דברי הימים ב פרק ט׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וּמַלְכַּת־שְׁבָא שָׁמְעָה אֶת־שֵׁמַע שְׁלֹמֹה וַתָּבוֹא לְנַסּוֹת אֶת־שְׁלֹמֹה בְחִידוֹת בִּירוּשָׁלִַם בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד וּגְמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב לָרֹב וְאֶבֶן יְקָרָה וַתָּבוֹא אֶל־שְׁלֹמֹה וַתְּדַבֵּר עִמּוֹ אֵת כָּל־אֲשֶׁר הָיָה עִם־לְבָבָהּ

   מצודת דוד:לנסות. לשאלו דברים סתומים קשה הידיעה לבחון חכמתו אם יוכל להגידם: עם לבבה. אשר הסתירה מכל אדם ושמרה בלבבה ולא גלתה מאז לחשוש שיהיה הדבר נשמע לשלמה:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   לנסות. מלשון נסיון:

   בחידות. דברים סתומים קשה ההבנה:

   ובחיל. ענין עושר ורכוש כמו חילך וכל אוצרותיך (ירמיהו י״ז:ג׳):

   כבד. ענין רבוי:

   יקרה. תשובה:

   רש"י

   לנסות את שלמה. אם אמת מה ששמעה מחכמתו ובאה לנסותו:

   בחידות. כמו (שופטים י״ד:י״ב) אחודה נא לכם חידה דשמשון:

   מלבי"ם

   ומלכת. כל ספור זה הועתק ממלכים י', ושם פירשתי הדברים, דרוש משם:

   רלב"ג

   ומלכת שבא וגו'. כבר בארנו כל זה בס' מלכים:

2. (ב)וַיַּגֶּד־לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת־כָּל־דְּבָרֶיהָ וְלֹא־נֶעְלַם דָּבָר מִשְּׁלֹמֹה אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ

   מצודת דוד:את כל דבריה. אשר שאלה אותו: אשר לא הגיד לה. אשר לא יוכל להגיד לה:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י

   רש"י

   ולא נעלם דבר. כיון שראתה שהגיד לה הכל לא נעלם דבר ממה ששאלה אשר הגיד לה אז הודתה על השמועה כי אמת שמעה ובתרגום מגלת אסתר שם כתובים קצת מן החידות אשר שאלתו:

3. (ג)וַתֵּרֶא מַלְכַּת־שְׁבָא אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה

4. (ד)וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָיו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וַעֲלִיָּתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְהוָה וְלֹא־הָיָה עוֹד בָּהּ רוּחַ

   מצודת דוד:ומושב עבדיו. כל אחד במקום הראוי לו וכן היה מעמד משרתיו כ״א במקום הראוי לשירותו: ומלבושיהם. הראוי לכל אחד לפי מה שהוא: ומשקיו. המשרתים להשקות המסובין: ועליתו. דרך עליתו לבית ה׳: ולא היה וכו׳. אמרה בלשון גוזמא לרוב התמהון:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י

   רש"י

   ומאכל שלחנו. ברבורים ומיני מעדנים העולים על שלחנו לרוב:

   ומושב עבדיו. שכל אחד ואחד היה מכיר את מקומו כשהיו יושבים על השולחן ורואי פני המלך תדיר לא היה א' רשאי לישב במקום חבירו כל ימי חייו:

   ומעמד משרתיו. כל אחד ואחד היה מחזיק במעמד שלו ובשירות שלו ולא היה משנה למחר:

   ומלבושיהם. לא כמלבושיהם שהם לבושים היום לובשים למחר:

   ומשקיו. רוב משקיו:

   ועליתו. מסלות עליותיו אשר יעלה עליהם מביתו לבית ה':

   ולא היה עוד בה רוח. שהיתה סבורה שאין חכמה בכל המלכיות כי אם בארצה וכמו חכמיה כי ארצה במזרח ולפיכך הם חכמים ביותר לפי שמסתכלין במזלות כדאיתא בפרק קמא דראש השנה לדידן מכסי סיהרא י"ח שעו' דארץ ישראל במערב בבל וזהו שכתוב ותרב חכמת שלמה מכל חכמת בני קדם שהם היו במזרח כדכתיב ויהי בנסע' מקדם (בראשית י"א) ומכל חכמת מצרים שהיו מכשפים חרטומים ואשפים וחכם היה בטיי"ר כך כתיב בפסיקתא טייר הוא ל' ערבי ובויקרא רבה בפ' בן המצרי כי עוף השמים יוליך את הקול (קהלת) זה עורב וחכמת טויארי:

5. (ה)וַתֹּאמֶר אֶל־הַמֶּלֶךְ אֱמֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי עַל־דְּבָרֶיךָ וְעַל־חָכְמָתֶךָ

6. (ו)וְלֹא־הֶאֱמַנְתִּי לְדִבְרֵיהֶם עַד אֲשֶׁר־בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד־לִי חֲצִי מַרְבִּית חָכְמָתֶךָ יָסַפְתָּ עַל־הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי

   מצודת דוד:יספת. החכמה הנמצא בך מרובה יותר מאשר הוגד לי:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   מרבית. מל׳ רבוי:

   רש"י

   חצי מרבית. רבוי חכמות:

   מלבי"ם

   חצי מרבית חכמתך. שם והנה לא הוגד לי החצי הוספת חכמה וטוב, ופירש עזרא שר"ל לא הוגד לי חצי חכמה וטוב (אשר) הוספת על השמועה:

7. (ז)אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ וְאַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד וְשֹׁמְעִים אֶת־חָכְמָתֶךָ

8. (ח)יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל־כִּסְאוֹ לְמֶלֶךְ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּאַהֲבַת אֱלֹהֶיךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל לְהַעֲמִידוֹ לְעוֹלָם וַיִּתֶּנְךָ עֲלֵיהֶם לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה

   מצודת דוד:באהבת. בעבור שה׳ אוהב את ישראל שיתקיימו לעולם לזה העמידך למלוך בם להנהיגם במישור לפי רוב החכמה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם

   מלבי"ם

   לתתך. מש"ש לתתך על כסא ישראל, פירש עזרא מפני שכסא ישראל הוא כסא ה', ומלכם הוא מלך המיוחס לה'. ושם אמר באהבת ה' את ישראל לעולם, פי' שע"י אהבתו רצה אותם שיעמדו לעולם ע"י שתעשה משפט וצדקה:

9. (ט)וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב וּבְשָׂמִים לָרֹב מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה וְלֹא הָיָה כַּבֹּשֶׂם הַהוּא אֲשֶׁר־נָתְנָה מַלְכַּת־שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה

   מצודת דוד:ולא היה כבושם ההוא. בכמות רב מאד:

   עוד פירושים על פסוק ט: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ולא היה. שם אמר לא בא כבושם ההוא עוד לרוב, ועזרא הוסיף שהיו ביניהם מינים שלא היה עוד אצל שלמה כלל:

10. (י)וְגַם־עַבְדֵי חוּרָם וְעַבְדֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר־הֵבִיאוּ זָהָב מֵאוֹפִיר הֵבִיאוּ עֲצֵי אַלְגּוּמִּים וְאֶבֶן יְקָרָה

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    אלגומים. הוא הפוך מן אלמוגים והוא מין עץ יקר:

    רש"י

    עצי אלגומים. מפרש בפסיקת' כתוב אחד אומר אלמוגים וכתוב אחד אומר אלגומים אלא אלגומים שמם ונקרא אלמוגים לפי שהיה מתמוגג ונכפף מתוך רכיכתו כמו כוסות שהוא נכפף מתוך חשיבתו:

    מלבי"ם

    וגם. פרשתי במלכים שם

    מסלות. ושם מסעד, ר"ל שיסעד בדרכו על המסלות, וז"פ מ"ש (בפ"ד) ועליתו אשר יעלה בית ה':

11. (יא)וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ אֶת־עֲצֵי הָאַלְגּוּמִּים מְסִלּוֹת לְבֵית־יְהוָה וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ וְכִנֹּרוֹת וּנְבָלִים לַשָּׁרִים וְלֹא־נִרְאוּ כָהֵם לְפָנִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה

    מצודת דוד:מסלות. הוא העלייה שזכר למעלה שהיתה כעין מסלה: לבית ה׳ ולבית המלך. ר״ל מזה לזה: לשרים. למשוררים: כהם. ברוב הגודל: לפנים. קודם הזמן הזה:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    מסלות. מל׳ מסילה ודרך:

    רש"י

    מסלות. מדרגות (ובמלכים א' י') כתיב מסעד כדרך שעושין לעולין בדרך מעלות ומדרגות וי"א מסעד ומסילה אחד הם:

    וכנרות ונבלים לשרים. י"א לבני לוי המשוררים בכלי שיר ור' אליעזר זצ"ל פי' לשרים המשוררים לטייל לפני המלך דוגמא (שם ד') ויהי שירו חמשה ואלף הם שירות של חול שעשה לשורר לפניו לטייל והוא שכתוב (לקמן ל"ה) ויקונן ירמיה על יאשיהו ויאמרו כל השרים והשרות וגו':

12. (יב)וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת־שְׁבָא אֶת־כָּל־חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה מִלְּבַד אֲשֶׁר־הֵבִיאָה אֶל־הַמֶּלֶךְ וַתַּהֲפֹךְ וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ הִיא וַעֲבָדֶיהָ

    מצודת דוד:כל חפצה. מהדברים היקרים שראתה בבית שלמה: מלבד אשר הביאה. ר״ל מלבד אשר נתן לה מעצמו זולת שאלתה מול התשורה אשר הביאה היא לשלמה: ותהפוך. הפכה פניה והלכה לה:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    מלבד אשר הביאה. משום כבוד מלכי יהודה כתיב כאן דמשמע שהיא נתנה לו יותר ממה שנתן לה ובמלכים (שם י) כתיב מלבד אשר נתן לה כיד המלך דברים המצויין בא"י ואינם מצויין במקומ':

    מלבי"ם

    מלבד אשר הביאה. זה פי' למש"ש מלבד אשר נתן לה, שפי' שנתן לה כנגד מה שהביאה מנחה כנגד מנחה:

13. (יג)וַיְהִי מִשְׁקַל הַזָּהָב אֲשֶׁר־בָּא לִשְׁלֹמֹה בְּשָׁנָה אֶחָת שֵׁשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ כִּכְּרֵי זָהָב

    מצודת דוד:אשר בא. מן אופיר:

    עוד פירושים על פסוק יג: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויהי. הנעתק ממלכים (שם, יד - יז), ושם פרשתי:

14. (יד)לְבַד מֵאַנְשֵׁי הַתָּרִים וְהַסֹּחֲרִים מְבִיאִים וְכָל־מַלְכֵי עֲרַב וּפַחוֹת הָאָרֶץ מְבִיאִים זָהָב וָכֶסֶף לִשְׁלֹמֹה

    מצודת דוד:לבד. חוץ הזהב הבא לו מאנשי התרים והסוחרים שהיו מביאים:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    התרים. הוא מל׳ לתור את הארץ (במדבר י״ג:ט״ז) והם הסוחרים הקטנים המחפשים ומרגלים אחר סחורה לקנותה במקום הזול:

    ופחות. שלטונים כמו פחת יהודה (חגי א):

    רש"י

    לבד מאנשי התרים. שהיו דואגים לעבור ממדינה למדינה וממלכו' למלכות בלא תייר והיו נותנים לו שכר תייר:

    והסוחרים מביאים. שהיו מביאי' לו ע"י עלילה כדי לראות חכמתו:

15. (טו)וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מָאתַיִם צִנָּה זָהָב שָׁחוּט שֵׁשׁ מֵאוֹת זָהָב שָׁחוּט יַעֲלֶה עַל־הַצִּנָּה הָאֶחָת

    מצודת דוד:שש מאות זהב. רצה לומר דינרי זהב: יעלה. היה נכנס בו:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    צנה. הוא כעין מלבוש מקיף את הגוף להציל ממכת חרב כמו כצנה רצון תעטרנו (תהלים ט):

    שחוט. נמשך כמו חץ שחוט (ירמיהו ט׳:ז׳) ור״ל זהב טוב הנמשך כשעוה:

    רש"י

    מאתים צנה. צנה מקפת את האדם משלש רוחותיו הוא שכת' (תהילים ה׳:י״ג) כצנה רצון תעטרנו:

    זהב שחוט. זהב רך ונוח להרקע מרוב חשיבותו שנטוה כחוט:

    שש מאות זהב. שש מאות זהובים והוא שש מנים שהזהב הוא הדינר:

16. (טז)וּשְׁלֹשׁ־מֵאוֹת מָגִנִּים זָהָב שָׁחוּט שְׁלֹשׁ מֵאוֹת זָהָב יַעֲלֶה עַל־הַמָּגֵן הָאֶחָת וַיִּתְּנֵם הַמֶּלֶךְ בְּבֵית יַעַר הַלְּבָנוֹן

    מצודת דוד:בבית יער הלבנון. בית גדול עשה ביער הלבנון כמ״ש במלכים א:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    מגנים. כלים עשוים לאחזם במלחמה להגן:

    רש"י

    יער הלבנון. בית גדול בנה שלמה בירושלים כדמוכח לקמן וכל אותם מגיני' לקח שישק ומריבוי עצי הלבנון הגדולים עשאן כדכתיב במלכים (א' ז') ויבן את בית יער הלבנון על ארבע טורי ארזים ושם נתן אותם מגינים והוא שכתוב ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער (ישעיהו כ״ב:ח׳):

    רלב"ג

    שלש מאות זהב. יעלה על המגן האח' במלכים כתוב שלשת מנים זהב וזה לאות כי המנה היא מאה זהב:

17. (יז)וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא־שֵׁן גָּדוֹל וַיְצַפֵּהוּ זָהָב טָהוֹר

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    שן. שן הפיל:

    רש"י

    כסא שן. שן של פיל:

    מלבי"ם

    ויעש. גם זה שם, לבד במקום שכתוב שם וראש עגול לכסא מאחריו כתוב פה וכבש בזהב לכסא מאחזים, פה הוסיף שהיה הדום הרגל ג"כ מזהב, וכבש בא על מדרך הרגל, כמו דרך שכבשוהו לסטים

    ומאחזים. היינו מצופים היטב, כמו (מ"א ו, י) ויאחז הבית בעצי ארזים. ויתר הדברים בארתי בפי' מלכים:

18. (יח)וְשֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא וְכֶבֶשׁ בַּזָּהָב לַכִּסֵּא מָאֳחָזִים וְיָדוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה עַל־מְקוֹם הַשָּׁבֶת וּשְׁנַיִם אֲרָיוֹת עֹמְדִים אֵצֶל הַיָּדוֹת

    מצודת דוד:וכבש בזהב. קודם שעשו על המעלות היה עשוי כבש מזהב ודרך בו עלה המעלות לשבת על הכסא: לכסא מאחזים. חוזר הוא על המעלות לומר שהם היו מאחזים לכסא וידות. כעין זרועות יצאו אצל מקום הישיבה להשען בהם: אריות. עשוים מזהב:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    מעלות. מדרגות:

    וכבש. עשוי כעין גשר משופע ובמשנה רצין ועולין בכבש (יומא כב):

    רש"י

    ושש מעלות לכסא. מדרגות לעלות בו:

    וידות מזה ומזה על מקום השבת. כמין מקלות מפאה לפאה מימין ומשמאל ולסמוך זרועותיו עליהם:

    רלב"ג

    וכבש בזהב לכסא מאחזים. ר"ל שכל מדרגה ומדרגה ממעלות הכסא היו נאחזות לכסא בזהב שהם מצופות בו באופן שאחר שהיו מצופות זהב ידומה היותם עם הכסא מחתיכה אחת מזהב:

19. (יט)וּשְׁנֵים עָשָׂר אֲרָיוֹת עֹמְדִים שָׁם עַל־שֵׁשׁ הַמַּעֲלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה לֹא־נַעֲשָׂה כֵן לְכָל־מַמְלָכָה

    מצודת דוד:מזה ומזה. ששה מזה וששה מזה:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י

    רש"י

    ושנים אריות עומדים אצל הידות. של זהב וכל צורת הכסא וצורת החיות שבכסא מפורש בתרגום של מגילת אסתר:

20. (כ)וְכֹל כְּלֵי מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה זָהָב וְכֹל כְּלֵי בֵּית־יַעַר הַלְּבָנוֹן זָהָב סָגוּר אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה

    מצודת דוד:למאומה. לכלום:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    סגור. הנסגר בכור הצורף להסיר הסיג:

    רלב"ג

    וכל כלי בית יער הלבנון. הוא בית שלמה וכבר נתבאר צורתו בס' מלכים:

21. (כא)כִּי־אֳנִיּוֹת לַמֶּלֶךְ הֹלְכוֹת תַּרְשִׁישׁ עִם עַבְדֵי חוּרָם אַחַת לְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹאנָה אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ נֹשְׂאוֹת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים וְקוֹפִים וְתוּכִּיִּים

    מצודת דוד:הולכות תרשיש. אשר היו הולכות אל תרשיש ואחת לשלש שנים תבאנה מתרשיש ונושאות זהב וכו׳ (ויתכן שאין זה אופיר האמור למעלה ולשתי המקומות שלח אניות):

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    שנהבים. שן הפיל:

    וקופים. שם חיה קוף ונזכר בדרז״ל (יומא כט):

    ותוכים. הם העופות יפות הנוצות בחלוף הגוונים וקרויים טווס:

    רש"י

    שנהבים. שן פיל ופיל עצמו:

    וקופים. מע"ר קאצ"ן:

    ותוכיים. טווסין:

    מלבי"ם

    כי אניות. עמ"ש בפי' מלכים בזה על דברי מהרי"א שדבר קשות על סופרנו:

22. (כב)וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ לְעֹשֶׁר וְחָכְמָה

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י

    רש"י

    ויגדל המלך שלמה וגו'. לקיים מה שאמר לו וגם אשר לא שאלת אתן לך גם כבוד (מלכים א ג׳:י״ג):

23. (כג)וְכֹל מַלְכֵי הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת־פְּנֵי שְׁלֹמֹה לִשְׁמֹעַ אֶת־חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר־נָתַן הָאֱלֹהִים בְּלִבּוֹ

    מצודת דוד:מבקשים. וכו׳ היו חפצים לראות את פני שלמה:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    וכל מלכי הארץ וגו'. לקיים מה שאמר לו הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא יהיה (שם):

    מלבי"ם

    וכל מלכי הארץ. זה פי' עמש"ש וכל הארץ:

24. (כד)וְהֵם מְבִיאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂלָמוֹת נֵשֶׁק וּבְשָׂמִים סוּסִים וּפְרָדִים דְּבַר־שָׁנָה בְּשָׁנָה

    מצודת דוד:דבר שנה בשנה. מנהג שנה בשנה כי כן היה עת בואם פעם בשנה:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ושלמות. מלבושים:

    נשק. כלי זיין:

    רש"י

    והם מביאים איש מנחתו. על ידי עלילה שבאים לשמוע חכמתו כי אין כבוד לבוא לפני המלך ריקם, דוגמת ולא יראה את פני ה' ריקם (דברים ט״ז:ט״ז):

    נשק. כלי זיין:

25. (כה)וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֻרְיוֹת סוּסִים וּמַרְכָּבוֹת וּשְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וַיַּנִּיחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב וְעִם־הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:ארבעת אלפים אוריות. ובכ״א עמדו עשרה סוסים וז״ש במ״א ארבעים אלף אורות ור״ל ארבעים אלף סוסים עמדו באורות: ויניחם. מקצתם הניח בערי הרכב ומקצתם נשארו עם המלך בירושלים:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    אוריות. אבוסים כי אבוס בעליו (ישעיהו א׳:ג׳) תרגומו אוריא והוא מקום מאכל הבהמות:

    רש"י

    ויניחם בערי הרכב ועם המלך בירושלים. מקצתם ועבר על לא ירבה לו סוסים:

    מלבי"ם

    ויהי לשלמה. במלכים (ה, ו) ארבעים אלף ארות סוסים, בכל אוריה היו עשרה חדרים, נמצא היו ארבעה אלפים אוריות גדולות וארבעים אלף חדרים, והסתירה מפה למ"ש למעלה (א, יד) התבאר שם:

    רלב"ג

    ויהי לשלמה ארבעת אלפים אריות סוסים ומרכבות. הנה בס' מלכים כתוב ויהי לשלמה ארבעים אלף אורות סוסים למרכבו וכבר התרנו הספק בזאת הסתירה בס' מלכים:

26. (כו)וַיְהִי מוֹשֵׁל בְּכָל־הַמְּלָכִים מִן־הַנָּהָר וְעַד־אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם

    מצודת דוד:מן הנהר. היוצא מן העדן והוא תחלת המזרח:

    עוד פירושים על פסוק כו: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויהי מושל. מלכים (א' ה, א), ושם כתיב מן הנהר ארץ פלשתים, ופירש עזרא מן הנהר נהר פרת עד ארץ פלשתים:

27. (כז)וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת־הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר־בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב

    מצודת דוד:ויתן וכו׳. כאבנים הניחם ברחוב העיר כאבנים ובעבור כי היו רבי המשקל לא היה מהאפשר לשאתם ולגנבם: אשר בשפלה. הגדלים בשפלה הרבה מאוד:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    כשקמים. מין אילן תאנים:

    בשפלה. בעמק:

    מלבי"ם

    ויתן. עמ"ש למעלה (א, טו):

28. (כח)וּמוֹצִיאִים סוּסִים מִמִּצְרַיִם לִשְׁלֹמֹה וּמִכָּל־הָאֲרָצוֹת

    מצודת דוד:ומוציאים. אנשי מצרים היו מוציאים סוסים מארצם להביא לשלמה וכן מכל הארצות:

    עוד פירושים על פסוק כח: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ומוציאים. עמ"ש למעלה (שם יד):

    רלב"ג

    ומוציאים סוסים ממצרים לשלמה ומכל הארצות. ר"ל שמס אשר היו נותנים מוציאים הסוסים ממצרים היה לשלמה וכן היה הענין במוצא הסוסים מכל הממלכות שהמס היה לשלמה או ירצה בזה כי מכל הארצות שהיו מוציאים הסוסים ממשרים היה המס לשלמה. או ירצה בזה כי מכל הארצות שהיו מוציאים הסוסים ממצרים היה המס לשלמה:

29. (כט)וּשְׁאָר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה הָרִאשֹׁנִים וְהָאֲחֲרוֹנִים הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא וְעַל־נְבוּאַת אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי וּבַחֲזוֹת יֶעְדּוֹ הַחֹזֶה עַל־יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט

    מצודת דוד:הראשונים. בראשית ימיו ובאחרית ימיו: על דברי נתן. על הספר אשר כתב נתן הנביא ובס׳ נבואת אחיה ובס׳ חזות יעדו החוזה בספור הנבואה שנבא על ירבעם (וכל הספרים האלה אינם נמצאים אצלינו):

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ובחזות. ענין מראות נבואה ור״ל בספר נבואות יעדו הוא עדו החוזה:

    רש"י

    על דברי נתן. ויהי בלילה ההוא ויהי דבר ה' אל נתן וגומר (שמואל ב י״ב:כ״ה) עד ויקרא שמו ידידיה:

    ועל נבואת אחיה השילוני. (מלכים א י״א:כ״ט) שקרע ממנו המלכות ונתנה לירבעם:

    מלבי"ם

    ושאר דברי שלמה. במלכים (יא, מא) ויתר דברי שלמה כתובים על ס' דברי שלמה, והוא עפמ"ש בהבדל בין נשאר ובין נותר, שהנותר הוא הנותר מעצמו והנשאר הוא בכונה, ושם מדבר מדברים שאין בם צורך להכתב בספרי הקדש, עז"א ויתר, והם כתובים בדברי שלמה, ר"ל בספר דה"י שלו, ופה מדבר מדבריו שהם קדושים ולא כתבם בכאן מפני שהנביאים עשו מהם ספורים מיוחדים, עז"א ושאר. וכן תמצא שתמיד אומר ויתר, כמו ויתר דברי רחבעם ודומיהם, כי מדבר מדברי חול, רק פה מדבר מדברי קדש אמר ושאר:

30. (ל)וַיִּמְלֹךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלִַם עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה

    מצודת דוד:על כל ישראל. לפי שגם דוד מלך ארבעים שנה ולא היו כולם על ישראל כי בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים על יהודה לבד לכן אמר כי שלמה מלך על כל ישראל כל ארבעים שנה:

    עוד פירושים על פסוק ל: רש"י

    רש"י

    על כל ישראל ארבעים שנה. מה שאין כן בדוד שבחברון מלך ז' שנים ובירושלים שלשים ושלש:

31. (לא)וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ רְחַבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו