דברי הימים ב פרק ח׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיְהִי מִקֵּץ עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת־בֵּית יְהוָה וְאֶת־בֵּיתוֹ

   מצודת דוד:אשר בנה. ר״ל אשר השלים הבנין:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י

   רש"י

   ויהי מקץ עשרים שנה. פתרון מקץ עשרים שנה שנגמר כל הבנין של בית ה' שבע שנים ואת ביתו י"ג שנים כדכתיב במלכים (שם ו):

2. (ב)וְהֶעָרִים אֲשֶׁר נָתַן חוּרָם לִשְׁלֹמֹה בָּנָה שְׁלֹמֹה אֹתָם וַיּוֹשֶׁב שָׁם אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:והערים. ר״ל ואחר שבנה הערים וכו׳: ויושב שם וכו׳. (ובמ״א לא הוזכר מן הערים שנתן חירם לשלמה כ״א מן הערים שנתן שלמה לחירם וכן דרך המקרא מה שסתם זה גלה זה):

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם

   מלבי"ם

   והערים. במלכים אמר ששלמה נתן לחירם עשרים עיר בארץ הגליל וחירם יצא לראות את הערים ולא ישר בעיניו, ובארתי שם שנתנן לו להוציא מהם העשרים אלף כור חטין ועשרים אלף כור שמן שנתן לו מדי שנה בשנה, ולא ישרו בעיני חירם כי א"ל שהוא ארץ כבול ולא יוציאו די תבואה כשיעור הזה, וספר עזרא שנתן חירם לשלמה את הערים בחזרה, ושלמה בנה אותם ויושב שם ב"י שהם יעבדו את אדמתם ויוציאו את העשרים אלף כורים לתת לחירם:

3. (ג)וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה חֲמָת צוֹבָה וַיֶּחֱזַק עָלֶיהָ

   מצודת דוד:וילך. אחר כל המעשים האלו הלך למלחמה על חמת צובה ונתגבר עליה וכבשה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם

   מלבי"ם

   וילך. על מה שנאמר במלכים (שם טו - יט) הוסיף עזרא דברים שלא נזכר שם, א] שכבש חמת ובנה שם ערי מסכנות, ושם נזכר שבנה בית חורון התחתון, ועזרא ספר שאח"כ בנה אותה שנית להיות עיר מבצר, וגם בנה עמה בית חורון העליון לעיר מבצר, ולא ספר מבנין גזר שכבר נזכר במלכים באורך:

4. (ד)וַיִּבֶן אֶת־תַּדְמֹר בַּמִּדְבָּר וְאֵת כָּל־עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בַּחֲמָת

   מצודת דוד:ויבן. ואח״ז בנה תדמור וכל ערי המסכנות וכו׳ כי בעודו בונה בית ה׳ וביתו לא נתעסק בזה:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   ערי המסכנות. ערי אוצרות וכן ויבן ערי מסכנות (שמות א׳:י״א):

   רש"י

   ויבן את תדמור במדבר. (ובמלכים א ט׳:י״ח) כתיב את תמור ותדמור קרינן וזה ששנינו ביבמות אין מקבלים גרים מן התרמודים ובב"ר בפרשת עקידה מפרש שעזרו לשונאיהם של ישראל ולפי שהמירו עצמם ונתחלפו לרעה בסוף על כן נכתב במלכים תמור לשון תמורה שהיה להם לעשות לישראל חסד עשה עמהם שלמה שבנה להם כרך תדמור ומשום שלמה לא נכתב כאן תמור אלא תדמור כלומר עיר חשובה הכל לכבוד שלמה שאין כבוד שלמה לומר כאן הא בנה כרך שמרדו בו וקלקלו בו ועל כן כתב תדמור ולא תמור:

5. (ה)וַיִּבֶן אֶת־בֵּית חוֹרוֹן הָעֶלְיוֹן וְאֶת־בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן עָרֵי מָצוֹר חוֹמוֹת דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ

   מצודת דוד:ויבן את בית חורון וכו׳. אף שנאמר (בדה״א) אשר שארה מבנות אפרים בנתה הערים ההם כי יתכן אשר נחרבו וחזר שלמה ובנאם או שבנאם להיות ערי מבצר מוקפות חומה וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   ערי מצור. ערי מבצר נקראת ערי מצור על כי אין לבוא בהן כ״א יצורו עליהן מסביב לבלתי תת יוצא ובא להביא מזון ומים:

   רש"י

   ערי מצור. לפי שהיו עומדים על התחום הוצרכו חוזק כל כך:

6. (ו)וְאֶת־בַּעֲלָת וְאֵת כָּל־עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה וְאֵת כָּל־עָרֵי הָרֶכֶב וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים וְאֵת כָּל־חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת בִּירוּשָׁלִַם וּבַלְּבָנוֹן וּבְכֹל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ

   מצודת דוד:כל ערי המסכנות. מלבד מה שבנה בחמת: ואת כל ערי וכו׳. ר״ל כל הדברים האלה בנאם אחר כלות בנין בית ה׳ וביתו:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון

   מצודת ציון

   חשק. ענין תאוה:

   ובלבנון. כן שם היער:

7. (ז)כָּל־הָעָם הַנּוֹתָר מִן־הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר לֹא מִיִּשְׂרָאֵל הֵמָּה

8. (ח)מִן־בְּנֵיהֶם אֲשֶׁר נוֹתְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא־כִלּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס עַד הַיּוֹם הַזֶּה

   מצודת דוד:למס. ר״ל למס עובד לבנות את הבנינים האמורים: עד היום הזה. ר״ל עד כלות כל הבנינים:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון

   מצודת ציון

   כלום. מלשון כליון:

9. (ט)וּמִן־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא־נָתַן שְׁלֹמֹה לַעֲבָדִים לִמְלַאכְתּוֹ כִּי־הֵמָּה אַנְשֵׁי מִלְחָמָה וְשָׂרֵי שָׁלִישָׁיו וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו

   מצודת דוד:ומן בני ישראל אשר וכו׳. ר״ל אבל מן בני ישראל הם אשר לא נתן וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   שלישיו. גבוריו:

   רש"י

   למלאכתו. למלאכת בניינו למה כי הגרים למלאכתו ולא אנשי ישראל לפי כי ישראל המה אנשי חיל ואנשי מלחמה ושרי רכבו ופרשיו:

   מלבי"ם

   ומן בני ישראל וכו' אלה שרי הנצבים וכו'. במלכים אומר ששרי הנצבים אשר על המלאכה לשלמה היו חמשים וחמש מאות, ושם כתבתי לישב הסתירות שיש בין הכתוב שם ובין הכתוב (שם ה, למ"ד), ועל הסתירה שיש בין מספר דפה ומספר דשם פירשתי ששם מדבר על שרי הנצבים של הגרים שספר דוד (כמו שנזכר בדה"א כב), שהיו כ"ה אלף והיו עליהם חמש מאות שרי חמשים וחמשים שרי חמש מאות, ופה מדבר משרי הנצבים שהיו ממונים על ישראל שהיו תמיד בלבנון עשרת אלפים, עיי"ש. ולכן אמר מן בני ישראל אשר לא נתן שלמה לעבדים למלאכתו (הוסיף מלת אשר), ר"ל שלא היו עבדים רק היה מהם עשרת אלפים בלבנון להשגיח על עושי המלאכה, עליהם היו שרי הנצבים חמשים ומאתים הרודים בעם. ולא כתב בעם העושים במלאכה כמ"ש במלכים, כי הם לא עשו מלאכה רק השגיחו על כריתת העצים:

   רלב"ג

   ומן בני ישראל אשר לא נתן שלמה וגו'. ר"ל הנה היתה הסבה אשר לא נתן שלמה לעבדים למלאכתו מבני ישראל ואע"פ שהיה אפשר לו זה לפי מה שנכתב בפרשת מלך בס' שמואל לפי שהם אנשי מלחמה ושריו ופרשיו:

10. (י)וְאֵלֶּה שָׂרֵי הַנִּצָּבִים אֲשֶׁר־לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם הָרֹדִים בָּעָם

    מצודת דוד:ואלה שרי. ואלה מספר של השרים אשר היו ממונים על הנצבים מן הגרים כמ״ש (במ״א): הרודים. הנוגשים בעם עושי המלאכה והן מן החתי וכו׳ הנזכרים למעלה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    הנצבים. הממונים כמו נציב פלשתים (ש״א י״ג):

    הרודים. ענין ממשלה כמו רדה בקרב אויביך (תהילים ק״י:ב׳):

    רש"י

    חמשים ומאתי'. ובמלכים (א' ט') חמשים וחמש מאות אלא זה וזה אחד הוא שמחסר לשם ג' מאות ושנה ומנה אותם שוב שהרי שם כתוב למעלה לבד משרי הנצבים וגו' שלשת אלפים ושלש מאות הרודים וכאן כתיב לעיל שלשת אלפים ושש מאות נמצא מה שחסר בפסוק אחד הוסיף בפסוק אחר ומחלקם בשביל שהג' מאות היתרים גרים היו והיו ממונים על אותן ג' אלפים וג' מאות הרודים על ע' אלף נשא סבל ופ' אלף חצב בהר ואלו חמשים ומאתים הנאמר כאן ישראלים היו ממונים על אותם ג' מאות גרים:

    רלב"ג

    ואלה שרי הנצבים אשר למלך שלמה וגו'. הנה התרנו הספק בזה בספר מלכים (א' ט' כ"כ) במה שכתוב בזה המקום חמשים ומאתים ושם כתוב חמשים וחמש מאות:

11. (יא)וְאֶת־בַּת־פַּרְעֹה הֶעֱלָה שְׁלֹמֹה מֵעִיר דָּוִיד לַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה־לָהּ כִּי אָמַר לֹא־תֵשֵׁב אִשָּׁה לִי בְּבֵית דָּוִיד מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל כִּי־קֹדֶשׁ הֵמָּה אֲשֶׁר־בָּאָה אֲלֵיהֶם אֲרוֹן יְהוָה

    מצודת דוד:אשה לי. ר״ל אשה המיוחדת לי לתשמיש: בבית דוד. ר״ל בקבוצת בתי דוד: אשר באה. על אשר באה אליהם הארון ועם שלא באה אלא לאחת מהן חשב את כולם כמו קדשים כל שהיו סמוכים אל מקום הארון:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    העלה שלמה מעיר דוד. היא ציון שהושיבה בעיר דוד כשלקחה והיתה שם עד כלותו לבנות את ביתו:

    כי קדש המה. כל העיר וכל הבתים:

    אשר באה אליהם. לפי שבאה אליהם ארון ה' באה לשון נקבה דוגמא (שמואל א ד׳:ג׳) וארון ברית ה' נלקחה:

    מלבי"ם

    ואת בת פרעה העלה. במלכים כתיב אך בת פרעה עלתה, ופי' עזרא שזה היה ע"י שהעלה אותה משם מפני שהמקום קדש:

12. (יב)אָז הֶעֱלָה שְׁלֹמֹה עֹלוֹת לַיהוָה עַל מִזְבַּח יְהוָה אֲשֶׁר בָּנָה לִפְנֵי הָאוּלָם

    מצודת דוד:אז. בכלות הבנין העלה עולות רק על המזבח שלפני האולם כי מעתה נאסרו הבמות:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    על מזבח ה'. זה מזבח הנחשת שבנה שלמה וי"מ מזבח הנחשת שעשה שלמה תחת מזבח הנחשת שבנה משה ותימה בדבר שהרי כתיב (מלכים ב' י"ז) ואת עולת כל עם וכל דם עולה וגו' יהיה לבקר כלומר מזבח הנחשת שהיה שם קודם לכן יהיה לי לבקר מכלל שהמזבח היה של נחושת:

    מלבי"ם

    אז העלה. שם כתיב והעלה שלמה שלש פעמים בשנה, ופרשתי שם שהקרבנות של שלש רגלים העלה על הוצאותיו, וספר עזרא שאח"ז קבל על הוצאותיו כל הקרבנות בין עולת תמיד העשויים בכל יום בין מוספי שבת ור"ח ורגלים:

    רלב"ג

    אז העלה שלמה עלות לה' וגו'. זה כלו מבואר ממה שבארנו בזה בס' מלכים:

13. (יג)וּבִדְבַר־יוֹם בְּיוֹם לְהַעֲלוֹת כְּמִצְוַת מֹשֶׁה לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמּוֹעֲדוֹת שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת

    מצודת דוד:ובדבר יום ביום. ובכל דבר הבא יום ביום: להעלות. לה׳ כמצות משה: לשבתות וכו׳. את כולם העלה על המזבח ההוא:

14. (יד)וַיַּעֲמֵד כְּמִשְׁפַּט דָּוִיד־אָבִיו אֶת־מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים עַל־עֲבֹדָתָם וְהַלְוִיִּם עַל־מִשְׁמְרוֹתָם לְהַלֵּל וּלְשָׁרֵת נֶגֶד הַכֹּהֲנִים לִדְבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ וְהַשּׁוֹעֲרִים בְּמַחְלְקוֹתָם לְשַׁעַר וָשָׁעַר כִּי כֵן מִצְוַת דָּוִיד אִישׁ־הָאֱלֹהִים

    מצודת דוד:ויעמד כמשפט. העמיד מחלקות הכהני׳ כפי החק שעשה דוד: על משמרותם. כל משמר בזמנו: ולשרת. בדבר השיר: נגד הכהנים. בעת שיעבדו הם על המזבח: לדבר יום ביומו. לשורר בכל יום שיר הקבוע בו: והשוערים. שומרי השערים העמיד כפי מה שנחלקו מי לשער זה ומי לזה: כי כן מצות דוד. להיות שוערים מיוחדים לכל שער ושער כמ״ש בד״ה א׳:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מחלקות. מלשון חלק ור״ל המשמרות:

    מלבי"ם

    מחלקות הכהנים. כנ"ל (דה"א כד)

    והלוים להלל. (שם כ"ה)

    והשוערים. (שם כו):

15. (טו)וְלֹא סָרוּ מִצְוַת הַמֶּלֶךְ עַל־הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכָל־דָּבָר וְלָאֹצָרוֹת

    מצודת דוד:מצות המלך. ממצות המלך אשר היה על הכהנים והלוים לכל דבר העבודה שמינה אותם ולשמור האוצרות:

    עוד פירושים על פסוק טו: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ולא סרו. מלשון סורר ומורה, לא מרו מצותו:

16. (טז)וַתִּכֹּן כָּל־מְלֶאכֶת שְׁלֹמֹה עַד־הַיּוֹם מוּסַד בֵּית־יְהוָה וְעַד־כְּלֹתוֹ שָׁלֵם בֵּית יְהוָה

    מצודת דוד:ותכן. המלאכה היתה נכונה מבלי מניעה עד היום שנגמרה: מוסד. ר״ל מעת בנין היסוד ועד כלותו: שלם בית ה׳. כל שלמות בנין בית ה׳ וכפל הדבר פעמים ושלש לומר שלא היה צד מניעה ועכבה בעולם:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    עד היום מוסד בית. מיום הוסדו עד כלותו:

    מלבי"ם

    עד היום. ר"ל המלאכה שעשה עד שהניח היסוד, שאז הכין הצריך למלאכה והמלאכה שעשה עד כלותו, ועתה שלם בית ה', שנשלם גם מלאכת העבודה, וכמ"ש מלכים (שם) ושלם את הבית:

    רלב"ג

    עד היום מוסד בית ה'. ר"ל עד היום שהיה מוסד בית ה' ועד היום שכלה אותו והיה שלם נכונה כל מלאכת שלמה וידמה מזה שלא היתה מלאכתו נכונה במה שאמר אחר זה שהלך לעציון גבר להרבות לו זהב:

17. (יז)אָז הָלַךְ שְׁלֹמֹה לְעֶצְיוֹן־גֶּבֶר וְאֶל־אֵילוֹת עַל־שְׂפַת הַיָּם בְּאֶרֶץ אֱדוֹם

    מצודת דוד:אז. אחר כלות הבנין הלך למלחמה על עציון גבר וגו׳ וכבשם:

    עוד פירושים על פסוק יז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    אז הלך שלמה. הוא פי' למ"ש במלכים ואני עשה בעציון גבר, מפני שאז הלך וכבש מקומות אלה:

18. (יח)וַיִּשְׁלַח־לוֹ חוּרָם בְּיַד־עֲבָדָיו אֳנִיּוֹת וַעֲבָדִים יוֹדְעֵי יָם וַיָּבֹאוּ עִם־עַבְדֵי שְׁלֹמֹה אוֹפִירָה וַיִּקְחוּ מִשָּׁם אַרְבַּע־מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים כִּכַּר זָהָב וַיָּבִיאוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה

    מצודת דוד:יודעי ים. יודעי דרך הים ללכת בה בספינות: אופירה. היא מקום עפרות הזהב:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    אניות. ספינות:

    מלבי"ם

    אניות. הוא פי' מש"ש וישלח חירם באני, רצה לומר ששלח גם אניות

    ארבע מאות וחמשים. שם כתוב ועשרים, ופירש עזרא שהיו עוד שלשים שנתן לעבדיו בשכרם: