דברי הימים ב פרק ב׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ סַבָּל וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף אִישׁ חֹצֵב בָּהָר וּמְנַצְּחִים עֲלֵיהֶם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת

   מצודת דוד:ומנצחים עליהם. רודים ונוגשים עליהם לבל ירפו ידיהם מן המלאכה:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   סבל. נושא משא כמו והנושא בסבל (נחמיה ד):

   חוצב. כן יקרא כריתת האבן:

   ומנצחים. מל׳ נצחון ונגישה:

   מלבי"ם

   ויספר. ולכן הוסיף לספור הגרים שנוספו על מספר הגרים שספר דוד (כמו שיתבאר בפסוק טז). ובמ"ש כאן שש מאות, כתוב במלכים (ה, ל) שלש מאות, ושם בארתי הדברים עיי"ש, שגם בזה בא עזרא לפרש ספר מלכים הקודם לו:

   רלב"ג

   ויספר שלמה שבעים אלף איש סבל וגו'. כבר בארנו בפ' מלכים כי לא יסתור מה שכתוב בזה המקום ומנצחים עליהם שלשת אלפים ושש מאות מה שכתוב שם (ה' ל') שלשת אלפים ושלש מאות הרודים בעם העושים במלאכה וזה כי השלש מאות הנשארים היו מנצחים על שלשת האלפים ושלש מאות והיו אחד עשר תחת כל אחד מהם באופן שהיו הוא ואשר תחתיו שנים עשר:

2. (ב)וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל־חוּרָם מֶלֶךְ־צֹר לֵאמֹר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִם־דָּוִיד אָבִי וַתִּשְׁלַח־לוֹ אֲרָזִים לִבְנוֹת־לוֹ בַיִת לָשֶׁבֶת בּוֹ

   מצודת דוד:כאשר עשית וכו׳. כאומר כן עשה עמדי וכאשר יאמר בסוף דבריו:

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   וישלח שלמה. השליחות ששלח שלמה אל חירם וחירם אל שלמה נזכר גם במלכים (ה, טו - כה), ודברי השליחות שם וכן בקשת שלמה ותשובת חירם, משונה מן השליחות והשאלה דפה, כמו שבארתי שם באורך, וכבר כתבתי שם שעזרא לא כתב כאן שום דבר מן הנאמר בספר מלכים, רק סיפר דברים אחרים חדשים, שבמלכים נזכר שחירם שלח אל שלמה לנחמו ולחזק עמו הברית והאהבה, ואז שלח שלמה אל חירם ובקש שחירם ישלח לו את עבדיו שיעשו לו מלאכה לכרות ארזים מן יער הלבנון שבגבול א"י (כי הם אומנים בכריתת ארזים) ושהוא ישלם שכרם, ושחירם הבין מדברי שלמה שמבקש בלבו יותר מזה, והשיב לו כי יוסיף עמו יותר מאשר שאל וישלח לו ארזים מן הלבנון שבגבול צור, זה הספור הנזכר במלכים. ועזרא הודיע לנו שאחר שקבל שלמה התשובה מחירם שמתנדב לתת לו ארזים מחלק הלבנון אשר בגבול חירם, אז עלה על לבו לבנות בית גם למלכותו כמ"ש בסוף סימן הקודם (כי הארזים שנמצאו בא"י לא היו מספיקים לשני הבנינים, וכן אז ספר הגרים, כי האומנים שהכין דוד לא היו מספיקים רק לבנין בית ה' לבד), ואז שלח שלמה אל חירם הכתב הנזכר פה שהוא לא נזכר במלכים

   כאשר עשית עם דויד אבי (חסד). כי גם לדוד שלח ארזים מגבול צור (ורמז לו ג"כ שגם הוא יבנה בית מארזים):

   רלב"ג

   כאשר עשית עם דוד אבי וגו'. הנה בזה הספור קצר מאד בס' מלכים ולזה ראינו לבארו הנה כמו שעשית חסד עם דוד ששלחת לו ארזים לבנות לו בית לשב' בו כן אשאל ממך שתעשה לי חסד:

3. (ג)הִנֵּה אֲנִי בוֹנֶה־בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי לְהַקְדִּישׁ לוֹ לְהַקְטִיר לְפָנָיו קְטֹרֶת־סַמִּים וּמַעֲרֶכֶת תָּמִיד וְעֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעֶרֶב לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וּלְמוֹעֲדֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם זֹאת עַל־יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:להקדיש לו. נדרי קרבנות: ומערכת תמיד. הם לחם הפנים: ועולות. להעלות לו עולות תמיד בבקר ובערב: לשבתות וכו׳. הם המוספין: לעולם זאת. הדבר הזה קבוע הוא לעולם על ישראל וכאומר בעבור זה מהצורך לבנות בית חזק ומתקיים:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   להקדיש לו. לצורך מה:

   להקטיר לפניו קטורת. שהוא דרך כבוד וגם מכפיל כי אם להקטיר לפניו:

   לעולם זאת על ישראל. לכך אני מבקשך לשלוח אלי בנין טוב וחזק לפי שלעולם זקוק על ישראל להקריב קרבנם בבית זו אשר אני בונה:

   מלבי"ם

   הנה אני בונה. ר"ל אם שלחת ארזים לכבוד מלך ב"ו כ"ש שתשלח לכבוד השם, ובאר שאינו בנין עראי אם מצד התמדת העבודה בו להקדיש ולהקטיר ומערכת, כל זה יהיה תמיד, ר"ל בכל יום ויום, ומלת תמיד מוסב גם על להקדיש ולהקטיר, וכן עולות לבקר וכו'. ואם מצד נצחיותו שעל זה אמר לעולם זאת על ישראל, שנצטוו על זה לעולם:

   רלב"ג

   כי אני בונה בית לשם ה' אלהי. שיפרסם קדושת ה' ית' לאנשים ושם יהיה מקום להקטיר לפניו קטורת תמיד והוא מזבח הזהב אשר הוא מקום להקטיר לפניו קטורת תמיד והוא מזבח הזהב אשר הוא בקודש ולערוך שם תמיד נרות המנורה ולחם הפנים על שלחן הזהב ועולות תמיד לבוקר ולערב ולשבתות עולות נוספות ולחדשים והם המוספין אשר בראשי חדשים ובמוספי המועדים הנה זאת על ישראל תמיד כי כבר נצטוו על זה בתורה:

4. (ד)וְהַבַּיִת אֲשֶׁר־אֲנִי בוֹנֶה גָּדוֹל כִּי־גָדוֹל אֱלֹהֵינוּ מִכָּל־הָאֱלֹהִים

   מצודת דוד:גדול. אעשנהו גדול בבנין וביופי:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   והבית אשר אני בונה גדול. לפיכך צריך אני שתשלח לי מבניינך וא"ת תקטין את הבית כדי שלא תצטרך לאחרים איני יכול כי גדול אלהינו מכל האלהים ולכך איני יכול להקטינו ולהמעיטו:

   מלבי"ם

   והבית. ומצד זה הבית הזה צריך להיות גדול, כפי גדולת ה' שהוא גדול מכל האלהים:

   רלב"ג

   והנה הבית אשר אני בונה הוא גדול כי גדול אלהינו מכל האלהים אשר בשמים ובארץ כי הוא שליט על הכל והם עלולים ממנו ולפי גדולתו ראוי שיהיה גם כן הבית הנעשה לו גדול ונכבד מאד בדרך שיהיה עדות קצת על גדולתו:

5. (ה)וּמִי יַעֲצָר־כֹּחַ לִבְנוֹת־לוֹ בַיִת כִּי הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלֻהוּ וּמִי אֲנִי אֲשֶׁר אֶבְנֶה־לּוֹ בַיִת כִּי אִם־לְהַקְטִיר לְפָנָיו

   מצודת דוד:ומי וכו׳. כאומר הנה עם כל גודל הבית אל תחשוב שתהיה לשבתו כי מי יעצר כח וכו׳: ושמי וכו׳. הם השמים העליונים אשר ממעל השמים הנראים: לא וכו׳. לא יחזיקו אותו כי הוא מקום העולם ואין העולם מקומו: ומי אני. עם כי אני מלך מי אני נגדו הלא כמוני כאין: כי וכו׳. אינה עשויה כ״א להקטיר בה לפניו:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   יעצר. ענין עכבה וכן נעצר כח (דה״א כט):

   יכלכלהו. ענין החזקה כמו אלפים בת יכיל (מ״א ז):

   רש"י

   ומי יעצר כח לבנות לו בית. לפי שאמר והבית אשר אני בונה גדול שמא יהא משמע לך גדול כל סיפוקו ואין זה כי מי יעצור כח מי יכול לדחוק ולעצור כח עצמו כל כך לבנות לו בית הראוי לו ודוגמא למעלה (כט) כי נעצור כח להתנדב:

   כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו. ולכך הוא אומר ומי אני אשר אבנה לו בית ומה שאני בונה לו לא כלום כי אם להקטיר בו לפניו:

   מלבי"ם

   ומי יעצר. שאם היה צריך בית לשבת בו היה די שיהיה הבית כבית דירה הראויה למלכות, אבל אחר שאי אפשר לבנות לו בית לשבתו, כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו, והבית הוא רק לכבודו להקטיר שם לפניו, א"כ צריך שיגדל כבוד הבית כפי גדולת מי שלכבודו נבנה:

   רלב"ג

   ומי הוא שימנע כח לבנות לו בית. ר"ל כי אין ראוי לאדם שיבנה לו בית שיעצר מכחו בזה הבנין אבל יחויב לו שישתדל בכל מאמצי כחו לבנות הבית באופן שיהיה היותר גדול והיותר נכבד שיוכל לעשותו כי עם כל מה שיעש' בו מההגדל' וההדור לא יהיה נחשב למאומה למעלת ה' ית' וזה כי השמים ושמי השמי' לא יכילו שעור מעלת ה' ית, וחכמתו כי הנמצא בהם ובחלקיהם כלם מנימוס הנמצאות המושכל לה' ית' וסדרם וישרם הוא רחוק מאד לאין שעור משלמות הנימוס המושכל אצל ה' ית' עד שאין יחס אליו כלל כמו שבארנו זה בבאור שלם בחמישי מס' מלחמות ה'. ובהיות הענין כן מי אני שאבנה לו בית יעוד בשלמות על קדושתו ורוממותו והנה היה המציאות כלו קצר בזה אך יהיה זה להקטיר לפניו להעיר על קצת הערות מסודות המציאות הרוחני. כמו שבארנו בבאורונו לדברי התורה:

6. (ו)וְעַתָּה שְׁלַח־לִי אִישׁ־חָכָם לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַבַּרְזֶל וּבָאַרְגְּוָן וְכַרְמִיל וּתְכֵלֶת וְיֹדֵעַ לְפַתֵּחַ פִּתּוּחִים עִם־הַחֲכָמִים אֲשֶׁר עִמִּי בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר הֵכִין דָּוִיד אָבִי

   מצודת דוד:עם החכמים. לעשות במלאכה עם החכמים אשר עמי:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   ובארגון. הוא ארגמן וכן תרגומו:

   וכרמיל. הוא תולעת שני:

   לפתח פתוחים. ענין חתירת הצורות באבנים כמו פתוחי חותם (שמות כח):

   רש"י

   ובארגון. זה ארגמן:

   וכרמיל. זו תולעת שני תדע שהרי לא נזכר כאן תולעת שני:

   ויודע לפתח פתוחים. דוגמת פתוחי חותם שיודע לחתום ולצייר באבנים גראבי"ר בל"א:

   רד"ק

   ובארגון כמו בארגמן. ותרגום ארגמן ארגונא והוא צבע אדום.

   וכרמיל הוא צבע אדום גם כן, אלא שארגמן הוא צבע אדום שקורין לאקא. וכרמיל הוא תולעת השני והוא צבע הכרמי.

   מלבי"ם

   ועתה. עפ"ז הוסיף עוד לשאול, א] שישלח לו איש חכם לעשות בזהב ובכסף, שזה לא שאל בשאלה הראשונה הנזכר במלכים. ב] שישלח לו עצי ארזים ממדינת צור, שתחלה בקש רק אומנים לכרות ארזים בא"י. ג] בקש עצי אלגומים, שזה לא שאל תחלה:

   רלב"ג

   ובארגון. ר"ל ארגמן בעבור הפרוכת:

   וכרמיל. הוא תולעת שני:

   ויודע לפתח פתיחים. היא עשיית הציורים בעצים או באבנים או במתכות בדרך שיהיו בולטים או שוקעים בדרך המכוון בהם:

7. (ז)וּשְׁלַח־לִי עֲצֵי אֲרָזִים בְּרוֹשִׁים וְאַלְגּוּמִּים מֵהַלְּבָנוֹן כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר עֲבָדֶיךָ יוֹדְעִים לִכְרוֹת עֲצֵי לְבָנוֹן וְהִנֵּה עֲבָדַי עִם־עֲבָדֶיךָ

   מצודת דוד:מהלבנון. אשר בארצך: יודעים לכרות וכו׳. לפי הקצב הנראה למלאכת הבנין: עם עבדיך. יהיו עם עבדיך לסייע להם:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רלב"ג

   מצודת ציון

   ואלגומים. הוא הפוך מן אלמוגים האמור במ״א והוא מין עץ יקר וחשוב:

   רלב"ג

   ואלגומים מהלבנון. הנה אמרו מהלבנון שב אל עצי ארזים והברושים כי האלגומים ילקחו בים כי הוא עץ צומח בקרקע הים קוראלי"י בלע"ז:

8. (ח)וּלְהָכִין לִי עֵצִים לָרֹב כִּי הַבַּיִת אֲשֶׁר־אֲנִי בוֹנֶה גָּדוֹל וְהַפְלֵא

   מצודת דוד:ולהכין. צוה להכין לי וכו׳: והפלא. ברוב הגודל ומהצורך א״כ לעצים מרובים:

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   ולהכין. עוד הוסיף שיכינו לו עצים לרוב יותר מן הצריך לבית ה', שיהיה לו גם לבנין ביתו

   כי הבית אשר אני בונה. (שהוא בית מלכות שיבנה לעצמו)

   גדול והפלא. יותר על הבית שבנה חירם לדוד, וזה מוכרח שכיון בזה על בית מלכותו דהא כבר אמר בפסוק ד' והבית אשר אני בונה גדול, ולמה כפל דבריו, וכן מבואר מתשובת חירם בפסוק י"א:

   רלב"ג

   גדול והפלא. ר"ל הפלא בגודל:

9. (ט)וְהִנֵּה לַחֹטְבִים לְכֹרְתֵי הָעֵצִים נָתַתִּי חִטִּים מַכּוֹת לַעֲבָדֶיךָ כֹּרִים עֶשְׂרִים אֶלֶף וּשְׂעֹרִים כֹּרִים עֶשְׂרִים אָלֶף וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף

   מצודת דוד:לחוטבים. ולתוספת ביאור אמר לכורתי העצים: נתתי. כמו אתן: מכות. כתות וטחון, או הוא מלשון נכת והוא תרגום של נשך ור״ל לנשוך בשיניהם ולאכלם ויהיה כמש״כ במ״א מכולת שהוא כמו מאכולת:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   כורים. שם מדה של שלשים סאין:

   בתים. בת היא מדת הלח מחזקת שלשה סאין:

   רש"י

   נתתי חטים מכות. בל"א (פול אויף) ויש אומרים מכות כתותין להוציא חטים מן השבולת:

   ויין בתים. לשון בת מדה בלח כור ביבש:

   מלבי"ם

   והנה לחוטבים. במלכים נזכר ששלמה נתן לחירם עשרים אלף כור חטים מכולת לביתו ועשרים כור שמן כתית, וזה היה תמיד, וזאת לא העתיק עזרא כי ידענוהו משם, רק עזרא הוסיף מה שנתן לחוטבים בשכרם שנתן להם עשרים אלף כורים חטים

   מכות. היינו חטים נדוכים במדוך לעשות מהם קמח, וגם להאומנים נתן שעורים ויין מה שלא נתן לחירם, אבל מה שנזכר במלכים זה נתן לחירם עצמו והיה נותן לו זה מדי שנה בשנה כמבואר שם, ולו נתן רק חטים ושמן לא יין ושעורים:

   רלב"ג

   חטים מכות. ר"ל חטים טחונים גם והם חטין כתותין:

   בתים עשרים אלף. בת היא שלש סאין כמו האיפה והנה בס' מלכים לא זכר מה שהיה נותן שלמה לעבדי חורם שנה בשנה אך זכר מה שהיה נותן שלמה לחורם ללחם ביתו בעבור מה שהיה עוזר לו בזאת המלאכה:

10. (י)וַיֹּאמֶר חוּרָם מֶלֶךְ־צֹר בִּכְתָב וַיִּשְׁלַח אֶל־שְׁלֹמֹה בְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת־עַמּוֹ נְתָנְךָ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ

    מצודת דוד:באהבת. בעבור שה׳ אוהב את עמו לזה העמיד אותך עליהם למלך להיות להם לפאר ולעזר:

    עוד פירושים על פסוק י: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויאמר. א"ל, א] שמה שנתן אותו ה' למלך הוא באהבתו את עמו, ועפ"ז ברך את ה' שנתן לדוד בן חכם, כי שלמה לא הזכיר בפירוש שיבנה לו בית למלכותו רק רמזו ע"י מה שהאריך בלשונו וכפל כי הבית אשר אני בונה גדול, כנ"ל פסוק ח', כי לא רצה לומר בפירוש מבנין ביתו, באשר תחלת שאלתו היה על בית ה', וחירם באר לו שהבין מה שבלבו שרוצה לבנות גם בית למלכותו:

11. (יא)וַיֹּאמֶר חוּרָם בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִיד הַמֶּלֶךְ בֵּן חָכָם יוֹדֵעַ שֵׂכֶל וּבִינָה אֲשֶׁר יִבְנֶה־בַּיִת לַיהוָה וּבַיִת לְמַלְכוּתוֹ

    מצודת דוד:אשר יבנה. אשר יהיה בונה בית ה׳ ובית ההגון למלכות ישראל וכאומר אם הוא יהיה הבונה אז יהיה בתכלית הפאר והיופי:

    עוד פירושים על פסוק יא: רלב"ג

    רלב"ג

    אשר יבנה בית לה' ובית למלכותו. ידמה שהודיע אותו שלמה כי רצונו גם כן לבנות בית למלכותו:

12. (יב)וְעַתָּה שָׁלַחְתִּי אִישׁ־חָכָם יוֹדֵעַ בִּינָה לְחוּרָם אָבִי

    מצודת דוד:ועתה וכו׳. גם זה מדברי הכתב ששלח אל שלמה ועל שהתחיל בה לומר באהבת וכו׳ לזה הפסיק וסמך לו שאמר אז להעומדים לפניו ברוך ה׳ וכו׳ וחוזר לדברי הכתב: לחורם אבי. כמו לחורם ולאבי ור״ל יודע בינה ואומן מובהק שלי ומאז היה אומן מובהק של אבי, או הלמד היא במקום את ועל האומן אמר כי גם שמו היה חירם כמ״ש במ״א וקראו אבי בלשון חשיבות על רוב חכמתו כי אב הוא ענין שר וחשוב:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    יודע בינה לחורם אבי. אומן חכם של אבי היה גם שלי הוא:

    מלבי"ם

    ועתה שלחתי לך בן אשה מן בנות דן. כבר בארתי בפי' מלכים (ז, יג) שזה הנזכר בכאן אינו הנזכר במלכים שם ששלח שלמה אחריו אחר שגמר כל בנין הבית, כי הנזכר בכאן היתה אמו מבנות דן ואביו איש צורי (ר"ל מבני צור), ונשלח מן המלך בתחלת הבנין והוא היה יודע לעשות בזהב ובכסף ועשה כל מלאכת טיח הבתים ואחר שבע שנים מת (ולא זכר ממנו במלכים כי שם לא זכר מן האגרת השני ששלח שלמה שבקש זאת מחירם שישלח לו איש חכם לעשות בזהב ובכסף), ואחר שמת שלח שלמה ולקח את בנו של חירם הראשון (שבא ע"י שליחות שלמה אחריו, לא ע"י פקודת מלך צור), והוא היה בן אשה אלמנה ממטה נפתלי, כמ"ש במלכים כי חירם אביו שמת היה לו אשה ממטה נפתלי שממנה הוליד את חירם השני, והוא לא היה יודע לעשות רק בנחושת כנזכר במלכים שם:

    רלב"ג

    שלחתי איש חכם. הנה הוא היה בן ישראלית ואביו היה מעם צור:

13. (יג)בֶּן־אִשָּׁה מִן־בְּנוֹת דָּן וְאָבִיו אִישׁ־צֹרִי יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב־וּבַכֶּסֶף בַּנְּחֹשֶׁת בַּבַּרְזֶל בָּאֲבָנִים וּבָעֵצִים בָּאַרְגָּמָן בַּתְּכֵלֶת וּבַבּוּץ וּבַכַּרְמִיל וּלְפַתֵּחַ כָּל־פִּתּוּחַ וְלַחְשֹׁב כָּל־מַחֲשָׁבֶת אֲשֶׁר יִנָּתֶן־לוֹ עִם־חֲכָמֶיךָ וְחַכְמֵי אֲדֹנִי דָּוִיד אָבִיךָ

    מצודת דוד:איש צורי. ר״ל מאז התגורר בצור: ולחשוב. להמציא מלאכות יקרות הבאה ממחשבת הלב וכן מעשה חושב (שמות כ״ו:א׳) ויאמר על מעשה האריגה מחולף הצורות בהעבר מזה מן העבר מזה: אשר ינתן לו. לעשות אותם עם חכמיך:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ובבוץ. הוא פשתן:

    רש"י

    בן אשה. אלמנה היתה:

    מן בנות דן. משבט דן:

    ואביו איש צורי. יהודי היה יושב בצור דוגמא עובד אדום הגתי (שמואל ב ו׳:י׳-י״א) שהיה יושב בגת ולוי היה ובמלכים (א ז) כתיב ובן אשה אלמנה ממטה נפתלי ואביו איש צורי אלא אמו מדן ואביו מנפתלי ומה צריך לייחס מאיזה שבט היה אביו ואמו זהו שכתוב (ראשית ל') דנני אלהים וגם נפתולי אלהים וגו' (שם) אמרה רחל מעתה עקמתי פתולים עקמומיות עשיתי עד שאני יכולה לדמות עצמי ללאה אחותי אם לאה תתפאר בבצלאל בנה שיעשה המשכן יצטרך להשתתף במלאכתו אחד מבני דן שנא ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן ואם שלמה בן אחותי יבנה ב"ה צריך להשתתף עמו מבני דן ונפתלי:

    ואביו איש צרי. ללמדך אע"פ שאמו אלמנה צריך אדם לתפוש אומנות אביו (ולהחיות אמו סא"א) (כך שמעתי מפי רבינו שלמה בר לוי ממנטויל"א בן אחותו של רבינו משה הדרשן):

14. (יד)וְעַתָּה הַחִטִּים וְהַשְּׂעֹרִים הַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן אֲשֶׁר אָמַר אֲדֹנִי יִשְׁלַח לַעֲבָדָיו

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ועתה החטים והשעורים. הוא מה שהבטיח באגרת האחרון הנזכר פה לתת לכורתי העצים, כי מה שהבטיח לחירם עצמו כבר נזכר באגרת הראשון של חירם במלכים שם (פסוק כג) ואתה תעשה את חפצי לתת לחם ביתי, וששלמה נתן לו (כמש"ש פכ"ה):

15. (טו)וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן־הַלְּבָנוֹן כְּכָל־צָרְכֶּךָ וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת עַל־יָם יָפוֹ וְאַתָּה תַּעֲלֶה אֹתָם יְרוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:ואנחנו. ר״ל עבדי: על ים יפו. היו קרוב אל הלבנון ועל הים ההוא השיטו את העצים: ואתה. ר״ל עבדיך יעלו אותם מן המים לשאתם ירושלים:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    רפסדות. הם דוברות האמור במלכים א׳ והם הקורות הקשורות יחד להשיטם במים אל מקומם הנרצה ולשון רפסודות הוזכר בתלמוד ירושלמי (ברכות פרק ד׳):

    רש"י

    רפסדות. (ובמלכים א' ה') דוברות בל"א פלייצי"ץ:

    על ים יפו. פי' על חוף הים כמו וירד יפו דיונה:

    מלבי"ם

    רפסודות. כשמקשרים עצים הרבה יחד להוליכם על הים נקרא אסדא, כמ"ש במס' ברכות (כח ב) היה יושב בקרון או באסדא, ובלשון הכתוב (מ"א ה, כג) דוברות, על שמנהיגים אותם בים, גם נקראו רפסודות, ובירושלמי פ"ד דברכות (הלכה ה) הוא אסדא הוא רפסודות:

    רלב"ג

    רפסודות. רדיל"ן בלע"ז:

16. (טז)וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה כָּל־הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַסְּפָר אֲשֶׁר סְפָרָם דָּוִיד אָבִיו וַיִּמָּצְאוּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת

    מצודת דוד:הגירים. הם הגבעונים:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ויספר שלמה כל האנשים הגירים. מלא בב' יודי"ן ומתחילה כשספרם דוד נקראו שם גרים ביו"ד אחת אבל שלמה ספרם בשעת מעשה כשבנה ולכך כתיב מלא ודוגמא והעליתם את עצמותי מזה חסר אתכם בפ' ויחי בשעת מעשה כשלקחן (בפ' בשלח) כתיב אתכם:

    ויספר וכו'. אחרי הספר למעלה דכתיב (לעיל כ"ב) ויאמר דוד לכנוס את הגרים:

    מלבי"ם

    ויספור. עתה בא לפרש מ"ש בתחלת הענין (שהעתיק מס' מלכים) שספר שבעים אלף סבל וכו', באר פה שזה היה אחרי הספר שספר דוד, ר"ל חוץ מן הגרים שספר דוד ויחדם אל בנין המקדש, וכבר בארתי (מ"א ט, כג) שבימי דוד היו כ"ה אלף, וזה היה חוץ משל שלמה, ויתר הדברים התבארו במלכים (ה, כט; ט, כג):

    רלב"ג

    אחרי הספר אשר ספרם דוד אביו. ר"ל אחרי המספר מנה אותם דוד אביו וידמה מזה המקום כי כאשר כנס דוד את הגרים לעשות את בית המקדש אז מנה אותם:

17. (יז)וַיַּעַשׂ מֵהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת מְנַצְּחִים לְהַעֲבִיד אֶת־הָעָם

    מצודת דוד:ויעש מהם וכו׳. עם כי כבר נאמר למעלה חזר ואמר לסמכו לספור הבנין: מנצחים. רודים ונוגשים את העם לעשות העבודה ולא ירפו ידיהם מן מלאכה:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    מנצחים. מל׳ נצחון והתגברות ונגישה:

    רש"י

    ויעש מהם שבעים אלף וגו'. מה שחזר ומזכירן ומזכיר המספר בשביל שהפסיק הענין לכך הוצרך לומר אף עתה ולא יפסוק עד שיכלה כל הבנין ואומר מיד ויחל שלמה לבנות וגו' ואפילו בפסוק א' מנהגו שיפסיק הענין ומתחיל לדברי הראשון כמו זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וגו' (מדבר טו), ולמחרתו כתיב (שם) ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך וגו' וחוזר ואמר וקחו איש מחתתו וגו' אלא לפי שהפסיק בכמה פסוקים הוצרך שנית להכתב וכ"ש כאן: