איוב פרק ט״ז

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   פתיחה למענה התשיעית מענה איוב

   על התשובה שהשיב אליפז על הצלחת הרשע לא התווכח עתה, וכן על שיטת בלדד בזה, כי חיכה להם עד שענו על זה שלושה המתווכחים, וענה להם תשובה כוללת סותרת דברי כולם בסימן כא.

   וכן על מה שחזר אליפז שנית את דבריו שדיבר במענה הראשון בסיבת ייסורי הצדיקים, שייחס זה למחזה נבואית, לא השיב לו עתה, כי כבר ענהו בראשונה, רק התמרמר נגדו על ששב לדבר שנית דברים שכבר התווכחו עליהם, ושלא חידש בהם דבר, כאילו אינו רוצה רק להלאותו ברוב דברים, שאין זה מדרך החכמים (טז ב-ה).

   גם על מה שאמר אודות חפשיות הבחירה לא ענהו מטעם זה, בל ישנה בחינם דברים שכבר נאמרו.

   רק עתה יצא להשיב לו על שני דברים:

   • א] מה שעתה יצא אליפז להרשיעו כרשע גמור, ולהחליט עליו משפט הרשע ועונשו, שכל מה שדיבר מפחד הרשע וממפלתו הורה באצבעו על איוב שבו נתקיים כל זה, ועל זה הרבה לצעוק ולהתלונן (סימן טז ז-כא).

   • זאת שנית על מה שרצה לחזק שיטתו הקודמת בשיאמר שעיקר הגמול הוא השארת הנפש אחר המוות, כמו שאמר (איוב טו יא): המעט ממך תנחומות אל כי תשיב אל אל רוחך, על זה הרבה להתווכח, שבאשר מהות הנפש היא עניין נעלם, ורוב בני אדם אין משיגים התעלומה הזאת, ולא יראו רק את המוחש, שהצדיק מיוסר בייסורים בחיים המורגשים, ועל חיים אחרים נפשיים אין מי שיהיה ערב להם על זה שהנפש תחיה אחר המוות, כי דברים האלה צפונים מעין המוחש, וגם השכל לא יתבונן בם בינה, כמו שאמר כי ליבם צפנת משכל (יז ד), וכל בני אדם פונים רק אל חיים הנראים ומורגשים, וכשרואים שהצדיק מיוסר בייסורים, יש יחליטו עליו משפט מעוקל ויוכיחו מזה שהוא רשע, כמו שהיה באיוב, ויש שיחזיקו שהוא צדיק ויתלוננו על ההשגחה. ואם כן, סדר זה מייסורי הצדיקים ושלוות הרשעים מביא את האדם לידי הכחשה ותלונה ושוממות הדעת, והוא צלמוות בהנהגה ולא סדרים, והיה ראוי שיתנו לצדיק צדקתו ולרשע רשעתו בעולם הזה, למען יראו וישכילו ויקחו מוסר, ועוולתה תקפוץ פיה.

   רלב"ג

   ביאור מלות המענה ויען איוב ויאמר:

2. (ב)שָׁמַעְתִּי כְאֵלֶּה רַבּוֹת מְנַחֲמֵי עָמָל כֻּלְּכֶם

   מצודת דוד:שמעתי. כדברים האלה שמעתי רבות פעמים ומה תועלת בהכפלם כי כולכם מנחמים תנחומי הבל לומר שאחר התשובה ישגה אחריתי ואם אין בידי עון מה מקום לתשובה ומה זה תספר לפני עונש הרשעים לעורר לבי לתשובה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מלבי"ם

   שמעתי כאלה רבות, נגד מה שאליפז שנית שנה את הדברים שאמר כבר במענה הקודם, שמ"ש מה אנוש כי יזכה וכו' הם הם הדברים שאמר בסימן ד' האנוש מאלוה יצדק וכו', וכן במה שהשיב על חפשית הבחירה לא חדש דבר, משיב לו, למה ישנה דברים שכבר אמר, הלא כבר שמעתי כאלה רבות, ומה הוספת בדבריך עתה, מנחמי עמל כולכם, אתם דומים כמי שאינו יכול לנחם בדברים המתישבים על הלב, וירבה דברים עד שיעמול המתנחם מלהשיב ומוכרח לשתוק, ובזה חושבים שנחמו אותו:

   רלב"ג

   עמל. הבל וכזב:

   אבן עזרא

   שמעתי כאלה רבות [ראה ג']

3. (ג)הֲקֵץ לְדִבְרֵי־רוּחַ אוֹ מַה־יַּמְרִיצְךָ כִּי תַעֲנֶה

   מצודת דוד:הקץ. וכי ימצא סוף לדברי רוח הלא דברים כאלה תוכל להרבות עד בלי די ואת כולם ישא הרוח: או וגו׳. מהו הדבר אשר מחזק אותך ומזרזך על ההשבה עד שבע״כ תשוב ועם בלא דעת וכאומר הלא אין בדבריך חכמה ואף אינך כפוי ומוכרח להשיב א״כ חדל לך ולא תוסיף לדבר עוד או שאמר לו מדוע לא אמרת הדברים האלה בראשונה כי לדברי חכמה בע״כ יתמו האמרים אשר חשב עליהם עד כי יחזור ויחשוב מה להשיב אבל לדברי רוח אין קץ כי אין על מה לחשוב או מה חוזק ועזר מצאת מהדברים הנאמרים עד כי תשוב לענות שוב הדברים שאמרת בתחלה הלא המה כפל ענין ורק במלות שונות:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ימריצך. יחזקך כמו מה נמרצו אמרו יושר (לעיל ז):

   רש"י

   (מענה איוב): ימריצך. ישערך פיך לחשוב דברים נמרצים על אופניהם:

   מלבי"ם

   הקץ, המברר דבריו בהכרעת הראיה והמופת יש לדברים קץ, כי במקום שיעמוד המופת האחרון המכריע שאין תשובה עליו, יכלה הוכוח, לא כן המדבר דברי רוח, דברים העולים על רוחו בלי ראיה, הוא לא ישים קץ לדבריו, כי יוכל לשנות דבריו לאין קץ, אחר שלא ישים לב לטענות וראיות שכנגדו, או מה ימריצך כי תענה, או אם תאמר שדבריך אינם דברי רוח רק דברי שכל, אשאלך אמור מה ימריצך ויחזק אותך במענה זאת, מה המופת והראיה שהבאת לחזק דבריך, ואחר שלא הבאת שום ראיה רק אמרת שכן חזית במחזה למה ענית שנית? :

   רלב"ג

   מה ימריצך. ר"ל מה יחזקך מה שטענת בדבריך:

   אבן עזרא

   [שמעתי כאלה רבות -] או מה ימריצך - מי יהיה תקיף ממך וינצחך.

4. (ד)גַּם אָנֹכִי כָּכֶם אֲדַבֵּרָה לוּ־יֵשׁ נַפְשְׁכֶם תַּחַת נַפְשִׁי אַחְבִּירָה עֲלֵיכֶם בְּמִלִּים וְאָנִיעָה עֲלֵיכֶם בְּמוֹ רֹאשִׁי

   מצודת דוד:גם אנכי וגו׳. אמר בדרך תימה וכי אם היו נפשכם מדוכאו׳ ביסורי׳ במקום נפשי וכי הייתי מדבר גם אנכי ככה לתלות בכם עון רב הלא לא כן הייתי עושה אבל הייתי מחבר בדברים על דבריכם להתלונן עמכם ולהפליג ברוע המקרה אף הייתי מניע עליכם בראשי כמיילל ומיצר:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   לו. כמו אם וכן לו החייתם אותם (שופטים ח):

   במו ראשי. בראשי וכן במו פי אתחנן (לקמן יט):

   רש"י

   ככם אדברה. ככם אני יודע לקנתר:

   לו יש נפשכם. ביסורין תחת נפשי גם אני הייתי מחבר עליכם במילין ומניע עליכם ראשי בצעקתכם ומאמץ אתכם במו פי לאמר החרישו התאמצו ועמדו ביסוריכ' כאשר אתם תאמרו אלי:

   מלבי"ם

   גם אם יש את נפשכם תחת נפשי הכי גם אנכי ככם אדברה בתמיהה? אם היה מקרה כזאת מגיע אליכם ואתם הייתם המנוגעים תחתי ואני הייתי בא לנחם אתכם, וכי הייתי מדבר כמוכם להרשיע אתכם ולהכאיב את לבבכם? לא כן, כי בהפך הייתי עושה, אחבירה עליכם במלים הייתי מתחבר במלים עליכם, והייתי מסייע את דבריכם ומצדיק אתכם, ואניעה עליכם במו ראשי ומצטער עמכם על שנעשה לכם רעה כזאת בלא משפט:

5. (ה)אֲאַמִּצְכֶם בְּמוֹ־פִי וְנִיד שְׂפָתַי יַחְשֹׂךְ

   מצודת דוד:אאמצכם. עוד הייתי מחזק אמריכם בפה מלא: וניד שפתי. הנדת שפתי בדבור היה מחדיל אמריכם כי הייתם מנוחמים בדברי כי כן דרך המצטער כאשר יראה שמפליגין בצערו ומתלוננים עמו להצטער בצרתו מתנחם הוא בזה:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אאמצכם. מל׳ אומץ וחוזק:

   וניד. מל׳ נדידה:

   רש"י

   וניד שפתי. שאני נד וקובל עתה וצועק אז יחשוך ולא אזעוק ולא אנוד עוד, אבל עתה:

   מלבי"ם

   אאמצכם, ובזה הייתי מאמץ אתכם במו פי, כי המתיסר בחנם ימצא אומץ בלבו אם רואה שהכל מכירים צדקתו שהוא נספה בלא משפט, וניד, ר"ל הייתי מאמץ אתכם בכל כחי גם אם ניד שפתי יחשך, אם היו שפתי נלאים מרוב הדבור מבלי אוכל להגיד אותם יותר, עדיין הייתי מתיגע לחזק אתכם:

   רלב"ג

   אאמצכם במו פי. אחזיק אתכם בדברי:

   וניד שפתי יחשך. מה שאנוד אתכם בדברי יחשך כאבכם מכם:

   אבן עזרא

   וניד כמו תנודה והענין להוכיחם.

6. (ו)אִם־אֲדַבְּרָה לֹא־יֵחָשֵׂךְ כְּאֵבִי וְאַחְדְּלָה מַה־מִנִּי יַהֲלֹךְ

   מצודת דוד:אם אדברה. כאומר ואם בזה תחשבו להחדיל אמרי במה שתאמרו שאני מיפר היראה אשר היא עוד סבה לבל ילכו היסורים הנה לא כן הוא כי כמו אם אדברה לא יחשך כאבי כן לא יחשך אם אחדל מלדבר כי מה מן העון אשר ילך לו על ידי מירוק היסורים עד שאשוב להיות נקי לשילכו היסורים וכאומר הלא אין בידי עון ומתחלה בחנם באו ומדוע א״כ ילכו:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מני. ממני:

   רש"י

   אם אדברה. וגו':

   מלבי"ם

   אם אדברה, הנה אני רואה שלא ארויח בדברי ולא אפסיד בשתיקתי, כי אם אדברה לא ארויח מאומה, כי בזה לא יחשך כאבי, ואם אחדל מלדבר לא אפסיד, כי מה מני יהלך מה אפסיד ע"י איזה ריוח וא"כ היה טוב יותר לשתוק מלדבר:

   רלב"ג

   השימות כל עדתי. שמת כל איברי שוממים ובא אמרו הלאני השימות כל עדתי פעם לנוכח ופעם שלא לנוכח על דרך אומרו משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו:

   אבן עזרא

   מה מני יהלוך לא יהלך כאבי.

7. (ז)אַךְ־עַתָּה הֶלְאָנִי הֲשִׁמּוֹתָ כָּל־עֲדָתִי

   מצודת דוד:אך עתה הלאני. כאומר אף לא אפחד מהוספת היסורים עד שאחדל אמרים כי הלא אך עתה הלאני עד שא״א להלאות יותר וכבר עשה שממה כל עדתי הם בניו ובנותיו וכל בני ביתו ומה א״כ יוכל להוסיף עוד:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הלאני. ענין עייפות כמו הנסה דבר אליך תלאה (לעיל ד):

   השמות. מל׳ שממה:

   רש"י

   השימות. לשון שתיקה כמו אשתומם וכמו שומו שמים (ירמיהו ב׳:י״ב) שתקו והתמהו:

   מלבי"ם

   אך עתה הלאני, שהכאב שלי הלאני עד שאני מוכרח לדבר, השמות אתה כאבי, אתה השימות כל עדתי היא הריגת בניו ובנותיו שהם היו העדה שסביב לו, וא"כ:

   אבן עזרא

   אך עתה הלאני הכאב ולנגדו יאמר: השימות - המתאבלים עלי:

8. (ח)וַתִּקְמְטֵנִי לְעֵד הָיָה וַיָּקָם בִּי כַחֲשִׁי בְּפָנַי יַעֲנֶה

   מצודת דוד:ותקמטני. הקמטים שבי המה לעד על גודל הכאב והכחש והרזון קם בי לעד כי הכחש הנראה בפני הוא יענה על חוזק הכאב:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ותקמטני. ענין כווץ וכן אשר קמטו (לקמן כב) ובדרז״ל ונתפשטו הקמטין (ב״ב קכ):

   כחשי. ענין רזון כמו ובשרי כחש משמן (תהלים קט):

   יענה. יעיד כמו לא תענה (שמות כ):

   רש"י

   ותקמטני לעד היה. הקמטתני והקדרתני בשביל עד שהיה לעד על עוני להשטינני:

   מלבי"ם

   ותקמטני, קמטת והכרת גם אותי, (מצייר את כאבו וצרתו כעצם מופשט שהוא גרם לו כל הרעות האלה) לעד היה, ואח"כ היה דבר זה עצמו לעד נגדי. שע"י שנענשתי בגוף ובבנים ואני איני מחריש רק צועק חמס, זאת מביאים נגדי לעד להעיד עלי שאני רשע, (וכיון עמ"ש אליפז ירשיעך פיך ושפתיך יענו בך), והנה תפס אל זה מליצה נמרצה, ממה שנודע בקורות עמים הקדמונים כשהיו רוצים לבחון את איש שנחשד על גניבה ורצח ויתר עבירות והוא היה מכחיש, היו מיסרים את הנחשד ביסורים קשים ומרים, והיו מביטים בפני המיוסר, אם ראו שסובל יסורים אלה כאלו אינו מרגיש בהם כלל, היו דנים מזה שהעלילה שקר, ואם ראו שמרגיש ביסוריו וכ"ש אם היה צועק חמס, דנו שהעלילה אמת, ואז היו מוסיפים להכותו על אלה מכה רבה, וכשהוסיף לצעוק כן היה מתחזק אצלם לדעתם שהחשד אמת, לפ"ז העד שהיו מעמידים נגד הנחשד לברר שהחשד אמת, היו המכות שהסבו הם לו, וכן צייר את ענינו כאלו הוא נחשד ועי"כ הכו אותו ביסורים קשים, וז"ש ותקמטני, וזאת עצמו מה שהוא מרגיש ביסורים וצועק, לקחו לעד לברר עי"כ שהוא רשע, וז"ש לעד היה ויקם בי, העד הזה, וכחשי בפני יענה, העד הזה (שהם היסורים) מברר ועונה בי שאני מכחש, כי החשד אמת שאני רשע:

   רלב"ג

   ותקמטני. מענין קמטים כי הם עדות כל הכחישות ועל הדלות:

   אבן עזרא

   ותקמטני מלשון קשור מדברי רבותינו ז"ל, או כמו: אשר קומטו ולא עת והם קרובים.

9. (ט)אַפּוֹ טָרַף וַיִּשְׂטְמֵנִי חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו צָרִי יִלְטוֹשׁ עֵינָיו לִי

   מצודת דוד:אפו טרף. אף ה׳ טרף אותי ונוטר איבה עלי והנני לבוז עד כל הרוצה חרק עלי בשיניו וצרי יחדד עיניו בהבטה יתירה להסתכל בי בעין רעה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וישטמני. ענין נטירת האיבה כמו וישטום עשו (בראשית כז):

   חרק. ענין שחיקת וטחינת השנים אלו באלו בהתקצף האדם על מי וכן ויחרקו שן (איכה ב):

   ילטוש. יחרד כמו חרבו ילטוש (תהלים ז):

   רש"י

   צרי. השטן הוא הצר:

   ילטוש. יחדד כמו לוטש כל חורש וגומר (בראשית ד):

   מלבי"ם

   אפו, האף והכעס של העד הזה, טרף אותי, מצייר הציור הנפלא הזה כאשר יהיה עת יקום עד באיש לענות בו סרה והוא מכחיש את העד, והעד חורק עליו שיניו וסוטרו על פניו, ופה שיצייר שההכאה הוא עצמו העד והוא עצמו המכה, בא הציור הזה נשגב מאד, שהאף של העד הוא עצמו טורף אותי, והאף הזה הטורף הוא עצמו ישטמני, ע"י רשעי שנברר ע"י הטריפה וההכאה שלו, וע"י שאני מכחיש חרק עלי בשניו, ומוסיף להכותי, וצרי ילטוש עיניו לי להביט אם אוסיף להרגיש את הטריפה וההכאה, שבזה כן יוסיפו לברר שהחשד אמת, ועי"כ.

   רלב"ג

   ילטוש עיניו לי. יעיין אותי בעין רעה ויהיה ילטוש מגזרת חרבו ילטוש ר"ל יבריק ויחריד:

   אבן עזרא

   אפו טרף ישוב אל צרי הבא אחריו.

10. (י)פָּעֲרוּ עָלַי בְּפִיהֶם בְּחֶרְפָּה הִכּוּ לְחָיָי יַחַד עָלַי יִתְמַלָּאוּן

    מצודת דוד:פערו. פתחו עלי פיהם ובדברי חרפה הכו לחיי ר״ל חרפת דבריהם המה לי כאלו הכו אותי על הלחי שהיא מכת בזיון: יחד. כל המחרפים אותי נקבצו עלי יחד ואמר זה על רעיו שהיו מחרפין אותו:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    פערו. פתחו כמו ופיהם פערו למלקוש (לקמן כט):

    בפיהם. הבי״ת נוספת:

    לחיי. הוא גובה הפנים:

    יתמלאון. יתקבצון כמו מלא רועים (ישעיה לא):

    רש"י

    פערו עלי בפיהם. פתחו כמו ופערה פיה (ישעיה ה):

    יתמלאון. יתאספון והרבה לו דומין במקרא קראו אחריך מלא (ירמיה ה) אשר יקראו עליו מלא רועים (ישעיהו ל״א:ד׳) ואינו משתנה מלשונו כי כל מילוי נאסף הוא:

    מלבי"ם

    פערו עלי בפיהם, שכל הקהל העומדים סביב התחילו לפעור פיהם, כמו שהיה אם הנחשד לא עמד בנסיון וצעק מתוך מכאוביו שאז התברר בעיני כל שהחשד אמת, והיו צועקים עליו ומכים לחייו, ויחד עלי יתמלאון ויתקבצו, אחר שיצאתי חייב אצלם:

    רלב"ג

    פערו. פתחו והרחיבו עלי פה:

    יתמלאון. יתקבצון:

    אבן עזרא

    יתמלאון כמו: תמלאמו נפשי.

11. (יא)יַסְגִּירֵנִי אֵל אֶל עֲוִיל וְעַל־יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי

    מצודת דוד:יסגירני. ה׳ אסר אותי ביד כל איש עול כי כל הרוצה לועג בי ומיצר לי: ירטני. יעקם וישחית אותי ע״י הרשעים המעיקים לי וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יסגירני. מסר אותי כמו לא תסגיר עבד (דברים כ״ג:ט״ז):

    עויל. כמו עול:

    ירטני. ענין עקום וכן כי ירט הדרך לנגדי (במדבר כג):

    רש"י

    יסגירני אל אל עויל. הסגירני הקב"ה אל אויל לץ עולל ללוץ בי:

    ועל ידי רשעים ירטני. רטיית תנחומיו ורפואתי מסר לרשעים שאינן אלא מקניטים, ד"א ירטני כמו ירצני לשון רצוי ותנחומים:

    מלבי"ם

    יסגירני, אחר שצייר מהות העדים ומהות הקהל העומדים במקום המשפט שהוא נידון שם, מצייר את השופט הדן אותו, ואת המליץ שניתן לו להמליץ בעבורו וללמד עליו זכות, (כדרך בבתי המשפט להקים מליץ שיטעון בעד הנידון ויבקש לו זכות).

    השופט שנסגרתי בידו הוא עויל, נער עושה עול, והמליצים בעדי הם רשעים ועל ידם רוצים להעלות רטיה למכאובי:

    רלב"ג

    יסגירני. ימסירני:

    עויל. שקרן:

    ירטני. יטה אותי ממה שהייתי בו והוא מגזרת ירט הדרך לנגדי והם שני שרשים בענין אחד ר"ל ירט ורטה:

    אבן עזרא

    ירטני כמו: כי ירט הדרך לנגדי ואם הם שנים שרשים. ויש אומר: וע"י ועל מקום. והקרוב כמשמעו.

12. (יב)שָׁלֵו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי וְאָחַז בְּעָרְפִּי וַיְפַצְפְּצֵנִי וַיְקִימֵנִי לוֹ לְמַטָּרָה

    מצודת דוד:שלו. יושב הייתי בשלוה ופתאום עשה אותי לפרורים ואחז בערפי ורצץ אותי עד כי יתפוצצו השברים הנה והנה: ויקימני. העמיד אותי להיות לו למטרה לזרוק בי חציו הם מכאובי היסורים:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ויפרפרני. ענין שבירות לחתיכות רבות כמו פור התפוררה (ישעיה כד):

    בערפי. הוא אחורי הראש והצואר:

    ויפצפצני. ענין הרציצה עם הפזור וכן וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיה כג):

    למטרה. הוא הדבר אשר המורים בחצים יכוונו להפיל בו חציהם והוא ענין שמירה כי משמרת תרגומו מטרת ויקרא כן ע״ש שהמורים שומרים להפיל בו:

    רש"י

    ויפרפרני. אותו עויל ל' פירורין:

    ויפצפצני. לשון נשבר לשברים הרבה בחבטה רבה כמו ונפצתם איש אל אחיו (ירמיה יד) ונפץ עולליך אל הסלע (תהילים קל״ז:ט׳):

    מלבי"ם

    שלו הייתי, עתה מצייר גוף העונש והיסורים, ומצייר שהמסיר אותו נהג עמו כאשר יעשה האריה ויתר טורפי טרף עם טרפם, שאחר שאחזוהו לא ימיתוהו בפעם אחד, רק ישחקו בו ע"י שיניחו אותו לברוח וישובו ויאחזוהו וישליכוהו ממקום למקום, כן תחלה פרפרני, ואח"כ הניח אותי ורציתי לברוח ורדף אחרי ואחזי בערפי ויפצפצני, ואחר כך אחר שלא יכולתי עוד לזוז ממקומי הקימני לו למטרה לירות בי את בני אשפתו, ואז.

    רלב"ג

    ויפרפרני. שברני וכתתני מגזרת פור התפוררה ארץ וכן ויפצפצני מגזרת וכפטיש יפוצץ סלע:

    למטרה. כמטרה לחץ והנה הוא הרושם שמניחין מורי החצים לירות בו:

13. (יג)יָסֹבּוּ עָלַי רַבָּיו יְפַלַּח כִּלְיוֹתַי וְלֹא יַחְמוֹל יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי

    מצודת דוד:יסובו. המורים בקשת אשר לו סבבו עלי מסביב וע״י יפלח כליותי ולא יחמול עלי ואת מי המרה ישפוך על הארץ והוא משל על יסורים מחולפים:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    רביו. המורים בקשת כמו רובה קשת (בראשית כא):

    יפלח. יבקע כמו ויפלח את סיר (מ״ב ד):

    מררתי. מל׳ מרה:

    רש"י

    רביו. מורה חציו כמו רובה קשת (בראשית כא):

    מררתי. מרה שלי:

    מלבי"ם

    יסבו עלי רביו ומורי קשתו, יפלח כליותי בחציו, בזה לא יחמול עדיין, עד שישפך לארץ מררתי:

    רלב"ג

    רביו. מורי החצים אשר לו מגזרת וימררוהו ורובו:

    יפלח. יבקע:

    אבן עזרא

    רביו כמו השמיעו אל בבל רבים.

    מררתי הוא כנגד הכבד.

14. (יד)יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל־פְּנֵי־פָרֶץ יָרֻץ עָלַי כְּגִבּוֹר

    מצודת דוד:פרץ. על פני פרץ בעוד שהמכה הראשונה פקודה עלי סומך לה השניה ולא תמתין השניה עד שתלך לה הראשונה: ירוץ. חיש מהר יביא עלי היסורים כגבור הממהר לרוץ במלחמה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    יפרצני. מל׳ פרצה ושבר:

    מלבי"ם

    יפרצני, ואחר שכבר פרץ את כל איברי ואין בי מתום, התחיל לפרוץ שנית פרץ על פני פרץ, את האיברים שכבר נפרצו, לשבור שבר על שבר, ואח"כ ירוץ עלי כגבור תפס המשל כמו שהוא במלחמה שתחלה מורים בחצים מרחוק ואחר כך ירוץ על הנלחם ללחום עמו בחרב, והיתה מרוצתו בגבורה כאילו יש בי עדיין כח ללחום אתו:

15. (טו)שַׂק תָּפַרְתִּי עֲלֵי גִלְדִּי וְעֹלַלְתִּי בֶעָפָר קַרְנִי

    מצודת דוד:שק תפרתי. כי על המכה שהתחיל׳ להתרפא והעלה גליד הדרך לשום עליה בגדי׳ רכים כצמר גפן וכדומ׳ אבל אני מרוב היגון והצער תפרתי שק ללבשו ממעל לגלדי המכה ולכלכתי זוהר פני באפר כדרך האנשים רבי היגון אשר ילבשו שק ומעלים אפר על ראשם:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    גלדי. היא הקרום העולה על המכה ובדרז״ל הוגלד פי המכה (כתובות עו):

    ועללתי. ענין לכלוך ועש״ז יקרא הקטן עולל כי הוא מלוכלך בעפר ובדומן:

    קרני. ענין זוהר כמו קרן עור פני משה (שמות ל״ד:ל״ה):

    רש"י

    גלדי. מכה יבשה והעלאת גלד ול' משנה (ר"ה כ"ז) והעמידו על גלדו:

    ועוללי. ולכלכתי וגנותי כמו ויתעללו בה (שופטים י״ט:כ״ה) ל' בזיון וגנאי וכמו עוללה לנפשי (איכה ג):

    קרני. זיוי לשון וקרנים מידו לו (חבקוק ג׳:ד׳):

    מלבי"ם

    (טו-טז) שק, עתה מסיים דבריו, שאחר כל המכות שהוכיתי באכזריות חמה לא עשיתי דבר רק מה שתפרתי שק על גלדי ופני חמרמרו מני בכי, על רוע מזלי:

    רלב"ג

    גלדי. הוא הקרום שיעלה על המכה כאמרם הגלידה המכה:

    ועוללתי בעפר קרני. ר"ל העליתי עפר על ראשי:

    אבן עזרא

    עלי גלדי עורי והוא מלשון קדר.

    ועוללתי כמו והעלתי וכמוהו במעל ידיהם. ויש אומרים: שהוא מן עול והוא יותר נכון.

16. (טז)פָּנַי חֳמַרְמְרוּ מִנִּי־בֶכִי וְעַל עַפְעַפַּי צַלְמָוֶת

    מצודת דוד:פני חמרמרו. מן הבכי נתכווצו מקומות פני ועל אישון עיני פרוש חשכת המות:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חמרמרו. נתכווצו וכן מעי חמרמרו (איכה א) ובדרז״ל נחמרו׳ בני מעיים (חולין לו):

    צלמות. צלו של מות הוא חשכת הקבר:

    רש"י

    חמרמרו. נקמטו כמו נחמרו בני מיעיה בל' משנה (חולין י) וכן מעי חמרמרו (איכה א):

    צלמות. שחשכו מחמת בכי ודמע':

    רלב"ג

    חמרמרו. נמלאו חמר ולכלוך:

    אבן עזרא

    חמרמרו בלשון קדר התאדמו ברוב החום, או הוא מן יהמו יחמרו מימיו.

17. (יז)עַל לֹא־חָמָס בְּכַפָּי וּתְפִלָּתִי זַכָּה

    מצודת דוד:על לא חמס. וכל זה בא לי לא בעבור חמס כ״א בחנם: ותפלתי זכה. תפלתי למקום היתה מעולם זכה ונקיה מבלי הרהור מחשבה המבטל כוונת התפלה:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ותפלתי זכה. לא קיללתי חבירי ולא פיללתי לו רעה:

    מלבי"ם

    על והיה בכייתי, כי כל זה נעשו לי על לא חמס בכפי ונתיסרתי בלא משפט, (ר"ל ומה ראיה יביאו מן מה שצעקתי על המכאובים שדנים מזה שאני חייב, והלא ע"ז בעצמו צדקתי יען שנעשה לי כ"ז על לא חמס בכפי, ובלא משפט), ותפלתי זכה, ר"ל וידעתי כי אזכה בתפלתי זאת שאני מתפלל עתה, לאמר:

18. (יח)אֶרֶץ אַל־תְּכַסִּי דָמִי וְאַל־יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי

    מצודת דוד:ארץ. אתה ארץ אל תבלע את דמי הנגרי׳ מפצעי לכסותם מן העין אלא יהיו נראים לכל ויבקשו עלי רחמים: ואל יהי מקום. להסתר שם זעקתי כ״א תעלה השמים:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    ואל יהי מקום. בארץ להבליע בו צעקתי כי לשמים תעלה:

    מלבי"ם

    ארץ אל תכסי דמי, ר"ל הגם שבארץ יצאתי חייב בדיני, ודרכה לכסות דם הנהרג ע"י רשעו, אל תכסי את דמי, ואל יהי מקום לזעקתי אצלך, כי בארץ אין איש יודע זכותי, אבל בכ"ז הגם שבארץ יצאתי חייב ע"י עדי שקר שהם יסורי, וע"י שופט העויל ומליצים הרשעים, בכ"ז.

    אבן עזרא

    ארץ אל תכסי דמי כמו און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' אכן שמע אלהים ה' וכן: ותפלתי זכה ואת ארץ - אם אכזב אל תכסי דמי.

    ואל יהי מקום לזעקתי לא תמצא זעקתי מקום.

    ויש אומרים: ארץ גלי חמסי ואל יהי מקום שתעכב שם זעקתי, אלא תעלה מיד.

19. (יט)גַּם־עַתָּה הִנֵּה־בַשָּׁמַיִם עֵדִי וְשָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים

    מצודת דוד:גם עתה. כאומר עם כי עתה נבאשתי בעיני רעי אף שמאז החזיקו אותי לצדיק עתה בראותם שיד ה׳ נגעה בי חזרו לתלות בי עון רב אבל בשמים גם עתה מצאתי עד לי על יושר לבבי והוא ה׳ היודע הכל: ושהדי במרומים. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ושהדי. כמו וסהדי בסמ״ך והוא עד בלשון ארמי:

    במרומים. בשמי מרום:

    רש"י

    הנה בשמים עדי. יוצרי היודע דרכי:

    מלבי"ם

    גם עתה, הגם שיצאתי חייב במשפט הארץ למטה ע"י עדי שקר אלה, הנה בשמים עדי שיעידו לזכותי, (ומאמר זה מובנו תאומי, ר"ל שבשמים יודעים שאני צדיק, גם ר"ל שהיסורים אינם עדים על עונותיו, כי בשמים יודעים שבאו עלי היסורים ע"י השמים שהם מערכת הכוכבים, ועדים אלה יעידו נגד העד שהזכיר בפסוק ח':

    רלב"ג

    ושהדי ועדי:

20. (כ)מְלִיצַי רֵעָי אֶל־אֱלוֹהַ דָּלְפָה עֵינִי

    מצודת דוד:מליצי רעי. אתם רעי המדברים עמדי בדבר מליצת הויכוח הלא אל אלוה תדמע עיני והלא לפניו גלוים יושר דרכי:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מליצי. המדבר במיטב הדבור בדבר הויכוח יקרא מליץ:

    דלפה. ענין טפטוף כמו דלף טורד (משלי כ״ז:ט״ו) כי דמעת הבכי יורדת טפה טפה:

    רש"י

    דלפה. דומעת וזולפת דמעה ל' דילוף:

    מלבי"ם

    מליצי, ונגד המליצים הרשעים שהעמידו לי במשפט הארץ כמ"ש ועל ידי רשעים ירטני, יאמר שמליצי הם ריעי ורעיוני, שרעיוני יודעים שאני צדיק והם ימליצו בעדי בדין שמים, רק עדיין צריך שופט אחר נגד שופט העויל שאמר יסגירני אל אל עויל, ועל זה אמר אל אלוה דלפה עיני, ואבכה לפניו שהוא יהיה השופט, ואבקש ממנו, כי.

    רלב"ג

    דלפה עיני. תדמע עיני:

    אבן עזרא

    דלפה כמו תזל וכמוהו: ידלוף הבית:

21. (כא)וְיוֹכַח לְגֶבֶר עִם־אֱלוֹהַּ וּבֶן־אָדָם לְרֵעֵהוּ

    מצודת דוד:ויוכח. הלואי היה מקום לגבר להתווכח עם אלוה כאשר בן אדם עם רעהו:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ויוכח לגבר. והלואי יעשה לי זאת שיתן לי מקום להתווכח גבר עם אלוה להשוות שני הריבים ריב גבר עם קונו וריב בין אדם לרעהו:

    מלבי"ם

    יוכח לגבר עם אלוה, ר"ל שיוכיח ויברר המשפט שיש לגבר נגד אלהים, כמו שמבררים דברים שבין בן אדם לרעהו, שמה שהוא צדק ובלתי צדק במשפט שבין אדם לחברו יהיה ג"כ ההוכחה והבירור במשפט שבין אדם למקום, שבזה בודאי אצא צדיק בדיני, ומעתה מתחיל טענותיו:

22. (כב)כִּי־שְׁנוֹת מִסְפָּר יֶאֱתָיוּ וְאֹרַח לֹא־אָשׁוּב אֶהֱלֹךְ

    מצודת דוד:כי שנות. כאומר הנה יש עמדי מה להתווכח כי הלא שנות מספר הקצוב לפי זמן העמדת הלחות הלא יבואו לי כי קרבו השלמתם בעבור רוב המכאוב אשר מהרו להתייבש את הלחות והמיתה קרובה לבוא ואלך א״כ באורח אשר לא אשוב עוד ומתי א״כ אקבל גמול יושר דרכי:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יאתיו. יבואו כמו אתא בקר (ישעי׳ כא):

    רש"י

    כי שנות וגו'. הקצובים מספר לימי חיי:

    יאתיו. יגיעו, ואז ארח לא אשוב אהלך:

    מלבי"ם

    כי, לעומת מ"ש אליפז המעט ממך תנחומות אל כי תשוב אל אל רוחך, שהגם שנתייסר ביסורים בעוה"ז הלא ראוי שיתנחם ע"י השארת הנפש אחרי המות, שהרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה ושם יקבל שכרו בנעימות נצח, טוען ע"ז, הלא שנות מספר יאתיו, השנים הקצובים לי לחיות בעוה"ז שהם שנים שיש להם מספר (כי חיי העוה"ז קצובים במספר), הלא יאתיו בהכרח, ואז ארח לא אשוב אהלך, אלך מן העוה"ז ולא אשוב עוד אל חיים האלה, וראוי שישלמו לי גמול מעשי בעוה"ז בעודי בחיים, ואתה תאמר כי.

    אבן עזרא

    כי שנות מספר דבר שיש לו מספר במהרה:

    יאתיו ישלמו.