איוב פרק ט״ו

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   פתיחה למענה השמינית מענה אליפז

   הנה, אחר שחידש איוב עתה שאלתו השניה, שהוא מפני מה יש רשע וטוב לו, שהתשובות שהשיבו הריעים המתווכחים על השאלה של צדיק ורע לו לא יספיקו להשיב שאלה זו, שבו המתווכחים לערוך מערכה שניה, והגיד כל אחד דעתו בתשובת השאלה הזאת.

   ודעת אליפז, שהצלחת הרשע היא רק הצלחה מדומה, ואינה הצלחה אמיתית, שהגם שלפי ראות העין תראהו מצליח, אוסף הון וחיל וקניינים, ליבו תמיד מלא פחד, ודומה לו תמיד כאילו נרדף מפני חרב, וכאילו כבר השיגהו ריש ועוני וכל רעות הזמן, עד שליבו לא ישמח מעושרו, וירגז וידאג ויתבהל תמיד, כי זה מעונשי השם על אשר עשה הרע בעיניו להכעיסו, שיערבב את לבבו ורעיוניו וכוח דמיונו בפחד ורעדה, ועיקר ההצלחה היא שלוות הנפש ומנוחת הרוח ושמחת הלב, וטוב פת חרבה ושלוה בה.

   וכל זה היה באיוב, כמו שאמר (איוב ג כה): כי פחד פחדתי ויאתייני, והפחד התמידי הזה אשר ירדפנו הוא אות על סופו, שסוף שייכרת הוא וזרעו וכל אשר לו, כמו שהיה באיוב, זה תורף דעת אליפז.

   אולם בראשית דבריו התווכח עמו שנית על שכפר בגמול הנפש לעולם הבא, שהגם שכפר בתחיית הגוף לא יוכל לכפור בהשארת הנפש הנצחיית, ובה תלויה האושר האמיתי וההצלחה הקיימת (פסוקים יא יג);

   וכן על מה שכפר בבחירה, והחזיק שהאדם מוכרח במעשיו, שכבר התווכח על זה במענהו הראשון, משיב לו שנית, שכל חכמי לב מרגישים בעצמם שהם חפשים בבחירתם ושאין שום כוח אחר מעורב בו להכריחו על מעשהו (פסוקים יח יט), וממילא אחר שהאדם חפשי במעשהו יש עליו דין וחשבון, ואי אפשר שלא חטא איז חטא שבעבורו יחוייב העונש, ומענישו ה' עונש זמני בייסורים בעולם הזה כדי שלא תאבד נפשו הנצחי.

   והוא עצמו מה שהשיב במענהו הראשון, רק שם לא ביאר בפירוש שבא העונש כדי להצילו מכריתת הנפש, רק שבאים עליו ייסורים לפי שעה כדי שלא יאבד לנצח על־ידי מיתת הגוף קודם זמנו, ועל זה התווכח איוב, והראה שאין הבדל בין אם מת עתה (כי זמן הייסורים נחשב כמיתה), ובין אם ימות אחרי זה, כמו שהאריך בסימן ז, ועתה ביאר לו שיש גמול לנפשות, וחיי הנפשות הם חיים נצחיים, וטוב ייסורים וגם מיתה זמנית מאבדון נצחי (יד-יז).

   מלבד זה, תחת שבתחילה ייחס אליו חטא קל, שלא עבד מאהבה, עתה החזיקו לרשע גמור, אחר שפער פיו לכפור בכל פינות האמונה, ונראה מתוך דבריו שלא דיבר כן מתוך ייסוריו שאין אדם נשפט על צערו, כי ממה שהדברים מסודרים בפיו, וממה שהציע שיטתו בלשון לימודים, מבואר שחשב וסידר דברים אלה זה ימים רבים, בעוד היה בשלוותו (ב ז).

   וחוץ מזה לעג על סכלותו מה שהתלונן על בריאת האדם, כאילו הוא האדם הראשון שנברא בעולם, והלא כבר עברו דורות אין מספר אשר ראו חיים ושמחו בעמלם, וכולם מודים לה' חסדו, וכי יכריע הוא את כל העולם כולו?! והחומר יאמר ליוצרו מה תעשה ופעלך ידיים אין לו?! (ז-יא).

   רלב"ג

   ביאור מלות המענה ויען אליפז התימני ויאמר:

2. (ב)הֶחָכָם יַעֲנֶה דַעַת־רוּחַ וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ

   מצודת דוד:החכם. היתכן לחכם שישיב הודעת דברי רוח וימלא בטנו מן מחשבות רוח קדים ודברים שאין בהם ממש:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   (מענה אליפז): החכם יענה דעת רוח. תמוה הוא וכי מי שהוא חכם יענה וירים קול בדעת של רוח והבל:

   מלבי"ם

   החכם, החכם בדבריו צריך להשקיף על שני ענינים,

   • א) שיהיו דבריו בחכמה ולא בסכלות,

   • ב) שיהיו לתועלת, לא לדבר דברים שאין בם תועלת, וכ"ש שלא לדבר דברים שיגיע מהם נזק, ונגד הראשון אומר החכם יענה דעת רוח, הכי ראוי שיענה דברי רוח וסכלות, ולא לבד שאין ראוי שידבר דברי רוח בפיו, כי אף במחשבתו ראוי שלא יחשוב רוח הבל, וז"ש וכי ראוי שימלא קדים בטנו, הגם שאינו מוציאו בפיו:

   אבן עזרא

   החכם יענה דעת קדים רוח קדים.

3. (ג)הוֹכֵחַ בְּדָבָר לֹא יִסְכּוֹן וּמִלִּים לֹא־יוֹעִיל בָּם

   מצודת דוד:הוכח. לתוספת ביאור יפרש אמריו לומר וכי ראוי להתווכח בדבר שאין בו הנאה ותאמר מלים אשר אין בהם תועלת כי מה לנו בזה הויכוח אם תחכם מאתנו או אנו ממך:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יסכון. ענין הנאה וכן לא ישכן גבר (לקמן לד):

   ומלים. ואמרים:

   רש"י

   הוכח בדבר לא יסכון. להתווכח בדבר שלא תהא לו מהן הנאה כמו ותהי לו סוכנת (מלכים א א׳:ב׳) וכמו יסכן בם (קהלת י׳:ט׳) יהנה בם:

   מלבי"ם

   הוכח, ונגד השני אומר, וכי ראוי שהחכם יתוכח בדבר לא יסכון, שלא יצא תועלת מן הוכוח. ולא לבד שצריך שיצא תועלת מן הוכוח עצמו, כי גם המלות שבם ידבר והמליצות שבם ילביש את הוכוח צריך שיהיו לתועלת, ולא שידבר אף מלים אשר לא יועיל בם:

   רלב"ג

   יסכון. יועיל:

   אבן עזרא

   יסכון יועיל, כמו לא יסכן גבר.

   ויש אומרים: יסכון ילמד.

4. (ד)אַף־אַתָּה תָּפֵר יִרְאָה וְתִגְרַע שִׂיחָה לִפְנֵי־אֵל

   מצודת דוד:אף אתה. ר״ל הלא אף אתה עם רוב חכמתך תפר היראה כי במה שתאמר שהכל בא מצד המערכה תפר היראה מהמון העם ואף אתה מגרע וממעט התפלה לפני האל כי אם בהיות הכל מצד המערכה אין מקום לתפלה והנה חטאתך רבה מאד:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   תפר. תבטל:

   ותגרע. מל׳ גרעון:

   שיחה. ענין אמירת התפלה וכן ויצא יצחק לשוח בשדה (בראשית כ״ד:ס״ג):

   רש"י

   אף אתה. כל שכן אתה שחכם מאוד אתה תפר יראה במרבית דבריך:

   ותגרע שיחה. כמו כי יגרע נטפי מים (לקמן לו) וכמו ותגרע אליך חכמה:

   מלבי"ם

   אף, בפרט שהדברים שאתה מדבר לא לבד שלא יגיע מהם תועלת כי עוד יגיע מהם נזק, כי אתה תפר יראה, בדבריך שאתה אומר שאין ה' משגיח על מעשי בני אדם, ושהאדם אינו חפשי במעשיו רק מוכרח עליהם ואין מגיע לו עליהם שכר ועונש, א"כ אין לו להאדם לירא מה' כלל, ולא לירא מענשו וממשפטו אחר שאין השגחה ואין דין וחשבון, ונגד מלים לא יועיל בם אומר כי תגרע שיחה לפני אל, השיחה שלך גרוע מאד ויש בו חסרון גדול, כי איך תדבר כזאת לפני אל:

   רלב"ג

   שיחה. תפלה כטעם ולפני ה' ישפוך שיחו: (ו ;) יאלף ילמד ויודיע:

   ערומים. האנשים המדברים בערמה ובמרמה:

5. (ה)כִּי יְאַלֵּף עֲוֺנְךָ פִיךָ וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים

   מצודת דוד:כי יאלף. אמרי פיך ילמד את עוונך לזולת ר״ל דבר העון אשר בך אשר תחשוב כי שוא עבוד אלהים הנה העון הזה תלמד לזולת לאחוז בה גם הוא: ותבחר. אבל בחרת לשון ערמה להסתיר הדבר במתק אמרי המליצה ולא תאמרנה בפה מלא ותתהפך במלים אולם מתוך הדברים נראה הכוונה:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יאלף. ילמד כמו פן תאלף ארחותיו (משלי כ״ב:כ״ה):

   רש"י

   כי יאלף עונך. יצרך הרע את פיך לדבר כדברים האלה והיה לך לבחור לשון ערומים:

   מלבי"ם

   כי יאלף, מוסיף לאמר שאחר שעונך אלף את פיך, שאתה מדבר דבריך ברגילות גדול שמזה נראה שכבר חשבת ושנית ושלשת דברי מינות האלה זה זמן כביר, עד שעונך הרגיל את פיך לדברם במהירות, ויותר מזה ממה שתבחר לשון ערומים שתדבר דבריך בלשון פילוסופי, שזה מורה שלא נפלו דברים אלה מפיך במקרה מרוב הצער והיסורים, רק אחרי עיון ושקידה ימים רבים, א"כ הלא:

   אבן עזרא

   יאלף עניינו פיך ילמד בן אדם ויודיענו עונך.

6. (ו)יַרְשִׁיעֲךָ פִיךָ וְלֹא־אָנִי וּשְׂפָתֶיךָ יַעֲנוּ־בָךְ

   מצודת דוד:ירשיעך פיך. אמרי פיך יגידו רשעתך ולא אצטרך אני לאומרה ודברי שפתיך יעידו בך על העון אשר בידך:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   יענו. יעידו כמו לא תענה (שמות כ):

   רש"י

   ירשיעך פיך ולא אני. כלו' השיבני על שאלתי ונמצא פיך הרשיעך כי טוב לי שירשיעך פיך ולא אני וזו היא שאלתי:

   מלבי"ם

   ירשיעך פיך ולא אני, א"כ א"צ שאני ארשיע אותך להוכיח שאתה רשע, כי פיך המדבר מינות הוא ירשיע אותך ויברר שאתה רשע, ושפתיך יענו בך, והעדים על זה יהיו שפתיך, ר"ל השפתים שהם המדברים במליצה ובלשון ערומים, ר"ל שהדבור עצמו שאמרת דברי מינות וכפירה מרשיע אותך, ויופי הדבור והמליצה הם עדים אל פיך וראיה לזה, וא"צ כלל שארשיע אותך אני:

7. (ז)הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתָּ

   מצודת דוד:הראישון. ר״ל מה תבוז לדברי צופר על כי הוא צעיר לימים ואתה ישיש וכי ראשון נולדת לאדם וכי נבראת לפני הגבעות עד שלא תוקדם לך מי מבני אדם וכאומר מהו אשר הוא צעיר לימים הלא יתכן שקבל אמריו ממי שקדם לך אשר שפט גם הוא מן החוש אשר ראה ברוב הימים:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   גבעות. הרים:

   חוללת. נבראת כמו ותחולל ארץ (תהלים צ):

   רש"י

   הראישון אדם תולד. הבטרם אדם תולד, ה"א הזאת משמשת לשון תימה לפיכך נקודה בחטף פתח ומליצתו הראשון לאדם הנוצר מאדמה נולדת שידעת לקיים כל חכמת מצות הבורא:

   מלבי"ם

   הראשון אדם תולד, הנה אתה מתלונן על יצירת האדם וענינו מדוע בראו ה' על אופן זה ולא על אופן אחר, כי באופן שהוא עתה טוב לו שלא נברא, כאילו אתה האדם הראשון העומד להולד כאלו עדיין לא נברא מין האדם, ועתה רוצים לברא אותו ואתה תהיה הראשון שתולד להיות אדם, וכאילו לפני גבעות חוללת, שעדן לא נבראו גבעות עולם שעתה הוא זמן של ששת ימי המעשה ואתה חוללת (שהוא ההריון שקודם הלידה) לפני הגבעות, וה' רוצה לגמר בריאתך ולהוליד אותך:

8. (ח)הַבְסוֹד אֱלוֹהַ תִּשְׁמָע וְתִגְרַע אֵלֶיךָ חָכְמָה

   מצודת דוד:הבסוד. ואם תתפאר למולו במרבית הידיעה הבאה מפאת החכמה האם התבוננת בסוד אלוה להבין מסתוריו: ותגרע. וכי הגרעת את החכמה מיתר האנשים לקחתה אליך כאומר וכי כל החכמה לקחת לעצמך לך לבדך ואין לזרים אתך:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   ותגרע. ותרבה מלמעלה למטה לרדת עליך:

   מלבי"ם

   הבסוד אלוה תשמע, ובעת שרצה ה' להוליד אותך שתצא לפועל להיות אדם הראשון, קרא ה' צבא מלאכיו והתיעץ עמהם על איזה אופן יברא אותך, ואתה שומע סוד אלוה ועצתו עם מלאכיו, ותגרע אליך חכמה, ותגרע קצת מחכמת האל אליך, ותאמר שעצתו לא טובה ותיעץ שיברא אותך באופן אחר יותר טוב, והיא מליצה נשגבה, שאחר שעברו דורות אין מספר מבני אדם, וגם קודם בריאת האדם נוצרו הרים וגבעות ונמצאים אין חקר בחכמתו, יעמוד איש אחד להתלונן על בריאת האדם, כאלו הוא חכם יותר מכל הדורות שעברו ומן ה' מחולל כל, ורוצה שיתחרט ה' ממעשהו וישנה כל הטבע כפי עצתו ורצונו, הלא הוא סכלות שאין למעלה ממנו:

   רלב"ג

   ותגרע אליך חכמה. ותמנע לך החכמה עד שתהיה כולה לך ואין לזרים אתך:

   אבן עזרא

   ותגרע אליך המגרעת היתה לחכמה והצטרכ' אליך, או תשים החכמה אצלך גרועה ותהיה התי"ו לנוכח.

9. (ט)מַה־יָּדַעְתָּ וְלֹא נֵדָע תָּבִין וְלֹא־עִמָּנוּ הוּא

   מצודת דוד:מה ידעת. מהו החכמה אשר ידעת אתה ואנחנו לא נדע ומה הדבר אשר תבין ואין הבינה ההיא עמנו:

   עוד פירושים על פסוק ט: מלבי"ם

   מלבי"ם

   מה ידעת, במה תתפאר לאמר שאתה חכם מכל האדם, הלא לא תוכל להתפאר גם עלינו בידיעתך, והנה הידיעה תהיה או על ידי החוש וההכרה, עז"א מה ידעת ולא נדע, או ע"י התבונה והשכל שמבין דבר מתוך דבר, עז"א מה תבין ולא עמנו הוא, או ע"י הבחינה ונסיון שבחן תולדות הימים ע"י שהוא זקן ובחן כל תולדות הזמן והטבע, עז"א.

10. (י)גַּם־שָׂב גַּם־יָשִׁישׁ בָּנוּ כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִים

    מצודת דוד:גם שב. כאומר ואם תתפאר בחכמה עם הזקנה הלא אף בנו יש גם איש שיבה גם ישיש הזקן הרבה יותר מאביך ועם כי צופר היה צעיר לימים הנה אמר זה על בלדד או על עצמו:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כביר. הרבה כמו מזער לא כביר (ישעיהו ט״ז:י״ד):

    רש"י

    כביר. מרובה ימים מאביך:

    מלבי"ם

    גם שב, בנו נמצא גם איש שיבה, וגם ישיש שהוא יותר משב, אשר הוא כביר מאביך ימים, וא"כ במה תתפאר עלינו שאתה יודע יותר ממנו, וכ"ש שתתפאר נגד כלל הדורות שקדמוך:

    אבן עזרא

    כביר גדול. וכן הוא בלשון קדר.

11. (יא)הַמְעַט מִמְּךָ תַּנְחֻמוֹת אֵל וְדָבָר לָאַט עִמָּךְ

    מצודת דוד:המעט. מה ותתרעם על היסורין על כי עשית מה מן הטוב והישר וכי מעט היא ממך תנחומין מן האל על מכאוב היסורים מן הטוב וההצלחה שהיה לך מאז אשר קבלת בהם די גמול מעשה הטוב שעשית והנה דבר העון הנמצא בך עדיין היא עמך נסתר וטמון ולא נקית עדיין ממנה ועתה הנה תקבל גם גמול הרעה כאשר קבלת גמול מעשה הטוב והנה הטובה מאז תחשב לתנחומין על הרעה הבאה עתה עליך:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לאט. ענין ההסתר והטמון כמו לאט את פניו (ש״ב יט):

    רש"י

    המעט ממך תנחומות אל. אשר הטיב לך הצור עד עתה ימים רבים ודברו הטוב אשר לאט עמך בלאט ונחת דשנו:

    לאט. הנעים ולשון פעל הוא ולא שם דבר ולכן הוא נקוד חציו קמץ וחציו פתח:

    מלבי"ם

    המעט, עתה משיב לו ע"מ שכפר בגמול עוה"ב (כמו שאמר בדבריו לאליפז (סי' ז' ט') כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה, וכן חזר זה באורך בתשובתו אל צופר סי' י"ד ואיש שכב ולא יקום) ע"ז משיב לו הכי תוכל לכפור בהשארת הנפש אחר המות, וכי לא תדע שהגוף החיצוני אינו האדם האמתי, כי הוא רק לבוש אל הנפש הלוטה ומכוסה בשלמה הזאת שהיא הגויה, ועת תפשוט את מלבושה החיצוני שהוא הגויה תחיה חיי נצח, והיא תקבל את הגמול הנצחי וחיי האושר על מעשים הטובים (שזה היה עקר כונת אליפז מ"ש מבקר לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו, שה' מיסר את הגויה שחיי הגויה הם חיים זמנים מבקר לערב, ויסורי הם יסורים זמניים, כדי שלא יאבדו לנצח בחיים הנצחיים), וז"ש המעט ממך תנחומות אל ודבר לאט עמך, התנחומין שינחמך אל על עצבון ידיך באדמה אשר אררה ה' ועל חיי העוה"ז הכלים ואובדים, ינחמך אל בדבר אשר לאט וכסה עמך, שהיא הנפש הרוחניות הלוטה ומכוסה תחת מעטה הגויה, והיא לוטה בסוד ה', שבזה תתנחם על יסורי הגוף ועל רעות העוה"ז הכלה:

    רלב"ג

    תנחומות אל. תנחומות אלו האנשים ר"ל בלדד וצופר:

    לאט. סתר ולאט:

    אבן עזרא

    לאט דבר בלאט עמך, כמו בסתר.

    מה יקחך לבך מה ראיה תקח, כמו: ויקחו האנשים מצידם, או הוא מן יערף כמטר לקחי.

12. (יב)מַה־יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ וּמַה־יִּרְזְמוּן עֵינֶיךָ

    מצודת דוד:מה יקחך. מה מלמדך לבך לבחש בהשגחה ומה תרמז להשריש בלב אנשים דעה כוזבת:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יקחך. ילמדך כמו לקח טוב (משלי ד):

    ירזמון. הוא הפוך מן ירמזון והוא מל׳ רמיזה:

    רש"י

    יקחך. ילמדך כמו יערוף כמטר לקחי (דברים ל״ב:ב׳):

    ירזמון. כמו ירמזון כמו שמלה שלמה (שמות כב):

    מלבי"ם

    מה יקחך לבך, הוא מאמר מוסגר, אומר אליו ידעתי שאתה חושב ע"ז מחשבות כפירה, ומה יקחך לבך, לכפור בדבר זה, ומה ירזמון עיניך כאלו תכפור בהשארת הנפש ובנצחיותה:

    אבן עזרא

    ירזמון עיניך אין לו חבר והפוך בלשון קדמונינו ז"ל.

13. (יג)כִּי־תָשִׁיב אֶל־אֵל רוּחֶךָ וְהֹצֵאתָ מִפִּיךָ מִלִּין

    מצודת דוד:כי תשיב. אשר תשיב רוח פיך אל ה׳ ותוצא מלין למולו:

    עוד פירושים על פסוק יג: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    כי תשיב, שיעור הכתובים, המעט ממך תנחומות אל ע"י דבר הלאט עמך, ר"ל תנחומיו ע"י הנפש הצפונה בגויה, שינחמך במה שתשוב אל אל רוחך, שאחר שישוב העפר אל הארץ כשהיה תשוב הרוח אל האל אשר נתנה, ושם תקבל גמול בחיי הנשמות בצרור החיים את ה', אלהיך, וא"כ מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך והוצאת מפיך מלין לכפור בכל ולהתרעם ולהתלונן, שבזה אתה מראה שאינך מאמין בכ"ז, ואתה חושב כי רוח האדם כרוח הבהמות כמות זה כן מות זה:

    רלב"ג

    רוחך. רצונך:

    אבן עזרא

    כי תשיב אל אל רוחך כעסך, כמו: כל רוחו יוציא כסיל.

14. (יד)מָה־אֱנוֹשׁ כִּי־יִזְכֶּה וְכִי־יִצְדַּק יְלוּד אִשָּׁה

    מצודת דוד:מה אנוש. מהו האדם אשר יזכה במעשיו עד שיאמר שה׳ מעות משפטו לעונשו על לא דבר: וכי יצדק. בתמיה והוא כפל ענין במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    מה אנוש כי יזכה. מה כחו שיוכל להיות זכאי נגד הקב"ה:

    מלבי"ם

    מה אנוש, עפ"ז שב אל ההנחה שהניח במענהו הראשון, שהרעות שבאים על הצדיק באים למרק חטא קל שחטא נגד ה', שא"א שיהיה צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, כמש"ה הן בעבדיו לא יאמין וכו' (למעלה ד'), וכן חוזר הדברים פה שנית, מה אנוש כי יזכה, איך יזכה אנוש הקטן נגד ה', ואיך יצדק ילוד אשה, שמצד שהוא ילוד אשה הוא נוטה בטבעו לרע ולתאוה, כמ"ש הן בעון חוללתי, ואיך יצדק:

15. (טו)הֵן בִּקְדֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין וְשָׁמַיִם לֹא־זַכּוּ בְעֵינָיו

    מצודת דוד:הן בקדושיו. הנה במלאכיו הקדושים לא נתן בהם קיום בעצמם לבל יצטרכו בכל עת השפעת אלוה: ושמים. צבא השמים עם כי זכים ובהירים המה הנה בעיניו לא יזכו וא״כ לכולם ישיג החסרון למולו:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    יאמין. ענין קיום וכן הן בעבדיו לא יאמין (לעיל ד):

    רש"י

    ושמים. צבא השמים:

    זכו. יצהרו כל ל' זך הוא צוהר:

    מלבי"ם

    הן בקדשיו שהם המלאכים, לא יאמין, ושמים שהם הגלגלים, לא זכו בעיניו, הגם שחומרם זך נגד חומר האדם:

16. (טז)אַף כִּי־נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ־שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה

    מצודת דוד:אף כי. כ״ש האדם הנתעב במעשיו והנבאש במעלליו ומרבה לעשות עול כדרך השותה את המים אשר ירבה לשתות די ספוקו על כי אין הדרך לתת בעדו מחיר ואם כל אלה בו א״כ כ״ש הוא שיש לו חסרון רב מול שלימות המקום ב״ה ואיך א״כ יצדק:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ונאלח. נבאש כמו יחדיו נאלחו (תהלים נג):

    רש"י

    אף. כל שכן:

    ונאלח. נתעב ומעורבב וכן כולו סג יחדיו נאלחו (תהילים נ״ג:ד׳):

    מלבי"ם

    אף כי נתעב ונאלח, שהאיש נתעב מצד פחיתת חומרו ונאלח מצד רגשות תאוותיו.

    והוא שותה כמים עולה, שטבעו נוטה לעשות עולה כמו שהטבע בטבעו לשתות מים, והוא קיצור מדברים שאמר בסי' ד' שראה בנבואה שיען שהאדם עלול לחטוא מביא יסורים למרק חטאיו כדי שלא יאבד בעולם הנצחי:

    רלב"ג

    ונאלח. נתעב ונמאס:

17. (יז)אֲחַוְךָ שְׁמַע־לִי וְזֶה־חָזִיתִי וַאֲסַפֵּרָה

    מצודת דוד:אחוך. אגיד לך דבר ושמע אלי וזה אשר ראיתי בעיני אספר לך:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    אחוך. ענין הגדה:

    חזיתי. ראיתי:

    מלבי"ם

    אחוך, ויען שאיוב במענהו לאליפז צחק על דבריו אלה, וטען שאם אמת שהגיע לו תשובה זאת בנבואה מדוע לא באה נבואה זאת אליו בעצמו כמ"ש האם אין עזרתי בי, לכן חזק את דבריו שנית ואמר אחוך שמע לי, אני מגלה לך דבר זה ואתה שמע וקבל ממני הדברים כי זה חזיתי בנבואה, כמש"ש ואלי דבר יגונב, ואספרה את המחזה כמו שחזיתי אותה, כי מה שאני אומר מה אנוש כי יזכה הוא מהדברים שחזיתי בנבואה וצריך אתה לשמוע ולהאמין:

    רלב"ג

    אחוך. אגידך:

18. (יח)אֲשֶׁר־חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָם

    מצודת דוד:אשר חכמים יגידו. מוסב למעלה לומר אספר לך מה שראיתי בחוש הדבר אשר יגידו החכמים ולא מנעו מלספר מה שקבלו מאבותם:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    כחדו. מנעו כמו ולא כחדו ממני (ש״א ג):

    רש"י

    אשר חכמים יגידו. ויתוודו פשעם ולא כחדו עוונם מאבותם זהו אשר ראיתי והנני אספר לך והיכן ראיתי יהודה הודה ולא בוש במעשה תמר ראובן הודה ולא בוש במעשה בלהה, ומה היה שכרם:

    מלבי"ם

    אשר, ונגד מה שהאריך איוב להוכיח שאין האדם חפשי בבחירתו רק כל מעשיו מוכרחים, (שהידיעה הקדומה וגזרת הכוכבים מכריחים אותו על כל מעשיו הן לטוב הן לרע) משיב לו שהוא דבר מוסכם אשר כל החכמים הגידו, ולא כחדו מאבותם, ר"ל שלא יוכלו לכחד את אבותם ורצונם, שכולם מרגישים שיש להאדם כח האובה והרוצה לעשות כפי חפצו, וכח האובה מניעו אל כל מעשה אשר יעשה:

19. (יט)לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ וְלֹא־עָבַר זָר בְּתוֹכָם

    מצודת דוד:להם לבדם. החכמים ההם משלו ברוב חכמתם על כל העולם כאלו להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר בתוכם לנחול עמהם איש זר אשר איננו מהם וכאומר הואיל וקבלו הדבר מאבותם ואין דרך האב להשריש דבר כזב בלב הבן והמקבלים היו חכמים גדולים משכילים לבחון האמת הוא או כזב ואף עיני כן ראו בחוש א״כ בודאי אמת נכון הדבר:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    להם לבדם נתנה הארץ. בשכר זה זכה יהודה למלכות נצח ונטלו שניהם מן הנחלה חלקם ולא גורשו מן נחלתם בעוונם מאחר שהודו:

    ולא עבר זר בתוכם. כשבא משה לברכם שנא' (דברים ל״ג:ז׳) יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה, ד"א ולא עבר זר בתוכם בנחלה של עתיד לבא החלוקה בספר (יחזקאל מח):

    מלבי"ם

    להם לבדם נתנה הארץ, וכולם מרגישים שהארץ נתנה להם בידם לעשות בה כחפצם, וכפי כח האובה והרוצה, שכפי שיאבו וירצו יעשו בארץ בבחירתם, ולא עבר זר בתוכם ולא נמצא כח זר חוץ מהם שיכריח אותם על מעשיהם, כי רצונם הוא השליט בהם לעשות כל דבר כפי בחירתם באין שום כח זר בתוכם להכריח אותם ולשנות בחירתם, וזאת הגידו כל חכמי לב, ואיך נכחיש המורגש לכל אדם שהוא חפשי במעשיו:

20. (כ)כָּל־יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל וּמִסְפַּר שָׁנִים נִצְפְּנוּ לֶעָרִיץ

    מצודת דוד:כל ימי רשע. וזהו הדבר אשר ראיתי אני מה שקבלו החכמים ההם מאבותם אשר כל ימי הרשע מלאים מפחד עם כי יצלח דואג הוא בכל עת פן יגיעהו הרע ומספר השנים אשר נצפנו להצלחת העריץ ימלאו חלחלה וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מתחולל. מל׳ חלחלה ורעד:

    נצפנו. נסתרו:

    לעריץ. לחזק כמו עריצי גוים (יחזקאל כ״ח:ז׳) ור״ל החזק ברשע:

    רש"י

    כל ימי. הרשע שאינו שב מחטאו ואינו מודה פשעיו כל ימיו:

    הוא מתחולל. ומתאונן על הבטחתו שישלם רעתו אשר פעל כל מספר שנים אשר נצפנו לעריץ הוא מתחולל:

    מתחולל. ל' אנינות ולא שמעתי:

    מלבי"ם

    כל, עתה בא להשיב לו על השאלה החדשה אשר הניח, ממה שאנו רואים שיש רשע וטוב לו, (כי הוכוח שעד עתה היה על השאלה של צדיק ורע לו) ודעת אליפז בזה, שההצלחה האמתיית אינה הצלחה החיצונה הנראית לעינים מהעושר והתענוגים, רק ההצלחה הפנימית. אם הוא שוקט ושלו בלבבו ושמח בחלקו, והצלחה הזאת נעדרת מן הרשע לפי דעת אליפז, שהגם שידמה לנו שהוא מצליח, לבבו תמיד כים נגרש מלא פחד וחיל ורעדה, כי לבבו מנבא לו שרעות מעותדות לבא עליו, וז"ש כל ימי רשע הוא מתחולל, היינו שמלא חיל ורעדה, ומספר שנים אשר נצפנו לעריץ הוא מתחולל ומפחד תמיד:

    רלב"ג

    מתחולל. מעניין חיל כיולדה:

    לעריץ. הוא הרשע ונקרא כן בהיותו תקיף ועורץ שאר האנשים:

    אבן עזרא

    מתחולל מן חיל כיולדה.

    ומספר שנים שיוקם בהם ממנו.

21. (כא)קוֹל־פְּחָדִים בְּאָזְנָיו בַּשָּׁלוֹם שׁוֹדֵד יְבוֹאֶנּוּ

    מצודת דוד:קול פחדים. ואשר יגור יבוא לו כי יבוא באזניו קול פחדים ופתאום עודו ישב בשלום יבוא עליו השודד:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    קול פחדים באזניו. לאמר הגיע עת תשלומי:

    בשלום. וכשהוא שרוי בשלום אז השודד יבואנו:

    מלבי"ם

    קול, נדמה לו תמיד ששומע באזניו קול פחדים, כאילו רודפים אחריו להרגו, ואף בעת שלום נדמה לו קול פחדים, כי שודד יבואנו:

    אבן עזרא

    קול פחדים באחריתו.

22. (כב)לֹא־יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי־חֹשֶׁךְ וְצָפוּי הוּא אֱלֵי־חָרֶב

    מצודת דוד:לא יאמין. בבוא עליו החשך לא יאמין בעצמו שישוב עוד ממנו לחזור לקדמותו: וצפוי. והוא נראה אל החרב כי החרב רואהו ובא עליו:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    וצפוי. ענין הבטה כמו צופה רשע (תהלים לז):

    רש"י

    וצפו הוא אלי חרב. ועתיד הוא אלי חרב ועוני לנוד ללחם איה ימצאנו:

    מלבי"ם

    לא, וכשהוא במקום חשך נדמה לו שאי אפשר שישוב מן המקום החשוך ההוא כי יהרג שם, ונדמה לו שהגם שהוא חשך בכ"ז צפוי הוא אלי חרב, שהרוצח שהחרב בידו להרגו רואה אותו הגם שהוא אינו רואהו:

    רלב"ג

    וצפוי הוא אלי חרב. ר"ל שכבר יראהו החרב והטעם שכבר יעבור עליו החרב ויפלח עליו אימו' מות:

23. (כג)נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה יָדַע כִּי־נָכוֹן בְּיָדוֹ יוֹם־חֹשֶׁךְ

    מצודת דוד:נודד. והוא נודד ממקומו בעבור הלחם לבקש איה ימצאנה: ידע. יודע הוא בעצמו שיום החשך יהיה נכון ומתקיים בידו כי בעצמו ישפוט אשר כלתה אליו הרעה ובעבור זה יוסיף לדאוג בכל עת:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    איה. אנה:

    רש"י

    נודד הוא. כלומר מובטח הוא לנוד:

    ידע. לו באמת:

    כי נכון. ומזומן לבוא בידו כלומר אליו ועמו יום חשך כמו מן הבא בידו (בראשית ל״ב:י״ד):

    מלבי"ם

    נודד, ר"ל כ"ז נדמה לו בכח דמיונו בעת שלום, וכ"ש בעת שהוא נודד ללחם איה, וצריך הוא לבקש מחייתו שחסר לו, שאז יגדל הפחד יותר, ויתחולל כ"כ כאילו ידע בבירור כי נכון בידו יום חשך וכאילו בא קיצו, וכ"ש בעת אשר.

24. (כד)יְבַעֲתֻהוּ צַר וּמְצוּקָה תִּתְקְפֵהוּ כְּמֶלֶךְ עָתִיד לַכִּידוֹר

    מצודת דוד:יבעתוהו. הצרות יחרידו אותו: תתקפהו כמלך. הצרה תאחוז אותו בחוזק כמלך האוחז בממשלתו: עתיד לכידור. מזומן הוא להיות דומה לכידור נע ונד ומטולטל ככדור הזה כמטולטל ונזרק מיד ליד:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ומצוקה. גם הוא ענין צרה:

    תתקפהו. יאחזו בחוזק:

    עתיד. מזומן כמו העתידים ערר לויתן (לעיל ג):

    לכידור. עשוי הוא לשחוק בו לזרקו מיד ליד וכן כדור אל ארץ רחבת ידים (ישעיהו כ״ב:י״ח):

    רש"י

    תתקפהו. תחזק המצוקה ממנו ותאנסהו:

    כמלך עתיד לכידור. לא מצאתי דמיונו ויש לפותרו באותיות המתחלפות רי"ש בדלית כמו אשכנז וריפת שבתורה (שם י) (ובדברי הימים א א׳:ו׳) אשכנז ודיפת וכן כתים ודודנים (שם) אף כאן לכידור כמו לכידוד כאותו המלך שהוא עתיד ליקוד באש של גיהנם והוא סנחריב שנתנבא הנביא עליו (ישעיהו ל׳:ל״ג) כי ערוך מאתמול תפתה גם היא למלך הוכן לשרוף חייליו יקד יקוד ודומה לו כידודי אש יתמלטו (לקמן מא) אם (ס"א אש) לפידים, אם (ס"א אש) להבות:

    מלבי"ם

    יבעתוהו צר ומצוקה אז תתקפהו החרדה הזאת בתוקף גדול, אשר יבעתהו דמיונו שהוא דומה כמלך עתיד לכידור שבימי איוב עשו משפט למושל שהשליכוהו ככדור וגלגלו אותו ממקום למקום עד שמת במיתה משונה הלזו, והרשע יחרד כ"כ כאילו נגזר עליו להמיתו במיתה נוראה כזאת, כן יגדל פחד לבבו:

    רלב"ג

    תתקפהו כמלך עתיד לכידור. תתחזק המצוק' עליו ותסבבהו כמו המלך שעתיד לכידור ומזומן למלחמה הנקרא טורני"ש בלעז או יהיה הרצון בזה תנצחהו המצוקה ותחזק עליו כמו שיתקוף המלך ויאנוס האיש ההוא שהוא עתיד להשפט בכידור והם האנשים הנדונים לטביעה שכאשר ירצו לטובעם בקלות יקשרו ראשם בין ברכם וידיה' ורגליה' בדרך שיהיו כמו הכדו' עד שלא יוכלו לשום פנים להנצל מהטביעה:

    אבן עזרא

    תתקפהו כמלך שהוא מוכן להכנס במלחמה ואין לו דומה. ויש אומרים: כי יסובוהו צרות כהקף הגלגל סביבות הכדור, שהיא הארץ ויהיה כמו כדור אל ארץ, וכ"ף כדור נופל, וכ"ף כידור שורש והוא רחוק.

25. (כה)כִּי־נָטָה אֶל־אֵל יָדוֹ וְאֶל־שַׁדַּי יִתְגַּבָּר

    מצודת דוד:כי נטה. על אשר נטה ידו אל ה׳ לבזות כלפי מעלה בנטיית היד והיה מתגבר עצמו למולו כי חשב אשר כוחו ועוצם ידו ע ה לו את העושר:

    עוד פירושים על פסוק כה: מלבי"ם

    מלבי"ם

    כי נטה, הפחד הזה בא לו מפני שנטה ידו אל אל וכאלו רוצה ללחם אתו ולהתגבר על שדי, ולכן.

26. (כו)יָרוּץ אֵלָיו בְּצַוָּאר בַּעֲבִי גַּבֵּי מָגִנָּיו

    מצודת דוד:ירוץ אליו. היה רץ מול ה׳ בצואר זקוף ובגאוה בעבור עובי גופי מגניו אשר עליו ר״ל על כי היה בוטח ברוב חזקו ותקפו:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בעבי. מל׳ עב:

    גבי. גופי כמו לגבי חומר גביכם (לעיל יג) ויאמר על גוף כל דבר:

    רש"י

    ירוץ אליו. היה רץ אל הבורא בגובה וזקיפת צואר להכעיסו:

    בעבי גבי מגיניו. בחזק' כחו, גבי ל' גובה כמו ותבני לך גב (יחזקאל ט״ז:כ״ד):

    מלבי"ם

    ירוץ, האל ירוצץ אותו בצוארו (כי הנלחם עם העומד למעלה מראשו, העליון ירוצץ על צוארו של התחתון), ירוצץ אותו בעבי גבי מגניו בעובי הבשר של גבו החזק כמגן:

    רלב"ג

    בעבי גבי מגיניו. במקום שגופי מגיניו יות' עבי' ויותר חזקים:

    אבן עזרא

    בעבי גבי מגיניו ישוב על עובי הצואר.

    ומגיניו הם העצמות על דרך משל.

    וגבי הם המיתרים.

27. (כז)כִּי־כִסָּה פָנָיו בְּחֶלְבּוֹ וַיַּעַשׂ פִּימָה עֲלֵי־כָסֶל

    מצודת דוד:כי כסה. כי התענג בדשן נפשו להשמין את בשרו עד כי כסה פניו בחלבו ועשה על כסליו כפולים כפולים מרוב השומן והמה נראים כשפתי הפיות ובעבור רוב הטובה גבהה לבו ובטח ברוב חזקו לבזות כלפי מעלה:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    פימה. מל׳ פה:

    כסל. הוא חלק השדרה הסמוך לכליות כמו אשר על הכסלים (ויקרא ג):

    רש"י

    פימה עלי כסל. עשה פה על חלצים שחלבו ועובי שומנו כפול על כסליו ונראין כמי פה:

    פימה. מגזרת והיתה הפצירה פים (שמואל א י״ג:כ״א) זו היא לימ"א של נפחים שיש לו פיות הרבה ונקראת הפצר פיות:

    מלבי"ם

    כי, והגם שכסה פניו בחלבו, שמרוב חלבו ושמנו פניו מכוסים, בכ"ז ירוץ אותו ה', ויעש פימה עלי כסל, שע"י הריצוץ בגביו יפתח את בשרו ושמנו עד שיעשה פה ופתח דרך חלבו, שהפה הזה ידבר ויגיד מה שבכסל ובמחשבה של הרשע, והמליצה שהגם שנראה עב ושמן, ע"י מלחמת ה' בו שירוצצהו בפחד וברעדה מתמדת, ניכר מה שבכסליו ומחשבותיו, אשר כסליו מלאו נקלה ובעתה, ושאינו איש מצליח רק איש מלא צרה ומצוקה:

    רלב"ג

    פימה עלי כסל. שעשה פיות על כסליו מרוב השומן:

    אבן עזרא

    כי חלבו כסה פניו וכאילו יצטרך לעשות פימה עלי כסל להוציא מהחלב, וזהו דרך משל כי בתחלת יעשיר הרשע ובסוף להפך כענין בפרח רשעים כמו עשב, ובסוף: ישכון ערים נכחדות. ויש אומרים: כי יבחר מקום אין שם יישוב להתבודד בו להרע, שהיו מעותדים כמו עתידים להיותם גלים כמו: גל אבנים. וכן: גלים נצים.

28. (כח)וַיִּשְׁכּוֹן עָרִים נִכְחָדוֹת בָּתִּים לֹא־יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים

    מצודת דוד:וישכון. שכן בערים נגזרות ונחרבות כי בנה אותם לעצמו כדרך הגדולים אשר יבנו ערים נחרבות להיות להם לשם וכמ״ש (לעיל ג) הבונים חרבות למו: בתים. שכן בבתים אשר לא היו ראוים לשבת בהם אשר הוכנו והוזמנו להיות גלים ודגורין כדרך החורבות:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    נכחדות. נגזרות ונכרתות רמו ותכחד מן הארץ (שמות ט׳:ט״ו):

    למו. להם ר״ל בהם:

    התעתדו. הוזמנו:

    לגלים. ענין תל ודגור:

    רש"י

    וישכון ערים נכחדות. כן דרך בעלי גאוה בונים חרבות לשם:

    מלבי"ם

    וישכון, והגם שהרשע הזה שוכן בערים נכחדות, שמרוב פחדו מתירא לשבת בעיר מושב בין אנשים, פן יגזלו ממונו ורכושו, ושוכן בערי חורב, אשר שם יש בתים לא ישבו, בתים שאין ראוים למושב, רק שהתעתדו לגלים, שחושב ששם לא ימצאוהו אדם, וגם שמרוב פחדו על ממונו מקמץ מלבנות בית ושוכן במערות וצחיחים ובגלים חרבות, בכ"ז.

    רלב"ג

    אשר התעתדו לגלים. אשר היו עתידים לגלים:

    נצי'. ר"ל שממון:

29. (כט)לֹא־יֶעְשַׁר וְלֹא־יָקוּם חֵילוֹ וְלֹא־יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָם

    מצודת דוד:לא יעשר. ובעבור זדון לבו לא יעמוד עשרו ולא יתקיים חילו והוא כפל ענין במ״ש: ולא יטה. לא יהיה נטוי מהם לנפול בארץ תכליתם והשלמת גמולם כ״א על ראשם יחול ויקבלו הגמול משלם:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חילו. עשרו:

    מנלם. תכליתם והשלמתם כמו כנלתך לבגוד (ישעיה לג):

    רש"י

    ולא יקום חילו. לא יתקיים לימים רבים:

    ולא יטה. לא ינטה מליצתו כמו ויטו אחרי הבצע (שמואל א ח׳:ג׳) שפי' וינטו הם עצמם אף כאן לא ינטה מן השמים לארץ מנלם מתת תאותם וזימון מחשבתם והוא כשתי תיבות מן להם:

    מן. הכנתם כמו וימן להם המלך (דניאל ח) ודומה לו הפצירה פים בשתי תיבות (שמואל א יג) וכן אראלם ת"י אתגלי להון (ישעיה לג) זה נראה בעיני ומנחם מסייעני, ד"א מנלם, לשון כנלותך לבגוד (שם) והנו"ן שבו יסוד נופל לשון תכלית לא יטה לארץ להיות בטילה גזירת חרוץ:

    מלבי"ם

    לא יעשר, לא ישאר עשרו בידו, ולא יקום חילו, ולא יטה לארץ מנלם וכליונם, שבכ"ז יכלה העושר שלו ויאבד בענין רע, הגם שלא נהנה מעשרו ולא השליטהו אלהים לאכול ממנו:

    רלב"ג

    מנלם. שלמות' כעניין כנלות' לבגוד יבגדו בך:

    אבן עזרא

    חילו עשרו כמו עשה לי את החיל הזה.

    יקום יעמוד.

    מנלם הדבר השלם שלהם ופי' יטה כמו: נוטה שמים וכמוהו, כנלותך כהשלימך:

30. (ל)לֹא־יָסוּר מִנִּי־חֹשֶׁךְ יֹנַקְתּוֹ תְּיַבֵּשׁ שַׁלְהָבֶת וְיָסוּר בְּרוּחַ פִּיו

    מצודת דוד:לא יסור. לא יהיה עוד נעזר לשוב לקדמותו: יונקתו. ענפיו הרכים תיבש אותם השלהבת עד שיסירו ממקומ׳ וינועו ברוח פיו של המנשב כדרך דבר היבש אשר לרוב קלותו יתנדנד ברוח קימע׳ ר״ל בדבר קל יאבד הצלחתו:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יונקתו. ענף רך:

    רש"י

    ויסור. מן העולם:

    ברוח פיו. של שליט בעולם וזה מקרא חסר ויש פותרים בשביל רוח פיו שהרע לדבר סרה:

    מלבי"ם

    לא, והגם שלא יסור מני חשך, שמרוב פחדו מתירא לשבת במקום אור, בכ"ז ימצא שם שלהבת אשר תיבש את יונקתו, שהוא הענף הלח היונק ליחות האדמה, ויסור ברוח פיו, שרוח פיו בעצמו תיפח על השלהבת והיונק היבש עד שיסור משם ויכלה ולא ימצא עוד, והמליץ בזה על איוב שנפלה אש מן השמים ותבער בצאן ובנערים, וכן רמז אליו תחלה במ"ש שהתירא ששודד יבואנו וצפוי הוא אלי חרב, שמכ"ז פחד איוב תמיד, וכ"ז בא עליו ע"י שבא וכשדים כמ"ש כי פחד פחדתי ויאתיני:

    אבן עזרא

    ויסור אפילו ברוח פיו.

31. (לא)אַל־יַאֲמֵן בַּשָּׁיו נִתְעָה כִּי־שָׁוְא תִּהְיֶה תְמוּרָתוֹ

    מצודת דוד:אל יאמן. התועה ללכת בדרך שוא לא היה מאמין אשר תמורתו תהיה שוא ר״ל שגמולו יהיה כמפעלו:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    תמורתו. מל׳ תמורה וחלוף:

    רש"י

    אל יאמן. אותו אשר בשוא נתעה כי שוא יהיה תמורתו ויגיעו כמו (רות ד) ועל התמורה:

    מלבי"ם

    אל יאמן, הנתעה מני דרך ה', הוא עצמו לא יאמין בשוא, שלא יאמין בהצלחה שלו שהיא שוא ודבר שאין בו ממש, והוא מתפחד תמיד שלא תתקיים בידו, מפני כי שוא תהיה תמורתו, שתמורת השוא תהיה שוא, ר"ל שתחת ההצלחה הכוזבת שלו, יבוא לו שוא ודבר שאין בו ממש, כמו שהיה שאיוב לא האמין בהצלחת שוא שלו כי היה עתיד שתחת קניניו בא שוא והבל שבין לילה היה ובין לילה אבד עשרו וקניניו, וגם ר"ל שתמורת עצמו יהיה שוא, כי לקה בגופו ואבדו חייו ובריאת גופו שתחתיו בא חולי ושחין רע:

    רלב"ג

    בשו נתעה. ר"ל האיש הנתעה בשוא ובהבלי העולם פארתו:

32. (לב)בְּלֹא־יוֹמוֹ תִּמָּלֵא וְכִפָּתוֹ לֹא רַעֲנָנָה

    מצודת דוד:בלא יומו. לזה תמלא ותושלם זמנו בלא זמנו ר״ל ימות קודם זמנו: וכפתו. ענפיו לא יהיו רטובים ר״ל לא יבא טובה לזרעו אחריו:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תמלא. תושלם כמו ובמלאת ימי טהרה (ויקרא יב):

    וכפתו. ענפיו כמו כפות תמרים (שם כג) ע״ש שהמה כפופים:

    רעננה. ענין לחות ורטיבות כמו בשמן רענן (תהלים צב):

    רש"י

    בלא יומו. תעמוד תמורתו על מליאתה מליגדל ומלהצליח עוד כמו (בראשית נ׳:ג׳) וימלאו לו ארבעים יום פי' ואשלימו:

    וכפתו. כפיית ענפיו כל ענפי אילן דומין לכיפה:

    מלבי"ם

    בלא יומו תמלא כפתו, שהם הענפים והעלים שלו הסוככים על הפרי שהוא משל על קניניו וחילו, תמלא לפני זמנו, בעוד שכפתו לא רעננה, שיאבד הכל לפני זמנו:

    אבן עזרא

    בלא יומו תמלא רובי המפרשים אמרו: שהאל"ף במקום למד הכפל והוא מן וקטפת מלילות ומלשון רבותינו מוללו ומריח בו:

    וכפתו מן: כפה ואגמון.

33. (לג)יַחְמֹס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתוֹ

    מצודת דוד:יחמוס. מי שבידו להסיר הוא יסיר זרעו בסבה קלה כגפן הזה המסיר בסרו במעט סבה: וישלך. והוא ישליך זרעו מהר כזית המשליך מהר נצתו והוא כפול ענין במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק לג: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יחמוס. יסור כמו נחמסו עקביך (ירמיה יג):

    בסרו. כן יקרא הפרי שלא נגמר בשולו כמו ובוסר גומל (ישעיה יח):

    נצתו. פרחו כמו הנצו הרמונים (ש״ה ו):

    מלבי"ם

    יחמוס, וגם ידמה כגפן החומס ומשליך את בסרו, שהם הענבים שלא נגמרו עדיין עד שלא יגיעו להיות פרי, וכזית המשליך את נצתו את הנץ שלו, עד שלא יגיעו אף לידי בוסר, כן נאבדו בניו הגדולים וצאצאיו הקטנים:

    רלב"ג

    יחמוס. יגלה כטעם ויחמוס כגן סכו:

    בסרו. בוסר שלו:

    נצתו. כמו פרחו:

    אבן עזרא

    יחמס כמו ויחמוס כגן סכו נחמסו עקביך ועניינו יתפזר.

34. (לד)כִּי־עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד וְאֵשׁ אָכְלָה אָהֳלֵי־שֹׁחַד

    מצודת דוד:כי עדת וגו׳. כי כן ראוי שתהיה עדת חנף יחידי ולא ימצא בה לא בנים ולא בנות: ואש. חרון אף ה׳ הבוערה כאש תאכל האהלים הבנוים בממון שוחד:

    עוד פירושים על פסוק לד: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    גלמוד. יחידי כמו הלילה ההוא יהי גלמוד (לעיל ג):

    אכלה. שרפה:

    מלבי"ם

    כי עדת חנף, העדה שהיה לו שהם רוב בניו ועבדיו, נשאר גלמוד, כי כולם מתו, ואש אכלה אהלי שחד ואהלו וקניניו הבערו באש כנ"ל:

    רלב"ג

    אהלי שחד. הבנויים משחד:

    ביאור דברי המענה ענה אליפז התימני ואמר היתכן לחכם שיטעון טענות כוזבות אשר הם דברי רוח והבל, אם מחוק החכם שיתווכח בדברים וטענות בלתי מועילות בהאמתת מה שירצה האמתתו, הנה לא תוכל להנצל שלא תעשה העול גדול מאלו הדברים כי עתה תפר מההמון יראת השם ית' כי ההמון לחולשת שכלם לא יראו מעשות רעות אלא מדאגה פן יענישם השם ית' ולזה כשתאמר שלא יועיל הצדק שלא יבאו אלו הרעות אלא למי שבמערכתו בעת הלידה שיבואהו אתה מפר יראת השם ית' מההמון ואתה גם כן מונע ההתפלל לפני השם ית' על הרעות הבאות לאיש איש כי התפלה עליהם שוא ובטל לפי דבריך, הנה דבריך יודיעו לאנשים עונך כי אתה בוחר בדבריך לשון הערומים המדברים בערמה ובמרמה ובדרכים מתעים, הנה לא אצטריך אני לומר שאתה רשע ועל זה באה עליך הצרה הזאת כי פיך ושפתיך יעידו בך שאתה רשע, מה זה שהתפארת בישישות וזקנה האם נבראת קודם אדם הראשון ולפני בריאת הגבעות הלא אם צופר הוא צעיר לימים הנה לא ימנע מפני זה שיגיע לו מהחוש מה שהספיק בזה הדרוש וזה שיתכן שקבל כבר עדות מאנשים יותר קודמי' ממך עד שכבר הגיע אליו מה שהתפרסם מזה החוש זה זמן ארוך ולזה אם אינך ראשון לכל האנשים תהי' טענתך בזה בטלה, האם שמעת בסוד אליה ונגלה לך כבר עד שתמנע לך החכמה ותהיה לך לבדך לא לזרים אתך, מה ידעת מפעולות השם ית' ולא נדע ומה תבין מהם ולא עמנו הוא ועוד שאם תטעון כי בעבור ישישותך יתכן שתהיה חכם יותר, הנה גם שב גם ישיש בנו כביר ימי' מאביך ואחשוב שאליפז היה יותר ישיש מאיוב ואולם שאר רעיו היו צעירי' ממנו או צופר לבדו היה צעיר ממנו, המעט ממך התנחומות שנחמוך בהם אלו האנשים ר"ל צופר ובלדד עד שקראת להם רופאי אליל, האם מה שטענו לקיים שהשם ית' מבין את כל מעשה האדם ושופט אותו עליהם הוא דבר של לאט ושל סתר עמך עד שקרא' אותם טופלי' שקר וקרא' סתר אלו הטענות והוא מה שאמרת אליהם אם בסתר פנים תשאון, איך לקחך לבך ואיך רמזו עיניך להשיב אל אל רוחך והוצאת מפיך מלין כנגדו, איך תחשוב שתהיה נקי וצדיק עד שלא יתכן שיגיעך עונש הנה אי אפשר באדם לחסרונו שיהיה נקי וצדיק ואיך תחשוב שתהיה נמלט מהחסרון הלא בעיני השם ית' אין נמלט מהחסרון כי גם המלאכים והגלגלים ישיגם חסרון מה לפי מה שמציאותם יצטרך אל מציאות אחר ישפע ממנו ועוד בהם חסרון נפלא ביחס אל השם ית' כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות ה' ולזה לא ימצא השלימות כי אם בשם ית', ובהיות הענין כן איך חשבת עצמך נקי מהחסרון עם היותך נתעב ונמאס ושותה כמים עולה כי האדם זה דרכו ולזה אין לך להתרעם על הש"י על זה העונש כי בלי ספק אי אפשר מזולת שמרית ואם אינך משע' בזה כי יתכן שחטא' בדברים רבים הם חטא אצל השם ית' מצד שלמותו ואינך חושב בהם שיהיו חטא, הנה אגידך שראיתי בחוש ומה שיגידוהו חכמים ולא כחדו במה שקבלו בזה מהחוש מאבותם, כי לא אביא עליך עדות ממה שיגידהו הפחותים כי אין לסמוך עליהם אבל ממה שהגידו השלימי' אשר להם לבדם נתנה הארץ מרוב חכמתם ושלמותם לא עבר זר בתוכם הלא הט יגידו, וראיתי גם כן בעיני כי הרשע ואם הוא מצליח הוא מתחולל כל ימיו ר"ל שיאחזהו חיל וכאב לב כל ימיו ליראתו ולפחדתו שיגיעהו רע ומספר השנים אשר נצפנו לתוקף החומס אנשי' יהיה בכל אחד מהם קול פחדים באזניו שיגיעהו רע והנה בהיותו בשלום יבואנו השודד והצר לו בדרך שלא יאמין שוב מני החושך והצרה ההיא, הלא החרב יראה אותו בדרך שיפלו עליו אימות מות, הלא הרשע הוא נודד ללחם אנה ימצאהו כי אין לו לחם לאכול ידע כי נכון בידו יום חשך וצרה גדולה ולזה הוא בכאב לב תמיד, צר ומצוקה יבעתוהו, תתחזק המצוקה עליו ותאנוס אותו כמו המלך שיתקוף ויאנוס האיש שהוא עתיד להשפט בכידור והם האנשים הנדונים לטביעה שיקשרו ראשם בין ברכם וידיהם ורגליהם בדרך שיהיו כמו הכידור עד שלא יוכלו להנצל מהטביעה, מפני שנטה הרשע לאל ידו וחשב להתגבר על השם ית', הנה הש"י ירוץ אליו להכותו בצוארו במקום שיהיו מגניו יותר חזקים ויותר עבים להראותו כי לא תועיל גבורתו כנגד השם ית', מפני שכסה הרשע פניו בחלבו מרוב השומן ושכן בערים חריבות ר"ל שבנה אותם ושכן בבתי' אשר לא היו נושבים אבל היו עתידים להיותם לגלים נצים ובנה אותם מחדש כדי שיוכל לבטוח יותר בהם שיהיו חזקים ולהיותם לזכר לו, הנה יענש שלא יעשר ולא יעמוד עשרו אשר בעבורו היה משמין עצמו ולא יטה לאנשי הארץ שלמותם ר"ל שבנינים אשר עשה לא ישארו אבל יחרבו ויפלו לא יסור מני חשך הצרות יונקתו אשר היתה צומח' מאד בהיותו בעשרו עד שהיה בתכלית השומן והדשנו' תיבש שלהבת הצרות הבאות עליו עד שיגיעהו מהכחישות שרוח פיו יניעהו ויסירהו ממקומו, בעבור שלא היה מאמין זה האיש הנתעה בשוא ובהבלי העולם כי ימותו ותהיה שוא והבל תמורתו ר"ל שלא היה מתפחד מהמות הנה היה ענשו שימות בלא עתו ותכר' יונקתו בלא עתו וכפתו אשר איננה רעננה יסור בקלות הפרח והנץ שהוציא הרשע לעשות פרי כמו הגפן שיחמוס וישחית בסרו וכזית שישליך נצתו במעט סבה, הנה קבוץ החנפים סופו להיות גלמוד לפי שישחיתו קצתם קצת ולא ישלם הקבוץ ביניהם ואש אכלה האהלים הבנויים משחד ועול לפי שהם יחשבו וישתדלו תמיד בעמל ואון ומחשבתם תכין מרמה תמיד ולזה יענישם הש"י בכמו אלו העונשים והכלל העולה מהדברים הוא שהוא היה מגנה איוב על אמר שלא חטא והוא מעיד שכבר חטא שהוא בדבריו אלה יפר יראת השם מהאנשים וימנע מהתפלל אליו בעת הצר' אשר עם התועלת שבו להנצל מהרע הנה בו מהתקון המדיני וההישרה אל הצלחת הנפש מה שלא יעלם והביא ראיה מהחוש על היות אלו הרעות מסודרות מהשם ית' לפי מעשה האדם למה שימצא מהרעות לרשעים אשר לא נפקד איש מהם שלא ישיגוהו רעות אם מצד הפחד אם מזולת זה וזה ממה שיור' על כי אלו הרעות הם לרשעים מפני היותם רשעים ועוד שאנחנו נראה העונש הבאה עליהם כנגד מרים מדה כנגד מדה ואילו היה מוגבל בגיחו מרחם לא היה אפשר זה אלא אם נאמר שכבר הוגבל ג"כ אז שיהיה זה האיש עושה מרי שיהא דומה לעונש המוגבל לבוא עליו וזה בתכלית הבטול והגנות כי אם היה הענין כן תבטל הבחירה ויהיו כל העניינים מחוייבי' הנה זה הוא לבד מה שהוסיף אליפז לטעון בזה המענה:

    אבן עזרא

    ואש אכלה דמה אף אלהים לאש, בעבור שהרו עמל.

35. (לה)הָרֹה עָמָל וְיָלֹד אָוֶן וּבִטְנָם תָּכִין מִרְמָה

    מצודת דוד:הרה עמל. כמו שהרה עמל כן ילד און ר״ל כמו שהלידה היא לפי ההריון כן הגמול לפי המעשה: ובטנם. הלב נתון בבטן הלא היא הכינה המרמה ולזה יקבל גמולו משלם באין מחסור (העולה מהמענה ההיא כי ישיב אמריו לומר לאיוב איך תאמר לא חטאתי הלא בדבריך אלה תחטיא עוד את אחרים כי תשריש בלבם את מכשול עוונך לחשוב שאין משגיח והנה רעתך רבה ועל אשר יתרעם על היסורים בעבור מעשה הטוב שעשה ישיב לומר הלא מאז קבלת עליהם גמול וחוב העון עדיין הוא בידך ותקבל גמול בהיסורים האלה ויוכיח על ההשגחה ממפלת הרשעים מבלי תקומה ואף בימי טובתו תמלא נפשו מחלחלה וישפוט בכל עת אשר הרעה תבוא עליו אשר לא כן בנקי וצדיק):

    עוד פירושים על פסוק לה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עמל. ואון עניינם שבר ויגיעה ודבר רע:

    רש"י

    הרה עמל וילד און. עשה רעה וישתלמו שכר הלידה לפי ההריון:

    תכין. תזמין:

    מרמה. למרמה תהפך להם תאוותם:

    מלבי"ם

    הרה, שהגם שבפיו היה חנף ונראה כצדיק, הנה הרה עמל, שהוא מחשבת מינות וכפירה, לכן ילד און ושבר ובא מפלתו, ובכ"ז בטנם תכין מרמה, שגם אחר שנשבר לא שב בתשובה רק יכין מרמה וטענות מזויפות להתלונן על ה' ולהכחיש השגחתו וטובו וחסדיו:

    אבן עזרא

    ובטנם רמז למחשבותיהם הנסתרות.