דברי הימים ב פרק ג׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת־בֵּית־יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי

   מצודת דוד:אשר נראה. אשר שם נראה המקום ב״ה לדוד אביו ויאמר על ירידת האש שעל המזבח כמ״ש ויענהו באש מן השמים (ד״ה א׳ כ״א): אשר הכין. על שלמה יאמר שהוא הכין לבנות במקום שקבע דוד בגורן וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   ויחל. מל׳ התחלה:

   רש"י

   בהר המוריה. לפי אשר שם נראה הקב"ה לדוד בגרן ארנן בהעצר המגפה והוא הר המוריה מקום דוד:

   מלבי"ם

   ויחל וגו' אשר נראה. ה' שמה לדוד, ע"י שירדה שם אש מן השמים, ויתכן כי באשר נאמר (בראשית כב, יד) בהר ה' יראה, ששם יראה ה' בעתיד ותתגלה שכינתו בבהמ"ק ששם היה המקום שנעקד יצחק, עז"א אשר נראה לדוד

   אשר הכין. שדוד הכין שם המקום, כי דוד חפר היסודות וכרה שיתין ועשה הכנות בעמקי האדמה כמ"ש חז"ל, ונקרא המקום ההוא מאז מקום דוד, ע"ש מ"ש ע"פ עד אמצא מקום לה', וכשמצא המקום קראו על שמו, המקום שמצא דוד בגורן ארנן:

   רלב"ג

   בהר המוריה. למדנו מזה כי במקו' שנעקד יצחק שם היה בהמ"ק:

2. (ב)וַיָּחֶל לִבְנוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשֵּׁנִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ

   מצודת דוד:בשני. ביום שני בשבת או בחודש ורז״ל דרשו בו בר״ה:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   ויחל לבנות בחדש השני. מפורש בתחילת ראש השנה ירושלמי ופתרון בחדש השני בשני בחדש אייר לפי שרוצה לומר בשנת ארבע למלכותו הוצרך לכפול ולומר בשני ודוגמא והמים היו הלוך וחסור עד החודש העשירי (ראשית ח') ודוגמא במלכים (א' ו') בשנה הרביעית בחדש זיו הוא חדש השני למלוך שלמה וגו' מוסב על השנה הרביעית ואז בשנת ארבע למלכותו התחיל בשני כי כל ימי החורף לא היה יכול מפני הקור ובניסן לא היה יכול מפני הפסח:

   מלבי"ם

   בחדש השני בשני. הוא פי' למ"ש במלכים בשנה הרביעית הוא החדש השני למלוך שלמה, שר"ל מפני שלמלכי ישראל מניסן מנינן הוא בשנה הרביעית וחדש השני למלכותו, כמו שפי' חז"ל בר"ה, ושלא נפרש שמ"ש למלוך שלמה מוסב על השנה לבד כפי' המפ', באר בחדש השני (למנין החדשים) בשני בשנת ארבע למלכותו למנין שנות וחדשי המלוכה:

   רלב"ג

   בחדש השני בשני. ר"ל בשני לחדש השני והוא אייר:

3. (ג)וְאֵלֶּה הוּסַד שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת־בֵּית הָאֱלֹהִים הָאֹרֶךְ אַמּוֹת בַּמִּדָּה הָרִאשׁוֹנָה אַמּוֹת שִׁשִּׁים וְרֹחַב אַמּוֹת עֶשְׂרִים

   מצודת דוד:ואלה הוסד. אלה מספרי האורך והרוחב אשר הניח היסוד לבנות וכו׳: במדה הראשונה. במדת האמה שנעשה בה המשכן שהיתה ראשונה לבנין המקדש והיא היתה בת ששה טפחים:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   הארך אמות במדה. ולפי שהפסיק ואמר במדה הראשונה אומר עוד אמות כלומר אורך אמות הבית ששים אמה בין דביר להיכל ורחב אמות ך':

   מלבי"ם

   האורך. שיעורו, האורך אמות ששים, והמלות "אמות במדה הראשונה" מוסגר, ופי' המפ' שר"ל באמת בת ששה, שחשבו אמות בנין בימי משה (כי סתם אמות היו קטנות, כמו שנראה ממ"ש ביחזקאל (מ"ם, ה"א) באמות אמה וטפח), ויש לומר ג"כ שדוד מדד מספר האמות בעת שחפר היסודות ומשמיענו ששלמה לא שינה המדה הראשונה שמדד אביו:

   רלב"ג

   ואלה הוסד שלמה. הנה הוסד הוא מקור והרצון בו ההתיסד שעשה שלמה לבנות את בית האלהים על היסוד ההוא:

   הארך אמות במדה הראשונה. אחשוב שאמר במדה הראשונה כי מה שנכלל בזה היסוד היה המכוון הראשון בבנין הבית כי בו היה הקדש וקדש הקדשים אך במדה השני' שהיתה כוללת חצר הכהנים והיה זה הבית באמצעה באופן מה היה היה גדול מזה השעור הרבה והנה לא זכר בזה המקום רוחב האולם וזכר בס' מלכים שכבר היה רחבו עשר אמות ולא זכר בספר מלכים קומת האולם וזכר בזה המקום שקומתו היתה מאה ועשרים אמה:

4. (ד)וְהָאוּלָם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֹרֶךְ עַל־פְּנֵי רֹחַב־הַבַּיִת אַמּוֹת עֶשְׂרִים וְהַגֹּבַהּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים וַיְצַפֵּהוּ מִפְּנִימָה זָהָב טָהוֹר

   מצודת דוד:אשר על פני האורך וכו׳. ר״ל אשר האורך עמד לרוחב ההיכל הוא היה במדת אמות עשרים כי המדה המועטת תקרא רוחב וההיכל היתה ארבעים על עשרים והאולם היתה רחבה עשרה כמו שנאמר במ״א וארכה עשרים אם כן עמד אורך האולם ע״פ רוחב ההיכל: והגובה מאה ועשרים. ובמ״א נאמר שלשים ויתכן לומר כי שם נאמר על הבית וכאן על האולם, או נאמר כי תשעים אמות היו העליות זו על זו כמ״ש תבנית האולם וכו׳ ועליותיו (ד״ה א׳ כ״ח): מפנימה. בעבור הכתלים שבפנים בחללו ועל הבית יאמר לא על האולם:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   והאולם אשר על פני הארך. אורך של אולם שעל פני רוחב הבית ך' שהרי אורך האולם בכל רוחב הבית ך' אמה מצפון לדרום וכל מדה יתירה קרויה אורך והפחותה קרויה רוחב ולפי שבהיכל מדתו ממזרח למערב יתירה קרויה אורך ומן הצפון לדרום פחותה קרויה רוחב ובאולם שמדתו מן הצפון לדרום יתירה קרויה אורך ומדתו מן המזרח למערב שהיא פחותה קרויה רוחב ורחב האולם עשר כמפורש (במלכים א ז׳:כ״ז) עשר באמה רחבה על פני הבית:

   והגובה מאה ועשרים. ובמלכים (שם) כתיב ושלשים אמה קומתו הא כיצד גובה הקומה מקרקעית הבית עד קרוי עלייה ראשונה שלשים אמות ומעלייה לעלייה עד גג העליון תשעים אמות כדכתיב (ד"ה א' כ"ח) ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו ועליותיו מכלל שהיו שם עליות:

   ויצפהו מפנימה זהב. בפנים ההיכל שהוא הבית הגדול חפה זהב ולא האולם וזהו שמפרש והולך היאך עשה ואת הבית הגדול חפה מבפנים כל הבית זהב טהור חפה עץ ברושים שכל הבית הדביר וההיכל צפה מתחילה עצי ברושים ואחר כך ויחפהו זהב טוב על קירות הברושים ומשום צפוי זהב שרצה לצפות הבית חפהו מתחילה בעצים כדי שיתקיים הזהב בחוזק שהיה מחזק לזהב במסמרים בציורי העץ שהיה מצייר ציורין בעץ תמורים הם אילנות כמין תמרים וכרובים ובמלכים (שם) כתיב וקלע עליהם מקלעות כרובים ותמורות ופטורי ציצים כמו (מדבר י"ח) ויצץ ציץ ופטורי כמו פוטר אדם אשתו אנטווארפין בל"א, (מפי רבינו אלעזר ב"ר משולם ז"ל):

   מלבי"ם

   והאולם אשר על פני האורך. מלמדנו בזה פי' חדש עמ"ש במלכים והאולם על פני היכל הבית עשרים אמה ארכו, על פני רוחב הבית, שקורא בשם היכל את הדביר שהוא פנימי לבית ובשם בית את הבית הגדול שלפני הדביר, כי בדביר חשבו האורך מדרום לצפון, כמ"ש בפסוק ח' ויעש את בית קה"ק ארכו על פני רוחב הבית, ובבית חשבו האורך ממערב למזרח, נמצא שאורך האולם שהיה מדרום לצפון היה מגביל נגד האורך של היכל הבית, לא נגד האורך של הבית, ועל מ"ש במלכים והאולם על פני היכל, הוסיף עזרא על פני האורך של היכל הבית על פני רוחב הבית: והגובה מאה ועשרים. במלכים אמר שלשים אמה קומתו, והודיע עזרא שזה רק עד התקרה בפנים, אבל עד הגג היה גבוה מאה ועשרים, ומפני שהאולם היה בלא תקרה העומד באולם בפנים ראה שהיה גבהו עד תקרת הגג מאה ועשרים, וע"כ יחס הגובה של מאה ועשרים אל האולם. וכבר בארתי בכל הספר שעזרא לא בא להעתיק כל הדברים הנאמרים בספרי קדש הקודמים, שהם היו ידועים בימיו והיו ביד כל אדם, רק בא לפרש דברים הסתומים שם, או להוסיף דברים שלא נזכרו שם והוא מצאם בספרים אחרים. וכן בספור בנין הבית, לא כתב רק דברים שנתחדשו לו, וע"כ דלג כל הנאמר במלכים שם מן פסוק ד' עד פסוק ט"ז מבנין הבית והיציעים ומן המראה שראה, כי לא היה לו בזה דברים חדשים. ואמר ויצפהו מפנימה זהב טהור, ר"ל שגם את האולם חפה בזהב, וזה לא נזכר במלכים:

   רלב"ג

   ויצפהו מפנימה זהב טהור. ידמה שזה שב אל בית האלהים שזכר תחלה כי האולם לא היה מצופה זהב מבפנים אבל היה כל אשר בו מנחשת וזה יתבאר לך מהעמודים אשר היו תחתיו שהיו מנחשת וראוי היה להיות כן כי כל מה שהיה חוץ מהקדש היה נחשת במשכן שעשה משה וכן והענין בבית המקדש או יהיה הרצון באמרו פנימה מה שהוא מבפנים לאולם והוא בית האלהים. והנה באר אחר זה איך צפה הבית מבפנימה זהב טהור והשמיט הרבה מאלו הדברים:

5. (ה)וְאֵת הַבַּיִת הַגָּדוֹל חִפָּה עֵץ בְּרוֹשִׁים וַיְחַפֵּהוּ זָהָב טוֹב וַיַּעַל עָלָיו תִּמֹרִים וְשַׁרְשְׁרוֹת

   מצודת דוד:הבית הגדול. זה ההיכל שהיתה גדולה מכולם מ׳ על כ׳: חפה. את קרקע הבית חפה בעצי ברושים וכן נאמר במ״א: ויחפהו. על העצים חפה הזהב: ויעל עליו. העלה על החיפוי ציורי אילני חמר ושרשרות:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   חפה. ענין צפוי וכסוי:

   ושרשרות. שלשלאות:

   רש"י

   ויחפהו זהב. כלומר כשצייר כל הציורים צפה הקורות זהב אחר הציורין ומחזקן במסמרות בכותל העץ כדי שלא ימוט מה שלא היה יכול לעשות בכותל האבן ומשום זה הטעם היה מחפה כל הבית מתחילה בעצי ברושים:

   ושרשרות. פתרונו צייר ציורין הרבה מלא כל וכשראה שהיה כולם חלק בין ציור לציור היה מצייר ציור כעין שרשרת שמדביקין בו כל דבר כמו כן היה עושה כאן בין ציור לציור כדי שלא יהיה חלק בנתיים, ענין אחר ממש שרשרות של זהב עשה ודבק הצורות בהן יחד:

   מלבי"ם

   ואת הבית הגדול. זה פי' למ"ש במלכים שם פסוק ט"ו ויצף את קרקע הבית בצלעות ברושים, שרק את הבית הגדול חפה עצי ברושים לא את הדביר, שרצפת הדביר לא היה מחופה בעץ רק בזהב לבד

   ויחפהו זהב טוב. ר"ל את הרצפה, וזה לא נזכר במלכים בפירוש שצפה זהב על עצי ברושים של רצפת ההיכל, ולמדנו עזרא

   ויעל עליו תמורים ושרשרות. היינו על הרצפה של ההיכל, וגם בזה למדנו חדשות, כי במלכים שם (פסוק יח) אמר וארז אל הבית פנימה מקלעת פקעים ופטורי ציצים, ושם (פסוק כט) ואת כל קירות הבית מסב קלע פתוחי מקלעות כרובים ותמורות ופטורי ציצים מלפנים ולחיצון, שמלבד שפסוק י"ח כפול עם פסוק כ"ט, יש סתירה, שבפסוק י"ח לא הזכיר שהיו שם כרובים, ופירש עזרא שבפסוק י"ח מדבר מן ציפוי הרצפה והיו שם רק מקלעת פקעים ופטורי ציצים שהוא תמורים ושרשרות הנזכר שם, ולא היו כרובים רק על הקירות שמזה מדבר בפסוק כ"ט:

   רלב"ג

   ואת הבית הגדול חפה עץ ברושים. ר"ל קרקע הבית ונכלל בזה הבית הקדש וקדש הקדשים וכן נתבאר בס' מלכים כי קרקע הבית צפה בצלעות ברושים (ו' ט"ו) ולא היו נסרים אך היו בדמות צלעות וקורות כדי שיהיה יותר חזק ויעל עליו תמורים ושרשרות. הנה התמורים היו כדמות ביצה ששני ראשיה חדין ושרשרות היו משל לחריות אשר התמורים בהם והנה היו הצורות האלו חרותות על עץ הברושים ואחר כן כשחפה אותו זהב נראו אלו הצורות בולטות בזהב ואולי היו שם גם כן דמיון פטורי ציצים כמו שנזכר בס' מלכים באלו התמונות אך קצר בזה המקום כמו שקצר במה שאמר אחר זה:

   ופתח כרובים על הקירות. ולא זכר מקלעות ופטורי ציצים או נאמר כי בקרקע הבית לא היו מאלו התמונות כי אם התמורים ובמנורה התמורים ופטורי ציצים והם הגביעים המשוקדים כפתור ופרח כמו שבארנו בס' מלכים. ובקירות הבית היו עוד מקלעות כרובים והסבה בזה מבוארת במעט עיון ממה שזכרנו בזה בס' מלכים:

6. (ו)וַיְצַף אֶת־הַבַּיִת אֶבֶן יְקָרָה לְתִפְאָרֶת וְהַזָּהָב זְהַב פַּרְוָיִם

   מצודת דוד:ויצף וכו׳. בקירות הבית שקע אבנים יקרות במשבצות הזהב להיות לנוי ולפאר:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   פרוים. שם מקום ורז״ל אמרו שדומה לדם הפרים (יומא מה):

   רש"י

   ויצף את הבית אבן יקרה. שקע ורבץ אבנים יקרות בזהב בקירות הבית לתפארת ולנוי:

   והזהב. שאומר ויחפהו זהב טהור מזהב פרוים הי' פרוים שם מקום ורבותינו פירשו שדומה לדם פרים מרוב שבחו ואדמימותו:

   מלבי"ם

   ויצף את הבית אבן יקרה. בזה גלה לנו דבר נפלא מאד, להבין הכתובים במלכים, ששם פסוק ט"ז אמר ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים מן הקרקע עד הקירות, ושם פסוק כ"ף ולפני הדביר עשרים וכו' ועשרים אמה קומתו ויצפהו זהב סגור, שכבר התפלאו הקדמונים הלא קומת הדביר היה שוה עם קומת ההיכל והיה גבהו שלשים אמה, ופירשנו שם שר"ל שהבנין הפנימי של עץ וחיפוי הזהב אשר עליו לא היה רק עד עשרים אמה בגובה (שלכן לא אמר בדביר עד קירות הספון, כמש"ש (פסוק טו) בהיכל עיי"ש), ולא ידענו במה היו מחופים העשר אמות שנשתיירו בגובה עד קירות הספון, ולמדנו עזרא שהיה מצופה באבן יקרה לתפארת (שמ"ש פה ויצף את הבית היינו הבית הקטן, שאת ההיכל קרא בפסוק הקודם בשם הבית הגדול), וכבר בארנו שם שלכן אמר שם (פסוק יח) וארז אל הבית פנימה אין אבן נראה, שבא להוציא הדביר ששם היו אבנים טובות על החפוי בשליש העליון

   והזהב. גם בזה מלמדנו הבדל חדש, שהזהב שהיה הבית הקטן (ר"ל הדביר) מצופה בו, היה זהב פרוים שיקר מאד, שזה לא נאמר במלכים:

   רלב"ג

   וילף את הבית אבן יקרה לתפארת והזהב זהב פרוים. ידמה שזה שב ג"כ אל קרקע הבית לפי שאמר והזהב ר"ל הזהב הנזכר במה שאמר בסמוך ויחפהו זהב טהור. או יהיה שב אל קרוי הבית וזה כי משלשים אמה שהיה קומתו היה שם קרוי גבהו עשרים אמה לבד כמו שנזכר בס' מלכים והקרוי ההוא ידמה שצפהו זהב פרוים והיו בו אבנים יקרות לתפארת ולהדור. וזה הבאור יותר נכון לפי מה שאחשוב. והנה זכר תחלה הצפוי אשר על הקרקע ואחר כן זכר צפוי הנכחי לו בקרוי הבית ואחר כן צפוי הקירות:

7. (ז)וַיְחַף אֶת־הַבַּיִת הַקֹּרוֹת הַסִּפִּים וְקִירוֹתָיו וְדַלְתוֹתָיו זָהָב וּפִתַּח כְּרוּבִים עַל־הַקִּירוֹת

   מצודת דוד:הקורות. קורות התקרה: הספים. מזוזות הדלתות: וקירותיו. הכתלים: ופתח. חתר צורות כרובים על הכתלים:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   ויחף. ענין צפוי:

   כרובים. תרגום של נער הוא רביא כי פרצוף תינוק להם:

   רש"י

   ויחף. כמו ויצף ומפרש מה צפה בבית הקירות והספים:

   וקירותיו. של ספי הבית שהיו של אבנים ומפרש קירותיו ודלתותיו זהב ובמלכים (א ו) כתוב עד קירות הספין ולכך קורא גג קירות הספון שהגג היה כמו ספינה ועריבה הפוכה שכן מנהג לקרות את הקרוי עגול כעין ספינה:

   מלבי"ם

   ויחף. בזה מפרש מ"ש שם (פסוק כא) ויצף שלמה את הבית מפנימה זהב סגור, ושם (פסוק כג) ואת כל הבית צפה זהב עד תום כל הבית, שהם דברים מיותרים, ופי' שבפסוק כ"ג מדבר מציפוי התקרות והספים והדלתות

   ופתח כרובים על הקירות. כמ"ש בפסוק ה', שרק על הקירות היו כרובים לא על הרצפה, וזאת למדנו עזרא בפירוש הכתובים במלכים:

   רלב"ג

   הקורות הספים. הנה הקורות הם צלעות הארזים שחפה בהם קירות הבית והספים הם המזוזות אשר יקבעו בהם הדלתות. או האסקופות אשר למטה ולמעלה מהדלתות. או שני אלו הענינים יחד והוא יותר נכון. והקירות הוא מה שנשאר נראה מעובי הקיר במקום הדלתות ואותו העובי צפה גם כן זהב בדרך שלא היה נראה שם כי אם זהב. וספח כרובים על הקירות. קצר בזה המקום זכירת תמורות ופטורי ציצים:

8. (ח)וַיַּעַשׂ אֶת־בֵּית־קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אָרְכּוֹ עַל־פְּנֵי רֹחַב־הַבַּיִת אַמּוֹת עֶשְׂרִים וְרָחְבּוֹ אַמּוֹת עֶשְׂרִים וַיְחַפֵּהוּ זָהָב טוֹב לְכִכָּרִים שֵׁשׁ מֵאוֹת

   מצודת דוד:ארכו על פני רוחב הבית. על שאמר כן באולם שהיתה כ׳ על עשר אמר כן בבית קה״ק עם שהיתה כ׳ על כ׳: אמות עשרים. ר״ל והיתה אמות עשרים: לככרים. עלה לככרים שש מאות:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ויעש את בית וגו'. כך היה לו לומר ויעש את בית קדש הקדשים עשרים על עשרים אלא לפי שאמר למעלה כך ואולם על פני רחב הבית אמות עשרים וגו' אמר כאן כמו כן:

   ויחפהו זהב טוב. אף בקדש הקדשים בנה תחלה קירות עץ ועליו חפה הזהב ומה שאין מזכיר כאן בקדש הקדשים שום עץ זהו משום גדולתו של ב"ה כלומר כל כותלי בית הארון היה של זהב ולא היה בהן עץ וזה כבוד לקדש הקדשים ובמלכים (שם) מוכיח כן ותדע שבשביל כבוד הבית אין מזכיר שום עץ שהרי כתיב (שם) ויצף את הבית אבן יקרה ובמלכים לא כתיב אבן יקרה הא כיצד אלא לפי שהספר דברי הימים למלכי יהודה הודיעך כי שלמה כוונתו לכבוד הבית:

   לככרים. מככרים:

   מלבי"ם

   ארכו. מפני שהכרובים היו עומדין מצפון לדרום מקיר אל קיר חשב זה לאורך, והארון עמד בצד מערב באמצע האורך לכן קרא צד זה בשם אורך, וכמ"ש כן גם למעלה פ"ד כנ"ל

   ויחפהו. למעלה (פסוק וא"ו) דבר מחפוי הקירות ופה מדבר מחפוי הרצפה שלא היה מחופה בעץ, וא"א לחפות זהב על אבנים רק זהב עב שיעמוד בפ"ע, ועז"א שהיו משש מאות ככרים, והיה צריך על חיפוי אמה על אמה של הרצפה ככר זהב וחצי, עד שהניח טסין עבים של זהב ובהם רצף את הרצפה:

9. (ט)וּמִשְׁקָל לְמִסְמְרוֹת לִשְׁקָלִים חֲמִשִּׁים זָהָב וְהָעֲלִיּוֹת חִפָּה זָהָב

   מצודת דוד:למסמרות. הם היתדות שחבר בהם את חפוי הזהב על העצים: והעליות. כותלי בנין העליות:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   ומשקל למסמרות. לחזק בהם הזהב בקירות העץ:

   לשקלים. למשקל שקלים חמשים שקלום של זהב:

   מלבי"ם

   ומשקל. מוסב למעלה, שאחר שהרצפה לא יכול לחפות זהב על אבנים רק להניח טסין עבים של זהב, חבר אותם שיהיו מחוברים להרצפה ע"י מסמרות, וכל מסמר היה משקלו חמשים שקלים

   והעליות. עליות בית קה"ק או כל העליות, וגם זה לא נזכר במלכים, עד שכל הנאמר עד כאן הם דברים חדשים שחדש עזרא ולא ידענו אותם מספר מלכים:

   רלב"ג

   והעליות חפה זהב. ר"ל העליות אשר על הקדש ועל קדש הקדשים כי היו שם עליות גבהם כמו עשר אמות שנשארו מגובה הבית עד הקרוי:

10. (י)וַיַּעַשׂ בְּבֵית־קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כְּרוּבִים שְׁנַיִם מַעֲשֵׂה צַעֲצֻעִים וַיְצַפּוּ אֹתָם זָהָב

    מצודת דוד:ויעשו וכו׳. כרובים הם עמדו בארץ והיו מעץ ומצופים זהב:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    צעצעים. כמו צאצאים באל״ף והוא מל׳ הצאצאים והצפיעות (ישעיה כב) ותרגומו בניא ובני בניא ואף כי אמר כרובים אמר לתוספת ביאור מעשה צעצועים:

    רש"י

    מעשה צעצועים. דוגמתו (ישעיהו כ״ב:כ״ד) הצאצאים והצפיעות ותרגומו ובניא תבנית ילדים וילדות עשה לכרובים כרביא ושל עץ היו ושוב ויצפהו זהב (ובמלכים א ו׳:כ״ב-כ״ג) ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן וכל מה שבפנים מעץ אינו רוצה להזכיר בזה הספר משום כבודו:

    מלבי"ם

    ויעש. במלכים (ו, כג) כתיב שני כרובים, שהיו שוים, ועזרא למדנו שהיו שנים בלתי שוים מצד שזה זכר וזה נקבה, זה משפיע וזה נשפע כמ"ש חז"ל, שכן גם בתורה כתיב בציווי (שמות כה, יח) שנים כרובים ובעשיה (שם לז, ז) שני כרובים מטעם זה, כמ"ש בחבורי התו"ה פ' אחרי. עוד למדנו שהיו מעשה צעצועים, נראה פירושו שהיו נראים כפורחים, כי הכנפים היו עשוים ככנפי העוף העשוים להתפשט ולהתקמץ (ושרשו צעה שפי' מענין תנועה פנימית, כמ"ש ישעיה נ"א על מהר צועה להפתח, שהוא קרוב עם זועה וסועה עיי"ש, וכפל פ' ועי"ן הפעל כמו שעשועים תעתועים)

    ויצפו אותם זהב. מפני שבמלכים נזכר שהיה מדה זו קודם הצפוי (ששם נזכר הציפוי לבסוף), למדנו עזרא שעקר המדה היה אחרי הצפוי:

    רלב"ג

    מעשה צעצועים. פירשו בזה בצורת נערים קטנים ויהיה אם כן הענין כפול כי הרצון בכרובים גם כן צורת נערים והרצון בו כמו רובים שהם נערים ונראה לי שהרצון בו מעשה פרישות. ר"ל שהיו פורשים בכנפיהם ויהיה מענין שק ואפר יוצע לרבים (אסתר ד' ג') אע"פ שהם שני שרשים. והנה היו הכרובים עומדים על רגליהם לשני צדדי הארון והיו אחוריהם דבקים לקיר המערבי שבקדש הקדשים ופניהם היו לצד הבית:

11. (יא)וְכַנְפֵי הַכְּרוּבִים אָרְכָּם אַמּוֹת עֶשְׂרִים כְּנַף הָאֶחָד לְאַמּוֹת חָמֵשׁ מַגַּעַת לְקִיר הַבַּיִת וְהַכָּנָף הָאַחֶרֶת אַמּוֹת חָמֵשׁ מַגִּיעַ לִכְנַף הַכְּרוּב הָאַחֵר

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    וכנפי הכרובים ארכם אמות עשרים. כיצד כנף האחד לעומת חמש וסוף החמש מגעת לקיר הבית לדרום והכנף האחרת מגיע לכנף הכרוב האחר שבצדו הרי עשר אמות לכרוב האחד וכן לאחר נמצא כנף כרוב אחד מגיע לצפון וכנף כרוב אחד לדרום נמצא שהיו ארוכות ככל כותל המערב שהיה ך' אמות וגופם אמרו רבותינו בנס היו עומדין ולפי פשוטו נראה לי שהיה גופן בולט מהם כעוף זה שפורש כנפיו בולט גופו מחוץ כנפיו וקומתן מפורש במלכים (שם) קומת הכרוב האחד י' באמה וכן הכרוב השני:

    מלבי"ם

    ארכם אמות עשרים. מפני ששם לא כתיב רק שעשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו, וי"ל שעמדו זה אחרי זה, וכמ"ש בב"ב (צט א), דא"כ הכרובים לא בנס היו עומדים, לכן באר עזרא שעמדו זה אצל זה והיה ארכם עשרים אמה, ומזה מוכח שבנס היו עומדים כדברי חז"ל, או שהיו שתי הכנפים דבוקים מאחריהם זה אצל זה כפי' המפרשים. ולבל תאמר שעמדו פניהם איש אל אחיו, ובזה משכחת שיהיו עשרים חוץ מגוף הכרובים, עז"א שפניהם לבית. ולבל תאמר שא' עמד על רגליו וא' רבוץ תחתיו ובזה משכחת שיגעו כנפיהם זה בזה אחד למעלה מחברו, ושיעמדו באורך עשרים עם גוף הכרובים, עז"א שהם עומדים על רגליהם. ולפי הפשט ג"כ ופניהם איש אל אחיו היו בכרובים שעל הארון, אבל הכרובים שעשה שלמה עמדו פניהם לבית, ולחז"ל ע"ז דרש שכשאין עושין רצונו של מקום פניהם לבית, ר"ל כרובי משה שעמדו על הארון רמזו לזמן שישראל עושים רצונו של מקום וההשפעה יורדת מארון הברית ששם פניהם איש אל אחיו מקבלים ומושפעים מאת ה' בלא אמצעי, וכרובים שהוסיף שלמה באו לרמז שגם בעת שלא יעשו רצונו של מקום ויעמדו לפני הארון, יקבלו השפע על ידי אמצעי, ובזה היה פניהם לבית בלתי מקבלין דין מן דין:

12. (יב)וּכְנַף הַכְּרוּב הָאֶחָד אַמּוֹת חָמֵשׁ מַגִּיעַ לְקִיר הַבָּיִת וְהַכָּנָף הָאַחֶרֶת אַמּוֹת חָמֵשׁ דְּבֵקָה לִכְנַף הַכְּרוּב הָאַחֵר

13. (יג)כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים הָאֵלֶּה פֹּרְשִׂים אַמּוֹת עֶשְׂרִים וְהֵם עֹמְדִים עַל־רַגְלֵיהֶם וּפְנֵיהֶם לַבָּיִת

    מצודת דוד:פורשים. כשהם פרושים ברוחב קה״ק: לבית. מול חלל הבית ולא פנו זה מול זה:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י

    רש"י

    עומדים על רגליהם. בקרקעית הבית למערב:

    ופניהם לבית. לפנים שלא היו ראשיהם זקופים שנראה כמביטין לחוץ אלא ראשם היה כפוף ומביטין לפניהם כדכתיב ופניהם איש אל אחיו (שמות כ״ה:כ׳) וכאן אומר ופניהם לבית אלא פונים היו ראשם זה כנגד זה וגם ראשיהם כפופים לבית כלפי פנים והארון הי' עומד במקום פרישת שני הכרובים והיו כנפי הכרובים מטין מן הכותל וסוככין על הכפורת ועל הארון בכנפיהם ולבד מכרובים אלו היו הכרובים שעשה משה מן הכפורת עדיין אדוקין ומדובקים על הכפורת ועומדין עליו ואל תתמה שהרי כמו כן עשה עשר שלחנות וי' מנורות לבד מאותן של משה:

14. (יד)וַיַּעַשׂ אֶת־הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכַרְמִיל וּבוּץ וַיַּעַל עָלָיו כְּרוּבִים

    מצודת דוד:את הפרוכת. מול פתח בית קה״ק ועם שהיו שם דלתות כמ״ש למטה ובמ״א: ויעל. צייר עליו כרובים במעשה רוקם:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ויעש את הפרכת תכלת וארגמן. ותלה על הדלת שהיה באמה טרקסין שבו נכנסין לפני ולפנים אע"פ שהיה בו דלתות תלה עליו כדלקמן ופתח הבית דלתותיו הפנימיות לקדש הקדשים וגו':

    ויעל עליו כרובים. ציורי כרובים:

    מלבי"ם

    ויעש את הפרכת. זה לא נזכר במלכים והוסיפו עזרא, והפרוכת היה לפני פתח בית קה"ק:

15. (טו)וַיַּעַשׂ לִפְנֵי הַבַּיִת עַמּוּדִים שְׁנַיִם אַמּוֹת שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ אֹרֶךְ וְהַצֶּפֶת אֲשֶׁר־עַל־רֹאשׁוֹ אַמּוֹת חָמֵשׁ

    מצודת דוד:לפני הבית. בחלל האולם: שלשים וחמש אורך. של שניהם יחד: והצפת. היא הכותרת האמור במ״א וקרוהי צפת לפי שהיתה צפוי וכסוי על העמוד ממעל:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    שלשים וחמש ארך. קומה ובמלכים ויצר את שני העמודים נחשת י"ח אמות פירש רבינו שלמה זצ"ל יצקם שניהם כאחד ושוב חלקן לשנים והאמה החסרה אינה חושבה לפי שאינה דומה למלאכת שאר העמוד כמו שאמר שם בענין (ב' כ"א) ועל ראש העמודים מעשה פרח שושן וגם רבי יוסף פירש כן ולא נראה דמה לנו גבהה י"ח אלא כך שמעתי ודאי יצקם שניהם כאחד ואח"כ חלקם לשנים ונמצאו כל אחד י"ז אמה וחצי:

    והצפת. שהיא כותרת שנאמר שם עביו חצי אמה הרי כל אחד י"ח אמות, צפת הוא צפוי כמו ויצפה אותם זהב כלומר היה עשוי כמין כובע חלול ועביו חצי אמה מלמטה וכשהופכו ונותנו על העמוד נמצא העובי חצי אמה הרי י"ח אמות (ובמלכים א ז׳:ט״ז) קורהו כותרת לשון כתר כדכתיב ושתי כותרות וגו':

    מלבי"ם

    שלשים וחמש. שבמלכים (ז, טו) שכל עמוד היה גבוה י"ח אמה, ולמד עזרא שבעת יצק שניהם כאחד היו ל"ה אמה ואח"כ הקיש בקורנס על כ"א ונתארך חצי אמה, כמ"ש בפי' שם

    והצפת. היא הכותרת (מלשון צניף, או על שעומד כצופה מלמעלה), ומפני שהיו בו ב' חלקים קרא לשניהם בשם צפת:

    רלב"ג

    אמות שלשים וחמש ארך. ר"ל בן שני העמודים ולזה היה גובה כל עמוד שבע עשרה אמה וחצי ואולם בס' מלכים זכר שגובה כל עמוד היה שמונה עשרה אמה ולא דקדק בחצי אמה או היה חצי הראמה מכוסה בכותרת:

    והצפת אשר על ראשו. היא הכותרת שהיה על ראש העמוד כמו שנזכר בס' מלכים והיא מחובר משתי כותרות כל אחת בצורת מזרק כמו שבארנו שם:

16. (טז)וַיַּעַשׂ שַׁרְשְׁרוֹת בַּדְּבִיר וַיִּתֵּן עַל־רֹאשׁ הָעַמֻּדִים וַיַּעַשׂ רִמּוֹנִים מֵאָה וַיִּתֵּן בַּשַּׁרְשְׁרוֹת

    מצודת דוד:ויעש שרשרות. הוא האמור במ״א ויעבר ברחוקות וכו׳ ור״ל שעשה בריחים משלשלאות זהב לפני המחיצה שבין ההיכל לבית קה״ק: בדביר. המחיצה ההיא נקראה דביר כמו בית קדש הקדשים עצמה: ויתן על ראש העמודים. נתן שרשרות על ראש העמודים ובהם היו הרמונים חרוזים ולפי שזכר מלת שרשרות בתחלת המקרא חסרו כאן וסמך על המבין ועם שאינם במקום השרשרות ההם: מאה. לכל טור היו מאה ולכל עמוד היו שתי טורים כמ״ש במ״א:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ויתן בשרשרות. עשה שרשרות בראש הצפת תחתיו ובתוך השרשרות קבע צורת רמונים כדי לכסות חלל הצפת כדכתיב (שם) לכסות את שתי גולות הכותרת ועל שם חללו קורא להם גולות כזו השבכה שכתב שם הם השרשרות לשון ועל שבכה יתהלך (איוב י״ח:ח׳) ל' ענפים כמו בסבך בקרניו (בראשית כ״ב:י״ג) ויש אומרים קופיא ור' אלעזר פירוש ענפים:

    מלבי"ם

    ויעש שרשרות. לא הזכיר מן השבכה שיזכרנה לקמן (ד, יב), רק למדנו שהשרשרות היו מצופים בראשם בשבכה ובסופם היו הרמונים תלוים, וקרא תחתית השבכה בשם דביר, שהוא החדר הפנימי המכוסה, שהיו דומים כמונחים בדביר וחדר לפנים מחדר

    ויעש רמונים מאה. היינו בכל שרשר היו תלוים מאה רמונים, וזה מ"ש במלכים (פסוק כ) והרמונים מאתים, ר"ל שני טורים, כל טור של מאה רמונים, וכמ"ש בסוף ירמיה, וכבר בארתי דבר זה היטב בפי' מלכים שם, עיי"ש:

17. (יז)וַיָּקֶם אֶת־הָעַמּוּדִים עַל־פְּנֵי הַהֵיכָל אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מֵהַשְּׂמֹאול וַיִּקְרָא שֵׁם־הַיְמָנִי יָכִין וְשֵׁם הַשְּׂמָאלִי בֹּעַז

    מצודת דוד:יכין. לסימן טוב שיכין הבית לעד: בועז. הוא מלה מורכבת בו עז ר״ל בהבית הזה ימצא עוז וחוזק לישראל:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    על פני ההיכל. על פתח ההיכל בחוץ באולם כדמוכח (במלכים א ז׳:י״ז) וכותרת אשר על ראש העמודים אולם ההיכל מעשה שושן:

    אחד מימין. הפתח:

    ואחד מהשמאל. הפתח:

    יכין. ובועז יכין על שם מלכות בית דוד שנמשל לירח כדכתיב כירח יכון עולם (תהלים פ"ט):

    בועז. (כנגד השמש שהוא יוצא בגבורה ועוז יוש"ה) שנאמר ישיש כגבור לרוץ (שם י"ט) והבי"ת בבועז כמו (בראשית ה') מ"ם בנח ינחמנו (בשמואל א א׳:כ׳) כי מה' שאלתיו:

    ויקרא שם הימיני יכין. אע"פ שירח קטן מהשמש שיועיל לו ויהיה נכון כירח יכון ולא כלבנה המתחסרת אמר שלמה אם הקב"ה כינה מלכותי לשמש וירח אף אני אעשה דבר נכון וקים עמודי נחשת גדולים, ד"א חירם שהיה מבני דן עשה את העמודים קרא את האחד יכין על שם אביו שמשון שנאמר בו (שופטים ט״ז:כ״ח-כ״ט) וילפת שמשון שני עמודי התוך (וגו' נכון וגו') ושלמה קרא לשני בועז ע"ש זקנו בועז דוגמא ויקרא לו לבן יגר שהדותא (בראשית ל״א:מ״ז):

    רלב"ג

    ויעש שרשרות בדביר. ירצה לפי מה שאחשוב שהוא עשה שרשרות בכותרת הפנימית והיא התחתונה כי הצפת הוא שתי כותרות דבוקות זו בזו תמונת כל אחת מהן כמו תמונת מזרק והנה כמו שקרא דביר שם הבית הפנימי כן קרא דביר שם הכותרת הפנימית: