איוב פרק ל״ו

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וַיֹּסֶף אֱלִיהוּא וַיֹּאמַר

   מצודת דוד:ויוסף. על כי כבר השיב על כל אשר התלונן איוב אמר ויוסף כי לא בא עתה רק להוסיף דברים לחזק מאמריו הראשונים:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, רלב"ג

   רש"י

   ויוסף אליהוא. ראיתי בטעמי רבי משה הדרשן שלפיכך אמר ג' מענות כנגד ג' ריעי איוב וזה רביעי לפיכך נקרא תוספת:

   רלב"ג

   ביאור מלות המענה:

2. (ב)כַּתַּר־לִי זְעֵיר וַאֲחַוֶּךָּ כִּי עוֹד לֶאֱלוֹהַּ מִלִּים

   מצודת דוד:כתר לי. לבל יחשוב איוב שכבר השלים כל מאמריו ויבוא הוא להשיב מה לזה אמר עוד המתן לי מעט זמן ואגיד לך אמרים כי יש עוד עמדי מלים בעבור אלוה ובמקומו:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כתר. ענין המתנה כי ולתורתו איים ייחלו (שם מב) ת״י יכתרון:

   זעיר. מעט עמו זעיר שם (שם כח):

   ואחוך. ואגיד לך כמו אחוך שמע לי (לעיל טו):

   רש"י

   כתר לי זעיר ואחוך. כולו ל' ארמי הוא הוחל לי מעט ואגידך, כתר ל' הוחל כאשר תירגם יונתן ולתורתו איים ייחלו (ישעיהו מ״ב:ד׳) יכתרון:

   לאלוה. לבאים במקומו:

   מלבי"ם

   כתר לי זעיר ואחוך, עד עתה דבר בדרך הוכוח, עתה חוה לו הסבה האמתיית מה שגרם לו כל היסורים האלה, אשר כבר ידענו זה מן הספור הנזכר בתחלת הספר שזה היה ענין נסיון, ובאר דבר הנסיון בפרטיות, שהוא לבחון ולגלות כל השלימות שיש בכח נפש האדם ולהוציאה מן הכח אל הפועל, שלפעמים יעמוד האדם בנסיון העושר ולא יעמוד בנסיון העוני, שכ"ז שיקבל טוב וחסד מאת ה' יעמוד בצדקתו ויעבדהו ויאהבהו, אבל אם יגע אליו בשבט מוסר ובחבלי עוני, ימרוד ויפרק עול, והאיש הזה אינו שלם בכל הצדדים, ולכן ינסהו ויצרפהו בכור עוני לדעת את אשר בלבבו, כמו שנסה את אברהם אבינו ע"ה אם יעמוד בנסיון הגרות והטלטול ובנסיון העקדה, וכשיעמוד בנסיון וישלם בבחינה, אז ישלם בכל הצדדים ויעמוד לפניו במדרגה גבוה מאד, להיות מאוהביו ומלאכיו המתהלכים לפניו, ויען שדברים האלה לא הוציא מאת החקירה האנושית רק ידעם מסוד ה' ליראיו עפ"י האידעען הנטועים בנפשו שלפי שטתו הם אמתיות מונחלות וטבועות בנפש נפש ממקור מחצבה, ירושה לה מאלהי הרוחות בעודה בחביון עוזה, והם קדושים וטהורים אלהיים, לכן אמר ואחוך כי עוד לאלוה מלים, כי מצד האידעען האלה שקראם בשם דעי ודעים, התיצב להתוכח עמו בשם האל, כמ"ש הן אני כפיך לאל (למעלה ל"ו), ולכן ייחס מלין אלה לאלהים, כי הוא הטביע דעים אלה בנפשו להשיג על פיהם את סודותיו ואמתיותיו:

   רלב"ג

   כתר לי זעיר. המתן לי מעט:

   ואחוך. ואגידך:

   אבן עזרא

   כתר לי רובי המפרשים פירשו בו: המתן לי מעט ואומרים: כי כמוהו כתרו את בנימן. ויתכן היות כתרו סבבו כי כתר ועטרה קרובים בעניין, כמו עוטרים את דוד. וכן: מכתיר את הצדיק. וכן: בי יכתירו צדיקים ויהיה פירושו: כתר לי שים לי כבוד מעט.

3. (ג)אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן־צֶדֶק

   מצודת דוד:אשא דעי. אשא קול להשמיע דעתי למרחוק למען ישמעו רבים וכאומר כל הרוצה להשיב יבא וישיב: ולפועלי אתן צדק. אדבר צדק בעבור פועלי ויוצרי:

   עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם, אבן עזרא

   מלבי"ם

   אשא דעי למרחוק, לא אתוכח עמך עתה עפ"י הבחינה והחקירה שהם נולדים באדם מקרוב, ר"ל אחר שנתנה הנפש בגויה, שמאז מתחלת להשיג השגותיה ע"י החושים וע"י הציורים הנקשרים בזמן ובמקום הבחינות המופשטות מהם, רק השגותי עתה הם באמצעות הדעים, שהם האמתיות המונחלות בנפש למרחוק, מעת שהיתה בעולם העליון טרם נתלבשה בגויה, שאז היתה רחוקה מהעולם המוחש הנקשר בזמן ובמקום. ולבל תאמר שהדעים האלה הם שקר ורעיון רוח, כי לפועלי אתן צדק, שא"א שפועל האדם הנחיל בנפשו דעים שקריות, שאחר שהדעים האלה מונחלות בכל נפש וטבועות בה, הנני דן מצדק הבורא שהדעים הם אמתיות שהטביע בנפש, כי א"א שיעשה עולה להטביע בנפשות בריותיו משאת שוא ומדוחים:

   אבן עזרא

   למרחוק הוא המקום שהוא העילה הרחוקה כי העילות הרחוקות רבות כעניין האלהי מקרוב אני ולא אלהי מרחוק. ויש אומרים: שהוא כמשמעו: שישא דעו וישמע למרחוק.

4. (ד)כִּי־אָמְנָם לֹא־שֶׁקֶר מִלָּי תְּמִים דֵּעוֹת עִמָּךְ

   מצודת דוד:כי אמנם. כי באמת אין דברי אמרי שקר ולמען הקניטך כי הדעות המה תמימים ושלמים עמך כאומר הלא אוהבים אנחנו ומה לי להקניטך באמרי שקר אבל האמת אגיד ולזה אשא דעי למרחוק ולא אירא ממי כי לא ימצא מי יכזב אמרי:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   תמים דעות עמך. הנה אתחיל עתה לדבר עמך שאתה סבור שדעתך שלימה:

   מלבי"ם

   כי אמנם לא שקר מלי, ובודאי תאמין שמלי לא שקר מה שאני אומר שיש דעות מונחלות בנפש והם האמתיות הנתונות לה מאלהים פועל הנפשות, כי תמים דעים נמצא עמך, שאידעען האלה נמצאו טבועות גם בנפשך, ואחר שהם מונחלות מה' שהוא תמים דעים, ר"ל שאצלו הדעים האלה הם בתמימות ובשלמות, וא"כ תמים דעים נמצא עמך, והוא האלהות הנמצא טבוע בשורש נפשך:

   אבן עזרא

   תמים דעות עמך הוא המקום כעניין מפלאות תמים דעים והעניין הוא יעיד.

5. (ה)הֶן־אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס כַּבִּיר כֹּחַ לֵב

   מצודת דוד:הן אל כביר. הנה עם כי האל חזק מאד ואין לו יחוס וערך עם מי מ״מ משגיח בשפלים ולא ימאס את התם אם הוא חזק בכח הלב לעמוד מול היצה״ר:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   הן אל כביר. בחכמה וברחמים:

   ולא ימאס. עני:

   כביר כח לב. הוא להתנקם לפיכך לא יחיה רשע:

   מלבי"ם

   הן, עתה מתחיל לפרש הדעים המוטבעים בנפש, יש בך דעים קבועים,

   • א) הן אל, שיש אל בורא כל, שזה טבוע בנפש כל אדם שנמצא אל מחולל כל,

   • ב) שהוא כביר ורב, ר"ל שהוא כולל כל השלמיות וכל הכחות והוא מקור לכולם,

   • ג) שלא ימאס כביר כח לב, האל לא ימאס את מי שכח לבו הוא כביר, את האיש שלבו חזק בכח כביר לעמוד בכל נסיון ולא יתמוטט משלימותו וצדקתו, איש כזה לא ימאסהו ה', באשר הוא מתהלך נכח ה' ומתדמה לשלמותו הבלתי ב"ת, והדומה יאהב את הדומה, וגם זאת היא דעה טבועה בתולדה בנפש האדם:

   רלב"ג

   כביר. רב ההשגחה:

   כביר כח לב. רב הכנת השכל להשיג המושכלות:

   אבן עזרא

   ולא ימאס חנם.

6. (ו)לֹא־יְחַיֶּה רָשָׁע וּמִשְׁפַּט עֲנִיִּים יִתֵּן

   מצודת דוד:לא יחיה רשע. איננו משגיח דרך כלל אבל אם בעת יתן די צורך עניים שפלי הרוח אז יבדיל את הרשע מהם ולא יחיה אותו עמהם:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ומשפט. ענינו דבר הראוי והצורך וכן מה יהיה משפט הכהנים (דברים י״ח:ג׳):

   מלבי"ם

   לא,

   • ד) גם דעה זו טבועה בנפש האדם, שה' לא יחיה רשע, שאחר שהדעה טבועה בנפש שה' הוא מקור הטוב, בהכרח שונא את הרע, וא"א שהרע ימצא מאתו חיות וקיום, שזה דבר הסותר אל האמת הטבוע בנפש,

   • ה) טבוע בנפש האדם שמשפט עניים יתן, כי אחר שדעה טבוע בנפש שלא ימצא חסרון בחק ה' שהוא בתכלית השלמות, אם נאמר שלא יתן להעניים משפט על ענינם הוא עול בחקו, והוא חסרון כי חלילה לאל מרשע ושדי מעול:

   אבן עזרא

   לא יחיה רשע כעניין שנות רשעים תקצרנה.

7. (ז)לֹא־יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת־מְלָכִים לַכִּסֵּא וַיֹּשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ

   מצודת דוד:לא יגרע. ואף כאשר יעלים עין בעון רשעי הדור יבדיל מהם את הצדיק המוחה בידם ולא יגרע עיניו ממנו עד ירום אותו לשבת לפני מלכים בכסא: ויושיבם. ועד עולם מושיב אותם בכסא ויוגבהו עד למעלה:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יגרע. מל׳ גרעון:

   לכסא. כמו בכסא למ״ד במקום הבי״ת וכן ישבת לכסא (תהלים ט, ה):

   רש"י

   לא יגרע מצדיק עיניו. עד אשר עם מלכים יושיבם:

   מלבי"ם

   לא,

   • ו) עוד טבוע בנפש האדם לאמת שלא יגרע מצדיק עיניו, שהשגחת ה' הפרטית נמצאת תמיד עם הצדיק ולא תסור ממנו רגע, שהשגחה נמשכת לפי המעשה, וכפי שיוסיף בצדקותיו ודבקותו בה' כן יחולו בו עיני ההשגחה על כל פרטי פעולותיו, אולם מן ההשגחה הזאת המתמדת יסתבב ענין הנסיון הנזכר, שאחר שישגיח ה' על כל פרטי פעולת הצדיק כמי שמשגיח על בנו יחידו אשר אהבו אהבת נפש, כן יוסיף לבחון ולנסות את צדקותיו על כל הצדדים, ויבחנהו במצרף הבחינה עד כמה תגיע שלימותו ועד כמה יעלהו מעלה מעלה, ומזה נתהוה ענין הנסיון, כי יצוייר לפעמים ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו, שבאם ינשא את הצדיק לשבת על כסא הגדולה את מלכים בגדולה וממשלה, ישבו לנצח בצדקתם, ויגבהו תמיד מעלה מעלה, כי יגבה לבם בדרכי ה', ויהיו תמימים ויתהלכו מחיל אל חיל, ויהיו מעבדיו ואוהביו, ובכל זה יצוייר כי.

   רלב"ג

   יגרע. ימנע:

   אבן עזרא

   לא יגרע מצדיק כעניין: הנה עין ה' אל יראיו.

   ואת מלכים לכסא הוא יקים מלכים לכסא ואם יגבהו ישיבם.

8. (ח)וְאִם־אֲסוּרִים בַּזִּקִּים יִלָּכְדוּן בְּחַבְלֵי־עֹנִי

   מצודת דוד:ואם אסורים. ואם לפעמים יקרה אשר הצדיקים קשורים בשלשלאות היסורים ונלכדין בחבלי עוני:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בזקים. בשלשלאות כמו בזקים יעבורו (ישעיה מה):

   בחבלי. מל׳ חבל ויתר:

   עוני. ענויים ויסורין:

   רש"י

   ואם אסורים. ואם תראה צדיקים שיהו אסורים בזיקים של ייסורין וחליים, או ילכדו בחבלי אוני, בל' גורל ומיתרים נקרא חבלי ובל' דאגה נקרא חבלי יולדה. בחבלי עוני. קודר"ש בלע"ז אינו אלא שחטאו לפניו ובא ליפרע מהם לטובתם לנקותם ולהזהירם לשוב אליו:

   מלבי"ם

   ואם אסורים בזקים, שבאם יורידם ממעלתם ויאסרו בזיקים, אז יתמוטטו מצדקתם ויקראו תגר על ה', ואז ילכדון בחבלי עוני, הגם שלא נלכדו ברשת היצר ע"י נסיון העושר, ילכדו ע"י נסיון העוני ויתמוטטו מצדקתם, ולכן.

   אבן עזרא

   ואם אסורים בזיקים או.

9. (ט)וַיַּגֵּד לָהֶם פָּעֳלָם וּפִשְׁעֵיהֶם כִּי יִתְגַּבָּרוּ

   מצודת דוד:ויגד. ר״ל לא קרה להם כזאת בעבור שאין המקום משגיח בכל עת אבל גם זה בהשגחה באה כי סרו מעט מדרך הישר ויבא עליהם יסורים ובזה כאלו מגיד להם רוע פעלם ופשעיהם אשר הדרך שהמה מתגברים והולכים אף אם ינטה אליהם כמעט קט:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ויגד להם פעלם. בייסורין הללו מודיעם שחטאו לפניו וכל דברי אליהוא תנחומין שלימים היו ולא קינתורין כלומר אל תדאג על יסורין אם צדקת כי לטובה הן לך:

   מלבי"ם

   ויגד להם פעלם, לכן יעמידם בנסיון העוני כדי להגיד ולהודיע להם פעלם ופשעיהם אשר יתגברו בעתיד, בעת הנסיון שאז יפשעו בה', וזה יברר שאינם תמימים בכל צד, כמ"ש החנם ירא איוב אלהים וכו' אולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו וכו':

10. (י)וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר וַיֹּאמֶר כִּי־יְשֻׁבוּן מֵאָוֶן

    מצודת דוד:ויגל. ובזה יגלה אזנם לקבל מוסר וכאלו יאמר להם אשר ישובון מן האון אשר התחילו לאחוז בה ולטובה א״כ יחשב להם:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ויאמר. כי בייסורין ישובון מאון:

    מלבי"ם

    ויגל, ובזה יגלה אזנם למוסר, שעי"ז יודיע להם מוסרו, ויאמר כי ישובון מאון ושיעמדו בנסיון העוני ג"כ למען יתגלה כי עבדו את ה' בלא שום פניה, ויאמר ויודיע להם.

11. (יא)אִם־יִשְׁמְעוּ וְיַעֲבֹדוּ יְכַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב וּשְׁנֵיהֶם בַּנְּעִימִים

    מצודת דוד:אם ישמעו. אם יבינו ע״י היסורים אשר לא טוב עשו וישובו לעבוד את ה׳ כמאז: יכלו. אז ישלימו יתר ימיהם בטוב ושנותם בנעימים כי ישגא אחריתם:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בנעימים. ענין המתיקות והיופי:

    רש"י

    אם ישמעו. ויעבדוהו:

    מלבי"ם

    שאם ישמעו ויעבדו, אם יעמדו בנסיון בעת העוני, ויעבדו את ה' כעבדים העובדים בכל אופן בין אם יתן להם אדוניהם טוב ובין אם יאסרם בזקים, כי יהיו עבדים נאמנים לאלהיהם, אז יכלו ימיהם בטוב וישוב ה' להגביהם ולהשיבם למדרגתם:

    רלב"ג

    ויעבדו. הש"י:

    אבן עזרא

    ישמעו ויעבדו השם.

12. (יב)וְאִם־לֹא יִשְׁמְעוּ בְּשֶׁלַח יַעֲבֹרוּ וְיִגְוְעוּ כִּבְלִי־דָעַת

    מצודת דוד:בשלח יעבורו. יעברו מן העולם בחרב וימותו על כי לא היה בהם דעת להבין הוראת היסורים ולשוב מאון:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בשלח. בחרב כמו מעבור בשלח (לעיל לג):

    מלבי"ם

    ואם לא ישמעו, ולא יעמדו בנסיון, אז בשלח יעברו בשלח וחרב של השטן, ויגועו בבלי דעת, יען שלא ידעו דרכי ה' ונסיונותיו ודברו סרה על ה', כ"ז יגלה אזנם ויאמר להם, ור"ל בעת היסורים מודיע ומגלה אזנם שבנסיון הזה תלוי אשרם והצלחתם אם ישמעו ויעמדו בנסיון ויקבלו היסורים מאהבה:

    רלב"ג

    בשלח יעבורו. בחרב יכרתו:

    אבן עזרא

    בשלח יעבורו בנשק המות ימותו, כמו יגועשו עם ויעבורו:

13. (יג)וְחַנְפֵי־לֵב יָשִׂימוּ אָף לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם

    מצודת דוד:וחנפי לב. אבל הרשעים המחניפים ליצרם למלאות שאלתו ופתויו המה מעלים אף וחמה ולא יצעקו אל ה׳ כאשר אסרם ביסורים כי תולים הכל במערכת השמים וכועסים על רוע הסדור וחושבים שאין מקום לתפלה:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    וחנפי לב. שהם רשעים הם ישימו אף. בבא ייסורין עליהם מחרפים ומגדפים:

    ולא ישועו. לפניו בתחינה:

    כי אסרם. כשהוא אוסרן בייסורין לפיכך לא ירפאם:

    מלבי"ם

    וחנפי לב, אמנם אלה שלא היו צדיקים גמורים ולא היה לבם כברם, כי לבם היה מלא חונף וזיוף, ולא עבדו בעת העושר רק מתקות גמול ומצד שהיה להם כל טוב מאת ה' לא באמת ובתמים, הם ישימו אף וקצף, על כי אסרם ביסורים ויתלוננו על מדותיו ועל דרכי הנהגתו כמו שעשה איוב, ולא ישועו לקרא לה' לישועה על מה שאסרם בחבלי עוני, כי בהפך הם משימים אף ע"ז.

    רלב"ג

    לא ישועו. לא יתפללו:

    אבן עזרא

    ישימו אף כמו יוסיפו אף והוא מן ישים.

14. (יד)תָּמֹת בַּנֹּעַר נַפְשָׁם וְחַיָּתָם בַּקְּדֵשִׁים

    מצודת דוד:תמות בנוער. ולכן תמות נפשם בימי נערותם: וחיתם. נפשם החיוני תצא מהם בין הקדשים ר״ל במיתה מנוולת כמותם ושוה להם:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בקדשים. הם המזומנים למשכב הזנות כמו ולא יהיה קדש (דברים כג):

    רש"י

    תמות בנוער. ובשינוק שעליהם נפשם:

    מלבי"ם

    תמות, עי"כ מאבדים בין חיי הנפש בעוה"ב כי תמות בנער נפשם, ובין חיי הגוף כי חיתם תמות בקדשים:

    רלב"ג

    וחייתם בקדשים. ונפשם בהיותם נערים שאז ראויי' להיות' קדשים מפני רתיחת הטבע אז:

    אבן עזרא

    בקדשים מענין הכפל תתברר זאת המלה.

15. (טו)יְחַלֵּץ עָנִי בְעָנְיוֹ וְיִגֶל בַּלַּחַץ אָזְנָם

    מצודת דוד:יחלץ. הנה באמת עוני היסורים לטובה תחשב כי המעונה ביסורים הנה בעבור העוני יחלצו המקום מדין גיהנם הקשה יותר ועוד כי בלחץ היסורים יגלה אזנם לקבל מוסר למען ישובו ולא יחטאו עוד:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    יחלץ. יוציא וישלוף כמו חלוץ הנעל (שם כה):

    בלחץ. ענין הדחק כמו ולחצו אתכם (עמוס ו):

    רש"י

    יחלץ עני. את העני השם עצמו רש בדבר תחנונים יחלץ מגיהנם בשביל עניו שהביא עליו:

    ויגל בלחץ אזנם. בלחץ שהביא עליו מגלה את אזנו לאמר שוב אלי:

    מלבי"ם

    יחלץ עני, אמנם את העני שהוא מי שיכניע א"ע לפני ה' ולא יקרא תגר, אותו יחלץ ה' בעניו, ר"ל ע"י עניו והכנעתו יחלצנו מן היסורים, ובעת הלחץ יגל אזנם, ויודיעם האמתיות ודרכי הנהגתו שכולו טוב וחסד:

    רלב"ג

    יחלץ. יציל:

16. (טז)וְאַף הֲסִיתְךָ מִפִּי־צָר רַחַב לֹא־מוּצָק תַּחְתֶּיהָ וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דָשֶׁן

    מצודת דוד:ואף הסיתך. אל מול איוב יאמר דע שאף אותך הסיתו היסורים לשוב לה׳ להצילך מדין גיהנם אשר פיה צר ודחוק לשמור חומה ותחתיה רחב לא צר ודחוק להצביר עשנה בה לצער הרבה: ונחת. מה שיהיה מונח על שולחנך יהיה מלא דשן ושומן ור״ל ועוד תתענג בתענוג הנפשי בעוה״ב:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הסיתך. מל׳ הסתה ופתוי:

    מוצק. צר ודוחק כמו ורוחב מים במוצק (לקמן לז):

    רש"י

    ואף. זאת עוד גדולה עשה לך ביסורין הללו הסיתך והדיחך מגיהנם שפיה צר ותחתיה רחב:

    לא מוצק. כדי שיהא עשנה צבור לתוכה ולא עוד אלא שתזכה לעולם הבא ונחת שלחנך מלא דשן:

    מלבי"ם

    אחרי ההוצעה הזאת השיב המתוכח פניו אל איוב לברר כי כן קרהו, ושזה עצמו היה סבת יסוריו שהיה ענין נסיון, והראה לו שהצדק עם ה' בזה כי באמת לא עמד בנסיון, כי ע"י נסיון היסורים נתברר שלא היה תמים ועובד מאהבה, עז"א ואף, ר"ל אף לך קרה כן, כי גם אם הסיתך מפי צר רחב לא מוצק תחתיה, שע"י שהיה לך כל טוב וע"י שהיה לך רוחב, זה ציור על רוב הרחבה שהוא הפך הצרה, והרוחב הזה לא היה מוצק תחתיו, כי לפעמים יש לאדם רוחב שתחתיו יש מוצק וצוקה, דהיינו שיהיה לו עושר וכל טוב בחיצוניותיו אבל בלבו י"ל צוקה פנימית ולבו מלא עצב, (שזה ההבדל בין צרה וצוקה, שהצרה היא הצרה החיצונית שהפוכה היא הרוחב, והצוקה היא צוקת הנפש הפנימית, ולפעמים י"ל להאדם רוחב חיצוני, שביתו מלא טוב, אבל תחת הרוחב נמצא צוקה פנימית, שרוחו הפנימי מלא עצב ויגון והשקט לא יוכל), ואתה היה לך כל טוב ועושר ורוחב חיצוני וגם לבך היה מלא שמחה ושלוה פנימית, ונחת שלחנך היה מלא דשן שזה ציור על רוב הטובה, ודבר זה מה שהיה לך רחב בלא צוקה ושלחן מלא דשן זה הסית אותך מפי צר, ר"ל שעי"ז היית ירא אלהים וסר מרע, ולא היה פתחון פה להצר והשטן לקטרג עליך על רוע מעשיך, כי לא נמצא עולתה בך:

    רלב"ג

    הסיתך. הסירך מזה הענין ויסיתם אלהים ממנו:

    מפי צר. מפי הצר והמצוק ר"ל שלא תהיה בפיו למאכל:

    מוצק. הוא מענין מצוק:

    ונחת שולחנך. ומה שיורד בשולחנך:

    אבן עזרא

    ואף הסיתך כמו הסירך כמו: ויסיתם אלהים ממנו.

    צר כמו: צר ומצוק.

    רחב אל רחב שאין מוצק תחתיה, שאין בו מוצק והוא דרך משל, כי רחב הוא הקו הסובב העגולה ומוצק הוא הנקודה.

    ונחת שלחנך ומה שתניח בשולחנך וזה עשה לך המקום.

17. (יז)וְדִין־רָשָׁע מָלֵאתָ דִּין וּמִשְׁפָּט יִתְמֹכוּ

    מצודת דוד:ודין רשע. ואף אם נתמלאת מדין יסורים הראוי לרשע מה בכך הלא לטובה תחשב כי הדין והמשפט הבאים עליך הם יסעדו אותך להנצל מדין גיהנם ולהתענג בעוה״ב:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    ודין רשע מלאת. ואם נתמלאת ביסורי הרשעים הדין והמשפט הם הייסורין הם יתמכו לך לעתיד מגיהנם ויש לך לקבלם באהבה:

    מלבי"ם

    ודין, אבל באמת דין רשע מלאת כשבאו עמך לעומק הדין, בעת שבאו בני האלהים והשטן להתיצב על ה' אז מלאת דין של הרשע שהוא השטן המקטרג עליך לאמר החנם ירא איוב אלהים, כי טען עליך שיש אפשריות שתתמוטט מדרך הטוב ודין ומשפט יתמוכו, והדין והמשפט שהם מחויבים להשקיף על כל הצדדים וכל אופני המשפט, הם תמכו את דין הרשע, ואת הקטרוג אשר קטרג עליך לאמר.

    רלב"ג

    מלאת. פעל יוצא אע"פ שהוא מבנין הקל וכמוהו ומלאו את המקום הזה דם נקיים:

    אבן עזרא

    ודין רשע מלאת ותדע כי דין ומשפט יתמכו הכל.

18. (יח)כִּי־חֵמָה פֶּן־יְסִיתְךָ בְסָפֶק וְרָב־כֹּפֶר אַל־יַטֶּךָּ

    מצודת דוד:כי חמה. כי חמת ה׳ חלה עליך ליסרך לשמרך כי פן יסיתך יצרך לבעט במקום בעבור די ספוק צרכך כענין שנאמר וישמן ישרון ויבעט (דברים לב) וכשתהיה ניסת לו ותהיה נשרש בחטא אז אף רב כופר לא יטך מדין גיהנם ר״ל אף בהרבה יסורים לא יהיה פדיון להנצל מדין גיהנם וא״כ מאד טוב לך היסורים כי עתה תהיה נשמר מן היצה״ר:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בשפק. כמו בספק בסמ״ך וענינו די הספיק והצורך:

    כופר. מל׳ פדיון כמו אם כופר יושת עליו (שמות כא):

    רש"י

    כי חמה. גדולה תהיה:

    פן יסיתך. יצרך לדבר דברים:

    בשפק. בשפק זה אשר תשפק ותרב אמריך לאל ומאחר שתעלה החמה רב ממון אל יטך ממנה:

    מלבי"ם

    כי חמה פן יסיתך בספק, שהגם שעמדת בנסיון העושר יכול להיות שהחמה יסית אותך להסתפק בדרכי ה' ולכפור בהשגחתו ולקרא תגר, שע"י שישקה אותך כוס החמה תעלה חמה באפך להסתפק בהשגחה, ורב כפר אל יטך ר"ל הגם שבעת שנתן לך ה' רב כופר, שהוא רוב העושר שנתן לך, (שזה היה נראה כנותן לך כופר ושחד כדי שתעבוד אותו) זה לא הטה אותך מדרך הטוב ועמדת בנסיון העושר, יוכל להיות שלא תעמוד בנסיון העוני והחמה, ויסית אותך אל הספק באמונת ה', כן היה דין רשע וקטרוג השטן עליך:

    רלב"ג

    פן יסיתך בשפק. פן יסירך מן העולם בספק ובהכאה:

    אבן עזרא

    כי יש לך שתפחד מחמה פן יסירך בהכות, והכופר אם היה רב אל יטך.

19. (יט)הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר וְכֹל מַאֲמַצֵּי־כֹחַ

    מצודת דוד:היערוך. וכי יהיה שררתך ערוך ומתוקן מבלי תקדים לה צרה וכל אמיץ כח ותוקף יסורים כי הלא אם תתמיד הטובה תבעט במקום מרוב כל ותאבד עדי עד:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שועך. מל׳ שוע ונדיב ושררה:

    מאמצי. מל׳ אומץ וחוזק:

    רש"י

    היערוך שועך לא בצר. וכי באתה לערוך צעקה שלא תבואך שום צרה ושום מאמצי כח לאונסך אם כן במה יגבה את חובו:

    מלבי"ם

    היערך, ר"ל וא"כ אשאלך עתה וכי תוכל לטעון שיערך ה' וישקף על שועך, מה שהיית שוע ונדיב (או שהיית שועה ופונה אליו) בעת שהיית לא בצר, בעת שלא היית בצרה, כי בהפך שהיה עמך כל מאמצי כח, דהיינו כל הדברים שמאמצים את כח האדם שיעמוד בישרו, שהיה לך עושר ובנים ובריאת הגוף שכולם אמצו כחך להיות איש תם וישר:

    רלב"ג

    שועך. עושרך והוא מענין ולא ניכר שוע לפני דל:

    בצר. זהב מגזירת והיה שדי בצריך:

    אבן עזרא

    היערך שועך הוא ההון ובעל ההון קרא שוע, כמו אם בפידו להם שוע והעניין היועיל שועך.

    ולא בצר והעניין בצר לא יערוך לא השוע ולא כל מאמצי כח. והלא תראה כי לא תשאף לילה והתי"ו לשון נקבה, כמו שמצאנו מקום, במקום אחד לשון נקבה עד שיוריד מאמצי כח ויעלה עמים תחתם.

20. (כ)אַל־תִּשְׁאַף הַלָּיְלָה לַעֲלוֹת עַמִּים תַּחְתָּם

    מצודת דוד:אל תשאף. אל תתאוה צרה חשוכה כלילה אשר באה על העכו״ם להסתלק מן העולם במקומם אשר ישבו בהן והם דור המבול וסדום וחברותיה שבעטו במקום מרוב טובה ונאבדו במקומם ור״ל אל תתאוה לשבת בשלוה בהתמד מבלי שבט אלוה כי פן תאבד כמו העכו״ם האלה:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    תשאף. ענין תאוה וחשק כמו כעבד ישאף צל (לעיל ז):

    לעלות. עניין סלוק כמו כעלות גדיש בעתו (לעיל ה):

    רש"י

    אל תשאף הלילה. כלומר ואין לך לבחור בייסורים אחרים אל תשאף ותתאוה הלילה שבא לאמרפל למצרים ולסנחריב לסלק עמים מן העולם כשהם תחתם במקומם בשלוה כי הם אבדו בעולם הזה ובעולם הבא:

    לעלות. כמו אל תעלני בחצי ימי (תהילים ק״ב:כ״ה) כעלות גדיש בעתו:

    מלבי"ם

    אל תשאף הלילה, שאז בעת ההיא לא שאפת והתאוית שיבא הלילה לעלות עמים תחתם, ר"ל שאז בעת הטובה לא רצית שיסופו עמים רבים ממקומם בלילה אחד ע"י רעש הארץ על ידי רשעתם, כמ"ש ירוע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם, שאמר זה על מה שרצה איוב בעת צרתו שישמיד ה' כל הרשעים בפעם אחד ויסופו עמים רבים במקומם בכליון חרוץ, כמו שטען בסי' כ"ד, שכ"ז דבר בעת צר לו אבל בימי השלוה לא שאף ולא התאוה לזה, וא"כ וכי יערך ה' את שועך בעת ההיא שהיית לא בצר, שאז היית שוע:

    רלב"ג

    תשאף. תביט וחשתדל:

    לעלות. לכרות ומזה הענין כעלות גדיש בעתו:

    תחתם. במקומם:

21. (כא)הִשָּׁמֶר אַל־תֵּפֶן אֶל־אָוֶן כִּי־עַל־זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹנִי

    מצודת דוד:השמר. לזאת השמר מעתה ואל תפנה אל און להרשיע דין שמים כי עד הנה בחרת על זה האון יותר מן ההכנעה למול המקום לומר שהדין עמו מעתה אל תוסיף לעשות כזאת:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מעוני. ענין הכנעה כמו מאנת לענות מפני (שמות י׳:ג׳):

    רש"י

    השמר אל תפן אל און. לדון ולומר היה לו לשפטני ביסורי עניות:

    כי על זה בחרת מעני כי על הייסורין הללו יש לבחור יותר מעניות אדם שנהגו בו כבוד ולמוד בעושר כל ימיו ויעמוד על המקח ואין לו דמים ובוש ושב לביתו בפחי נפש וא"ת איוב עני היה עם הייסורין לא מצינו שאיבד אלא בהמותיו אבל לא כסף וזהב ואפילו איבד בהמותיו עם כסף וזהב טוב לו להיות עני וחולה מהיות תמים והולך בשווקים ואין בידו כלום וכן מפורש במדרש רבי תנחומא מן המקרא הזה כי נוחין היו יסורי איוב מיסורי עניות וכן באגדות הגמרא:

    מלבי"ם

    השמר לבל תפן אל און. שאז בהיותך בשלוה ולא בצר היית שוע להשמר מאון ומדעת מינות ועמדת בנסיון, איך יערך ה' את שועך לדון ממנו על צדקתך, אחר שעל זה בחרת מעוני, הלא עתה מסבת העוני בחרת על זה, לפנות אל און, ולשאוף הלילה לעלות עמים, ולכפור בהשגחה, הלא כ"ז בחרת עתה, ולא עמדת בנסיון העוני, ונתברר שצדקו דברי השטן מ"ש כי חמה פן יסיתך בשפק, וששועך וצדקתך לא היו בתמימות, רק ע"י כופר שנתן לך ה', כי הלא לא עמדת בנסיון ואין לבבך שלם עם ה':

    אבן עזרא

    השמר אל תפן אל און כי על זה שתשמר יותר טוב לך שתבחר אותו בימי העוני, והמקום ישגיב אותך.

22. (כב)הֶן־אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה

    מצודת דוד:הן אל וגו׳. מדוע לא תכניע עצמך למולו הלא בכחו הרב יחזק וירומם את אשר ישר בעיניו אף אין מי כמוהו משליך בשפל המצב את מי שירצה והכל בידו להרע או להיטיב:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מורה. משליך כמו ירה בים (שם טז):

    רש"י

    הן אל ישגיב בכחו. מתוך שכחו גדול ואין להנצל מפניו לפיכך אין כמוהו מורה. כשמורה לחוטא לשוב אליו מתרה קודם מכה לפי שהוא יודע שאין יכול להשמר ממכתו כמו שהיה מתרה בפרעה על כל מכה ומכה הנני ממטיר כעת מחר ברד (שמות ט׳:י״ח) והנני מביא מחר ארבה וכן כולם ובשר ודם כשרוצה להנקם מאויביו בא עליו פתאום שאם יתרה בו יחזור וינצל ממנו:

    מלבי"ם

    הן אל, אחר שבאר לו סבת יסורי איוב ונסיונו, אמר הנה האל ישגיב בכחו, שרוצה לחזק את האדם ולהעלותו ע"י הנסיון למדרגה יותר גדולה, עד שיהיו שוות בעיניו טובות העוה"ז ורעותיו, הצלחה ועוני, בריאת הגוף וכאב אנוש, פרי בטן ושיכול בנים, שבזה יתעלה על ענינים החומריים אל ענין שהוא למעלה מטבע הבשר, ענין אלהי בה יבחנו המתהלכים לפניו באמת, מי כמהו מורה אשר יורה דרך העבודה והתעלות האדם אל האלהים:

    אבן עזרא

    מורה כמו: אשכילך ואורך. ויש אומרים: מי יוכל למרות כמוהו ואיננו נכון בעיני.

23. (כג)מִי־פָקַד עָלָיו דַּרְכּוֹ וּמִי־אָמַר פָּעַלְתָּ עַוְלָה

    מצודת דוד:מי פקד. מי צוה עליו דרכו ללמדו מה יעשה ומי אמר לו פעלת עולה לא כבשר ודם שיש לו יועצים ללמדו מה יעשה וכשעושה מה בלבו יקרה לפעמים אשר יאמרו לו פעלת עולה וא״כ הואיל ואין לו ערך ודמיון מה זה לא תכניע למולו:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    דרכו. הנהגתו:

    רש"י

    מי פקד עליו דרכו. יצוה עליו מעולם את הדרך הזה תלך:

    מלבי"ם

    מי פקד עליו דרכו, הדרך שהשם הולך בה בהנהגת בריותיו לא פקד מי עליו, כי הוא דרך מיוחד נבדל מן דרך הטבע והסדר המערכיי, ומי אמר פעלת עולה, כי הכל בהשגחה ובמדת הדין והיושר והצדק:

24. (כד)זְכֹר כִּי־תַשְׂגִּיא פָעֳלוֹ אֲשֶׁר שֹׁרְרוּ אֲנָשִׁים

    מצודת דוד:זכור. תן דעתך לזכור מעשיו כי בעצמך תגדיל פעלו אשר ראו אנשים ר״ל הידועות והנגלות לכל מגודל השגחתו מלבד הנעלמות והנסתרות אשר לא נדע:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תשגיא. תגדיל כמו כארז בלבנון ישגה (תהילים צ״ב:י״ג):

    שוררו. ראו כמו ישור שחקים (לעיל לה):

    רש"י

    זכור. דרכיו ובהזכירך תשגיא מאליך שבח פועל מדותיו:

    אשר שררו אנשים. אשר ראו אנשים כמו (במדבר כ״ד:י״ז) אשורנו ולא קרוב:

    מלבי"ם

    זכור, מכאן עד סוף המענה הוא כעין חתימה לכל דברי הוכוח, ותוכן דבריו, שנגד מה שחקר איוב ודרש בשכלו על השגות שהם אחר הטבע, כמו על מציאת הנפש והשארותה, ועל שכר הנפש וגמולה, ועל ידיעת ה' והבחירה וכדומה, אמר אליו למה יהרוס לעלות אל האלהים לחקור במה שאחר הטבע אשר שם הערפל והענן, ראה נא תחלה אם תוכל להבין דרכי הטבע הנגלים, אשר אתה רואה אותם בעיניך ומרגישם בחושיך תמיד, ואז תעפיל לעלות ההרה לדרוש על דברים שאחר הטבע, אבל אחר שאראך כי אינך יודע אף דרכי הטבע הנגלים והתמידים, איך תתנשא לדבר על נפלאות הנעלים מן הטבע, זכור כי תשגיא ותגדיל את פעלו אשר שוררו אנשים, דהיינו פעלים הטבעיים הנראים לכל האנשים, וכולם שוררו עליהם שירים וזמירות וספרו ענינם בשיריהם:

    רלב"ג

    שוררו. הביטו והשיגו:

    אבן עזרא

    זכור כל מה שתזכור ותחשוב בפעליו יותר תראה גדולתם, ופירושו תשגיא מן שגיא.

    שוררו ראו כמו אשורנו.

25. (כה)כָּל־אָדָם חָזוּ־בוֹ אֱנוֹשׁ יַבִּיט מֵרָחוֹק

    מצודת דוד:כל אדם חזו בו. הנה כל בני אדם רואים המה בסבתו כי הוא יוצר עין כל אדם והלא האנוש לפי ערכו יביט מרחוק ואיך תחשוב שהמקום לא יראה מה שנעשה בארץ וכענין שנאמר היוצר עין הלא יביט (תהילים צ״ד:ט׳):

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חזו. ראו כמו בלעדי אחוה (לעיל לד):

    רש"י

    חזו בו. בפעלו:

    מרחוק. מיצירת עולם עד עכשיו:

    מלבי"ם

    כל אדם חזו בו, גם דברים הנגלים שחזו בו כל אדם, בכל זה אנוש יביט מרחוק, אין שום אדם רואה הדברים בקרוב לדעת אותם על בורים, רק כמביט דבר מרחוק שאינו רואה רק את צלו לא את עצמותו, ואם את פעליו הנגלים אין אנו משיגים כל שכן וק"ו שלא נוכל להשיג את האל בעצמו, כי.

    אבן עזרא

    כל אדם מי שיש בו דעת יחזה בפעליו.

    אנוש יביט מרחוק על דרך החכמה.

26. (כו)הֶן־אֵל שַׂגִּיא וְלֹא נֵדָע מִסְפַּר שָׁנָיו וְלֹא־חֵקֶר

    מצודת דוד:הן אל שגיא. הנה האל גדול הוא מאוד ולא נדע לשער גדלו ומספר שניו רבו ואין חקר להם כי אין להם תחלה ותכלה ולא יושג א״כ מהותו לא מעצמותו ולא ממספר שניו:

    עוד פירושים על פסוק כו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    מספר שניו ולא חקר. לפיכך צריך לאנוש להביט מרחוק לשאול מה שאירע בראשונים וילמד מהם:

    מלבי"ם

    הן אל שגיא, הלא מתוך פעולותיו ניכר איך גדול הוא ושגיא האל בעצמו, וזה בודאי לא נדע, כי מספר שניו ולא חקר, שהוא בלתי נתון תחת הזמן, ואין אתנו חוש והשגה להשיג דבר אשר הוא למעלה מן הזמן:

    רלב"ג

    שגיא. שגיא כח או יהיה סגיא ונפלא במציאותו:

    אבן עזרא

    ואין חקר לשניו דברו הקדמונים על לשון בני אדם.

27. (כז)כִּי יְגָרַע נִטְפֵי־מָיִם יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדוֹ

    מצודת דוד:כי יגרע. אולם מעט יושג מצד פעולותיו כי לפעמים יחסר נטפי מי המטר עם כי הרבה מטר היה נשפך אל עננו מ״מ בחפצו יכלא את המטר:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יגרע. מלשון גרעון וחסרון:

    נטפי. מל׳ טיפין:

    יזוקו. ענין יציקה כמו ומקום לזהב יזוקו (לעיל כח):

    לאדו. לעננו כמו ואד יעלה מן הארץ (בראשית ב׳:ו׳):

    רש"י

    כי יגרע. כי ירבה כמו ותגרע שיחה (לעיל טו) ויש פותרים יגרעם מן השמים להורידם ארץ:

    ויזקו. הרקיעים את המטר:

    לאידו. לעננו:

    מלבי"ם

    כי יגרע, מביא דוגמא מן המטר והגשמים שהם מפעלות ה', והם דברים המתמידים במציאות והנראים לכל, ובכ"ז אין אדם יורד להבין תכונתם בידיעה ברורה, וכ"ש שאין לנו השגה בנפלאות אשר הם למעלה מן הטבע. והנה הויית הגשמים הם מן האדים העולים מן הארץ והמים, ומתקבצים בעגול הנשימה, וצייר במליצתו שה' יגרע מן הארץ ויאסף נטפי מים, שהם האדים העולים אשר הם יזוקו מטר לאדו, שמהם יזקק ויברר ויתיך מטר אל האדים הנשאים ברקיע:

    רלב"ג

    יגרע. ימנע:

    נטפי מים. הגרת המים וזה בסבת היובש:

    יזוקו מטר לאידו. יזלו מהם לחיות הם בכח מטר ר"ל שיעשו מהם איד לח אשר הוא מוכן להיוח ממנו מטר:

    אבן עזרא

    כי יגרע פעם יגרע נטפי מים.

    יזוקו מטר כאילו יזקק המטר מן האיד העולה, שהוא סבת המטר, כמו: ואיד יעלה מן הארץ.

28. (כח)אֲשֶׁר־יִזְּלוּ שְׁחָקִים יִרְעֲפוּ עֲלֵי אָדָם רָב

    מצודת דוד:אשר יזלו. ולפעמים בהפוך אשר יזלו שחקים מאוצר המים אשר בשמים ממעל עם כי הטבע לא יורה אז על המטר מ״מ ירעפו מאוצרו הטוב בעבור שאלת אדם רב ר״ל צדיק וחסיד בדור השואל על המטר:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    יזלו. יטיפו כמו תזל כטל אמרתי (דברים ל״ב:ב׳):

    ירעפו. גם הוא ענין נטיפה כמו יערוף כמטר לקחי (, שם):

    רב. גדול וחשוב כמו ורבי המלך (ירמיה מא):

    מלבי"ם

    אשר יזלו שחקים, מצייר כי בעלות האדים עד השחקים לפעמים יזלו המים משם בשפע ולפעמים יתחלקו לרסיסים דקים וירעפו עלי אדם רב:

29. (כט)אַף אִם־יָבִין מִפְרְשֵׂי־עָב תְּשֻׁאוֹת סֻכָּתוֹ

    מצודת דוד:אף אם יבין. אף כאשר יבין המקום עת בוא בטבע פרישת העב תחת השמים: תשואות. עת בוא המיית עליית הענן אשר היא כסוכה על יושבי האדמה והוא כפל ענין במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תשואות. ענין תמיה ורעש כמו תשואות חן חן לה (זכריה ד׳:ז׳):

    רש"י

    אף אם יבין. או אם יבין אדם מה יש במפרשי עב, בתמיה:

    תשואות. לשון ערפל סוכתו:

    מלבי"ם

    אף, ידוע מטבע המטר שבעת שהאויר צח אז האדים עוצרים בתוכם את החום וחומר האשיי הנמצא בם שהוא חומר עלעקטרי והחום הזה מפיץ את האדים והם מופרשים ומפוזרים באויר, ולכן השמים טהורים והעננים בלתי נראים כי החום מפזר את הרסיסים, הגם שהם נמצאים באויר וז"ש אף אם יבין מפרשי עב תשאות סכתו, ר"ל שהעב המופרש ומפוזר הגם שהוא עצמו יבין תשאות סוכתו, היינו שהוא יודע ומבין שהוא נמצא באויר ושסוכתו יש לו תשאות וחשך שואה ומשואה ושאון מים כבירים, כי הגם שהעב מופרש ובלתי נראה, בכ"ז הוא נמצא תמיד והוא מבין בעצמו שישנו במציאות, בכ"ז,

    רלב"ג

    מפרשי עב. מיני הפרשיות אשר לעב והרצון בו כי כבר יתחדשו עבים מחחלפים זה מזה עד שמקצתם יהיה מטר ומקצחם יהיה רוח ומקצתם עניינים אחרים כמו שזכר אחר זה:

    תשואות סוכתו. הרצון בסוכתו עננו והרצון בזה המיית עננו והוא הרעם:

    אבן עזרא

    ופעם יבין מפרשי עב, כאילו ישים בינה למפרשי עב כמו הבן להלז את המראה ועניין מפרשי, בעבור שהם נפרשים.

    תשואות סוכתו העניין כפול ועניין סוכתו כמו: ישת חשך סתרו סביבותיו סוכתו.

30. (ל)הֵן־פָּרַשׂ עָלָיו אוֹרוֹ וְשָׁרְשֵׁי הַיָּם כִּסָּה

    מצודת דוד:הן פרש. הנה לפעמים יגביר חסדו ויפרוש על הענן את מטרו הבא מאוצרו הטוב ואת שרשי הים ועמקם יכסה לבל יתמלא הענן מהם כ״א מאוצרו הטוב:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אורו. ענינו המטר וכן כל אור האמור בענין והוא מלשון יורה ומלקוש (דברים יא):

    רש"י

    הן פרש. (על העב את אורו) ושרשי הים כסה בו:

    מלבי"ם

    הן פרש עליו אורו, ע"י שפרש על העב את אורו שהוא אור ואש העלעקטרי, שהוא מאיר ומחמם בתוך העב ומפוצץ חלקי האדים ומפרישם באויר, עי"כ שרשי הים כסה, ר"ל שטפות האדיים והמימיים שעלו מן הים אל האויר, שנקראים שרשי הים, האור כסה אותם, שע"י האור והחום יתכסו האדים, ולא יתקבצו להיות עב וענן כי הם מפורשים ומפוזרים:

    רלב"ג

    אורו. שמשו ומזה צר ואור:

    אבן עזרא

    הן פרש עליו אורו על העב מטרו. ויש אומרים: כי נקרא המטר אור, בעבור המאור הקטן כי בתנועותיו יהיה המטר בצווי הבורא. והנכון בעיני: כי הן פרש עליו אורו כי הוא כמשמעו, כי יפרוש על העב האור.

    ושרשי הים כסה כי בם ידין עמים באור ובמטר.

31. (לא)כִּי־בָם יָדִין עַמִּים יִתֶּן־אֹכֶל לְמַכְבִּיר

    מצודת דוד:כי בם. כי המים הבאים מאוצר השמים אשר בהם היה דן את אנשי דור המבול בהמים ההם עצמן יתן אוכל עד להרבות ועושה שני הפכים בנושא אחד פעם שלחם למחות את כל היקום ופעם יתהפכו לגשמי ברכה עוד יותר ממי המטר הבא בטבע:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    למכביר. להרבות כמו מזער לא כביר (ישעיה טז):

    רש"י

    כי בם. בעבים ידין עמים ייסרם בעצירת גשמי' ברעב וכל מכה, חטאו דור המבול וארובות השמים נפתחו (בראשית ז׳:י״א) אנשי סדום גפרית ומלח שריפה כל ארצה (דברים כ״ט:כ״ב) סיסרא מן השמים נלחמו עם סיסרא (שופטים ה׳:כ׳):

    יתן אוכל למכביר. משם באים מזונות הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טו) משל לנחתום העומד לפני הכבשן נכנס שונאו חות' גחלים וזורק בו נכנ' אוהבו מוציא פת חמה ונותן לו.

    למכביר למי שטפליו מרובים וכבירים וצריך למזונות:

    מלבי"ם

    כי בם, כי ע"י החק הזה ששם בטבע האדים שלפעמים הם מכוסים על ידי האור הטמון בם והאויר נקי מן האדים, ולפעמים תצא החום והאור מהם ויתגלמו ויתעבו וירד המטר עי"כ לפעמים בם ידין עמים, בהעצר השמים ולא יהיה מטר ויהיה רעב בארץ, ולפעמים יתן אוכל למכביר, עת יתקבצו העננים וירד הגשם:

    רלב"ג

    למכביר. לרוב:

    אבן עזרא

    יתן אוכל למכביר מן כביר שיתיקר או למכביר מן בכברה. ורבי משה הכהן אמר: כי זה הפסוק דבק עם על כפים. וזה איננו נכון כלל, כאשר הזכרתי בספר מאזני הלשון.

32. (לב)עַל־כַּפַּיִם כִּסָּה־אוֹר וַיְצַו עָלֶיהָ בְמַפְגִּיעַ

    מצודת דוד:על כפים. כבר יקרה אשר יכסה המטר אשר על העבים והמה כלואים בהם ולא יריקו על הארץ ואח״ז יצוה עליה לרדת בעבור תפלת הצדיק השואל עליה:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כפים. כן יקראו העננים לפי שבתחלה נראה ככף היד כענין שנאמר עב קטנה ככף איש (מ״א יא), או לפי שהם כמו כפה על ראשי בני האדם:

    במפגיע. ענין תפלה כמו ואל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז):

    רש"י

    על כפים. על העננים וכן נשא לבבינו אל כפים (איכה ג׳:מ״א) על שם עב קטנה ככף איש (מלכים א י״ח:מ״ד) ורבותינו אמרו על (חמס) ועון כפי' כסה אור, המטר נעצר:

    ויצו עליה. לבא ע"י מפגיע בתפלה אוהבו של דור וגדול וחכם שבו יגיד עליו לפני הקב"ה צרת הדור וצרכיו:

    מלבי"ם

    על כפים, מפרש איך יהיה בעת שרוצה שירד המטר ויתעבו האדים, בעת שיכסה את האור על כפים, היינו שאור העלעקטרי והחום הנמצא באדים יעלה מהם ויתכסה מהם להיות על כפים, שיעלה החום למעלה מן העננים, ויחלץ מן האדים, ויצו עליה במפגיע, שאז יצוה ה' שיתקבצו האדים ויעננו ענן על הארץ על ידי שיפגעו זה בזה ויתחברו, אז בעת שיפגעו העננים זה בזה:

    רלב"ג

    כפים. עננים ומזה הענין ושכותי כפי:

    כסה אור. הוא האיד הקיטורי שהוא מתלהב בקלוח ובמעט סבה:

    במפגיע. בממשש ופוגש:

    אבן עזרא

    על כפים כסה אור הפך הן פרש עליו אורו, כאילו בכפים כסה אור והכפים הם העננים כמו וסכותי כפי עליך.

    ויצו עליה על השמש.

    במפגיע הוא הגשם של העבים, כאילו פגעו בשמש, בעבור מרוצת העבים.

33. (לג)יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ מִקְנֶה אַף עַל־עוֹלֶה

    מצודת דוד:יגיד עליו רעו. וכבר יקרה אשר הרעם שלו יגיד על המטר ויורה עליה אשר קרבה לבוא והנה קנין האף אשר אנשי הארץ הבעירו חמת ה׳ עולה היא ממעל על הוראת הרעם ומבטלת אותה ולא יבוא הגשם ומכל זה נראה גודל ההשגחה כי פעם הגשמים כלואים ויריקו ע״י המפגיע ופעם מאוד קרבו לבוא והמה נעצרים כאשר יחטאו אנשי הארץ:

    עוד פירושים על פסוק לג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    רעו. מלשון תרועה והוא קול הרעם:

    על. ממעל כמו נאום הגבר הוקם על (ש״ב כג):

    רש"י

    יגיד עליו רעו. ידרוש להם לבדוק להם במעשיה' ולשוב אליו:

    מקנה. וזהו קנין שנקנין בו הגשמים:

    אף על עולה. גם למעלה למעלה (עולה כך) כמו ישובו אל על (הושע ז) או הקם אל (שמואל ב כג) ורבותינו פירשוהו קניין אף וחמה על המגיס דעתו אבל הניקוד שנקד מקנה פתח מוכיח שהוא אינו דבוק לאף שאילו הי' דבוק הי' נקוד קמץ ולא הי' בו פיסוק הטעם שהוא נטעם ברביעי:

    מלבי"ם

    יגד עליו רעו, שאז בהחלץ אור העלעקטרי מן האדים יתהוה הרעם והברק כמ"ש חכמי הטבע, ודבר זה יגיד ויבשר שנשברו העבים וירד הגשם, ומצייר במליצתו כאילו אז יצא קול תרועה שהוא קול הרעם, (שכמו שתצא התרועה מן הקנה האבוב והחלול כן תצא תרועת הרעם) מקנה אף על עולה, התרועה עולה על, היינו שעולה למעלה, מקנה אף, מן הקנה החלול של האף, שנשמע כאלו מתריעים בקנה, והקול נשמע כקול אף וקצף, וידוע שהמשוררים הקדמונים ציירו את הרעם כתרועת אף וחמה העולה למעלה, עפ"ז צייר שרעם התרועה עולה מקנה אף וחמה, וזה מגיד ומבשר את הגשם:

    רלב"ג

    רעו. הוא האיד האחר שהוא רעו וחבירו:

    מקנה אף על עולה. קנין אף על האיד הקיטורי שמדרכו לעלות למעלה:

    אבן עזרא

    יגיד על הגשם.

    רעו כמו תרועתו והוא הרעם כמו וישמע יהושע את קול העם ברעה, אפילו המקנה והעולה כמו עלות עלי ירגישו בעת שיקרב זמן ביאת המטר, וסימנים רבים יש לבני אדם בבקר ובצאן משכיבתם על צד ימין ובשאר החיות.