דברי הימים ב פרק ו׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)אָז אָמַר שְׁלֹמֹה יְהוָה אָמַר לִשְׁכּוֹן בָּעֲרָפֶל

   מצודת דוד:אז. בראות הענן אמר רואה אני כי באה השכינה כי ה׳ אמר לשכון בערפל כמ״ש אל הערפל אשר שם האלהים (שמות כ׳:י״ח) וערפל הוא עב הענן:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   אז אמר שלמה. הואיל והבית מלא עשן עכשיו אני יודע שהשכינה שרויה בו בערפל כי כן דרכו דכתיב (שמות כ׳:י״ח) ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים ודאי שרצונו להתעכב בו ובספרי פירש אז אמר שלמה כשראה הענן אמר עתה אני רואה שהשכינה שרויה בבית אשר בניתי שהרי כך הבטיח לבוא ולשכן בו מתוך ענן וערפל והיכן אמר (ויקרא ט״ז:ב׳) כי בענן אראה על הכפורת:

   מלבי"ם

   אז אמר שלמה. כל הנאמר בסימן זה הועתק ממלכים, ושם פירשתי הכל באורך ואין לכפול הדברים, רק בפסוק ה' הוסיף לפרש מה שקצר שם לא בחרתי בעיר ואבחר בדוד וכמש"ש:

   רלב"ג

   . .:

2. (ב)וַאֲנִי בָּנִיתִי בֵית־זְבֻל לָךְ וּמָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים

   מצודת דוד:ואני בניתי. ר״ל הואיל ובאה השכינה בניתי א״כ בית זבול לך ולא היה עמלי בחנם ואמר בדרך משל כאדם הדר בבית אחד: ומכון. ויהיה מכון לשבתך בה עד עולם כי מעתה לא תשרה השכינה עוד במקום אחר:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   זבול. מדור כמו מזבול קדשך (ישעיה סג):

   ומכון. מל׳ הכנה:

   רש"י

   בית זבול. מדור:

   לשבתך עולמים. שמשנבחרה לא שרתה שכינה במקום אחר ולא הותרו הבמות:

3. (ג)וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת־פָּנָיו וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל־קְהַל יִשְׂרָאֵל וְכָל־קְהַל יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד

   מצודת דוד:ויסב וכו׳. אל מול העם: ויברך. הברכה האמורה במ״א אחר התפלה: עומד. כי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י

   רש"י

   ויברך את כל קהל ישראל. ברכה האמורה בסוף הענין:

4. (ד)וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו אֵת דָּוִיד אָבִי וּבְיָדָיו מִלֵּא לֵאמֹר

   מצודת דוד:ובידו מלא. בכח ידיו השלים דברו אשר דבר לאמר:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י

   רש"י

   אשר דבר בפיו. שיתן לו בן שיבנה לו בית:

   מלא. קיים דברו הטוב:

5. (ה)מִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת־עַמִּי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא־בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וְלֹא־בָחַרְתִּי בְאִישׁ לִהְיוֹת נָגִיד עַל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:לבנות בית. לבנות בה בית:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י

   רש"י

   מן היום אשר הוצאתי. שאף זה דברת אל אבי:

6. (ו)וָאֶבְחַר בִּירוּשָׁלִַם לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִיד לִהְיוֹת עַל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י

   רש"י

   ואבחר בירושלים. מוסב על לא בחרתי בעיר:

   ואבחר בדויד. מוסב על ולא בחרתי באיש:

7. (ז)וַיְהִי עִם־לְבַב דָּוִיד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

8. (ח)וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־דָּוִיד אָבִי יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם־לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי הֱטִיבוֹתָ כִּי הָיָה עִם־לְבָבֶךָ

   מצודת דוד:הטיבות. טוב עשית בזה ולזכות תחשב כי ע״י באה ההכנה לצוות עליו ולהכין הכל:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י

   רש"י

   הטיבות כי היה עם לבבך. כלומר גם אני בוחר בבית אשר עלה בלבך לבנותו לשכן שמו שם כמו שאמר למעלה:

9. (ט)רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת כִּי בִנְךָ הַיּוֹצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא־יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי

   מצודת דוד:רק אתה וכו׳. עם שתכין הכל:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון

   מצודת ציון

   מחלציך. הם המתנים והוא כינוי לאבר המשגל על כי הוא סמוך להם:

10. (י)וַיָּקֶם יְהוָה אֶת־דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר וָאָקוּם תַּחַת דָּוִיד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל־כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה וָאֶבְנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ויקם. קיים:

11. (יא)וָאָשִׂים שָׁם אֶת־הָאָרוֹן אֲשֶׁר־שָׁם בְּרִית יְהוָה אֲשֶׁר כָּרַת עִם־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:ואשים שם. בהבית הזה: אשר שם. בזה הארון: ברית ה׳. לוחות הברית אשר כרת ברית עם ישראל בעת שנתנם:

12. (יב)וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה נֶגֶד כָּל־קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו

    מצודת דוד:ויפרוש כפיו. כדרך שואל החסד:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י

    רש"י

    ויפרש כפיו. היה לו לומר כך ויפרוש כפיו השמימה ויאמר וגו' אלא שמפסיק בינתיים להודיע על מה עמד וכן במלכים (א' ח') ויפרש כפיו השמימה ויאמר:

13. (יג)כִּי־עָשָׂה שְׁלֹמֹה כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וַיִּתְּנֵהוּ בְּתוֹךְ הָעֲזָרָה חָמֵשׁ אַמּוֹת אָרְכּוֹ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רָחְבּוֹ וְאַמּוֹת שָׁלוֹשׁ קוֹמָתוֹ וַיַּעֲמֹד עָלָיו וַיִּבְרַךְ עַל־בִּרְכָּיו נֶגֶד כָּל־קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיְמָה

    מצודת דוד:כי עשה שלמה. בא לפרש איך הי׳ נגד כל ישראל והאיך ראוהו הרחוקים ממנו ואמר כי עשה וכו׳: ויעמוד עליו. וראהו א״כ כולם: השמימה. למעלה כלפי השמים:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ויברך. ענין כריעה ולתוספת ביאור אמר על ברכיו:

    רש"י

    כי עשה שלמה. מוסב על נגד כל קהל ישראל כלומר היאך היה גבוה מכולם להשמיע דבריו:

    ויעמוד עליו. ועתה יכולין לראותו כל ישראל ומשום שמפסיק הענין צריך לומר כבראשונה נגד כל קהל ישראל וכן ויפרוש כפיו השמימה:

    מלבי"ם

    כי עשה. זה לא נמצא במלכים, ועזרא פירש על איזה מקום עמד שלמה אז. ומ"ש חמש אמות ארכו היינו מן האמצע, כי היה למעלה עגול ולמטה מרובע, והיה המרובע נחלק לשתים, ממקום שבא העגול עד קצהו, והיו חמש אמות לכל צד. ומ"ש ויברך על ברכיו לא נזכר ג"כ במלכים, רק כן מבואר ממש"ש בסוף הענין (ח, נד) קם וכו' מכרוע על ברכיו:

14. (יד)וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵין־כָּמוֹךָ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לַעֲבָדֶיךָ הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכָל־לִבָּם

    מצודת דוד:שומר הברית. הגמול שהבטיח בברית:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י

    רש"י

    אין כמוך אלהים. ממה שאתה שומר הברית והחסד שאתה גוזר מן השמים לתת לאוהביך אתה מצניעו וגונז הברית והחסד לקיים הבטחתך בארץ:

    ההולכים לפניך. כמו שהלך דוד אבי וזה אשר שמרת לעבדך דוד בל' אמנת הבטחה:

15. (טו)אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִיד אָבִי אֵת אֲשֶׁר־דִּבַּרְתָּ לוֹ וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ כַּיּוֹם הַזֶּה

    מצודת דוד:אשר שמרת. ר״ל אשר נראה לכל ששמרת לו הבטחתך אשר הבטחתו שאני אבנה הבית: ותדבר. כמו שדברת כן מלאת בכח ידך כאשר נראה היום:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון

    מצודת ציון

    מלאת. ענין השלמה:

16. (טז)וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִיד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ לֵאמֹר לֹא־יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי יוֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל רַק אִם־יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת־דַּרְכָּם לָלֶכֶת בְּתוֹרָתִי כַּאֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְפָנָי

    מצודת דוד:שמר וכו׳. ר״ל שמור גם ההבטחה ההיא אשר הבטחתו שאם זרעו יצדקו לא יופסק מהם המלוכה:

    עוד פירושים על פסוק טז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ללכת בתורתי. ושם ללכת לפני:

17. (יז)וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֵאָמֵן דְּבָרְךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְדָוִיד

    מצודת דוד:יאמן דברך. ר״ל עשה דבר לשיהא נקרא שם הבית אשר בניתי בית ה׳:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    יאמן. מל׳ האמנה וקיום:

18. (יח)כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם עַל־הָאָרֶץ הִנֵּה שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי־הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי

    מצודת דוד:כי האמנם. האם אמת הדבר שישב אלהים עם האדם בבית העשוי על הארץ בתמיה הלא שמים לא יכלכלוך ומכ״ש הבית וא״כ במה יהיה בית ה׳:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    האמנם. אמנם הוא ענין אמת והיא בה״א התמיהה:

    יכלכלוך. ענין החזקה כמו שלשת אלפים יכיל (לעיל ד):

    אף כי. הוא ענין ק״ו וכ״ש:

    רש"י

    כי האמנם ישב אלהים את האדם על הארץ. ל' תמיה וכי אפשר שיאמין אדם שישב אלהים על הארץ כי שמים ושמי השמים וגומר אלא מחמת חסד שגמלת לדוד אבי צמצמת שכינתך:

    אף כי הבית הזה אשר בניתי. ולמה בניתיו להתפלל לפני האלהים ולפנות הוא אל תפלתינו:

    מלבי"ם

    ישב. שם כתיב ישב אלהים על הארץ, ועזרא תקן שר"ל שישב את האדם ושוכן בין בני ישראל, ביתר הדברים לא נמצא מכאן עד סוף פסוק מ"ם רק שינוים קטנים לתיקון הלשון, וכבר בארתי כל התפלה הזאת בפירוש ס' מלכים די באר, והקורא ידרוש פירושו משם:

19. (יט)וּפָנִיתָ אֶל־תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל־תְּחִנָּתוֹ יְהוָה אֱלֹהָי לִשְׁמֹעַ אֶל־הָרִנָּה וְאֶל־הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ

    מצודת דוד:ופנית. לזאת פנה נא אל תפילתי מה שאתפלל על עיקר כוונת תועלת הבית ובמה יקרא בית ה׳:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י

    רש"י

    לשמוע אל הרנה. זו צעקה כמו (מלכים א' כ"ב) ותעבר הרנה במחנה ועל כרחך על צעקתם של כל אדם שהוא נס מפני צרתו אל יתפלל אלא בצעקתו בסתר כך חבור המקראות וסוף הענין מוכיח שאמר ואתה תשמע ממקום שבתך למדת שלא בנאו אלא לדעת כן להוריד בו שכינה כדי שישב על הארץ לשמוע ממכון שבתך אל התפלות שיתפללו בו:

20. (כ)לִהְיוֹת עֵינֶיךָ פְתֻחוֹת אֶל־הַבַּיִת הַזֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לָשׂוּם שִׁמְךָ שָׁם לִשְׁמוֹעַ אֶל־הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה

    מצודת דוד:להיות וכו׳. וזהו תפלתי להיות עיניך וכו׳: אל המקום הזה. במקום הזה וכן ואל הארון (שמות כה) ומשפטו ובהארון:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י

    רש"י

    להיות עיניך פתוחות. בכל עת אשר יתפללו אליך:

21. (כא)וְשָׁמַעְתָּ אֶל־תַּחֲנוּנֵי עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִמְּקוֹם שִׁבְתְּךָ מִן־הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ

    מצודת דוד:ושמעת וכו׳. ר״ל כמו שאני מתפלל שתשמע תפלתי כן אני שואל לשמוע תפלת כל עמך: ואתה תשמע וכו׳. ר״ל לא שתשב פה לשמוע כ״א התפלה העשוי פה ישמע אל השמים ותקבל ברחמים ותסלח לעון המתפלל:

22. (כב)אִם־יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ וְנָשָׁא־בוֹ אָלָה לְהַאֲלֹתוֹ וּבָא אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ בַּבַּיִת הַזֶּה

    מצודת דוד:איש לרעהו. בדבר ממון: ונשא בו אלה. ויחויב בו חוב שבועה להשביעו: ובא אלה. ר״ל וישבע לפני המזבח:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ונשא. ענין חוב כמו כאשר נושא בו (ישעיהו כ״ד:ב׳):

    אלה. קללת השבועה כמו בשבועת האלה (במדבר ה):

    רש"י

    אם יחטא איש. מקרא זה על כל ישראל המחייב חברו שבועה אם באמת הוא משביעו והנשבע נשבע לשקר אתה תשמע השמים ואם הדין עם הנשבע שבעל הדין מזקיקו על שבועה של חנם אף המשביעו קרוי רשע:

23. (כג)וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן־הַשָּׁמַיִם וְעָשִׂיתָ וְשָׁפַטְתָּ אֶת־עֲבָדֶיךָ לְהָשִׁיב לְרָשָׁע לָתֵת דַּרְכּוֹ בְּרֹאשׁוֹ וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק לָתֶת לוֹ כְּצִדְקָתוֹ

    מצודת דוד:להשיב לרשע. כגמולו ולהשיב דרכו בראשו אם הנשבע לשקר אם המשביע בחנם ולפי שאמר למעלה ושמעת וסלחת אמר על זה לא תסלח הואיל וחלל הבית עם השבועה ולהצדיק צדיק. אם הנשבע באמת אם המשביע בצדק:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י

    רש"י

    ולהצדיק צדיק. שלא לענשו על השבועה שהרי באמת הוא נשבע ותוספתא דסוטה מפרש את אשר יחטא, בועל אשת איש, ונשא בו אלה, ויחייב בו אלה כשם שהמים בודקים אותה כך המים בודקין אותו, לפני מזבחך, כדכתיב (במדבר ה׳:י״ח) והעמיד הכהן את האשה:

    לתת דרכו בראשו. כדכתיב וצבתה בטנה (שם):

    ולהצדיק צדיק. דכתיב ונקתה ונזרעה זרע (שם):

24. (כד)וְאִם־יִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אוֹיֵב כִּי יֶחֶטְאוּ־לָךְ וְשָׁבוּ וְהוֹדוּ אֶת־שְׁמֶךָ וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ לְפָנֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה

    מצודת דוד:כי יחטאו. כאשר יחטאו:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י

    רש"י

    ואם ינגף עמך. ולא מפני שידך קצרה מלהושיע אלא דבר זה גורם כי יחטאו לך:

    ושבו והודו את שמך. פתרון והתוודו את עונם והאחרון מוכיח והודו את שמך ומחטאתם ישובון כי תענם:

25. (כה)וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן־הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַהֲשֵׁיבוֹתָם אֶל־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־נָתַתָּה לָהֶם וְלַאֲבֹתֵיהֶם

    מצודת דוד:והשיבותם. ר״ל כאשר יצאו עוד למלחמה לא יהיו עוד נגפים ללכת בשבי אבל ישובו לארצם:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י

    רש"י

    והשיבותם. והשב אותם אל האדמה כי כשנופלים ונגפים לפני אויביהם תופשים מה שיכולים ומביאים אותם בשביה אל ארץ אחרת:

26. (כו)בְּהֵעָצֵר הַשָּׁמַיִם וְלֹא־יִהְיֶה מָטָר כִּי יֶחֶטְאוּ־לָךְ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהוֹדוּ אֶת־שְׁמֶךָ מֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן כִּי תַעֲנֵם

    מצודת דוד:כי תענם. ישובו מחטאתם למען אשר תענם בעת הצרה ולא מאהבת המקום:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    בהעצר. ענין מניעה:

    תענם. מל׳ עניה והשבה:

    רש"י

    בהעצר השמים. כדכתיב ועצר את השמים ולא יהיה מטר (דברים י״א:י״ז):

27. (כז)וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כִּי תוֹרֵם אֶל־הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵלְכוּ־בָהּ וְנָתַתָּה מָטָר עַל־אַרְצְךָ אֲשֶׁר־נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה

    מצודת דוד:ואתה תשמע. עם שלא שבו מאהבה: כי תורם. בזה תלמדם דרך הטובה לעשות מאהבה בראותם חסדי המקום: ונתתה. ולזה מלא משאלותם ותן המטר:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    תורם. תלמדם כמו יורה דעה (ישעיה כח):

    רש"י

    כי תורם אל הדרך. כמו שעשית כשהיה רעב בימי דוד ג' שנים (שמואל ב כ״א:א׳) והורית ואמרת להם אל שאול ואל בית הדמים כמו כן תורם איזה חטא גורם להם על מה נעצרו השמים:

28. (כח)רָעָב כִּי־יִהְיֶה בָאָרֶץ דֶּבֶר כִּי־יִהְיֶה שִׁדָּפוֹן וְיֵרָקוֹן אַרְבֶּה וְחָסִיל כִּי יִהְיֶה כִּי יָצַר־לוֹ אוֹיְבָיו בְּאֶרֶץ שְׁעָרָיו כָּל־נֶגַע וְכָל־מַחֲלָה

    מצודת דוד:רעב כי יהיה. מסיבות אחרות לא מעצירת המטר: שדפון וכו׳. והרעב מוכן לבוא: כי יצר לו. כשיבא אויב לצור עליו בארצו ובשעריו: כל נגע. או כל מיני נגע ומחלה אשר יבוא בו:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    שדפון. ענין לקות הזרע עד לא נגמר הבשול:

    ירקון. הכספת פני התבואה ונהפך למראה ירקון:

    וחסיל. מין ארבה:

    יצר. מל׳ מצור:

    מחלה. מל׳ חולי:

    רש"י

    כל נגע. פתרון הרי זכרתי לך דבר שדפון וירקון נגיפה אף בעצירת גשמים ומה עוד להרבות אלא כל נגע וכל מחלה כי יהיה והתפלל:

29. (כט)כָּל־תְּפִלָּה כָל־תְּחִנָּה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְכָל־הָאָדָם וּלְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּ אִישׁ נִגְעוֹ וּמַכְאֹבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל־הַבַּיִת הַזֶּה

    מצודת דוד:לכל האדם. בין לאיש יחידי בין לכל עמך: אשר ידעו. אשר יכיר בנגע לבבו לדעת שבא המכאוב בעבור נגע העון:

    עוד פירושים על פסוק כט: רש"י

    רש"י

    ופרש כפיו אל הבית הזה. וזה שאמר כל תפלה וכל תחנה שיתפלל ויתחנן על זאת מכל אחד הדברים האלה:

    אשר ידעו איש נגעו. כלומר אם יתפלל על נגעו ועל מכאובו להסירו ממנו:

30. (ל)וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן־הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ וְנָתַתָּה לָאִישׁ כְּכָל־דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת־לְבָבוֹ כִּי אַתָּה לְבַדְּךָ יָדַעְתָּ אֶת־לְבַב בְּנֵי הָאָדָם

    מצודת דוד:ככל דרכיו. כפי כל הדרכים ששאל: אשר תדע. וזה לאיש אשר תדע את לבבו שלם עמך:

    עוד פירושים על פסוק ל: רש"י

    רש"י

    וסלחת ונתתה לאיש ככל דרכיו וגו'. לרשע כרשעתו ולצדיק כצדקתו שאם לא ישלם לרשע כפי רוע מעלליו יטיח דברים כלפי מעלה ויאמר אין אלהים (אז) יודע לבבו ויהיה חילול השם כמו כן תעשה לצדיק כצדקתו שתעשה לו כשיתפלל לפניך:

31. (לא)לְמַעַן יִירָאוּךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכֶיךָ כָּל־הַיָּמִים אֲשֶׁר־הֵם חַיִּים עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ

    מצודת דוד:למען ייראוך. בראותם שעם התפלה והתשובה הלכה לה הצרה ידעו שיד ה׳ עשתה:

    עוד פירושים על פסוק לא: רש"י

    רש"י

    למען ייראוך. וישוב הרשע מדרכו ולכך אני מתפלל לתת לו לאיש כדרכיו:

32. (לב)וְגַם אֶל־הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְיָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרוֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָאוּ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל־הַבַּיִת הַזֶּה

    מצודת דוד:למען שמך. בעבור פרסום שמך:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון

    מצודת ציון

    הנטויה. מלשון הטיה:

33. (לג)וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן־הַשָּׁמַיִם מִמְּכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר־יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּ כָל־עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת־שְׁמֶךָ וּלְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי־שִׁמְךָ נִקְרָא עַל־הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי

    עוד פירושים על פסוק לג: רש"י

    רש"י

    ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי. בישראל אני מתפלל לתת לו כדרכיו אבל לעו"ג ככל אשר יקרא לך לפי שישראל מכירין בהקב"ה ויודעין שהיכולת בידו לעשות אם אין תפלתו נשמעת תולה בעצמו בחטאיו ומפשפש במעשיו אבל העו"ג קורא תגר ואומר שמעתי שמעו בכל העולם ונתיגעתי בדרכים הרבה עד שבאתי והתפללתי במקום הזה ולא מצאתי בו ממש כשאר אלהות לפיכך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי:

34. (לד)כִּי־יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל־אוֹיְבָיו בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר־בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ

    מצודת דוד:אשר תשלחם. כי אין יוצאים במלחמה טרם ישאלו בה׳: דרך העיר. כי בהיותם בדרך לא יוכלו לבא לבית ה׳ להתפלל בה ולזה אמר אף כשיכוונו שתלך תפלתם השמימה דרך העיר והבית:

    עוד פירושים על פסוק לד: רש"י

    רש"י

    דרך העיר. פניהם לצד ירושלים:

35. (לה)וְשָׁמַעְתָּ מִן־הַשָּׁמַיִם אֶת־תְּפִלָּתָם וְאֶת־תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם

    מצודת דוד:ועשית משפטם. לנקום נקמתם מיד העובדי כוכבים:

    עוד פירושים על פסוק לה: רש"י

    רש"י

    ועשית משפטם. נקמתם באויביהם ע"א צרכיהם דוגמא לעשות משפט עבדו (מלכים א ח׳:נ״ט):

36. (לו)כִּי יֶחֶטְאוּ־לָךְ כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא־יֶחֱטָא וְאָנַפְתָּ בָם וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב וְשָׁבוּם שׁוֹבֵיהֶם אֶל־אֶרֶץ רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה

    מצודת דוד:כי אין אדם וכו׳. ר״ל אם אין בהם אדם אשר לא יחטא בכדי להגן הוא על כולם ואז בודאי תאנף בם:

    עוד פירושים על פסוק לו: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ואנפת. ענין כעס כמו כי אנפת בי (שם יב):

    ושבום. מלשון שביה:

37. (לז)וְהֵשִׁיבוּ אֶל־לְבָבָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ־שָׁם וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שִׁבְיָם לֵאמֹר חָטָאנוּ הֶעֱוִינוּ וְרָשָׁעְנוּ

    עוד פירושים על פסוק לז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    והשיבו. מל׳ השבה:

    נשבו שם. מל׳ שביה:

38. (לח)וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל־לִבָּם וּבְכָל־נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ שִׁבְיָם אֲשֶׁר־שָׁבוּ אֹתָם וְהִתְפַּלְלוּ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם וְהָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְלַבַּיִת אֲשֶׁר־בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ

    מצודת דוד:דרך ארצם. כי בהיותם בארץ העובדי כוכבים תהיה הכוונה שתעבור התפלה דרך ארצם והעיר והבית:

    עוד פירושים על פסוק לח: רש"י

    רש"י

    אשר בניתי לשמך. פתרון הבית הזה אשר בניתי כדי לגדל שמך כי אז כשתקבל תפלתם אז יתפללו לך בבית הזה או בכל מקום שהם ויפנו לביתך זה:

39. (לט)וְשָׁמַעְתָּ מִן־הַשָּׁמַיִם מִמְּכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת־תְּפִלָּתָם וְאֶת־תְּחִנֹּתֵיהֶם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ־לָךְ

    מצודת דוד:ועשית משפטם. לנקום מהעובדי כוכבים למען יכירו שלא טוב בעיני ה׳ הכבדת עולם על ישראל:

    עוד פירושים על פסוק לט: רש"י

    רש"י

    ושמעת. תפלתם ועל זה יתגדל שמך בעולם:

40. (מ)עַתָּה אֱלֹהַי יִהְיוּ־נָא עֵינֶיךָ פְּתֻחוֹת וְאָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לִתְפִלַּת הַמָּקוֹם הַזֶּה

    עוד פירושים על פסוק מ: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    קשובות. ענין שמיעה כמו ואין קשב (מ״א יח):

    מלבי"ם

    עתה ה' אלהי. בכאן קצר את תפלת שלמה ולא העתיק שלשה הפסוקים האחרונים שם, ולנגדם העתיק מה שמצא בספרים אחרים שסיים משני פסוקים מן שיר המעלות (סימן קלב) שנאמר על הכנסת הארון כמו שפירשתי שם, ובאו בכאן בשינוי קצת, וכבר בארתי זה בפירוש תהלות דרשהו משם:

41. (מא)וְעַתָּה קוּמָה יְהוָה אֱלֹהִים לְנוּחֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ כֹּהֲנֶיךָ יְהוָה אֱלֹהִים יִלְבְּשׁוּ תְשׁוּעָה וַחֲסִידֶיךָ יִשְׂמְחוּ בַטּוֹב

    מצודת דוד:קומה ה׳. קום ממקומך להשרות השכינה במקום המנוחה והיא בית קה״ק: ילבשו תשועה. ר״ל תשועתך יקיפם מסביב כבגד יעטה: בטוב. בהטובה הבאה ממך:

    עוד פירושים על פסוק מא: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    עזך. ענין חוזק:

    רש"י

    ועתה קומה ה'. שלא להטלטל כאשר עד עתה משילה לנוב ומנוב לגבעון:

    אתה וארון עזך. שלא יטלטל עוד מעתה:

    עזך. על שם כן קרוי עוזך על שעשה נפלאותיו ועזוזות בפלשתים וכן כתיב (לעיל ט"ז) בהודו לה' דרשו ה' ועוזו ועוד אמרו רבותינו במסכת עבודת כוכבים וישרנה הפרות (שמואל א ו׳:י״ב) מה שירה אמרו הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו (תהילים צ״ח:א׳):

    ילבשו תשועה. מחמת שלא יטלטלו ממקום למקום כמו והיה צדק אזור מתניו (ישעיהו י״א:ה׳):

    וחסידיך ישמחו בטוב. ברוב טובות ומעשרות הניתן ללוים בשכר ששומרין את הארון ומשוררים לפניו:

    רלב"ג

    ועתה קומה ה' אלהים לנוחך וגו'. ידמה שבעת תפלת שלמה היה שם ארון ה' לפניו ואע"פ שנזכר במה שקדם שיצאו הכהנים מן הקדש כי לא היו כלם נושאים הארון והנה קצתם היו משרתים בהקרבת הקרבנות בעת שהיו קצתם נושאים ולזה התפלל שיקום ה' וישרה שכינתו בזה הבית אשר יהיה לו בית מנוחה כי לא יבחר ה' ית' במקום זולתו עוד:

    אתה וארון עזך. ר"ל אתה תביא שכינתך לזה המקום לנוח בו תמיד וארון עזך גם כן ינוח בזה המקום כי עוד לא יעתק למקום אחר יבחר ה' ית' בו:

    כהניך ה' אלהים ילבשו תשועה. כשישרתוך שרות תדבק בו השגחתך בישראל בדרך שחסידיך ישמחו בטוב שתביא עליהם:

42. (מב)יְהוָה אֱלֹהִים אַל־תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶיךָ זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ

    מצודת דוד:אל תשב וכו׳. ר״ל אל תשב פני ריקם לבל לקבל תפלתי: לחסדי דוד. למעשה החסד שעשה דוד אבי ובעבורו אל תשב פני ריקם:

    עוד פירושים על פסוק מב: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    אל תשב פני משיחך. מלעשות טובה עמדי ואם לא למעני עשה למענך:

    רלב"ג

    אל תשב פני משיחך. קרא עצמו משיח ה' ית' כי ה' ית' בחר בו ועוד שכבר נמשח בשמן המשח' ואמר שישמע ה' תפלתו בעבור זכות דוד עבדו וחסדיו כי באמת כל מעשיו וכונותיו היו בתכלית מה שאפשר מהשלמו' כמו שנתבאר מספור דברי קורותיו רק בדבר אוריה החיתי לבד. ובעבור חסידותו ביתר עניניו העביר חטאתו ה' ית' כאמרו גם ה' העביר חטאתך לא תמות (ש"ב י"ב י"ג) כמו שאמר שלמה הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא (משלי י"א ל"א) והנה מלת רשע היא אצלנו פעל עבר. והרצון בזה הנה הצדיק יעמוד בשלום בארץ גם כאשר רשע לעבור עברה בה והוא חוטא בה הנה עם כל זה יגין עליו בשלא יענש על העברה ההיא באופן שהיה נענש לולא עוצם צדקו: