איוב פרק י״ג

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)הֶן־כֹּל רָאֲתָה עֵינִי שָׁמְעָה אָזְנִי וַתָּבֶן לָהּ

   מצודת דוד:הן כל. (אלה) כל הדברים האלה שאמרתי הנה ראתה עיני הדברים הנראים ושמעה אזני הדברים הנשמעים ובין העין ובין האזן הבינה לכל אחת מהנה שבדבר ה׳ נעשה:

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם

   מלבי"ם

   הן כל, על כל אלה לא תוכל לאמר ששכל האדם אינו משיג האמת מפני שאינו משיג רק את המוחשים לא אמתת הדברים בעצמם, כי כל אלה הדברים השגתי בחושי, בין בחוש הראות שכ"ז ראתה עיני, ולא תוכל לומר שחוש הראות הטעה אותי, כי כן שמעה אזני, עד שהתברר לי שגם אנשים אחרים ראו את המראה כמו שראיתיה אנכי, וא"א לומר שחוש הראות של כל בני אדם טועה בדרך אחד. וגם ותבן לה, וא"כ אינו דמיון וטעות רק השגה אמתית. וגם לא תוכלו לאמר שאתם משיגים את הדברים באופן אחר ממה שהשגתי אני, כי הדעת שלכם משונה מדעתי. כי:

2. (ב)כְּדַעְתְּכֶם יָדַעְתִּי גַם־אָנִי לֹא־נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם

   מצודת דוד:כדעתכם. כשיעור ידיעתכם ידעתי גם אני לא פחות וגרוע אנכי מכם בדבר הידיעה ומה זה תספרו לפני מפלאות ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   לא נופל. לא פחות וגרוע:

   מלבי"ם

   כדעתכם ידעתי גם אני. דעתנו שוה באיכות וכולנו יודעים ומשיגים בדרך אחד. וגם לא תוכלו לאמר שעכ"פ דעתכם גדולה וגבוהה מדעתי בכמות, והשגתם גדולה מהשגתי. כי לא נופל אנכי מכם:

   רלב"ג

   לא נופל אנכי מכם. לא חסר אנכי מכם:

3. (ג)אוּלָם אֲנִי אֶל־שַׁדַּי אֲדַבֵּר וְהוֹכֵחַ אֶל־אֵל אֶחְפָּץ

   מצודת דוד:אל שדי אדבר. לא אחפוץ מעתה להתווכח עמכם כ״א אל שדי אדבר ועמו אחפוץ להתווכח:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   אולם אני. איני מבקש אלא לדבר אליו ולהתווכח עמו אחפוץ:

   מלבי"ם

   (ג-ד) אולם. החלוף שביני וביניכם מה שדעתכם בלתי מסכים לדעתי, אינו מצד ההשגה או מצד המשיג. רק בא מצד התכלית והאמצעיים אשר שמנו לנו למטרה בוכוחנו. והמאמרים מקבילים, אני אל שדי אדבר ואולם אתם טופלי שקר. ר"ל אני מטרת וכוחי מה שאדבר ואתוכח הוא אל שדי, להצדיק הנהגתו מצד שהוא שדי, וראוי שמהנהגתו לא תצא עול, שאם נאמר שההנהגה הפרטיית היא מאתו, יהיה זה סותר אל חקי הצדק והמשפט שראוי אליו מצד שהוא שדי ומנהיג. ואתם טופלי שקר, שאתם רוצים להצדיק הנהגתו בדברי שקר, לא כפי האמת.

   ואני הוכח אל אל אחפץ ואתם רופאי אלל כלכם. אני מתוכח להוכיח דעתי מצד אלהותו, שמצד זה מוכרח שידע כל הדברים העתידים ושבכ"ז לא ימצא אצלו שינוי ידיעה וריבוי ידיעה ושיתחדש לו ידיעה, כמו שהוכיח בסי' י'. ואתם שיחסתם לו ריבוי ידיעה ושינוי וידיעות פרטים אין תכלית להם, ושבכ"ז תשאר טבע הבחירה אל האדם. אתם רופאי אליל, ר"ל לא רפאתם בזה עניני האלהות רק דבר שאינו נמצא במציאות כלל, כי שיהיה נמצא מי שיש בו תוארים שיש בהם סתירה בעצמותם וסותרים אל מציאותו, הוא דבר בלתי אפשר, כי כל דבר הסותר א"ע הוא דבר נמנע והוא אליל, ר"ל דבר שאינו במציאות והוא אפס ואין ולא:

4. (ד)וְאוּלָם אַתֶּם טֹפְלֵי־שָׁקֶר רֹפְאֵי אֱלִל כֻּלְּכֶם

   מצודת דוד:ואולם. אבל מכם אין לי תועלת כי אתם מחברים יחד דברי שקר כי תאספו עלי עון רב אשר לא כן הוא ובהיות כן אתם כולכם רופאי הבל ר״ל מה שתנחמו אותי לומר כשאשוב לה׳ ישגא אחריתי הלא הבל הוא כי אין בי עון לשוב עליו:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   טופלי. ענין חבור ודבוק כמו ותטפול על עוני (לקמן יד):

   אלל. אל ולא ולכן יקראו עבודת כוכבים אלילים בעבור זה:

   רש"י

   טופלי שקר. מחברי דברי שקר:

   רופאי אליל כולכם. כל אליל שבמקרא לשון אל ורבותינו פירשו זה גיד הצואר שאין לו רפואה ושמו אלל:

   רלב"ג

   אליל. מלת אל נגזרת מן אל וענינה הדל:

5. (ה)מִי־יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה

   מצודת דוד:ותהי לכם לחכמה. כי בדבריכם נראה כסכלות לכם לזאת שתקו ואולי יחשוב מי שאתם חכמים:

   עוד פירושים על פסוק ה: מלבי"ם

   מלבי"ם

   מי, וא"כ מי יתן החרש תחרישון. אחרי שכל תשובתכם הוא ששכל האדם א"א שישיג את הדברים האלה. ובזה היה טוב שתחרישו, כדרך גם אויל מחריש חכם יחשב. וזה היה נחשב לכם לחכמה. כי האומר איני יודע חכמתו הוא שיחריש, ולא יתוכח:

6. (ו)שִׁמְעוּ־נָא תוֹכַחְתִּי וְרִבוֹת שְׂפָתַי הַקְשִׁיבוּ

   מצודת דוד:שמעו. הבינו עתה ויכוח אמרי: וריבות. הוא הויכוח וכפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   וריבות. הוכחות:

   מלבי"ם

   שמעו, מתחיל להתוכח אתם על שיצאו לריב אתו ולהרשיעהו בטענות של הבל. כאילו באו לחנף אל ה' ולדבר בעבורו רמי'. ועז"א שמעו נא תוכחתי שהוא גוף הוכוח. וגם הקשיבו ריבות שפתי. מה שאריב עמכם על כבודי אשר חללתם:

7. (ז)הַלְאֵל תְּדַבְּרוּ עַוְלָה וְלוֹ תְּדַבְּרוּ רְמִיָּה

   מצודת דוד:הלאל. וכי בעבור להצדיק את האל תדברו עולה לתלות בי עון רב: ולו. וכי בעבורו תדברו רמיה בתמיה וכי הגון הדבר:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   הלאל תדברו עולה. אחרי אשר תחת אל באתם לריב לא טוב שתדברו עולה:

   ולו תדברו רמיה. בעבורו תדברו רמיה כמו (לקמן לג) הן אני כפיך לאל וכמו אל הארץ אשר דבר להם (דברים ט׳:כ״ח) לצורכם וכמו ילחם לכם (שמות י״ד:י״ד) האתם תריבון לבעל (שופטים ו׳:ל״א) הוקשה בעיני לדמותו כאן והוא דוגמת ביד משה לו על קרח (במדבר י״ז:ה׳):

   מלבי"ם

   הלאל תדברו עולה. כיון על שטת אליפז ובלדד שהם ייחסו עולה אל האל. שיעניש עונש כבד בעבור חטא קל לדעת אליפז, או שיגיע לו רע כדי שתמורת זה יתן לו אח"כ טוב כדעת בלדד. שזה ג"כ עולה. שיש אדם שלא ירצה בתמורה זאת.

   ולו ובעבורו תדברו רמיה. כיון על שטת צופר שיעניש ה' את הצדיק מפני שהוא רשע לפי נפשו ועצמותו הפנימי הגם שהוא יודע בעצמו שהוא צדיק. ושיעניש אותו בעבור רשע שכבר ידע ה' שיעשה אותו והוא מוכרח לעשותו. שזה רמיה:

   רלב"ג

   הלאל. האם בעבו' אל:

   ולו תדברו רמי'. ואם בעבורו תדברו רמיה:

8. (ח)הֲפָנָיו תִּשָּׂאוּן אִם־לָאֵל תְּרִיבוּן

   מצודת דוד:הפניו. וכי תשאו פניו להחניף לו כאשר תריבון בעבורו וכי רצונו בזה:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   הפניו תשאון. וכי להחניף לו בשאת פנים באתם:

   אם לאל. בשבילו תתווכחון על רמיה:

   מלבי"ם

   הפניו. שלפעמים יחנפו אדם גדול בפניו ויצדיק את מעשיו שלא כדת מצד נשיאת פנים. ולפעמים יריבו בעבור כבודו אם שומעים חרפתו ובעבור זה ידברו עולה או רמיה. וכל זה לא שייך אצל ה' שהוא לא ירצה בשפת חונף ובלשון רמיה:

   אבן עזרא

   אם לאל תריבון אם בעדו כמו: ואמר פרעה לבני ישראל.

9. (ט)הֲטוֹב כִּי־יַחְקֹר אֶתְכֶם אִם־כְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ תְּהָתֵלּוּ בוֹ

   מצודת דוד:הטוב. וכי יהיה טוב לכם כאשר יחקור אתכם במשפט על הדברים האלה וכי תהתלו בו לומר אז לפניו מהתלות הנה לכבודך דברנו כל אלה וכאשר יהתל איש ברעהו:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   כהתל. ענין לעג כמו התלת בי (שופטים טו):

   רש"י

   הטוב כי יחקור אתכם. ותמצאו שקרים:

   אם כהתל באנוש תהתלו בו. לומר לכבודך עשינו עצמינו שקרים:

   מלבי"ם

   הטוב. אחר שאתם בעצמכם ידעתם שאין ממש בדבריכם. רק תחניפו את ה' להצדיק אותו בדברי שקר. דבר שה' שנא אותו כי הוא מבקש שידבר האדם אמת בפיו ובלבבו. וא"כ הכי ייטב זה בעיניכם אם ירצה ה' לחקור אתכם לנסות את אשר בלבבכם.

   אם כהתל באנוש תהתלו בו. שירצה לדעת אם התשובות שהשבתם להצדיק משפטי ה' דברתם באמונה ובהסכמת הלב. או היה רק דבר חונף והתלתם בו כמו שמהתלים באנוש לדבר בפניו שקרים א' בפה וא' בלב. וה' יחקור אתכם וינסה הדבר. במה.

10. (י)הוֹכֵחַ יוֹכִיחַ אֶתְכֶם אִם־בַּסֵּתֶר פָּנִים תִּשָּׂאוּן

    מצודת דוד:הוכח. דעו שיוכיח אתכם אם תחניפו לו לשאת פניו בסתר בעמקי הלב כי יודע הוא תעלומות לב אשר בזדון תדברו ולא משגה המה:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    הוכח יוכיח אתכם. הלא יודיע לכם דבתכם:

    אם בסתר. וכי בסתר שתעמדו לפניו בדין פנים תשאו לו לומר שם נשאנו פניך:

    מלבי"ם

    שהוכח יוכיח אתכם. שיוכיח אתכם ביסורים. לראות אם בסתר פנים תשאון, אם בעת שתוכחו ביסורים ומכאובים תשאו עליו בסתר לבבכם להצדיק משפטי ה' ודיניו. והלא באמת אז תתרעמו על משפטיו. ואז יבורר שכל מה שהמלצתם בעד האל היה רק דברי מהתלות ואין לבכם כפיכם. כי כל מה שאמרתם להצדיק את האל היה רק מפחדו ומוראו. כי:

11. (יא)הֲלֹא שְׂאֵתוֹ תְּבַעֵת אֶתְכֶם וּפַחְדּוֹ יִפֹּל עֲלֵיכֶם

    מצודת דוד:הלא שאתו. שריפת להב אשר תבעת אתכם: ופחדו וגו׳. ואיך תוכלו להצטדק במשפט:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שאתו. להב אשו כמו ותשא הארץ מפניו (נחום ח):

    תבעת. מל׳ בעתה וחרדה:

    רש"י

    הלא שאתו. גבהו ואימתו תבעת אתכם ויש אומרים שאתו שריפת אשו כמו וישאם דוד ואנשיו (שמואל ב ה) וכמו משאת העיר (שופטי' כ):

    מלבי"ם

    (יא-יב) הלא שאתו תבעת אתכם ודברתם רמיה מצד יראתו לבד, לא מצד שאתם מחליטים כן בלבכם. ודלתות הכתוב מקבילים, הלא שאתו תבעת אתכם זכרוניכם משלי אפר, ופחדו יפול עליכם לגבי חומר גביכם. ר"ל שתדברו רמיה. או מצד יראת רוממותו ושאתו. או מצד יראת ופחד ענשו. שתבעת אתכם שאתו וגדולתו מצד שתחשבו שפלת ערככם נגד גדולתו. שזכרוניכם משולים כאפר נגדו. כענין מ"ש הנה הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר, שמצד זה תבעת אתכם שאתו. או שתפחדו פחד העונש כי יוכל להשוות גביכם לגבי חומר. מצייר שהאדם הוא נברא מן החומר והוא דומה כגב וגובה היוצא מן החומר. וכשמסלקים הגב משוים אותו שישוה עם יתר החומר שאצלו. כן יוכל להשיב את גופכם שהוא עפר מן האדמה שישוה אל האדמה שאצלו ולא יוכר ממנו רושם כלל. ומצד זה פחדתם וחנפתם לדבר מהתלות:

    רלב"ג

    שאתו. התנשאותו ורוממותו:

    אבן עזרא

    הלא שאתו אשו כמו: והמשאת החלה, או כענין רומה על השמים.

12. (יב)זִכְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי־אֵפֶר לְגַבֵּי־חֹמֶר גַּבֵּיכֶם

    מצודת דוד:זכרוניכם. ר״ל הלא בני אדם כולכם וזכרוניכם משולים לזכרון האפר וגופכם דומה לגוף החומר ומה זה לא יראתם מפחד המשפט:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לגבי. ענין גוף כמו על גבי חרשו (תהילים קכ״ט:ג׳):

    רש"י

    זכרוניכם. נמשל משלי אפר זכרוניכם נמשל לאפר, אתם סבורים להתמשל לאברהם שאמר אנכי עפר ואפר (בראשית י״ח:כ״ז):

    לגבי חומר. שוה לעפר יהי גביכם אצלו גביכם. גובה שלכם כמו ותבני לך גב (ביחזקאל טו):

    אבן עזרא

    משלי אפר זכרו כי אתם נמשלים לאפר.

13. (יג)הַחֲרִישׁוּ מִמֶּנִּי וַאֲדַבְּרָה־אָנִי וְיַעֲבֹר עָלַי מָה

    מצודת דוד:החרישו. לזאת שתקו מעתה מלדבר מה ממני לתלות בי עון רב ואני אדבר דברי ואף אם יעבור עלי מהרעות מה שיעבור אם רב ואם מעט ר״ל לא אחדל מלדבר מפחד יראת העונש:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ויעבור עלי מה. מה שיעבור עלי בעון צעקתי יעבור עלי ואל תחושו על מה אני צריך לשאת ולאחוז:

    מלבי"ם

    החרישו. ר"ל וא"כ אחר שכל מה שדברתם להצדיק את האל היה רק מצד היראה והפחד לא מצד האמת. א"כ מי הכריח אתכם לדבר. הלא כבר הייתם יוצאים ידי חובתכם אם הייתם שותקים. אחד שבלבכם אתם יודעים שהאמת אתי רק שיראתם לדבר כדברי. היה לכם להחריש ממני ואדברה אני, הגם שיעבר עלי מה. כי אני בלתי מתירא עוד משום דבר. כי.

14. (יד)עַל־מָה אֶשָּׂא בְשָׂרִי בְשִׁנָּי וְנַפְשִׁי אָשִׂים בְּכַפִּי

    מצודת דוד:על מה. בעבור מה ר״ל מה העון אשר בעבורו אשא כל בשרי בשיני כי כל הבשר נלקה ונשחת ולא נותר מהם כ״א לבד הבשר הדבוק בשיני כמ״ש ואתמלטה בעור שני (לקמן יט): ונפשי. ועל מה נפשי קלה להתפרד ממני כאלו היתה בכפי אשר מיד בהפתח היד תפול ממנה:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    בשרי בשני. לייסרני ולכופני אל השתיקה:

    ונפשי אשים בכפי. להגיש נפשי למות בייסורי שתיקה:

    מלבי"ם

    על מה אשא בשרי בשני. שאנשוך את בשרי בשני מרוב המכאוב למען יהיה פי סתום ולא יצעק. כדרך הכואב שרוצה להכריח את עצמו לשתוק שנושך אצבעו בשיניו. אחר שבכ"ז נפשי אשים בכפי. שבכ"ז הנני בסכנה כל רגע הגם שאני מחריש. וא"כ טוב יותר שאדבר:

    רלב"ג

    לגבי חומר גביכ'. לגופי חומר נמשלו גופיכם:

    [ יג ] ויעבור עלי מה. ר"ל ויעבור עלי מהרעות מה שיהי' אם מעט ואם הרבה:

15. (טו)הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל אַךְ־דְּרָכַי אֶל־פָּנָיו אוֹכִיחַ

    מצודת דוד:הן יקטלני. ר״ל אל תחשבו שצעקתי יורה שעל אשר אחשב שאבד׳ תוחלתי סרה ממני בעבור זה יראת ה׳ כי לא כן הוא כי אף אם יקטלני עוד אקוה לו לעדן את נפשי בתענוג הרוחני ומדוע א״כ תסור ממני היראה וכל דברי לא להתריס נגדו אך חפצי לברר דרכי לפניו לפלס אותם:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    אל פניו. לפניו:

    רש"י

    הן יקטלני. הלא אם יקטלני איני נפרד ממנו ותמיד לו אייחל על כן אין מרד ופשע בדברי:

    אך דרכי. ומדותי שנהגתי בהם:

    אל פניו אוכיח. לדעת מה יפשיעני:

    מלבי"ם

    הן, ר"ל הכי אירא שיקטלני כשאדבר נגדו. הלא לו איחל הלא זאת תוחלתי שימהר להמיתני כדי שאפטר מן היסורים הקשים ממות.

    אך דרכי אל פניו אוכיח, ואברר לו שאני צדיק בדיני, ובהפך:

16. (טז)גַּם־הוּא־לִי לִישׁוּעָה כִּי־לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא

    מצודת דוד:גם הוא. והן ידעתי כי מלבד זכיותי אשר רבו וילמדו עלי זכות יהיה גם הוא לי לישועה בעבור יושר אמרי כי חפצי באמת ולא להחניפו לומר לפניו הן צדקת כי אמנם חטאתי ואם לא כן הוא כי בעל חנף לא יבוא לפניו כי שנוא הוא לו:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    גם הוא. וכאשר אני שלם עמו כן הוא גם הוא לי לישועה ולא תמצאו אתם חן בעיניו:

    כי לא לפניו חנף יבוא. וזה שנא' להם (לקמן מב) כי לא דברתם אלי נכונה:

    מלבי"ם

    גם הוא לי לישועה. שבהכרח שעי"ז שאברר לפניו האמת עי"כ יהיה לי לישועה ולא יענישני בעבור זה. כי ה' אינו רוצה שיחנפו אותו בדברי שקר כי לא לפניו חנף יבא. ולא ירצה שאשתוק ולא אגיד האמת והצדק:

17. (יז)שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וְאַחֲוָתִי בְּאָזְנֵיכֶם

    מצודת דוד:שמעו. הבינו אמרי ויכנסו באזניכם:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ואחותי. אמרי כמו יחוה דעת (שם יט):

    מלבי"ם

    שמעו את המלות, ואת אשר אחוה ואודיע באזניכם. ר"ל שתשמעו גוף ראיותי וטענותי. וגם את המלות שבם סדרתי את דברי:

    רלב"ג

    ואחותי. והגדתי:

    אבן עזרא

    ואחותי האל"ף מקום ה"א והוא מן: אחוה דעי אף אני.

18. (יח)הִנֵּה־נָא עָרַכְתִּי מִשְׁפָּט יָדַעְתִּי כִּי־אֲנִי אֶצְדָּק

    מצודת דוד:ערכתי משפט. סדרתי אמרים לטעון במשפט וידעתי אשר אצדק על פיהם:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ערכתי משפט. הוכחת דברים סדרתי טענותי בלבי מה להשיב:

    מלבי"ם

    הנה, ר"ל שאחרוש ולא אתוכח להראות צדקי לא יצוייר רק בשני אופנים.

    • א) אם עדיין לא ערכתי וסדרתי את הוכוח וקשה בעיני לסדר את הראיות והטענות.

    • ב) גם אם טענותי מסודרות יצוייר שאשתוק אם אני מסופק אם אצא זכאי בהשפטי. אבל אחר שכבר ערכתי משפט. וכל דברי הוכוח כבר ערוכים ומסודרים אצלי. וגם ידעתי כי אני אצדק ואיני מסתפק כלל שבודאי אצא זכאי בדיני. וא"כ.

19. (יט)מִי־הוּא יָרִיב עִמָּדִי כִּי־עַתָּה אַחֲרִישׁ וְאֶגְוָע

    מצודת דוד:מי הוא יריב. ר״ל מי הוא אשר ערב לבו לגשת לריב עמדי להשתיקני מבלי טענות צודקות: כי עתה. אם אחריש עתה בעבור הטענות הכוזבות אשר יגידו הריעים הלא אמות ואגוע מכאב מניעת הדברים:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    אחריש ואגוע. אם לא אריב אחריש ואגוע:

    מלבי"ם

    מי הוא זה (אשר) יריב עמדי לאמר לי כי עתה (הגם שאצא צדיק בדיני) אחריש ולא אציע דברי וכוח. רק אגוע כמת חייב ורשע בדינו:

    רלב"ג

    אחריש ואגוע. הטעם אם אחריש אגוע לחוזק הכאב ואמצא מרגוע בספרי ענייני מכאובי:

20. (כ)אַךְ־שְׁתַּיִם אַל־תַּעַשׂ עִמָּדִי אָז מִפָּנֶיךָ לֹא אֶסָּתֵר

    מצודת דוד:אך שתים. חזר פניו כלפי המקום ואמר אך אל תעשה עמדי שתי הדברים הם האמורות למטה ואז לא אסתר מפניך כי אמצא מענה להתווכח:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    אך שתים אל תעש עמדי. דין של מעלה ודין של מטה ואם באחת תבוא למשפט אז מפניך לא אסתר אם בדין של מעלה אני אומר חטאתי מכסה פשעיו לא יצליח וגו' (משלי כ״ח:י״ג) ואם בדין של מטה אף אנכי לא אודה כסוי חטאה ל"ש (סא"א):

    מלבי"ם

    • א) אך. אחר שאני מתקרב להתוכח עמך. אני מבקש שאז בעת הוכוח. אשר מפניך לא אסתר ואעמוד לפניך פנים אל פנים להתוכח אתך כאשר יתוכח איש עם רעהו. אז שתים אל תעש עמדי. והוא.

21. (כא)כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק וְאֵמָתְךָ אַל־תְּבַעֲתַנִּי

    מצודת דוד:כפך. האחת היא אשר בעת הויכוח הרחק מעלי מכת ידך לבל יטרדוני והשנית אשר אז אל תפחד אותי אימתך שלא יסתתמו טענותי:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    כפך מעלי הרחק. כפייתך כמו שהשיבו אליהוא ואכפי עליך לא יכבד (לקמן לג) ויש פותרים כפך כלומר ידך וקשה לי לאומרו כי לא מצינו כף לרעה כי אם להגן כמו ושכותי כפי (שמות לג):

    מלבי"ם

    כפך מעלי הרחק. שבעת הוכוח יחדלו המכות שאתה מכה אותי בידך. וגם אימתך אל תבעתני. שלא אתבהל אז מאימת גדולתך ורוממותך. שע"י שתי אלה יסתמו טענותי, מיראת הרוממות או מיראת המכות:

    רלב"ג

    כפך. מכתך:

    אבן עזרא

    כפך מכתך, בעבור היות המכה הידועה מבן אדם בכף וכמוהו: הנה יד ה' הויה.

22. (כב)וּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶה אוֹ־אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵנִי

    מצודת דוד:וקרא. או קרא לומר מה פשעי ואני אשיב לך או אדבר אני יושר דרכי ואתה תשיב לי:

    עוד פירושים על פסוק כב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    וקרא. ואז תקרא אתה ותחשב עונותי ואנכי אענך להודות עליהם. או אם לא תרצה לקרא. עכ"פ אדבר אנכי ואתה השיבני. והוא שתקרא.

23. (כג)כַּמָּה לִי עֲוֺנוֹת וְחַטָּאוֹת פִּשְׁעִי וְחַטָּאתִי הֹדִיעֵנִי

    מצודת דוד:כמה. כמה מספר העוונות והחטאות אשר תחשוב לי כמה הם אף הודיעני מה הם פשעי וחטאתי כי אני לא ידעתי מאומה בידי לא פשע ולא חטאת:

    עוד פירושים על פסוק כג: מלבי"ם

    מלבי"ם

    כמה לי עונות ופשעים. שתודיעני את מספר עונותי וכמותם. או עכ"פ פשעי וחטאתי הודיעני. אם לא תודיעני כמותם ומספרם הודיעני מהותם. כי אני אומר שלא לבד שלא חטאתי חטאים רבים שיכנסו בגדר המספר כי גם לא חטאתי כלל:

24. (כד)לָמָּה־פָנֶיךָ תַסְתִּיר וְתַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לָךְ

    מצודת דוד:למה פניך תסתיר. אחז במשל מדרך האדם המצוה ליסר את מי ומסתיר פניו לבל יראה בו שלא יכמרו רחמיו עליו: ותחשבני. ואתה חושב אותי לך לאויב ומורד עד אשר תשתדל מאוד בהבאת הרעות עלי:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    פניך תסתיר. לראות את דרכי יושרי:

    מלבי"ם

    למה. ואתה עושה בהפך. שלא לבד שאינך רוצה לעמוד כנגדי להתוכח אתי. כי תסתיר פניך. ואינך רוצה להתוכח ולהודיעני חטאתי. ובכ"ז תחשבני לאויב לך:

25. (כה)הֶעָלֶה נִדָּף תַּעֲרוֹץ וְאֶת־קַשׁ יָבֵשׁ תִּרְדֹּף

    מצודת דוד:העלה. וכי תערוץ עלה נדף וכי תרדוף את קש יבש וכי זהו כבודך והלא אני כאחד מהם:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    העלה. עלה אילן:

    נדף. כתוש כמו כקש נדף (ישעיה מא):

    תערוץ. תשבור כמו לערוץ הארץ (שם ב):

    קש. תבן דק:

    רש"י

    תערוץ. תפחיד:

    מלבי"ם

    (כה-כו) העלה. דלתות הכתובים מקבילות.

    העלה נדף תערוץ כי תכתב עלי מרורות. העלה היה מיוחד לכתיבה בימים קדמונים. ודברים טובים היו כותבים על עלים שלמים. אבל אותי תחשוב לעלה נדף הבלתי ראוי לכתוב עליו דברים טובים. ולכן תכתב עלי מרורות. (שיציין היסורים והמכות הנרשמים על גופו ככתיבה על ספר. כמ"ש (לקמן ל"א ל"ה) הן תוי שדי יענני) ואת קש יבש תרדף כי תורישני עונות נעורי. שהקש בעודו אביב ומלא תבואה רודפים אחריו לדושו להוציא התבואה מן השבולת שעליו. אבל הקש היבש אין רודפים אחריו. וממליץ שאתה תרדוף את הקש היבש מצד שתזכר לה ימי הנעורים שאז היתה מלאה תבואה. וכן הגם שעתה בלותי מזקנה ורפיון. תרדפני כי תורישני עונות נעורי שהייתי מלא עלומים וכח ואז חטאתי לפניך:

    רלב"ג

    תערוץ. תשבור:

    אבן עזרא

    תערוץ תפחיד, או התגבר עליו והראשון נכון.

26. (כו)כִּי־תִכְתֹּב עָלַי מְרֹרוֹת וְתוֹרִישֵׁנִי עֲוֺנוֹת נְעוּרָי

    מצודת דוד:כי תכתוב. כל המרי והמרד הנמצא בי תכתוב עלי בספרך למען לא ישכח ואף העוונות שעשיתי בנעורי עוד לא הייתי שלם בשכלי הנה אתה מוריש אותם לי לקבל הגמול גם עליהם כאשר ידקדק האדם אחר הדומה לו:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מרורות. מל׳ מרי וסרבנות:

    ותורישני. מל׳ ירושה:

    רש"י

    מרורות. סרבניות אשר מריתי פיך אתה כותב ולא הטובות שפעלתי:

    רלב"ג

    כי תכתוב עלי מרורות. ר"ל את' גוזר עלי גזירות קשות ומרות:

    אבן עזרא

    מרורות מן מרי.

27. (כז)וְתָשֵׂם בַּסַּד רַגְלַי וְתִשְׁמוֹר כָּל־אָרְחוֹתָי עַל־שָׁרְשֵׁי רַגְלַי תִּתְחַקֶּה

    מצודת דוד:ותשם בסד רגלי. עם כי שמת רגלי בכבלי עצים סגורים והוספת עוד לשמור כל כל ארחותי לבל אברח והלא רגלי סגורים ואיך אוכל לברוח ועוד תוסיף להכאיב אותי כי תחקוק נקבי עצי הסד מצומצמים לפי מדת שרשי רגלי הם עצמות הרגל והמה דוחקים בשר הרגל ומצערים ביותר ור״ל הנה תייסר אותי במכאוב על מכאוב אשר לא אוכל לשאת:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בסד. עצים חקוקים עשוים להסגר בהם רגלי התפוס וכן ישם בסד רגלי (לקמן לג) ובדרז״ל סדנא בסדניה יתיב (פסחים כח):

    שרשי רגלי. הם העצמות הרגל שהם העיקר להם:

    תתחקה. מל׳ חקיקה:

    רש"י

    בסד. בלשון ארמי סדנא בסדני' יתיב עץ גדול שנותנין בו רגלי האסורים ובל' יוני אשתו"ק:

    תתחקה. אתה עצמך מתחקה על פסיעותי כן פסע זה וכה פעל וכמו מחק הארץ (יחזק' מג) וחיק האמה (שם) זה היסוד אפיקיו"ל בלע"ז הן על כפים חקותיך (ישעיהו מ״ט:ט״ז):

    מלבי"ם

    ותשם בסד רגלי. לבל יוכלו לנוע ממקומם. וחוץ מזה תשמור כל ארחותי שאני הולך. הגם שאיני הולך בכחי כי רגלי בסד. ור"ל הגם שמעשי מוכרחים תשמור ארחותי להענישני כאילו אני הולך בבחירתי. והלא אם על שרשי רגלי תתחקה לדרוש השרש שממנו יוצא תנועת רגלי. הלא אז תראה כי.

    רלב"ג

    בסד. הוא כלי מכלי המאסר שאוסרין בו רגלי הנאסר בדרך שלא יוכל ללכת אנה ואנה ציפוש בלעז:

    תתחקה. שב אל הסד והרצון בו שחקיקת המאסר ההוא שנאסרה בו רגליו הוא כאילו נחקק על שרשי רגליו עד שיהיה החקק בו כשעור רגליו בצמצום בדרך שיעמדו בו בדוחק ולפי זה הפירוש יהיה סד נקבע ואין זה זר בלשון כי כמה שמות יבואו בלשון זכר וישתמשו בהם שימוש לשון נקבה ולפי זה הפי' יתכן גם כן שישוב אמרו תשמור כל ארחותי אל הסד לפי שהוא נאסר בה ולא יוכל לצאת ממנה וללכת באשר ירצה:

    אבן עזרא

    בסד כמו: ושדת אותם בסיד שיראו בו כל ארחותי. ורבינו האי ז"ל אמר: שהוא כבל מדברי רבותינו ז"ל.

    על שרשי רגלי על עיקרי רגלי תשים חק וגבול והוא רמז לבן אדם.

28. (כח)וְהוּא כְּרָקָב יִבְלֶה כְּבֶגֶד אֲכָלוֹ עָשׁ

    מצודת דוד:והוא. הלא הגוף הנרדף ממך הלא יבלה ויושחת כדבר הנרקב וכבגד אשר אכלו התולעת וכי כבודך היא זו לרדוף אחר בריה שפלה כזאת:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    יבלה. מל׳ בליה ורקבון:

    עש. כן שמו של התולעת האוכל הבגדים וכן כבגד יאכלם עש (ישעיהו נ״א:ח׳):

    רש"י

    והוא כרקב יבלה. הגוף הזה אשר תרדוף ירקב ויבלה ואין כבודך ברדיפתך:

    מלבי"ם

    הוא כרקב יבלה. שכח הבליה והרקב נמצא בו בעצמו. וגם הוא כבגד אכלו עש. שנשחת ע"י משחית חוצה לו כן גוף האדם עלול להפסד. הן מצד מזגו והרכבתו הן מצד הסבות שחוצה לו:

    רלב"ג

    כרקב. כעניין הנרקב שיבלה בקלות: