודת דוד:תחת כל השמים ישרהו. והנה משלח את הקול בדרך ישר תחת כל השמים ולא יסבב בדרך עקלתון ואז ישלח גם אור ברקיו על קצות הארץ כי בעת יוצא הרעם אז יוצא הברק כאשר חקרו הטבעיים:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ישרהו. מל׳ ישר ושוה:

   כנפות. קצות:

   רש"י

   תחת כל השמים ישרהו. ראיתיו כמו אשורנו (במדבר כד) והם אותם אורות שהברקים מאירים:

   מלבי"ם

   שתחת כל השמים ישרהו, שישורו ויביטו אותו מרחוק תחת כל השמים, ואורו שהוא הברק הנראה עם הרעם ע"י אור העלעקטרי היוצא אז, נראה על כנפות הארץ:

   רלב"ג

   ישרהו. כמו ישרו והטעם שהוא יתיישר לרדת תחת כל השמים עד שישמע שם בכל המקומות אשר הענן עליהם ואמנם אמר זה לפי שהקול הוא חנועה מגעת אל חוש השמע באמצעוח האויר המקבל צורת התנועה ההיא או יהיה הרצון בישרהו ילחלחהו והטעם שהוא ילחלח הענן וירד ממנו המטר:

   ואורו על כנפות הארץ. והברק היוצא ממנו ירד למטה על כנפות הארץ וזה פלא משני צדדים האחד שיצא אש מהמקום אשר היו שם המים והשני שירד למטה והנה טבעו שיעלה למעלה:

   אבן עזרא

   תחת כל השמים ישרהו ואורו הוא הברק. ואמר רב סעדיה הגאון: כי על המקום ידבר. ואיננו נכון, כי איננו דבק בפסוקים שלמעלה ומטה ומלת ישרהו, כמו: משרת ענבים וזה הלשון ידוע בדברי רבותינו ז"ל: שורין. ויש אומרים: שהוא מן ישר והוא רחוק.

4. (ד)אַחֲרָיו יִשְׁאַג־קוֹל יַרְעֵם בְּקוֹל גְּאוֹנוֹ וְלֹא יְעַקְּבֵם כִּי־יִשָּׁמַע קוֹלוֹ

   מצודת דוד:אחריו ישאג קול. אבל שאגת הקול אשר ירעם בקול גאונו נשמע לאוזן אחר ראיית הברק עם כי גם הקול הולך בדרך ישר: ולא יעקבם. אולם לא יאחר באמת את הקולות לצאת לעקבות הברקים ואחריתם אם היה נשמע קולו מיד בצאתו ר״ל אם היה נשמע מיד אז היה נודע שאינו מתאחר לצאת לעקבות הברק אבל בעבור גסות חוש השמש ודקות חוש הראות יראה הברק טעם ישמע הרעה לזה חושב האדם אשר כן הוא סדר תולדותם אבל לא כן היא והוא דבר נפלא ותמהון:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   גאונו. מל׳ גאוה:

   יעקבם. ענין סוף ואחרית כעקב הזה שהוא סוף הרגל:

   רש"י

   אחריו. של אותו אור, ישאג הרעם ומרעים בקול גאונו, והם ברקים ורעמים המביאים את המטר:

   ולא יעקבם. המקום:

   כי ישמע. לפניו קולו של מפגיע:

   יעקבם. יכריתם, ולשון משנה שנינו (סוטה טז ע"א) בשלש מקומות הלכה עוקבת מקרה:

   מלבי"ם

   אחריו, ואחר האור והברק היוצא, ישאג קול הוא קול הרעם שיוצא אחר הברק, ירעם בקול גאונו, כי קול הרעם הולך ומתחזק, ולא יעקבם כי ישמע קולו, כי באמת הרעם יוצא תחלה לפני הברק, רק מפני שהקול מתאחר בדרך עד שבא אל אזן השומע, וחוש העין רואה תחלה, לכן נראה הברק קודם הרעם, אבל אם היה נשמע קולו תיכף בצאתו לא יעקבם, לא היה הקול יוצא מאוחר ובעקבות הברק, כי היה נשמע תיכף לא בעקביו:

   רלב"ג

   ולא יעקבם. ולא יאחרם:

   אבן עזרא

   ולא יעקבם המ"ם סימן העבים והעניין לא יאחר מן לעולם עקב.

5. (ה)יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְלֹא נֵדָע

   מצודת דוד:ירעם אל. הנה האל ירעם בקולו רעמות נפלאות אשר שמענו ונדעם ומה הם עוד הגדולות אשר עושה ואנחנו לא נדעם:

   עוד פירושים על פסוק ה: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ירעם, בזה מסיים דבריו, אמר אם אתה מתפחד וחרד מקול הרעם הטבעי, ואינך מכיר טבעו ותכונתו ולא לשמעו תיכף בצאתו, כ"ש אם ירעם אל בקולו נפלאות, אם ירעם בקול שלמעלה מן הטבע בקול הנפלא והפלאיי, שזה מליצה על ענינים שהוא נוהג בהם למעלה מחקי הטבע, מכ"ש שלא נדע ונכיר אותם, ואיך תרצה אתה לחקור ולדעת בסתרי ה' המופלאים מה שאחר הטבע:

6. (ו)כִּי לַשֶּׁלַג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ

   מצודת דוד:כי לשלג. אשר לשלג יצוה שיהיה על הארץ והננו רואים אותו בארץ וכן יצוה על גשם מטר וכן יצוה על גשם מטרות עוזו ר״ל גשם חזק ושוטף וכולם נראים המה לעין כל בעת רדתם:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הוא. כמו היה ובאו הוי״ו ואל״ף במקום היו״ד והה״א:

   רש"י

   כי לשלג יאמר. ע"י הקולות הללו:

   הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו. כלומר מד' רוחות יבא:

   מלבי"ם

   כי, אחר שספר ענין המטר והרעם הנקשר עמו, חזר לדבר על האדים של המטר חקיהם וענינם, הנה בעת הסתיו אז יתפשט החום מן האדים, ואז יגלדו באויר ויתהוה מהם השלג והכפור והקרח, עד שהחק הזה עצמו שעל ידו יתהוה המטר, הוא עצמו יהפך את טפות המים לשלג, ואז ישבות כל עבודת האדמה ומלאכת השדה ויתחילו ימי הקרח, עד שיגיע האביב ויתחמם האויר וישוב המטר לרדת, ומתחיל לצייר ימי הסתיו והחורף, כי לשלג אשר יאמר הוא ארץ, שיעור הכתוב בעת יאמר ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עוזו הוא לשלג, בעת יאמר ה' שהארץ וכל מיני גשם ומטר הנמצאים באויר כולם יתהפכו ויתהוה מהם שלג, עד שכל הנמצא על כדור הארץ עד מקום העבים נתהוה ממנו שלג:

   רלב"ג

   מטרות עוזו. מטרות עת ותהיה הוי"ו נוספת:

   אבן עזרא

   כי לשלג יאמר להיות בארץ וכבר הזכרתי בספר מאזני הלשון, כי כל דבר צריך לזמן ומקום, על כן ימצאו פעמים בלשון הקדש בלא אות בי"ת, כמו: הנמצא בית ה'.

7. (ז)בְּיַד־כָּל־אָדָם יַחְתּוֹם לָדַעַת כָּל־אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ

   מצודת דוד:ביד כל אדם יחתום. ועכ״ז יסתום ויחתום בתוך כל בני אדם מלהיות להם קדימת ידיעה טרם בואם למען דעת כל אנשי מעשה מעשהו ר״ל בכדי להזדרז כל בעל מעשה לכלות מעשהו טרם יבוא הגשם לבל ימנעהו בבואו:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ביד. הוא כמו בתוך וכן ביד שני צנתרות (זכריה ד׳:י״ב):

   יחתום. יסתום ויסגיר כמו כי חתום הוא (ישעיה כט):

   אנשי מעשהו. יחסר הנסמך והראוי אנשי מעשה ומעשהו וכן הארון הברית (יהושע ג׳:י״ד) ומשפטו הארון ארון הברית:

   רש"י

   ביד כל אדם יחתום. כשאדם חוטא לפניו האדם עצמו חותם כתב ידו ביום מותו על עבירות שעבר הכתובות לפניו:

   לדעת כל אנשי מעשהו. להודיע על מה הוא נידון:

   מלבי"ם

   ביד כל אדם יחתום, אז כל אדם שאסף וכנס בקיץ יחתום יסגור כל מעשיו, כי אז ישבתו מכל מלאכה, וכל אחד חותם את ספר זכרונות מעשהו בידו ויחשב לדעת כל אנשי מעשהו, שאחר שנשבתה המלאכה אז משלמים להפועלים את שכירתם, ומחשבים מה שעשה כל אחד מהפועלים בזמן העבודה כדי לתת לו את המגיע לו:

   רלב"ג

   יחתום. יסגור ויסתום עד שלא יוכל איש לצאת לחוץ מרוב המטר:

   אבן עזרא

   ביד כל אדם יחתום יש אומרים: בצד כל אדם.

   יחתום שהגשם ימנעם לצאת, לדעת כל איש מעשה שדהו. ואחרים אמרו: כי המקום יחתום ביד כל אדם המעשים שיעשו, והזכיר זה העניין בפסוק הזה, בעבור המטר כעניין אם תשמעו ונתתי מטר ארצכם. והקרוב אלי: כי על הזורע ידבר, כי אחרי ירידת הגשם יזרעו בני אדם והמקום יחתום ביד כל אחד ואחד מה שיהיה מהזרע.

8. (ח)וַתָּבֹא חַיָּה בְמוֹ־אָרֶב וּבִמְעוֹנֹתֶיהָ תִשְׁכֹּן

   מצודת דוד:ותבוא חיה. עם כי החיה תשיג ידיעת המטר טרם בואו ותקדים לבוא במקום אשר תשב ותארוב לטרוף טרף ותשכון במעונותיה ולא תצא אז החוצה וקצרה א״כ השגת האדם אף בדבר אשר תשיג החיה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   במו ארב. בארב כמו במו פי אתחנן (לעיל יט):

   ובמעונותיה. ענין מדור כמו מעון אתה היית (תהילים צ׳:א׳):

   רש"י

   ותבוא חיה במו ארב. כלומר ועוד שלוחים הרבה יש למקום ליפרע פורענותיו שילוח חיות רעות וסופה וקרה:

   מלבי"ם

   ותבא, וכן כל הבע"ח ישבתו ממלאכתם בשדה, כי החיה תבא במו ארב ביערות וצחיחים, ובמעונותיה תשכן מפני הקור הממשמש לבא, ויש בע"ח שאורבים שם בסתר על החיות הקטנות מהם, ועז"א במו ארב, ויש בע"ח שישנים שינת החורף, או שהכינו להם לחמם לעת החורף, ועליהם אמר ובמעונותיה תשכן:

   אבן עזרא

   ותבא חיה במו ארב בעת המטר.

9. (ט)מִן־הַחֶדֶר תָּבוֹא סוּפָה וּמִמְּזָרִים קָרָה

   מצודת דוד:מן החדר. יספר עוד מפלאות המקום ואמר הנה רוח סופה תבוא מן החדר אשר יכלה שם הרוח והם חדרי תימן כמ״ש עושה עש כסיל וכימה וחדרי תימן (לעיל ט): וממזרים קרה. מן המזלות תבוא הקור והיא מזל כימה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וממזרים. מזלות וכן התוציא מזרות (לקמן לח), ובא הרי״ש במקום הלמ״ד וכן וידע אלמנותיו (יחזקאל י״ט:ז׳) והיא כמו ארמנותיו ובא הלמ״ד במקום הרי״ש:

   קרה. מל׳ קור החורף:

   רש"י

   וממזרים. אוצר יש ושמו מזרים:

   מלבי"ם

   מן החדר, אז יבואו הסופות והסערות הגדולות הבאים מפאת דרום, וע"י רוח צפון המפזר העננים יבא קרה, ואח"כ.

   רלב"ג

   מן החדר תבא סופה. מחדר הענן תבא הרוח וזה יהיה כאשר היה נעצר בו איד הפכי לו כי יקרה לזה האיד המורכב שיהיה ממנו הרוח כאשר התבאר בספר האותות:

   וממזרים קרה. ר"ל שכבר יהיה קור חזק מן הרוחות המזרים ומפזרים האידים והם הרוחות הצפוניות כמו שנזכר בספר האותות או יהיה ממזרים מענין זרם ויהיה מזרים כמו מזרם כמו הענין בתומיך גורני שהוא כמו תומך או יהיה מורכב מפועל הדגוש והפעיל כי כבר ימצאו רבים מורכבים משני בניינים:

   אבן עזרא

   מן החדר תבא סופה יתכן שהוא כמו חדרי תימן מפאת דרום כאשר פירשתי.

   וממזרים יש אומרים: שהוא פאת צפון. ויש אומרים: ממזלות. ויש אומרים: שהוא מן: מזורה הרשת על עניין רחוק. והנכון בעיני: שהם כוכבים וכמהו: התוציא מזרות בעתו.

10. (י)מִנִּשְׁמַת־אֵל יִתֶּן־קָרַח וְרֹחַב מַיִם בְּמוּצָק

    מצודת דוד:מנשמת אל. מנשיבות רוח האל ר״ל במאמר פיו יבוא הקרח ובא רוחב המים במקום צר ודחוק עד לא יוכלו להעלות גלים כי הקרח עליהם ממעל:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מנשמת. ענין נשיבת הרוח כמו מנשמת אלוה יאבדו (לעיל ד):

    קרח. הוא הגליד הנקפה מן הקור כמו משליך קרחו כפיתים (תהילים קמ״ז:י״ז):

    במוצק. במקום צר ודחוק כמו רחב לא מוצק (לעיל לז):

    רש"י

    מנשמת. מרוחו:

    ורוחב מים במוצק. ביציקה לפורענות:

    מלבי"ם

    מנשמת אל, ע"י נשימת הרוח בחוזק גדול יתן קרח, ורוחב מים יתהפך במוצק, שנעשה ממנו דבר חזק שהוא הקפאון שמקפיא יאורים גדולים רחבי ידים:

    רלב"ג

    מנשמת אל. מרצון אל:

    במוצק. מגזרת מצוק וזה יהיה כאשר יקפא הטל ויהיה ממנו הכפור:

    אבן עזרא

    במוצק היא הארץ שהיא כנקודה באמצע הגלגלים.

11. (יא)אַף־בְּרִי יַטְרִיחַ עָב יָפִיץ עֲנַן אוֹרוֹ

    מצודת דוד:אף ברי. אף בעת יהיה האויר ברור ואין מקום לבוא המטר ע״פ הטבע עכ״ז יטריח את העב למלאותו בכובד המים רבים והוא יפזר מטרו ע״פ האדמה, ורז״ל אמרו שהמלאך הממונה על המטר שמו אף ברי:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ברי. מל׳ ברור ונקי:

    יפיץ. יפזר כמו ואפיץ אותם (יחזקאל לו):

    רש"י

    אף ברי. שם מלאך הממונה על העננים והוא יפיץ ענן מטרו של המקום:

    ענן אורו. ענן מטרו:

    מלבי"ם

    אף ברי גם דבר הבר והצח, המטריח את העב שהוא השלג הלבן והברד שהוא טרחה ומשא אל העב וא"י לסבלו עוד, יפיץ ענן אורו יפיצנו הענן למטה:

    רלב"ג

    ברי. מענין בירור ושרשו ברה ובא במשקל מרי והרצון בזה כי גם הברור אשר יהיה לחלקי האיד עד שיתפזר ויותך קודם שיתהוה ממנו המטר:

    יטריח עב. רצוני שכבר ימצא עב לפעמים לא יתהווה ממנו שום דבר אבל יתפזר ויותך ולזה אמר יטריח רצוני שמציאות כמו זה העב הוא טורח ועמל אחר שלא יגיע ממנו תועלת:

    אבן עזרא

    אף ברי פירושו יש פעם, על כן אמר: אף כשיהיה האויר ברור והמקום יטריח עב.

    יפיץ כמו: יפוצו מעינותיך ופירשו יפיץ ענן אורו, שפעם ירד הגשם והשמש נראה. ויש אומרים: כי הבי"ת שבמלת ברי משרת, ויפרש רי מן רויה וזה רחוק.

12. (יב)וְהוּא מְסִבּוֹת מִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלֹתָיו לְפָעֳלָם כֹּל אֲשֶׁר יְצַוֵּם עַל־פְּנֵי תֵבֵל אָרְצָה

    מצודת דוד:והוא. העב הזה הנה מחמת סבות מתהפך הנה והנה ברוב תחבולותיו לעשות פעלם המוטל עליהם כפי כל אשר יצוום המקום להריק המטר ע״פ האדמה ר״ל מה שהעבים מתהפכים הנה והנה לא במקרה היא כ״א מחמת סבה ולעשות שליחותו של מקום:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בתחבולותיו. ענין ההתחכמות בדבר מה:

    תבל ארצה. מקום המיושב שבארץ נקרא תבל ור״ל במקום המיושב שבארץ או כפל המלה בשמות נרדפות כמו אדמת עפר (דניאל יב):

    רש"י

    והוא. הממונה:

    מסיבות מתהפך בתחבולותיו. של מקום:

    לפעלם. של גשמים לפועל המוטל עליהם לעשות אם טוב ואם רע מתהפך במסיבות הרבה כאותו ששנינו הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בר"ה ופסקו להם גשמים לסוף סרחו לפחות מהם אי אפשר שכבר נגזרה גזרה אלא הקב"ה מורידם שלא בזמנם ועל ארץ שאינה צריכה להם ועתים לטובה כיצד כו':

    כל אשר יצום. לאותן גשמים לעשות לארץ (ד"א והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו. מקיף עננים ורוחות סביבות ההרים שיהיו שותים מכל רוחותיהם, באגדת והיה עקב):

    מלבי"ם

    והוא מסבות, ודבר זה סובב במסבה, שהחק הזה שנתן ה' בטבע האדים ובטבע האויר והחום הצפון בתוכם, סובב הולך תמיד, שבקיץ יוריד את הגשמים ומרעים רעמים, ובחורף יהפך את הגשם לשלג ואת המים לקרח על ידי שיוציא את החום מן המים. בענין שע"י סיבה אחת שנתן בהאדים והמים יסבב כל אלה הענינים ההפכים שהם תולדות החום והקור, והוא מתהפך בתחבולותיו, ע"י תחבולות ה' וקישור העצות וחקי החכמה שהם קשורים כשלשלת זה בזה תתהפך המסבה תמיד לפי מה שערך בחכמה, לפעלם כדי שיפעלו על פני תבל ארצה כל אשר יצום, שע"י המסבות האלה המתהפכים, יעשה ה' כל חפצו וגזרותיו בהנהגת התחתונים לטוב או לרע:

    אבן עזרא

    והוא המקום יסובב מסיבות. והנכון בעיני: שהוא על הגלגל שמתהפך בתחבולות המקום, לפעלי בני אדם.

13. (יג)אִם־לְשֵׁבֶט אִם־לְאַרְצוֹ אִם־לְחֶסֶד יַמְצִאֵהוּ

    מצודת דוד:אם לשבט. פעם יתהפך להוריד המטר לענוש את הבריות על ידו כי כאשר יחטאו יורד הוא במקום עמק ומצולה והמטר רע להם: אם לארצו. פעם יתהפך להוריד המטר לארץ ה׳ ר״ל אל המקום אשר אנשים המה לה׳ הנכנעי׳ אליו אשר המטר נגזר עליהם: אם לחסד. פעם יתהפך להוריד המטר לעשות בה עוד חסד נפלא יותר ממה שנגזר והוא כאשר נגזר מתחלה מעט גשמים ולאח״ז הטיבו מעשיהם הנה יפליא חסד להורידם במקום היותר צורך ואינו מאבד טפה לרדת במקום שאין שם צורך: ימציאהו. חוזר הוא על כולן ור״ל יזמין ויושיט את המטר לאחת מאלו אם לשבט וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לשבט. ענין עונש הפורענות כמו בשבט עברתו (איכה ג):

    ימציאהו. ענין הזמנה והושטה כמו וכאורח איש ימציאנו (לעיל לד):

    רש"י

    אם לשבט. אם לפורעניות בני אדם מורידם בהרים וגבעות שאין מקום זריעה:

    אם לארצו. להורידם כאשר נגזר בתחילת דין לא לשבט ולא לפנים מן השורה אלא בבינונית:

    אם לחסד. שנעשו הדור עכשיו יותר צדיקים משהיו בראש השנ' ואותן גשמים שנגזרו בבינונית מתהפך בתחבולות מסיבותיהם לירד בחסד בזמנם ועל הארץ הצריכה להם שלא תרד הטפה מהם לאיבוד:

    ימציאהו. למטר לאחת מן המדות הללו:

    מלבי"ם

    אם לשבט, שההנהגה תתחלק לשלשה דרכים. פעמים ירצה ליסר את בריותיו בשבט ויתנהג במדת הדין, ופעמים יתנהג במדת החסד, ופעמים יתנהג בארח ממוצע ואינו נותן לא רוב טובה ולא רוב פורעניות, וה' ימציא המסבה הזאת לכל חפצו, בין אם יצטרך לשבט, ובין אם יצטרך לארצו, היינו הדרך הממוצע כפי דרך הארץ, ופעמים יצטרך לחסד, בכל אופן ימציאהו, ימציא את המסבה כפי רצונו, שאם לשבט יעצור את השמים ויהפכו המים לשלג, ואם לחסד יתן גשמי ברכה, ואם לארצו יוריד המטר בצמצום, וכל ההנהגה הזאת נעשית בחכמה על ידי החק שנתן בטבע המים, ואדים ועננים:

    אבן עזרא

    אם לשבט להשחית הזרע.

    אם לארצו או לשבט, כמו: אבנים גדולות וגשם בים, והנה הזכיר ג' עניינים: האחד למוסר, והשני לארצו ,בעבור צורך הארץ ושוכניה חסידים, כענין לפעלם. והשלישי לחסדו והנה ישוב אם לשבט אם לארצו פירוש לפעלם.

14. (יד)הַאֲזִינָה זֹּאת אִיּוֹב עֲמֹד וְהִתְבּוֹנֵן נִפְלְאוֹת אֵל

    מצודת דוד:האזינה. קשוב באזניך את אמרי ושתוק ותן לבך להבין נפלאות האל ר״ל שבאו מן האל ולו יחשבו ולא אל המערכה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    עמוד. שתוק כמו עמדו לא ענו (לעיל לב):

    מלבי"ם

    האזינה, אחר שספר בארך חכמת ה' הנראה בפלאי המטר והרעם והשלג ואיך ערך הכל בתבונה, השיב פניו אל איוב, אמר אליו, תחלה האזינה זאת איוב, וראה אם תבין חקי ה' וחכמתו בדברים אלה הגלוים לנגד עיניך תמיד, ואח"כ עמוד והתבונן נפלאות אל, אם תבין את הנגלה ואת הטבע, אז תוכל להתנשא לחקור אחר נפלאות, שהם דברים שהם לאחר הטבע, ר"ל הלא אינך מבין גם את הטבע וענין המטר והרעם והשלג ותחבולותיו בהם, ואיך ערבת לבך לחקור ולשפוט על נפלאות אל וענינים הנעלמים והנסתרים:

15. (טו)הֲתֵדַע בְּשׂוּם־אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם וְהוֹפִיעַ אוֹר עֲנָנוֹ

    מצודת דוד:התדע. ר״ל איך תחשוב שהכל בא מצד המערכה הלא למדת חכמה וידעת מה מהדברים הטבעיים טרם בואם האם גם זאת תדע מתי שם אלוה המטר על הענן ומתי הופיע וגלה מטר עננו ר״ל מתי היתה יציאת טפת המטר מן הענן כי לא נודע מהם עד אשר נראה לעין ולא מאז ומלת אור עננו חוזר גם על ראשית המקרא:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    והופיע. הזריח והוא מושאל על הגלות המטר והראותו:

    רש"י

    בשום אלוה. חק ברית עליהם היאך תלוים במאמר:

    מלבי"ם

    התדע, וכי תוכל לדעת ולהבין, בשום אלוה עליהם איך שם ה' חקי המטר והגשם, ואיך הופיע אור עננו, איך יצא הגשם מן הענן, ואיך יאסף בקרבו את האור ועלעקטרי שע"י יעשו כל השנויים האלה וכל המכונה הזאת, הלא גם זאת לא תדע הגם שהם דברים נגלים, וא"כ:

    רלב"ג

    בשום אלוה עליהם. בגזור אלוה עליהם שיהיה עניינם בזה האופן:

    והופיע. והאיר והוא מקור וזה יהיה כשיתלהב האיד הקיטורי:

    אבן עזרא

    התדע בשום אלוה עליהם כאשר שם המקום, העבים על בני אדם.

    והופיע והראה האור בתוך העננים. או תדע מפלשי עב – כמו: פלס מעגל רגלך כאלו הם שקולים בפלס.

16. (טז)הֲתֵדַע עַל־מִפְלְשֵׂי־עָב מִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים

    מצודת דוד:התדע. האם תדע מפלאות ה׳ התמים בדעות אשר יעשה על מפרשי העב ממעל להם וכאומר ומה הנעשה בעבים לא ידעת האם תדע מה ממעל להם:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    מפלשי. כמו מפרשי בחלוף הלמ״ד ברי״ש וכמו מזלות מזרות:

    רש"י

    מפלשי עב. גילוי עב ל' מבוי מפולש כלומר לארכן ולרחבן של עבים:

    התדע. עליהם מפלאות תמים דעים:

    מלבי"ם

    התדע, ואיך אפשר שתדע, מה שהוא על מפלשי עב, מה שהוא למעלה מן העבים ברום שמים, אשר שם מפלאות תמים דעים, ששם הוא מקום הפלאות הנעלים מן הטבע המוחשת, איך אפשר שתדע ותשיג שם, אם לא ידעת מה שהוא מן העב ולמטה ששם משכן חקי הטבע, איך תדע הנהגת ה' ופליאותיו שהם למעלה מן המוחש והטבע?

    רלב"ג

    מפלשי עב. כמו מפרשי וכבר קדם ביאורו:

17. (יז)אֲשֶׁר־בְּגָדֶיךָ חַמִּים בְּהַשְׁקִט אֶרֶץ מִדָּרוֹם

    מצודת דוד:אשר. חוזר הוא על מלת התדע האמור במקרא שלפניו לומר האם תדע הסבה אשר בגדיך חמים בעת ישקיט הארץ בפאת הדרום ר״ל כשלא בא אליה ממולה רוח צפון הקרה מאד ונעשה אויר חם ויוחמו גם הבגדים הידעת למה כן הוא הלא הם דוממין ומאין בא להם התעוררות להתחמם וכאומר ואם היה הכל בא מצד המערכה היה א״כ מהאפשר לדעת הכל כאשר נדע דברים הטבעיים:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    אשר בגדיך חמים. במה בגדיך חמים בהשקיטי ארץ מרוח דרומית שאינה הורגת את העולם בקרה שרוח מזרחית מחממת שנאמר רוח קדים חרישי' (יונה ד׳:ח׳) שמשתקת כל הרוחות מפניה:

    מלבי"ם

    אשר בגדיך חמים, הוסיף משל ומליצה, הלא בעת שישקט הארץ ע"י רוח דרום החם, המחמם מאד בעת שהארץ שקטה מרוחות. הלא אז בגדיך חמים מאד, ולא תוכל לסבול החום הטבעי הנמצא אתך בארץ, וא"כ איך

    אבן עזרא

    אשר בגדיך חמים העניין ימי הקיץ, כי רובי הרוחות הם שמאליים, בעבור היות השמש בפאת שמאל.

    ורובי המפרשים אמרו: כי בהשקיט בהגיע שהוא הפך שקט, ויאמרו כי כמהו ארץ יראה ושקטה וזה רחוק להיות מלה אחת מתפרשת לפירוש והפכו, ולא יהיה לה שינוי בבנין כמו שורש ושרש. ויותר נכון היה שיאמרו: התוכל להתחמם, אם לא היתה רוח דרומית?!

18. (יח)תַּרְקִיעַ עִמּוֹ לִשְׁחָקִים חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק

    מצודת דוד:תרקיע. וכי פרשת עמו את השחקים החזקים כמראה הנשים הנעשה ביציקה שהוא חזק יותר מאלו נעשה בהקשת הקורנס או שהמה חזקים בדבר הבהירות כמראה דבר המוצק בעת יתיכו אותו אשר יזהיר מאד וכאומר וכי כח אל לך עד שתאמר אערכה לפניו משפט:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תרקיע. ענין פרישה ושטיחה כמו לרוקע הארץ (תהילים קל״ו:ו׳) ומשפטו התרקיע בה״א התימה וקצר בדבר המובן וכמוהו רבים:

    לשחקים. באה הלמ״ד במקום את וכן הרגו לאבנר (ש״ב ו):

    כראי. מלשון ראיה ומראה:

    מוצק. מלשון יציקה:

    רש"י

    חזקים. הרקיעים:

    כראי מוצק. כראי שהנשים רואות בו, (מוצק טרישטייר והוא חזק ביותר):

    מלבי"ם

    תרקיע עמו לשחקים, איך אתה רוצה לרקיע עד רום שחקים להתוכח שם עם האל, אשר הם חזקים כראי מוצק, שהם דומים כראי ומראות הצובאות המוצקים וחזקים ומלוטשים לקבל את ניצוצי האורה, שבבא האור על גבנינותם המלוטש וישליכו הניצוצות לחזרה ישרפו כל הקרב אליהם באש בוער, ר"ל אם לא תוכל לסבול חום הטבעי איך תסבול את האש הגדולה המופלאת שלמעלה מן הטבע, והנמשל אם אינך משיג את הטבע איך תשיג את הנפלאות:

    רלב"ג

    כראי מוצק. כמראה הנתך והוא כמראה של זכוכית שהיא ספיריית והנה אמר על השחקים שהם חזקים ושהם גם כן ספיריים כראי מוצק:

    אבן עזרא

    תרקיע עמו בחסרון ה"א התימה והשחקים הם על העבים, ונקראו כן בעבור היותם אויר דק והוא מן ושחקת ממנה הדק וכן נקראו רק ורקיע והם תחת הגלגלים, והענין האתה תעזור אותו, להרקיע השחקים ולשום אותם חזקים ולהיותם כראי מוצק, על כן יראה האור מהם.

19. (יט)הוֹדִיעֵנוּ מַה־נֹּאמַר לוֹ לֹא־נַעֲרֹךְ מִפְּנֵי־חֹשֶׁךְ

    מצודת דוד:הודיענו. הודע לנו מה נאמר במשפט וכאומר גם אנו היינו מתווכחים עמו בעבורך אך אמר נא מה נאמר: לא נערוך. הלא לא נוכל לסדר משפט למולו מפני חשכת הדעת אשר עמנו מול חכמת המקום:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    הודיענו מה נאמר לו. להקב"ה בריבנו עמו, לא נוכל לערוך אליו מפני חשך אשר סתרו וסביבותיו:

    מלבי"ם

    הודיעני, מסיים את הוכוח, אחר שהוכיח שאין ראוי לגזור דבר בחכמת מה שאחר הטבע ובעניני האלהות, עתה מה נאמר לו על הוכוח שאני מתוכח עמך בענינים האלה, הלא היה ראוי שאומר לו לא נערך מפני חשך, שא"א לערוך את הוכוח הזה כלל ולהחליט שם איזה דבר מפני החשך שיש בו, ר"ל מפני שעין האדם כהה מלהביט אל האלהים אשר ישת חשך סתרו ועניניו צפונים מן האדם, וראוי שלא נערוך הוכוח הזה כלל, אבל:

    רלב"ג

    לא נערוך מפני חשך. לא נוכל לסדר דברינו ולערוך אותם לפני השם יתברך מפני החשך אשר אנחנו בו מפני הטבע החמרי וקיצורינו מהשיג פועל השם יתברך על השלימות:

    אבן עזרא

    הודיענו מה נאמר לו מה דעת יש לנו שנאמר לו למה כן?! וכן לא נוכל לערוך אליו מפני חשך, כי אנחנו בחשך.

20. (כ)הַיְסֻפַּר־לוֹ כִּי אֲדַבֵּר אִם־אָמַר אִישׁ כִּי יְבֻלָּע

    מצודת דוד:היסופר לו. ר״ל מה לנו לערוך עמו משפט וכי מהצורך לספר לו אשר אדבר הלא הכל ידוע לו: אם אמר. וכי אמר איש דבר אשר יסתר ממנו והוא כפל ענין במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יבולע. ענין ההסתר כמו כבלע את הקדש (במדבר ד׳:כ׳):

    רש"י

    היסופר לו כי אדבר. וכי כמדת הבריות הוא שצריך שיספרו אליו דברים היוצאים מפינו:

    אם אמר איש. אומר מפיו:

    כי יבולע. יגלה אליו מיד, כמו פן יבולע למלך (שמואל ב י״ז:ט״ז) יגלה, ורבותינו פירשו היסופר כל שבחו לו כי אדבר. כי נדבר בו ובגבורתו, אם אמר איש, לספרם כולם כי יבולע. ממקומו:

    מלבי"ם

    היספר לו, וכי ראוי שיסופר לו אם אדבר כן, לאמר שלא ארצה לערך ולהתוכח בזה, בעת שאמר איש כי יבולע, בעת שבא איש להכחיש את ההשגחה ואמר שהוא מבולע ומכוסה ונסתר מעיני ה', ואין ה' משגיח עליו, הכי גם אז אדבר כן לאמר שלא נערוך ונתוכח מפני חשך? זה אינו ראוי, שהגם שאין אנו משיגים בעניני האלהות והוא חשך בעינינו. בזה אור נגה עלינו לדעת שלא יבולע ויסתר שום דבר מעיניו והוא צופה את כל הפרטים, ובזה ראוי שנערך ונתוכח, כי בזה יש אור ודעת ברור:

    רלב"ג

    יבולע. ישחת:

    אבן עזרא

    היסופר לו ענינו אין צריך שיספר לו אדם, אם אמר איש בלבו, כי יחסר ממנו לא יועילנו. ורב האיי גאון ז"ל אמר: כי יבולע על השמש.

21. (כא)וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם

    מצודת דוד:ועתה. כשבא להשלים דבריו אמר ועתה אומר אני דרך כלל הנה לפעמים לא ראו אנשים אור השמש והוא כאשר יכסנו הענן ועם כי בהיר הוא במקומו בשחקים ומזהיר מאד אבל כאשר עברה רוח ותטהר את השחקים מן הענן אז יראוהו והוא מקרא קצר ומובן מאליו:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בהיר. מאיר ומזהיר:

    רש"י

    ועתה לא ראו אור. בסוף דבריו אל אליהוא חזר לקנתר אותן שלשת ריעי איוב על לא מצאו מענה ואמר ועתה שלשת ריעיך אלה שהיה להם להשיבך כל דברים אלו שאמרתי לך, לא ראו אור נעשו המה כנפלים אשר לא ראו חכמה:

    בהיר הוא בשחקים. דומה בהירים הנראים בשחקים להוריד גשם:

    ורוח עברה. ורוח בא ומטהרתן ומעבירתן ואין מטר יורד כך הוא דוגמא שלהם התחילו להשיבך וסוף עמדו ולא ענו:

    מלבי"ם

    ועתה, ששלשת הריעים חדלו מלהתוכח על פרט זה, כאילו גם בזה יש חשך וחסרון ידיעה, לא ראו אור כי באמת בזה יש אור והם לא ראוהו, האור הזה (ר"ל ידיעה הזאת) בהיר הוא בשחקים, האור עצמו הוא בהיר בשחקים, וגם אין ענן מכסהו מנגד העין הרואה, כי רוח עברה ותטהרם, כי נטהרו השחקים מן העננים המכסים את האור, ר"ל שדבר זה שה' משגיח הוא אור נראה ולא יכסהו ענני הסכלות ועבי טענות המכחישים, שכבר עברו העננים על ידי רוח הוכוח של אליהוא:

    רלב"ג

    בהיר. זך ומבהיק:

    אבן עזרא

    ועתה לא ראו אור והנה אין כח בידם אפילו לראות האור כשהעבים בשחקים, ובהיר שב לשמש והוא מן בהרות, עד שיבוא רוח ותטהר העבים.

22. (כב)מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה עַל־אֱלוֹהַּ נוֹרָא הוֹד

    מצודת דוד:מצפון. ר״ל ואם השמש אשר נראה הוא לעין כל כאשר יטהר השמים נעלם הוא כאשר יכסנו הענן ואיך א״כ יובא ממצפוני הלב דעות וחקירות מזוקקות כזהב על אלוה וכו׳ הלא נעלם הוא בכל זמן ואיך נדע א״כ חקר הנהגת מדותיו: נורא הוד. יראוי מלהגיד הודו פן ימעטו וכענין שנאמר נורא תהלות (שמות טו):

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מצפון. ענין טמון ונסתר ואחז בלשון מליצה נאותה על שזהב בא מפאת הצפון:

    זהב. רצה לומר מזוקק ונקי כזהב וכן המריקים מעליהם הזהב (זכריה ד׳:י״ב):

    יאתה. יבא כמו ואתה מרבבות קדש (דברים ל״ג:ב׳):

    הוד. ענינו כמו הדר ופאר:

    רש"י

    מצפון זהב יאתה. הרי הוא כחוזר על הראשונות (ועתה לא ראו אור) ד"א מדרש חכמים כשהרקיע מלא בהרות עננים עננים להוריד גשם רוח עברה ותטהרם ואין גשם יורד זה מדרש חכמים ואינה מתיישב' על סדר המקראות:

    מצפון זהב יאתה. מנשב רוח צפונית ומעביר הגשם והחמה זורחת כמו המריקי' מעליהם הזהב (זכריה ד׳:י״ב):

    על אלוה. מלפניו:

    (מצפון זהב יאתה. נצפן הזהב הטוב לאותן שיאתיו את עצמן למצות הקב"ה ומאמינים באלוה הנורא מאד):

    מלבי"ם

    מצפון, מפרש מהו האור, שנתברר כי מצפון יאתה זהב, והיא מליצה נפלאה שעל ידי שהנהגת ה' בעניני השגחתו ובגמול ועונש צפון ונעלם, עי"ז תצא משם הזהב היקר והנקי, ר"ל שמזה עצמו ניכר חכמת ה' העמוקה שאין ביכולת איש להשיגה עד יבקשנה כזהב הנטמן בצפון ובטמון, (מצפון יאתה) על אלוה נורא הוד, על ידי שהנהגתו צפונה ואין משיגים אותה, עי"ז בעצמו יש מקום לבחירה ולשכר ועונש, ועי"ז בעצמו יתראה הוד ה', והוד אלוה הוא נורא מאד, שאין איש משיג עומק חכמתו וזה הודו והדרו וכבוד ה':

    אבן עזרא

    מצפון זהב יאתה פירש זהב - זוהר השמים הדומה לעין זהב, כי מפאת צפון יחל להתזכך. ויש אומרים: שפירוש זהב הרוח שהיא זכה כזהב והראשון נכון.

    ועל אלוה נורא הוד שיראה הודו של מקום בצאת השמש וישבחוהו בני אדם וישמחו.

23. (כג)שַׁדַּי לֹא־מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא־כֹחַ וּמִשְׁפָּט וְרֹב־צְדָקָה לֹא יְעַנֶּה

    מצודת דוד:שדי לא מצאנוהו. עם כי לא מצאנו את האל שדי ר״ל עם כי לא נוכל להשיג עצמותו והנהג׳ מדותיו מ״מ הן ידענו כי הוא שגיא כח אבל במשפט ורב צדקה ולא יענה את האדם מלבו כי אם מה מגמול מעשיו יעשה לו:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שגיא. גדול כמו תשגיא פעלו (לעיל לו):

    יענה. מלשון ענויים ויסורין:

    רש"י

    שדי לא מצאנוהו שגיא כח. לעורר משפטיו על הבריות בגודל כחו כ"א ברחמי' וכפרת הבריות שם בדבר מועט לפי היכולת קומץ מנחה מחצית השקל תורים ובני יונה בקר וצאן ולא טרח לבק' ראם ויחמור:

    ומשפט. יסורין:

    לא יענה. הבריות יותר מדאי וכן לא יענה הצדיק יותר מדאי במה שא"א כי אם איש כמתנת ידו:

    מלבי"ם

    שדי לא מצאנוהו, זה עצמו מה שלא מצאנו והשגנו את שדי, שהוא הנהגתו עם בריותיו ודרך השגחתו, זה העדות כי שדי זה הוא שגיא כח, עד שלכן אין איש מכיר את ענינו ומשפט ורב צדקה לא יענה, זה עצמו מה שלא יענה ולא יודיע דרך הנהגתו ומשפטו, זה עצמו הוא האות שהנהגתו מלאה משפט וצדקה, דהיינו שלפעמים יעשה בדרך משפט, שהוא נערך לפי מעשה בני אדם, ולפעמים יעשה בדרך צדקה העליונה, שלא תביט על המעשה ויעשה חסד בצדקתו וחמלתו, והנהגה זו רב מאד, ובכל זה לא יענה ולא יודיע דרכו, כי הכל בפלס החכמה העליונה הנשגבה מדעת אנוש:

    רלב"ג

    שדי לא מצאנוהו וגו'. הרצון בו שדי אשר לא מצאנוהו ולא נוכל להשיג אותו הוא שגיא כח ושגיא משפט ושגיא לעשות רב צדקה ולא יעשה רע ויענה האנשים כאמרו כי לא ענה מלבו:

    יראה. ישגיח או יהיה הרצון בו יכבד וישא פנים ויחניף:

    ביאור דברי המענה. אחר אשר ענה אליהוא שלשה מענים במספר מה שהשיבו אליפז ובלדד וצופר אל איוב או כמספר המענים שאמר איוב שלא ענוהו חביריו על אחד מהם וראה שאין איוב עונה אליו הוסיף אליהוא להשיב על דברי איוב וטענותיו ואמר המתן לי מעט ואגידך האמת כי עוד לי דברים וטענות בעבור הש"י לבאר שהוא משגיח באישי האדם הדבקים בו, אשא דעי מעניינים רחוקים ואתן צדק לפועלי, ואמנם אמר זה כי ההקדמות אשר יבאר מהם זה הדרוש הם רחוקות כמו שיתבאר, אמנם שדברי אינם כוזבים זה ממה שיתבאר ממה שאתה מודה בו וזה שאתה מודה בשם שהוא שלם הדיעות ר"ל שהוא יודע נימוס הנמצאות וסדורם בשלמות לפי שהוא פועל אותם ובהיות הענין כן הנה יתבאר שאין הש"י מואס האדם עד שלא יהיה משגיח בו מצד היותו מואס אותו כמו שאמרת מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך וזה שהש"י הוא רב הדעות והאדם הוא רב כח השכל הדיעות כי הוא כחיי על השגת זה הנימוס אשר לנמצאות ולזה הוא מבואר מזה הצד שיש לו יחס מה אל הש"י מזה הצד ובפרט כאשר ישתמש בכחו זה ויוציאהו לפועל ובהיות הענין כך אין ראוי שימאסהו הש"י ואולם היתה זאת ההקדמה רחוקה כי הידיעה תאמר בש"י ובנו בשיתוף השם ר"ל בקודם ובאיחור, ולזה הוא מבואר שהש"י לא ישתדל להחיות הרשע לא החיים הנפשיים ולא הגופיים אמנם שלא יחייהו הנפשיים הוא מבואר וזה שאי אפשר שתגיע הצלחת הנפש לרשעים ולא יחייהו ג"כ החיים הגופיים כי אין בו דבר יהיה ראוי בעבורו שתהיה בו ההשגחה האלהית ויתן משפט העניים העשוקים בזה האופן כי להיות הרשעים משולחים למקרים יתכן שיביא אידם וינצלו מהם, או יהיה הרצון בעניים צדיקים וענוים כי כמוהו ימצאו רבים בספר תהלים וירצה בזה שהש"י יתן משפט הצדיקים הראוי להם בהשגיחו בהם בכל ענייניהם, לא יגרע הש"י מצדיק עינו אבל ישגיח בהם ויצילם מהרעות הנכונות לבוא עליהם ויושיבם עם המושלים העליונים לכסא הקיום והנצחיות ר"ל שיתן להם מקום בין המלאכים ושם יתקיימו לנצח ותגבה מדרגתם מאד, ואם יקרה בטובים שיהיו אסורים בזיקים ובכבלי ברזל או יהיו נלכדים בחבלי העוני והדלות הנה הוא מהש"י להגיד להם פעלם שאינו ישר ושכבר יתגברו פשעיהם אם יחזיקו בזה הפועל ויסתבכו בו, הנה בזה האופן גלה אזנם למוסר כי בזה יוסרו מדרכם הרעה אשר החלו לדרוך בו ואמר הש"י כי מפני זה ישובון מאון, אם ישמעו אל מצות השם ויעבדו אותו יבלו ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים ר"ל שלא יגיעם שום רע כי להדבקם בש"י תהיה השגחתו בהם וישמרם מכל רע, ואם לא ישמעו ויחזיקו בדרכם הרע אשר החלו לדרוך בו יגיעם מהרע שיעברו בחרב בבא יום אידם וימותו בלא דעת ולא יהיה להם השארות נפשיי וזה הוא העונש האמיתי להם, והרשעים אשר לא די להם שלא ישמעו לסור מדרכם הרע אבל ישימו אף לשם ית' ויאמרו כי באפו וכעסו הגיעם מה שהגיע להם לא מצד מעשיהם ולזה לא יזעקו ולא יתפללו אליו כי אסרם, הנה תמות בנוער נפשם וחייתם תמות בהיותם נערים ואמנם אמר זה על דרך אמרו ומקשה לבו יפול ברעה כי מי שהוא בזאת התכונה מהקשאת לבו הוא מוכן לרעות ולמקרים יותר מהאנשים המפחדים וכאילו זאת התכונה תמהר קצו, הנה הש"י יציל העני מרעות רבות בענייו אשר הביא עליו ויגל אוזן הלחוצי' במה שילחצם לשוב אל הש"י וירחמם, ואף היה מסיר אותך בזה הרע אשר הביא עליך מצור ומצוק אל רחב שאין שום צרות תחתיה והיה משים מה שינוח על שולחנך והיא המפה או הכלים מלאים דשן לרוב עשרך והצלחתך אם היית שב אל השם ועובד אותו בכל כחך אבל אתה מלאת דין רשע הדין והמשפט שיסמכו אישי האדם ויסעדו ר"ל הדין והמשפט שבא מהש"י לאישי האדם על האופן שקדם שבו קיום העולם אתה ממלא אותו דין רשע ביחסך לשם ית' עול באלו הדברים וזה בתכלית הגנות ר"ל שיהי' מגיע מסכלותך עד שתשי' הדין והמשפט שיסמכו אנשי העולם ויקיימו דין רשע ועול והיית בזה במדרגת הרשעים שישימו אף ולא ישועו כי אסרם, כי חמת השם פן תסיתך ותכלך בהכאות נפלאות עד שלא יצילך מזה רב כופר ולא יהיה נערך עשרך ללוקחו כופר על המכה ההיא לא זהב ולא מאמצי כח שיש לך לא יצילך, אל תביט והשתדל הלילה בהיות לבך פנוי על משכבך בענין הרעות הבאות לאישי האדם כמו כריתת עמים במקומם, השמר אל תפנה אל מה שיתייחס בו און לש"י כי על זה הדעת בחרת בסבת עוני דעתך וסכלותך ר"ל ששוטטת לבקש ראיות מהחוש על היות החמס נמצא ברעות אישי האדם וכאילו אמר אל תסתכל באלו העניינים שיביאוך לחשוב שהש"י עושה עול באלו הרעות הבאות לאישי כאדס פן יסיתך ויכלך בחמתו במכה אכזרים אשר לא יציל אותך ממנה לא הונך ולא גבורתך, איך תאמר כי באלו הרעות רוע סידור הנה הש"י ישגיב האדם בכחו להצילו מאלה הרעות הנכונות לבא עליו ומי כמוהו שיורה האדם הדרך הישרה אשר בה ינצל מאלו הרעות הנכונות לבא עליו כאשר היה האדם באופן שתוכל להגיע אליו זאת ההשגחה וכאשר לא היה זה כן הנה לא הגיע החסרון מצד הש"י אבל מצד המקבל מי הוא עליון עליו שיבחן דרכו ומנהגו בפעולותיו שיוכל לומר אליו בזה הענין פעלת עולה הלא הוא על הכל והכל ברואים בכחו ולזה ראוי שנתרחק משנייחס אליו עול כי לא נוכל לבחון דרכו ולהשיג אותה עד שנוכל לשים עצמנו שופטים לשפוט שכבר פעל עולה בדבר מה כי נשגבה דעתו מאד וראוי שנייחס מה שירא' ממנו שכבר פעל עולה אל קצורינו וסכלותינו, זכור להשגיא פעל הש"י ולרומם אותו מה שהשיגו האנשים מפליאות פעולותיו בנמצאות הטבעיות מה שכל אדם חזו בו באלו הנמצאות השפלות שנבא באמנת' בהקדמות מיוחסות ומיוחדות ומה שהביט האדם מרחוק בגרמי' השמימיי' שיבא בהם בהקדמות רחוקות כי באלה העניינים תושג משיעור חכמת השם ויושרה מה שאין לו קץ, ואם פעלו הוא כך הנה הוא מבואר שהש"י שגיא ונפלא מאד במציאותו ולא נוכל לדעת שיעור מדריגתו והוא נצחי לא סר ולא יסור ואיך יתכן שיגנה האדם אשר תמול בואו הש"י אשר לא סר ואיך יתכן לאדם שייחס גנות לנמצא אשר הוא בתכלית המעלה והכבוד עד אשר לא תושג מדרגתו, והנה החל אליהוא לספר מנפלאות הש"י ואמר שכבר יגיע מחוזק השגח' השם ונפלאותיו עד שבעת היובש המופלג שיגרע השם וימנע השם נטפי מים אז יעלו אידי' באלו המקומות היבשים שיזל מהם המטר ברבוי עד שירעפו עלי אדם רב וזה בתכלית הפלא, האם יבין האדם איך יהיו מפרשי העב המתחלפי' קצתם מקצת חילוף רב ואופן התהוותו והמון העננים וקולם עד שקצתם יהיה מהם מטר יורד בנחת ומקצת' מטר יורד בזעף ומקצתם קולות וברקים ומקצת' שלג ומקצתם קרח ומקצת' יהיה רוח ומקצתם לא יהיה דבר אך יתפזר ויסור, הנה הש"י פירש בעבור העלאת האידים אורו וניצוצו וכסה אז האיד שרשי הים ולזה הוא נפלא כאשר היו האידים מפועל אחד והוא הניצוץ אשר יהיה מהשמש דרך משל ומחומר אחד על הרוב והוא מי הים איך יקרה שיתחלפו האידים זה האופן מהחילוף, אמנם סידר השם זה בזה האופן כי בעננים ישפוט העמים פעם וייסרם ברעות אשר יבואו להם מצדם ופעם יתן אוכל לרוב באמצעותם וספר תחלה האיד אשר יתהוו ממנו הקולות והברקים למה שיש מהפלא בעניינו, ואמר על העננים כסה אור האיד הקיטורי אשר הוא אור בכח קרוב לפי שהוא מתלהב במעט מהסבה כמו שהתבאר בספר האותות והוא מפוזר ביניהם ויצו השם על האיד ההוא במה שיפגיע חלקיו קצתם לקצת וידבקהו והוא הקור אשר בענין אשר הוא עצור בתוכו כי החלקי' החמי' יברחו מהפכם ויתקבצו בעומק הענן כמו שהתבאר בספר האותות, כאשר הגיד עליו האיד הקר שהוא ריעו מה שהגיד ר"ל שעיבה פני הענן ועצר בתוכו האיד הקיטורי בדרך שלא יוכל לעלות ולצאת אז יהיה קנין אף וכעס על האיד העולה בהתקבץ חלקיו ויבקע הענן ויצא ויתלהב מדי צאתו מהענן וזהו הכעס על דרך משל, אף מזה המקרה יחרד לבי ויתר ממקומו, שמעו שמוע בחוזק קולו והדבור אשר יצא מפיו ר"ל הרעם שהוא נפלא וחזק עד שתחת כל השמים הוא מתיישר ללכת ולהשמע, ואורו הוא הברק יתנועע וירד על כנפות הארץ וזה ג"כ פלא כי מדרך האש הוא שיתנועע למעלה, ואחרי הברק ישאג קול הרעם ירעם בקול גאונו ולא יאחרם ר"ל הקולות שלא ישמעו אחר הברקים בזמן מועט כאשר היה קולו בזה האופן שיהי' נשמע וזה כי הסבה ברעם והברק אחד כמו שנזכר בספר האותות אבל כי הרעם ישמע אחר הברק זמן מה לפי כשהיה מקום הברק והרעם סמוך לאופק שיראה הברק ולא ישמע הרעם לרחקו ממנו כי תכלה התנועה ממקום ההכאה אשר תחדש הקול עד חוש השמע והוא תהיה בזמן בהכרח והנה יקרה כשהיה מקום הברק והרעם סמוך לאופק שיראה הברק ולא ישמע הרעם לרחקו ממנו כי תכלה התנועה קודם הגעתה אל חושינו ולזה אמר שכאשר ישמע קול הרעם לא יהיה השמעו מאוחר מאד מהראות הברק, ירעם אל בקול זה הענין נפלאות עושה גדולות ונפלאות אשר לא נוכל להשיג, הנה פעם יוצא מהאיד שלג וירד השלג בארץ ופעם יהיה ממנו גשם מטר ר"ל שאינו יורד בתוקף גדול ופעם יהיה ממנו גשם מטרות עוזו ר"ל שיורד בתוקף גדול וכבר התבארו ר"ל שיצא סבות כל זה ואפשר שנאמר שהרצון באמרו וגשם מטר וגו' שפעם יצא ממנו גשם מטר ר"ל שלא יהיה המטר היורד מחלקי הענן מתחלף קצתו לקצתו ופעם יצא ממנו גשם מטרות עוזו ר"ל שיצא ממנו מטרים מתחלפים עד שיורד מקצת חלקי הענן מטר גס ומקצתו מטר דק כמו שיקרה הרבה פעמים בעננים אשר ירד מהם הברד, ויהיה הגשם בתוקף כל כך עד שיסגור בעד כל אדם עד שלא יוכל לצאת ולדעת בכל אנשי מעשהו ר"ל שיכירו מה הם עושים ואיפה הם, וגם החיה תחבא מרוב הגשם ותשכון במעונותיה, ולפעמים תצא מחדר הענן הסופה ר"ל הרוח החזקה וזה בהיות האיד הקר מתדבק עם החם ויבקש זה לרדת וזה לעלות ויתהוה מזה הרוח כמו שנזכר בספר האותות והנה מקום אשר הוא מזרים ר"ל שהוא סיבת הזרם והשטף אשר יתחדש מהאיד והוא החלק היותר קר מהאויר כמו שהתבאר בספר האותות וכבר יהיה ממנו ההתקר' אשר יהיה בקצת חלקי זה האיד העשני והאיד העשני וההתקר' ההוא הוא סבת הרוח כמו שהתבאר בספר האותות וזה פלא שתהי' הסבה אחת בעינה ופעם תסבב הלחות והשטף ופעם תסבב הוית הרוח אשר הוא מייבש, מרצון אל יתן מקצת האידים קרח ויתן רחב המים שנעשה מהם הקרח במקום מוצק וצר והוא הקרח והכפור וקראו רחב מים לפי שהוא מתהווה מהטל והוא יורד ברוחב עד שאינו יורד טיפות אבל הוא כמו לחו' שיתלחלח האוי', אף ברי יטריח עב לברירה ולפיזור ר"ל שלא יצא ממנו שום דבר אך יותר ויתפזר ויפיץ ענן אורו ואולם אמר ענן אורו לפי שהיותר נכון שבעננים שיקרה בהם זה הם העננים רבי האיד הקיטורי אשר הוא נקרא אור כמו שקדם כי ליובשו יקרה לו שיתפזר מניצוץ השמש קודם שיתהוה ממנו המטר, ובכלל זה הענן מתהפך מסבותו בתחבולות השם הנפלאות עד שיהיו ממנו כל אלו הדברים המתחלפים אשר זכרנו והסבה בזה כדי שיפעלו כל אשר יצוה הש"י על פני תבל ארצה, פעם להזיק כמו הברקים שימותו האנשים באש הנופל בהם או המטר כשיהיה מזיק ופעם להכרח ארצו להצמיח מוצא דשא ופעם ימציאהו לחסד ר"ל ליתרון הטוב ואם אינו צריך לצמחים, האזינה זאת איוב עמוד והתבונן נפלאות אל התדע הסבה איך גזר השם על העננים שיסודרו מהם אלה העניינים בזה האופן, הידעת מה הסבה אשר קבל בה האור והתלהבות האיד הקיטורי הנעצר בעננו, האם תוכל לדעת על אופני מפלשי עב אשר יתחלפו לכמה גוונים נפלאות השם וחכמתו בהם, הידעת למה יהיו בגדיך חמי' כאשר תשקוט הארץ מפאת דרום ר"ל כשלא יהיה השמש מתנועע בפאה הדרומי' ותהי' תנועתו במזלות הצפוניות כי אז יהיה החום בחלק המיושב והנה בידיעת סבת זה החום בקרבת השמש מהפיאה הצפונית מהקושי מה שלא יעלם למי שעיין בטבעיות וכבר ביארנו זה בביאורינו לחכמה ההי' והשלמנו הסבה בזה בחמישי מספר מלחמות ה', האם תרקיע עמו השמים שהם חזקים בתכלית החוזק עד שלא יתפרד דבוקם בשום פנים והם ספירים כמו הראי הנתך ר"ל הזכוכית שיעבור האו' בו אתה איוב שחושב להתווכח עם השם הודיענו מה נאמר לו כשנתווכח עמו בזה הענין הנה לא נוכל לערוך דברים כנגדו מפני חשך והסכלות כמו שלא יוכל להתווכח מי שלא ידע דבר בחכמה אחת עם היודע בחכמה ההיא, איך נוכל לדבר עמו היסופר, לו כי אדב' בדרך שיענני וישלם ההתווכחו' ביני ובינו ואם אמר איש דברי ריבות אל השם והתווכח עמו כאשר היה מבולע ונשחת במכו' ומכאובים עד שאתה תחשוק להתווכח עמו והוא כאילו אמ' הנסה איש מכאובות להתווכח עם השם ויענהו עד שאתה תכסוף לזה התווכחות, ושב עתה לבאר אופן אחר מענין האידים והוא שבקצת העתים יהיה הענן חזק עד שלא יראה האור אשר הוא בהיר וזך בשחקי' ר"ל שאין סיבת העדר האור שילקה הככב כי הוא בהיר בשחקים אבל רבוי העננים יהיה סבה שלא יראה האור עם חזקו ועם כל זה לא יהיה מהם מטר אבל תעבור הרוח ותטהר העבים ותפזר' או תוליכם אל מקום אחר ובזאת הסבה ישלם על הרוב ענין המטר ולזה זכרו לפי שבו מן הזרו' אם נייחס זה הפועל אל הרוחות לבד כמו שזכרנו במענה השני מזה הספר, מצפון זהב יאתה ר"ל שיבואו ממנה רוחות מפזרות האידים ומטהרות האויר ומזככות אותו כזהב וזה כולו בעבור פועל הש"י אשר הוא נורא הוד ואפשר שנאמר שהרצון בזה כי מפאת צפון לפי ששם הישוב יבא דעת יקר ונכבד כזהב על הש"י שהוא נורא הוד כי שם הבעלי חיים והצמחים אשר בבריאתם מהחכמה הנפלאה והעוצם להמציא באחד אחד מהם כל מה שאפשר בו מהכלים אשר ישלם בהם מציאותם וישמ' הזמן האפשרי בהם עד שנוכל להשיג מזה דבר יקר ונכבד מהש"י, ובכלל הנה יראה ממה שברא אותו באלו הנבראים כי שדי אשר לא מצאנוהו ולא נוכל להשיג מדרגתו הוא שגיא כח לעשות משפט ושגיא כח לעשות רוב צדקה וחסד לפי שלא יקצר מהמציא באחד אחד מאלו הנבראים מה שיצטרך אליו במציאותו ולא יקצר ג"כ מהמציא באחד אחד מהם מה שאפשר שימציא בהם על צד היותר טוב ולא יענה ר"ל שלא יעשה רע כי אנחנו נראה אותו משתדל בכל עוז באלו הנבראים להגיע הטוב אליהם והוא על דרך אמרו כי לא ענה מלבו, או יהיה אומרו לא יענה שמרוב כחו לא יאחר עשיית המשפט ורוב הצדקה אבל יעשהו תכף בהמצא המקבל בזול' איחור, לכן יראו ממנו האנשים כי לא יראה כל חכמי לב שלא ישגיח בכולם להצילם מהרע אבל כאשר ידבקו בו ובעת הדבקות, או יהיה פירוש אמרו לא יראה כל חכמי לב שלא ישא להם פנים ולא יכבדם להחניף אותם אך תכף שתמצא בהם הרעה ייסרם כדי שיעזבו הדרך ההיא כמו שקדם: והכלל העולה מהדברים הוא שאליהוא יבאר שלא ימנע מפני היות האדם פחות ונבזה ביחס אל הש"י היותו משגיח בו אבל הוא יבאר שהוא ראוי שישגיח בו ונניח בביאור זה שתי הקדמות האחת עם היותה מבוארת בנפשה כבר הודה בה איוב והוא שהש"י הוא תמים דעות רוצה לומר שהוא יודע כל המושכלות וזו ההקדמה הודה בה איוב באמרו עמו חכמה וגבורה וההקדמה השנית מחוייבת למי שידע טבע שכל האדם שיודה בה והוא שהאדם כביר כח לב ר"ל שהוא רב ההכנה להשיג המושכלות עד שהוא כחיי על כולם באופן מה ובהיות הענין כן רצוני שהש"י הוא רב המושכלות בפועל והאדם הוא רב המושכלוח בכח והוא מבואר ממה שבפועל שהוא ישלים מה שבכח ויוציאהו אל הפועל כפי מה שאפשר והיתה היציאה אל הפועל במושכלות ימצא בה הפועל והמתפעל אחד באופן מה הוא מבואר שכבר יגיע לאדם בזה האופן התאחדות מה ודבקות בש"י ומה שזה דרכו הוא מבואר שאין ראוי שימאסהו הש"י אבל ראוי שתהיה ההשגחה נפלאה מצד ההתאחדות הדבקות ולפי שזה ההתאחדות הוא מפני מה שהגיע לאדם מהמושכלות בפועל לא מצד הכח אשר הוא הטבעי המיניי הוא מבואר שראוי שתהיה ההשגחה האדם המשכיל מצד הטבע האישיי, ובכאן התבאר שאין הש"י עוזב אישי האדם על צד המיאוס והפחיתות אבל ישגיח במשכילים ממנו ולפי שהרשע הוא ממה שימנע הגעת המושכלות כמו שזכר איוב במה שקדם הוא מבואר שההשגחה לא חהיה ברשעים אבל היו מטרה לחצי המקרים הרעים הנכונים לבא עליהם מצד המערכת ותעדר מהם הצלחת הנפש וזהו עונש המגיע להם על רשעם בעצמות ר"ל העדר מהם הצלחת הנפש ואולם העונש האחר והוא המסרם למקרים הרעים נכונים לבא עליהם הוא במקרה ושנית כאילו כוון מהש"י כדי שיגיע בו רע מוחש לרשעים ונוסרו בהם שאר האנשים ויומלטו מרעתם ואל שני מיני העונש אשר זכרנו רמז אליהו באמרו לא יחיה רשע ר"ל שלא ישתדל הש"י להחיותו החיים הגופיים ולא יחיינו החיים הנפשיים ויורה על זה כי כבר זכר לצדיקים שני מיני הגבול המקבילים לאלו האחד הוא השגחתו בהם אשר ימלטו בה מהמקרים הרעים הנכונים לבא עליהם והוא אמרו לא יגרע מצדיק עיניו והשני הוא הצלחת הנפש והוא אמרו ואת המלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו ובכאן התבאר איוב מציאות היושר באלו העניינים אשר היה חושב איוב שימצא החמס וראוי שלא יעלם ממנו שזאת ההשגחה והשמירה תתחלף לפי התחלף הדבר אשר בעבורו היתה ההשגחה רצוני שכאשר ידבק ויתאחד יותר בש"י תהיה ההשגחה בו יותר וזה מבואר בנפשו למעיין בדברינו אלה והנה יוכיח אליהוא איוב על אשר לא פשפש במעשיו על הייסורין הבאים עליו ולא שב אל הש"י כי הוא יראה שאם היה שהיה איוב צדיק בזה האופן כבר יתכן שיביא הש"י עליו אלו הייסורין על צד ההשגחה להשיבו מהמרי המועט אשר החל להחזיק בו וזה שהצדיקים כאשר החלו להסתבך במרי מה יגיע להם הש"י רעות על צד ההשגחה כמו שקדם וכאילו יגיד להם בזה המכאוב אשר הכאיב' שפעלם אשר החלו להחזיק בו הרע וימנעהו ממנו וזה כי בבא הרע עליהם יפשפשו במעשיהם וישיבו אל לבם במה היתה החטאת הזאת ואם יקבלו תוכחת בזה וישובו אל הש"י יהיו מושגחים ממנו ונשמרים עד שיבלו ימיהם בטוב ושניהם בנעימים ואם לא יקבלו התוכחת ימותו בבלי דעת כי פעולות הרשע מונעות השגת המושכלות בלי ספק ובהיות הענין כן הוא מבואר שאם היה איוב שב אל הש"י היה נצול מאלו הרעות ולהיות הרעות הבאות לאיוב על זה האופן ר"ל על צד ההשגחה להוציאו מהמרי המעטי אשר החל להסתבך בו היה מתרעם איוב והיה חושב היותו צדיק לפי שמה שהשיגהו מהמרי היה מעטי ובלתי מושג אליו ואחר כן גנה אליהו איוב על יחסו העול והרשע לשם ית' בזה הסידור אשר סידרו מפני הרעות שימשכו ממנו ר"ל מהסידור אשר מהגרמים השמימיים לפי שבו ישלם הדין והמשפט שיתמכו העולם ויעמידוהו וזה כי בזה האופן בלבד הי' אפשר שיגיע לרשעים רע מוחש על הרשע והעול שיעשוהו כי השם ית' לא יעשה רע בעצמות כמו שביארנו בפתיחת זה הביאור וכאילו ישלם התיקון המדיני בזה הרע הנופל בזה העולם מן ההכרח ואולם הצדיקים אין להם לירא מאלו הרעות כאשר ישתדלו לדבקה בש"י כפי כחם ואמר אל איוב במאמר כולל שכבר היה ראוי לו להשיג פועל השם מהנפלאות אשר הושגו לאנשים במעשיו ולזה היה ראוי לשפוט שזה הסידור הוא בתכלית השלימו האיפשר ואם נמצא בו חסרון מה הוא לפי מחשבותינו לא לפי האמת וזה שהאיד שהוא ראשית ההוויו' לא יובנו הנפלאות אשר יעשה בו הש"י כ"ש באדם שהוא סוף כל ההוויו' ובכלל כאשר נעיין בנבראיו ראוי לנו לשפוט שהש"י שגיא כח ומשפט ורב צדקה ושהרע לא יבא ממנו על הכוונה הראשונה:

    אבן עזרא

    שדי לא מצאנוהו נדע במעשיו שהוא שגיא כח ושגיא משפט:

    ורב צדקה לא יענה מלבו, כי אם מחסרון המקבל כאשר הזכרתי מעט בתחלת פי' קהלת.

24. (כד)לָכֵן יְרֵאוּהוּ אֲנָשִׁים לֹא־יִרְאֶה כָּל־חַכְמֵי־לֵב

    מצודת דוד:לכן. על כי כל מעשיו במשפט לכן יפחדו ממנו האנשים ולא ימרו פיו כי לא יראה כל חכמי לב ר״ל אף חכמי לב אינם חשובים לפניו ואינו רואה אותם להכיר להם פנים במשפט כמ״ש לא ניכר שוע לפני דל (לעיל לד) כי אין משוא פנים לפניו (העולה מהדברים ההמה כי יאמר שהמקום משגיח אף בפרטות ויבדיל את הרשע מן הטובה הבאה בעולם וכן יבדיל את הצדיק מן הרעה ואם לפעמים יקרה רע לצדיק בהשגחה באה לגלות אזנו למוסר כאשר ינטה מעט מדרך הישר וישיב לאיוב שגם עליו באו היסורים לגלות אזנו למוסר לשוב לה׳ וינצל מדין גיהנם ויתענג בדשן נפשו כ״א היה מתמיד לשבת בשלוה היה בועט בה׳ מרוב כל והיה אבוד לנצח כדור המבול אף יוכיחו על מה לא יכניע עצמו למקום הלא הכל בידו ואין דומה לו ויוכיח על ההשגחה על כי הוא יוצר העין ואיך לא יביט הוא אף יוכיח מנפלאותיו הידועים לנו מה הם עוד הנעלמים אף ישוב לאיוב לומר הלא ידעת מה מטבעיות ומדוע לא תדע יתר הדברים אלא ע״כ הכל ממנו בהשגחה ואין לדעתם ולזה אין להרהר אחר מעשיו כי קצרה דעת האדם להבין מעשה ה׳ והנהגתו):

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    לכן יראוהו אנשים. מלהתווכח אליו (כי) לא יראה כל חכמי לב. המתחכמים אליו כי אין חכמתם בעיניו כלום ורבותינו פירשוהו על איוב שאמר לו אליהוא לפי שהיית מטיל אימה יתירה על דורך חנם לפיכך לא זכית להתקיים לך בנים חכמי לב:

    מלבי"ם

    לכן יראוהו אנשים, ומצד זה בעצמו ייראו האנשים מפניו מצד שלא יראה כל חכמי לב, כי כולם כאין לפניו ואין משיגים מהנהגתו כמר מדלי, ומצד החכמה הנשגבה הצפונה בהשגחתו יש מקום לבחירה ולשכר ועונש ויש מקום ליראת הרוממות, כי זה העד על גודל טובו ורב תבונתו, עד שאין טענה ממה שהעלים דרך הנהגתו מבני אדם, שיש בזה חכמה נעלמה, וזה עצמו הוא העד על גודל חכמתו וגדולתו ויכלתו:

    אבן עזרא

    לכן יראוהו אנשים והוא לא יראה אפילו חכמי לב, כעניין הן גוים כמר מדלי. ורובי המפרשים יפרשו: יראה שישוב על כל חכמי לב, והעניין יראוהו ואם לא יראוהו.