איוב פרק י״ט

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   פתיחה למענה האחד עשר מענה איוב

   גם על שיטת בלדד לא ערך תשובתו עדיין, כי חיכה להשיב לשלושת הריעים יחד כנ"ל בפתיחה למענה איוב הקודמת, רק התמרמר מאד על מה שמכאיבים אותו בדברים מרים ובחרפה ובוז, שהגם שידבר דבר לא נכון באמונה, אין אדם נתפס על צערו, ורואה הוא שכולם נהפכו לאויבים לו, וכאילו באו להוסיף מכאוב על מכאוביו וירדפוהו כצרים מבלי חמלה, והוא מוסר משפטו לדורות הבאים אשר יצדיקוהו בריבו, ומוסר דין עליהם לשמיים, על אשר ירדפו איש נגוע חולי כמוהו ונכאה לבב למותת, וסיפר צערו וצרתו, ומזהירם שיפחדו מעונש ה' על אונאת דברים אשר יונוהו תחת אהבתם.

   רלב"ג

   ביאור מלות המענה ויען איוב ויאמר:

2. (ב)עַד־אָנָה תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי וּתְדַכְּאוּנַנִי בְמִלִּים

   מצודת דוד:עד אנה. עד מתי תצערו את נפשי ותדכאו אותי באמרי קנתור:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תוגיון. מל׳ יגון:

   רש"י

   (מענה איוב): תוגיון. ל' תוגה:

   מלבי"ם

   עד אנה תוגיון נפשי, מ"ש לו שנפשו תאבד מארץ החיים, כי בכל מ"ש בעונש הרשע כיון על איוב:

   רלב"ג

   תוגיון. מענין יגון:

   אבן עזרא

   עד אנה תוגיון מן יגון.

3. (ג)זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים תַּכְלִימוּנִי לֹא־תֵבֹשׁוּ תַּהְכְּרוּ־לִי

   מצודת דוד:זה עשר פעמים. כי עד הנה ענה איוב חמשה מענות ורעיו השיבו למולם חמשה מענות בדברי קנתור ולזה אמר הלא הכלמתם אותי זה עשר פעמים כי גם מה שלא קבלו מאמריו לכלימה תחשב לו: לא תבושו. איך לא תבושו להעיז פנים למולי ותעשו את עצמיכם כאלו אתם נכרים וזרים ממני ולא ידעתם אותי:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תהכרו. מל׳ נכרי וזר:

   רש"י

   עשר פעמים. עשר פרשיות יש עד כאן:

   תהכרו לי. תתנכרו לי:

   מלבי"ם

   זה עשר פעמים תכלימוני, כי גם אליפז וצופר אמרו לו שהוא רשע שהגם שדברו בסתם על רשע דעלמא. הלא לא תבושו תהכרו לי, תדברו באופן שיהיה ניכר שכונתכם לי, וכל מה שאמרתם בעונשי הרשעים הכל כוונתכם אלי, באשר כל זה קרה לי:

   רלב"ג

   תהכרו לי. תלעיגו לי או יהיה מעניין עזות פנים:

   אבן עזרא

   זה עשר פעמים אמר הגאון רב סעדיה ז"ל: בין בדברי איוב ותשובת חבריו הם עתה עשר פעמים. והנכון בעיני: שהוא כמו ואפו עשר נשים בעבור היות חשבון עשרה סך חשבון.

4. (ד)וְאַף־אָמְנָם שָׁגִיתִי אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִי

   מצודת דוד:ואף אמנם וגו׳. אף אם אפשר שגיתי לעשות הרע הלא אתי לבד תלין משוגתי ר״ל הלא לא ראיתם ממני מאומה רע אולם יוכל להיות שעשיתי הרע ביני לבין עצמי בהצנע ומה לכם עלי כי איך תוכלו לדעת מסתרי:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   שגיתי. מל׳ משגה ושגגה:

   תלין. מל׳ לינת לילה ור״ל בהסתר:

   רש"י

   אתי תלין. אני הוא הלוקח מכות על משוגתי:

   מלבי"ם

   ואף, גם אם אאמין לכם כי שגיתי בדעותי בעקרי האמונה, הלא על זה אין מגיע לי עונש גדול כ"כ כי הלא אתי תלין משוגתי, הלא לא פרסמתי מעולם דעות אלה ברבים והיו רק דברים שבלב ובמחשבה שטעיתי בעיון, ואין מגיע לי על זה עונשים גדולים כאלה:

5. (ה)אִם־אָמְנָם עָלַי תַּגְדִּילוּ וְתוֹכִיחוּ עָלַי חֶרְפָּתִּי

   מצודת דוד:אם אמנם. אשר האמת מה שאתם מגדילים עלי עון כי תוכיחו לברר עלי חרפת עוני מרוב המכאוב הבאה ומזה תשפטו שיש בי עון רב:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אם אמנם. אשר אמנם:

   ותוכיחו. מל׳ הוכחה וברור:

   רש"י

   אם אמנם. אתם נוספים עלי לצרתי ותוכיחו עלי חרפתי מראים ומוכיחים חרפתי על פני:

   מלבי"ם

   אם אמנם עלי תגדילו, ומה שאתם תרצו להגדיל עוני לפי העונש שנענשתי.

   ותוכיחו עלי חרפתי, שמן היסורים עצמם תוכיחו את חרפתי. שמזה תבררו שעוני גדול מנשוא. אין מזה ראיה כי.

   אבן עזרא

   עלי תגדילו נפשותיכם.

6. (ו)דְּעוּ־אֵפוֹ כִּי־אֱלוֹהַּ עִוְּתָנִי וּמְצוּדוֹ עָלַי הִקִּיף

   מצודת דוד:דעו. הנה לא כן הוא אך דעו איה פה המתווכחים עמדי כי אלוה מעוות משפטי אף רשתו אשר סיבב עלי ללכדני היא בעוות לא בעבור עון מה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ומצודו. כעין רשת וכן ונתפש במצודתי (יחזקאל י״ב:י״ג):

   הקיף. מל׳ הקפה וסבוב:

   מלבי"ם

   דעו אפו כי אלוה עותני. שהיסורים האלה אינם כפי הדין רק בעוות הדין ובעול, ומצודו עלי הקיף. תפס הלשון שאמר בלדד כי שולח ברשת ברגליו. ואמר שהקיף עלי מצודו שלא במשפט רק בעוות הדין:

   רלב"ג

   ומצודו. רשתו:

   אבן עזרא

   ומצודו ענינו מצודתו.

7. (ז)הֵן אֶצְעַק חָמָס וְלֹא אֵעָנֶה אֲשַׁוַּע וְאֵין מִשְׁפָּט

   מצודת דוד:הן אצעק. הנה אני צועק על החמס הנעשה לי ואין לי מענה: ואין משפט. אין לי משפט הגמול הראוי:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   אשוע. אצעק:

   רש"י

   אצעק. על חמס ולא אענה:

   מלבי"ם

   הן אצעק חמס. וע"ז עצמו אצעק חמס כי נעשה אתי חמס ועשק. אבל ולא אענה. מצייר כמי שנפלו עליו שודדים בדרך וצועק לעוברים ושבים ואין עונה. ואח"כ אשוע לפני שופטי ארץ לבקש ישועה, ואין משפט:

8. (ח)אָרְחִי גָדַר וְלֹא אֶעֱבוֹר וְעַל נְתִיבוֹתַי חֹשֶׁךְ יָשִׂים

   מצודת דוד:ארחי גדר. עשה גדר בדרך מהלכי ולא אוכל לעבור אף שם את החושך במקום נתיבתו ר״ל לא אוכל להשלים חפצי בדבר מן הדברים:

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ארחי. ועדיין היה לי תקוה שאעבור מפה אל שופטים הגדולים אשר במדינה לבקש משפט מלפניהם. אבל הוא גדר ארחי עד שלא אוכל לעבר מפה. ואחשב ללכת בנתיבות הקטנות של יחידים ועליהם שם חשך ולא אראה את מקומם:

9. (ט)כְּבוֹדִי מֵעָלַי הִפְשִׁיט וַיָּסַר עֲטֶרֶת רֹאשִׁי

   מצודת דוד:הפשיט. הסיר כבודי מעלי ואני לבוז בעיני הכל: עטרת ראשי. ר״ל ממשלתי:

   עוד פירושים על פסוק ט: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   כבודי, עתה צייר מה שעשה לו אחר שלכדו במצודתו, שאז הפשיט את כבודו ועטרת ראשו. הוא מה שלקח עשרו וגדולתו, ואח"כ.

   רלב"ג

   כבודי. הוני:

10. (י)יִתְּצֵנִי סָבִיב וָאֵלַךְ וַיַּסַּע כָּעֵץ תִּקְוָתִי

    מצודת דוד:יתצני. נתץ אותי מסביב ואני הולך נתוץ ולא אוכל להרפא: ויסע. עקר ממני תקותי כמו המסיע לעקור עץ אילן ממקומו אשר לא ישוב עוד למקומו לתקעו שוב כשהיה כן לא אקוה עוד לחזור לקדמותי:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    ויסע. לשון עקירה:

    מלבי"ם

    יתצני סביב. מה שהרג את בניו סביבו.

    ויסע את תקותי כעץ שעוקרים אותו משרשיו. כן עקר תקותו עם השורש. והוא מה שייסר את גופו במכאובים שאין להם רפואה:

    רלב"ג

    ויסע. מעניין נסיעה:

    אבן עזרא

    ויסע כעץ כאשר יוסע העץ ממקומו.

11. (יא)וַיַּחַר עָלַי אַפּוֹ וַיַּחְשְׁבֵנִי לוֹ כְצָרָיו

    מצודת דוד:ויחשבני. יחשב אותי כאלו הייתי מי מצריו ועי״ז ירבה להכות בי:

    עוד פירושים על פסוק יא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויחר. אח"כ גרה עלי את אפו, מציין את האף כעצם מופשט שליח ה'. וה' גירה אותו על איוב.

    ויחשבני, והאף חשב אותי שאני לו כצריו. ועי"כ.

12. (יב)יַחַד יָבֹאוּ גְדוּדָיו וַיָּסֹלּוּ עָלַי דַּרְכָּם וַיַּחֲנוּ סָבִיב לְאָהֳלִי

    מצודת דוד:יחד. כל גדודי המכאובות באו כאחת והלכו בדרך סלולה וכבושה ולא תעה מי מהם בדרך מהלכו והמה חונים סביב לאהלי ולא הלכו להם מיד:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    גדודיו. מחנות:

    ויסלו. מל׳ מסילה ודרך כבושה:

    רש"י

    ויסולו. לשון מסילה:

    מלבי"ם

    יחד יבואו גדודיו. שלח עלי את גדודיו. וכולם יבואו עלי למלחמה.

    ויכבשו את דרכם עלי עד שחנו סביב לאהלי. ורמז בזה אם על גדודי שבא וכשדים שגרה עליו אף ה' בראשונה. אם על ריעיו שהם ג"כ גדודי אף ה' אשר יחשבו אותו כאחד מצוררי ה' המכחישים השגחתו. והמה לוחמים בו בדברים קשים ומרים בקנאתם לה':

    רלב"ג

    גדודיו. גדודי הצרות:

    ויסלו עלי דרכם. באורח הדרוכה והסלולה לרוב ההליכה בה:

    אבן עזרא

    ויסולו מן סלון ממאיר כמו: הנני שך את דרכך בסירים מן כמשוכת חדק. וכן: דרכי סורר מן סירים.

13. (יג)אַחַי מֵעָלַי הִרְחִיק וְיֹדְעַי אַךְ־זָרוּ מִמֶּנִּי

    מצודת דוד:אחי. גדודי המכאוב הרחיקו מעלי את קרובי כי בעבורם יחשבוני לרב פשע: ויודעי. אשר היו יודעי לפנים הנה עתה לא ידעוני והמה אך זרו ונתנכרו ממני:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    זרו. מל׳ זר ונכרי:

    רש"י

    אך זרו. ל' אכזר:

    מלבי"ם

    (יג-יד) אחי. ועל ידי גדודי האף שחונים סביבי אין איש בא אלי אף אחי וקרובי ומיודעי:

    רלב"ג

    זרו ממני. היו כזרים:

14. (יד)חָדְלוּ קְרוֹבָי וּמְיֻדָּעַי שְׁכֵחוּנִי

    מצודת דוד:חדלו קרובי. לבוא אלי לבקרני:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ומיודעי. אוהבי ומכירי כמו ומודע לבינה תקרא (משלי ז׳:ד׳):

15. (טו)גָּרֵי בֵיתִי וְאַמְהֹתַי לְזָר תַּחְשְׁבֻנִי נָכְרִי הָיִיתִי בְעֵינֵיהֶם

    מצודת דוד:גרי. הדרים בביתי ושפחותי: לזר תחשבוני. יחשבו אותי לאיש זר והייתי בעיניהם כאיש נכרי אשר לא ידעוהו מעולם:

    עוד פירושים על פסוק טו: מלבי"ם

    מלבי"ם

    גרי ביתי. מי יתן שלזר תחשבוני כי אני נכרי הייתי שאני בעיניהם כנכרי שבא מארץ רחוקה שאין מכירים אותי כלל מאיזה אומה ולשון אנכי:

16. (טז)לְעַבְדִּי קָרָאתִי וְלֹא יַעֲנֶה בְּמוֹ־פִי אֶתְחַנֶּן־לוֹ

    מצודת דוד:במו פי. אף כי אתחנן לו בפי ואדבר אליו רכות עכ״ז לא ישיב לי:

    עוד פירושים על פסוק טז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    גם לעבדי קראתי ולא יענה, הגם שבמו פי אתחנן לו בכל זה לא ישים לב לתחנוני:

17. (יז)רוּחִי זָרָה לְאִשְׁתִּי וְחַנֹּתִי לִבְנֵי בִטְנִי

    מצודת דוד:רוחי. רצוני בדבר התשמיש זרה לאשתי ולא תאבה לעשותה ואף כי אחנן לה להעמיד פרי בטן מ״מ אינה נשמעת לי:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    רוחי. רצוני כמו הנני נותן בו רוח (ישעיה לו):

    וחנותי. מל׳ תחנה:

    רש"י

    לבני בטני. לאותם שגדלתי בביתי כאלו הם בני:

    מלבי"ם

    רוחי זרה גם לאשתי, וחנותי ותחנוני זרה גם לבני בטני. שהם בני הבנים. או שהיה לו עוד בנים מפלגשים:

    רלב"ג

    וחנותי לבני בטני. הרצון בזה עם היותי חונן אותה מאד הוא בעבור כני בטני ר"ל כדי שאעמיד ממנה בנים או יהיה חנותי מקור כמו השכח חנות אל והרצון בזה שהייתי חונן, אותה בעבור שאעמיד ממנה בנים זר הוא לה ואינ' מתרצת כלל לי ואיפשר שהיו לו עתה בנים כי לא ידענו הזמן אשר היה מעת אבדן בניו עד עת התוכחו עם רעיו ויהיה פירושו ומה שאני חונן בני הוא זר להם:

18. (יח)גַּם־עֲוִילִים מָאֲסוּ בִי אָקוּמָה וַיְדַבְּרוּ־בִי

    מצודת דוד:גם עוילים. אף הנערים מאסו בי וכאשר אקומה לפניהם לכבדם והמה ידברו בי דברי בוז ולא יחשבו כבודי למאומה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עוילים. נערים וכן ישלחו כצאן עויליהם (לקמן כא) והוא מלשון עול ימים (ישעיה סה):

    רש"י

    עוילים מאסו בי. נבזה אני בעיני נערים וכ"ש בעיני שרים:

    מלבי"ם

    גם עוילים. נערים עושים עול גם המה מאסו בי, כי עת אקומה מן הוכוח ידברו בי לאמר. כי:

    רלב"ג

    עויליה. אנשי עול וחמס:

    אבן עזרא

    עוילים נערים, או רשעים בעלי עול.

19. (יט)תִּעֲבוּנִי כָּל־מְתֵי סוֹדִי וְזֶה־אָהַבְתִּי נֶהְפְּכוּ־בִי

    מצודת דוד:תעבוני. כל אנשי עצתי תעבו אותי: וזה. כ״א מהעומדים פה לפני אשר אהבתי מעולם הנה נהפכו עלי לאויבים ויחרפו אותי:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נהפכו בי. נהפכו עלי וכן הבהמה אשר אני רוכב בה (נחמיה ב׳:י״ב) ומשפטו עליה:

    מלבי"ם

    תעבוני כל מתי סודי. ידברו עלי גנאי. אשר כל מתי סודי שהם שלשת ריעי תעבו אותי כי דברו אתי קשות. וגם זה הריע אשר אהבתי, שהוא בלדד שהיה נחשב לו לאוהב יותר מכולם (כי בוכוח הראשון לא החליט בלדד עליו שחטא כמו שהחליטו אליפז וצופר) ועתה.

    מתי סודי וזה אהבתי, כולם תעבוני ונהפכו בי לאויבים:

    אבן עזרא

    וזה אהבתי זה שאהבתי כולם נהפכו בי.

20. (כ)בְּעוֹרִי וּבִבְשָׂרִי דָּבְקָה עַצְמִי וָאֶתְמַלְּטָה בְּעוֹר שִׁנָּי

    מצודת דוד:בעורי. לגודל הרזות דבקה עצמי בעורי ובבשרי ועל כי נשאר מעט מן הבשר נדבק העצם גם בהעור: ואתמלטה. אין מתום בבשרי וכולו מוכה ונגוע ורק נמלטתי מן הלקוי בהבשר הדבוק בשורש השנים הדומה לעור:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    דבקה עצמי. שאני כחוש מעובי בשרי:

    בעור שיני. כל בשרי היה לקוי בשחין ובתולעים חוץ מחניכי שיניו:

    מלבי"ם

    בעורי ובבשרי דבקה עצמי. עצמי דבקה בצד אחד בעור (כי אזל הבשר שבין העצם לבשר). ובצד אחר דבק אל בשרי. שהוא בשר של איברים הפנימים שנסרכו אל העצמות. ועי"כ ואתמלטה בער שני. אתמלט ואפליט ואקיא את מאכל שני. ואני כבהמה וכבעיר אשר תאכל ותעלה גרה את המאכל מן המעים. כן ימלט המאכל לחוץ. כי המעים וכלי המזון סרוכים אל העצמות ואין עושים פעולתם:

    רלב"ג

    ואתמלטה בעור שיני. רוצה לומר שלא נשאר לי עור שלם כי אם הדבק לשרש שיני:

    אבן עזרא

    ואתמלטה בעור שני העניין לא נמלטתי אלא כמו: שני בעור.

21. (כא)חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי כִּי יַד־אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי

    מצודת דוד:חנוני. חוסו וחמלו עלי אתם רעי ולא תוסיפו לחרפני כי מכת יד אלוה נגעה בי ודי לי בצער הזה:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    חנוני. מל׳ חנינה וחמלה:

    מלבי"ם

    (כא-כב) חנוני. וא"כ אבקש אתם ריעי עשו אתי חנינה אחר שיד אלהים נגעה בי בנגעים, וא"כ הלא מבשרי לא תשבעו כי הבשר מלא נגעי ה' ולא יאכל. וא"כ א"א שתרדפוני להנאתכם לאכול את בשרי. וא"כ למה תרדפוני כמו אל שרדף אותי בלא שום הנאה. מה לכם לרדוף אותי באופן זה:

    רלב"ג

    יד אלוה. מכת השם:

22. (כב)לָמָּה תִּרְדְּפֻנִי כְמוֹ־אֵל וּמִבְּשָׂרִי לֹא תִשְׂבָּעוּ

    מצודת דוד:למה תרדפוני. ר״ל למה תצערו אותי בדברי חרוף כמו שמצער אותי האל בהבאת המכאוב וכי עדיין אינכם שבעים מן המכאוב אשר בבשרי ולמה תוסיפו עוד להכאיב נפשי באמרי חרוף:

    עוד פירושים על פסוק כב: אבן עזרא

    אבן עזרא

    כמו אל הוא הקדוש.

23. (כג)מִי־יִתֵּן אֵפוֹ וְיִכָּתְבוּן מִלָּי מִי־יִתֵּן בַּסֵּפֶר וְיֻחָקוּ

    מצודת דוד:מי יתן אפו. מי יתן לי איש ואיה פה העושאה ויכתבון אמרי ומי יתן ויוחקו בספר והוא כפל ענין במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    בספר. במגילה וקרוי ספר ע״ש סופו:

    ויוחקו. מל׳ חקיקה:

    מלבי"ם

    מי יתן אפו. אומר הגם שבדור הזה הם מרשיעים אותי על תלונותי.

    מי יתן שיכתבון מלי. ומוסיף שמי יתן אשר מלי יוחקו בספר. להיות לזכרון לדור הבא. ומוסיף מי יתן אשר.

    רלב"ג

    ויוחקו. ויוכתבו:

24. (כד)בְּעֵט־בַּרְזֶל וְעֹפָרֶת לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבוּן

    מצודת דוד:בעט ברזל. ויהיו חקוקים בעט ברזל ויותך עופרת בחללי החקיקות למען יהיה הכתב ניכר ומתקיים ואת הכתב עצמו יחצבון בצור למען יעמוד לעד ויבחנו דור אחרון הדין עם מי כי מאד הרעו רעי לומר שבאו עלי היסורים בעבור קוצר השתדלות דעת את ה׳:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בעט. בקולמס כמו עט סופר (תהלי׳ מה):

    יחצבון. החקיקה בסלע קרוי חציבה:

    רש"י

    בעט ברזל. יחצבון בצור ואח"כ מעבירין את העופרת עליהם לתת לאותיות מראה שחרורית להכירם וכן דרך חוקק אבן ולא יתכן לפרש עט של עופרת שהרי רך הוא אצל האבן:

    מלבי"ם

    בעט ברזל ועופרת בצור יחצבון. כדי שישארו הדברים קיימים עד דור אחרון, ואז.

    רלב"ג

    יחצבון. יחקקו:

    אבן עזרא

    לעד בצור יחצבון היה מתאוה שיחצבו במקום שלא ימחו, והתאויתי שאדע שגואלי שדיבר בשבילי, טוב הוא היום בחיים, או יהיה אחרון שיולד.

25. (כה)וַאֲנִי יָדַעְתִּי גֹּאֲלִי חָי וְאַחֲרוֹן עַל־עָפָר יָקוּם

    מצודת דוד:ואני ידעתי. אבל לא כן הוא כי הן אני ידעתי שה׳ הגואל נפשי להגיע אליה הצלחתה הוא חי וקים לעד וכאשר תחרב כל העולם יתקיים הוא אחרון על העפר וא״כ יודע אני מה שאפשר לדעת:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ואני ידעתי גואלי חי. וא"ו זה חוזר למעלה אתם תרדפוני ואני ידעתי גואלי חי ליפרע והוא יתקיים ויעמוד:

    ואחרון על עפר יקום. לאחר שיכלו כל שוכני עפר הוא אחרון יעמוד:

    יקום. יתקיים:

    מלבי"ם

    ואני ידעתי. בטח, כי גואלי חי. שימצא בעת מן העתים איש חי בימים האלה אשר יקרא את דברי ויגאל את דמי ויריב ריבי להצדיק אותי. הגם שהאחרון על עפר יקום. הגם שאיש הזה יהיה מן הדור האחרון שיקום עוד על עפר. עכ"פ בהכרח ימצא איש בעת מן העתים שיקבל דעתי ושטתי ויצדיק אותי עת יקרא דברי הכתובים על ספר ועל לוחות אבנים:

26. (כו)וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ־זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ

    מצודת דוד:ואחר עורי. ועכ״ז רבו מכותי עד אחר שבלה עורי שברו גם את העצם הזאת עם כי הייתי רואה אלוה ומשיג אותו בדבר האפשר יותר ממה שאני רואה ומשיג בשרי:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נקפו. ענין שבירה כמו ונקף סבכי היער (ישעיהו י׳:ל״ד):

    אחזה. אראה כמו ואתה תחזה (שמות יח):

    רש"י

    ואחר עורי נקפו זאת. והם אינם נותנים לב לגואלי אלא אחר מכת עורי נקפו ונקרו הקניטה והרדיפה הזאת שאמרתי שהיא לי כנוקף וחותך בעורי כמו (ישעיהו י׳:ל״ד) ונקף סבכי היער:

    ומבשרי. אני רואה משפטים:

    אלוה. ל' משפט ויסורין:

    מלבי"ם

    (כו-כח) ואחר. לעומת מה שנחמוהו בהשארת הנפש. שאז יחזה את האלהים ויתענג על טובו. אומר הוא להם. הכי אחרי עורי זאת אשר נקפו. אשר ניקף ונכתת בפצעים עד שנשחת כל העור ונמסס, או הכי מבשרי (אשר ניקף ונדכא כולו) הכי מהם אחזה אלוה? אשר על כן תאמרו מה נרדף לו? שאתם תאמרו שאיני נרדף כלל כי שורש דבר נמצא בי. שעדיין נמצא בי השורש שהוא הנפש שהיא השרש אל הגוף והיא לא נשחתה ע"י הנגעים שהשחיתו את הבשר. ועי"כ תאמרו שאיני נרדף כלל. ואני אשאלכם הכי אחרי עורי הניקף אוכל לחזות אלוה ולאור באור החיים? הלא אשר עיני ראו ולא זר הוא מה שכלו כליותי בחקי. ואחר שאני רואה בחוש שכליותי כלו. ושכל בשרי ועורי נגוע. וא"א עוד שיתרפא כי נגעה חרב עד הנפש, איך אחזה אלוה בלא גוף ובשר ובלא איברים. ואיך נמצא בי השורש לחיות עוד. איך אחיה בלא גוף. (כי לשטתו הנפש דבקה רק עם הגוף ובשאין לה לבוש לא תחיה באופן החיים שיתיחסו אל עניני הקודם לקבל גמול ועונש):

    רלב"ג

    נקפו. כמו נקבו או נקפו ישברו:

    אבן עזרא

    ואחר עורי נקפו זאת כמו: ונקף סבכי היער וענין זאת עצמי ועורי ובשרי.

    אחזה אלוה הנגעים שיחדש עלי.

27. (כז)אֲשֶׁר אֲנִי אֶחֱזֶה־לִּי וְעֵינַי רָאוּ וְלֹא־זָר כָּלוּ כִלְיֹתַי בְּחֵקִי

    מצודת דוד:אשר אני. כאומר הנה המכות האלה נגלים וידועים לכל ואשר אני אחזה לי לבדי ורק עיני ראו ולא זר הוא אשר כלו כליותי בחיקי כי בזה ארגיש אני לבד ולא נראה לזולת:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    בחקו. ר״ל בתוך מעי:

28. (כח)כִּי תֹאמְרוּ מַה־נִּרְדָּף־לוֹ וְשֹׁרֶשׁ דָּבָר נִמְצָא־בִי

    מצודת דוד:כי תאמרו. כי כן ראוי אשר תאמרו למה נרדף אותו וכי עיקר דבר עון נמצא בו הלא כל דבריכם שבאו עלי היסורים בעבור קוצר השתדלות דעת את ה׳ ואם אמנם ידעתי מה שאפשר לדעת א״כ מה לעשות עוד:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מה נרדף. למה נרדף כמו מה יתאונן (איכה ג):

    רש"י

    כי תאמרו מה נרדף לו. כמו (דברים ז׳:י״ז) כי תאמר בלבבך שהוא משמש לשון דילמא כלומר ושתהיו נותנים לבכם לחמול ולומר למה נרדפנו:

    ושרש דבר. הנמצא בו מה היא לעולם לא תעלה בלבבכם הטובה הזאת שרש דבר על מה הוא עומד:

    אבן עזרא

    כי תאמרו היש בכם שיאמר מה נרדף לו.

    ושרש דבר רע, יש לכם לגור מפני חרב.

29. (כט)גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי־חֶרֶב כִּי־חֵמָה עֲוֺנוֹת חָרֶב לְמַעַן תֵּדְעוּן שַׁדּוּן

    מצודת דוד:גורו לכם. לזאת חדלו ממני ופחדו לנפשיכם מפני חרב הפורעניות כי החמה אשר אתם כועסים עלי על חנם היא מן העונות אשר החרב באה עליהם: למען תדעון. בעבור כי אתם תדעון אשר יש דין בעולם לשלם לאיש כגמולו כי הלא תשפטו שיש משגיח ושלם ישלם לזה גורו לכם וחדלו ממני (העולה מהמענה ההיא אשר יתרעם על רעיו לומר מדוע תרשיעו אותי וכי מצאתם בידי מאומה רע ואם בעבור מכאובי היסורים תשפטו שיש בי עון רב הנה לא כן הוא כי על חנם באו ואם בעבור קוצר השתדלות בידיעת ה׳ הלא ידעתי מה שאפשר לדעת ויגנה אותם על אשר יחרפו אותו בדברים כי יהיו מעותדים לפורעניות בעבור זה לפי אשר ישפטו הם שיש משגיח ומשלם גמול):

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    גורו. פחדו כמו ואשר יגורתי (לעיל ג):

    שדון. אשר דון השי״ן היא במקום אשר כמו עד שקמתי דבורה (שופטי׳ ה) ודון הוא מל׳ דין ומשפט:

    רש"י

    כי חמה. שאתם מגדילים עון המביא לידי חרב:

    למען תדעון. ותבינו סוד הפורענות הבא על הרשעים ויש אם למסורת שדין כתיב כמו שיש דין בעולם כמו (שופטים ה׳:ז׳) שקמתי דבורה כן ראיתי בתנחומא:

    מלבי"ם

    גורו לכם מפני חרב הדין המתוחה עליכם על חטא אונאת דברים שצערתם אותי בחנם.

    כי חמה עונות חרב. העון שבעבורו בא החרב לכלות ולהשחית שהוא עון של אונאת דברים. בא בחמה גדולה. כמ"ש כל אלמנה ויתום לא תענון כי אם ענה תענה אותו וכו' וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב, למען תדעון שדין ואז תדעו שיש דין ומשפט בעולם. כפי שטתכם שהכל בדין ובמשפט אשר תאמרו עתה בפה ולא תדעון אותו בידיעה ברורה. כי לא תגורו מפני עונש ותענו את ריעכם בדברים מרים. ואז תדעון שיש דין:

    רלב"ג

    שדון. שיש דין והוא שם בשקל בוז והרצון בזה בעבור מה שאתם יודעים לפי דבריכם שיש דין ומשפט על כל מעשה האדם גורו להם מהכעיס אותו בכמו אלו החרפות אשר אתם מחרפים אותי ויהיה תדעון הווה ואם הוא לשון עתיד וכמוהו ימצאו רבים בלשונינו או יהיה דון תואר בשקל שוב מלחמה ויהיה הרצון בזה בעבור מה שאתם יודעים לפי דבריכם שהאדם נידון על כל מעשיו ואם טוב ואם רע ראוי לכם שתיראו מהכעיס אותי בזה האופן כי הוא חטא נפלא:

    ביאור דברי המענה. ענה איוב ואמר עד אנה תתנו יגון לנפשי ותדכאו אותי במליכם אלא שאתם מבזים אותי בהם ואין בהם טענה צודקת לאמת דעותיכם אבל הם מלים לבדה זה עשר פעמים דברנו אח' אל אחד ובכל מענ' שהשיבות' לי תכלימוני בדבריכם או אמר עשר על צד הרבוי כי לא דברו עמו כי אם חמשה פעמים ולא תבושו לומר לי כמו אלו הדברים ותעיזו פניכם לי, ואף אמנם אם יהי' כדבריכם ששגיתי' מה לכם עלי תהיה שלי משוגתי והניחו אותי, ואם אמנם עלי תגדילו תשובה ותוכיחו עלי חרפתי בעבור מה שאתם רואים כי מהמכות והפגעי' להאמינכם כי הכל במשפט ותביאו ראיה מזה שאני הייתי חוטא, דעו באמת כי השם עיותני והקיף עלי רשתו ללוכדני על לא חמס בכפי, הן אצעק חמס על נגעי וצרותי אשר באו בסבת מערכת הככבים בעת הלידה שלא כדין ואין עונה אותי אשוע ולא אמצא משפט, גדר השם המסדר זה הסדור ארחי עד שלא אוכל להשיג חפצי ועל הנתיבות שאני מכוין עליהם חשך ישים ולא אוכל ללכת שם כבודי מעלי הוני מעלי הפשיט כמו שהשיגני מאבדן קנייני ויסר זרעי שהיה עטרת ראשי כמו שאמר עטרת זקנים בני בנים, הרס אותי סביב במכותיו ששלח לאבד קנייני ובני עד שאני נחשב כאילו הלכתי ויסע בזה הפועל כעץ תקותי ר"ל שאין לי תקוה כמו שאין תקוה לעץ כשנתצוהו סביב לעקרו משורש מן הארץ אשר היה משתרש שם כי הוא אילו יונח כן ימות בלא ספק וכן אני כשהוסרו ממני קנייני אשר היה בהם חיי רוחי הנני נחשב למת, ויחר עלי אפו להכותי אחר זה באלו המכות הנפלאות ויחשבני לו כאילו הייתי אחד מצריו לרדוף אותי בכל עת על לא חמס בכפי יחד יבאו גדודי הצרות בי ויסולו עלי דרכם ר"ל שדרכם סלולה ודרוכה לבוא אלי מרוב ההתמדה ויחנו אלו הגדודים סביב לאהלי, הנה מרוב הצרות אשר לי נהפכו עלי אחי ויודעי וקרובי ומיודעי לזרים עד שרחקו ממני ושכחוני כי במוט רגלי האנשים ימצא הרבה שיעלימו עיניהם מהם אויביהם וקרוביהם וישכחו אותם, ולא זה לבד אלא האנשים הגרים בביתי והם אוכלי לחמי ושפחותי חשבו אותי לזר נכרי הייתי בעיניהם, לעבדי קראתי ולא יענה ואף גם זאת שאחחנן לו בדברי למלאות שאלתי ולא אצוונו כדרך שיצוה האדם לעבדו הנה עם כל זה לא יענה, רוחי @ היא זרה לאשתי עם היותי חונן אותה מאד כדי שאעמיד ממנה בנים, גם האנשים הפחותים בעלי העול מאסו בי אקומה בפניהם ולא יבושו עם זה מלדבר בי חרפות ובזויים, כל אנשי סודי @ תעבוני ואלה העומדים עמי והם רעי אשר אהבתי, נהפכו לי לשונאים וחרפוני חרפות רבות, הנה לרוב כחישותי דבקה עצמי יחד בעורי ובבשרי כאילו אין בי בשר כלל ולא נשאר בי עור שלם שלא נקבוהו העצמות רק הדבק לשרש השיניים שהוא דומה לעור, חנוני חנוני אתם רעי כי מכת השם נגעה בי ללא פשע, למה תרדפוני כמו אלה העוילים המחרפים אותי או ירצה אם השם רודף אותי בכמו אלו המכות למה תרדפוני כמוהו עד שלא חשבעו מבשרי לרוב שנאתכם אותי, מי יתן איפה ויכתבון מילי בדרך שיעמדו לנצח ואולם אמר זה לשערו שדבריו צודקים ואף על פי שרעיו היו מרחיקים אותם בטענותיהם הכוזבות ואין לאומר שיאמר שאני חטאתי בשלא השתדלחי לדעת השם כפי @ היכולת כמו שאמר בלדד על איוב באמרו וזה מקום לא ידע אל כי אני ידעתי כי מי שגואל נפשי ומגיע לה הצלחתה אשר הוא חי וקיים לנצח, וידעתי האחרון אשר על עפר יקום והוא השם יתברך ר"ל שהאחרון מהפועלים הנצבים על הארץ הוא השם יתברך וקראו אחרון להיותו אחרון אצל חקירתינו כי אנחנו נתחיל מן המאוחר ונלך ממנו אל הקודם ואמנם הוא ראשון במציאות ואיפשר שיהיה אומרו ואחרון על עפר יקום מורה על הנצחות והקיום על דרך אמרו אני ראשון ואני אחרון ואמנם הביאור הראשון נכון יותר מצד הענין ומצד הלשון, ועם כל זה רבו מכותי עד שאחר שנקבו עורי שברו אח העצם, ומבשרי אראה יד השם יתברך ומכתו או ירצה בזה הנה כבר הפליגו מכותי עד שאחר שנקבו עורי שברו עצמי עם היותי רואה השם ומשיג אותו יותר מבשרי ואמר זה לפי שכבר היו מיחסים לו שחטא כשלא ידע השם יתברך כמו שקדם במענה הקודם הנה מה שקדם מסיפור הרעות היה דבר נגלה, ואולם הרע המשיג אותי אשר אני אחזה לי לבד הוא שאני משער כי מרוב חליי כלו כליותי תוך גופי, הנה היה ראוי לכם שתאמרו למה נרדוף אותו והנה נמצא בו שרש דבר ר"ל שראוי לי להתרעם על מה שאני מתרעם ולשפוט מפני זה שאין השם יתברך משגיח באישי האדם לדעתכם היותי צדיק וישר וראוי שיעשה בי ממה שיראה בו שרש בזאת החקירה, הנה בעבור מה שתדעו שיש דין ומשפט על כל מעשה האדם גורו לכם מהכעיס אותי כמו אלו ההכעסות כדי שלא תפולו בחרב כי החמה אשר אתם מביאים לי בזה האופן הוא עון גדול שענשו הנפילה בחרב להיותו מהקשים שבעונות, והכלל העולה מהדברים הוא שמה שאמר בלדד שאין ראוי שיסתרו הגזירה הכוללת אשר עמהם מפני מה שיטעון איוב מעצמו הנה יאמר איוב שהענין בהפך שהוא ראוי שיקחו ממה שראו מגיע בו מהרעות שרש זה הדבר והתחלתו להחאמח אצלם שהוא צדיק וישר יותר מן ההתאמתות אשר להם באנשים אשר הגיעם רע שהביאו ראיה מהם ועוד שהגזירה הכוללת כשלא תהיה צודקת באיש אחד הנה היא כוזבת ומה שטען בלדד כי איוב אולי חטא בשלא ידע הש"י כבר סתר איוב מאמרו וביאר שהוא ידע אותו כפי היכולת במאמר מודה באמת שהוא ידע אותו והוא אומרו בו שהוא אחרון על עפר יקום כי זה הוא האופן אשר יגיעו בו אל הידיעה בש"י ר"ל כשנחקור מסבות אלו העניינים המוחשים הפועלות אותם עד שנכלה אל הסבה האחרונה והנה גנה אותם איוב על שהם היו חוטאים חטא נפלא בהכעיסם אותו בזה האופן עם הודאתם שיש על כל המעשה גמול ומשפט:

    אבן עזרא

    כי חמה בעבור עונות יבא חרב.

    למען תדעון שדון כמו דין, שיש דין.