דברי הימים ב פרק ה׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַתִּשְׁלַם כָּל־הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר־עָשָׂה שְׁלֹמֹה לְבֵית יְהוָה וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת־קָדְשֵׁי דָּוִיד אָבִיו וְאֶת־הַכֶּסֶף וְאֶת־הַזָּהָב וְאֶת־כָּל־הַכֵּלִים נָתַן בְּאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים

   מצודת דוד:את קדשי. מה שהקדיש דוד אביו כי כל הבנין וכליו עשה שלמה משלו ממה שקבץ הוא (לבד כלי נחושת עשה ממה שלקח אביו מערי הדדעזר כמ״ש בדה״א יח): ואת הכסף וכו׳. יפרש מה הם קדשי אביו והוי״ו יתירה: נתן. כמו ונתן ר״ל שהביא קדשי אביו ונתן אותם באוצרות העשויות בבית ה׳:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ויבא שלמה את קדשי. כל מה שבפסוק לפי פשוטו מה שנשאר לו מן הקדשות שהקדיש דוד כדכתיב למעלה גם אותם הקדיש המלך דוד לה' עם הכסף והזהב אשר נשא מכל הגוים וגו' ומה שהותיר לו נתן באוצרות בית האלהים, ומדרש אגדה יש מחכמים אומרים לפי שהיה יודע שסופו ליחרב ושלא יהו אומרים העובדי כוכבים קשה יראתנו שלקחה נקמתה מן הבית הזה שנבנה מן הגזילות וחמסים שגזל דוד מבתי עבודת כוכבים שלה ויש אומרים כך אמר (הקב"ה) צ"ל שלמה רעב היה בימי דוד (אבי) שלש שנים שנה אחר שנה והיה לו לבזבז ההקדשו' הללו להחיות בהן עניי ישראל ואני מביא סיוע שהרי בכל ההקדשות שדוד הקדיש כמו שכתוב למעלה (שם) לא נאמר בהן עשה שלמה דבר פלוני זה כאשר נאמר בנחשת שנאמר (שם) ומטבחת ומכון ערי הדדעזר לקח דוד נחשת רבה מאד בה עשה שלמה את ים הנחשת וגו' אבל מכסף ומזהב שלא נאמר בו עשה שלמה מהן שום דבר מכלל שלא עשה וזהו שאין כתיב כאן שום נחשת כי אם כסף וזהב ולפי פשוטו נראה לי מה שלא אמר נחשת לפי שהנחשת בזול ואינו ראוי וכדי והגון להביא נחשת באוצרות בית ה':

   מלבי"ם

   ויבא. לפי' דברי חז"ל עשה שלמה הכל משלו, וקדשי דוד נתן באוצרות, ונתנו טעמים לדבר. ולפי פשוטו הנותר מן הקדשים הביא באוצרות:

2. (ב)אָז יַקְהֵיל שְׁלֹמֹה אֶת־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת־כָּל־רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת־אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה מֵעִיר דָּוִיד הִיא צִיּוֹן

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   אז יקהל שלמה את זקני ישראל. נהג במדת חכמה שהקהיל הזקנים ולא הבחורים יותר מדוד שהקהיל הוא אף הבחורים כדכתיב ויקהל דוד את כל ישראל ירושלים וגומר (לעיל כ"ח):

   מלבי"ם

   אז יקהל. לקדש הבית עפ"י סנהדרין ולכבוד הארון:

3. (ג)וַיִּקָּהֲלוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ כָּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י

   רש"י

   בחג. הוא חג הסכות:

4. (ד)וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הַלְוִיִּם אֶת־הָאָרוֹן

   מצודת דוד:הלוים. הכהנים מבני לוי כי במ״א נאמר הכהנים:

   עוד פירושים על פסוק ד: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   וישאו הלוים. ובמלכים (ח, ג) וישאו הכהנים, וכן פי' חז"ל בג' מקומות נשאו הכהנים את הארון וחשבו כשהכניסוהו לבית קה"ק, וי"ל שרק בהכניסה נשאו הכהנים ומזה מדבר שם, ובדרך נשאו הלוים ומזה מדבר פה, ובפסוק ז' באר שהכהנים הביאוהו אל מקומו:

   רלב"ג

   וישאו הלוים את הארון. ובס' מלכים כתיב וישאו הכהנים את הארון ואחשוב שהלוים נשאוהו עד בית ה' ומשם לקחוהו הכהנים והביאוהו במקומו אל הדביר. ולזה יצדק בלוים שנשאוהו ובכהנים שנשאוהו:

5. (ה)וַיַּעֲלוּ אֶת־הָאָרוֹן וְאֶת־אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת־כָּל־כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל הֶעֱלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם

   מצודת דוד:ואת אהל מועד. בגבעון היה ומשם העלוהו וגנזוהו באוצרות בית ה׳: הכהנים הלוים. הכהני׳ העלו את הארון והלוים את אוהל מועד:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, רלב"ג

   רש"י

   את אהל מועד. שעשה משה גנזו שלמה בבית אוצרות האלהים עם שאר כלים וההקדשות לפי שלא הוצרך לו ורבותינו אמרו שנגנזו:

   ואת כל כלי הקדש אשר באהל. אשר נתן (ס"א נטע) דוד לארון:

   העלו אותם הכהנים הלוים. פתרונו מוסב למעלה שאמר וישאו הלוים את הארון ומפרש מי היו אותם הלוים שאמרתי לך למעלה הכהנים הלוי' שאף הכהנים מבני לוי הם ולא לוים ממש היו וכן כתוב במלכים (א' ח') וישאו הכהנים את הארון וגם הכלים ואהל מועד העלו עמהם הלוים כמשפטם:

   רלב"ג

   העלו אותם הכהנים הלוים. הרצון בו הכהנים והלוים וכן כתוב בס' מלכים:

6. (ו)וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל־עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא־יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב

   מצודת דוד:לפני הארון. ללכת לפני הארון:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   הנועדים. מל׳ וועד ואסיפה כמו הנועדים על ה׳ (במדבר טז):

   עליו. כמו אליו:

   מלבי"ם

   והמלך. הפסוקים האלה הועתקו ממלכים שם ושם פירשתי, ושם אומר כי הכרובים פורשים כנפים וכאן אומר ויהיו הכרובים, וזה ראיה למש"ש בפירושי, עי"ש:

7. (ז)וַיָּבִיאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת־אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה אֶל־מְקוֹמוֹ אֶל־דְּבִיר הַבַּיִת אֶל־קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים אֶל־תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים

   מצודת דוד:אל מקומו. אל המקום העשוי לו: אל תחת כנפי הכרובים. הם שעשה שלמה ועמדו בארץ:

8. (ח)וַיִּהְיוּ הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם עַל־מְקוֹם הָאָרוֹן וַיְכַסּוּ הַכְּרוּבִים עַל־הָאָרוֹן וְעַל־בַּדָּיו מִלְמָעְלָה

   מצודת דוד:ויהיו הכרובים. ר״ל מתחלה נעשו שיפרשו כנפיהם על מקום עמידת הארון ולזה בהכנס הארון אל מקומו היו א״כ הכרובים מסככין עליו:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   בדיו. מוטות עשויים לשאת בהם את הארון:

   רש"י

   ויהיו הכרובים פרשים כנפים על מקום הארון. במקום שהארון עומד שם לפיכך ויכסו הכרובים על הארון:

   ועל בדיו מלמעלה. למעלה לארון כך היו עומדים הבדים ונמשכו כ"כ לחוץ כלפי מזרח שהיה יכול הארון לעמוד תחת הכרובים ממש בלא עכוב הבדים ולפיכך ויכסו הכרובים על הארון וגם את הבדים כסו קצת אצל הארון ולא כולם שהיו מגיעים עד המזרח ואינך יכול לפרש שכסו הכרובי' על כל הבדים וגם משום דבר זה ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הארון על פני הדביר שאם לא כן אלא כאחד מדה אחת היו מושכין זה מזה והלא הבדים שעשה משה עדיין הם היו שם והם עומדים בקדש הקדשים של אהל מועד שלא היה כי אם עשר וזה היה עשרים והיה מגיע מקיר אל קיר והכרובים של משה שנאמר אף בהם פורשים וסככים אין צריך לזוז כלל מן הבדים ממקומם שהרי הכרובים של משה עומדים היו למעלה לארון על הכפורת וכרובים שנאמר כאן אותם שעשה שלמה עומדים על רגליהם בקרקע ואעפ"כ אותן של משה עדיין היו אדוקין על הכפורת כך פי' ר' נתן (ורבי פי') הכהנים רצו להכניס הארון עם בדיו בדביר ולא הספיקו כי הענן מלא את בית ה' ולא יכלו להביא את הכרובים עד כותל מערבי ממש ועל כן היו בולטים בפרוכת אך קשה לי דכתיב ויהי בצאת הכהנים ואחר כן מלא כבוד ה' את בית אלהים (ור' יוסף זצ"ל פי') ויתארכו לא נאמר דמשמע ויתארכו הן עצמן אלא ויאריכו דמשמע אחרים מאריכין אותם ומפרש האומנין האריכו הבדים עד לעשרים והיו נוגעין שתי קצותם לכותל מזרחי ושתי קצותם לכותל מערבי ותימא יש והיאך יכול לפרוש כנפיהם ולכסות הארון שהיה עשר אמות מהן:

9. (ט)וַיַּאֲרִיכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן־הָאָרוֹן עַל־פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיְהִי־שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה

   מצודת דוד:ויאריכו הבדים. ר״ל משכו הבדים לחוץ כלפי המזרח והיו נראים לפני הדביר בהיותם דוחקים ובולטין לפרוכת שהיה מול הפתח אבל לא היו נראים החוצה להיות מקרעין בפרוכת לצאת חוצה לה: ויהי שם. על הבדים יאמר שכ״א היה שם באותה הנחה ומצב: עד היום הזה. ר״ל עד אשר נגנז הארון בימי יאשיהו:

10. (י)אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי הַלֻּחוֹת אֲשֶׁר־נָתַן מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִם־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם

    מצודת דוד:אשר כרת. בעת שנתנם:

11. (יא)וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן־הַקֹּדֶשׁ כִּי כָּל־הַכֹּהֲנִים הַנִּמְצְאִים הִתְקַדָּשׁוּ אֵין לִשְׁמוֹר לְמַחְלְקוֹת

    מצודת דוד:מן הקדש. אחר שהניחו שם את הארון: כי כל הכהנים. בא ליתן טעם למה לא יזכיר מי הם הכהנים ששמשו אז ואמר כי כל הכהנים הנמצאים אז בירושלים טהרו לעבודה ולא היה אז מקום לשמור קביעת חלוק המשמרות שיעבדו משמר הקבוע לבד וזהו לפי שהיו הזבחים רבים ולא הספיקו בני המשמר לעשות את כולם לבדם:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ויהי בצאת הכהנים מן הקדש. מיד היה לו לסמוך והבית מלא ענן בית ה' אלא שמפסיק בינתים וכן במלכים (א' ח') ויהי כצאת הכהנים מן הקדש והענן מלא את בית ה':

    כי כל הכהנים הנמצאים התקדשו. לדבר זה:

    אין לשמור למחלקות. כ"ד של לוים וכ"ד של כהנים אלא כל הנמצאים התקדשו:

    מלבי"ם

    אין לשמור. שלא שמרו אז משמרת העבודה לפי חלוקות המשמרות רק כולם התקדשו לעבודה:

    רלב"ג

    כי כל הכהנים הנמצאים התקדשו. ר"ל הנה כל הכהנים הנמצאים בישראל התקדשו באופן שיהיו ראוים לעבודה לרבוי הקרבנות שהקריבו ביום ההוא כמו שנזכר אחר זה ולזה לא שמרו בזה שתעבד המחלוקת המשמשת בשבת ההוא:

12. (יב)וְהַלְוִיִּם הַמְשֹׁרֲרִים לְכֻלָּם לְאָסָף לְהֵימָן לִידֻתוּן וְלִבְנֵיהֶם וְלַאֲחֵיהֶם מְלֻבָּשִׁים בּוּץ בִּמְצִלְתַּיִם וּבִנְבָלִים וְכִנֹּרוֹת עֹמְדִים מִזְרָח לַמִּזְבֵּחַ וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים לְמֵאָה וְעֶשְׂרִים מַחְצְרִים בַּחֲצֹצְרוֹת

    מצודת דוד:לכולם. את כולם העמידו וחוזר ומפרש את אסף וכו׳: מלבשים. כולם היו מלובשים בגדי בוץ ובידם מצלתים וכו׳: מחצרים. היו מנגנים בחצוצרות ולתוספות ביאור אמר בחצוצרות וכמוהו רבים במקרא:

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    לכולם. ר"ל גם הם באו כולם (והלמ"ד מציין הלוים השייכים לכולם) לכל משמר מהכ"ד משמרות, בין לאסף וכו' שהתבאר למעלה (א, כה) שהיו רפ"ח ראשי משמרות

    עומדים מזרח. שהדוכן היה במזרח כנודע

    ועמהם כהנים. שהחצוצרות היו ע"י כהנים, ואין להוסיף על מאה ועשרים כמבואר ברמב"ם פ"ג מה' כה"מ:

    רלב"ג

    והלוים המשוררים לכלם לאסף להימן לידותון. כבר נתבאר במה שקדם כי אלו הם ראשי המשוררים:

    עומדים מזרח למזבח. הנה הדברים היותר נכבדים היו בצד המערבי והמעט בכבוד מהם היו בצד המזרחי וכבר בארנו סבת זה בביאורנו לדברי התורה בפרשת ויקרא וזכר שהמחצצרים והמשוררים בכלי שיר והמשוררים בפה להודות ולהלל לה' כלם היו מסכימים בקולם. ר"ל שכאשר ירים זה קולו ירים זה קולו וההפך:

13. (יג)וַיְהִי כְאֶחָד לַמְחַצְּרִים וְלַמְשֹׁרֲרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל־אֶחָד לְהַלֵּל וּלְהֹדוֹת לַיהוָה וּכְהָרִים קוֹל בַּחֲצֹצְרוֹת וּבִמְצִלְתַּיִם וּבִכְלֵי הַשִּׁיר וּבְהַלֵּל לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְהַבַּיִת מָלֵא עָנָן בֵּית יְהוָה

    מצודת דוד:ויהי כאחד. ר״ל כולם נגנו באחדות אחת להשמיע כאלו הוא קול אחד להלל וכו׳ ולא הקדים אחד לחברו: וכהרים קול. וכאשר הרימו את הקול בחצוצרות וכו׳: ובהלל לה׳. ר״ל בההלול האמור בו כי טוב וכו׳ והוא הנקרא הלל הגדול: והבית. ר״ל אז בעת שיצאו הכהנים מבית קדש הקדשים וכולם הרימו בקול וכו׳ אז נתמלא הבית ענן הרגיל להיות בבית השם:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ענן. הוא כעין עשן:

    רש"י

    ויהי כאחד. למחצרים פתרון ויהיו אחודים יחד המחצרים כולם יחד וממה היו אחודים לדבר זה להשמיע קול אחד כאחד להלל ולהודות לה':

    מלבי"ם

    ויהי כאחד. לא נהגו כמשוררים במקהלות א' פותח ואחרים עונים, רק היו כאיש אחד, ומפרש להשמיע קול אחד:

14. (יד)וְלֹא־יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמוֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי־מָלֵא כְבוֹד־יְהוָה אֶת־בֵּית הָאֱלֹהִים

    מצודת דוד:מפני הענן. מפני חשכת הענן: כבוד ה׳. הוא הענן שנזכר: