דברי הימים ב פרק י׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶמָה כִּי שְׁכֶם בָּאוּ כָל־יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ

   מצודת דוד:כי שכם וכו׳. בחשבם אשר בירושלים בהיות מקומו יתחזק למלוך מבלי למלאות שאלתם:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   כי שכם באו כל ישראל להמליך אותו. בשכם שהוא מקום ירבעם שבחלק אפרים וירבעם אפרתי וכל זאת היתה סיבה מאת הקדוש ברוך הוא לקיים דברו קרוע אקרע הממלכה:

   מלבי"ם

   וילך. כל סימן זה הועתק ממלכים סימן י"ב:

   רלב"ג

   . .:

2. (ב)וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט וְהוּא בְמִצְרַיִם אֲשֶׁר בָּרַח מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וַיָּשָׁב יָרָבְעָם מִמִּצְרָיִם

   מצודת דוד:כשמוע. שמת שלמה: והוא במצרים. כשעוד היה במצרים:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ויהי כשמוע. פתרון ויהי כשמוע מקודם לכן שבאו להמליכו בשכם כשהוא עודנו במצרים:

   מלבי"ם

   וישב ירבעם. שם כתוב וישב ירבעם במצרים, ר"ל תחלה נשאר יושב שם, ולא שב מעצמו עד שקראו לו ושב ממצרים, זה ספר במלכים, ועזרא הוסיף ששב ממצרים (אחרי שקראוהו לשוב) ואז קראו לו ללכת בראשם אל רחבעם:

3. (ג)וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ־לוֹ וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל־יִשְׂרָאֵל וַיְדַבְּרוּ אֶל־רְחַבְעָם לֵאמֹר

   מצודת דוד:וישלחו ויקראו לו. ללכת עמהם אל רחבעם:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י

   רש"י

   וישלחו ויקראו לו ויבא. וכל זה להודיענו רצונו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שאפילו ירבעם עצמו בא להמליכו לרחבעם והסב הקב"ה אחר דבריו עד שמלך ירבעם:

4. (ד)אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת־עֻלֵּנוּ וְעַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר־נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ

   מצודת דוד:הקשה את עולנו. לכלכל בני ביתו הרב ומרבית הסוסים ואמרו במשל מעול כבד ההושם על צואר הבהמה: ועתה. הואיל ואינך בגודל מעלת אביך אשר באו לראות פניו מאפסי ארץ א״כ מה לך להרבות באנשי בית וסוסים עזוב אותם והקל עולנו:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, רלב"ג

   רש"י

   אביך הקשה את עלנו. כי איש טורח במלאכה היה ועלינו הטיל לפרנס פועליו והמס כדכתיב במלכים (א ה') ויעל המלך שלמה מס וגומר:

   רלב"ג

   . .:

5. (ה)וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים וְשׁוּבוּ אֵלָי וַיֵּלֶךְ הָעָם

   מצודת דוד:עוד שלשת ימים. התעכבו עוד שלשת ימים ואח״ז שובו אלי:

6. (ו)וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת־הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר־הָיוּ עֹמְדִים לִפְנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי לֵאמֹר אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים לְהָשִׁיב לָעָם־הַזֶּה דָּבָר

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י

   רש"י

   נועצים. כמו יועצים וכן יאמר מן יודעים נודעים אך יועצים להבא נועצים נתיעצים כבר:

7. (ז)וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר אִם־תִּהְיֶה לְטוֹב לְהָעָם הַזֶּה וּרְצִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵהֶם דְּבָרִים טוֹבִים וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל־הַיָּמִים

   מצודת דוד:לטוב. לאיש טוב לדבר רכות: ורציתם. תרצה אותם בדברי רצוי ופיוס: והיו לך. אז יהיו לך לעבדים לעולם כי תמלוך בכל אשר תאוה נפשך:

   עוד פירושים על פסוק ז: מלבי"ם

   מלבי"ם

   אם תהיה לטוב. זה פי' מש"ש אם היום תהיה עבד לעם הזה, עי' בפי' שם. ויתר דברי הסימן הזה התבאר בפי' מלכים בארך:

8. (ח)וַיַּעֲזֹב אֶת־עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ וַיִּוָּעַץ אֶת־הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ הָעֹמְדִים לְפָנָיו

   מצודת דוד:ויעזב. כי לא ישרה בעיניו: גדלו אתו. יחד מקטנותם:

9. (ט)וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת־הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר הָקֵל מִן־הָעֹל אֲשֶׁר־נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ

10. (י)וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר כֹּה־תֹאמַר לָעָם אֲשֶׁר־דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת־עֻלֵּנוּ וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ כֹּה תֹּאמַר אֲלֵהֶם קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי

    מצודת דוד:קטני. אצבעי הקטן היא עבה יותר משתי מתני אבי כאומר אני במעלה יות׳ מאבי ומהצורך להרבות סוס ובני בית:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י

    רש"י

    קטני עבה ממתני אבי. אצבע קטנה שלי גדולה ממתני אבי כלומר אני חזק ממנו:

11. (יא)וְעַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אֹסִיף עַל־עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי בָּעֲקְרַבִּים

    מצודת דוד:ועתה. הואיל וארבה סוס ובני בית עם כי אבי הכביד עליכם עול כבד הנה אני אוסיף עול כי הכל יהי׳ עליכם לכלכל: יסר אתכם. למלאות די מחסורו: בעקרבים. המכאיב יותר:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    העמיס. ענין הטענת משא כמו ויעמוס איש על חמורו (בראשית מ״ד:י״ג):

    יסר. מכת יסורין:

    בשוטים. ענין שרביט כמו שוט לסוס (משלי כו):

    בעקרבים. הם מיני קוצים וכן ואל עקרבים אתה יושב (יחזקאל ב׳:ו׳):

    רש"י

    העמיס. כמו (ראשית מ"ג) ויעמוס איש על חמורו:

    בעקרבים. ברימ"ן בל' אשכנ"ז שעוקצין כעקרבים:

12. (יב)וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל־הָעָם אֶל־רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי

13. (יג)וַיַּעֲנֵם הַמֶּלֶךְ קָשָׁה וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֵת עֲצַת הַזְּקֵנִים

14. (יד)וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר אַכְבִּיד אֶת־עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עָלָיו אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי בָּעֲקְרַבִּים

    מצודת דוד:אכביד. אני אכביד העול ועוד אני אוסיף עליו בכל פעם ודבר בגאוה ובגודל לבב:

15. (טו)וְלֹא־שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל־הָעָם כִּי־הָיְתָה נְסִבָּה מֵעִם הָאֱלֹהִים לְמַעַן הָקִים יְהוָה אֶת־דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֲחִיָּהוּ הַשִּׁלוֹנִי אֶל־יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט

    מצודת דוד:אל העם. אשר שאלו להקל העול: כי היתה נסיבה. לא לגודל סכלותו לא שמע אל העם כ״א מה׳ היתה: אל ירבעם. שימלוך הוא כמ״ש במ״א:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    נסבה. מל׳ סבה והוא ענין הקפת הדבר והגורם לה:

    רש"י

    כי היתה נסבה. למען הקים ה' את דברו כמו שמפורש (במלכים א יא) להסיר ממנו י' השבטים וליתן לירבעם וזהו לא יסור שבט מיהודה (ראשית מ"ט) לא ירד ממלכותו עד כי יבא שילה פתרון עד כי יבא יהודה שילה להמליך שם רחבעם ושם לו יקהת עמים להמליכו ושם נחלקה המלכות ואבד מלכות של עשר' השבטים ושכם עיר קטנה סמוכה לשילה כדכתיב (סוף שופטים) והנה חג לה' בשילה מימים ימימה במסילה העולה מבית אל שכמה וכתיב בירמיה משכם ומשילה ולכבוד משכן שילה נאספים לשכם שהוא ראוי לאסיפת בני אדם וסמוכה לשילה וכשנאספים בשכם אז יסור שבט מיהודה ששם המלכות נחלקה:

16. (טז)וְכָל־יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא־שָׁמַע הַמֶּלֶךְ לָהֶם וַיָּשִׁיבוּ הָעָם אֶת־הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר מַה־לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִיד וְלֹא־נַחֲלָה בְּבֶן־יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִיד וַיֵּלֶךְ כָּל־יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו

    מצודת דוד:וכל ישראל כי וכו׳. ר״ל וכל ישראל כאשר לא שמע המלך להם אז השיבו העם את המלך וכו׳: מה לנו. ר״ל מהו החלק הניתן לנו בעבור דוד לשנהיה עבדים לזרעו ולא נחלה. אבל לא ניתן לנו נחלה בעבור בן ישי: איש לאהליך ישראל. אתם ישראל לכו כ״א לאהלו ולא תמליכו אותו: עתה. ר״ל אתה רחבעם הבא מדוד מעתה ראה בהנהגת ביתך כאחד העם ואין לך עסק במלוכה:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י

    רש"י

    לאהליך ישראל. מוסב על מה לנו חלק בדוד מה לעזוב אהלינו ולילך אחריו לא כן אלא לכו כל ישראל איש לאהליו:

    עתה ראה ביתך דוד. מוסב על ולא נחלה בבן ישי כלומר אין לנו בו נחלה אלא בבית המקדש שבירושלים שאנו זובחים בו ולראות בו בשלש רגלים:

    ראה ביתך דוד. אין אנו צריכין לו לילך שם יהיה לך לבדך (וכל זה לא נראה לי) אלא ראה ביתך דוד אי איפשנו לא בך ולא בבית המקדש שלך:

17. (יז)וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם

18. (יח)וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת־הֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל־הַמַּס וַיִּרְגְּמוּ־בוֹ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:וישלח. שלח את העם להחזירם בדברי רכות: התאמץ וכו׳. כי פחד לנפשו:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    וירגמו. כן נקרא השלכת אבנים:

    התאמץ. מל׳ אומץ וחוזק:

    רש"י

    הדורם. הוא אדונירם (מלכים א' ד') שבימי שלמה גדולתו גדולה ובימי רחבעם נשפלה גדולתו על כן נקרא הדורם:

    וירגמו בו בני ישראל אבן. ולפי שרחבעם לא ידע הסבה והקשר שהסבו ממנו על כן נהרג כששאל המס שקצב עליהם שלמה:

19. (יט)וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִיד עַד הַיּוֹם הַזֶּה

    מצודת דוד:עד היום הזה. ר״ל עד אשר גלו מארצם:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ויפשעו. ענין מרידה וכן ויפשע מואב (מ״ב א):

    רש"י

    ויפשעו ישראל בבית דוד. לשון מרדות ודוגמא (מלכים ב') בימיו פשע מואב וגו' (משלי י"א) את נפשע מקרית עוז, אז תפשע לבנה (לקמן ל"א):